(ראה גם: תורה-כללי)
...כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זהו שחיטה כשרה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין. א"ר אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא. (ויקרא יג ג)
א"ר אלכסנדרי בן חגאי ר' אלכסנדרי קרובה, אם מתכנסים כל אומות העולם להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין, כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין, ממי את למד משלמה, על ידי שביקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגוריא, ומי קטרגו, ר' יהושע אמר י' של ירבה קטרג. תני ר' שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם עקרני שלמה ועשאני פלסתר, שכל דייתיקי ששנים ושלשה דברים בטילה הימנה כולה בטילה, והרי שלמה המלך ביקש לעקור יו"ד ממני, כתיב ולא ירבה לו נשים והרבה לו, לא ירבה לו סוסים והרבה לו סוסים... אמר לו הקב"ה צא לך הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד ממך אינה בטלה לעולם. (שם יט ב)
...וראיתי אנשים מאומתנו טוענים לדחית בטול התורה באופן כלל ואומרים, לא יבצר בתורה כאשר מצוה בה ה' מאחד מארבעה דברים, או שיאמר בה בפירוש שהיא לדורות עולם, ואם כן לא יתכן שתבטל, או שנתנה לזמן חלקי, כגון שיאמר עשו כך מאה שנה, הרי בטולו בתוך מאה שנה לא יתכן, ואחר המאה הרי כבר נגמר, ולא ייאמר עליו בטול. או שהיה מוגבל במקום כגון שאמר עשו זה במצרים, הרי במצרים לא יתכן בטולו...
וראיתי למי שהבטול אפשרי אצלו בענין זה שבעה דברים שהם לפי דמיונו עיוניים ושכולם נוגעים לפרטים, וראיתי להזכירם ולכתוב מתשובות שיש נגדם. ואומר, תחלתן הקשתו אל החיים והמות, אמר כמו שאפשר שיחייה ברצונו וימית ברצונו, כך אפשר שיתן תורה ברצונו ויבטלנה ברצונו. ונתברר לי שיש ביניהם הבדל גדול, לפי שלא החיה אלא כדי להמית, כי המות שביל ההעברה אל האחרית אשר היא המטרה, ולא נתן תורה כדי לבטלה, כי התורה אלו לא נתנה אלא כדי לבטלה כי אז הכרחי לכל תורה שתבטל, ואז תבטל הראשונה בשניה, והשניה בשלישית עד בלי סוף, וזה בטל. ולא עוד אלא אלו היה הדבר כך הרי יהיה בתורה השניה לעולם נגוד וסתירה, ביאור הדבר, שהתורה השניה תהיה למטרה זולתה (מטרתה לבטל קודמתה), מפני שהיא תורה, וכך משפט כל תורה, ותהיה היא המטרה מפני שהיא מבטלת את הראשונה...
והשני שהוא מקישו למיתת אותם אשר המצוה עליהם (ובמיתתו בטל הציווי). וראיתי שהמות אי אפשר שלא יסלק חיוב התורה מעל המתים, כי לא יחול עליה צווי ולא אזהרה, ואין להקיש דבר שאפשר בלעדיו, לדבר שאי אפשר בלעדיו. ואם גם הבטול הכרחי חזרה גם הנגדיות שהזכרתי עם הבטול לכל תורה.
והשלישי שהוא מקישו למה שעובדים ביום מסויים ואוכלים באחר, וגם זה מדרך ההכרח, לפי שהאדם כיון שאין ביכלתו לצום בכל יום ולא לשבות בכל יום לא יתכן שיחייבהו החכם בכך, אבל התורה אפשר לאדם לקיימה בכל דור...
