אמר אויב, זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כיוצא בו... (בשלח-שירה פרשה ז, וראה שם עוד)
וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון, בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהיה להם אחד עשר חודש שהיו חונים לפני הר סיני, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שבתחילת הספר הוא אומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני (באחד לחודש השני) וגו', וכאן הוא אומר בחודש הראשון, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה... (בהעלותך סד)
...ונכתוב ברישא דחדש ראשון והדר ניכתוב דחדש שני, אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר רב פפא לא אמרן אלא בתרי ענייני, אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר, דאי לא תימא הכי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, דילמא פרט וכלל הוא... (פסחים ו ב)
...בששי בשנת שתים לדריוש, בשמיני בשנת שתים לדריוש נאמר בשמיני בשנת שלש, חיפה אמר שמיני נאמר תחלה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה... (ראש השנה א ב)
צוארך בחרוזים, ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא אמר אלו פרשיותיה של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדגלות זו מזו ודומות זו לזו... (שיר א נג)
אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם, א"ר שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאחר בתורה... (קהלת א לא, וראה שם עוד דוגמאות)
דבר אחר מזמור לדוד, זה שאמר הכתוב (איוב כ') לא ידע אנוש ערכה, א"ר אלעזר לא נתנו פרשיותיה של תורה על הסדר, שאלמלא נתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהן מיד היה יכול לבראות עולם ולהחיות מתים ולעשות מופתים, לפיכך נתעלם סידורה של תורה, וגלוי לפני הקב"ה, שנאמר (ישעיה מ') מי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי. (מזמור ג)
ויגוע יצחק - אין מוקדם ומאוחר בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק י"ב שנה... (בראשית לה כט)
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה - אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא. (שמות ד כ)
בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה, ולמה לא פתח בזו, מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זו בלבד. (במדבר ט א)
ויהי בעת ההיא - ...אין זאת העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו, וכמוהו משם נסעו הגדגודה בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי, ושבט הלוי נבחר בשנה השנית ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים ובמקומו אפרשנו... ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה והיה ראוי להיות אחר "והמדנים מכרו אותו" פרשת ויוסף הורד מצרימה, להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו למעשה אחיו... (בראשית לח א)
ויאמר - אחר שאמר וישב משה מה טעם לומר ויגד משה את דברי העם אל ה', דע כי יש פסוקים רבים בתורה שהיו ראויים להיותם מוקדמים, והנה פירושם וכבר היה כך וכך... (שמות יט ט)
