תשובה

ראה גם: אדם-בחירה, אלקים-ואדם, ודוי, סליחה, קרבן)

 

ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני. (בראשית ד יג)

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה. (שם יח כא)

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך. (שם כ ז)

וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ולא שתו איש עדיו עליו. (שמות לג ד)

והיה כי יאשם לאחת מאלה, והתודה אשר חטא עליה... (ויקרא ה ה)

ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה, באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. כי א-ל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. (דברים ד כט)

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה... ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך... ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום... כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא...כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו. (דברים ל א והלאה)

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה... והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. (שם לא יז)

קום קדש את העם ואמרת התקדשו למחר, כי כה אמר ה' אלקי ישראל חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום לפני אויביך עד הסירכם החרם מקרבכם. (יהושע ז יג)

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ה'. ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות, והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה' לבדו... ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה. (שמואל א ז ב)

ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה', ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות... ויבקש דוד את האלקים בעד הנער, ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה. ויקומו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברה אתם לחם... (שמואל ב יב יג)

ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום, וישכב בשק ויהלך אט. ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפני, יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו. (מלכים א כא כז)

וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו. (מלכים ב כג כה)

דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב. יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'... (ישעיה נה ו)

הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגדות מוטה, ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם... (שם נח ו)

קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל, כי העוו את דרכם שכחו את ה' אלקיהם. שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם, הננו אתנו לך כי אתה ה' אלקינו. אכן לשקר מגבעות המון הרים, אכן בה' אלקינו תשועת ישראל. והבושת אכלה את יגיע אבותינו מנעורנו, את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם. נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלקינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה, ולא שמענו בקול ה' אלקינו. (ירמיה ג כא)

אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד. ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, והתברכו בו גוים ובו יתהללו... (שם ד א)

רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו, ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו... אתה אמר נא אל איש יהודה ואל יושבי ירושלים לאמר כה אמר ה' הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה, שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. (שם יח ח)

שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואיוסר כעגל לא לומד, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי. כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. (שם לא יז)

לכן אמור אל בית ישראל כה אמר אד-ני אלקים שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבותיכם השיבו פניכם. כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו, ובא אל הנביא לדרש לו בי אני ה' נענה לו בי... (יחזקאל יד ו)

והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות. כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, בצדקתו אשר עשה יחיה. החפץ אחפוץ מות רשע נאם א-דני אלקים הלא בשובו מדרכיו וחיה... ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה, הוא את נפשו יחיה. ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות. (שם יח כא)

לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל נאם א-דני אלקים שובו והשיבו מכל מפשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה, ולמה תמותו בית ישראל. כי לא אחפוץ במות המת נאם א-דני אלקים, והשיבו וחיו. (שם שם ל)

אמור אליהם חי אני נאם א-דני אלקים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל... ובאמרי לרשע מות תמות, ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. חבול ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול, חיו יחיה לא ימות. כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה... (שם לג יא)

לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, יך ויחבשנו. יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. (הושע ו א)

שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, אשר בך ירוחם יתום. ארפא משובתם אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו. (שם יד ב)

וגם עתה נאם ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. מי יודע ישוב וניחם, והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך לה' אלקיכם. תקעו שופר בציון, קדשו צום קראו עצרה. אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים, יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה. בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה', ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים, איה אלקיהם. ויקנא ה' לארצו, ויחמול על עמו. (יואל ב יב)

ויאמינו אנשי נינוה באלקים, ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. מי יודע ישוב ונחם האלקים, ושב מחרון אפו ולא נאבד. וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. (יונה ג ה)

למנצח מזמור לדוד. בבוא אליו נתן הנביא, כאשר בא אל בת שבע. חנני אלקים כחסדך, כרוב רחמיך מחה פשעי. הרב כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני. כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך... לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי, אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממני... זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה... (תהלים נא א)

אם תשוב עד ש-די תבנה, תרחיק עולה מאהליך. ושית על עפר בצר, ובצור נחלים אופיר. והיה ש-די בצריך, וכסף תועפות לך. כי אז על ש-די תתענג, ותשא אל א-לוה פניך. תעתיר עליו וישמעך, ונדריך תשלם... (איוב כב כג)

...יעתר אל א-לוה וירצהו וירא פניו בתרועה, וישב לאנוש צדקתו. ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. פדה נפשי מעבור בשחת, וחיתי באור תראה... (שם לג כו)

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. (איכה ה כא)

ועתה נכרת ברית לאלקינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת א-דני והחרדים במצות אלקינו וכתורה יעשה. קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה... (עזרא י ג)

השיבו נא להם כהיום שדותיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נושים בהם. ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר, ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה... (נחמיה ה יא)

ואם ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו לך, ושבו והודו את שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. ואתה תשמע מן השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל האדמה אשר נתתה להם ולאבותיהם... (דברי הימים ב ו כד, וראה שם עוד)

...הן אעצר השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ ואם אשלח דבר בעמי. ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם... (שם ז יד)

וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו. ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלקים. (שם לג יב)

זהר:

בהיכל החמישי נמצאים כל אלו בעלי תשובה שלימה ששבו מחטאיהם, ונתנחמו בהם, (כלומר שעשו תשובה מאהבה), שזדונות נעשו להם כזכיות, ואז נתנחמו על החטאים שחטאו, שהרי נוסף להם זכיות בשבילם, ויצאה נשמתם בטהרה, גם כל אלו שקדשו שם רבונם וקבלו עליהם מסירת נפש לכבודו ית' גם הם נמצאים בהיכל הזה. ובפתח ההיכל עומד מנשה מלך יהודה שעשה תשובה שלימה על חטאיו והקב"ה קבל תשובתו וחתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל אותו, (כלומר שהסתיר אותו כמו בתוך חתירה מעין המקטרגים שלא יקטרגו עליו, וכאן בחינת נה"י של היכל הזה).

ובפנימיות (נה"י) שבהיכל זה נמצאים כל אלו בעלי תשובה עצומה, שנתעצמו בתשובתם עד שנשמתם יצאה מתוך התמרמרות על מעשיהם הרעים, ואלו מתענגים בעדן העליון בכל יום ויום, וכאן בחינת חג"ת שבהיכל זה, וג' פעמים ביום נכנס האור בהיכל זה, שהנשמות מתעדנים בו כל אחת ואחת כראוי לה, וכל אחד נכוה מאור חופתו של חברו בין למטה ובין למעלה... (בראשית ב כא)

היכל השלישי הוא היכל הנצח, יש בו רוח אחד ששמו אדרהינאל, והוא עומד על נשמותיהם של אלו שחזרו בתשובה ולא חזרו, דהיינו שחשבו לעשות תשובה ומטרם שחזרו בפועל מתו. ולפיכך מכונה המלאך הממונה עליהם בשם אדרהינאל, שהוא נוטריקון הדרינא א-ל, שפירושו חרטה ותשובה להיותו ממונה על נשמות של בעלי תשובה אלו... אלו מענישים אותם בגיהנם, ולאחר כך מכניסים אותם לרוח הזה הממונה הנ"ל והוא מקבלם. וחושקים להנות מזיו יקר רבונם ואינם יכולים להנות, (שלא הספיקו לגמור תשובתם ומתו), אבל אינם יכולים ליהנות שם רק בשבת וחודש... (שם נז, ועיין שם עוד)

ועוד אמרו כאשר יצא קין מלפני ה', אמר לו אדם, בני מה נעשה בדינך, אמר לו קין, אבא, כבר נתבשרתי שמחל לי הקב"ה להיות בנוד בלבד. שאל אותו איך זכית לזה, אמר לו משום שעשיתי תשובה והתודיתי לפניו. (אמר אדם) וכי כל כך גדול וחזק כח התשובה ואני לא ידעתי, התחיל לשבח אל רבונו ולהתודות לפניו, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו', כלומר טוב לשבח ולשוב ולהתודות לפני הקב"ה. (שם שמה)

ורבי חזקיה אמר לרע, כי כשהקב"ה מבקש להאביד את רשעי עולם, מקבל מקודם תנחומים עליהם, וכביכול, מקבל תנחומים, כמי שמקבל תנחומים על מת שאבד, כיון שקבל תנחומים ודאי שהדין נעשה, ואין הדבר תלוי עוד בתשובה.

מתי תלוי בתשובה, הוא מטרם שקבל תנחומים עליהם, אין הדבר תלוי כלום בתשובה, והדין נעשה, ואז מוסיף הקב"ה דין על דין... (שם תד)

מה עשה אדם, עשה מערה אחת היינו מערת המכפלה, והתחבאו בה אדם ואשתו. מאין ידע, (לבחור במקום ההוא), אלא ראה שם אור אחד דק שיצא מגן עדן ונכנס באותו המקום, ונתעורר חשקו להקבר שם, ושם הוא מקום סמוך לפתח גן עדן. (שם תיב)

אמר רבי יוסי, ווי להם לרשעים שאינם רוצים לשוב לפני הקב"ה על עונותיהם, בעודם בעולם הזה, כי כשבן אדם שב ומתחרט על עונותיו, הקב"ה מוחל לו, וכל אלו שמחזיקים עונותיהם ואינם רוצים לשוב לפני הקב"ה על עונותיהם, נופלים אחר כך לגיהנם ולא יעלו אותם משם לעולם.

תא חזי, משום שכל בני דורו של נח חזקו את לבם ובקשו להראות עונם בגלוי, הביא עליהם הקב"ה את הדין באותו האופן. אמר רבי יצחק ואפילו כשהאדם חוטא, אם הוא בסתר הקב"ה הוא רחמן, ואם האדם ישוב אליו, מכפר עליו ומוחל לו וסולח לו. ואם אינו שב אליו מגלה חטאיו לעיני כל. מאין לנו זה, מן סוטה... (נח קנ)

ר' יוסי אמר, למדנו במקום שבעלי תשובה עומדים בו, באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו, משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם, והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כונת הלב, ועם כח גדול ביותר להתקרב אל המלך. (חיי שרה קכב)

תא חזי כמה גרם לראובן, מה שהשתדל להציל חיי יוסף. מה כתוב, יחי ראובן ואל ימות, כי משום זה, אף על פי שידע שנטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף, מכל מקום השתדל להציל את חייו, ועל כן התפלל משה ואמר יחי ראובן ואל ימות, ונתקיים בעולם הזה ובעולם הבא. מהו הטעם, הוא משום זה (שהציל חייו של יוסף), ומשום שעשה תשובה על אותו מעשה (של חלול יצועי אביו), שכל מי שעושה תשובה הקב"ה מחיה אותו בעולם הזה ובעולם הבא. (וישב קלט)

תנן אמר ר' יהודה, אין לך עבירה בעולם שלא תהיה עליה תשובה חוץ מזה, (המוציא זרעו לבטלה), ואין לך רשעים שלא יראו פני השכינה (במיתתם) חוץ מזה, שעליו כתוב לא יגורך רע, כלל. (ויחי קצד)

אבל צדיקים וחסידים, בכל יום ויום רואים בלבם כאלו באותו יום נפטרים מן העולם, ועושים תשובה שלמה לפני אדונם, ואינם צריכים לדבר אחר, (דהיינו לבדוק בצל וכדומה לו), אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. (שם רט)

ומשום זה כתוב אחר כך, ויתפלל אל ה', מכאן למדנו שמי שיש בידו עבירה ורוצה לבקש רחמים על עצמו יכוון פניו ומחשבותיו לתקן את עצמו מאותה עבירה, ואחר כך יבקש תפלתו, כמש"א נחפשה דרכינו ונחקורה מתחלה, ואחר כך ונשובה, אף כאן כיון שידע חזקיהו את עונו, מה כתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, שם פניו לתקן אצל השכינה (שנקראה קיר), כי אצל המקום הזה חטא... (שם שצ)

אמר ר' יהודה כל הדברים שבעולם תלוים בתשובה ובתפילה שהאדם מתפלל להקב"ה, וכל שכן מי שמוריד דמעות בתפלתו, שאין לך שער שאלו הדמעות לא תבאנה בו. מה כתוב, ותפתח ותראהו את הילד, ותפתח זו השכינה, העומדת על ישראל כאם על הבנים, והיא פותחת תמיד בזכותם של ישראל.

כיון שפתחה ותראהו את הילד, (דהיינו) ילד שעשועים, שהם ישראל, שמתחטאים לפני מלכם תמיד, ומיד שמתחננים לפני הקב"ה, חוזרים בתשובה ובוכים לפניו כבן הבוכה לפני אביו, מה כתוב, והנה נער בוכה, כיון שבכה הוסרו ממנו כל גזרות קשות שבעולם, מה כתוב, ותחמול עליו, שנתעוררה עליו ברחמים, ותחמול עליו.

ותאמר מילדי העברים זה, שהם רכי לב, ולא מילדי העכו"ם שהם קשי עורף וקשי לב. מילדי העברים שהם רכי לב (בזכותם) של האבות והאמהות לשוב לפני אדונם... (שם רג, ועיין שם עוד)

וכל פטר חמור וגו', מצוה זו היא לפדות פטר חמור ולערוף פטר חמור אם לא יפדה אותו. וזה סוד, שהיצר הרע יכול לחזור בתשובה ואחר כך יחזור להיות יצר טוב, כמו שהעמידו (בכתוב אעשה) לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, אם לא זכה כנגדו. משום שאלו הצורות, אחת של שה ואחת של חמור (שנאמר עליהם וכל פטר חמור תפדה בשה, פירושו), ואם זכה לחזור בתשובה אף על פי שהוא חמור, (דהיינו) עם הארץ, תפדה מן הגלות בשה, שהוא שה פזורה ישראל. ואם לא חזר בתשובה וערפתו, ששם עצמו עם קשה עורף, שהם עתידים להמחות מן ספר חיים... (בא רל)

כתיב, ה' בצר פקדוך צקון לחש, בצר פקדוך, (פירושו) אין ישראל פוקדים להקב"ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. צקון לחש, שכולם מתפללים בתפלות ובקשות, ושופכים לפניו תפלות. מתי, מוסרך למו, בשעה שפקד אותם הקב"ה ברצועה שלו, אז הקב"ה עומד עליהם ברחמים ורצוי לפניו הקול שלהם, כדי להפרע מאויביהם ומתמלא עליהם רחמים.

כמו שבארנו, משל ליונה עם הנץ וכו', כך ישראל, היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה, היו יראים. נשאו עינים וראו את פרעה וחילו ואבני גירין וחיצים, אז וייראו מאד, מה עשו, ויצעקו בני ישראל, מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה, פרעה, זה שאמר ופרעה הקריב. (בשלח סו)

הרפואה לזה היא תשובה, ואז נמצאות ג' רשימות או ארבע השורות על שתים, (דהיינו) ג' רשימות או ד' באורך שורות על ב' שברוחב, כי לפי מנהגו של אדם כן מתחלפות הרשימות מזמן לזמן. וסוד זה, המוציא במספר צבאם וגו' מרוב אונים ואמיץ כח וגו'. (יתרו קמה)

...וכשיוצאת רעה בעיני אדוניה, כי נטמאה בעונות ובטנוף של חטאים, אז לא יעדה, עם א' (כתוב), ונאבד גוף ההוא ממנה, והיא לא נועדת לו, חוץ מנשמה ההיא שאדונה רוצה בה, שהגוף חזר בו בתשובה, אז כתוב, והפדה, כמש"א פדה נפשו מעבור בשחת. והפדה, זה סובב על האדם, שהעצה שלו הוא, שיפדה אותה וישוב בתשובה, ולב' צדדים (אומר הכתוב והפדה, א' על) הקב"ה, (והפדה מגיהנם, ב' על האדם) והפדה בתשובה, לאחר שחזר בתשובה פודה אותם (הקב"ה) מדרך הגיהנם. (משפטים נו)

למדנו, אין דבר בעולם העומד לפני תשובה, ולכולם הקב"ה ודאי מקבל. ואם שב בתשובה, הרי מזומן לו דרך החיים, ואף על פי שפגם מה שפגם, הכל מתתקן, והכל חוזר על תקונו. כי אפילו במה שיש בו שבועה הקב"ה מקבלו, שכתוב, חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו וגו', וכתוב כתבו את האיש ערירי וגו', ואחר ששב בתשובה כתוב, ובני יכנה אסיר בנו וגו', מכאן שהתשובה משברת כמה גזרות ודינים וכמה שרשרות של ברזל, ואין מי שעומד לפני תשובה.

ועל זה כתוב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, אשר פשעו בי אינו כתוב אלא הפושעים בי, (דהיינו אותם) שלא רצו לשוב בתשובה ולהתנחם על מה שעשו. אבל אם התנחמו (ועשו תשובה) מקבל אותם הקב"ה.

משום זה אדם זה אף על פי שפשע בו, ופגם במקום שלא צריך, ושב לפניו, הוא מקבלו ומרחם עליו, כי הקב"ה הוא מלא רחמים, ומתמלא רחמים על כל מעשיו, כש"א ורחמיו על כל מעשיו, אפילו על בהמות ועופות מגיעים רחמיו, אם עליהם מגיעים רחמיו, כל שכן על בני אדם היודעים ונודעים לשבח לאדונם, שמגיעים עליהם רחמיו, ושורים עליהם. ועל זה אמר דוד רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני.

אם על רשעים מגיעים רחמיו כל שכן על צדיקים, אלא מי צריך רפואה, אלו שהם בעלי כאבים, ומי הם בעלי כאבים, אלו הם הרשעים, והם הצריכים רפואה ורחמים, שהקב"ה מרחם עליהם שלא יהיו נעזבים ממנו, והוא אינו מסתלק מהם, וישובו לפניו (בתשובה). כשהקב"ה מקרב, מקרב בימין, וכשהוא דוחה דוחה בשמאל. ובשעה שדוחה, הימין מקרב, מצד זה דוחה ומצד זה מקרב, והקב"ה אינו עוזב רחמיו מהם.

תא חזי, וילך שובב בדרך לבו. וכתוב אחריו, דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ומפרש, וילך שובב, (היינו) אף על פי שהרשעים עושים כל מה שעושים בזדון, והולכים בדרך לבם, ואחרים עושים בהם התראה, ואינם רוצים להקשיב להם, (עם כל זה) בשעה שחוזרים בתשובה ולוקחים דרך הטוב של תשובה, הרי רפואה מוכנת להם.

עתה יש להסתכל, אם על חיים מדבר הכתוב, או על מתים מדבר הכתוב, כי תחילת הכתוב אינו סופו וסופו אינו כתחלתו. בתחלת הכתוב, מראה על חיים, (שאומר וילך שובב וגו'), וסופו מראה על מתים, (שאמר ואשלם נחומים לו ולאבליו. ומשיב), אלא הכתוב מדבר, בעוד שאדם הוא בחיים, וכך הוא, וילך שובב בדרך לבו, משום שיצר הרע שבו חזק ומתגבר בו, ועל כן הולך שובב, ואינו רוצה לשוב בתשובה.

הקב"ה רואה דרכיו, שהולך ברע בלא תועלת, אומר הקב"ה, אני צריך לאחוז אותו בידו, ז"ש דרכיו ראיתי, שהולך בחושך, אני רוצה לתת לו רפואה, זה שאמר וארפאהו, הקב"ה מביא בלבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ואנחהו, מהו ואנחהו, הוא כמש"א לך נחה את העם, הקב"ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציאו מתוך החושך.

ואשלם נחומים לו ולאביליו, הרי נראה שמת הוא, (ואינו כתחילת הכתוב, ומשיב), כן ודאי שהוא מת, והוא עומד בחיים, שכיון שהוא רשע נקרא מת, מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, אלא הקב"ה עושה חסד עם בני אדם, שכיון שנכנס לשנת י"ג ולהלאה נותן עמו שני מלאכים שומרים ששומרים אותו, אחד מימינו ואחד משמאלו.

כשהאדם הולך בדרך הישר הם שמחים בו, ומחזקים אותו בשמחה, מכריזים לפניו ואומרים תנו כבוד לצורתו של המלך. וכשהולך בדרך עקום הם מתאבלים עליו ונעברים ממנו, כיון שהחזיק בו הקב"ה והנהיג אותו בדרך הישר אז כתיב ואשלם נחומים לו ולאבליו, ואשלם נחומים לו בתחילה, שהוא מתנחם על מה שעשה בתחילה ועל מה שעשה עתה, וחוזר בתשובה, ואחר כך ולאבליו, שהם המלאכים שהיו מתאבלים עליו כשעברו ממנו, ועתה שחזרו אליו הרי נחומים לכל הצדדים, (הן שמתנחם על מעשיו והן שמתנחם על צרותיו ואבלו).

ועתה הוא חי ודאי, חי בכל הצדדים, אוחז בעץ החיים, וכיון שאוחז בעץ החיים אז נקרא בעל תשובה, כי כנסת ישראל, (שהוא המלכות), נקראת גם כן תשובה, (כי תשובה הוא אותיות תשוב ו' לגבי ה', שהו' הוא עץ החיים, שהוא ז"א, וה' היא המלכות, ועל כן נקראת המלכות תשובה). והוא נקרא בעל תשובה. והראשונים אמרו בעל תשובה ממש, (דהיינו בעלה של המלכות הנקראת תשובה, כלומר שהוא משפיע לה). ועל כן אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים. (משפטים רכח והלאה)

...ומשום שחזרת בתשובה באות ברית, (שהיא יסוד), ירדה הבינה, (שהיא אותיות) יה"ו, להתחבר עם צדיק, (שהוא יסוד), בשבילך, ועל כן נתן לך הקב"ה אות ברית צדיק שלו, (שהוא יסוד). ומשום שבמחשבה טובה עשית הכל, כך ירד שם המפורש עליך, ומשם (ממחשבה שהוא ג"ר) ירד עליך...

כי מטרם שחזרת בתשובה, לא היית אלא באילן דטוב ורע, עבד ונער היה שמך מתחילה, והנה נער בוכה, עבד נאמן, ז"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ואותו הרע, שהוא שותפו של עבד, גרם לך לחטוא בסלע, משום שהמטה שנמסר לך היה מאילן של טוב ורע, (דהיינו ממטטרון וסמאל), מטטרון טוב וסמאל רע.

ועתה שחזרת בתשובה, ונתדבקת בעץ החיים, הרי יצאת ממדרגת עבד וחזרת להיות בן להקב"ה, והמטה שנמסר בידך יהיה עץ החיים, שהוא ו' בן י"ה, ותכנס הו' במ"ט פנים שלך בתורה, ותהיה מו"ט ויתקיים בך לא יתן לעולם מוט לצדיק, מ"ט פנים (ה"ס) מ"ט אותיות שבשמע ישראל וברוך שם (כבוד מלכותו לעולם ועד), שהם שש תבות של יחוד העליון, דהיינו ו' עליונה הוא תפארת, ושש תבות של ברוך שם שניות, (של יחוד התחתון), הם ו' שניה (של מילוי וא"ו), שהוא צדיק, (דהיינו יסוד והם) מוט. באמצעם (של ב' ווין הוא א'), וז"ס וישאוהו במוט בשנים, (דהיינו בשני ווין)... (שם שפא, ועיין שם עוד)

ואם חוזרים בתשובה ואינם פותחים פיהם להטיח דברים כלפי מעלה, והמיתה שלהם היא בסתימת פה, כבהמה, שהיא מתה ואין לה קול ודבור, ובוידוי שלהם יאמרו כך, אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש. ויתודה ויהיה מיחד להקב"ה בכל יום, (ויקבל עליו) שיהיה מיתתו באחד, כעין שחיטת בהמה בי"ב בדיקות של הסכין (של שחיטה עם) הסכין עצמו הם י"ג כחשבון אחד).... (שם תסג)

ואם תאמר והרי כתוב, והנה טוב מאד, שזהו מלאך המות, וכאן אתה אומר שלא נאמר בשבילו כי טוב, אלא סוד הסודות כאן, כי ודאי מלאך המות הוא טוב מאד, מה הטעם, הוא משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, ועל כן רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בשביל יראה הזו, ויראים לחטא מפניו, רבים היראים מפני המלך משום שרצועה תלויה לפניהם, כמה טובה הרצועה לבני אדם, שעושה אותם טובים ואמיתים ומתקנים דרכיהם כראוי, ועל כן והנה טוב מאד, מאד ודאי. (תרומה תלב)

ראה כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו הוא רשע ביותר והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה ומת, זה מקבל עונש בודאי על שהלך מעולם בלי תשובה, לאחר כך, רצון ההוא ששם (בלבו) לעשות תשובה אינו נעדר מלפני מלך העליון, והקב"ה מתקן מקום לרשע ההוא במדור של שאול, ושם מצפצף בתשובה, כי רצון ההוא יורד מלפני הקב"ה, ומשבר כל כחות השומרים על שערי מדורי גיהנם, ומגיע לאותו מקום שהרשע ההוא שם, ודופק בו, ומעורר בו אותו הרצון (לתשובה) כמו שהיה לו מקודם (בחייו), ואז מצפצף נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול.