והשביעי אמר כמו שהיה אפשרי שתהא תורת משה זולת תורת אברהם, כך אפשר שתהא תורה זולת תורת משה. וכאשר אנו מעיינים בתורת משה אנו מוצאים אותה תורת אברהם בדיוק, אלא נתוסף בה המצות והשבת מחמת מאורעות שאירעו לעמו, דמוה למי שניצול באיזה יום ונדר אותו לצום תמידי... ואלו היתה ההוספה נחשבת בטול אם כן מי שהתנדב תפלה או צום או צדקה מבטל הוא את תורתו... (מאמר ג פרק ז, וראה שם עוד התשובות)
ואחר הדברים האלה מצאתי להם שבושים במקרא שדמו לראות בהם בטול התורה והם רבים, ומה שיש להוסיף עליהם עוד יותר מהם, אלא שקצרתי והבאתי מהם עשר שאלות, וכל מה שיבוא זולתן יכול הקורא ספרי זה להבינם, כי בודאי יתגלה לו מקום הטעות והדמיון אשר דמו בו.
תחלתן נישואי בני אדם (הראשון) בבנותיו, אומרים שזה בטול, ואין זה בטול אלא הוראת שעה, לפי שאנו סוברים כי האחות אסורה מלפני משה, אבל נשאו בני אדם אותם מחמת הדחק לפי שלא היו במין האנושי זולתם, וכאשר נתרבו הצאצאים נסתלקה הסבה לבאים. והרי זה כמי שאוכל ביום צום בזמן חליו וכאשר הבריא נסתלק הטעם.
והשני שדן את קין על הריגתו את הבל בנע ונד בלבד, ודן אחר כך בהריגת כל הורג. וגם זה אינו בטול, לפי שלא צוה החכם בהריגת ההורג אלא על ידי שופט ושני עדים, וכיון שאין זה מצוי בזמן שהרג קין את הבל לא נתחייב הריגה אלא ענשו בזולתה.
והשלישי מה שצוה בקרבן לכל אדם, ואחר כך מנעם זולתי אהרן וזרעו, וגם זה אינו בטול, כיון שלא נאמר בכתוב שכל בני אדם נתמנו להקריב, אלא היה מקריב לפני אהרן כל מי שנתמנה לכמו מקומו, אבל מי שאינו ממונה לא היה רשאי להקריב לפני שנבחר אהרן ולא לאחר בחירתו... (שם פרק ט, וראה שם עוד)
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת", הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם". ונאמר "לא בשמים היא", הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שמהצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש א-ל ויכזב. (יסודי התורה ט א)
ואחר שדברנו במהות הנבואה והודענו אמיתתה, ובארנו שנבואת משה רע"ה נבדלת מנבואת זולתו, נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה נתחייב הקריאה אל התורה, וזה שזאת הקריאה שקרא משה רע"ה לנו לא קדמה כמותה לאחר ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאינו, וכן יסוד תורתנו שלא יהיה בלתה לעולם. ולזה לפי דעתנו לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת, והיא תורת משרע"ה... (חלק ב פרק לט)
ויתכן לפרש הנסתרות לה' אלקינו, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה ויתשם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, וגלות הנדחים והנפוצים הוא ארוך ביותר והקץ סתום ונעלם ונסתר, לכך סמך מיד ואמר הנסתרות לה' אלקינו, כלומר אין לנו בו שום ידיעה כי הוא ענין נסתר לה' אלקינו לבדו ואין אתנו יודע עד מה, והנגלות לנו ולבנינו, כלומר כשיהיו אותן הנסתרות נגלות לנו ולבנינו עלינו לעשות את כל דברי התורה הזאת, ולמדנו הכתוב הזה כי תורתנו קיימת לעולם לא תבטל בזמן מן הזמנים, ואפילו בזמן המשיח וקיום תורת משה שוה בכל זמן בין בזמן הנסתרות שהוא הגלות בין בזמן הנגלות שהיא הגאולה... (דברים כט כח)