ויהיו ימי יצחק - אין מוקדם ומאוחר בתורה... לשון רש"י, וכבר כתבתי שזה מנהג הכתוב בכל הדורות יספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו ויתחיל בתולדות הדור האחר, וראוי היה להקדים מיתת יצחק לתולדות יעקב כאשר עשה באברהם ובכל דורות הראשונים אבל יתכוין הכתוב להגיד כי יצחק מת בשיבה טובה זקן ושבע ימים אחרי ששב אליו בנו המבורך הנוחל מעלתו... (בראשית לה כח)
כי תקנה עבד עברי - ...ולכן המצוה הזאת ראויה להקדים אותה שהיא נכבדת מאד רומזת דברים גדולים במעשה בראשית, ולכך החמיר בה הנביא מאד... וכאשר השלים משפט המצוה הזאת בעבדי העברים החל במשפט לא תרצח שהיא החמורה, ובכבוד האבות ובלא תגנב... (שמות כא ב)
קח את אהרן - פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן שאין מוקדם ומאוחר בתורה, לשון רש"י. ולמה נהפוך דברי אלקים חיים, ועוד כי צוה בפרשה ביום החדש הראשון בכל הקמת המשכן ובלבישת אהרן ובניו ובמשיחת כולם, וספר שם מעשה משה בענין ההקמה ולא הזכיר באהרן ובניו דבר עד המקום הזה... אבל הנכון שנאמר כי נצטוה בהקמת המשכן בכ"ג באדר והקים אותו, וכאשר עמד המשכן על מעמדו מיד קרא לו השי"ת שהוא יושב הכרובים וצוה אותו על מעשה הקרבנות כל הפרשיות האלה שמתחלת ויקרא עד כאן, כי רצה ללמדו מעשה כל הקרבנות קודם שיקריב מהם כלל... ואחר כן אמר לו "קח את אהרן ואת בניו אתו" לזרז אותו במעשה ובשעת מעשה במה שאמר לו מתחלה וזה הדבר אשר תעשה להם אותו... (ויקרא ח ב)
אחרי מות - ...ועל דעתי כל התורה כסדר שכל המקומות אשר בהם יאחר המוקדם יפרש בו, כגון "וידבר ה' אל משה בהר סיני" בספר הזה, וכגון "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" בספר השני וכיוצא בהן, ולכך אמר בכאן אחרי מות להודיע כי היה זה אחרי מותם מיד... (שם טז א)
בהר סיני - ...ובא הכתוב ולימד כאן על כל דיבור שנדבר למשה בסיני שמסיני היו כללותיהן ודקדוקיהן וחזרו ושננו בערבות מואב, לשון רש"י. ואינו נכון בעיני כלל, שהרבה מצות נשנו בשמטה שלא נשנו בערבות מואב, ונדע בהן שנאמרו כללותיהן ופרטיהן מסיני או באהל מועד... אבל בברייתא בתורת כהנים פירש ברור שהשמטה נאמרו כללותיה מסיני, דכתיב בפרשת ואלה המשפטים "והשביעית תשמטנה ונטשתה" וגו', ואלו דיני השמטה בדרך כלל, ובכאן חזר ואמר כי בהר סיני עוד נאמרו כל פרטיה, שהרי כלם נזכרו בפרשה הזאת, ובסוף הענין כתיב "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני", להקיש כל המצות אל השמטה הנזכרת, שכלן היו כן שנאמרו בכלל ופרט והכל מסיני...
ולפי דעתי כי נכתבה כאן בסדר נכון, כי פירוש בהר סיני בעלותו שם לקבל לוחות שניות, וביאור הענין כי בתחלת ארבעים יום הראשונים של לוחות הראשונות כתב משה בספר הברית את כל דברי ה' הנאמרים שם, וכשחטאו בעגל ונשברו הלוחות כאלו נתבטלה הברית ההיא אצל הקב"ה, וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות צוהו בברית חדשה, והחזיר שם המצות החמורות שנאמרו בסדר ואלה המשפטים בברית הראשונה... (שם כה א)