ואין רצון טוב שיאבד מלפני המלך הקדוש. ומשום זה אשרי הוא מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו, ואף על גב שאינו יכול לעשותם הקב"ה חושב לו רצונו כאלו עשה. זהו לטוב, אבל הרצון לרע, (אין הקב"ה חושב למעשה), חוץ מהרהורי ע"ז, וכבר העמידו החברים. (תרומה תמ)

אבל אם הכעס הוא בדברים אחרים, (ולא בדברי תורה), אין זה עבודת הקב"ה, משום שבכל החטאים שעושה האדם אינם ע"ז ממש כמו (הכועס), אסור לקרב אל זה, ואם תאמר הרי לשעה הוא עבר (וכעס), ואחר כך חזר בתשובה, אינו כן, כי כיון שעקר קדושת נפשו ממנו וממקומה, ואותו אל זר, עשק מקום ההוא, הוא מתחזק בו ואינו עוזב אותו. חוץ כשנטהר האדם מכל וכל ועקר מתוכו (את אל זר) לעולם, ואחר כך השתדל להתקדש ולהמשיך קדושה עליו, (אז) הלואי שיתקדש. א"ל ר' יוסי הוא מתקדש ממש... (תצוה נח)

...א"ר חייא ודאי כך הוא, והכל תלוי בתשובה, ואם תאמר שיכולים עתה להתעורר בתשובה כולם יחד, אינם יכולים, מה הטעם שאינם יכולים, משום שכתוב, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, וכתוב והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' וכתוב ושבת עד ה' אלקיך וגו'. ואז אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו', וטרם שכל אלו הדברים מתקיימים אינם יכולים להתעורר מהם בתשובה...

פתח ואמר, כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'. מהו כמו הרה, כי דרכה של מעוברת שיעברו עליה תשעה חדשים שלמים, ויש בעולם כמה וכמה שלא עבר עליה אלא יום אחד או שנים (מחדש) התשיעי וכל הצירים וחבלים של המעוברת הם בתשיעי, ועם כל זה אף על פי שלא עבר עליה אלא יום אחד (מחדש) התשיעי, נחשב לה כאלו עבד כל (חדש) התשיעי בשלמות. אף כך ישראל, כיון שטעמו טעם גלות, אם יחזרו בתשובה נחשב להם כאלו עבר עליהם כל (הצרות) הכתובים בתורה, כל שכן וכל שכן שכמה יסורים עברו עליהם מזמן שהתחיל הגלות... (כי תשא כב)

ואלו יחזרו בתשובה, אפילו רעה אחת או צער אחד שעבר עליהם היה נחשב להם כאלו סבלו כל צרות הגלות. ואם לא, (שאינם חוזרים בתשובה, צריכים להמתין) עד שיסתיים הקץ, וכל הדורות שלו, כמו שאמר המאור הקדוש שכתוב לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, (דהיינו עד שיצאו כל הדורות המוקדמים לקץ). ועם כל זה הדבר תלוי בתשובה. א"ר חייא ודאי כך הוא, ועל כן נמשך הגלות. (שם לו)

...והדברים אמורים רק כשלא עשה תשובה שלמה, תשובה שהיא ראויה לכסות על כל מעשיו, ועם כל זה טוב לו שלא יכנס בארון, כי כל זמן שהגוף קיים נדונת הנשמה ואינה נכנסת למקומה חוץ מאלו חסידים העליונים הקדושים הראוים לעלות למעלה בגופם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. (ויקהל שפח)

למעלה מפתח הזה של ההיכל יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו (מדינים דמפתחא שה"ס באר חפרוה שרים), ונפתח שלש פעמים ביום, (דהיינו שמאירים בו ג' קוין), ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה ששפכו דמעות בתפלתם לפני אדונם. וכל השערים נסגרים עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, (שפתוחים ואינם צריכים רשות. פירוש, כי פתח הא' הנ"ל ה"ס לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, שהיא בסוד רבבה, ומבחינה זו אינה מועיל תשובה להיות מדת הדין הקשה. אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח ב' מסוד מפתחא, דהיינו מלכות הממותקת בבינה, ומשם מועיל תשובה). (פקודי תפט)

תניא בד' תקופות בשנה נפסק הקול, ודינים מתעוררים, והתשובה תלויה עד שנתתקן, וכשהדינים מתעוררים יוצא קול, וד' זויות העולם עולים ויורדים, כרוז קורא ואין מי שישגיח ויתעורר, והקב"ה מוכן, אם ישובו ישוב (הדינים למקומם), ואם לא הקול נפסק והדינים נעשו, ואז נקרא ויתעצב, (היינו) בבתים החיצונים. (ויקרא רנב, ועיין שם עוד)

אמר ר' יצחק, כל חטאי העולם אחוזים בזה (בגילוי ערוה), עד שאמא (שהיא המלכות) מתגלה בשביל החטאים, (דהיינו שמתגלה ערותה), וכשהיא מתגלה כל אלו הבנים, (דהיינו ישראל למטה, שהם בניה של המלכות), מתגלים, וכתוב לא תקח האם על הבנים. וכשנתתקן העולם למטה נתתקן הכל, עד שעולה התקון לאמא קדישא, (שהיא המלכות), ומתתקנת ומתכסית ממה שנתגלה, ומשום זה כתוב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואז נקראת תשובה, תשובה ודאי, ואז נקראת יום הכפורים, כמ"ש מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו...

א"ר יהודה מתי נקראת (המלכות) תשובה, הוא כשהאם (שהיא המלכות) מתכסה, (דהיינו שחוזרת ומתכסה הנקודה דמדת הדין הנקראת ערוה), ועומד בשמחה על הבנים, (שמשפעת להם כל טוב). שכתוב, אם הבנים שמחה, וחוזרת לקיום, (כמו שהיתה מטרם שפגמו בה). ומי שהיה (מקודם לכן) סגור וגנוז, (דהיינו הנקודה דמדת הדין), חזר למקומו, (שחזרה למקומה המכוסה כבסמוך), וכל המדרגות חוזרות אחד לאחד, (שכל תחתונה עולה לעליונה), ומתברכות כל אחת ואחת, ואז נקרא תשובה, תשובה סתם לכלול הכל, (שכל המדרגות חזרו ונתקנו). (ויקרא רנו, ועיין שם עוד)

מה כתוב למעלה, נפש כי תחטא, והוא כמו שאמרנו, שהתורה והקב"ה תמהים עליה ואומרים, נפש כי תחטא וגו' וכתוב, ונפש כי תמעול מעל וגו', או נפש כי תשבע וגו', אמר ר' יצחק נפש כתוב (בכל אלו), ולא רוח ולא נשמה, (כי הרוח והנשמה אינם חוטאים, אלא שנפגמים מחמת הנפש החוטאת), וכאן בגזל גוף ונפש. שכתוב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה, על מי שבא לתקן מעשיו, (נאמר והשיב), מה והשיב, אלא כמי שמתקן מעשיו כדי שישובו מבועי מים (שהם השפע העליון) למקומם, להשקות הנטיעות, (שהן הספירות), כי הוא גרם בחטאיו למנוע (השפע מהן), ועל זה (נאמר) והשיב את הגזלה וגו', כמו שאמרנו. (שם רסג)

לכל חטא יש מקום בגיהנם, וממונה יש עליו, והשטן שהוא יצר הרע שלו, ממונה על כל החטאים והמקומות והממונים שעליהם. ואם חזר בתשובה מה כתוב, מחיתי כעב פשעיך, שנמחו רשימות כל חטא וחטא של הרשעים ממקומות שלהם בגיהנם.

ויש חטאים רשומים למעלה ולא למטה (בעולם הזה), ויש שרשומים למטה ולא למעלה, ויש שרשומים למטה ולמעלה. (אם החטאים) נמחים למטה (בעולם הזה שעושה תשובה), נמחים למעלה אחר שעושה תשובה. ועוד העמידו בני המשנה, רשע עונותיו חקוקים לו על עצמותיו, צדיק זכויותיו חקוקות לו על עצמותיו. למה הוא כדי שיהיו רשומים בין בעלי העבירה להכיר אותם בהם, וקול יוצא עליו, זה הוא רשע, ישרפו עצמותיו בגיהנם. (שם הער)

ר' חייא ור' יוסי היו הולכים בדרך. בעוד שהיו הולכים אמר ר' יוסי לר' חייא נעסוק בדברי תורה, בדברי עתיק יומין. פתח ר' חייא ואמר, חטאתי אודיעך וגו', מכאן למדתי, שכל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני מלך הקדוש לבקש עליהם רחמים לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכסה ממנו, ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב"ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.

וכל שכן אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח ומתקבלת תפלתו. ועל כן, וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין, ועל כן כתוב, זובח תודה יכבדנני, מהו יכבדנני (ולא כתוב יכבדני), הוא כי שני כבודים הם, אחד למעלה ואחד למטה, (דהיינו אחד בעולם הזה ואחד בעולם הבא. (שם שלח)

רבי יוסי פתח ואמר, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, מקרא זה העמידוהו, אבל תא חזי, כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד חטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו, אם שב בתשובה שלמה לפני אדונו, נעבר החטא, והדין אינו שולט עליו, ואינו מגיע אליו. ואם לא שב, נרשם חטא ההוא במדרגה ההיא, ואם מוסיף לחטא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, ומסכמת (אל הדין) שבמדרגה הראשונה, אז הוא צריך תשובה יותר גדולה. ואם מוסיף לחטא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות.

כיון שהימין נתתקן כנגדו (של האדם), והסכים עליו (לדין), הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהכלל בו, כיון שהשמאל הסכים לימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה, וכבר העמידוהו, ואז הכל מסכימים עליו (על האדם) בדין, והדין שורה עליו. (שם תט, ועיין שם הפירוש)

רבי יהודה פתח, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', למדנו, בשעה שברא הקב"ה את העולם רצה לברא את האדם, נתיעץ בתורה, אמרה לפניו אתה רוצה לברא אדם הזה, הוא עתיד לחטא לפניך, הוא עתיד להרגיז לפניך, אם תתנהג עמו כמעשיו, הרי העולם לא יוכל לעמוד לפניך, כל שכן האדם ההוא. אמר לה הקב"ה וכי לחנם אני נקרא א-ל רחום וחנון ארך אפים.

ומטרם שברא הקב"ה את העולם ברא תשובה. אמר (הקב"ה) לתשובה, (שה"ס בינה הנקראת תשובה), אני רוצה לברוא אדם בעולם, בתנאי, אם ישובו עליך מעונותיהם, תהיה מוכנת לסלוח עונותיהם ולכפר עליהם. ובכל שעה ושעה התשובה מוכנת לבני אדם, וכשבני אדם שבים מעונותיהם, תשובה זו, (שהיא בינה), חוזרת אל הקב"ה, (דהיינו שמשפעת מוחין לז"א) ומכפרת על הכל. והדינים נכנעים ומתבשמים כולם, ואדם נטהר מעונותיו.

מתי נטהר האדם מעונו, בשעה שנכנס בתשובה ההיא כראוי. ר' יצחק אמר בשעה ששב לפני המלך העליון, ומתפלל תפלה מעומק הלב, זה שאמר ממעמקים קראתיך ה'.

ר' אבא אמר, ממעמקים קראתיך ה', (פירושו), מקום גנוז יש למעלה, והוא עומק הבאר, (דהיינו בינה), ומכאן יוצאים נחלים ומבועים לכל צד, ועמוק שבעמוק הזה, נקרא תשובה, ומי שרוצה לשוב ולהטהר מעונותיו בעומק הזה צריך לקרא להקב"ה, זה שאמר ממעמקים קראתיך ה'.

תאנא, בשעה שאדם היה חוטא לפני אדונו והקריב קרבנו על המזבח, והכהן מכפר עליו ומתפלל תפלתו עליו, מתעוררים הרחמים והדינים מתבשמים, והתשובה (שהיא בינה), מריקה ברכות במבועים הנמשכים ויוצאים, ומתברכים כל הנרות יחד, (דהיינו כל ספירות דמלכות), והאדם נטהר מעונו. (אחרי רמג)

...א"ל מי הוא הרופא, אמר ליה ר' שמלאי הוא, א"ל איזו רפואה נתן לך, א"ל רפואת הנפש, ומיום ההוא חזרתי בתשובה, ובכל יום ראיתי פני במראה אחד (בלי שינוי), ובכיתי לפני הקב"ה, שהוא רבון העולמים על עון ההוא, ומדמעות האלו רחצתי פני. אמר ר' אבא, אם לא היתה נמנעת ממך תשובה, הייתי מעביר מפניך רושם ההוא, אבל קורא אני עליך וסר עונך וחטאתך תכופר, א"ל אמור זה ג' פעמים, א"ל ג' פעמים והרושם נעבר.

א"ר אבא ודאי רבונך רצה להעביר ממך (הרושם), כי ודאי נמצאת בתשובה. אמר לו, אני נודר מיום זה (ולהלאה) לעסוק בתורה יום ולילה. א"ל מה שמך, א"ל אלעזר, א"ל א-ל עזר, ודאי שהשם גורם, שאלקיך עזר אותך והיה עמך, שלחו ר' אבא וברכו. (אחרי שמה)

ותניא המלה האחרונה של עשרת הדברות של התורה, היא לא תחמוד אשת רעך, משום שזה הוא כלל כולם. ומי שחומד אשה אחרת, כאלו עבר על התורה כולה, אמנם אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכל שכן אם קבל ענשו כדוד המלך. א"ר יוסי, למדנו כל מי שחטא ונפרש מהחטא ההוא, התשובה מועילה לו ביותר, ואם לא (נפרש) אין התשובה עולה בידו, ואינה מועילה לו... (שם שצד)

חזר בתשובה, מה כתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות, (דהיינו) שהעביר מלפניו אותה העבירה כדי שלא יסתכל בה, ולהטיב לו, ועל כן (כתוב) אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, (דהיינו שלא יסתכל בהם). אמר ר' יוסי וכן מכאן משמע (דבר זה), שכתוב נכתם עונך לפני. (קדושים סז)

ועוד למדנו, מקרא זה, מפני שיבה תקום הוא לדרש, כמו שהעידו בו החברים, מפני שיבה תקום, (התורה) מזהירה לאדם, שלפני ביאתו לשיבה יקום בקיום טוב בעולם, (דהיינו שיעשה תשובה), משום שזה הדר לו, אבל (אם עושה תשובה) בסוף ימיו, אין שבח לאדם כל כך, כיון שהוא זקן ואינו יכול להיות רע. אלא שבחו הוא כשהוא בכחו והוא טוב. ושלמה המלך צוח ואמר, גם במעלליו יתנכר נער וגו', וכעין זה כתוב, וזכור את בוראך בימי בחורותיך. א"ר אלעזר ודאי דרך הזה מתוקן לפנינו, וזהו דרך של הקב"ה. (שם קלב)

ר' יצחק ור' יהודה היו הולכים מאושא ללוד, אר"י נאמר דברי תורה ונלך, פתח ר' יהודה ואמר, כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' מה כתוב אחריו בעל הבור ישלם וגו', ומה על זה כך, מי שגרם להרע לעולם בחטאיו על אחת כמה וכמה, אלא תמה אני כיון שהרע לעולם למה מועיל לו התשובה, כמו שכתוב, איש או אשה וגו' והתודו על חטאתם והשיב.

אלא ודאי זה מועיל להם משום כיון שעושה תשובה כביכול הוא עושה אותו ממש, (כי תשובה משיבה ה' אל הו'), כי מה שפגם למעלה תקן אותו, ובמה, בתשובה, שכתוב איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב וגו', ותשובה מתקנת הכל, מתקנת למעלה ומתקנת למטה, מתקנת את עצמו ומתקנת לכל העולם.

פתח אחריו ר' יצחק ואמר, בצר לך, מכאן שתשובה טובה מכל, בטרם שישרה הדין בעולם, כי אחר שכבר שרה הדין נתחזק כחו, מי יעבירו מן העולם ויסלקו, כי כיון שכבר שרה הדין אינו מסתלק עד שיושלם. אחר שנשלם הדין ועשה תשובה, מתקן כל העולמות, זה משמע, משכתוב ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתוב, ושבת עד ה' אלקיך וגו' כי א-ל רחום ה' אלקיך.

באחרית הימים, מה ענין לכאן. שהוא לכלול כנסת ישראל (הנקראת אחרית הימים), שהיא בגלות, ונמצאת עמהם בצרה, ואינה עוזבתם לעולם, ומשום זה הקב"ה אף על פי שהשרה דין בעולם רוצה שישראל יחזרו בתשובה להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא, ואין לך דבר העומד בפני תשובה.

תא חזי, אפילו כנסת ישראל (שהיא מלכות) נקראת תשובה, ואם תאמר תשובה עליונה, (שהיא בינה) היא אינה מצויה בכל מקום, אלא זו (המלכות), נקראת תשובה, כשחזרו הרחמים ההמונים שלה, ותשובה הכי טובה היא כשהחוטא מוסר נפשו אליה, והיא לוקחת אותה בזמן שהוא בתשובה, אז מתתקן הכל למעלה ולמטה, והוא נתתקן וכל העולם. (נשא כב)

עתה צריכים לחזור, על פתח התשובה, כי מכמה מינים היא התשובה שעושים בני אדם, וכולם טובים, אבל לא כל הפנים שוים, יש בן אדם שהוא רשע גמור כל ימיו, והוא עבר על כמה מצות לא תעשה והוא מתחרט ומתודה עליהם, ואחר כך אינו עושה לא טוב ולא רע, לזה ודאי שהקב"ה ימחול לו. אבל לא שיזכה לתשובה עליונה. ויש בן אדם שאחר ששב מחטאיו ונתכפר לו הוא הולך בדרך מצוה, ועוסק בכל כחו בהם, ביראה ובאהבה להקב"ה, זה זוכה לתשובה תחתונה שנקראת ה', (דהיינו מלכות), שזו היא תשובה תחתונה.

ויש אדם, שאחר שמתחרט על עונותיו ועושה תשובה הוא עוסק בתורה ביראה ואהבה להקב"ה ולא על מנת לקבל פרס, זה זוכה לאות ו' דהויה (שהוא ז"א), והוא בן י"ה, ועל שמו נקרא בינה, וזה גורם שתשוב ו' (שהוא ז"א) אל הה' (שהיא מלכות), והמלה תשובה היא אותיות תשוב ו' לה'... (שם מז)

מי שיש בו מעשה טוב או שהוא מבעלי החשבון, הנה העמידוהו שבכל לילה ולילה, מטרם שישכב, ועוד אינו ישן, צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום, וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים. מהו הטעם (שצריך לעשות חשבון) באותה שעה. משום שבשעה ההיא אילן המות שורה בעולם, וכל בני העולם טועמים טעם המות, על כן צריך האדם באותה שעה לעשות חשבון ממעשיו ויתודה עליהם, משום שהיא שעת המות, ואלו נקראים בעלי חשבון. (קרח לג)

כי האדם עץ השדה, היינו כי זה (התלמיד חכם) נקרא אדם הנודע למעלה ולמטה, עץ השדה, הוא אילן גדול וחזק של אותו שדה אשר ברכו ה', (שהוא המלכות הנקראת שדה), שהיא סמוכה עליו, (כי התלמיד חכם מזין אותה), שהוא עץ הנודע לשדה ההוא תמיד. לבא מפניך במצור, דבר זה חוזר לתחלת הכתוב, שכתוב, לא תשחית את עצה, שפירושו אותו שנותן להם עצה ומתקן בני העיר הוא נותן להם עצה. לבא מפניך במצור, דהיינו להתתקן ולחזור בתשובה, ומתקן להם כלי זיין, חצוצרות ושופרות, לבא מפניך, היינו לבא לפני ולהכנס, מפניך, מפני הפחד שלך, במצור, היינו במקום שעליונים ותחתונים אינם יכולים לבא שמה, ומה הוא, הוא המדרגה שבעלי תשובה נכנסים שמה, ומי הוא, הוא תשובה, (שהיא בינה), זו היא מצור, שהוא מקום חזק וסלע חזק...

וכיון שלוקחים (מן החכם) עצה זו, אני מכפר את עונותיהם, ומתקבלים ברצון לפני, וכל זה מצוה הקב"ה, בשביל אלו המשתדלים בתורה, משום זה אשרי הם העוסקים בתורה, אלו העוסקים בתורה הם אילנות גדולים בעולם הזה. (בלק שיח)

א"ר שמעון לא משום זה נאמר (נגד השמש), אלא מכאן אנו למדים, שבאותה המדרגה שאדם חוטא לפני הקב"ה, לאותה המדרגה צריך לעשות התיקון בנפשו. הם חטאו בברית הקדוש שנקרא שמש, משום זה הדין והתיקון שלהם כנגד השמש, שה"ס (הברית) ולא במקום אחר, מכאן שאין אדם צריך לתקן עצמו אלא באותו מקום שחטא לו, ומה שלא יעשה (ויתקן) כאן במקום שחטא אין לו תקון לעולם כראוי. (פנחס עו)

ובזמן שהחושך, שהוא יצר הרע מכסה על יצר הטוב, שהוא אור, הוא כמי שאסור בבית האסורים של יצר הרע, ואף כך כשיצר הטוב הוא אסור ברשות יצר הרע, כך הצבאות של יצר הטוב אסורים ברשות הצבאות של יצר הרע, ובזמן שאדם משבר את רוחו בכל האברים שלו לפני הוי"ה, מה כתוב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו. (שם תרנט)

...ובשביל כך מה כתיב, וישב בארץ נוד, שהיה נד בארץ, והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו, וקבל עליו עונשו, דתנינן כל המתודה חטאתיו ומתבייש מהן מוחלין לו מיד על כל עונותיו, הדא הוא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם.

ר' חייא אמר מהכא, והתודה אשר חטא, ונאמר ונסלח לו. ר' ייסא אמר, אין דבר בעולם עומד בפני התשובה. קין נגזר עליו נע ונד תהיה בארץ, וכשעשה תשובה פקע החצי, דכתיב וישב בארץ נוד, אבל נע לא נאמר.

תנו רבנן על הכל הקב"ה מוחל, ואינו מוחל על כבוד שמו, ומי אינו מוחל, והרי מנשה מלך יהודה המיר כבודו של מקום בהבלים, שאני מנשה, דהוא בגרמיה ידע דהבל הוא, ולא שוי ליה עיקר בלביה, דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר אין לך דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל. (זהר חדש בראשית תתלט)

וא"ר יצחק שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתן של רשעים, שנאמר חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו', וחיה בשני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.

וא"ר יצחק אשרי הבנים שאומרים להם כך, והשיבו וחיו, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בני ישראל, כי הוא אינו חפץ במיתתן של רשעים, אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו.

ר' יוחנן פתח, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. משל למה הדבר דומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים, שמע המלך, ושלח עליהם גייסותיו, ותפסום והניחום במגדל גבוה, והיו בהם פקחים אמרו ידענא בנפשתנא דעבדנא עובדין בישין, ולא יכילנא לאשתזבא, מה עשו חפרו חפירה אחת במגדל ויצאו וברחו להם. טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס להמלט. למחר בא מלך לראות את המגדל ואת הלסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו, אמר לזה שוטה, חבריך ברחו בזו החפירה ונמלטו מדיני, מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתה שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט ינקרו עיניך ואחר כך יתלו אותך על עץ.

כך הלסטים אלו, הרשעים, ההולכים במחשכים, הרשעים הפקחים מה הם עושים, אמרו חטאנו למלך, אנה נמלט מדינו. אבל נפתח דרך התשובה, ונבקש רחמים ונברח ונימלט, וכך עשו. הטפשים מה הם עושים, רואים דרך התשובה פתוח לפניהם שפתחו האחרים ונמלטו מדין שמים, והם אינם רוצים להמלט.

א"ל הקב"ה שוטים, אחיכם ברחו ונמלטו באותו דרך של תשובה שפתחו, מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתם עיניכם שראו החפירה, דרך התשובה פתוח לפניכם, ולא רציתם להכנס בתוכו ולנוס ולהמלט, מאי כתיב בכו, ועיני רשעים תכלינה, שראו הדרך פתוח ומנוס אבד מנהם, שלא רצו לנוס ולהמלט, ותקותם מפח נפש לעולם הבא.

כך דור המבול, ראו לנח עושה התיבה, ומתרה בהם בכל יום, וראו אותו נכנס לתיבה ולא רצו לשוב, אמר הקב"ה ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, שלא רצו לשוב ולנוס מדיני, ותקותם מפח נפש, שלא יקומו ליום הדין, שנאמר הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. (שם נח עח)

וישלח את היונה, בגלות אדום, ולא יספה שוב אליו עוד, דעד היום לא חזרה בתשובה, ולא העירה רוחה, דא"ר פנחס, אלמלי חזרה בתשובה לא נשתיירה בגלות יומא חד. רבי אליעזר אומר כל הגליות שגלתה כנסת ישראל נתן לה הקב"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה, שנאמר ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך.

א"ל רבי עקיבא אם כן איך יהיה זה שיתעוררו בתשובה כולם ביחד, מי שהוא בסוף השמים ומי שהוא בסוף הארץ, איך יתחברו יחד לעשות תשובה.

א"ל רבי אליעזר חייך שאם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות. כי הקב"ה מצפה תמיד מתי יחזרו בתשובה ויעשה להם טוב, שכתוב, ולכן יחכה ה' לחננכם, מחכה תמיד מתי יעשו תשובה.

א"ר יוסי זה הולך כמו שאמר ר' פנחס, שכתוב, ולא יספה שוב אליו עוד, לא נאמר ולא יסף שוב אליה, (שפירושו היה, שהקב"ה לא ישוב לישראל), אלא היא (ישראל) לא יספה שוב אליו, (דהיינו שעוד לא שבו בתשובה), משמע שהוא (הקב"ה) מוכן ומחכה מתי תשוב.

רבי היה יושב יום אחד, והיה מסתכל בדבר הזה, שכתוב, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. אמר, מה שאמר משה שיהיה באחרית הימים כל אלו הצרות כבר באו, ותשובה עד עתה עוד לא נעשתה.