תרי"ג מצות אלו עולמיות נצחיות הן, ונוהגות לדורות, אינן תלויות בזמן מן הזמנים, וזהו שאמר הכתוב בהן מורשה קהלת יעקב, כלשון האמור בארץ ישראל ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', וכתיב בה "כימי השמים על הארץ". ועוד ראיה מה שאמרו רז"ל רמ"ח מצות עשה כמנין איבריו של אדם, כאלו אומר לו כל אבר ואבר שבו עשה בי מצוה פלונית, שס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, כאילו אומר לו יום ויום אל תעבור בי עבירה פלונית. וזו ראיה כי זה המספר לא יחסר לעד, שאם כן היה המספר חסר הזמן שישולם בו חיוב המצוה, ולא היה המאמר שלם אלא בזמן מוגבל... (כד הקמח שבועות)
לעשות כל הימים - זו ראיה שהתורה לא תשתנה חלילה, כמו שחשבו אנשים. (מלכים ב יז לז)
אבל הדת האלקית להיותה משוערת מן החכמה האלקית תבאר הנאה והמגונה בכל הזמנים, ולזה תהיה היראה הנקנית מן המגונה אשר בא בה לא יכנס בה שינוי והפסד, כי היא נקיה מכל סיג וחלאה. ומזה הצד אפשר שתתקיים לעד ככסף הנקי מכל סיג, כמאמר המשורר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים... (מאמר א פרק ח)
וממה שראוי שנחקור בכאן הוא, אם הדת האלקית האחת בעצמה אפשר שתתחלף לאומה אחת בעצמה בהתחלף הזמנים, או אי אפשר לה שתתחלף אבל יחוייב לה שתהיה נצחית. וכבר יראה שאי אפשר לדת האלקית שתשתנה וזה אם מצד הנותן ואם מצד הדת בעצמה, מצד הנותן כי הדברים הנרצים אצל השי"ת שהוא הנותן לא יצוייר שירצה פעם דבר אחד וישתנה רצונו אל שיהיה הפכו רצוי לפניו פעם אחרת, ואם כן למה ישנה הא-ל הדת האלקית בזולתה, ואם מצד המקבל, כי אחר שהאומה המקבלת אחת בעצמה למה זה תשתנה בהמשך הזמן, כי אי אפשר לומר כי כמו שהנהגת הבריאות בנער מתחלפת להנהגת הבחור והנהגת הבחור להנהגת הזקן כפי השתנות הזמנים, כי אף אם יצדק זה באיש אחד שתשתנה הנהגתו כפי השתנות עתותיו בהכרח לא יצדק זה בקבוץ מדיני שלא יצוייר בו ההשתנות הזה, שישתנה מן הילדות אל הבחרות ואל הזקנה, כי החכמה הדתיית תשים כל עתותיו שוות לא יצוייר שתקבל הדת שנוי מצד המקבל בזה, ואם מצד הדת בעצמה כי אחר שהמכוון בתורה האלקית הוא להודיע לבני האדם ציור ענינים שכליים ודעות אמתיות אין זה ממה שיצוייר השתנותו בשום זמן, כי הדעות האמיתיות אי אפשר שיפול בהם שנוי כלל, כי אי אפשר שיהיה האחדות אמת פעם והשניות וכיוצא אמת פעם אחרת, כמו שאי אפשר במה שכבר יצא אל המציאות ונמצא בפועל שנאמר שלא היה ושלא נמצא כן, ועל כן הוא מבואר שאי אפשר שיפול שנוי בדת האלקית, לא מצד הדת בעצמה ולא מצד הנותן ולא מצד המקבל, אלא שכאשר יעויין זה הדת נמצא שאיננו מחוייב שלא תשתנה הדת האלקית לעם אחד בעצמו, וזה כי אף אם לא ישתנו הדעות בעצמן ולא הנותן, כבר אפשר שיפול בו שנוי מצד המקבל, לפי שמשלמות כל פועל שיפעל פעולתו כפי הכנת המקבלים ולפי השתנות הכנת המקבל תשתנה פעולת הפועל בלי ספק, וזה לא יחייב שנוי בחק הפועל, כי כמו שהרופא יתן הנהגה אל החולה עד זמן משוער אצלו שלא יגלהו אל החולה, וכשיגיע הזמן ההוא שנתחזק כבר החולה מחליו ישנה הרופא הנהגתו ויתיר מה שאסר ויאסור מה שהתיר, ואין לחולה להפלא מזה כי אין זה ממה שיחייב שנוי בחק הרופא לומר שלא נתן לו בתחלה הנהגה מספקת לכל הזמנים, כי הרופא כשנתן ההנהגה הראשונה כבר ידע הזמן שראוי שיתנהג החולה על פיה, ואף על פי שלא גלהו אל החולה ידע הזמן הראוי שתשתנה ההנהגה ההיא כפי מה ששער מטבע החולה הזמן שצריך לו כדי שישתנה מן החולי אל הבריאות, ובהנהגה הראשונה היתה כונתו לתקן טבע החולה אל שיהיה ראוי ומוכן לקבל ההנהגה השנית הראויה לבא אחר ההכנה שהכינה ההנהגה הראשונה, ובהגיע הזמן הוא ישנה אותה להנהגה אחרת היתה מכוונת וידועה אצלו בתחלה.