בשנה השנית לצאתם - מכאן אמרו חכמים אין מוקדם ומאוחר בתורה, וטעם האיחור הזה היה כי כאשר בא הספר הרביעי הזה לזכור המצות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם רצה להשלים ענין אהל מועד ותקונו כל ימי המדבר, והזכיר תחלה הדגלים ומקום האהל ומעמד משרתיו... ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח... (במדבר ט א)
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן - פרשה זו נאמרה קודם אותה של מעלה של מכת בכורים, שהרי פרשה זו נאמרה קודם עשור מראש חודש, ואת של מכת בכורים בערב הפסח, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שלא רצה להפסיק בין סדר התראת כל המכות, וגם רצה לפרש על הסדר כל המצות התלויות בחדש ניסן. (שמות יב א)
ומפני שהספר הזה הוא החמישי והאחרון לכל חומשי התורה על כן רציתי להשכילך בכאן סדור חמשה חומשי התורה למה נתיחדו זה אחר זה בסדור הזה שהם מסודרים בתורה... ומה שפתח תחלה בספר בראשית מפני שחדוש העולם הוא שרש האמונה, ומתוך אמונת החדוש התבאר ההשגחה ומתוך ההשגחה יתבאר עונש ושכר... גם ספור המבול מוכח גדול ועדות ברורה על החדוש ועל ההשגחה ועל העונש והשכר... ואחר ספר בראשית נתיחד ואלה שמות שבו ספור האבות אברהם יצחק ויעקב שהחזיקו באמונה, והיו שרש היחוד ועל כן נסמכה יחד בראשית ואלה שמות כי אמונת החדוש תביא האדם לאמונת היחוד. ואחריו ספר ויקרא שהוא ספור הקרבנות וידוע כי עיקר היחוד הם הקרבנות שהם קרוב הכחות זה בזה עד הסבה הראשונה יתעלה... ואחר ספר ויקרא נתיחד ספר במדבר סיני שבו הספור בענין ארץ ישראל, ונסמכו זה לזה לבאר כי אין הקרבנות כי אם בארץ ישראל... ואחר ספר במדבר סיני נתיחד הספר הזה שהוא אלה הדברים, ולפי שאין עיקר ישובן של ישראל בארץ ישראל בשני המקדשים שעברו כי אם בגאולה האחרונה שאין אחריה גלות, לכך רצה לחתום בספר הזה שמדבר בסופו בגאולה האחרונה... (דברים א א)
ואולם חלק זה, המשפטים, נשואו הוא אישי פרטי, קניני האדם המדומים שהם הבל, ואם כן חלק זה מהעיון במדרגה השפלה ביותר מהעיונים, ומכאן תמיהה גדולה להכבוד שנעשה לחלק זה להתחיל בו מיד אחר מתן תורה, וכל שכן לפי מה שבא בקבלה... והיתר ספק זה קל כשנעמיד על תועלות המשפטים התוריים בהבדל מהנמוסיים, ובחלק המשפטי ימצאו שני הענינים, תועלת הנמשכת באופן טבעי, כי על ידי הצדק והמשפט איש על מקומו יבא בשלום, וההסכמה בין הדעות המנוגדות ביותר ותקון המדות להרחיק מחמדה קנאה גאוה וכו'. ובמשפטים תוריים אלו ימצאו התועלות הטבעיות באופן יתר חזק ומועיל מבמשפטים הנמוסיים הקרובים פחות או יותר אל האמת... ואין ספק שלדינים אלו קשר גדול במציאות העולם שנברא לו' ימים ולכן נגזר הגלות על בטולם... (שמות כא א שער מו, וראה שם עוד)
שלח לך - למה נסמכה פרשה זו וכו', בתנחומא עקב שאלמלי ידעו הבריות סדרה של תורה היו יודעים לרפאות חולים ולהחיות מתים, רוצה לומר הסדר הראשון שהיה לתורה אצלו יתעלה, וסדר אותה על סדר שיובנו הספורים אצלנו באופן היותר מועיל. וכאן רצה ללמדנו כי בלשון הרע יש למספר תכלית אחרת, כגון קרח שרצה להשיג על ידי לשון הרע כבוד ושררה, והמעשה נקרא תמיד על שם התכלית המכוון בו... (במדבר יג ב שער עז)
בהר סיני - ...ונראה שמשה קבל הכל מסיני, וברדתו התעסק תחלה בהענשת החוטאים ובכל משפט המשכן והקרבנות, הטומאות ושחיטת חוץ, עריות ועכו"ם שהם טומאה גדולה, והשאר הכל סובב על המשכן, וכשגמרם חזר לשמטה וכו' שאינם לצורך המקדש ושלמות העם כי אם לקדושת הארץ... (ויקרא כה א)
