(ראה גם: תורה - שבכתב ושבעל פה)
וכך אמר רב המנונא סבא, ג' שערי הדין התקינו בסדרי משנה, שער הראשון הוא בארבעה אבות נזיקין השור וכו' (שהוא בבא קמא), שער השני הוא טלית שנמצא (דהיינו בבא מציעא), שער הג' הוא שותפין וסוד האבידה (שהוא בבא בתרא). מהו הטעם, אלא הקב"ה בכל זמן עושה לישראל זדונות כשגגות, ואלו שסדרו המשנה שכך סדרו בג' שערים דרך הכתוב לקחו, שכתוב על כל דבר פשע, וזה הוא פשע שאינו בזדון, (כי הקב"ה עושה את הזדונות כשגגות), ומה הוא על שור על חמור על שה, זהו בבא קמא, שכאן היא (מדברת) מאלו הדברים, על שלמה זה הוא בבא מציעא, על כל אבדה זה הוא בבא השלישי... (בלק רמו)
וזאת התעודה זו תלמוד ירושלמי, שכתוב צור תעודה חתום תורה בלמודי, בארץ ישראל, שם נקראו למודי ה', ושם היו, ולא בחוץ לארץ וכתוב לתורה ולתעודה, ועל התמורה זו תלמוד בבלי, שפלפלו בלשון יהודית (דהיינו ששינו הלשון לארמית), והכל היו לפני הקב"ה קודם שנברא העולם. (זהר חדש רות תרמא)
והאור זה תלמוד ירושלמי, המאיר אור התורה, אחר שנתבטל זה, כביכול נשארו בחשך, שכתוב במחשכים הושיבני, זהו תלמוד בבלי, שבני העולם הולכים בו במחשכים. (שם איכה פו)
דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ויאכל תנובות שדי זו מקרא, ויניקהו דבש מסלע זו משנה, ושמן מחלמיש צור זה תלמוד... (האזינו שיז)
וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. (ברכות ה א)
...מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות אבל בעלי קריין אסורים, רבי יוסי אומר שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה, רבי יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא, רבי נתן בן אבישלום אומר אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו. (שם כב א)
א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא. מאי קא משמע לן, דליגמר איניש והדר ליסבר. (שבת סג א)
...אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא. (שם קיג א)
...לא אהיה חובש, לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה, שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. (שם קכ א)
...נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא... (עירובין כא ב)
אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול... אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא. (יומא לג א)
...אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא... (שם עא ב)
כי הא דרבה בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמרא (מה ששמעו מפיו הלכה) בהדי הדדי והדר מעייני בסברא. (סוכה כט א)
אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא שוב אין לו שלום, ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה, ור' יוחנן אמר אפילו מש"ס לש"ס (מירושלמי לבבלי שהוא עמוק). (חגיגה י א)
...משען אלו בעלי גמרא, משענה אלו בעלי משנה... כל משען לחם אלו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי... (שם יד א)
דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה, ועתדה בשדה לך זה גמרא, ואחר ובנית ביתך אלו מעשים טובים... (סוטה מד א)
עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות... אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תקרי ושננת אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי, לא צריכה ליומי... (קדושין ל א)
תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, גמרא אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא, הא גופא קשיא, אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא, אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא, הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא... דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. דרש ר' יהודה בר' אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא, שנאיכם אלו בעלי משנה, מנדיכם אלו עמי הארץ... (בבא מציעא לג א)
ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה. (שם פה א)
תנו רבנן עתיר נכסין עתיר פומבי זה הוא בעל הגדות, עתיר סלעים עתיר תקוע זהו בעל פלפול, עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות, הכל צריכין למרי חטיא גמרא. אמר רבי זירא אמר רב מאי דכתיב כל ימי עני רעים זה בעל גמרא, וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה, רבא אמר איפכא, והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים יעצב בהן אלו בעלי משנה, בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא. (בבא בתרא קמה ב)