כן על זה הדרך איננו חסרון בחק השי"ת אם לא נתן בתחלה תורה והנהגה מספקת לכל הזמנים, וזה כי הוא כשנתן התורה ידע שההנהגה ההיא תספיק עד הזמן ששערהו חכמתו שיספיק להכין המקבלים ולתקן טבעם אל שיקבלו ההנהגה השנית, אף על פי שלא גלהו לאדם, וכשיגיע הזמן יצוה בההנהגה השנית, ואף אם ישנה דברים הפך ההנהגה הראשונה כך היה מסודר אצלו בתחלה, וכמו שיהיה חסרון בחק הרופא שיצוה לתת המזונות החזקים כלחם והבשר והיין אל הקמים מהחולי והילדים ויונקי שדים עד אשר יגדלו או יתחזק טבעם לסבול המזונות החזקים, כי יהיה חסרון בחק נותן התורה שיתן הנהגה שוה בכל הזמנים למתחילים ולמורגלים, אבל ראוי שישנה אותה כפי השתנות הכנת המקבלים... (מאמר ג פרק יג)
יש מי שחשב להביא ראיה לנצחיות תורת משה ממה שנמצא בכתוב בקצת מצות יזכיר לשון חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם (ויקרא כ"ג), ובשבת נאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות ל"א)... וזה אינה ראיה, כי יש לבעל דין לחלוק ולומר שמשם ראיה ששאר המצות עתידות ליבטל אחר שהקפיד על אלו בלבד... והרי פסח וסוכות שנאמר בכל אחד מהם חקת עולם, ואף על פי כן אמרו רז"ל בויקרא רבה שכל המועדות עתידין ליבטל חוץ מפורים ויום הכפורים, נראה שכונתם בזה היא, כי פירוש חקת עולם הוא שלא נבטל אותם מעצמנו אבל על פי השם כבר אפשר שיבטלו. וכן מצינו בימי עזרא שבטלו מנין החדשים מניסן שהיו מונין כן כפי משפטי התורה... וכאשר עלו מבבל ראו לעשות זכר לגאולה השנית ועשו זה בשני דברים, האחד שהניחו כתב עברי ובחרו להם כתב אשורי זכר שגלו אל אשור ונגאלו משם... וכן עשו זכר לגאולה השנית והוא שהניחו מלמנות מנין החדשים מניסן כמו שהיו רגילין למנות זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מנין אחר לחדשים... (שם פרק טז)
התורה שהיא בידינו היום לפי משך הקבלה מאבות לבנים היא שנתנה למשה בסיני בלי שנוי כלל, וזה כי בזמן בית ראשון שהיו הכהנים ומורי התורה בבית המקדש, והתורה מפורסמת בפי הכל אי אפשר לה שתקבל שנוי, ואף על פי שהיו בהם מלכים עובדי ע"א כן גם כן היו נמצאים עמהם נביאים כל אותן הימים עד החרבן ומזהירין את ישראל על שמירת התורה. ומה שמצינו ביאשיהו שחרד חרדה גדולה על ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן בית ה', לא שלא היה נמצא בידם ספר תורה או פתשגן כתב הדת, שהרי ירמיה הנביא היה קיים, אלא לפי שאמון ומנשה היו עובדי ע"א ומכעיסין את השם עד שאמרו רבותינו כי מנשה היה קודר את האזכרות וכותב שם ע"א תחתיהם, לפיכך חשש אחד מן הכהנים שאם יבא ליד המלך ספר התורה שכתב משה שיקדור את האזכרות שבו, ובעבור זה גנזו בין שורות הבנין... (שם פרק כב, וראה שם עוד)
ראה עוד תורה-כללי מאמר ג פרק כב.