בעוד שהיה יושב בא אליהו ז"ל אמר לו רבי, במה אתה עוסק, א"ל בזה שאמרה תורה כאשר יבואו צרות לישראל באחרית הימים יעשו מיד תשובה, שכתוב באחרית הימים ושבת, ועד עתה עוד לא שבו בתשובה... (שם קמג)

...אמר מיכאל רבון העולם, היה לך לרחם עליהם, כי אתה רחום, וכך אתה נקרא. אמר לו שבועה נשבעתי ביום שנגזר הדין לפני (שלא לגאלם) עד שישובו. ואם כנסת ישראל יפתחו בתשובה כפתחו של מחט, אני אפתח להם שערים גדולים. (שם קנב)

וישמע אברם כי נשבה אחיו, ר' תנחום פתח, קמתי אני לפתוח לדודי וגו', ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו, א"ר תנחום בא וראה כמה יש לו לאדם ליטהר מעונותיו, בעוד דרכי התשובה פתוחין לפניו, בטרם יסתם הדרך, שנאמר דרשו ה' בהמצאו וגו', יש עתים שהוא קרוב ויש עתים שהוא רחוק.

ומי אמר ר' תנחום הכי, והא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, אמר, האי קרא מסייע ליה, משמע דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת, ועם כל זה מאי כתיב, רצון יראיו יעשה.

משל למלך שהיה יושב, ובא אדם וצעק לפניו, הקשיב המלך לכל מה שאמר ולא השיב לו, הוא צעק, והמלך הקשיב ושתק, הלך האדם. אמרו משרתיו לפני המלך, אדוננו, למה לא השבת לאותו העני כלום. אמר להם שמעתי כל מה שאמר, והקשבתי אליו, אבל הוא חייב לפני, ואינו כדאי שיעשה לו רצונו, כי אמרו לו ולחבריו הרבה פעמים משמי שלא יהיו רעים ויבואו אלי ואעשה עמהם טוב, ולא הביטו אלי, עתה איני מביט עליהם... (לך לך כב)

דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי זו היא הנשמה אצל הגוף, בעוד שהנשמה בגוף אינם רוצים להעיר דרכי התשובה. א"ר פנחס, בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף מתחרטת למה לא שבה בתשובה עד שיצאה מן הגוף, ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו. וא"ר פנחס כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו, ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי, תדע לך, בעוד שהנשמה בגוף, והגוף עומד בכח, היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל.

כדאמר ר' פנחס משל למה הדבר דומה, לאדם העומד על שולחנו, והיה רעב ותאב לאכול, ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח, שאל ממנו להאכילו, ולא החזיר לו פנים, הלך אותו העני בפחי נפש.

לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול, היה בטנו מלא מכל, כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני. היה חכם אחד עומד עליו, א"ל שוטה, אלו יכילת לאכול לא נתת לו, עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותנו לעני. 

כך הוא האדם בעולם הזה, הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון. בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה ולעסוק בתורה ואינו רוצה מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון. לאחר זמן תופסין אותו בקולר, כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה, שמא יתנו לו שעה לכך, או שמא לא יתנו לו. א"ל הקב"ה, שוטה, עכשיו שאינך יכול עוד להרויח יותר את אומר אחזור בתשובה, דאלו היית יכול להרויח עוד לא היית חוזר בתשובה, בעודו כך יצאת נשמתו.

וא"ר זריקא רב דמן חברייא אלישע בן אבויה הוה, ולא נתנו לו רשות לחזור בתשובה, שיצא אותו קול (ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר), ואמר בשעה שהלך למות, כל הדברים והשבילים שלמעלה ושלמטה יסתתמו מאותו האיש, שלא יבא לעולם הבא. אריב"ל למה לנו כל זה, (הלא מקרא מפורש הוא), וזכור את בוראך וגו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה. (שם לב)

תא חזי, כל אדם החוזר בתשובה לפני אדונו, והוא מתירא בכל יום מאותו עון שעשה, הקב"ה מוחל לו, ואינו נפרע ממנו. כי אחי יוסף יראה גדולה נפלה עליהם כשראו שאביהם נסתלק למעלה, וראו עצמם בגלות על אותו עון, עד שאמר להם יוסף אל תראו, ודאי אל תפחדו מעונש בעת ההיא, כי התחת אלקים אני, ודאי הסתלקתי למעלה ממקום הזה (שנקרא אלקים, שהוא דין), ומדרגה שלי (שהוא יסוד), יאיר לצד בית הדין (שהוא מלכות), להאיר לכם, כי אתם תחת המקום הזה (שהוא מלכות הנקראת אלקים)... (תשא קד)

...וכל זה (יהיה) באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום, כמו שכתוב, למען תשכילו את כל אשר תעשון, מי שיש לו לב יסתכל, וידע לשוב לאדונו. (כי תבא כ)

לסוף עשה (אדם) תשובה, וקבלו הקב"ה בההיא שעתא, דאמר רבי יהודה בר שלום מאי דכתיב שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך, דוד מלכא אמר דא, דאמר רבי בון בר חמא, אמר דוד, הקב"ה איהו קריב לכל אינון דקראן ליה.

פתח ואמר האי קרא, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, דהא כל אינו דקראן באמת להקב"ה הקב"ה קריב לון, ומקבל לון, וקודשא בריך הוא לבא בעי. ורצון של האדם חשוב לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות והעולות שבכל העולם, כיון שהאדם שם רצונו בתשובה, אין שער בכל הרקיעים שלא יהיה פתוח לפניו, והקרבן של האדם, תלוי בלב ורצון, שכתוב, והתודה אשר חטא עליה, והתודה עליו, והכל תלוי בלב. (שם רות רכג)

אין לך בכל העולם שיעמדו לפני (הקב"ה) אלא התשובה והתפלה של האדם, וא"ר יהודה ג' מיני תשובה הן בכתוב הזה, תפלה, שועה, דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש... (שם שם רכח, וראה עוד ערך תפלה)

תנינן, כשהקב"ה רצה לברא העולם היה מציין את העולם לפניו ולא היה עומד, עד שברא התשובה, כיון שברא התשובה ברא את העולם והעמידו על עמדו, ודהיינו על עמוד אחד, ומה הוא, הוא צדיק יסוד עולם.

כיון שברא את התשובה התנוצץ אור ממנו והאור ההוא הבהיק והאיר מסוף העולם ועד סופו, ובו נברא העולם. ראה הקב"ה (את האור), ונסתכל ברשעים העתידים לבא בעולם הזה, וגנזו לעולם הבא לצדיקים... (שם שם תסט)

רבי יהודאי היה לפני ר' עזריה בר סימאי, א"ל צדיקים שקרתה להם עבירה מאלו חייבי כריתות שבתורה וחושבים בתשובה ומתו, אם מיתה מכפרת עליהם או לא, אמר לו כן, ולפעמים הם נענשים בעולם הזה ונתכפר להם... (שם שם תתרעט)

מכילתא:

אבל הקב"ה אינו כן, כשאין ישראל עושין רצונו, כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר אם שנותי ברק חרבי וגו', עשו תשובה מיד מחזירה, שנאמר ותאחז במשפט ידי. או שומע אני שהוא מחזירה ריקם, תלמוד לומר אשיב נקם לצרי, ועל מי מחזירה, על אומות העולם, שנאמר ולמשנאי אשלם. (בשלח-שירה פרשה ד)

...אבל אתה טובך וחסדיך הרבים ורחמיך עלינו וימינך פשוטה לכל באי העולם, שנאמר ימינך ה' ימינך שני פעמים, כי ימינך וזרועך ואור פניך, וכתיב בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב. נאדרי בכח, אתה הוא אדיר בכח שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה ולא עשו תשובה, ואומר לא ידון רוחי באדם, ולא גמרת להם כלייה עד שהשלימו רשעים לפניך. וכן אתה מוצא באנשי המגדל שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה וגו', ואין עתה אלא תשובה, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך דורש וגו', ולא גרמת עליהם כלייה עד שהשלימו לפניך רשעים. וכן את מוצא באנשי סדום שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ארדה נא ואראה, ואומר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו', אם עשו תשובה הרי מטר, ואם לאו גפרית ואש, נאמר כאן מטר ונאמר להלן מטר, מה להלן מטר אף כאן מטר, ואי מה כאן גפרית ואש אף להלן גפרית ואש, תלמוד לומר מאת ה' מן השמים, ולא גמרת עליהן עד שהשלימו רשען. עשר מכות הבאת על המצרים במצרים ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען. (שם פרשה ה)

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר בפרשת מסעות ויסעו מרפידים וכו' ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני, הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני, מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה. (יתרו-בחדש פרשה א)

רבי יהודה בן לקיש אומר הרי הוא אומר וירא אלקים את בני ישראל, ראה בהם שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה, וידע אלקים, ידע בהם שעשו תשובה ולא ידעו זה בזה. (שם)

...שנאמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ינקה, ואי אפשר לומר ינקה שכבר נאמר לא ינקה, אמור מעתה מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודיא, אמר לו רבי שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר לו כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים, הא למדת שתשובה מכפרת, וכתוב אחד אומר ביום הזה יכפר עליכם, הא למדנו שיום הכפורים מכפר, וכתוב אחד אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, הא למדת שמיתה מכפרת, וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, הוא למדנו שיסורין מכפרין, כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו, העובר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר שובו בנים שובבים, והעובר על מצות לא תעשה ועשה תשובה אין כח בתשובה לכפר אלא התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ויום הכפורים לכפר אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה ויסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר ולא ייסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכפורים תולין, ויום המיתה ויסורין ממרקין... (שם פרשה ז)

ספרא:

או אז יכנע לבבם הערל, לצד התשובה הן הדברים, שמיד הם מכניעים לבן בתשובה מיד אני חוזר ומרחם עליהם, שנאמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם. (בחקותי פרק ח)

ספרי:

כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים, וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, עד שלא נחתם גזר דין שובו בנים שובבים, משנתחתם גזר דין אם ישוב ולא ישוב... (נשא מב, וראה שם עוד)

א"ל רבי ישמעאל לפי שהוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא דברה תורה כלשון בני אדם, עונה בה, כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה, כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, ולא כל זמן שעשה תשובה. (שלח לך קיב)

ונשב בגיא מול בית פעור, אמר להם ראו איזו עברה עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי. רבי יהודה בן בבא אומר משלש מקומות שבאו ישראל לידי עברה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל... (פנחס קלה)

תלמוד בבלי:

וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר ורדפה את מאהביה וגו', ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות, שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. (ברכות ז א)

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דליהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה. (שם י א)

מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים... (שם יז א)

תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, שמא סלקא דעתך, אלא ודאי עשה תשובה. והני מילי בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. (שם יט א)

אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה, מתת הכסילים זבח, אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה... (שם כג א)

וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך. ופליגא דר' אבהו, דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב... (שם לד ב)

העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול, ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים, ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול... (שבת לד א)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויעש הישר בעיני ה', וילך בכל דרך דוד אביו, אלא מה אני מקיים וכמוהו לא היה לפני מלך אשר שב וגו', שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן, שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה, תלמוד לומר בכל מאודו שנתן להם משלו, ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו, ומנו, אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא, ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא... (שם נו ב)

מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש, אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע, ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. (שם קד א)

תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזהו יום ימות, אמר להן וכל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. א"ר יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר לבית המלך, טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו כלום יש סעודה בלא טורח. בפתאום ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין, שמח המלך לקראת פיקחים וכעס לקראת טיפשים... (שם קנג א)

...נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואמרי לה ימשמש במעשיו. (עירובין יג ב)

...איני והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכין לעולם, לא קשיא הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי כוכבים... (שם יט א)

...מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה, חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא. (שם סט ב)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח... תשובה, דכתיב בטרם הרים יולדו, וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. (פסחים נד א)

אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל בר' יוסי אמר ר"ש בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה מאי דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם, ידו כתיב, זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין. (שם קיט א)

...אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות. (יומא לו ב)

אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו... תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא. (שם לח ב)

חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכפורים ויכפר. האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה... עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו... אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל...

מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה, עם התשובה אין בפני עצמן לא, נימא דלא כרבי, דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ (מפורק עול) ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר. אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכפורים, יום הכפורים לא בעיא תשובה.

תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה... אמר רב יהודה הכי קאמר על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל לא תעשה גמור לא, ורמינהו, אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא, לא תשא וכל דדמי ליה... תנאי היא, דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל מה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, על כריתות ועל מיתות בית דין ועל לא תעשה גמור... דתניא ר' אלעזר אומר אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין.

שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש. אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. (שם פה ב)

אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא, ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'. א"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, מה טעם ובא לציון גואל, משום דשבי פשע ביעקב. אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה כושל. איני, והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם יחיה, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו יחיה. אמר ר' יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, שמא תאמר פרי חובה תלמוד לומר ארפא משובתם אוהבם נדבה.

תניא היה ר' מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר אלא ממנו. היכי דמי בעל תשובה, אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום. א"ר יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, לא קשיא, הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן בעבירות שבין אדם למקום (שם פו א וב)

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה... שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו.

רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, והא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים, מאן אלהים דיינא. אי הכי אימא סיפא ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו, הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו, ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו תשובה ומעשים טובים. אמר ר' יצחק כל המקניט את חברו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך, אם ממון יש בידך התר לו פסת יד, ואם לאו הרבה עליו ריעים. ואמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי... (שם פז א, וראה שם עוד)

וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה... דכתיב וירא האלקים את מעשיהם וכתיב וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה... א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה... בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה... (ראש השנה טז ב)

א"ר יוחנן... ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה... א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו... מיתיבי השב בינתים מוחלין לו, לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. מיתיבי עיני ה' אלקיך בה עתים לטובה עתים לרעה, עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל לפי הארץ... (שם יז ב, וראה עוד ערך תפלה)

א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה כיון שלא חזרו אמר תיפח עצמן, שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. (שם לא א)

תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה, אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו. (סוכה נג א)

אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים, שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלקים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה... אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם, ואומר נשא לבבינו אל כפים אל א-ל בשמים. (תענית טז א)

...הנהו בריוני דהוו בשיבבותתן, אנא בעי רחמי דלימותו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיבותא ואהדרו. (שם כג ב)

אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב. (מגילה יד א)

ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו, אי הכי לימא רפואה בתרא דתשובה, לא סלקא דעתך, דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח... (שם יז ב)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (מועד קטן טז ב)

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אף על פי שסרח יש לו תקנה. אמר לו אף אתה חזור בך, אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. תנו רבנן מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, אמר לו מאיר חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת, א"ל אף אתה חזור בך, א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, תקפיה עייליה לבי מדרשא, א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, אמר לו אין שלום אמר ה' לרשעים, עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, אמר לו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, א"ל ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו'. עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא, כולהו פסקו ליה כי האי גוונא, לבתרא א"ל פסוק לי פסוקך, א"ל ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי וגו'. ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אשתמע כמה דאמר ליה ולאלישע אמר אלקים... (חגיגה טו א)

דא"ר לוי קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה, אל קשה ואלה קשה מאל, גבי עריות נמי הא כתיב אלה... אלא מאי חומרייהו הני אפשר בתשובה הני לא אפשר בתשובה. (יבמות כא א)

משה רבך אמר מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו ה' בהמצאו... הא ביחיד הא בצבור, ויחיד אימת, אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. (יבמות מט ב)

...ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים... החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, החכמה תעוז לחכם זו תשובה ומעשים טובים מעשרה שליטים שתי עינים ושתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה ופה. (נדרים לב ב)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן, תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח... תשובה דכתיב בטרם הרים יולדו ותחולל וגו' תשב אנוש עד דכא וגו'. (שם לט ב)

...ואם חזר בו הקב"ה מגביהו, שנאמר כל גיא ינשא. (שם נה א)

תנו רבנן אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים, כגון אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו נחל חיי העולם הבא. ראובן הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא... אלא מה שכרן בעולם הזה, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי, דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה, יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה... בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי, והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה, כי היכי דלא ליחשדו אחוהי. (סוטה ז ב)

...ולפושעים יפגיע, שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה... (שם יד א)

כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ, שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן, כמאן כר' שמעון. (שם לה ב)

וילך אלישע דמשק, למה הלך, אמר רבי יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר, אמר לו חזור בך, אמר לו כך מקובלני ממך כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה... (שם מז א)

ר' שמעון בן יוחי אומר... ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. (קידושין מ ב)

דתניא כלל זה אמר ר' שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה... מאי קאמר, אמר רב ששת הכי קאמר, השביחה נוטל שבחו, כחש אומר לו הרי שלך לפני, דשינוי במקומו עומד, אי הכי אפילו השביח נמי, אמרי מפני תקנת השבים... א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה הנשתנית חוזרת בעיניה, שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל מכל מקום, ואם תאמר משנתנו, משום תקנת השבים...

תנו רבנן הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן, והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, דתניא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך, ונמנע ולא עשה תשובה, באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו... ומפני כבוד אביהן חייבין להחזיר, אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך, כדאמר רב פנחס בשעשה תשובה, אי עשה תשובה מאי בעי גביה, איבעי ליה לאהדורי, שלא הספיק להחזיר עד שמת...

תא שמע הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין, אמרי מחזירין ואין מקבלין מהם, אלא למה מחזירין לצאת ידי שמים. אי הכי אמאי תשובתן קשה, ועוד אימא סיפא ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות, אלא לא קשיא כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה... (בבא קמא צד א וב)

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים, לא יאמר לו... אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים... (בבא מציעא נח ב)

כתנאי, וה' ברך את אברהם בכל... דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו... (בבא בתרא טז ב)

וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו, א"ר יוחנן ששב לא-ל בכל לבו. (שם קי א)

וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מה ראה, א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה. (סנהדרין ז א)

ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה, פסליה רב נחמן ועבריה, אזל רבי מזיה וטופריה (הגדיל שערותיו וצפרניו), סבר רב נחמן לאכשוריה, א"ל רבא ודלמא איערומי קא מערים, אלא מאי תקנתיה, כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו... מיתיבי המשחק בקוביא אלו הן המשחקים בפיספסים ולא בפיספסים בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים, ואימתי חזרתן משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחנם לא עבדי. מלוה בריבית אחד המלוה ואחד הלוה ואימתי חזרתן משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה אפילו לנכרי לא מוזפי... סוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית, ואימתי חזרתן, משתגיע שביעית אחרת ויבדלו, וא"ר נחמיה לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון, כיצד אומר אני פלוני בר פלוני כינסתי מאתים זוז בפירות שביעית והרי הן נתונין במתנה לעניים. (שם כה א)

הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא, והוו קפדי רבנן, כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי, הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה. (שם לז א)

אריב"ל כל הזובח את יצרו (לאחר שהסיתו לחטא הוא זובחו והרגו ושב בתשובה) ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא, דכתיב זובח תודה יכבדנני. ואריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. (שם מג ב, וראה עוד ערך וידוי)

...בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה, לכדתניא, יכול אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. (שם צ ב)

אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים... כתנאי, ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם בעבודת כוכבים, ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם, אמר ליה רבי יהושע והלא כבר נאמר כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו ר' אליעזר והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון, אמר לו ר' יהושע לרבי אליעזר והלא כבר נאמר כה אמר גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו. אמר לו רבי אליעזר והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב, אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה וגו', ושתק רבי אליעזר. (שם צז ב)

אחר הדבר הזה, לא שב ירבעם, מאי אחר, אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא. (שם קב א)

רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו', אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו, מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד, ומר סבר בגלל מנשה דלא עבד תשובה. א"ר יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה. דתני תנא קמיה דר' יוחנן מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים, דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, כמה מלך אחאב עשרין ותרתין שנין, מנשה כמה מלך חמשים וחמש, דל מינייהו עשרים ותרתין פשו להו תלתין ותלת. א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה, מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין. (שם קב ב)

אמר רב תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא, אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם, אמרו להן ונביאיכם שלא חטאו היכן הם, שנאמר אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו. אמר להן (אבותיכם) חזרו והודו, שנאמר אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו'. שמואל אמר באו עשרה בני אדם וישבו לפניו, אמר להן חזרו בתשובה, אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום... (שם קה א)

דרש ר' יוסי דמן קסרי מאי דכתיב קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר קל הוא על פני מים, ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר תקולל חלקתם בארץ... (שם קח א)

וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'. והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים לו כלך אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא, ואי אשמועינן צבור משום דנפיש רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (עבודה זרה ד ב)

תנו רבנן וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית, דברי ר"מ, ר"י אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן, בפרהסיא מקבלין אותן. איכא דאמרי עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן, בפרהסיא אין מקבלין אותן. ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין, שנאמר שובו בנים שובבים, א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג. (שם ז א)

...בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה, הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא... בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת, לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי. (שם יז א)

אשרי איש ירא את ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, א"ר עמרם אמר רב אשי מי שעושה תשובה כשהוא איש. ר' יהושע בן לוי אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. (שם יט א)

והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו. (שם נה א)

ר' אליעזר אומר... ושוב יום אחד לפני מיתתך... (אבות ב י)

רבי אליעזר בן יעקב אומר... תשובה ומעשים טובים כתריס מפני הפורענות. (אבות ד יא)

...ומפני מה נברא העולם הזה בה"י, מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא, ומאי טעמא תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה... ומאי טעמא אית ליה תאגא, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו קשר. (מנחות כט ב)

א"ר יצחק בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו מה לידידי בביתי, אמר לו על עיסקי בני באתי, אמר לו בניך חטאו וגלו... אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה, אמר לו כי רעתיכי אז תעלוזי... (שם נג ב)

...דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר. רבא אמר הא והא רבי אליבא דנפשיה, ומודה רבי בעבירות דיום הכפורים גופיה דלא מכפר, דאי לא תימא הכי כרת דיום הכפורים לרבי כיון שבכל שעתא ושעתא מכפר היכי משכחת לה... (כריתות ז א)

כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי חייא בר ווא מצלי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. (ברכות לג א)

אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון, לקרבן אי אפשר שכבר פשטו ידיהן בזבול, לרחקן אי אפשר שעשו תשובה, עליהן הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (שם סג ב)

הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו, מה טעם ובשוב רשע מרשעתו וגו', אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות, מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור וקציעות... מה אנן קיימין, אם כשעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה, אלא כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת ביסורין. (פאה ה א)

חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש, ויהי בעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת... רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים, תלה לו הקב"ה עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה ולא עשה. (בכורים ו ב)

דא"ר קרוספא בשם ר' יוחנן שלש פנקסיות הם... של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים, מאי טעמא, ימחו מספר אלו הרשעים, חיים אלו הצדיקים, ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינוניים. (ראש השנה ז א)

אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים מאימתי מקבלין אותו משישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. מלוה בריבית זה שהוא מלוה בריבית, מאימתי מקבלין אותם משיקרע את שטרותיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה... (שם ט א)

...ר' אשיין רב יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מודה ר' שאין יום הכפורים מכפר אלא בתשובה, הא מיתה מכפרת בלא תשובה, תני יום מיתה כיום תשובה, (ר' נמי הכי קאמר על כל עבירות שבתורה מיתה מכפרת חוץ מן הפורק עול וכו'). מאן תנינתה ר' הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה, דלא כר' (דלר' מיתה לא בעיא תשובה)... (יומא מב א, וראה שם עוד)

מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים, מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה... מתוך תשובה וידע אלקים... (תענית ג ב)

דרש ר' תנחום בר עילאי ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר, נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם... א"ר לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני זו צדקה, כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך, וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה, אם עשו כן מה כתיב תמן ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם...

א"ר ברכיה כתיב יערף כמטר לקחי, כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין... אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה... וישבו איש מדרכו הרע ומן החמס אשר בכפיהם, א"ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו, מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו (אנשי נינוה). כתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם כי חנון ורחום הוא, אריב"ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על ה' אלקיכם למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה... כך אמר הקב"ה אף וחמה מלאכי חבלה הן, הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלן ובאין ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם, הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'. (שם ח ב)

א"ר יונה, יונה בן אמיתי נביא אמת היה, את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, אמר יונה יודע אני שהגוים קרובים תשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה, והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל, ומה עלי לעשות לברוח... (סנהדרין נו ב)

אמר רבי פינחס וטוב וישר, למה הוא טוב שהוא ישר, ולמה הוא ישר שהוא טוב, על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה... שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו, אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך, יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. (מכות ז א)

פרקי דר' אליעזר:

משל למה הדבר דומה למלך שהוא רוצה לבנות פלטרים שלו, אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו אינו מתחיל לבנות, כך הקב"ה החריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה. שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם... תשובה מנין, שנאמר (תהלים צ') בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא טרם עד שלא נברא העולם... (פרק ג)

אמר אדם לפני הקב"ה, רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל את תשובתו, שנאמר (תהלים ל"ב) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, סלח מן העולם הזה וסלח מן העולם הבא. (פרק כ)

אמר קין לפניו, רבון העולמים גדול עוני מנשוא שאין לו כפרה, ונחשב לו הדבר הזה כתשובה, שנאמר גדול עוני מנשוא. (פרק כא)

...והלך יהושע וקרע את בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה', ובקש תשובה ונרצה לו הקב"ה... (פרק לח)

תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות, רבי עקיבא אומר נבראת התשובה וימין הקב"ה פשוטה לקבל שבים בכל יום, ואומר (תהלים צ') שובו בני אדם. תדע לך כח הצדקה והתשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה, שגזל וחמס ורצח, שנאמר (מ"א כ"א) הרצחת וגם ירשת, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה וכו' ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקב"ה, והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא חזר למעשיו הרעים עוד ונרצית תשובתו, שנאמר (שם) הראית כי נכנע אחאב מלפני.

