תמר   יהודה

(ראה גם: יהודה)

 

ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר... ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו, ותלך תמר ותשב בית אביה... ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה, כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה. ויראה יהודה ויחשבה לזונה, כי כסתה פניה... ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתיליך ומטך אשר בידך, ויתן לו ויבא אליה ותהר לו... ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה. ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ולא יסף עוד לדעתה... (בראשית לח ו והלאה)

זהר:

ותסר בגדי אלמנותה, תא חזי, תמר בת כהן היתה, וכי יעלה על דעתך שהלכה לזנות עם חמיה, הרי צניעות היתה בה תמיד, אלא היא צדקת היתה, ובחכמה עשתה זאת, כי לא היתה מפקרת עצמה אליו, אלא משום שידעה ידיעה והסתכלה בחכמה, (וראתה מה שעתיד לצאת מזה), ועל כן באה אצלו לעשות חסד ואמת, ועל כן באה והשתדלה בעסק הזה.

תא חזי, משום שהיא ידעה ידיעה מה שעתיד לצאת מזה, והשתדלה בעסק הזה, הקב"ה נתן עזרה שם בפעולה ההיא, ונתעברה מיד, והכל היה ממנו.

ואם תאמר למה לא הביא הקב"ה בנים האלו מאשה אחרת, למה הביאם מן זו, אלא ודאי היא נצרכה למעשה הזה ולא אשה אחרת.

שתי נשים היו, שמהן נבנה זרע יהודה, ומהן באו דוד המלך ושלמה המלך ומלך המשיח, ואלו שתי נשים היו זו כמו זו, (כלומר שהיו שוות זו לזו) תמר ורות, שבעליהן מתו מתחילה והן השתדלו למעשה זה.

תמר השתדלה בחמיה, שהוא הקרוב ביותר לבניו שמתו, (הראוי ליבם אותה), מה הטעם השתדלה בו, כתוב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה, ועל כן השתדלה במעשה הזה אצל חמיה... (וישב קפט)

דתניא א"ר יהודה מעזות של צדקת אחת, יצאו כמה טובות לעולם, ומי היא, היא תמר, שכתוב, ותשב בפתח עינים... ולמדנו מה ראתה צדקת זו למעשה זה, אלא ידעה בבית חמיה דרכיו של הקב"ה, איך מנהיג את העולם הזה עם בני אדם, ומשום שהיא ידעה העמיד הקב"ה הדבר על ידיה. וזה הולך כמו שלמדנו, מוכנת היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית, להיות אמו של שלמה המלך, אף כאן מוכנת היתה תמר לזה מיום שנברא העולם.

ותשב בפתח עינים, מה הוא פתח עינים, כמו שאמר והוא יושב פתח האהל, וכתוב ופסח ה' על הפתח, וכתוב פתחו לי שערי צדק, עינים, שכל עינים של העולם מצפים לפתח ההוא, אשר על דרך תמנתה, מהו תמנתה, הוא כמו שאתה אומר ותמונת ה' יביט, וכך העמדנו תמר העמידה הדבר למטה ויצאו פרחים והניצו ענפים בסוד האמונה...

ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי, עתה צריכה הכלה תכשיטים, ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן, למלך שהיה לו בן משפחה אחת והיה הולך בהיכל, רצה המלך להנשא במטרוניתא עליונה ולהביאה בהיכלו, אמרה מי נתן לזה בהיכלו של המלך, אמר המלך מכאן ולהלאה אשלח ואגרש את בן האמה מן ההיכל שלי.

אף כאן כך, אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן, והרי העמדנו (מהו גדי) בלא תבשל גדי, (שהוא הס"א היונקת ממלכות מטרם טהרתה). וכל אלו הם באים מצד בכור בהמה, ועל כן לא כתוב אנכי אתן, אלא אנכי אשלח, אגרש ואשלח אותו שלא ימצא בהיכלי.

ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך, אלו הם הסימנים של המלכה שנתברכה מן המלך בזווגה. ויאמר מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך ופתילך ומטך, אלו הם קשרים העליונים תכשיטי הכלה המתברכת מן ג' אלו, נצח, הוד ויסוד, והכל נמצא בג' אלו והכלה מתברכת מכאן מיד ויתן לה ויבא אליה ותהר לו... (אחרי רעח, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

והא תמר בביאה ראשונה איעברא, א"ל תמר באצבע מיעכה, דאמר רבי יצחק כל מועכות של בית רבי תמר שמן, ולמה נקרא שמן תמר, על שם תמר שמעכה באצבעה. והא הוו ער ואונן, ער ואונן שמשו שלא כדרכן. (יבמות לד ב)

אמר עולא תמר זינתה זמרי זינה, תמר זינתה יצאו ממנה מלכים ונביאים, זמרי זינה נפלו עליו כמה רבבות מישראל. (נזיר כג ב)

ותשב בפתח עינים, א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל עינים צופות לראותו... ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה, כשתבעה אמר לה שמא נכרית את, אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש את, אמרה ליה פנויה אני, שמא קיבל בך אביך קידושין, אמר ליה יתומה אני, שמא טמאה את, אמרה ליה טהורה אני... ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, משום דכסתה פניה חשבה לזונה, א"ר אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים, מנלן מתמר...

היא מוצאת, היא מיתוצאת מיבעי ליה, א"ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן, בא גבריאל וקירבן, היינו דכתיב למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם. א"ר יוחנן משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת. לדוד מכתם, שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל... והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותימא ליה מימר,אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנלן מתמר... הכר נא למי, נא, אין נא אלא לשון בקשה, אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני... צדקה ממני, מנא ידע, יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. ולא יסף עוד לדעתה, אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי כיון שידעה שוב לא פסק ממנה... (סוטה י א)

תלמוד ירושלמי:

ר' אחא ר' היה דורש שלשה מקרייות לשבח, ותשב בפתח עינים, ואיפשר כן אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן, אלא שתלת עיניה לפתח שכל עינים מצפות לו, אמרה לפניו רבונו של עולם אל אצא ריקם מבית זה, דבר אחר ותשב בפתח עינים שפתחה לו העינים ואמרה לו פנויה אני וטהורה אני. (כתובות סח א)

מדרש רבה:

א"ר חוניא נצנצה בה רוח הקדש, חותמך זו מלכות, הדא מה דכתיב (שיר ח') שימני כחותם על לבך... ופתיליך זו סנהדרין שהן מצויינין בפתיל, המד"א (שמות ל"ט) פתיל תכלת, ומטך זה מלך המשיח... ותהר לו גבורים כיוצא בו וצדיקים כיוצא בו. (בראשית פה י)

וגם הנה הרה לזנונים, אלא מלמד שהיתה מטפחת על כריסה ואומרת מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת, הוציאוה ותשרף, אפרים מקשאה תלמידו של ר"מ אומר משום ר"מ תמר בתו של שם היתה, כתיב ובת איש כהן וגו' (ויקרא כ"א), לפיכך הוציאוה ותשרף. (שם שם יא)

הוא מוצאת וגו' א"ר יודן מכאן שנאבדו והמציא הקב"ה אחרים תחתיהן, המד"א (ויקרא ה') או מצא אבידה וגו'. והיא שלחה אל חמיה לאמר וגו', בקש לכפור אמרה ליה הכר נא בוראך שלך ושל בוראך הן... (שם שם יב)

מדרש תנחומא הקדום:

אפרים מקשאה בשם ר' מאיר אמר בתו של שם היתה, ושם כהן היה לפיכך אמר הוציאוה ותשרף, והיו גוררין בה ומוציאין אותה שלא בטובתה, שנאמר היא מוצאת, ועם שהיא יוצאת בקשה את הערבון ולא מצאה אותם, באותה שעה תלתה עיניה לשמים, מיד שלח לה הקב"ה אחרים. דבר אחר אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום עם שהיא יוצאה האיר הקב"ה עיניה ומצאה אותם מאחר שאבדתן, שאין מציאה אלא מכלל אבדה... אמרה לו יהודה הכר בוראך, מיד ויכר יהודה, באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו תאמר ממני הרה שלא תשרף, ואחר כן הודה ממני היה הדבר... (וישב יז)

