וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם הענין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו ואיננו מושג בחושים הגשמיים, והיא התנועה הדבקה לכל מחובר ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה, אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים, ולולי התנועה לא היתה נגמרת הוית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם. ואמר אחד מן הפילוסופים רוב הטבעים עם התנועה. וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמתתה ורוחניותה ותדע כי היא מפלאי החכמה האלקית ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו הקטנה והגדולה שבהם, והגלויה והנסתרת, חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע. וכאשר יתברר לך זה תפקוד עצמך בכל תנועה שתנוע וזכור הקשר אשר קשרך הבורא בו והתבושש ממנו תמיד ותירא אותו ותמסר לדינו ורצה בגזרותיו תגיע אל רצונו ותהיה אחריתך לטוב... (שער ב הבחינה פרק ה)
והיו מאמינים שכל אחד מהם יחולו בו כחות הגלגלים ומה שדומה לזה, וכל אחד מהם אצלם אלוה, והיו קוראים כללם "אלהים", וכאילו הם מושלים בהם, והם מתרבים ברבוי הכחות המנהיגים את הגוף והכחות המנהיגים את העולם, כי הכחות כנוי לסבות התנועות, כי כל תנועה היא באה מכח זולתי כח התנועה האחרת, כי גלגל השמש וגלגל הירח אינם רצים בכח אחד אבל בכחות מתחלפים, ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו באו כל הכחות האלה... (מאמר ד א)
...והיה כל אשר לו הכחות האלה לגדול ולהולדה וקבול המזון, לא ינוע התנועה המקומית הוא אשר ינהיגהו ה"טבע" על דברי הפילוסופים, ועל האמת שהבורא יתברך ינהיגם בתכונה מהתכונות, קרא אתה התכונה ההיא אם תחפוץ טבע או נפש או כח. וכאשר דק המזג יותר ונזדמן להראות בו החכמה האלקית יותר, היה ראוי לתוספת צורה זולתי הכחות הטבעים עד שיגיע אל מזונותיו מרחוק, ויהיו כל אבריו קשורים לא ינועו כי אם בחפצו, ויהי יותר מושל בחלקיו מן הצמח אשר לא יוכל להסתר ממה שיזיקהו... והיה החי בעל האיברים המניעים אותו במקום, ונקראת הצורה הנתונה לו יתירה על הטבע - נפש. (מאמר ה י)
...והכח המתנועע להביא מה שיצטרך מקרוב ורחוק ודחיית המזיק, וכל כחות בעלי חיים אם משיגים ואם מניעים, ומניעים הם המאויים, והם שני מינים, אם מניע להביא מועיל והוא הכוסף, ואם מניע לדחות מזיק והוא הכועס... (שם יב)
ואתה יודע כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית לו בהשלמתו, וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך, כן הוא צריך לתנועה לכוין אל הטוב לו והמורגל ולברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו, ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה, אבל לפי לשון בני אדם כלומר הדמיון ההמוני היו האכילה והשתיה אצלם חסרון בחק הבורא והתנועה אינה חסרון בחקו, ואף על פי שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון. וכבר התבאר במופת כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק. והנה יתבאר אחר זה היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה ולא יתואר גם כן במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע... כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים, ואין ספק כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו... (חלק א פרק כו)
...ובחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים, מפני שהיא השלמה שבתנועות בעלי חיים שאינם מדברים המקומיות והנכבדת שבהן, והאדם יחשבה שלמות גמורה, עד שהאדם יתאוה שיעוף כדי שיקל עליו לברוח מכל מה שיזיקהו, וכיון על מה שיאות לו במהירות ואם רחק, ועל כן יחסו להם (למלאכים) זאת התנועה... (שם פרק מט)