רבי אבא אומר תדע לך כח התשובה מדוד מלך ישראל. אמר לו הקב"ה בשבילך ניתנה הצאן הזה למאכל, ובשלש שעות נפלו מישראל ע' אלף איש... וישמע דוד ויקרע בגדיו ולבש שק ואפר ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' והיה מבקש תשובה לפני הקב"ה, ואמר, רבון כל העולמים אנכי הוא שחטאתי העבר נא חטאתי, ונרצה תשובתו ואמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידיך...

ר' יהושע אומר תדע לך כח התשובה בא וראה ממנשה בן חזקיה שעשה כל תועבות רעות שבעולם והרבה לעשות הרע וזבח לגלולים, שנאמר (דהי"ב ל"ג) והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנם, הרב לעשות הרע בעיני ה' והכעיסו, והוא יצא לירושלים מפריש יונים וזובח לכל צבא השמים, ובאו שרי גדודי אשור ואחזו אותו במינקת ראשו והורידו אותו בבלה ונתנו אותו במחבת אש, ושם קרא לכל אלילים שזבח להם ואין אחד מהם קורא אותו ולא עונה אותו ומצילו, אמר אקרא לאלקי אבותי בכל לבי אולי יעשה לי ככל נפלאותיו שעשה לאבי. וקרא לאלקי אבותיו בכל לבו ונעתר לו ושמע תפלתו, שנאמר (שם ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו, באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין.

בן עזאי אומר בא וראה כח התשובה מר"ש בן לקיש שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה, הניח לשני רעיו שודדים בהרים ושב לאלקי אביו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים ומעריב לפני הקב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו. וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים... אמרו לו הנח לנו ונעשה תשובה, אמר להם אין תשובה אלא עד המיתה...

רבי נחוניא בן הקנה אומר תדע לך כח התשובה, בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו, ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנאמר (שם ט"ו) מי כמוכה באלים ה', והצילו הקב"ה מבין המתים... והלך ומלך בנינוה, והיו אנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים איש לרעהו ועשו מעשי זמה וכאלו מעשים רעים, וכששלח הקב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע את בגדיו וילבש שק ואפר, והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלשת ימים, וכל מי שאינו עושה הדברים האלו ישרף באש...

ר"י אומר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין, ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך הצער ומתוך הדחק ומתוך הטלטול ומתוך שאין להם מחיה. ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו ז"ל, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה. (פרק מג)

רבי אליעזר אומר חשב הקב"ה שמו של פנחס כשמו של אליהו ז"ל, מתושבי גלעד שעשה שישראל יעשו תשובה בארץ גלעד, שנאמר (מלאכי ב') בריתי היתה איתו החיים והשלום, ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא... (פרק מז)

אבות דר' נתן:

ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע באיזה יום ימות שיעשה תשובה, אמר להם כל שכן שיעשה תשובה היום שמא ימות למחר, ישוב למחר שמא ימות למחרתו ונמצא כל ימיו בתשובה. (טו ד)

חמשה אין להם סליחה, המרבה (לשוב ומרבה) לחטא, והחטא (בדור זכאי וחוטא) על מנת לשוב. וכל שיש בידו חלול השם (בעונו אין ספק לאדם לידע מה דמות למעלה)... תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם... תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, תשובה מכפרת עד יום המיתה, ויום המיתה (בתשובה) ממרק. (לט א)

רבי אלעזר ברבי יוסי אומר החוטא ושב והולך לתומו אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו, והאומר אחטא ואשוב מוחלין לו עד שלשה פעמים ולא יותר. (מ ה)

מכילתא דרשב"י:

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני... להודיעך כמה הוא כוחה שלתשובה שבשעה קלה שעשו ישראל תשובה מיד נתקבלו. (שמות יט ב)

מדרש רבה:

ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח, היאך מד"א (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה', באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב') שפכי כמים לבך. (בראשית ב ה)

ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול... והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה... (שם יב ט)

ועתה פן ישלח ידו, א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך וגו' והוא אומר פן, ואין פן אלא לאו... לפיכך וישלחהו ה' אלקים מגן עדן. (שם כא ו)

וישם ה' לקין אות... רבי חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה. (שם כב כז)

...פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צ"ב) מזמור שיר ליום השבת. (שם שם כח)

...תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה. (שם ל ד)

...התיבון ליה והכתיב (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם... ומה אני מקיים היה שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה. (שם שם ח)

ויהי לשבעת הימים ומי המבול, מלמד שתלה להם הקב"ה ז' ימי אבילות של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה ולא עשו. (שם לב י)

ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר הואיל הן עם אחד ושפה אחת אם הן עושין תשובה אני מקבלן. (שם לח יג)

ועתה לא יבצר וגו', א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה, שנאמר ועתה, ואין עתה אלא תשובה, המד"א (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, והן אמרין לא. (שם שם יד)

ר' יודן בשם ר' אלעזר אמר ג' דברים מבטלין גזירות רעות, ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, הה"ד (דהי"ב ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני הרי צדקה... וישיבו מדרכיהם הרעים זו תשובה, ואחר כך ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. (שם מד טו)

אשר יעבודו דן אנכי, ר"א בשם ר' יוסי בר זימרא אמר בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בע"ב אותיות, דא"ר יודן (דברים ד') מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד ובמוראים גדולים אתה מוצא ע"ב אותיות של הקב"ה... (שם מד כב)

א"ר ירמיה בן אלעזר עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו... (שם מט יא)

חזקיהו חידש חולי שיתרפא, א"ל העמדת אותו עד יום מותו אלא מתוך שאדם חולה ועומד חולה ועומד הוא עושה תשובה, א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל... (שם סה ד)

ר' יודן בשם ר' אחא, ראובן בכור לעיבור... בכור לתשובה... (שם פב יב)

וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, ר"א אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור, הה"ד וישב ראובן אל הבור, א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואי זה זה זה הושע, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך. (שם פד יח)

הדא הוא דכתיב (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, ג' פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות... (שמות ז ב)

ורבי פנחס הכהן ב"ר חמא אמר הה"ד (איוב י"ב) וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה, ומהו וחנפי לב, אותן שהם באים ומחנפים בראשונה בלבם הם מביאים עליהם האף באחרונה... (שם יא ב)

...ומי כמוהו מורה, שהוא מורה דרך לעשות תשובה, וכן אתה מוצא במשה שהשגיב הקב"ה כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב השכם בבקר והתיצב לפני פרעה... (שם יב א)

דבר אחר כי אני הכבדתי את לבו, א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את לבו. א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ, שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא... (שם יג ד)

התאנה חנטה פגיה אלו הצדיקים והישרים, והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הבינוניים שעשו תשובה... (שם טו א)

...כך ישראל משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה והאלקים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל ל"ו) ונתתי לכם לב חדש, לכך כתיב איומה כנדגלות. (שם שם ז)

אמר איוב (איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר, שאין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל, השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס, לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר, כנגד וגרך אשר בשעריך... אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר, הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו'. (שם יט ד)

ומהו ופרעה הקריב, אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו. א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל מק' מצות ותפלות, למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'... (שם כא ה)

...דבר אחר לא חסרת דבר, שלא היה חסר דבר בעולם ומה היה חסר, תשובה, שנאמר (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. (שם כא ט)

...אי מה אהליהם של ישמעאלים אין להן תכבוסת אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת, כך ישראל אף על פי שהן חוטאים הן שבים בתשובה לפני הקב"ה. (שם כג יא)

א"ר יוחנן אמר הקב"ה לישראל אף על פי שנתתי קצבה לקץ שיבא בין עושין תשובה בין שאין עושין בעונתה היא באה, אם עושין תשובה אפילו יום א' אני מביא אותה שלא בעונתה, הוי היום אם בקולו תשמעו. (שם כה טז)

וכשראה ליתרו שעשה תשובה מה אמר, (במדבר כ"ד) וירא את הקני, משל לצייד שהיה צד צפרים, צד את הראשונה בא לצוד את השניה, והלכה וישבה לה על איקונין של מלך, עמד לו הצייד תוהא בה, א"ל אם אזרוק עליך אבן אני מתחייב בנפשי... איני יודע מה אומר לך אלא למקום יפה ברחת ונפלטת... (שם כז ה)

...כך אדון העולם הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שאין עושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון, וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה, והוא אומר להם אל תזכרו ראשונות, מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפילו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות, דכתיב (יחזקאל ל"ג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו. (שם לא א)

...כך ישראל באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתין אותם בקולרין ומקטפין אותן טרטיוטין, ואחר כך עושין תשובה והקב"ה עונה להם, מנין שנאמר (שמות ב') ויאנחו בני ישראל, וכן (דברים ד') בצר לך ומצאוך וגו' כי א-ל רחום ה' אלקיך, הוי זית רענן יפה פרי תואר. (שם לו א)

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי, הה"ד (ירמיה י"ח) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו' ונחמתי על הרעה, מהו רגע אדבר, כהרף עין אני גוזר על האדם שימות והוא עושה תשובה, ואני מתנחם עליו, שנאמר (שם) ושב הגוי ההוא מרעתו, ומי הם אלו אנשי נינוה... מיד וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. (שם מה א)

...כדתנן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא... (ויקרא ג א)

יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, א"ר ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים, צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתמחול לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי, הדא הוא דכתיב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו'. ר' יצחק ור' יוסי בר' חנינא, ר' יצחק אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה, ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה... (שם שם ג)

זבחי אלקים רוח נשברה וגו' זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן חד אמר, אמר דוד לפני הקב"ה אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בית המקדש ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה מן הדין קריא, זבחי אלקים רוח נשברה. וחרנא אמר מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה את הבית המקדש ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא זבחי אלקים רוח נשברה... אמר רבי אלכסנדרי ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר קרוב ה' לנשברי לב, הרופא לשבורי לב, ואת דכא ושפל רוח, זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר. ( ם ז ב)

דבר אחר זובח תודה יכבדנני זה עכן שזבח את יצרו מתודה, ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד ויען עכן אל יהושע. ושם דרך, שהראה לשבים את הדרך, הה"ד ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה... כולם חמשה, וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה, אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא, וכן אמר יהושע יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבא. (שם ט א)

קח את אהרן ואת בניו, ר' יהודה אמר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל. ר' יהושע בן לוי אמר תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה. על דעתיה דר' יהודה ב"ר תשובה עושה מחצה, ממי את למד מקין, שנגזרה עליו גזרה, כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה, ומנין שעשה תשובה, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה, הה"ד ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן...

על דעתיה דר' יהודה ב"ר דאמר תפלה עשתה את הכל ממי את למד, מחזקיה, חזקיה עיקר מלכותו לא היתה אלא י"ד שנה, הדא דכתיב ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו ט"ו שנה, שנאמר הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. על דעתא דריב"ל דאמר תשובה עשתה את הכל ממי את למד מאנשי ענתות, שנאמר כה אמר ה' הבחורים ימותו בחרב וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס, שנאמר אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה, ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות למד מיכניהו, העצב נבזה נפוץ וגו'...

רבי אחא ור' אבין בר בנימין שם רבי אבא גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטלת שבועה, שבועה שנאמר חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו', ומבטלת גזירה, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו... (שם י ה

...א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי ששה שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן, א"ל הקב"ה גבריאל גבריאל יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו... (שם כו ח)

דבר אחר וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם, בימי שפוט השופטים היו ישראל עובדים ע"ז ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלים, חוזרים ועובדים ע"ז ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלין, עד היכן, תרין אמוראין חד אמר עד שדלו מן המצות, ואוחרינא אמר עד שידלדלו מן הנכסים... (שם לד ו)

יהיה כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה, הדא הוא דכתיב דגל מחנה ראובן תימנה וגו'... ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו... ושניים יסעו שהתשובה שניה היא לתורה. (במדבר ב ט)

דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, ושם חונים דגל ראובן שהוא בעל תשובה שבזכות התשובה הגשמים יורדין... (שם ג יב)

כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל, מה דבר הקב"ה למשה, שאם יעשו תשובה במלכיות שיהיו שם הקב"ה מקבצם, שנאמר (דברים ל') והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והביאך ה' אלקיך וגו' ומל ה' אלקיך וגו'. כן עשו בני ישראל שעתידין ישראל שיעשו תשובה באחרית הימים והם נגאלים, שנאמר (ישעיה) בשובה ונחת תושעון... (שם ז י)

...וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה... (שם ח ב)

מראהו כלבנון זה שכר בעל תשובה, שהוא נקרא סר מרע, שעליו אמר הכתוב (הושע י"ד) ארפא משובתם וגו' ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון... ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה... (שם י א)

...כך הקב"ה מצפה לאומות העולם שמא יעשו תשובה ויקרבן לתחת כנפיו. (שם שם ג)

ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה... ר' יודן אמר בש"ר סימון לבסוף עשו תשובה, ולכך נקרא שמו ושני שנשתנו למעשים טובים, ולכך זכו לרוח הקדש, הדא הוא דכתיב (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל, זה שמואל... (שם שם יד)

גדול השלום שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'. (שם יא טז)

א"ר תנחומא בר אבא גאות אדם תשפילנו (משלי כ"ט) זה אדם הראשון, כיצד בשעה שעבר אדם על צוויו של הקב"ה ואכל מן אילן ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא בקש אדם, הה"ד (בראשית ג') ויאמר אלקים הן האדם וגו'. א"ר אבא ב"כ מהו ועתה, אלא שא"ל הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי... הוי גאות אדם תשפילנו לפי שנתגאה על הקב"ה מעשות תשובה השפיל אותו וגרשו מגן עדן. (שם יג ה)

פר אחד בן בקר אלו הזבחים הקריב כנגד התשובה שהיה עוסק בה בעת שנמכר יוסף, והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא, שכן כתיב (תהלים נ"א) זבחי אלקים רוח נשברה... ובשביל שביקר שני מעשים טובים, הצלת יוסף והתשובה נעשה שלם עמהם כנכנס במניינם, הדא הוא דכתיב אחריו ויהיו בני יעקב י"ב, ועל אלו ב' המעשים שעשה ראובן מצא משה פתח להתפלל, על ראובן שלא יהא חסר מאחיו, הה"ד (דברים ל"ג) יחי ראובן וגו', יחי ראובן במה שהחיה יוסף, ולא ימות במעשה בלהה במה שעשה תשובה... (שם שם יז)

ולי מנשה, אם בא אדם לומר שאין האלקים מקבל את השבים הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו, ובשעת תשובה קבלתיו, שנאמר (דה"ב ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו. (שם יד ד)

וידבר אל קרח בקר, מה ראה לומר בקר, אמר משה... שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה. (שם יח ו)

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו. (שם כ יג)

ההוא אמר ולא יעשה, אומר להביא עליהן רעות אם עשו תשובה הוא מבטלן, את מוצא כתוב בתורה (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם וגו', ועשו את העגל והיו ראויין לכלייה, והייתי סבור לקללן ולכחידן, ומעט עשו תשובה ובטל, (שמות ל"ב) וינחם על הרעה, וכן במקומות הרבה... (שם כ יז)

...וכל הגוים מקסמים ומכשפים ואלו משברין אותה בתשובה, שנאמר (ישעיה מ"ד) מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. (שם שם יח)

דבר אחר כה' אלקינו בכל קראינו, זה שאמר הכתוב (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ר' חנינא בר פפא שאל לר' שמואל בר נחמן מה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, א"ל שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים, א"ל מנין, דכתיב (תהלים ס"ה) נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך ידיו של הקב"ה לעולם פתוחות לקבל שבים. (דברים ב ז)

רבנין אמרי יתברך שמו של הקב"ה שיודע מה היה ומה עתיד להיות, דכתיב (ישעיה מ"ו) מגיד מראשית אחרית וגו', כיצד בפרשה זו הראה משה לישראל ואם יחטאו היאך הם עתידים לגלות, והיאך הן עושין תשובה, והיאך הן נגאלים... ואף לעתיד לבא אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו, מתוך צרה, ושבת עד ה' אלקיך הרי מתוך תשובה... ודוד פירש אותן (תהלים ק"ו)... בשמעו את רנתם הרי מתוך תשובה... (שם שם יד)

דבר אחר ושבת עד ה' אלקיך אין לך דבר גדול מן התשובה... (שם שם טו, וראה שם עוד)

...מהו על אדום אשליך נעלי, אמר הקב"ה הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי, אימתי, והיה עקב תשמעון... (שם ג ב)

דבר אחר א"ר יונתן לא יהיה בך עקר ועקרה מן התשובה... (שם שם ח)

דבר אחר שמן תורק שמך, מה השמן הזה מר מתחילתו וסופו מתוק, כך (איוב ח') והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, מה השמן הזה אין משתבח אלא על ידי כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא על ידי יסורין. (שיר השירים א כא)

...הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים... (שם שם סב)

התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה, והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים שעשו תשובה ונגאלו... (שם ב כו)

פתחי לי, ר' יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. ר' תנחומא ור' חוניא ור' אבהו בשם ריש לקיש, כתיב (תהלים מ"ו) הרפו ודעו כי אנכי אלקים וגו', אמר הקב"ה לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ודעו כי אנכי אלקים. ר' לוי אמר אילו היו ישראל עושין תשובה אפילו יום אחד מיד הם נגאלין ומיד בן דוד בא, מה טעם (תהלים צ"ו) כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. ר' יהודה ור' לוי אמרי אמר הקב"ה לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין ודעו כי אנכי אלקים... (שם ה ג)

(קמתי אני) לפתוח לדודי, לתשובה. (שם שם ד)

ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אין מצליחות, אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח, כך ישראל מכסה פשעיו לא יצליח. (שם ו יז)

מה יפית בלולב, ומה נעמת בתשובה... (שם ז יב)

...אין תימר גלותו של יכניה עשה תשובה וגלותו של צדקיה לא עשה תשובה, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח, שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח. (שם ז יח)

דבר אחר אנתקך אין כתיב כאן אלא אתקנך, אתקנך בתשובה, ממקום שניתקך שם תהיה תקנתך. (שם ח ד)

אמר (קהלת א') מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, בעולם הזה מי שהוא מעוות יכול לתקן ומי שהוא מתוקן יכול לעוות, אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אין יכול לתקן ומי שהוא מתוקן אין יוכל לעות. וחסרון לא יכול להמנות, יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם, אחד מהן עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה, נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים וזה עומד בחבורת הרשעים, והוא רואה אותו אומר אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו, אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורות צדיקים ואני בחבורות רשעים, והן משיבין אומרין לו שוטה שבעולם מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג' ימים ולא בחבלים גררוך לקבר, (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה, כהבין זה חברך שב מאותו הדרך, ואתה היית בידך ספיקה לעשות תשובה ולא עשית. אמר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה, והן משיבין לו ואומרין שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם זה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן בערב שבת מה יאכל בשבת... (רות ג ג)

א"ר יונתן ג' שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזיתים סבורה שמא יעשו ישראל תשובה ולא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת (ירמיה ג') שובו בנים שובבים, (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם, וכיון שלא עשו תשובה אמרה (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי, על אותה שעה הוא אומר (ירמיה י"ג), תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך בטרם יחשיך לכם מדברי תורה, בטרם יחשיך לכם מדברי נבואה... (איכה פתיחתא כה)

ר' חלבו בשם ר' יוחנן אמר טובה היתה הסרת טבעתו של פרעה על ישראל במצרים מארבעים שנה שנתנבא עליהם משה, לפי שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה. רשב"ל אמר טובה היתה הסרת טבעתו של אחשורוש על ישראל במדי מס' רבוא נביאים שנתנבאו בימי אליהו, למה שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה... (שם ד כז)

השיבנו ה' אליך ונשובה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שלך היא השיבנו, א"ל שלכם היא, שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה', אמרה לפניו רבונו של עולם שלך היא, שנאמר (תהלים פ"ה) שובנו אלקי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה. (שם ה כב)

א"ר שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה, לבעלי תשובה ראו, אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'. (קהלת א כז)

שבתי וראה תחת השמש ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים (שהמה למעלה מן השמש). (שם שם לה)

הגיע שעת קרית שמע ולא קרא בעונתה עליו הכתוב אומר מעות לא יוכל לתקון, הגיע שעת התפלה ולא התפלל בה עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות. תנינן ר"ש בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, אם תאמר בגזלן ובגנב יכול הוא לתקון... (שם שם לז)

...הלב שב בתשובה, שנאמר (מ"ב כ"ג) אשר שב אל ה' בכל לבבו. (שם שם לח)

וביום רעה ראה היא לעשות תשובה שתנצל מדינה של גיהנם. (שם ז כט)

כאשר נתתי את לבי וגו' שנה בעיניו איננו רואה, אינו רואה תשובה ואינו עושה. שני דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך רחוקים ממך וקרובים לך, תשובה קרובה לך ורחוקה ממך, רחוקה ממך וקרובה לך... (שם ח יז)

מדרש תנחומא:

...א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול, גדול עוני מנשוא, א"ל הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. (בראשית ט)

...ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה מכפר ליה, אי מאית נגזל מהדר ליורשיו ומכפר ליה, וכי מהדר לנגזל מבעי ליה לאחולי על גביה כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה, דתנו רבנן הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו, הני מילי שאין גזלה חוזרת בעינה אבל חוזרת בעינה מקבלין... (נח ד)

א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו ארזים אלו למה... כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול... (שם ה)

בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה, ומה היא רפואתו של יצר הרע תשובה, דאמר ר"י ב"ר שלום בשם ר"א ג' דברים מבטלין גזרה קשה, אלו הן תשובה ותפלה וצדקה... (שם ח)

...אף על פי שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל פשט להם הקב"ה ימינו לעשות תשובה, כמו שכתוב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', והם אומרים לא יבצר מהן, אפילו אותן אנשים נבצרים מן העולם אינן עושין תשובה... (שם יח)

ימינך ה' ימינך ה' פשוטה לקבל שבים, שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם (בראשית ז'), ולא גמרת עליהם כלייה עד שהשלימו רשעתן לפניך, וכן אנשי המגדל נתת להם ארכה לעשות תשובה ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשעתן לפניך, שנאמר (שם י"א) ועתה לא יבצר מהם, ואין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל וגו'... וכן אנשי סדום נתת להם ארכה (בראשית י"ח) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וגו', ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשעתן לפניך, וה' המטיר על סדום עשו תשובה, ואם לאו גפרית ואש. וכן במצרים לקו במכות אולי יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה לא נשאר בהם עד אחד. (בשלח טו)

...משל לכתבים של מלך שהובאו למדינות המלכות בכל מדינה ומדינה שהובאו לידם היו הכל עומדין על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקוראין אותם באימה וברתת ובזיע, וכשהובאו למדינתו של מלך קרעו אותם ושרפום. כך עשו ישראל, כששולח הקב"ה שלוחו לאומות העולם הם עושים תשובה ומתכסים בשק וצמים כמו שעשו אנשי נינוה, שנאמר (יונה ג') מטעם המלך וגדוליו וגו', אז"ל מי שהיתה בביתו קורה אחת או אבן אחת מגזל הורס הבית ומוציאו ומשיב הגזל, ובשביל זה היה מתירא יונה להנבא, דא"ר טרפון ממונה היה הדג וכו'. ואומות העולם מתיראין לפני הקב"ה וקרובים לתשובה, וישראל קשי עורף... (שמיני ט)

...התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר (בראשית ג') ויקרא ה' אלקים לאדם ויאמר לו איכה, אן את, ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות ל"ד) ה' ה' א-ל רחום וחנון, הקדים מדת הרחמים למדת הדין שיעשה תשובה... והתחיל מסיח עם האשה, שנאמר (שם) ויאמר ה' אלקים אל האשה מה זאת עשית... וכשחזר אצל אדם לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה, ומנין א"ר חכינאי בשם רבי לוי שאמר לו (שם) בזעת אפך תאכל לחם עד שובך וגו', אין שובך אלא תשובה, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, כיון שלא עשה תשובה טרדו מגן עדן, הוי אומר כי לא א-ל חפץ רשע אתה. (תזריע ט)

...ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין, כדי שיראו בעליהם ויעשו תשובה, וכך אתה מוצא כשחטאו ישראל בקש הקב"ה להגלותן בבת אחת קודם האומות, אלא אמר אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן, שנאמר (ישעיה י') ותמצא כקן ידי לחיל העמים... וישראל רואין שהגליתי את האומות שביניהם ויעשו תשובה, ויראו דין שלימה שאני עושה באומות העולם ויראו משפטי אולי יעשו תשובה, שנאמר (צפניה ג') הכרתי גוים נשמו פנותם, וכתיב בתריה אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו. לפיכך הקב"ה מתרה בהם ומלקה בתיהן כדי שיעשו תשובה, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו מוטב, ואם לאו לוקה בגופו, שכן בפרשה אחרת אומר איש איש כי יהיה זב מבשרו, לפיכך האבנים לוקות תחלה. חזר בו מוטב, ואם לאו בגדיו לוקין, שנאמר והבגד כי יהיה בו וגו', חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגופו, שנאמר ואיש כי ימרט ראשו... חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בחמשה מגלבין שאת ספחת בהרת נתק נגע, וכל כך למה על שלא חזר בו, אמר הכתוב (משלי י"ט) נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים... (מצורע ד)

...ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם, שנאמר (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלקיך, ואם לא עשו תשובה בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם (הושע ה'), פעמים קרוב שנאמר (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו, פעמים אינו קרוב, שנאמר (משלי ט"ו) רחוק מרשעים ה', וכתיב (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר (דברים י') אשר לא ישא פנים, עושה תשובה נושא לו פנים, יכול לכל תלמוד לומר אליך, ולא לאומה מעכו"ם, שנאמר (ירמיה ד') כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי, אם עשו תשובה, ואם לאו (שם ב') כי אם תכבסי בנתר, לכך אמר ישעיה (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. (האזינו ד)

אותיות דר' עקיבא:

חי"ת אל תקרא חית אלא חטא, מפני שחטא נחשב להם לרשעי ישראל כצדקה, כאיזצד, בשעה שהן רואין פני גיהנם ומקבלין עליהם בעצמן דינה של גיהנם, וכיון שמעלין אותן וחוזרין בתשובה לפני הקב"ה מיד מקבלין פני שכינה כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם, ומקבלין שכר על כל חטא וחטא שהיה בידם כצדקה, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה עליהם חיה יחיה (יחזקאל י"ח), בהם יחיה לא נאמר אלא עליהם, מלמד שעליהם הוא יחיה חיי העולם הבא עם צדיקים וחסידים ותמימים וישרים וגומלי חסדים ובעלי צדקה ובעלי תורה ואנשי אמונה לעולם הבא, ולא עוד אלא שמעלין אותן ומושיבין אותן בישיבה אצל השכינה מפני ששברו את לבם בתשובה לפני הקב"ה, שנאמר קרוב ה' לנשברי לב וגו'...