מן הדברים אשר הם גלוים וידועים ומעיד עליו השכל אחר שנמצאו הדברים הטבעיים אשר ברא השי"ת חוק נתן ולא יעבור, ואם בדברים אשר שייך בהם שינוי אינם משתנים, ואיך בתורה שסדר השי"ת כמו שסדר כל הנמצאים, איך יהיה שנוי בזה. ודבר זה בארנו הרבה. ובערובין (י"ג) אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר"מ כשהייתי לומד תורה אצל ר"ע הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר, וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר אני, א"ל בני הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים, שמא אתה מחסיר או מוסיף אות אחת נמצא אתה מחריב את כל העולם. ורצה בזה כי התורה היא סדר המציאות כאשר אתה מחסיר אות או מוסיף אות הרי יש כאן תוספת או חסרון על סדר המציאות, וכמו שסדר השי"ת כל המציאות בכללו ומעשה אלקים אין להוסיף ואין לגרוע, וכאשר יש תוספת או גרעון בסדר מציאות העולם הוא חורבן כל העולם, וכן התורה כאשר יש בה תוספת או גרעון בסדר מציאות העולם הוא חורבן כל העולם. כבר אמרנו פעמים הרבה כי התורה נחשבת בריאה חדשה בעולם כאשר יצא לעולם הסדר אשר סדר השי"ת את העולם בתורה...
ובמדרש ר' אלכסנדראי אמר אם באים כל העולם להלבין כנף אחד מן העורב אינם יכולים, כך אם מתכנסים כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות אינם יכולים. ממי אתה למד משלמה המלך ע"ה שבקש לעקור יו"ד מן התורה וקטרגה... ואמר שיש לך ללמוד דבר זה משלמה שהיה נדחה מן מדרגתו שהיה לו מקודם מדרגה עליונה במלכות, ולבסוף ירד מן מדרגת המלכות, ודבר זה לא מצאנו בשום מלך חוטא שיהיה נדחה מן המלכות... ואין זה רק בשביל שהיה דוחה התורה שעבר על לא ירבה לו נשים, שכשם שהוא היה בא לדחות ולעקור התורה היה התורה דוחה אותו...