...אמרו התנועה היא העתק עצם פרדי מן החלקים ההם מעצם הפרדי אל עצם פרדי סמוך לו, ויתחייב שלא תהיה תנועה ממהרת מתנועע. לפי זאת ההנחה אמרו זה שתראה שני מתנועעים ילכו שני דרכים מתחלפים בזמן אחד, אין עלתו היות תנועת זה ההולך הדרך הארוך יותר ממהרת, אבל עלתו שזאת התנועה אשר נקראת מאוחרת נכנסו בינה מנוחות יותר, וזאת אשר נקראה ממהרת נכנסו בינה מנוחות יותר מעט. וכאשר הוקשה להם בחץ אשר הושלך בקשת חזקה אמרו וזה גם כן נכנסו בתוך תנועותיו מנוחות, וזה אשר תחשבהו מתנועע תנועה מדובקת הוא מחטא החושים, כי החושים יבצר מהם הרבה ממושגיהם. ונאמר להם הראיתם כשיתנועע הרכב סבוב שלם, הלא החלק אשר במקיפו הלך דרך העגולה הגדולה בזמן ההוא בעצמו אשר הלך בו החלק אשר הוא קרוב לנקודת מרכזו העגולה הקטנה, אם כן תנועת המקיף יותר ממהרת מתנועת העגולה הפנימית, ואי אפשר לכם לומר שזה החלק נכנסו בתוך תנועותיו מנוחות יותר, להיות הגשם כולו גשם אחד ומדובק, רצוני לומר גשם מרכב. והיתה תשובתם כי יתפוצצו חלקיו עם הסבוב, ויהיו המנוחות אשר נכנסו בתנועת כל חלק שיקיף קרוב למרכז, יותר מן המנוחות אשר יכנסו בתנועת החלק אשר הוא יותר רחוק. ונאמר להם איך נראה הרכב גשם אחד לא ישבר בפטישים כשיסוב יתפוצץ ועם מנוחותיו יתאחד ויתדבק וישוב כמו שהיה, ואיך לא יושגו חלקיו מתפוצצים. והשיבו על זה ההקדמה השתים עשרה בעצמה, והוא שלא תתבונן השגת החושים אבל עד השכל... ואין זה אשר זכרתי לך מענין התנועה יותר מגונה מהיות האלכסון המרובע שוה לצלעו לפי זה הדעת... (שם פרק עג)
(ההקדמה) החמישית היא שכל תנועה שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל.
השישית כי התנועות מהן בעצם, מהן במקרה, ומהן בהכרח, ומהן בחלק, והוא מין ממה שבמקרה. ואמנם אשר בעצם, כהעתק הגשם ממקום למקום, ואשר במקרה כמו שיאמר בשחרות אשר בזה הגשם שנעתק ממקום למקום (נעתק צבע השחור אל מקום בעל צבע אחר). ואשר בהכרח כתנועת האבן אל מעלה במכריח יכריחנה על זה, ואשר בחלק כתנועת המסמר בספינה, כי כשתתנועע הספינה יאמר שכבר התנועע המסמר גם כן, וכן כל מחובר שיתנועע בכללו יאמר שכבר חלקו התנועע.
השביעית, היא שכל משתנה מתחלק, ולזה כל מתנועע מתחלק, והוא גשם בהכרח, וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע, ולזה אי אפשר שיהיה גשם כלל.
השמינית, כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח, מפני שאין תנועתו בעצמו, ולזה אי אפשר שיתנועע התנועה ההיא המקרית תמיד.
התשיעית, כי כל גשם שיניע גשם אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו.
השלש עשרה היא, שאי אפשר שיהיה דבר ממיני השינוי מדובק כי אם תנועת ההעתק בלבד (היא בלי סוף) והסבובית ממנה.
הארבע עשרה, כי תנועת ההעתקה היא הקודמת שבתנועות והראשונית שבהם בטבע, כי ההויה וההפסד יקדם להם השתנות, וההשתנות תקדם לו קריבת המשנה אל המשתנה, ואין צמיחה ואין חסרון מבלתי שיקדם להם ההויה וההפסד.
החמש עשרה, כי הזמן מקרה נמשך אחר התנועה ודבק עמה, ולא ימצא אחד משניהם מבלתי האחר, לא תמצא תנועה כי אם בזמן, ולא יושכל זמן אלא עם תנועה, וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן.
השבע עשרה, כי כל מתנועע יש לו מניע בהכרח, אם חוץ ממנו כאבן שתניע היד, או יהיה מניעו בו כגוף בעלי חיים שהוא מחובר ממניע וממתנועע, ולזה כשימות ויעדר ממנו המניע, והוא הנפש, ישאר המתנועע והוא הגוף לשעתו כמו שהיה, אלא שלא יתנועע התנועה ההיא. ולהיות המניע הנמצא במתנועע נסתר בלתי נראה לחוש, חשבו בבעל חיים שהוא מתנועע מבלתי מניע, וכל מתנועע שיהיה מניעו בו הוא הנקרא המתנועע מעצמו, ענינו שהכח המניע למה שיתנועע ממנו בעצם נמצא בכללו.
השמונה עשרה, כי כל מה שיצא מן הכח אל פועל מוציאו זולתו, והוא חוץ ממנו בהכרח, שאלו היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע, לא יהיה הנמצא בכח בעת מן העתים, אבל יהיה בפעל תמיד, ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר יוציא הכח ההוא אל הפועל, והבן זה...