פסיקתא:

גאות אדם תשפילנו זה היה אדם הראשון שעבר על ציוויו של הקב"ה ואכל מן האילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא ביקש אדם, ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו וגו' (בראשית ג'), אמר ר' אבא בר כהנא מהו ועתה, אלא שאמר לו הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי... הוי גאות אדם תשפילנו, משנתגאה על הקב"ה מעשות תשובה השפיל אותו ונתגרש מגן עדן... (פרשה ז ויהי המקריב)

...ולמה היו רודפים אותם, אלא היו חוששים לנפשם לומר אלקיהם של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה, שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב, לכך לא עשו אסטטיא בכל ארץ ישראל... (פרשה לא ותאמר ציון)

...וכמה קרבנות נוסיף, אמר להם עשרה, פר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת הרי עשרה, ולמה עשרה, כנגד עשרת ימי תשובה, ואם עשיתם תשובה בהם ואתם באים לפני ביום הכפורים ואפילו יש לכם עונות מן הארץ ועד השמים אני מלבינם כשלג... (פרשה מ בחדש השביעי)

אמר הקב"ה בראש השנה אני דן את עולמי ובו ביום הייתי צריך לגמור את הדין, ולמה אני תולה עד עשרה ימים כדי שיעשו תשובה עוד, למה עוד בה עשיריה (ישעיה ו') , כדי שיעשו תשובה, ושבה והיתה לבער, שאם עשיתם תשובה באילו הימים אפילו יש בכם כמה עונות אני מבערם ומזכה אתכם, ואם לא עשיתם בהם תשובה הוו יודעים שדינכם מתפסק ביום הכיפורים, ולא עשיתי בכם אלא אתם עשיתם בעצמכם, למה, שכך התקנתי לכם שתהיו תוקעים בשופר בראש השנה, כדי שתהיו חרדים מתקיעת השופר להתקין עצמיכם לתשובה. (שם)

ילמדנו רבינו מי שהוא חוטא לומר שתתכפר לו על ידי תשובה מהו, כך שנו רבותינו האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים על ידיו לעשות תשובה, למה שאם אדם עושה תשובה וחוזר לעבירותיו אינה תשובה, אם ירד אדם לטבול והשרץ בידו אין לו טהרה, מה יעשה, ישליך מה שבידו ואחר כך יטבול ויטהר. אמר הכתוב (ישעיה נ"ה) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו, שהקב"ה חפץ בתשובה ואינו חפץ להמית ברייה, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחיה, והקב"ה קורא אותם בתשובה כביכול שיחיו, וכן הוא אומר לישראל שובו בנים שובבים (ירמיה ג'), אמר להם הקב"ה עשו תשובה עד שלא נשוב למידת הדין איני יודע מה לעשות אלא עד שאני עומד במדת רחמים עשו תשובה ואני אקבל אתכם, מניין ממה שקראו בנביא עד ה' אלקיך...

דבר אחר שובה ישראל, אין מדת הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם כותב אילוגין קשה ומחליפו בממון הרבה, והקב"ה כותב אילוגין קשה ומחליפו דבר קל, ואיזה דבר קל, (הושע י"ד) קחו עמכם דברים, מה כתב למעלה מן הפרשה, (שם י"ג) צרור עון אפרים, (שם י"ד) תאשם שומרון כי מרתה באלקיה, ואחר כל הדברים האלה אומר לישראל עשו תשובה ואני מחליף את כולן...

דבר אחר שובה ישראל, כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע, ירמיה אמר (ירמיה ד') אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, וישעיה אמר (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו, ולא מלמדים את ישראל מה לומר, אבל הושע אמר עשו תשובה ומלמדם מה יפייסו על עצמם, שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' וקחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו'.

דבר אחר שובה ישראל, תשובה חביבה לפני הקב"ה שהוא מבטל דבריו בשביל התשובה, היאך, כתב בתורה (דברים כ"ד) כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו' וכתב לה ספר כריתות וגו' ושנאה האיש האחרון וכתב וגו', לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו', אבל הקב"ה אינו כן, אף על פי שעזבו אותו ועבדו לאחר ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י'), אמר להם עשו תשובה ובואו אצלי ואני מקבל אתכם. ירמיה מפרש (ירמיה ג') לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו' ואת זנית ערים רבים ושב אלי נאם ה', בואו ואני מקבל אתכם, שובה ישראל עד ה' אלקיך.

דבר אחר שובה, ועד היכן התשובה עושה, כל מה שברא הקב"ה אינו נשבע אלא בקבלת שבים, שכן אמר יחזקאל חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע, אמרו הואיל ונשבע שהוא מקבל השבים בדין הוא שנלך אצלו, שובה ישראל.

דבר אחר שובה ישראל, אם יעשה אדם תשובה שלימה אף העבירות שעשה מתחילה אינם מתחשבות לו ואינם נזכרות לו, מניין, וישעיה מפרש לא תזכרנה ראשונות ולא תעלנה על לב (ישעיה ס"ה), ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה, שמואל הנביא אמר (שמואל א' ט'"ו) הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים.

דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך, לבן מלך שהיה רחוק מאביו מהלך מאה יום, אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך, אמר להם איני יכול, שלח לו אביו ואמר לו הלך מה שאתה יכול לפי כחך ואני בא אצלך בשאר הדרך, כך אמר להם הקב"ה (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם.

דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך, דרש רבינו הקדוש, גדול כחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה, לא עד עשרה מילים ולא עשרים ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים, ולא עד הרקיע הראשון אלא עד רקיע השביעי, ולא עד רקיע השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד, כן הושע אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך.

דבר אחר שובה ישראל עד ה', אמרו לו ישראל, רבונו של עולם אם עושים אנו תשובה מי מעיד שקבלת אותנו, אמר להם הסניגור שלכם זה מיכאל, שנאמר (דניאל י"ב) בעת ההיא יעמוד מיכאל וגו' העומד על בני עמך וגו'. אמרו לו אין אנו מבקשים אלא לך, שנאמר אמר להם לכו בקשו פני ואני מעיד עליכם. ויש לך מניין ללמוד, וכי איזו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות, הוי אומר מדת הטובה, בא וראה אין כבודו של הקב"ה להעיד על הדברים הללו והוא בכבודו מעיד על המנאפים ועל המכשפים, שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (מלאכי ג'), אמר הקב"ה ואם על מי שהוא חוטא אני מעיד על מי שהוא עושה תשובה על אחת כמה וכמה. אמרו לו רבונו של עולם ומה אתה עושה לכל עונותינו, אמר להם עשו תשובה והם נבלעים מן העולם, שנאמר (ירמיה כ') יבוקש עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה. אמרו לו ולהיכן אתה משליכם, אמר להם לים, שנאמר (מיכה ז') ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו. (פרשה מד שובה ישראל)

פסיקתא דרב כהנא:

אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים, אם אנו עושין תשובה מקבלנו אתה, א"ל תשובתו של קין קבלתי ותשובותיכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה... וכיון שעשה תשובה נמנעה ממנו חצי גזירה...

ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים אם עושין אנו תשובה מי מעיד בנו, א"ל לרעה אני נעשה לכם עד ולטובה איני נעשה לכם עד... לאחאב בן קוליה ולצדקיהו בן מעשיה נעשיתי עד ולכם לטובה איני נעשה עד, אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה נביאי שקר היו והיו מנאפין נשי רעיהן...

ר' לוי אמר, אמר הקב"ה לירמיה לך אמור להם לישראל עשו תשובה, בא ואמר להן, אמרו לו רבינו ירמיה היאך אנו עושין תשובה, באלו פנים אנו באים לפני המקום, לא הכעסנו אותו, לא הקנטנו אותו, אותם ההרים והגבעות שהיינו עובדים של ע"ז אינן קיימין... בא לפני הקב"ה ואמר כן, אמר לו לך אמור להן לא כך כתבתי בתורתי ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו (ויקרא כ'), שמא עשיתי כן אלא לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאום ה' ולא אטור לעולם... אמר לו לך אמור להם אם אתם באים אצלי לא אצל אביכם שבשמים אתם באים, (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא... (פסקא כ"ה שובה, וראה שם עוד)

שוחר טוב:

אמר ר' יששכר עומד אדם ועושה גדישין של עבירות אומר הקב"ה יעשה אדם תשובה וכמי שלא חטא, דכתיב (איוב י"א) וירא און לא יתבונן. (מזמור ה)

...אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד, שנאמר (משלי ו') לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שוחד, לפיכך אמר (תהלים ט"ז) תודיעני אורח חיים אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים... (שם יז)

דבר אחר למנצח לעבד ה', מה ראה דוד לומר לעבד ה', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב, בא וראה בבני קרח שעד שלא עשו תשובה לא נקראו חביבים, ומשעשו תשובה נקראו חביבים (תהלים מ"ה) למנצח על שושנים, משעשו תשובה נקראו ידידים, שנאמר (שם) למנצח אל שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן את מוצא בדוד שעד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטיא של מעלה, משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה ונקרא עבד ה', למנצח לעבד ה'. (שם יח)

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, אמר רבי יוסי בר' יהודה שאם עשה תשובה שלימה שלבו עקור עליו הקב"ה מרחמו מוחל לו... (שם לב, וראה עוד ערך ודוי)

בטח בה' ועשה טוב, אמר לו הקב"ה לדוד אם תראה שאני עושה טובה לרשעים אל ירע לך כל כך תוסיף ועשה טוב, ואין טוב אלא תשובה, שנאמר (הושע י"ד) כל תשא עון וקח טוב, ומה אם הרשעים שהן מכעיסין לפני ואין לי מהם תועלת עשיתי עמהם טובה, עמך שאתה בוטח בי ואתה עוסק בתורה ואתה עושה משפט וצדקה ומקרא מעיד עליך, שנאמר (דהי"א י"ח) ויהי דוד עושה משפט וצדקה על אחת כמה וכמה. (שם לז)

יראו רבים וייראו, כל הרוצה לעשות תשובה יסתכל בדוד, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ה) עד לאומים נתתיו, לכך יראו רבים וייראו. (שם מ)

רחש לבי דבר טוב, להודיעך שלא יכלו להתודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקב"ה... וכן בני קרח לא היו יכולין לומר שירה בפיהם אלא רחש לבם בתשובה ומיד קבלם, ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם, שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותם... (שם מה)

...כך אמר להקב"ה לך לבדך חטאתי, כשאתה אומר לפושעים למה לא עשיתם תשובה, אם תקבלני כל הפושעים משלימים לך ומסתכלין בי ואני העד ומעיד לכל באי העולם שאתה מקבל השבים, וכן הקב"ה אומר לו (ישעיה נ"ה) הן עד לאומים נתתיו... (שם נא)

דבר אחר חנני שלא אחטא ואכשל בעבירה, וחנני שאם חס ושלום חטאתי בך חסיה נפשי שאחזור בתשובה, עד יעבור הוות שאתה מכפר על כל עונותי. (שם נז)

אמר רבי שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה הזכר מסבב אחר הנקבה אבל לעתיד לבא הנקבה תסובב אחר הזכר, שנאמר (ירמיה ל"א) נקבה תסובב גבר, כך לפי שבעולם הזה הקב"ה מחזר על ישראל שיעשו תשובה, אבל לעתיד לבא ישראל מחזרין אחר הקב"ה שיעשה רצונם, שנאמר (שם) נקבה תסובב גבר. (שם עג)

אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים, והן אומרים לך שוב אתה תחלה, שנאמר (תהלים צ') שובה ה' עד מתי והנחם, ואתה אומר לא כי אלא ישראל תחלה, אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו אלא שנינו כאחד, שנאמר (תהלים ד') שובנו אלקי ישענו. מה אתה אומר הלעולם תאנף בנו, אם אנו עושים תשובה אין אתה מקבלנו, הלא אתה תשוב תחיינו כשם שאמר יחזקאל (יחזקאל ל"ז) הנני פותח את קברותיכם ונתתי רוחי בכם וחייתם. (שם פה)

א"ר שמעון בן יוחאי בשעה שאדם עובר עבירה באין המלאכים ומקטרגין אותו ואומרים רבונו של עולם (תהלים קמ"ד) הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו, והקב"ה אומר להם קשה הוא האדם הזה בשעתו ואם יעשה תשובה אני מקבלו, מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און לולי ה' עזרתה לי. (שם צד)

ויקבצו המצפתה וישאבו מים, ואיזו מים היו שואבים ושופכים, אלא שעשו תשובה ושפכו לבם כמים לפני הקב"ה בתשובה שלמה, וכן ירמיהו אומר (איכה ב') שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. (שם קיט)

מדרש שמואל:

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, עשר קרנות הן, היאך קדמיה, וכולם היו ניתנות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ישראל ניטלו מהם וניתנו לאומות העולם, הדא הוא דכתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל, ואומר (דניאל ז') ואל קרניא עשר די בראשה, וכשיעשו ישראל תשובה הקב"ה מחזירן למקומן, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ה) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, תרוממנה אותם הקרנות שגידע צדיקו של עולם, ואימתי הקב"ה מחזירן למקומן, לכשירומם קרנו של מלך המשיח, ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. (פרשה ה)

מדרש משלי:

דבר אחר אל תתן שנה לעיניך מלישב בתענית, שהתענית קרובה לתשובה, שנאמר (יואל ב') וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם, אם עשיתם כן כי חנון ורחום הוא, וכל כך למה, כדי להנצל מדינה של גיהנם... שאלו תלמידיו את רבי יהושע איזו היא גדולה אמר להם תשובה גדולה מן הצדקה, שהצדקה פעמים שהוא נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא נותן אותה, אמרו לו ולא מצינו שצדקה גדולה מן התשובה באברהם, דכתיב (בראשית ט"ו) ויחשבה לו צדקה, ואמר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות... (פרשה ו)

...ומה כתיב אחריו תועבת ה' עקשי לב, א"ר יוחנן זה שמקשה לבו מלעשות תשובה, והקב"ה קורא אותו תועבה, שנאמר תועבת ה' עקשי לב ורצונו תמימי דרך, שאם חוזר בו ועושה תשובה קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעונותיו ועשה תשובה. (פרשה יא)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר אלה דברי דוד האחרונים וגו', ונאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כ"ג), אמר רבונו של עולם קבלני בתשובה שלמה לפניך, כדי שתזכה את הרשעים לעולם הבא ותאמר להם מה דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שעשה תשובה קבלתי אותו בתשובה, אף אתם אם עשיתם תשובה, ומנין שאמר דוד בלשון הזה, שנאמר לך לבדך חטאתי וגו' (תהלים נ"א), לכך נאמר אלה דברי דוד האחרונים, מה ראשונים אין בהם חטא ועון אף האחרונים אין בהם חטא ועון... (פרק ב)

...זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה, אבל המזוהם ומלוכלך בעבירות אינו מסיב בפני המלך, במה דברים אמורים שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו... (פרק ג)

...אבל אני איני כך, אם אדם עובר עבירה לפני אם חוזר ועושה תשובה הרי אני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו, ואין אני זוכר לו אפילו מקצת עונותיו, לכך נאמר אל תבכו למת וגו' בכו בכו להולך, זה שעבר עבירה ושנה ושילש בה ולא חזר בו ולא עשה תשובה על אותו תבכו שנעקר מן העולם. (פרק ד)

דבר אחר מקימי מעפר דל וגו' להושיבי עם נדיבים וגו', לימות בן דוד, כיצד אדם שעבר עבירות הרבה ונקנסה עליו מיתה עד ד' דורות, שנאמר פוקד עון אבות וגו', וחזר ועשה תשובה וקרא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות, ושימש חכמים, אפילו נגזרו עליו ק' גזירות הקב"ה מעבירן ממנו ויקבץ אותו עם שאר הצדיקים לימות בן דוד... (פרק ה)

...אבל מצינו במקום אחר שנתחרט הקב"ה ביצר הרע שברא אותו, ואומר מה שכר חדשתי ממנו ומה עשיתי שבראתי אותו בעולמי, שנאמר (קהלת י') אם ישוך הנחש בלא לחש, ומה יתרון לבעל הלשון. באותה שעה נפתח להם פה לפושעי ישראל לבקש רחמים לקבלם בתשובה, ולומר לפניו, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך כי יצר הרע מגרה אותנו, ברחמיך הרבים קבל אותנו בתשובה שלמה לפניך.. (פרק יג)

...אמרתי לו בני, אלו עשו ישראל תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה, ועל אחת כמה וכמה שהקב"ה היה מגפפן ומחבקן ומנשקן ומיישבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים. (פרק טז)

בא וראה כמה גדולה כחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מע"ז שבידם, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם וגו'. (פרק יח)

דבר אחר וירום מאגג מלכו אלו רשעים גמורים שבישראל שמכניסין יגון ואנחה בלבבם בשעה שהן נכנסין לבית עולמן בשביל מעשיהם הרעים שעשו וחזרו ועשו תשובה ומתין מתוך התשובה גם אלו בני עולם הבא. (פרק כא)

אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על מה שאמרת שאתה מקבל את פושעי ישראל בתשובה, שאפילו הגדיל אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ועשה תשובה הריני עמו ברחמים ואקבל את תשובתו ואפילו עומד אדם ומחרף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה, אתה הקב"ה מוחל לו על כולם... (פרק כב)

אמרתי להם רבותי מכאן לרופא שרפא את החולה ושליח בית דין שהכה במלקות ארבעים והרב הרודה את תלמידו ודיין וכהן העובד על גבי המזבח שהרגו את הנפש במזיד כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת, ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן ואם לאו עונשין אותן אפילו על הממון שלהם שהוא הדבר הקל. (פרק כג)

באותה שעה נטל נבוכדנצר עצה בלבבו ואמר, יודע אני שאומה הזאת חוזרת בתשובה היא ויד אלקיהם היא פשוטה לעושי תשובה, שמא יעשו תשובה ויקבלם ונמצא אני מתבייש, מיד העמיד עליהם משמורות והיו מקדימין עליהם בלילה שלא יעשו תשובה, שנאמר (איכה ד') קלים היו רודפינו מנשרי שמים... (פרק ל)

מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם ויחזור ויתקיימו לפניו שתי שורות של מלאכי השרת העומדים לפניו ויאמרו שירה לפניו... (פרק לא)

תנא דבי אליהו זוטא:

אבל הקב"ה מדבר טוב על ישראל ואומר אל מדת הדין ישראל משכימים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומביאין את התינוקות לבית רבן, ומוהלים את בניהם את בשר ערלתן, ולא עוד אלא שבראתי להם את התשובה שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות שבתורה, והיאך אתה אומר שיש לפני משוא פנים.

דבר אחר גדולה תשובה יותר מן התפלה, שכל התפלות שהיה מתפלל משה רבינו לא נתקבל ממנו להכניסו לארץ ישראל, אבל רחב הזונה שנתקבלה בתשובה...

דבר אחר גדולה תשובה יותר מן הצדקה, שהצדקה יש בה חסרון ממונו אבל התשובה אין בה חסרון ממונו, ואין הקב"ה מבקש מישראל אלא תשובה ודברים, שנאמר (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. דבר אחר גדולה תשובה שהיא מרפאת את ישראל מעונותיהם, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו... (פרק כב)

מדרשים:

ג' דברים אפילו עושין תשובה אין מוחלין להם, הבא על אשת איש, והמכנה שם לחבירו, והמתכבד בקלון חברו, ויש אומרים אף המלבין פני חברו ברבים ואפילו בדבר הלכה. (מדרש מעשה תורה)

אחרי מות וגו' התשובה חביבה מן התפלה, שהתפלה מבטלת חצי גזרה והתשובה מבטלת את הכל, קין נגזר עליו נע ונד, התפלל גדול עוני מנשא וביטל ממני חצי גזרה וישב בארץ נוד, והתשובה מבטלת את הכל מאנשי ענתות, דכתיב (ירמיה י"א) ושארית לא תהיה להם לפליטה, וכיון שעשו תשובה כתיב (נחמיה ז') אנשי ענתות... (מדרש ילמדנו מו, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

...שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה. ועדיין הוא תלוי בתשובה, עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל (שעיר) אחד לה' שיכפר על ישראל, ואיל (ושעיר) אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה. (בראשית פרק ו, מד)

...באותה שעה אמר הקב"ה אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה, מיד מחל לו הקב"ה מחצה, בתחלה א"ל נע ונד תהיה בארץ, ולפי שלא עשה תשובה שלמה כתיב וישב בארץ נוד, מכסה פשעיו לא יצליח זה קין, ומודה ועוזב ירוחם זה יהודה... (שם פרק מט, קנט)

...ר' יהודה בן בבא אומר בשלש מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקב"ה עשו תשובה ואני מקבל, כיוצא בו אתה אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה, וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, מה אמר ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך. ובתבערה ובמסה וגו', ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. אף כאן אתה אומר ונשב בגיא מול בית פעור, ועתה ישראל שמע אל החוקים. (דברים פרק ג, תתכג)

דבר אחר כנגד קרבנות ראש השנה, פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת כנגד עשרת ימי תשובה... ולא התקינו עשרה מלכיות עשרה זכרונות עשרה שופרות אלא כנגד עשרת ימי תשובה... שאם עשיתם תשובה באלו הימים אפילו אם יש בכם כמה עבירות אני מבערם מן העולם. (ישעיה פרק א, שפט)

...ואומר השמן לב העם הזה, וכי תעלה על דעתך שאין הקב"ה חפץ בתשובתן של ישראל חס ושלום, אלא למצוא מהם קורת רוח, משל למלך שהיה לו בן יחידי במדינה, שגר לו שליח בני שחוט שוורים הרבה וצאן ואכול בשר ותשתה יין הרבה ותתעצל במלאכה, וכל כך למה, כדי שיצא בן המלך למלאכה ויבא אביו וימצא הימנו קורת רוח... (שם פרק ו, תח)

נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללוא בקשוני, אמר ר' חוניא משל למה הדבר דומה, לתייר שהיה מהלך בדרך וחשכה לו, בא לו אצל הבורגן, א"ל הבורגני הכנס לך לבורגן מפני חיה רעה ומפני הלסטים, א"ל אין דרכו של תייר ליכנס לבורגן, כיון שהלך בא עליו אישון לילה ואפלה חזר ובא לו אצל הבורגני והיה צועק ומבקש שיפתח לו, א"ל הבורגני אין דרכו של בורגני לפתוח בלילה ולקבל אדם בשעה זו, אני בקשתי להכניסך ולא רצית, עכשיו איני יכול לפתוח לך. כך אמר הקב"ה לישראל שובו בנים שובבים, דרשו ה' בהמצאו, ולא היה מבקש אחד מהם לשוב כיון שנמסרו למלכיות שנמשלו לחיות התחילו צועקים למה ה' תעמוד ברחוק. (שם פרק סה, תקח)

צרור עון אפרים צפונה חטאתו, כל מי שיש בידו עבירה ומתבייש לעשות תשובה ויחליפנה במעשה הטוב ויעשה תשובה ויתקבל, משל לאדם שיש לו צרורות של זוזים רעים ילך אצל חנוני ויתן לו תוספת ומחליפם בזוזים טובים, אף כל מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ומעשים טובים. (הושע פרק יג, תקכט)

ויקראו אל אלקים בחזקה, מהו בחזקה, אר"ש בן חלפתא חציפא נצח לבישא, כל שכן לטובו של עולם, ועמד מלך מכסא מלכותו וכו', והגביה יונקי שדים שלהם כלפי מעלה ואמר להקב"ה בבכי גדול עשה בשביל אלו שלא חטאו. ביום שלישי חזרו כלם מדרכם הרעה, אפילו מציאה שאדם מצא בשדות ובכרמים בשווקים וברחובות החזירו לבעלים, ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם, וכל כרם וכרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרום והחזירום לבעליהם... וכל עבירה שבידו מתודה ומקבל עליו דין תורה, אם סקילה סקילה אם שרפה שרפה, ואפילו מכר אדם לחברו בית חורבה ומצא בו ממון וכו' מה היה עושה הדיין בקש שטר של אותה חורבה ומצא ל"ה דורות ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון והחזירו לבעליו. (יונה פרק ג, תקנ)

...וחרינא אמר מנין לעושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח והקריב עליו כל קרבנות שבתורה, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה. (תהלים נא, תשסו)