ילקוט שמעוני:

...ר' אלעזר אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים. (בראשית פרק לח, קמד)

דבר אחר צדיק כתמר יפרח זה אהרן, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, מה תמרה זו נוטעין אותה והיא מעלה שרשין מכל צדדיה, אף אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו... (תהלים צב, תתמה)

מדרש הגדול:

ולמה נקרא שמה תמר, שהיתה קומתה דומה לתמר. אמרו תמר בת שם בן נח היתה והיתה נאה ביותר וכיון שנטלה ער אמר עכשו היא יולדת והיא מתכערת, מה עשה היה מניח השדה וחורש בגנות לשון נקי... (בראשית לח ו)

דבר אחר היא מוצאת, הלכה ובקשה אותן העדים שנתן לה ולא מצאה אותן, מה עשה לה הקב"ה ברא לה אחרים, וכשהיא יוצאה מצאה הראשונים, מנין שהוא כן, אמר ר' יהודה בר' שלום היא יוצאת אין כתיב כן אלא היא מוצאת, כענין (ויקרא ה') או מצא אבדה. ורבנן אמרי שלחה ואמרה לו הרי עדים שנתת לי, ואם בקשת לכפור הרי עדים שנתן לי הקב"ה, שנאמר הכר נא למי, כתיב הכא למי, וכתיב להלן וישלח אבנר אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (ש"ב ג') מה להלן שכינה אף כאן שכינה, החותם והפתיל אין כתיב כן אלא למי החותמת והפתילים, הרי שלך והרי מה שנתן לי הקב"ה, אותה שעה לא היה יכול לכפור אלא הודה, שנאמר ויכר יהודה. (שם שם כה)

רש"י:

וימלאו ימיה - אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה, שלא מלאו ימיה כי לז' חדשים ילדתם. (בראשית כה כד)

כי ראתה כי גדל שלה - לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים. (שם לח יד)

כי כסתה פניה - ולא יכול לראותה ולהכירה, ומדרש רבותינו כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה. (שם שם טו)

ממני - היא מעוברת, ורבותינו ז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל. ולא יסף עוד - יש אומרים לא הוסיף ויש אומרים לא פסק. (שם שם כו)

רמב"ן:

...ובבראשית רבה אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו, וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים רצה הקב"ה להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפני איסור אשת אחי האב והבן וזולתם... (שם שם ח)

הוציאוה ותשרף - ...ונראה לי שהיה יהודה קצין שוטר ומושל בארץ והכלה אשר תזנה עליו איננה נדונת כמשפט שאר האנשים אך כמבזה את המלכות, ועל כן כתוב הוציאוה ותשרף... ועל דרך הפשט יתכן שהיה משפטם כנהוג היום במקצת ארצות ספרד שהאשה אשר תזנה תחת אישה מוסרין אותה לבעלה והוא דן אותה למיתה או לחיים כרצונו... (שם שם כד)

רד"ק:

...וכל הדברים האלה היות זרע יהודה הנשאר בזה הדרך, והיות דוד מרות המואביה ושלמה מבת שבע, הכל היתה סבה מאת הא-ל לפי שמלכות נתנה הא-ל לדוד ולזרעו עד עולם, כדי שלא יתגאו מלכות יהודה על ישראל, ויזכרו צור חצבו ממנו ויהיו שפלי רוח וינהיגו המלכות בענוה ובתם לבב. (שם שם כז)

עקדה:

ותשב בפתח עינים - להתראות בפני יהודה ביום שמחתו, אולי תשא חן ויקחה עמו ומתוך השמחה יתננה לשלה. והעצה נמשכה באופן אחר, כי כסתה פניה כנשים הצנועות והוא לא הכירה על ידי זה וחשבה לזונה... (שם שם יד, שער כח)

רמ"ע מפאנו:

בת שוע ותמר הם שתי נשים שנזכרים במלכים (ב' ו') דהתנו לאכול היום בנה של אחת מהנה, והשנית לא רצתה לקיים את תנאה, והיו בסוד בת שוע ותמר, והם בסוד שתים נשים זונות דשלמה כנזכר לעיל, ובסוד אהלה ואהליבה ובסוד חנה ופנינה, כי מה שפנינה קוברת חנה יולדת. (גלגולי נשמות לא)