וריב"ק אמר כי יו"ד של שרה עלה ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבונו שלעולם עקרתני משם הצדקת זאת וקראת שמה שרה וכו', רוצה לומר כי כל אשר הוא בתורה ראוי שיהיה נצחי, וכאשר הוסר דבר ממנה אי אפשר שיהיה בטל, ולכך כאשר קרא השי"ת שמה שרה, כי היו"ד מורה על התיחדות שרי על עמה ואחר כך נעשית שרה לכל העולם, ומפני כך הויה זאת היא הוית התיחדות שהיה בשרה שנתבטל מן התורה, ודבר זה אין ראוי שיהיה שום הויה בתורה בטלה, ולכך הוסיף הויה זאת של התיחדות ליהושע, שכאשר היה מבקש משה שיהיה יהושע נבדל מן המרגלים ולא יהיה בכלל המרגלים רק מיוחד לעצמו, נתן ליהושע יו"ד, כי היו"ד מורה על התיחדות וזה בשביל קטנות היו"ד שהדבר שהוא קטן אין בו רבוי וכולל רק המיוחד, ומעתה היו"ד שהוא הויה מורה על היחוד לא נתבטל רק נתוסף הויה זאת ליהושע... (תפארת ישראל פרק מט, וראה שם עוד)
יש מבני אדם אשר לא מבני ישראל המה חשבו כי אין התורה נצחית כדעתנו באשר מצות הרבה אי אפשר לקיים אותם כי אם בארץ ובבנין בית הבחירה, ולכך אמרו כי איך אפשר שהתורה נצחית כאשר אי אפשר לנו לקיים הרבה מהם... אמנם בודאי כך הוא כי תורת משה שלמה בלי תוספת וחסרון כלל, אמנם במה שהאדם פרטי די לו בשלמות פרטי ואף מצוה אחת זוכה בה כי הפרטי במה שהוא פרטי וחלק אין צריך לו רק שלמות פרטי, וכדתנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ... ואם לא עשה חטא כלל וגם לא עשה מצוה תכף אחר שנעשה בן י"ג ונתחייב במצות אם עשה מצוה אחת בלבד זוכה לכל אשר אמרנו בשביל מצוה אחת, כי מצוה אחת פרטית זוכה בה האדם הפרטי...
והנה נצחיות התורה מבואר במופת ברור אצלנו, כי התורה היא מן השי"ת ומצד המקבל אינה ראויה, כי האדם הוא בעל גוף וגשם אם לא שהיא מתנה לאדם כמו שנתבאר לפני זה כי התורה היא מן השי"ת, ואיך יהיה לדבר זה שינוי וחלוף... ולכך אמרו ז"ל שהיתה נתינת התורה מצד השי"ת הוא העילה לא מצד האדם המקבל, שאם היתה נתינת התורה מצד המקבל היה חס ושלום שינוי לתורה כאשר יש השתנות למקבל. ולכך אמרו במדרש כאשר בא השי"ת לתת התורה כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו את התורה, שיהיו ישראל נחשבים אנוסתו, ובאנוסה נאמר לא יוכל שלחה כל ימיו... (שם פרק נא)
עתה יש עלינו לבאר מה שבא בדברי חכמים בברכות (י"ב) תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל ממצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם. א"ל לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו. והרי מבואר לפניך כי למאן דאמר שאין מזכירין יציאת מצרים יהיו בטלין כמה מצות כמו מצות פסח ומצה וביעור החמץ שנאמר אצל זה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ומאחר שאין מזכירין יציאת מצרים לימות משיחנו תהא מצוה זו בטלה. והרשב"א ז"ל השיב שאילו כתיב למען תזכור יום צאתך כל ימי חייך שבעת ימים תאכל מצות היה משמע בודאי כי לא נצטוו במצות מצה וביעור חמץ רק בשביל שיזכיר יציאת מצרים, אבל מאחר דכתיב יום צאתך בסוף ראיה מוכרחת שהם שני דברים, וכך פירוש הכתוב שבעת ימים תאכל עליו מצות, והיא מצוה בפני עצמה, כי בחפזון יצאת ממצרים, ולמען זאת כלומר בשביל שיצאת ממצרים בחפזון תזכור יום צאתך כל ימי חייך בפה. ואם כן לא תהיה מצות מצה בטילה, שמצות מצה אינה תולה בזכרון יציאת מצרים...