מדרש הגדול:

ר' מאיר אומר אל תקרא טוב מאד, אלא טוב מות, שאף על פי שהמות רע בעיני בני אדם טוב הוא לעולם, שאלמלי נברא מות לא היה העולם יכול לעמוד ולא היו הבריות חוזרות למוטב. אבא אליהו אומר שלשה דברים בעולם כדאי הן שיתוכחו בהן הבריות ויחזרו למוטב, אף על פי כן אינן חוזרין, ואלו הן בשעה שהולך לפני המת, ובשעה שנכנס ליפנות, ובשעה שיקיז דם. בשעה שהולך לפני המת אומרין לו ראה למחר לאין אתה הולך, ובשעה שנכנס ליפנות אומרין לו ראה שדרכך כבהמה שלא תזוח דעתו עליו... אף על פי כן (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. (בראשית א לא)

ילקוט ראובני:

בראשית ברא אלקים הוא ובית דינו, שבתחלה חשב להבראם מעשה בראשית גזר מדי כשיחטא האדם שיהא חייב מיתה, שהרי חוטא לבשר ודם אין יכול למחול כל שכן מלך מלכי המלכים, שמי שחטא לו שלא היה הדין למחול לו, לכן צפה הקב"ה ביצר הרע איך שולט באדם והקדים תשובה קודם למעשה בראשית, שאם לא קדמה היה נוהג כדין מלך, לכך הקדימה, ורמז אלקים לשון דיין שגזר על מעשה בראשית לכנוס לפנים משורת הדין. (בראשית)

כשברא הקב"ה העולם לא היה עומד עד שברא התשובה, כיון שברא תשובה התנוצץ אור ממנו והוא אור מבהיק מסוף העולם ועד סופו, ראה הקב"ה והסתכל ברשעים וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. (שם)

מרוח מזרחית עדן... הבית הב' פתח שער פתוח וקירותיו כסף צרוף מזוקק וקורותיו עצי ארזים ושוכנים בו בעלי תשובה שנצרפים מכל חטא ככסף מכל סיגים, וממונה עליהם מנשה בן חזקיה לרב עליהם ומלמדן תורה. (שם)

שבע מעלות הצדיקים הם בגן עדן... המעלה הה' היא מעלת בעלי תשובה אשר שברו דלתי נחשת ושבו לבוראם כראוי, כנגדם למעלה משרתי עליון קדוש ומכוון מעלתם היא למעלה במקום אותם אופנים, ואין מי שישיג מעלתם כי גבוה מעלתם מאד ונעם השם מגיע עליהם מזוהר התשובה העליונה אשר עין לא ראתה, וכל הצדיקים נכוים מחופתם של אלו... (שם)

מי שיש לו אלו ה' דברים שסימנם צעקת"ו, שהם צדקה ענוה קרבן תפילה וידוי ינצל וימלט מן הגלגול וכו'... (לך לך)

ויאמר ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני ה' וגו', אשריכם לבעלי תשובה כי למחיה שלחם אלקים לטהר המקומות אשר נפוצו שם לקרב ניצוצי קדושה למקומם, וזה שאמר יוסף למחיה שלחני אלקים. (ויגש)

ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני וגו', תנו רבנן כל בר נש דתב בתיובתא קמיה מאריה ודחיל כל ההוא יומא מהאי חובא דעבד, הקב"ה מחיל ליה, דהא אחוהי דיוסף דחילו סגי נפל עלייהו, כד חזו דאסתלקי אבוהון לעילא וחזו דגרמו גלותא על ההוא חובא, עד דאמר להם יוסף אל תיראו ואל תחתו דחילו וודאי מעונשין בהאי זימנא התחת אלקים אני. (ויחי)

זאת תורת האשם, כך אמר הקב"ה לישראל, בני אמרתי לכם אין חפצי אלא במי שאין בו עבירות, וחזרתי בדברי אפילו שיעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפל לארץ ויראה עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי ויראה עצמו כאלו חייב באשם תלוי בכל יום הרי עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ונותן לו בנים של תורה ועוסקי תורה ומקיימי תורה, ואשם דברי תורה בפיו לעולם, שנאמר וה' חפץ דכאו... (צו)

הבינה נקראת בכל מקום תשובה והמבין סוד זה יבין מה שנאמר "ושבת עד ה' אלקיך ושב את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים", הלא כתבתי למעלה כי הגלות בין השרים כסמוכים לאברהם ויצחק ושב וקבצך בשובי ישראל לרחובות הנהר למקום שאין ידי העמים והשרים שולטים, וזה סוד ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת לפניך, ושבת עד ה' אלקיך ושב את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים. (נצבים)

אמונות ודעות:

והעשירי הוא השב ונוהג בגדרי התשובה. וגדרי התשובה ארבעה, העזיבה, והחרטה, ובקשת הסליחה, והחלטה שלא יחזור. והארבעה כלולים במקרא במקום אחד, לפי שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו וגו', אשור לא יושיענו על סוס" וגו' (הושע י"ד). והנה אמרו שובה, שוב ממצב שאתה בו, וזהו עזיבת החטא, ואמרו "כי כשלת בעונך", רוצה לומר החרטה, כלומר שתהיו בדעה כי אותן עונות היו מכשולות ורע, ואומרו "קחו עמכם דברים", רוצה לומר בקשת הסליחה, ויש בו מלה זרה כל תשא עון וקח טוב, כנגד זה שתסלח לנו נודך ונאמר "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כ"ה), ודומה למלה זו "כל הבאיש על עם לא יועילו למו" (ישעיה ל') , והעיקר גזרתה מן כל קבל, שהוא כנגד בלשון התרגום ומשותף לעברית באמרו כל עמת שבא כן ילך. ובו נאמר "ונשלמה פרים שפתינו", אפשר לפרשו בכף הדמיון ונשלמה כפרים שפתינו, ואפשר שיש בו מלה נסתרת ונשלמה פרים אשר פצו שפתינו. ואמרו "אשור לא יושיענו" ענין החלטה שלא לחזור...

ואיני חושש על רבים מאומתינו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה הרביעי, כלומר החזרה, כי בטוחני שבזמן הצום והתפלה שהם יעזבו ויתחרטו ויבקשו כפרה, אלא שנראה לי שהם חושבים לחזור. לכן אמרתי, ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות, ואני אומר פרסום דברי הפרישות בעולם, ויזכור האדם ימי עניו עמלו ויגיעו וחולשתו ומותו והתפרקות חלקיו והתולעת והרמה והחשבון והענוי ומה שנספח לכל סוג מאלו, עד שיהא פרוש בעולם. ומי שנעשה פרוש בכולם יכללו כל חטאיו בכלל הדברים שהוא פורש מהן ותחזק דעתו בעזיבתם...

ויש לארבעה אלו שלשה נספחים, והם להרבות בתפלה, ובצדקה, והדרכת בני אדם. התפלה והצדקה אמר בהם "בחסד ואמת יכופר עון" (משלי ט"ז), אבל הדרכת בני אדם אמר בה "אלמדה פושעים דרכיך" (תהלים נ"א). ואבאר עוד שאם החליט האדם בדעתו בזמן תשובתו שלא יחזור עוד, אין תשובתו מתבטלת, אלא ימחלו לו העונות שלפני תשובתו, ויכתבו עליו מה שיעשה לאחריה. וכך אם אירע באופן זה כמה פעמים שעושה תשובה וחוזר אין עליו אלא מה שאחר תשובתו, כיון שהיה בכל פעם שלם בדעתו שלא יחזור. וזה שתמצא הכתוב אומר "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" (עמוס ב'), אינו בקבלת התשובה, אלא הוא דחיית העונש לאחר שליחות שהיה שולח אל בני אדם שובו ואם לאו אביא עליכם חרב ואשרה בכם רעב, אם שבו בעקבות השליחות הראשונה או השניה או השלישית סר מעליהם האיום, ואם לאו גוזר עליהם אותו הדבר, ואפילו שבים ברביעית לא תועיל להם תשובתם לדחות אותו הדבר מעליהם בעולם הזה, אבל תועיל להם להצילם מעונש בעולם הבא. (מאמר ה פרק ה)

וראוי שאבאר במקום זה שכל העברות יש להן תשובה, חוץ משלש, מי שהתעה בני אדם בדעה רעה שהעמיד, או בהוראה רעה שהורה להם, מפני שאינו יכול לחזור במה שעשה, ועליו נאמר "משגה ישרים בדרך רע בשוחתו הוא יפול" (משלי כ"ח). ומי שהוציא שם רע על אדם כשר, שאינו יכול לחזור בו, ועליו נאמר "פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב" (משלי כ"ה). ומי שיש גזלה תחת ידו ואינו מחזירה לבעליה, כאמרו "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה" (ויקרא ה')...

ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העברות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה אף על פי שעשה האדם תשובה. ואומר שהן ארבע, הראשונה שבועות השוא, כמו שאמר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ'). והשניה שפיכת דם נקי, נאמר בה "ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד'). והשלישית הנואף עם אשת איש, אמר בו "כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (משלי ו'). והרביעית עדות השקר, אמר בה "עד שקרים לא ינקה" (שם י"ט). ויש לצרף להן מה שכבר נגזר הדין עליו, כמו "רב לך אל תוסף דבר אלי" (דברים ג'), כמו שפרשנו. והתשובה על חמשת אלה מתקבלת, אלא שמנקודת לא ינקה אי אפשר בלי יסורין בעולם, הבאים על אותו אדם. וכן מי שהרע לחברו שלא בממון אלא בחרפות או במכות, הרי הדבר תלוי במחילתו על כך, אם מחל נסתלק העונש...

ואבאר עוד כי לתשובה חמש מעלות, כל מעלה שאקדימנה יותר חשובה משלאחריה. הראשונה שישוב האדם והוא באותו הגיל שחטא, ובאותה העיר, ואתם אשר חטא בהם מצויים לו, ועל זה נאמר "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה" (יחזקאל י"ח). והשני אם עבר אותו הגיל ויצא מאותה העיר ונסתלקו אותם אשר חטא בהם, ובו נאמר "ושבו לאשר העמיקו סרה בני ישראל" (ישעיה ל"א). והשלישי, מי שלא שב עד ששמע את האיום במכה שתחול עליו, כאמרו לאנשי נינוה "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (יונה ג'). והרביעי, מי שלא שב עד שבאה עליו מקצת המכה אשר אויים עליו בה, כאמרו "בני ישראל שובו אל ה' אלקי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור" (דהי"ב ל'). והחמישי, מי ששב עם יציאת נשמתו גם הוא נקרא בעל תשובה, כאמרו "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים" (איוב ל"ג), ואמר אחריו "יעתר אל א-לוה וירצהו", ולפיכך מנהגינו להחזיר את החולה בתשובה כאשר מתקרב מותו, ואומרים לו אמור חטאתי עויתי פשעתי תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. (שם פרק ו)

...ואף על פי כן אפילו המלוכלכת שבהן כל זמן שהיא בגוף אפשר לה לשוב להזדכך ולהתנקות, ולפיכך התשובה מקובלת כל זמן שהאדם חי, וכאשר יצאה ממנו אי אפשר לה להתנקות ממה שכבר יש בה... (מאמר ו פרק ד)

ואומר עוד על שני המצבים יחד, כלומר אם לא נשוב ויארעו מאורעות משיח בן יוסף, ואם נשוב ונפטר מהם, יתגלה לנו משיח בן דוד פתאום... (מאמר ח פרק ו)

חובת הלבבות:

...וכן ראש התשובה השפלות והשחות והכניעה, כמו שאמר הכתוב (דה"ב ז') "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני" וגו', ואמר (שם י"ב) "נכנעו לא אשחיתם". (שער ו הכניעה, פרק ח)

אמר המחבר, מפני שקדם מאמרינו בכניעה, והיא שורש התשובה והתחלתה, ראיתי לסמוך לה באור גדריה ואפני השלמתה. ואומר תחלה בחיוב התשובה והצורך אליה שכבר נתברר לנו מדרך השכל ומן הכתוב בתורה כי האדם מקצר מעשות מה שהוא חייב בו מחובות הבורא מדרך השכל מה שמצאנו עליו האדם מהתחלפות טבעיו והבדל שרשי הרכבתו והתהפכות מדות נפשו וסבות תנועתו, והתחייב בזה התחלפות מעשיו כפי החלוף ההוא, מהם הנאה והמגונה והעול והצדק והטוב והרע, ועל זה יצטרך לקשר תורה ומסורת הנהגה. אבל מה שכתוב בתורה בענין הזה, מהם מה שאמר הכתוב (בראשית ח') "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ונאמר (שם ו') "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום", ונאמר (איוב י"א) "ועיר פרא אדם יולד"... וכיון שהתברר אופני הקצור במעשי האדם היה מחנות הבורא אותו שנתן לו יכולת לתקן טעותו ולהשיב אבדת עבודתו בתשובה, והעיר אותו עליה באהבתו ובחמלתו עליו, ואחר כך נחץ דברה והבטיח בה על ידי עבדיו הנביאים והרחיב אמתלאותינו בנטותנו מדרך עבודתו, ויעד אותנו לקבל אותה ממנו ולרצות בנו מהרה, ואם ארך המרותנו את דברו והפרתנו את בריתו כמו שבאר בפרשת (יחזקאל ל"ג) "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט" וגו'.

ולפי שהיו הצדיקים שני מינים, האחד הנצלים מן החטא והעול, והשני השבים מן החטא, והיה רוב המון הצדיקים בעלי התשובה, התחיל המשורר ואמר (תהלים ל"ב) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", ואחר כך זכר הכת השנית הנצלת מן החטא, ואם היא קודמת במעלה, מפני שכל שב כבר היה צדיק קודם שיחטא, ואין כל צדיק שב, ואמר עליהם (שם) "אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון" וגו'. וזכר הכת הזאת באחרונה מפני מעוט מציאתה בכל דור, כמו שכתוב (שם ק"ל) "אם עונות תשמר י-ה א-דני מי יעמוד", ואמר (קהלת י"ז) "כי אדם אין צדיק בארץ" וגו'... ובעבור זה קבעו רבותינו בפתיחת תפלתנו ענין התשובה והסליחה בהרוצה בתשובה והמרבה לסלוח.

וראוי לנו עתה לבאר מדברי התשובה עשרה ענינים, הראשון מה היא התשובה, והשני לכמה חלקים תחלק, והשלישי במה תהיה התשובה מן האדם, והרביעי בבאור גדריה, והחמישי בתנאי כל אחד מהם, והששי איך אופני ההערה לאדם על התשובה, והשביעי בבאור מפסידי התשובה, והשמיני הישתוה בעל התשובה עם הצדיק הניצל מן החטא אם לא, והתשיעי אם יתכן לחוטא לשוב מכל חטא אם לא, והעשירי מה אפני התחבולה למי שהתשובה מחטאיו קשה עליו. (שער ז התשובה הקדמה)

ואומר בביאור מהות התשובה שטעם התשובה הוא התקנת האדם לעבודת הבורא יתברך אחר יציאתו ממנה וחטאו בה והשבת מה שאבד ממנה, אם בעבור סכלותו באלקים ובעניני עבודתו או שגבר יצרו על שכלו, או להתעלמותו ממה שהוא חייב בו לאלקים, או בעבור התחברותו לחברים רעים פתוהו וחטא בעבורם וכיוצא בזה... והיציאה מעבודת הבורא על שני דרכים, אם בעזיבת מה שצוה הבורא לעשותו והתעלמותו ממנו, או בעשות מה שהזהיר מעשותו, וכוון בו להמרות את בוראו. ואם תהיה יציאתו מן העבודה בעזיבת מה שצוה הבורא לעשותו בלבד, אופן תשובתו מקצורו יהיה בהשתדלו במעשה הנכון והדבקו בגדרי התשובה אשר אני עתיד לבארם בזה השער. ואם היתה במה שהזהיר הבורא מעשותו, אופן השגת קצורו יהיה בהשמרו מחזור אל כל מין המעשה ההוא ושישתדל לעשות הפכו עם הדבקו בגדרי התשובה ותנאיה אשר אני עתיד לבארם בשער הזה בעזרת הא-ל יתברך. והדמיון בזה בענינים טבעים באדם שחלה גופו מחמת המזון, אם מפני שנמנע מאכול מה שיש בו התמדת בריאותו, או מפני שאכל מה שהזיקו והפסיד בריאותו... (שם פרק א)

אבל חלקי התשובה שלשה, אחד מהם השב מחמת שלא מצא דרך לעבירה, וכשהוא מוצא גובר יצרו על שכלו ולא ימנע ממנה, וכאשר ישלים עשותה יראה גנות מעשהו ויתחרט על מה שעבר, וזה שב בפיהו לא בלבו, ובלשונו לא במעשהו, והוא חייב בעונש הבורא יתברך. ובו נאמר (ירמיה ז') "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וגו' המערת פריצים" וגו'. 

והחלק השני השב בלבו ובאבריו ועומד בשכלו כנגד יצרו ומתנהג להכריח נפשו ולהלחם עם תאוותיה עד שינצחנה וימנענה ממה שישנאהו הבורא יתברך, אלא שנפשו רוצה להטותו תמיד אל הפך עבודת הבורא ושואפת אל העבירה, והוא משתדל לחסום אותה, ופעם תנצחהו ופעם ינצחנה, וזה אינו שלם בדרך התשובה שמחייבת לו הכפרה עד שיסור מן העבירות לגמרי, כמו שכתוב (ישעיה כ"ז) "לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו" וגו'.

והחלק השלישי אדם שהתנהג בכל תנאי התשובה והגביר שכלו על תאותו והתמיד לחשוב עם נפשו וירא את בוראו ובוש ממנו, והשיב אל לבו גודל חטאו ועונו, והכיר גדולת מי שהמרה אותו ועבר על דברו, והציב עונותיו לנגד עיניו ולנכחו תמיד מתחרט עליהם ומבקש המחילה בהם כל ימי חייו עד בוא קצו, וזה ראוי אצל הבורא להנצל. (שם פרק ב)

אבל במה תהיה התשובה מהאדם אומר בזה כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים. הראשון שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי אם לא יתברר לו זה ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב (תהלים נ"א) "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד".

והשני, שידע בחיוב רוע מעשהו וגנותו, כי אם לא יתברר אצלו כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמו שכתוב (שם י"ט) "שגיאות מי יבין" וגו'.

והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי אם לא ידע זה אין צורך מביאו אל החרטה עליו. וכשיתברר אצלו כי הוא ענוש עליו יתחרט אחר כך ויבקש המחילה...

והרביעי, שידע שהוא שמור עליו ונכתב בספר עונותיו ולא יעבור עליו העלם ולא שכחה ולא הנחה, כמו שכתוב (דברים ל"ב) "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי"... כי אם יחשוב כי הוא מופקר ואיננו שמור עליו לא יתחרט ולא יבקש המחילה בו מפני איחרו עונשו עליו...

והחמישי, שידע באמת כי התשובה אופן רפואת מדוהו והדרך אל הארוכה מרוע מעשהו וגנות מפעלו, ושבה יתקן טעותו וישיב אבדתו, כי אם לא יתברר אצלו זה יתיאש מכפרת הבורא יתברך ומרחמיו ולא יבקש ממנו המחילה על מה שקדם לו מרוע מפעלו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ג) "אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה". והיתה התשובה על זה מהבורא על ידי נביאו "חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע" וגו'.

והששי, שיחשוב עם נפשו במה שקדם לבורא עליו מן הטובות ומה שקדם לו מהמרותו תמורת ההודאה עליהן, ושישקול עונשי העבירה עם ערבותה, וערבות גמול הצדקה עם צערה בעולם הזה ובעולם הבא...

והשביעי, חוזק סבלו להמנע מן הרע אשר הרגיל בו והסכמתו לסור ממנו בלבו ובמצפונו כמו שכתוב (יואל ב') "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם". ובהתקדם ברור אלו השבעה דברים בדעת החוטא תתכן ממנו התשובה מעונותיו. (שם פרק ג)

 

אבל גדרי התשובה הם ארבעה, הראשון החרטה על מה שקדם לו מן העונות, והשני שיעזבם ויסור מהם, והשלישי שיתודה בהם ויבקש המחילה עליהם, והרביעי שיקבל על נפשו שלא ישוב לעשות בלבו ובמצפונו. והחרטה אות על גנות מעשהו בעיניו, כמו שכתוב (יואל ב') "מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה"... ואנחנו רואים כזה בין בני אדם כשמראה החוטא לחברו החרטה על מה שחטא לו הוא הסבה החזקה למחול לו. והעזיבה אות על בירור אמונתו בגמול ובעונש... וכמו זה נראה בין בני אדם, כי כאשר ימנע המריע לחבירו מהרע אליו אחר החרטה אז יהיה ראוי למחול לו ולעבור על פשעו. ובקשת המחילה אות על כניעתו ושפלותו לפני האלקים, והתודותו בעונו סבת המחילה לו, כמו שנאמר (משלי כ"ח) "ומודה ועוזב ירוחם". ואמר בהפך זה (ירמיה ב') "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי"... וכה נראה בין בני אדם כי החוטא לחברו כשיכנע לו ויודה שחטא לו והרע אליו ובקש ממנו המחילה והכיר חברו ממנו שהוא מתחרט על מה שקדם לו מן החטא לא יתעכב מלמחול לו ומעבור על פשעו ויסיר מה שיש לו בלבו מן הנטירה.

אבל הקבלה שלא ישנה אות על ידיעתו ברוע מעשהו וגודל חטאו כמו שנאמר (איוב ל"ד) "אם עול פעלתי לא אוסיף"... וכמו זה נראה בין בני אדם כשיקבל החוטא לחברו על עצמו שלא ישנה להרע לו ויראה החרטה והעזיבה ויתודה יהיה זה גמר סבות המחילה לו והסר האשמה ממנו ודחות העונש מעליו. וכשיתקבצו בו אלו הארבעה גדרים בתנאים אשר אנו עתידים לבארם יכפר לו הבורא עונו ויעביר על פשעו. ואם יהיה העון ממה שנאמר בו (שמות כ') "לא ינקה", כשבועת שוא ואשת איש, מקיל הבורא עונשו בעולם הזה ומטיב לו בעולם הבא, ויכנס בכת הצדיקים כמו שנאמר (ישעיה נ"ט) "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" וגו'... (שם פרק ד)

אבל תנאי גדרי התשובה רבים מאד, אך אזכור עשרים תנאים ונבאר בכל גדר מגדרי התשובה חמשה תנאים, ובהם יהיה כל גדר מגדריה הארבע שלם.

מהם תנאי החרטה חמשה, הראשון, היראה ממהירות עונש הבורא לחוטא על מה שקדם לו מן העונות, ותחזק בעבור זה חרטתו, כמו שנאמר (ירמיה י"ג) "תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך" וגו'. והשני, שבירת לבו והכנעו לאלקים על מה שהיה ממנו מן החטא, כמו שנאמר (דה"ב ז') "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם". והשלישי, לשנות מלבושיו ותכשיטיו להראות סימני החרטה בדבריו ובמאכליו ובכל תנועותיו... והרביעי, הבכי והצעקה והאבל מתחרט על מה שקדם לו מן החטא, כמו שנאמר (תהלים קי"ט) "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך"... והחמישי, שיוכיח נפשו ויכלימנה במצפונו על מה שהיה מקצורו בחובת הבורא יתעלה עליו...

ותנאי העזיבה גם כן חמשה, אחד מהם עזיבת כל מה שהזהיר הבורא ממנו, כמו שנאמר (עמוס ה') "שנאו רע ואהבו טוב"... והשני, עזיבת המותר המביא לידי איסור כדברים המספקים אם מותרים הם או אסורים, כמו שנאמר על קצת החסידים שהיו פורשים משבעים שערים משערי המותר מיראתם שער אחד משערי האסור, וכמו הסייגים שצוו עליהם רבותינו ז"ל. והשלישי, שתהיה עזיבתו העבירות אחר יכלתו עליהם והזדמנותם לו לא ימנע מעשותם כי אם מיראת עונש הבורא... והרביעי, שתהיה עזיבתו העבירות מבשתו מן הבורא לא מיראת בני אדם ולא לתקותו אותם ולא לבשתו מהם, ולא יהיה כמו שנאמר בהם (ישעיה כ"ט) "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה"... והחמישי, שיעזוב עשות הרע עזיבת היאוש ממנו שלא יתן אל לבו לשנות אליו...

אבל תנאי בקשת המחילה כמו כן חמשה, אחד מהם התודותו בעונותיו ושירבו בעיניו ובלבו, כמו שנאמר (ישעיה נ"ט) "כי רבו פשעינו נגדך". והשני, שיזכור אותם תמיד וישימם לנגדו ונוכח פניו, כמו שכתוב (תהלים נ"א) "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד". והשלישי, שיתענה ביום ויתפלל בלילה עת שלבו פנוי ואין לו טרדה בעסקי העולם... והרביעי, שיתחנן אל האלקים ויעטוף אליו תמיד לכפר עונותיו ולמחול לו ולקבל תשובתו, כמו שכתוב (תהלים ל"ב) "חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי" וגו'... והחמישי, שיטרח וישתדל להזהיר בני אדם מכמות עבירותיו וליראם מעונשם ולהזכירם בתשובה מהם...