מאי בבל, א"ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד. במחשכים הושיבני כמתי עולם, אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל, (שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם). (סנהדרין כד א)
אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא, אמר להו הני מילי סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני. (ע"ז יט א)
תנו רבנן... את כל החוקים אלו מדרשות, אשר דבר ה' זו הלכה, ביד משה זה תלמוד, יכול אף המשנה תלמוד לומר ולהורות, ר' יוסי בר' יהודה אומר יכול אף תלמוד, תלמוד לומר ולהורות... (כריתות יג ב)
דתני ר"ש בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה, העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר, העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו, לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד. א"ר יוסי בי ר' בון הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי ר' רוב משניות, אבל מששיקע בי ר' רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. (שבת עט ב)
תני הסודרן קודם לפילפלן, רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה בעי אפילו כרבי אמי, א"ל מיתבעי מרבי אימי הוא הפילפלן, הדא אמרה משנה קודם למקרא, ודא מסייעא ליה דתני ר"ש בן יוחי העוסק בגמרא מידה שאינה מידה, ורבנן עבדין מקרא כמשנה, רבי שמואל בר נחמן אמר משנה קודם לתלמוד, ומה טעמא קנה חכמה קנה בינה וגו', רבי יוחנן אמר תלמוד קודם למשנה ומה טעמא קנה חכמה מה טוב מחרוץ, מה מקיים רבי יוחנן טעמא דרבי שמואל בר נחמן, מים בזול ויין ביוקר, אפשר לעולם לחיות בלי יין אי איפשר לעולם לחיות בלא מים, ומה מקיים רבי שמואל בר נחמן טעמא דר' יוחנן, מלח בזול פילפלין ביוקר איפשר לעולם לחיות בלא פילפלין אי איפשר לעולם בלא מלח...
דרש רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו, חכם בעיניו איש עשיר זה בעל התלמוד, ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה... פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס, פלס זה המקרא, מאזני זה המשנה, משפט זה התלמוד, לה' זה התוספת, מעשהו כל אבני כיס כולהם נוטלין שכרן מכיס אחד.
ר' אבא בר כהנא אזל לחד אתר אשכח ר' לוי יתיב דרש איש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו, עושר זה המקרא, נכסים אילו הלכות, וכבוד זה התוספת, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אילו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חונה ומשנתו של רבי הושעיה ומשנתו של בר קפרא, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר לא מטמא ולא מטהר, כי איש נכרי יאכלנו זה בעל התלמוד. (הוריות יט א)
כתב לך את הדברים האלה, הדא הוא דכתיב (הושע ח') אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה על הסדר מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה באותה שעה. (שמות מז א)
בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהן ק', ק' למשנה יוצאין מהן י', י' לתלמוד יוצא מהן אחד (להוראה), הדא הוא דכתיב אדם אחד מאלף מצאתי. (ויקרא ב א)
א"ר יודן אפילו דברי תורה שנתנה מלמעלה לא נתנו אלא במדה, ואלו הן מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדה, יש זוכה למקרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד ויש לאגדה, ויש זוכה לכולן. (שם טו ב)
שובע שמחות, שבענו בה' שמחות, מקרא משנה תלמוד תוספתא ואגדות. (שם ל ב)
א"ר יהושע בן לוי עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים, המצוה כל המצוה, ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני, מניין ממה שכתוב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, והרי חבירו מוכיח עליו כבר היה לעולמים. (קהלת א כט)
ר' ישמעאל אומר חכם בעיניו איש עשיר זה בעל תלמוד, ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה. (שם ו ב)
ממולאים בתרשיש זה התלמוד שהוא כים הגדול, המד"א (יונה א') תרשישה, המד"א (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים... (שיר ה יב)
ר' יצחק פתר קרייה בפרשיותיה של תורה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתיות של הלכות, ושמונים פילגשים אלו פ' פרשיות שבתורת כהנים, ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות... (שם ו יד)
דבר אחר אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח. (שם ח א)
אבל אמרו נמשלה המקרא כמים והמשנה כיין והש"ס כקונדיטון, אי אפשר לעולם בלא מים ואי אפשר לעולם בלא יין ואי אפשר לעולם בלא קונדיטון, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה ואי אפשר בלא הש"ס לעולם.