ולי יראה דאף לבן זומא לא שתהא הזכרת יציאת מצרים בטלה, כי יציאת מצרים היא התחלת ישראל שהיו אל השי"ת ואין חלוק בין בזמן הזה ובין לימות משיחנו, ואין צריך רבוי אל ימות משיחנו שלעולם יש לזכור ההתחלה היא יציאת מצרים, רק דחכמים דרשו כל ימי חייך להביא לימות משיחנו, אם כן סבירא להו דהזכרת יציאת מצרים כדי לזכור הטובות שעשה השי"ת עם ישראל, ולכן לדידהו ימות המשיח רבוי, שלא תאמר כי אצל הטובה הגדולה של ימות משיחנו אין לזכור טובת יציאת מצרים, ולכך צריך רבוי, ומקשה להו והלא אין לזכור טובת היציאה אצל טובת ימות משיחנו, אלא ודאי הזכירה של ההוצאה דהיינו שיש לזכור לעולם התחלת ישראל שהיו לעם ה' על ידי היציאה, ואם כן לא צריך רבוי... רק לדברי חכמים שהזכרת היציאה בשביל הטוב שהטיב השי"ת עמנו והוה אמינא שאצל הטוב שיהיה לישראל לימות משיחנו אין להזכיר יציאת מצרים, ולכך צריך רבוי של כל ימי חייך. ועל זה מקשה והלא האמת כך הוא, כי לא יהיה נזכר יציאת מצרים אצל גאולה האחרונה שכל כך גדולה תהיה גאולה אחרונה, ומתרץ לא שלא יזכר לגמרי אלא שיהיה שעבוד מלכיות עיקר וכו', אבל על כל פנים יזכר יציאת מצרים אליבא דכולי עלמא...
ובמסכת נדה (ס"א) בגד שאבד בו כלאים הרי לא ימכרנו לנכרי... אבל עושה אותו תכריכין למת, אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא... ומזה מוכיח שהמצות בטילות לעתיד לבא. והרשב"א ז"ל פירש מה שאמר מצות בטילות לעתיד לבא היינו אחר המיתה מיד בעולם הנשמות, והטעם כמו שמפרש שם כיון שמת האדם נעשה חפשי מן המצות... ולכך אמר רבי יוחנן לטעמיה דמת פטור מן המצות אם כן מותר בכלאים, וכן מוכח מדברי התוספות, שהרי התוספות פירש דמצות בטילות לעתיד לבא כשיעמדו בלבושיהן ולפיכך מותר בכלאים. הרי התוספות מפרשים כי מה שאמר מצות בטילות לעתיד הוא לזמן התחיה, ומכל מקום אין לומר בזה כלל שהתורה חס ושלום תהיה בטלה, שאם כן היה לו לומר זאת אומרת התורה בטלה, אבל אמר מצות בטלות לעתיד, שלא יהיו בסגנון זה שהם עתה, כי התורה היא סדר עולם הזה כמו שבארנו, אבל לזמן התחיה הוא עולם הבא ואין לו סדר העולם הזה, ולכך מצות התורה יהיו בטלים כפי מה שהוא סדר עולם התחיה, ומכל מקום לא נקרא זה בטול התורה, כי התורה כוללת סדר כל המציאות, וגם בתורה נרמז סדר המציאות שהוא לזמן התחיה מה שיהיה, והרי התורה קיימת כבראשונה, וכמו שכתוב בתורה על איזה מצות שלא יהיו נוהגים רק לזמן, שהרי לא תסוב נחלה ממטה למטה הוא לדור באי הארץ בלבד, ולא יאמר בזה שהתורה חס ושלום בטלה, אבל יאמר שכך אמרה התורה, שהמצוה היא זמן זה ולא יותר. וכך בתורה כתיב כל סדר המציאות לנצח נצחים, ואם אנו לא יודעים אבל לעתיד נבין דברי תורה על בוריה... (שם פרק נב, וראה שם עוד)