ותנאי הקבלה שלא ישנה לעשות מה שהזהיר ממנו הבורא חמשה כמו כן, אחד מהם שישקול  ערבות מהרה וכלה מעורבבת בערבות מתאחרת קיימת מתמדת זכה מבלי קדרות וערבוב, ושישקול צער מהר כלה אין לו קיימא בצער מתאחר מתמיד אין לו הפסק, כמו שכתוב על הערבות (ישעיה ס"ו) "­ראיתם ושש לבכם", ואמר על הצער (שם) "ויצאו וראו בפגרי האנשים" וגו'... וכאשר יתן החוטא אל לבו הדבר הזה ראוי לו לקבל עליו שלא ישנה אל חטאו. והשני, שיתן אל לבו בוא יום המיתה ובוראו יקצוף עליו על מה שקדם לו מן הקצור בחובותיו, וכאשר ישיב זה אל לבו חייב לירא מעונשו להסכים עם נפשו שלא ישנה אל מה שיקצוף אדוניו עליו. והשלישי, שיתן אל לבו הימים אשר נטה בהם מאחרי אלקיו ולא השגיח לעבודתו עם התמדת טובותיו עליו בהם... והרביעי, שישיב הגזלות וימנע מן העבירות וירף מהזקת כל הברואים... והחמישי, שיתן אל לבו גדולת הבורא יתעלה אשר המרה דברו ויצא מקשר עבודתו ומסורת תורתו, ויוכיח את נפשו ויכלימנה על זה... (שם פרק ה)

אבל אופן ההערה יהיה לאחד מארבעה דברים, האחד מחזוק הכרת האדם את אלקיו ובחינתו בהתמדת טובתו עליו ומה שהוא חייב עליה מעבודתו ושמור מצותיו והזהר ממה שהזהיר... והשני, בעת שתבואהו תוכחת הבורא יתברך והכלמתו על רוע מעשיו ומפעליו, בין על ידי נביא דורו אם יהיה בזמן הנבואה או מתורת ה' הנאמנה, או מפי מורה לעבודת האלקים אשר הוא טענת הבורא בארץ על ברואיו, ואין דור מן הדורות ריק ממנו... ועל הדרך הזה ימצא בכל הדורות ובכל הארצות לא יחסר קורא אל האלקים ואל עבודתו ומורה את תורתו. והשב הזה כעבד שברח מעבודת אדוניו ופגע עבד נאמן לאדוניו והוכיחו על ברחו מאדוניו, ויעץ אותו לשוב אליו והבטיחו שימחול לו, והזכירו רוב טובותיו וחסדיו עליו, ושב אליו ונכנע אליו.

והשלישי, כשהוא רואה נסיון הבורא וחוזק עונשו למי שהלך בדרכו לצאת מעבודתו יוסר בו וישוב אל ה' מיראתו עונשו ונקמתו החזקה... והרביעי, בבוא עונש הבורא עליו במין ממיני הצרות וכיון שהרגיש בו נעור והקיץ משנתו ושב אל האלקים מחטאו... והמצליח השב אל האלקים בפנים הראשונים, ותחתיו בהצלחה ובקבול מי שלא שב עד שבאתהו תוכחת הבורא והם הפנים השניים, ותחתיהם בהצלחה ובקבול מי שלא שב עד שחלה הרעה על סביביו, ותחתיו בקבול והחזרה מי שלא שב עד שחל עליו העונש... (שם פרק ו)

אבל מפסידי התשובה רבים מאד, וכבר זכרתי רובם במה שקדם מן השער הזה, וממפסידיה עוד ההסכם על העבירה והוא ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה, ולא תתכן תשובה עם זה... והוא שההתמדה מורה על בזותו דבר האלקים ושהוא מקל במצותו והזהרתו ומזמן עצמו לעונשו, ובו נאמר (במדבר ט"ו) "והנפש אשר תעשה ביד רמה, כי דבר ה' בזה". ועוד כי ההתמדה על העבירה ואם היא קטנה הולכת וגדלה בהתמדתו עליה והגדולה כשמבקש בעליה מחילה עליה ועזב אותה ליראת האלקים הולכת הלוך וחסור ומתמעטת עד שתמחה מספר עונותיו וינקה ממנה בעליה בתשובה. הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיכפיל פעמים רבות, וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים והוא ריר התולעת. ונראה החבל הגדול של ספינה כשמשמשין בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור עד אשר יפתח (יפסק) וישוב חלוש מכל חלוש. וכמו כן ענין הקטנות והגדלות בעבירות עם ההתמדה ובקשת המחילה...

וממפסידיה גם כן מי שיבטיח את נפשו לשוב באחרית ימיו וחושב שיתרחק מן העבירות לאחר שיגיע אל רצונו וישלים תאותו מהם, והוא כמרמה את אלקיו... וממפסידי התשובה גם כן שיהיה השב שב מקצת עונותיו ומתמיד על קצתם, כמו שיצא מן העבירות שבינו ובין המקום וישוב מהם ולא יצא ממה שיש בינו ובין בני אדם מגזל ואונאה וגנבה והדומה לזה... ואמרו רז"ל בענין הזה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה, למי שתופס שרץ בידו אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כ"ח) ומודה ועוזב ירוחם... (שם פרק ז)

אבל אם ישתוה השב עם הצדיק, אומר כי יש מן השבים שישתוה אחר התשובה עם הצדיק אשר לא חטא, ומהם מי שיש לו יתרון על הצדיק, ומהם מי שיש לצדיק יתרון עליו אף על פי ששב. ובאור החלק הראשון הוא שיהיה החוטא בקצורו במצות עשה שאין בה כרת כציצית וכלולב וכסוכה והדומה לזה, וכאשר ישוב המקצר בהם בלבו ובלשונו וישתדל לעשות אותם ולא ישנה קצורו בהם ימחול לו הבורא וישתוה עם הצדיק אשר לא קצר בהם. ובכמו זה נאמר השב מן החטא כמי שלא חטא...

והחלק השני והוא שיש לו בו יתרון השב על הצדיק, באור זה שיהיה השב חטא חטא קטן במצות לא תעשה שאין בה כרת, ואחר כך שב ממנה תשובה שלמה בכל תנאיה, ושם עונו לעומתו ונוכח פניו ומבקש תמיד המחילה עליו ונכלם מבשתו מהבורא ונכנס בלבו המורא מעונשו ונשברה נפשו והוא נכנע ושפל לפני האלקים תמיד, והיה חטאו סבה לכניעתו והשתדלותו לפרוע חובות הבורא, לא יתגאה במאומה ממעשהו הטוב ולא ירבה בעיניו ולא יתפאר בו... חוטא הוא שיש לו יתרון על הצדיק שלא חטא החטא ההוא והדומה לו, כי הצדיק אין בטוחין בו שלא יתגאה ויגבה לבו וירום במעשהו... ובשב כזה אמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

והחלק השלישי שיהיה השב עובר עבירות גדולות ממצות לא תעשה שיש בה מיתה בידי אדם וכרת בידי שמים כחלול השם ושבועת שקר והדומה להם מן הגדולות, ואחר כך שב מטעותו בהם והשלים תנאי התשובה וגדריה, כי המחילה לא תתכן לו עד שינסוה בעולם הזה ממה שיוכל לסבלו וינקה מעונותיו... והצדיק שלא עבר אלו העבירות יש לו יתרון על השב מהם בלי ספק. (שם פרק ח)

אבל אם תתכן התשובה מכל חטא אם לא, אומר בתשובת השאלה הזאת כי העונות שני מינים, אחד מהם עונות שבין אדם למקום בלבד, ככחש באלקים והמחשבות הרעות והמצפונים הרעים ולאוין שבחובות הלבבות והרבה מחובות האברים אשר לא יחמוס החוטא בהם כי אם נפשו בלבד ואין אשמה עליו אלא להמרותו מצות אלקיו.

והמין השני עונות שבין אדם לחבירו, והם שיש בהם ענין מעניני הרעה והחמס לבני אדם אם בגופם אם בממונם או בזכרם ומקבץ החוטא חמסו בנפשו בהמרותו את אלקיו עם חמסו בני אדם. ומה שיהיה מן העונות והחטאים בין האדם לאלקיו בלבד תתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים כשיתעורר לקצורו וישתדל לשוב מעונו אצל בוראו ומן הדין עליו שתהיה התשובה מן העון במין שחטא בו אם יוכל, שאם יהיה החטא בחובות הלבבות כלב הרע והמחשבה הרעה והנטירה והקנאה והשנאה והדומה לזה, התשובה ממנו ראויה להיות בהטבת הלב ואהבת הטוב לבני אדם והמחילה להם. ואם יהיה החטא באבר מאברי הגוף כאכילת מה שאסר הבורא אכילתו והבעילות שהזהיר מהם וחלול שבתות ומועדים ושבועות שקר ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין ובאותו מין שהיה חוטא בו עם שתוף הלב בכונה לאלקים. וכל הענין הזה יתכן לאדם בחייו בעוד שהוא מאריך ימים עם בירור כונתו כשהוא מכוין לתשובה ולטהר נפשו מעונו אצל בוראו.

אבל מה שיהיה מן העונות לאלקים ולבני אדם יקשה על האדם התשובה מהם לכמה פנים, מהם שלא ימצא העשוק, או שימות, או שמקומו רחוק, ומהם שיאבד הממון מיד העושק ואין לאל לידו להשיב העושק לבעליו, ומהם שהעשוק שמא לא ימחול לעושק במה שעשקו מהזיקו בגופו וספרו בגנותו, ומהם שלא יכיר העושק את העשוק או שלא ידע סך הממון אשר עשק כמו שעשק אנשי קריה או אנשי מדינה ולא הכיר אותם ולא נתברר אצלו מספר הממון שלקח מהם בעול ובחמס... וממה שתקשה עוד התשובה ממנו מה שנהג בו האדם עד ששב לו המעשה הרע דבק כהדבק המעשים הטבעיים אשר לא יקל להניחם, כמו שכתוב (ירמיה ט') "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו"... ומהם שפיכות דמים והריגת הנקיים בין בפגיעה בין בהולכת רכילות כמו שידעת מענין דואג בעיר הכהנים אשר גרם להרגם ברכילות תחלה ופגע בהם אחר כך... ומהם עוד מי שגורם לאבד ממון חבירו ברכילותו אין עולה לו תשובה עד שירצה את חבירו אם בממון אם בפיוס ובכניעה למחול לו ולנשוא את חטאו... ומהם מי שבא אל הערוה והוליד ממנה ממזר, כי החרפה לא תמוש והשבת המעוות אי אפשר לו... ומהם מי שהרגיל לשונו לכזב ולספר בגנות בני אדם ולדבר בהם ואיננו יכול לעמוד על זה מרובו מפני שאין לו תכלית אצלו, וכבר שכח האנשים אשר דבר בם, והכל שמור עליו וכתוב בספר עונותיו... וממה שתקשה התשובה ממנו מי שהדיח בני אדם בדת שבדה להם והכריחם להאמין בה ותעה והתעה, וכל אשר יוסיף העם המאמינים בה יוסיף עונו ויכפל... ומשיג במין הזה מי שאפשר לו לצוות בטוב ולהזהיר מן הרע לאנשים תועים, ועכבו מזה יחול ממונם או יראתם או בשתו מהוכיח אותם ותעו ולא הורה אותם הדרך הישרה, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ג) "הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש". (שם פרק ט)

אבל איך אופן התחבולה למי שקשתה עליו התשובה נאמר בתשובת השאלה הזאת, כי מי שעבר עבירה מן העבירות שיקשה לתקנה באופן התשובה המיוחדת בה אינה נמלטת מאחד משני דברים, או שתהיה מן העבירות שבינו ובין בוראו, או שתהיה מן העבירות שבינו ובין בני אדם כמו האונאה והגניבה ומיני הגזלות והחמס והעול. ומאיזה מהם שיהיה ותהיה התשובה נמנעת עליו לאחד מן הפנים שהקדמנו, כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה ואשר בכחו ויכלתו מהם הבורא מקל עליו תשובתו ועובר לו על מה שנעלם ממנו ונמנע עליו, וישים לו מוצא קרוב מחטאו וירחיב אמתלאתו בו. ואם יהיה מעשר העריות אשר זכרנו במי שהוליד מאסורה יכרית הבורא את זרעו. ואם הוא מצד אונאה וגזל בממונו יתן לו הא-ל ממון ויפרענו לחבירו וירצהו וימחול לו. ואם הרע לחבירו בגופו או בממונו יכניס לו הבורא יתברך בלבו רצון ואהבה עד שימחול לו במה שהיה מחטאו עליו, כמו שאמר (משלי ט"ז) "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו"...

ואין התשובה נמנעת על החטא אלא מצד מצפונו ותרמית לבו, אבל אם הוא רוצה להתקרב אל האלקים לא יסגר שער התשובה בפניו ולא ימנעהו מהמגיע אליו מונע, אך הוא פותח לו שער הישרה ומורה אותו הדרך הטובה בחסדו ובטובו, כמו שכתוב (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך"...

ודע אחי כי התשובה על זה איננה יוצאת כי אם ממעשינו לא מדברינו, וחשוב עם נפשך תגיע לרצון בוראך כי לא ישיג הטוב היום אלא הממהר עליו ופרי הקצור והחרטה, הקיצה אחי משינת פתיותך וחמול על נפשך שהיא הנכבדת שבפקדונות הבורא אצלך, וכמה ועד מתי העכוב הזה, וכבר כלית ימיך ברצון תאותך כאשר יעשה העבד הרע, הלא תשוב לכלות שאר ימיך ברצון בוראך... מהר אחי ומהר קודם בא פחדך כי אינך בטוח יום אחד, ועיין לנפשך עיון שיאות לכמוך ויהיה שקול עם שכלך... וכן בעל התשובה אשר כלה רוב ימיו בזולת עבודת הבורא כשיחזור בתשובה באחרית ימיו ימחול לו הבורא מה שקדם מרוע מעשיו כל ימיו, כמו שכתוב (יחזקאל י"ח) "כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו"... (שם פרק י)

תרגום יונתן:

וירא אלקים - וחמא ה' צער שעבודהון דבני ישראל וגלי קדמוי ית תיובתא דעבדו בטומרא דלא ידעו אינש בחבריה. (שמות ב כה)

ושבת - טוביכון דצדיקיא מרי תתובא דכד תחובון ותתובון מטיא תיובתכון עד כורסי יקרא דה' אלקיכון אין תקבלון למימריה... (דברים ל ב)

אם תשוב - תתקבל תיובתך עד לא תתחתם גזירתך. (ירמיה ד א)

בטרם הרים - כד אתגלי קדמך דעמך עתידין למיחוב אתקינתא תתובתא. (תהלים צ ב)

מעוות - גבר די סריכן אורחותיה בעלמא הדין ומית בהון ולא הדר בתיובתא לית ליה רשות לאיתקנא בתר מיתיה... (קהלת א טו)

והחי יתן אל לבו - גברא צדיקא יתיב ויתן ללביה מיליה דמותא, ואין אית בידיה מדעם ביש ישבקיניה ויתיב. (שם ז ב)

רש"י:

רחצו הזכו - י' אזהרות של תשובה נגד י' ימי תשובה וי' מלכויות זכרונות ושופרות. (ישעיה א טז)

נירו - למדו מעובדי אדמה שנרים בקיץ להמית שרשי העשבים כן הטיבו מעשיהם ואל תצעקו מתוך הרשע. (ירמיה ד ג)

תתחמקין - תסתרי ממני שאת בושה לשוב מפני דרכך, הנה חדשה נבראת שהנקבה תחזיר אחר הזכר שישאנה. (שם לא כא)

לב אבות על בנים - על ידי בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום. (מלאכי ג כד)

זובח תודה - זבח תשובה, ושם דרך - השב אני שם ומלמד לו דרך לשוב. (תהלים נ כב)

באורך - בעוד הקב"ה מאריך אפו יתנו החוטאים לב לפתותו בתשובה ותפלה. (משלי כה טו)

נשא לבבינו - ומדרש רבותינו נשא לבבינו באמת להקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף, כי המודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו. (איכה ג מא)

רמב"ן:

ואתה תמשל בו - ...אם תחפוץ כי תטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו. (בראשית ד ז)

ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש ישתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ, מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרע ממנו מה שחטא... והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל אם השם הקשה את לבו מה פשעו. ויש בו שני טעמים ושניהם אמת, האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות הנה נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה... והטעם השני כי היו המכות עליו בפשעו... (שמות ז ז)

ומל ה' אלקיך את לבבך - זהו שאמרו בא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך... (דברים ל ו)

וטעם כי המצוה הזאת - והנכון כי על כל התורה יאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום, אבל המצוה הזאת על התשובה הנזכרת, כי "והשבות אל לבבך" ו"שבת עד ה' אלקיך" מצוה שיצוה אותנו לעשות כן, ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן... כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום, וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו - שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לדורות כאשר הזכיר "אתה ובניך ובכל לבבך". (שם שם יא)

כיון שאמרנו שראש השנה יום דין לכל אדם וכולן נדונין בו, צריכין הכל לשים הדבר על לבם ולשוב בתשובה, ולהתחרט על עונותם ופשעיהם, ולהרבות תפילה ותחנונים שימחול הקב"ה על לא הודע שלהם, שאין יום הכפורים מכפר אלא על השבים, והתשובה חסד גדול על הבריות, אבל עונש גדול הוא להם, שבזמן שאדם חוטא עובר על רצון בוראו שעה אחת בשעת החטא, וכשהוא עומד ואינו שב בתשובה, עומד במרדו כל ימיו ואינו חושש לעשות רצון בוראו, וכל שכן ישראל שמתפללין ומתודין ומלחשין בפיהם וצועקים בקולם חטאנו עוינו פשענו, ואינן מניחין העונות כלל, שזה בודאי מרד גדול הוא ומוסיף על עצמו כעס וחרון אף. משל לליסטים ששולל את הדרכים ולסטם את הבריות, והוא בא לפני המלך, אדוני מחול לי שהרגתי אנשיך ושללתי אנשי מדינותיך ולסטמתי דרכיך, ולמחר חוזר לרעות שעשה, שאין כל פיוסין שאמר למלך אלא ניאוצין ומיעוט כבודו ומוראו של מלך... (דרשה לראש השנה)

רד"ק:

ויאמר ה' אל קין - הדבור היה עמו כדי ליסרו ולהשיבו למוטב וללמדו דרך תשובה לו ולדורות הבאים, כי החוטא יש לו כפרה אם ישוב בתשובה שלמה. (בראשית ד ו)

על כן באה אלינו הצרה - למדנו בספור הזה כי כשתבא צרה לאדם ראוי לו לפשפש במעשיו ולבדוק מה היה המעשה הרע שעשה, ויתחרט עליו ויתודה לפני הא-ל ויבקש ממנו כפרה. (שם מב יג)

יעזב רשע דרכו - במעשה ובפה, כי אין תשובה מועילה אם אינה גם בנסתר, וצריכה להיות בפה ביד ובלב. (ישעיה נה ז)

כי אין איש - מצאנו בתורה ושבת עד ה' אלקיך וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך, שעל ידי תשובה יהיה קבוץ גליות, אך כתוב גם "וזכרתי להם ברית ראשונים" שבחסד הא-ל וזכות אבות יגאלו, וגם חז"ל נבוכו בזה, וא"ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או כולו זכאי, דכתיב "וירא כי אין איש", וכתיב "ועמך כולם צדיקים"... ויש לומר שרוב ישראל ישובו אחר שיראו סימני הגאולה, ויגאלו בזכות הרוב. (שם נט טז)

ובצום - התשובה הגלויה כדי להכניע הלב ושיראה איש חברו ויכנע גם כן. (הושע ב יב)

וישר - לכן לא ימאס החוטאים הרוצים לשוב, יורה חטאים בדרך - הידוע מבראשית, דרך תשובה לקין החוטא, ויכון לב השבים לדעת משפטי ודרכי הא-ל. (תהלים כה ח)

רחום יכפר עון - אף שיודע לבם מכפר במדת הרחמים למראים תשובה, ואינו מכפר הכל אלא פוקד עונם ומשיב חמתו מהם ומעיר רק מקצתה בהם, כי אם לא יסלח להם כלל יאמרו הרואים תשובתו ואינם יודעים שאינה בלב כי תשובה אינה מועילה. (שם כח לח)

כוזרי:

...ואחרי כן אל הצום הנכבד אשר בו ינקה מכל עון שקדם, וישיג בו מה שחסר לו בימים ובשבועים ובחדשים, ותנקה הנפש מהבלבולים המחשביים והכעסיים והתאויים, ותשוב מנטות אליהם תשובה גמורה בין במחשבה בין במעשה, ואם לא תתכן התשובה מהמחשבה בעבור גבורת הרעיוני עליה, במה שקדם לה מזכרון מה ששמעה מימי הנעורים משירים וחידות וזולתם, תנקה מהמעשה ותתודה על הרעיונים, ותקבל שלא תזכרם בלשונה כל שכן שתעשם וכמו שנאמר (תהלים י"ג) "זמותי בל יעבר פי"... (ג ה)

משנה תורה:

כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר "איש או אשה כי יעשו וגו', והתודו את חטאתם אשר עשו", זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין, אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח. וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר "והתודה אשר חטא עליה". וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או הלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר "מכל חטאות האדם"...

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו". ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".

אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתו ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד, עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם". עבר על כריתות ומיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובא עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר "ונגלה באזני ה' צב-אות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". (תשובה פרק א)

אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר "וזכור את בוראך בימי בחורותיך". ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם", שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.

ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו" וגו', וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" וגו'. וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ. וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם". וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא חטא העם הזה חטאה גודלה ויעשו להם אלהי זהב".

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים, ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו לא יצליח". במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו, אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני הא-ל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם, וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר "דרשו ה' בהמצאו". במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר "כה' אלקינו בכל קראנו אליו".

יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה... הוידוי שנהגו בו כל ישראל "אבל אנחנו חטאנו" והוא עיקר הוידוי...

אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו... (שם פרק ב)

...אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר "וצדיק יסוד עולם", זה שצדק הכריע את עצמו ואת כל העולם לזכות והצילו. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום. (שם פרק ג)

...במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן, שנאמר "שובו בנים שובבים", אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה. (שם פרק ג יד)

ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן, המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה, והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה, כגון מסית ומדיח, הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו, ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם. ואומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר.

ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, ואלו הן, הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ואינו זוכה עמהן בזכות שעושין, והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה. והמלעיג על המצות שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן, ואם לא יעשה במה יזכה. והמבזה רבותיו, שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי, ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת, והשונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה "זכור אל תשכח", "ממרים הייתם", "ולא נתן ה' לכם לב", "עם נבל ולא חכם". וכן ישעיה הוכיח את ישראל ואמר "הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו", "מדעתי כי קשה אתה", וכן צוהו הא-ל להוכיח לחטאים, שנאמר "קרא בגרון אל תחשוך". וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה, לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה, וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו, לפיכך יעמוד בחטאותיו שהם בעיניו טובים.

ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו. ואלו הן, המקלל את הרבים ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. והחולק עם גנב, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו. והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה, לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר. והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אמללים הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו. והמקבל שוחד להטות דין אינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו וכמה כוחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגלים ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיאו.

ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא. ואלו הן האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותו. המשתמש בעבוטו של עני שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרישה ויאמר בלבו אינן חסרים והרי לא גזלתי אותו. המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". המתכבד בקלון חבירו אומר בלבו שאינו חטא לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי. והחושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה.

ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד. ואלו הן, רכילות, ולשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו והן נרשמים בלבו, הוא שאמר שלמה "ורועה כסילים ירוע". וכבר בארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהן תמיד קל וחומר לבעל תשובה.

כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא. (שם פרק ד)

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לי מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה... וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו "מה יתאונן אדם חי" וגו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה" וגו'. (שם פרק ה ב)

...בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו כמו שהודענו, ראוי להפרע ממנו, והקב"ה יודע איך יפרע... במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס לפני הפורענות, וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אומר על ידי ישעיה, "השמן לב העם הזה" וגו'... לפיכך כתוב בתורה "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו...

ומהו זה שאמר דוד "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים" וגו', זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה. ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל "בא לטהר מסייעין אותו", כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא.

לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב, שמא ימות טרם שיזקין, הוא ששלמה אמר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".

אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרש מהם, וכן הוא אומר "יעזוב רשע" וגו'.

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

כל הנביאים כולן צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר "והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלקיך" וגו'.

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך", ונאמר "ולא שבתם עדי נאם ה'", ונאמר "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב", כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי", ונאמר ביכניהו ברשעתו "כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני", וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו, "ביום ההוא נאם ה' צב-אות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם".

כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, שנאמר "עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", צועק ואינו נענה, שנאמר "כי תרבו תפלה" וגו', ועושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנאמר "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", "מי גם בכם ויסגר דלתים" וגו'. והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", צועק ונענה מיד, שנאמר "והיה טרם יקראו ואני אענה", ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר "כי כבר רצה אלקים את מעשיך", ולא עוד אלא שמתאוים להם, שנאמר "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".

בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם, שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותן מרובה ומעלתם מתגדלת, וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו". (שם פרק ז)

מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב "עונותיכם הטו" וגו', וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם... (תעניות א א)

רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד... (נזקי ממון ה י)

הניח להם אביהם מעות של רבית אף על פי שהן יודעין שהן רבית אינן חייבים להחזיר. הניח להם פרה וטלית של רבית וכל דבר המסויים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן. במה דברים אמורים כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת, אבל אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו, ואפילו דבר המסויים אין מחזירין.

הגזלנין ומלוה בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן כדי לפתוח להן דרך לתשובה, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. אם היתה גזילה קיימת והרבית דבר המסויים והרי הוא בעצמו מקבלין מהן... (מלוה ולוה ד ד, וראה שם עוד)

שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו העבירות ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה הרי זה כשר, אבל אם באו שנים והכחישום ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל הרי זה ספק פסול, לפיכך לא יעיד, ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיודע שעשה תשובה.