ועוד נמשלה התורה כמלח והמשנה כפילפלין והש"ס כבשמים, ואי אפשר לעולם בלא מלח, ואי אפשר לעולם בלא פילפלין, ואי אפשר לעולם בלא בשמים ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ואי אפשר לעולם בלא משנה ואי אפשר לעולם בלא הש"ס. אבל אשרי אדם שיש עמלו בהש"ס ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא להש"ס על מנת שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס, על זה נאמר (משלי י"ח) הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו. (פרק טו ז)
והתני ר' חיננא בר פפא פנים בפנים דבר ה', פנים תרי, בפנים תרי הוא ארבעה אפין, פנים של אימא למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות להש"ס פנים מסבירות לאגדה. (שם טז ב)
בא מי שיש בו אגדה הקב"ה אומר לו בני תלמוד למה לא למדת, שנאמר (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, ואיזה זה תלמוד, בא מי שיש בידו תלמוד הקב"ה אומר לו, בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבין ועוסקין בדברי תורה ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה, כסא כבודי היאך הוא עומד... (פרשה י)
...וכיון שקרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושנה הגמרא ושנה הפלפול לשמה מיד רוח הקודש שורה עליו, שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. (פרק א)
...והפירוש האמיתי שאמרנו הוא הפרוש הכתוב בתלמוד הבבלי והירושלמי שחברו חכמינו הקדמונים שקבלוהו דור אחר דור ממשה רבינו עליו השלום, והבבלי הוא יותר ארוך ומבואר, ועליו אנו סומכים יותר, והוא עשוי לששה סדרים, ויש בו ששים מסכתות, לפי חלוק הענינים סימנם ששים המה מלכות וחמש מאות ושנים ועשרים פרקים... (הקדמה)
ויתן אל משה - בגימטריא זה התלמוד. (שמות לא יח)
הוי זהיר בתלמוד וכו' התלמוד הוא בירור טעם המשנה כל דבר כפי מה שצריך לברר, ואם לא יזהר בו ויתן טעם שאינו טעם סוף בא ללמוד ממנו דבר שאינו אמת ודבר זה עולה זדון, ויש לשאול מה שאמר הוי זהיר בתלמוד ולא אמר הוי זהיר במשנה, וכי אין טעות שייך במשנה גם כן... אבל פירוש דבר זה כי התלמוד אינו כמו המשנה, לפי שהמשנה אין בה בירור הדברים לגמרי, רק ששונה הדין לפי מה שהוא, והתלמוד הוא בורר הטעם להבין הדבר בשכל ובחכמה, לפיכך אמר ששגגת תלמוד עולה זדון, וזהו כי השגגה הוא הטעות והגורם הזה הוא החומר שאם אין החומר השכל הוא בפועל ואין בו שגגה וטעות, ולפיכך השגגה שייך במעשים אשר הם שייכים לגוף החמרי, ולפעמים השכל שהוא מאיר אל האדם החמרי אינו אתו והוא טועה, אבל בשכל אין שייך טעות, ולפיכך שגגת תלמוד עולה זדון, כי מאחר שהתלמוד הוא שכלי לא היה לו לטעות... (דרך חיים ד יג)
ועוד יש לך לדעת אלו ג' דברים מקרא משנה תלמוד, לפי שהמקרא הוא הנבואה הרחוקה ממדריגת האדם, לכך בודאי העוסק במקרא אינו מדה, שהמקרא הוא מצד הנבואה ואינו גדר האדם במה שהוא אדם שכלי, והעוסק במשנה מדה ואינו מדה, כי המשנה הוא ציור בלבד אשר בו יודע הדבר בלבד כאשר הוא, אבל התלמוד הוא התאמתות הדבר למה הוא כך ולא בענין אחר, וזהו בירור השכל לגמרי, והנה ג' דברים מחולקים שאין זה כזה, האחד הוא ידיעת מה בלבד, השני ידיעת הדבר בגדרו והבדלו המיוחד לו, הג' התאמות הדבר למה הוא כך. (חידושי אגדות קידושין ל א)
כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד שאין לו מנוחה, שצריך ליגע על התרוצים שקשים לו. וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה שאין לו דאגה כלל רק שונה הפרק כמו שהוא. ורבא סבירא ליה איפכא, כי בעל משנה כל ימיו רעים שאין נהנה כלל מן תלמודו והלמוד הוא עול על האדם, ולפיכך עליו נאמר מסיע אבנים יעצב, כך למוד המשניות למוד שלהם טורח ועול על האדם כמו מי שמסיע האבן ממחצב ששם חוצבין האבנים, אבל בעלי תלמוד מפני שהם עוסקים בתלמוד שהוא חכמה אשר האדם נהנה ממנו, ולפיכך נקרא טוב לב משתה תמיד, וכן מה שנאמר ובוקע עצים יסכן בהם וגו', כלומר שהוא נהנה מן התלמוד. (שם בבא בתרא קמה ב)
זו תלמודה של בבל. פירוש כי בגלות נאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם על גלות ישראל שהיו גולים מן הארץ, עד שהיו יושבים במחשכים דהיינו בבל שנקראת ארץ חשיכה, וכן קראו אותם בתרגום ארעא חשוכה מפני שהיא יושבת בעומק. ולפיכך גם כן התלמוד שבבבל שיש בו רוב פלפול בשביל כך אין הלכה ברורה בה, כי תמיד יש לפלפל ולהקשות עד שאין הדבר ברור כל כך, ולפיכך אמר במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמודה של בבל. (שם סנהדרין כד א)
ישלש שנותיו וכו', פירוש ענין זה מקרא ומשנה ותלמוד, כי המקרא היא התורה בעצמה כמו מצות סוכה שכתוב בתורה, אבל שלימות המצות כמו שהוא על איזה דבר יפול שם סוכה, דבר זה ענין בפני עצמו וזה נקרא משנה שהוא ידיעת הדבר כמו שהוא, וגמרא הוא התאמתות הדבר למה הוא כך ומניין לומר כך, וכל התאמתות הדבר נקרא תלמוד והוא עיקר השכלה. ולכך ישלש שנותיו, כי אלו שלשה דברים הם כנגד חכמה בינה ודעת, החכמה היא כנגד מקרא שאין זה רק התחלת חכמה, ודעת הוא כנגד משנה שיודע הדבר כמו שהוא וזהו נקרא ידיעה, ובינה כנגד התלמוד שהיא בינה יתירה להבין הדבר. ותחלה נתן השי"ת באדם החכמה ואחר כך הדעת ואחר כך הבינה, ולכך אמרו (אבות ה') בן ה' למקרא ובן עשר למשנה ובן ט"ו לתלמוד, ואף על גב כי בן ארבעים לבינה, היינו שהוא מבין לגמרי, אבל התחלת הבינה הוא בן ט"ו, והתחלת הדעת הוא בן עשר, והתחלת החכמה בן ה'... (שם ע"ז יט ב)
ראה תורה-שבכתב ושבעל פה, בית חכמה.
אש דת - ...וכבר אמרו בשם הגר"א ז"ל דבתיבה דת למו מבואר תלמוד, ויש לבאר יותר, דמשום הכי כתב אש דת ולא דת אש כמשמעות הענין, אלא משום שדרך התלמוד הוא כמו כח האש אשר ניצוץ מהאבוקה עושה אבוקה גדולה אחרת, וכן הלאה, כך הוא דרך התלמוד שמתחלה בבא הלכה נחקר על ידי עיונה של תורה נעשה דת, ואחר כך מזו ההלכה שכבר נגמר חוקרים דין שני על ידי חקירות התלמוד, ומהדין השני מוסיפים לקח לבא עוד לברר הלכה אחרת, נמצא תחלה אש ואחר כך מזו ההלכה שכבר נגמר חוקים דין שני על ידי חקירות התלמוד... נמצא אש ואחר כך דת. ואמר בלשון למו שהקב"ה מסייע לעמל האדם להוציא דבר לאורה. (דברים לג ב)
תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו', זה אין לו שום שייכות להענין רק לסיים באגדה, ולמה בחרו באגדה זו, אך הענין הוא דעיקר תורה שבעל פה בא לתקן הפגם הראשון, וכענין שאמרו (נדרים כ"ב) אלמלא חטאו ישראל לא נתן להם אלא ה' חומשי תורה וספר יהושע בלבד וכו' כי ברב חכמה רב כעס, והיינו דעל ידי הרב כעס הוצרכו לרב חכמה להמתיקו. ולכן סיום סדרי המשניות הוא בטהרות, שעל ידי התורה שבעל פה יזכו להטהר מטומאת זוהמת הנחש, ותלמוד בבלי נסתיים במסכת נדה, ואומרים וסליקא לה מסכת נדה, שעל ידי הלימוד יסולק טומאת הנדה, שזה בא אחר החטא מקללת הרבה ארבה עצבונך... (לג בעומר ב)