וימת תרח - ...ויש בזה ענין נפלא מאד רמזו רז"ל במה שאמרו כי הכתוב המקדים מיתתו של תרח, לומר שלא הניח אביו ויצא והוא דבר נפלא מאד לומר כי אין כאן כבוד אביו, דכבוד אביו שייך כאשר הבן שייך ומתייחס אל אביו, וכאן לא היה אברהם נקשר עם תרח כאשר הבן מתייחס אל אביו, והיה אברהם התחלה, ומפני זה מקדים הכתוב מיתתו של תרח לומר כי ענין אברהם אינו נקשר עם אביו תרח כלל, רק היה תרח וכל חייו וסלוקו קודם לאברהם, ולפיכך הוצרך להקדים מיתתו לענין אברהם לומר לך שאינם מתקשרים זה עם זה... (בראשית יא לב)
אין מוקדם ומאוחר בתורה, בפרק קמא דפסחים דף ו' איתא דוקא בשתי פרשיות אבל בחד פרשה יש מוקדם ויש מאוחר... ויש לכאורה לתמוה תורתינו הקדושה אשר היא בתכלית השלימות ובודאי היא המסודרת בתכלית הסידור ואיך יש בה קידום ואיחור, אלא הענין היא בסדר נכון, לא מבעיא על פי הסוד שהתורה כולה שמותיו פשיטא ופשיטא שהיא כסדר השמות, אלא אפילו בנגלה שלה יש טעמים וענינים כפי הסדר שהם מסודרים ולא דבר ריק, ואם ריק הוא הוא מכם, וזה ענין אין מוקדם ומאוחר בתורה, כלומר לא תימא שיש קידום ואיחור כי היה ראוי להקדים זה ולאחר זה, כי זה אינו, רק הכל בכונה מכוונת ואז הוא הכל לפי סדר הנכון... (תורה שבעל פה אות האלף)
ואל משה אמר - פרש"י כל הפרשה נאמרה קודם עשרת הדברות, והרמב"ן התאמץ לפרש שהיה אחר כן כסדר הכתובים, ואף על גב דבמכילתא פרשת יתרו מבואר כרש"י... אמנם בדבר סדר הפרשיות נראה דפרשת ואלה המשפטים גם כן נאמרה לפני הדברות, ומשום הכי אמר משה רבינו "מי בעל דברים יגש אליהם", שכבר למדו אהרן וחור תורת המשפטים, והא דכתיב אחר פרשה דעשרת הדברות הוא כדי להסמיך ענין המשפטים לענין מזבח אדמה תעשה לי, וכמו שנתבאר שם. וכך דרך התורה לשנות הסדר בשביל סמיכות הענינים, כמו פרשת חקת הפרה דכתיב אחר מעשה קרח, ואף על גב דעל כרחך נאמרה לפני הקמת אהל מועד, שהרי בפרשת הלוים כתיב "הזה עליהם מי חטאת", אלא משום הסמיכות כמבואר שם בסייעתא דשמיא. והכא נמי בשביל לבא על דרש הסמיכות נכתב שלא כסדר, אבל נאמרה לפני מתן תורה, ואם כן אחר כל המשפטים נאמר למשה עלה אל ה' וגו', והיה כל הענין עד "ויאכלו וישתו", ואחר כך היה עשרת הדברות, ואחר עשרת הדברות בא המאמר "כי מן השמים דברתי עמכם" וגם כל פרשת המשכן, אלא כדי להסמיך פרשת המשפטים הפסיק ביניהם. הכלל כיון דסמוכים מהתורה היינו לדרוש זה מזה, אין קושיא על שלא נשמר הסדר לפי הזמן, כי נשמר הסדר לפי הענין. (שמות כד א)
במדרש יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, תלמיד חכם קודם. כי הגם שיש סדר מדריגות בעולם, אבל התורה היא שמותיו של הקב"ה שנקרא שלום, וכתוב תורת ה' תמימה, פירוש תמימה שלימות, שיש בכל אות הכל, ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי היא אחדות באלקי אחד, ולכן נסמכו פרשיות הללו מבחירת הלוים שהיו לפנים מהדגלים, והכהנים במדריגה פנימיות יותר וכהן גדול למעלה מכולם, ואחר כך פרשת נזיר שיכול כל איש ישראל להמשיך עליו הקדושה כמו קדושת כהן גדול... (נשא תרנ"ה)