כל מי שנתחייב מלקות בין שעשה תשובה בין שלקה בבית דין חוזר לכשרותו, אבל שאר פסולי עדות שהן פסולין משום ממון שחמסו או שגזלו אף על פי ששלמו צריכין תשובה, והרי הן פסולין עד שיודע שחזרו בהן מדרכן הרע.

מאימתי חזרת מלוים ברבית, משיקרעו שטרותיהן מעצמן, ויחזרו בהן חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפילו לעכו"ם...

מאימתי חזרת המועל בשבועה, משיבא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר להם חשוד אני, או יתחייב שבועה בבית דין שאין מכירין אותו בממון חשוב ישלם ולא ירצה להשבע. וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצאת טרפה מתחת ידו, שהרי הוא בכלל אוכלי טרפה שהן פסולין לעדות, הרי זה פסול לעדות עד שיראה במעשיו שניחם על רעתו, וילבש שחורים ויכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבדה בממון חשוב, או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב... (עדות יב ג, וראה שם עוד)

כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה... (אבל יג יב)

ספר חסידים:

וחטא גדול לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, אחר שזה דש במעשה לכנוס במדות החסידות ואינו חושש בשחוק הלצנים שיעשו ממנו והעושים כן לזכור מעשיו כאלו נועל דלת בפני השבים. ויהא מעלה על לבו שיהא לו זכות גדול וצדקה תחשב לו אשר מתבייש. ויראת ה' הטהורה נכנסת לו בלבו ומטהרת לבו וגופו מכל דבר רע שיסיעוהו מן השמים להחזיקו ביראת ה'. וכן אמרו הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים מזמנין לו לעשות תשובה שלימה. כי פתחי תשובה לא נסתמו, ומצוה גוררת מצוה. ועתה כאשר יכנס האיש תוך פתחי התשובה יתפלל יום ולילה לפני בוראו שיצילנו ממדת הדין ושלא תבא תקלה על ידו. וכאשר יהיה האיש דש בחסידותו ואין לו יצר לסור ממדתו כי ישרה היא בעיניו מכאן ואילך ידריכנו בעל הישר בדרך ישרה, וכן אמר דוד (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו"... (ז)

עשרים וארבע דברים מעכבים את התשובה, ואלו הן, רכילות, ולשון הרע, בעל חימה, בעל מחשבה רעה, המתחבר לרשעים, והרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה, המסתכל בעריות, החולק עם גנב, האומר אחטא ואשוב מעון זה, והאומר אחטא ויום הכפורים מכפר, המבזה את רבותיו, המקלל את הרבים ובכלל עון זה המונע את הרבים מלעשות מצוה, והמטה את חבירו מדבר מצוה לדבר עבירה, והמשתמש בעבוטו של עני, והמקבל שוחד להטות דין, והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה עד שיחזירנה לבעליה, והרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו, והאוכל שוד עניים ואלמנות, הפורש עצמו מן הצבור, העובר על דברי חכמים והמתכבד בקלונו של חבירו, החושד בכשרים, השונא התוכחה, המלעיג על המצות, כל אלה עשרים וארבעה דברים מעכבים את התשובה, אין מונעין את התשובה אלא אם כן עשה מהן תשובה הרי הוא בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא. ואלה הדברים הם מתחלקים בעניינם, כי אינם כולם שוים בעונש ובענין התשובה, יש מהם דברים נועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, הפורש מדברי צבור, שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהם ולא יזכה עמהם בזכיות שהם עושים, והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקת גורם לו לפרוש מהם ואינו יודע את התשובה... (יט, וראה שם עוד)

חסידים הראשונים היו כותבים באגרת עונותיהם כשהיו חוטאים כדי להתודות על חטאתם, וכדי שיזכור ויתחרט ויעשה תשובה מפני שזוכר עונותיו שהוא עתיד ליתן דין וחשבון עליהם ויעשה תשובה, ולפיכך טוב לכותבם, לקיים מה שנאמר (תהלים נ"א) "וחטאתי נגדי תמיד". וזוכר יום המיתה וגיהנם ויום הדין, ולבסוף אהבת שמים כי היא מובחרת. אך ברמז יכתבם שלא ימצאם שום אדם. ומה שאמרו חציף מאן דמפרש חטאיה זהו שמגיד לכל אשר חטא, אבל מותר להגיד לאדם צדיק וצנוע אחד מעונותיו כדי שיורה לו האיך יעשה תשובה. אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לו לאדם בכל עת ימים שבין ראש השנה ליום כפורים יפה היא יותר ומיד היא מתקבלת... (כא וראה שם עוד)

זאת תורת השב בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו להדבק בבוראו, ועל כל עבירה ועבירה שתבא לידו יחשוב חס ושלום אם גוזרים עליו שמד יהרג על יחוד ה' וכי זה דבר הקשה שלא יוכל לעמוד בו יסבול עבור יחוד שמו, אז כל עבירה יקל עליו להעבירה ממנה, ומיד כשאדם בא ליטהר מסייעין לו מן השמים. ואם יהרהר אדם באשה אחת בתפלתו או בשאר הרהורים ינעוץ גודלי אצבעות ידיו בארץ ויתלה גופו עליהן ואל יסמוך בכותל, וזה הדבר יבטל ממנו ההרהורים. ואם יושב ולא יוכל לעמוד מפני בני אדם ינעוץ גודלי אצבעותיו בחוזק בארץ. ואם אדם במרחץ או במקום הטנופת ואהבת אשה נכנסת בלבו או עוברת לפניו יהרהר בדברי תורה, כי דברי תורה יפים לטהר הלב מיצר הרע, ואף על פי שבכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא להפריש אדם מן העבירה מותר... (כח)

אחד חילל שבת שהיה נושא את כספו, בא לפני חכם להורות לו תשובה, אמר לו הכסף או שוויו חלוק לעניים ולבני טובים המתביישים לקבל צדקה, ולא רצה לתת להם וגם החכם לא אמר לו תשובה אחרת. (קפא)

ראה כמה תעניות וצומות ובכיות ותחנונים אדם עושה כשבנו חולה כי נפשו מרה על בנו, כל שכן שהיה לו לעשות בעשותו דבר עבירה שהוא אובד טוב הנפש לעולמים. (שדמ)

יהודי אחד העלילו עליו הגוים ואמרו לו כך וכך עשית לנו והוצרך לישבע שלא עשה ונשבע באמת, אמר לחכם אני מצטער שנשבעתי אף על פי שאמת נשבעתי ובעל כרחי הוצרכתי לישבע כדי שלא ימיתו אותי, לפי שאבי ואמי לא נשבעו מעולם ואפילו באמת. א"ל החכם אם תרצה שיתכפר לך קבל עליך שלא תזכיר שם שמים לא באמת ולא בחנם ולא בלעז ולא בשום לשון כמו שרגילים לומר כך יעזרנו ה', ואתה אל תאמר כך אלא כשתקרא בפסוק, ואפילו לא יהי לך משא ומתן אלא אם כן תוכל להאמין בלא שבועה כדי שלא יביאך לידי שבועה. (תיט)

אחד בא לפני חכם ואמר לו שהוא חולה והוא סבור שלא יחיה והוא חטא כשהיה לו ליתן הרבה לכיס של צדקה לא נתן אלא מועט כך עשה הרבה פעמים, ועתה מתחרט אני ואין לי במה לשלם אלא הבית שלי, ויש לי בנים, ושאל לחכם מה יעשה, אמר לו תודיע זה לב' טובים שבעיר ותבקש מהם שימכרו הבית ובמקצת יפרנסו בניך וילדי ביתך ובמקצת יפרנסו עניי העיר או בצרכי צבור והקרן יהא מונח בכח הקהל. (תקצו)

אחד גזל דרך רמאות כגון שעשה לו טעות ואותו הנגזל הלך למדינת הים למרחוק, וזה שרמהו נתחרט ורצה להשיב הגזילה ולא יכול כי הלך לו. ושאל לחכם אמר הרי אמרו יוליכנו אחריו אפילו למדי וזה רחוק, מה אעשה. אמר לו החכם אותו כבר הוא במקום רחוק שלא תוכל לבא אחריו ואין לך מה להוציא בדרך, ועוד הלסטים יגזלו ממך, ואפילו היה יודע שרמית אותו לא היה שב הנה עבור אותו ממון והיה מתייאש, תחקור אם יש לו בנים שם או אם יש קרוב תן לו, ואם לא תעשה בהם צרכי רבים. והוא הרויח עד שהשכיר שליח נאמן ושלח לו. (תקצז)

כתיב (קהלת י"ב) "ויותר מהמה בני הזהר", כי אמרו מי שגזל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי גזל לא יצא ידי חובת שמים עד שיתן לכל אחד ואחד. וכתיב (ויקרא ה') "והשיב את הגזלה אשר גזל", כיון שאמר גזילה למה אמר אשר גזל, אלא אם באותו יום שגזל השיב אין להוסיף יותר עליו, ואם לא השיב באותו יום או שבוע או באותו חודש או יותר צריך להוסיף על הגזילה כפי מה שהיה מרויח מעת שחסרו עד שהשיב לו... ולבד מזה יחשוב הצער אף על פי שכל זה לא הצריכתו תורה אבל לצאת ידי שמים צריך לחשוב הצער... (תקצח)

ואף על פי שלא הזכירו חכמים עומק התשובה הזאת, כך היא לחפצים שלא יקראו לדין לעולם הבא, ואף בעולם הזה לא יקבל עונש ונקמה לפי שמקבל עליו העינויין שהיו ראויין לו מן השמים. וכל זה אין להורות אלא למי שמתחרט ומבקש להיות נקי מן הקב"ה. רק אם רבים גזל אף על פי ששב באלו הדברים שכתבנו, הקב"ה מביא עליו כדרכיו מפני שהרבים בקשו עליו נקמה, ויקבל שכר על העונשים שבאים עליו מן השמים, כי מאחר שמדעתו קבל עליו עונשים ועינויים ותשובות שכתבנו אינו ראוי לקבל עליו עונש מן השמים... (תקצט, וראה שם עוד)

וראוי שנדע כי כל העונות מתכפרות בתשובה אלא עון המתעה את הרבים והמתעה אותם בנימוס רע ובטעות רע ובהוראה שהורה אותם שלא כתורה ושלא כהלכה לימדם אין עונו מתכפר, מפני שאין יכול לתקן מה שעיות ואינו יכול להשיב את הרעות אשר לימד אותם וחטאת הרבים תלויה בו, ועליו נאמר (משלי כ"ח) "משגה ישרים בדרך רע". והשנית מי שמוציא שם רע על חבירו חרפו בחרפה אשר אינו חשוד בה ולא הכירה אין עונו מתכפר מפני שאינו יכול לתקן מה שעיות ואינו יכול להשיב חרפת חבירו, והשלישית מי שיש בידו גזל ועושק ואינו משיב גזילתו...

ועוד יש מן העונות שאין מתכפרים אלא לאחר נקמה ופרעון בעולם הזה, והם ארבעה, הראשונה שבועת שקר, ובה נאמר (שמות כ') "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא". השני שופך דם נקי... השלישי הנואף עם אשת איש... הרביעי המעיד עדות שקר... אלו עונות אם יעשה אדם אותם ויעשה מהם תשובה יפרע ממנו היוצר בעולם הזה בפרעון קל בשביל שנאמר בהן לא ינקה, ואחר כך ינצל מדינה של גיהנם. וגם יש רשע שבכלל עונותיו נצורים ושמורים ליום הדין ואחר כך שב מרשעו ועשה תשובה וחזר מחטאו ועזב חובתו, ונתחייב שילקה על זדונו בזה העולם כדי שיקרע גזר דינו, וכיון ששב מרשעו ועשה תשובה התחילו היסורים לבא עליו והנגעים שולטים בו, לפיכך תמהו כל רואים ממעשיו... (תריג)

מי שמחטיא את הרבים וחלה אין מתפללים עליו שיתרפא, או מי שמונע את הרבים לעשות מצות, ואף מי שהחטיא את הרבים ומתו מקצתם וחלה אין מתפללים עליו שיעשה תשובה כי לא יועיל, אבל מי שמונע לעשות זכיות יוכלו להתפלל שלא יעשה יותר... (תרפח)

אחד בא לפני חכם א"ל זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים אמר שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד, א"ל כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם, שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו... וכן מי שהיה שכור כלוט חייב, אבל אינו כל כך חייב מכל מקום על ידו נעשה, אבל אם אמר לו מאד קטן הייתי כשגנבתי, כיון שאינו זוכר בו אינו צריך לשלם. (תרצב)

הנפש החוטאת היא תמות, ותשובה מועלת ואינה מבטלת את הגזירה כולה אלא נותנת מתון לרעה שלא תמהר. וגם התשובה מועלת לנשמה להביאה לעולם הבא. (תתשסח)

חזקוני:

וזאת ליהודה - כאן פרש"י אמר משה מי גרם לראובן שיודה, יהודה, ואם תאמר הרי הודאת ראובן קדמה לשל יהודה, שהרי בפרשת וישב גבי וישב ראובן אל הבור פרש"י לא היה במכירה שהיה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה לא הודה עד שנתעברה תמר. אלא יש לומר דודאי ראובן אודי קודם, אלא בצנעה אודי בשקו ובתעניתו, אבל בפרהסיא לא אודי, וכשהודה יהודה ואמר צדקה ממני, עמד ראובן ופרסם הודאתו ואמר אף אני בלבלתי יצועי אבי... (דברים לג ז)

רבינו יונה:

מן הטובות אשר היטיב השי"ת עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתות תשובה", שנאמר (ישעיה ל"א) "שובו לאשר העמיקו סרה"... והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, והתבאר, כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו, כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו, שנאמר (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו". והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת, ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו, שנאמר (שם ל') "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך", ואומר בגוף הענין (שם) "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" להשיג אהבתו... (שערי תשובה א א)

ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקץ עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה... (שם ב)

ולא ימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ, אשר הם ישנים שוכבים ולא ישיבו על לבבם, ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם, ויש מהם נדחים מעל השם ב"ה לא יאמינו לעונש החטא. ואמרו רז"ל (ברכות י"ט) אם ראית תלמיד חכם שעבר עברה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, כי ודאי עשה תשובה. (שם ג)

ועוד, התבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא, כי לולא התמהמה כי עתה שב נאנח במרירות לב, ברגזה ובדאגה ודלפה עינו מתוגה, כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו, יכבוש את יצרו ויזכור אשר עבר עליו כוס המרירות ולא יוסיף לשתותו עוד... (שם ד)

השנית, כי השונה בחטאו, תשובתו קשה, כי נעשה לו החטא כהתר, ובזה כבדה מאד חטאתו, כמו שנאמר (ירמיה ג') "הנה דברת ועשית הרעות ותוכל", באור ותוכל, כי הרעות נעשות לך כהתר וכדבר שהוא ביכלתך וברשותך... (שם ה)

והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקב"ה. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טהור שלם להיות העונות כלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר. וכן כתוב (תהלים ל"ב) "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה". וכענין הבגד הצריך כבוס, כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו, אך לפי רוב הכבוס יתלבן... ואמרו רז"ל (ע"ז י"ט) "אשרי איש ירא ה'", בעודו איש, רוצה לומר, כי תשובת האדם המעולה, בימי בחורותיו, בעוד כחו עליו ויתגבר על יצרו, אכן כל תשובה מועילה, כמו שנאמר (שם צ') "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", ואמרו רז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב א) עד דכדוכה של נפש. (שם ט)

עתה נבאר עקרי התשובה. העיקר הראשון, החרטה, יבין לבבו כי רע ומר עזבו את השם, וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון, כענין שנאמר (דברים ל"ב) "לי נקם ושלם"... ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו, מה עשיתי, איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים כי רבים מכאובים לרשע... ואיך החלפתי בעולם חולף עולם עומד לעד לעולם, איך נמשלתי כבהמות נדמיתי והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל... (שם י, וראה שם עוד)

העקר השני, עזיבת החטא. כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד, ואם און פעל, לא יוסיף, כענין שנאמר (יחזקאל ל"ג) "שובו שובו מדרכיכם הרעים", ונאמר (ישעיה נ"ה) "יעזב רשע דרכו".

ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה, כי התאוה תאוה ויחזק עליו יצרו ויתקפהו, ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו... ראשית תשובת האיש הזה, החרטה, ולשים יגון בלבו על חטאתו ולהיות נפש נענה ומרה כלענה, אחרי כן יוסיף בכל יום יראת השם בנפשו, ויתן חתת אלקים בלבבו בכל עת, עד אשר יהיה נכון לבו בטוח בשם, כי אם יוסיף יעבר בו היצר ויפגשהו כפעם בפעם ורבה עליו תאותו כמשפט הראשון, לא יהיה נפתה לבו עליו ויעזוב דרכו, כמו שנאמר (משלי כ"ח) "ומודה ועוזב ירוחם", הזכיר תחלה ומודה, על החרטה והודוי, ואחר כך ועוזב.

אך האיש המתיצב על דרך לא טובה תמיד, וגבר על חטאיו דורך בכל יום ושונה באולתו, ושב במרוצתו גם פעמים רבות... ראשית תשובת האיש הזה, לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה, ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטא, אחר כן יתחרט על עלילותיו הנשחתות וישוב אל השם, כמו שנאמר (ישעיה נ"ה) "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו"...

והיה כי יבואו יסורים ומכאובים על הרשע אשר תמיד כל זממיו להתהלך באשמיו, יוסר בתחלה, וישוב מחשבתו הרעה אשר חשב ויכרית מעבדיו מידיו...

העקר השלישי, היגון. ישתונן כליותיו ויחשוב, כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו, ויגדיל יגון בלבבו, וסער מתחולל ברעיוניו, ויאנח במרירות לב, כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו על חטאתו אשר חטא ולא השלים חקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם... ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השי"ת והשחית והתעיב עלילה לפניו ולא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין, וחסד עשה עמו, וידו תנחהו בכל עת, ונוצר נפשו בכל רגע, ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו, ואיך טח מראות עיני החוטא מהשכיל לבבו. והמשכיל אשר נפקחו עיניו יוחקו הדברים האלה בלבבו, ויבואו חדרי רוחו. (שם יב)

ומדרגות התשובה ומעלותיה, לפי גודל המרירות ועוצם היגון, והיא התשובה אשר תבוא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה, כי לפי שכלו וכפי אשר תפקחנה עיניו וירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו על רוב עוניו, כמו שנאמר (ישעיה נ"ז) "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי". באורו, כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני כי הוא מן העליונים, ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי, לא אריב עוד ולא אקצוף, כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר היא מלפני ונשמות אני עשיתי. על כן יקל העון כפי אשר תכבד עבודת האנחה עליו, כי היגון יבוא מאת טהר הנשמה העליונה, ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברב יסורי הגוף ומכאוביו... (שם יג)

העקר הרביעי, הצער במעשה, כמו שנאמר (יואל ב') "וגם עתה נאם ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד". ואמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ד') הלב והעינים שני סרסורי חטא... לכן בזאת יכפר עון הסרסורים במדת תשובתם כנגד מדת משובתם, כי יתכפר עון לבב החטאים במרירותם ואנחותם בשבר אשר הם שוברים אותו, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) "כי רוח מלפני יעטוף"... (שם טו)

העיקר החמישי, הדאגה, כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו, כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתם ויסורים ממרקים, כמו שנאמר, (תהלים ל"ח) "כי עוני אגיד אדאג מחטאתי". וענין היגון על שעבר, וענין הדאגה על העתיד. ועוד שנית ידאג, אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי. והגם כי הרבה צער והרבה בכה, יזחל ויירא אולי לעומת זה הרבה אשמה, ולא השלים חקו את כל ענותו וכאשר יבכה בצום נפשו. ומי שהתבונן בגודל עבודת הבורא על יצוריו, וכי אין קץ לרעת הממרה את פיו, כל אשר יוסיף בעבודה ובדרכי התשובה, הלא מצער היא והנה למעט בעיניו... (שם טז)

ועוד ידאג בעל תשובה פן יתגבר עליו יצרו, כמו שאמרו ז"ל (אבות ב' ד') "אל תאמן בעצמך עד יום מותך". כל שכן האיש אשר נצחו יצרו כבר, כי ראוי להשמר מן היצר האורב בכל עת ולהוסיף בנפשו יראת השם יום יום, ותהיה לו למעוז בעבור עליו כל משברי היצר המתחדש לעתיד. (שם יז)

"ומודה ועוזב ירוחם", פירוש, אף על פי כי יסודות התשובה שלשה, החרטה, והוידוי, ועזיבת החטא. החרטה והוידוי בכלל מודה, כי המתודה מתחרט, ואין תשובה פחותה משלשה אלה כי המתחרט ומתודה ואיננו עוזב החטא, דומה למי שטובל ושרץ בידו שלא עלתה לו טבילה. אכן מודה ועוזב ירוחם, כי הוא בעל התשובה, אף על פי שיש לתשובה מדרגות רבות, כאשר בארנו. (שם יט)

אמר אחרי כן, (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה", פירוש אף על פי שהוא מודה ועוזב יש עליו לפחד תמיד, אולי לא השלים חק התשובה, כי צריכה למדרגות רבות. ויוסיף אומץ בכל יום להשיג המדרגות. גם יפחד אולי יתחדש עליו יצרו וישמר ממנו בכל עת, ויוסיף יראת השם בנפשו תמיד, ויתפלל תמיד אל השם לעזרו אל התשובה ולהציל מיצרו. ומקשה לבו יפול ברעה, האומר בלבו, כבר השלמתי חוק תשובתי, ואיננו משתדל תמיד להשיג מדרגות התשובה ולהוסיף בנפשו יראה, יענש על זה, כי הוא רום לבב ואיננו מכיר מגרעת נפשו, וגם איננו מכיר גודל חיובו להכשיר דרכיו ביתרון הכשר לפני השם. גם איננו נשמר מיצרו האורב לו תמיד, על כן יפול ביד יצרו. (שם כ)

העקר הששי, הבושה, כענין שנאמר (ירמיה ל"א) "בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". והנה החוטא יבוש מאד לעבור עברות לפני בני אדם, ויכלם אם ירגישו ויכירו בעבירותיו, ואיך לא יבוש מן השי"ת? ואין זה כי אם לפי היות השי"ת רחוק מכליותיו, על כן יבוש מן הנבראים ולא יבוש מן הבורא יתברך... (שם כא)

והמדרגה העליונה בזה, שיכלם האדם על עונותיו מלפני השי"ת, וענין ההכלמה ההרגשה בבושה והשתנות זיו פניו, כענין שנאמר (תהלים ס"ט) "כסתה כלמה פני". ובכל מקום תראה הכלמה נזכרת אחר הבושה, כי היא יתרה מן הבושה... ואמרו רז"ל (ברכות י"ב) העושה דבר ומתביש ממנו, מוחלים לו על כל עונותיו... (שם כב)

העקר השביעי, הכניעה בכל לב, והשפלות, כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע מערכו, כענין שנאמר (תהלים ט"ו) "נבזה בעיניו נמאס"... על כן יכנע ויהי שפל בעיניו. ודוד ע"ה בהתודותו על חטאו בבוא אליו נתן הנביא, אמר בסוף דבריו (תהלים נ"א) "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". למדנו מזה כי ההכנעה מעקרי התשובה, כי המזמור הזה יסוד מוסד לעקרי התשובה, ובהכנעה יתרצה האדם אל השם, שנאמר (ישעיה ס"ו) "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח"... (שם כג)

ודע כי מעלות ההכנעה רבות, כאשר יתבאר בשערי הענוה בעזרת השם. והמדרגה העליונה בהכנעה המחויבת מדרך התשובה, שיגדיל ויאדיר עבודת השם, ולא יחזיק טובה לעצמו, כי יקטן הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם, על כן יכנע ויעבוד בהצנע, ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים ויסתירם מדעתם כפי היכולת... (שם כד)

ועוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה, מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המדות שגורמות לחטא ומעוללות הפשעים. (שם כו)

העקר השמיני, ההכנעה במעשה, שיתנהג במענה רך, כענין שנאמר (משלי ט"ו) "מענה רך ישיב חמה", בקול נמוך, כי זה מדרך השפלות, כמו שנאמר (ישעיה כ"ט) "ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך", בהפך ממה שנאמר על העשיר בעל הגאוה (משלי י"ח) "ועשיר יענה עזות". ולא יתעסק בנוי המלבושים והתכשיטים... והיו תמיד עיניו שחות... (שם כט)

העקר התשיעי, שבירת התאוה הגשמית, ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטא ולמשוך העון בחבלי השוא, ויעשה גדר לשמור את דרך התשובה, ויפרוש מן התענוגים, ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים, ויתנהג בדרכי הפרישות ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו... ואל יגש אל אשה רק לקיים מצות פריה ורביה או למצות עונה, כי כל זמן שהאדם הולך אחרי התאוה נמשך אחרי תולדות החומר, וירחק מדרך הנפש המשכלת, ואז יתגבר יצרו עליו... (שם ל, וראה שם עוד)

העקר העשירי, להיטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו. אם הסתכל בעריות יתנהג בשחות העינים, אם חטא בלשון הרע, יעסוק בתורה. ובכל האברים אשר חטא, ישתדל לקיים בהם המצות, וכן אמרו רז"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו הם מתרצים... (שם לה)

העקר האחד עשר, חפוש דרכיו, כענין שנאמר (איכה ג') "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'", ויעשה כן לשלשה דברים, האחד, למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם ויתודה על כלם, כי הודוי מעקרי הכפרה. השני, למען ידע כמה לו עונות וחטאות ויוסיף להכנע. והשלישי, כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא, צריך שידע הדברים אשר חטא עליהם כדי לעשות בהם גדרים ולהשמר מאד לנפשו בהם ממארב היצר, כ