תמר היא דבורה, וסימן תחת תמר דבורה חסר כתיב, ושם היתה יושבת מפני לתקן מה שישבה בפתח עינים ויחשבה לזונה. (שם קלט)

ספורנו:

היא מוצאת - שלא נפל לבה מהשתדל לזכות את עצמה, אף על פי שהיו מוציאים אותה להשרף, כי היה לבה כלב הארי. (בראשית כח לה)

אלשיך:

וירד יהודה - וזה גרם לו להתחבר לאיש עדולמי ולישא את בת שבע, והיו בניו הרראשונים בלתי ראויים, מה שאינו כן אם היה נשאר עם אחיו ונושא את תמר שלא כדרך יבום, שאז היה כוח דוד חזק ולא נולד נפל וצריך ע' שנה מאדם הראשון, וכל בניו יצלחו למלוכה... (שם שם א)

עולה תמנתה - כי יש לאדם זמן בו יורד או עולה, ועד עתה ירד יהודה י"א שנים מאחיו, ומעתה התחיל לעלות, ותמר ידעה זאת, ושהעת שיצאו ממנו מלכים הגיעה, וזה שאמר במדרש רבה פ"ה כי אחר ביאת יהודה כשבאה למרחץ אמרה אל תדחקו כרסי כי טעון מלכים. (שם שם יג)

 

מהר"ל:

על יונת אלם רחוקים, כי מלכות בית דוד יצאה על ידי קטנות ושפלות, כי עתה נגזר שיצא מלכות בית דוד לעולם, והיתה יוצאת על ידי שהיתה כמו יונה שהיא רדופה... ודבר זה גורם שהיה ראש המלכות דוד שהיה מך ותם, ואלו היתה באה מלכות בית דוד על ידי גאוה היה ראש המלכות בעל גאוה וגדולה, אבל עתה המלכות נתחדשה על ידי שהיתה תמר משפלת עצמה... (חידושי אגדות סוטה י א)

רבינו ירוחם:

על תמר אמרו חז"ל (בראשית ל"ח י"ד ברש"י) ותשב בפתח עינים, בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו. תמר זו אשר עליה אמרו חז"ל (שם ט"ו) כי כסתה פניה - כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה, הנה בגודל צניעותה לא נראתה מעולם אל יהודה, ועכשיו החליטה זו העלובה להיות יושבת בפתח עינים, שכל עינים רואות אותה, הנה כמה יסורים סבלה זו הצנועה מהפקרות זו לבד, מעשה זה לבד הלא כבר קשה הרבה יותר מלילך לכבשן האש, והכל סבלה בחוזק רצונה להיות מעמידה מלכים מצדיק זה. זה הוא כח אבותינו הקדושים, עזות בלי גבול, לכל קבלנות הכי גדולה, והיא הצלחתם. (דעת תורה בראשית עמוד קפא)

הנה תמר הצדקת הזו נתכוונה לשם שמים, ראשיתה היה טוב, ומאז כל דאגתה היתה לאחרית, לא בטחה על עצמה, אלא שמרה דרכיה להוציא מחשבותיה לפועל טוב, ובכל תוקף גבורתה החזיקה מעמד נגד כל עקולי ופשורי שמצאה על דרכה, עד שאמרה נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, ראתה ישר ולא נטתה ימין ושמאל, על כן זכתה ואחריתה היתה שלום.

לא כן היתה אשת פוטיפר, אם כי גם היא לשם שמים נתכוונה באמת, גם היא ראשיתה היתה טוב, אבל את אחריתה לא זכרה, לא דאגה עליה כלל, בטחה בעצמה ולא שמרה את נקיון דרכיה בהוצאת הדברים, הכוונות והמחשבות הטובות עד הפועל הטוב, ואז כשפגעה כל מיני עקולי ופשורי שונים הנה רפו ידיה ולא עצרה כוח לעמוד בנסיון, ונפלה תיכף במכמרות היצר, במדות רעות וכל השחתות, ואחריתה היה עדי אובד. (שם עמוד רכז)