במדרש... אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא, איזה שם טוב שקנתה (אסתר) שכל המועדים עתידים ליבטל וימי הפורים לא בטלים לעולם, שנאמר ולא יעבור וכו'. ר"א אומר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם... אבל הפירוש הוא כמשמעו שמצות בטלות לעתיד ופורים וימי הכפורים לא יהיו בטלים, ואם תשאל למה אלו שני המועדים לא יהיו בטלים, דבר זה לפי ענין אלו המצות, כי ענין אלו המועדים הם כמו התחיה, שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה... כי אלו המועדים הם גם כן ממין אותו העולם ודוגמתו, ואין בטול דבר לעתיד כאשר יחזרו לחיות שלהם, כי אלו שני המועדים גם כן כך, שאחר שנגזר המיתה חזר החיים מן השי"ת... ואין זה נחשב בטול התורה כמו שהתבאר למעלה, כי עולם התחיה הוא סדר אחר והשי"ת סדר העולם לפי מה שראוי לעולם. אבל שתהיה התורה בטלה מכל וכל דבר זה אינו מן הטעם אשר התבאר לפני זה, כי התורה כולה בה... ואם שיהיו מצות התורה בטלות שאינם צריכים לעולם התחיה, מכל מקום התורה לא תהיה בטלה כאשר בה השגת הכל יהיה צריך או אין צריך, ויש בה דברים שהם לפי סדר עולם התחיה גם כן... (שם פרק נג)
אחר שבארנו יש לשאול למה לא הגיע אל התורה שהיא נצחית מה שראוי אל הנצחיות כי הדבר שהוא נצחי עוד קיים בלי שנוי, ומצאנו כי התורה יש בה שינוי, כי אין הדור הזה יודעי תורה כמו שהיו הדורות הקודמים וכאלו נשתכחה תורה מישראל... ואמר כשנכנסו לכרם שביבנה אמרו עתידה שתשתכח תורה מישראל לגמרי, פירוש בסוף הקץ והגלות יהיה ארוך והשי"ת נתרחק מישראל לגמרי בגלות הארוך, ומאחר שנתרחק מישראל לגמרי דבר זה שכחת התורה כמו שנתבאר לך למעלה, כי כאשר היה התורה עם ישראל מיד היה השי"ת עמהם, ולפיכך מיד אחר נתינת התורה אמר הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"... ויש לך לדעת כי שכחת התורה על ידי ד' סבות, האחד קוצר המשיג, והב' עומק המושג, הג' קושי המזונות והפרנסה שהאדם צריך שיהיה טורח בפרנסתו ואין לו פנאי לעסוק בתורה, הד' כובד הגלות והעול מן האומות... (שם פרק נו, וראה שם עוד וערך למוד)
אמנם עם כל זה אין עליך לומר חס ושלום כי יש שנוי לתורת משה, או שתאמר שתהיה שכחה לתורת משה ואפשר שיגיע הסתלקות התורה מכל וכל, כי דבר זה הכל הוא מצד המקבל, ואין נקרא הסרה מצד המקבל אף אם נאמר שתשתכח לעתיד תורה מישראל לא נחשב זה שנוי כלל, כי המקבל מקבל מה שאפשר לו לקבל, ולא נחשב שנוי כאשר אי אפשר לו לקבל, ואם יקבל דור זה הרבה ודור זה מעט לא נחשב שנוי בעצמה של תורה, כי נתינת התורה קיימת בלי שנוי, דבר זה רמזו חכמים ואמרו "קול גדול ולא יסף", מלמד שקול של הקב"ה קיים לעולמי עולמים... (שם)
פנים בפנים - טעם הב' שיאמרו שהברית הזה לא ימשך לדור דורים שיצוייר שיקום נביא ויבטל תורת משה ויאמר שה' שלחו לתת תורה אחרת, על זה משיב שלא קבלנו את התורה על ידי שליח רק ה' דבר עמכם פנים אל פנים, וכל שלא יבא שנית בעצמו וידבר עם ששים רבוא פנים אל פנים שהוא מבטל תורת משה ונותן תורה אחרת אין להאמין לשום שליח. (דברים ה ד)
...וחס ושלום שהתורה תשתנה כי היא נצחית, רק כמו שאז"ל (ויק"ר י"ג) חידוש תורה מאתי תצא, שיתגלה איזה חידוש בתורה להתיר דברים שהיה אסור בעולם הזה, ואז כשיתגלה החידוש יכירו הכל וידעו שגם זה עצמו מכלל התורה ואינו חידוש בתורה, והרי כמה דברים חידשו סופרים לעקור דברי תורה כשופר ולולב שאין דוחה שבת, וכהיתר כתיבת תורה שבעל פה וכדומה, וזה חידוש מדברי סופרים... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קס)