הששה ועשרים, והיא אמרו שהזמן והתנועה נצחיים תמידיים נמצאים בפועל, ולזה יתחייב אצלו בהכרח לפי זאת ההקדמה שיש גשם מתנועע תנועה נצחית נמצאת בפועל, והוא הגשם החמישי, ולזה יאמר שהשמים לא הווים ולא נפסדים, כי התנועה אצלו לא הווה ולא נפסדת, שהוא יאמר שכל תנועה תקדם לה תנועה בהכרח, אם ממינה אם מזולת מינה, ושמה שיחשב בבעל חיים שלא תקדם לתנועתו המקומית תנועה אחרת כלל אינו אמתי, כי הסבה בתנועתו אחר המנוחה יגיע אל ענינים מביאים לתנועה ההיא המקומית, והם שינוי מזג יחייב תאוה לבקש הנאות או לברוח ממה שהוא כנגדו, או דמיון, או עצה תתחדש לו, ויניעהו אחד מאלה השלשה. וכל אחד מהם יחייבהו תנועות אחרות, וכן יאמר כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חדושו קודם על חדושו בזמן, ויחייב מזה דברים לאמת הקדמתו, ולפי זאת ההקדמה יהיה המתנועע בעל תכלית מתנועע על ארך בעל תכלית פעמים אין תכלית להם בחזור על הארך ההוא חלילה. וזה אי אפשר כי אם בתנועה הסבובית, כמו שיתאר במופת בהקדמה השלש עשרה מאלו ההקדמות. ועליה יתחייב מציאות מה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה, לא שימצא יחד... (חלק ב הקדמות)
יתחייב לפי ההקדמה החמשה ועשרים שיש מניע הוא אשר הניע החומר הזה ההוה והנפסד עד שקבל הצורה, וכשיבוקש המניע ההוא הקרוב מה הניעו יתחייב בהכרח שימצא לו מניע אחר, אם ממינו אם מזולת מינו, כי התנועה תמצא בארבעה מאמרות. והנה יאמר עליהם התנועה בכלל כמו שזכרנו בהקדמה הרביעית. וזה לא ילך אל לא תכלית כמו שזכרנו בהקדמה השלישית. ומצאנו כל תנועה תכלה אל תנועת הגשם החמישי ואצלה תעמד. ומן התנועה ההיא יסתעף ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון כולו. והגלגל מתנועע תנועת העתקה והיא הקודמת שבתנועות, כמו שזכרנו בהקדמה הארבע עשרה. וכן עוד כל תנועת העתקה אמנם תגיע בסוף לתנועת הגלגל, כאלו אמרת שזאת האבן אשר התנועעה הניע המקל, והמקל הניעתהו היד, והיד הניעוה המיתרים, והמיתרים הניעום העורקים, והעורקים הניעות העצבים, והעצבים הניעום החום הטבעי, והחום הטבעי הניעתהו הצורה אשר בו והוא המניע הראשון בלא ספק, והמניע ההוא חייבתהו להניע עצה על דרך משל, והוא שיביא האבן ההיא בהכות המקל לה אל חור כדי לסותמו עד שלא תכנס לו ממנו הרוח הנושבת. וכמניע הרוח ההוא ומוליך נשיבתה היא תנועת הגלגל. וכן תמצא כל סבת הויה והפסד מגעת בסוף לתנועת הגלגל. וכאשר הגענו באחרונה לזה הגלגל המתנועע יתחייב שיהיה לו מניע כפי מה שקדם בהקדמה השבע עשרה, ולא ימלט מהיות מניעו בו או חוץ ממנו, וזאת חלוקה הכרחית. ואם היה חוץ ממנו לא ימלט מהיותו גשם או שיהיה בלתי גשם, ולא יאמר בו אז שהוא חוץ ממנו אבל יאמר נבדל ממנו, כי מה שאינו גשם לא יאמר שהוא חוץ לגשם אלא בהרחבה במאמר. ואם היה מניעו בו, רוצה לומר מניע הגלגל, לא ימלט מהיותו מניעו כח מתפשט בכל גופו ומתחלק בהתחלקו כחום האש, או יהיה כח בו בלתי מתחלק כנפש והשכל כמו שקדם בהקדמה העשירית וי"א. אם כן אי אפשר בהכרח מבלתי שיהיה מניע הגלגל אחד מאלו הארבעה, אם גשם אחד חוץ ממנו, או נבדל, או כח מתפשט בו, או כח בלתי מתחלק...
יתחייב בהכרח לפי זה הדעת שתהיה הסבה הראשונה לתנועת הגלגל על הפנים השניים, רצוני לומר נבדל מן הגלגל כמו שחייבתהו החלוקה. והנה כבר התבאר במופת שמניע הגלגל הראשון אם תנועתו נצחית תדירה יתחייב שיהיה לא גוף ולא כח בגוף כלל, עד שלא יהיה למניעו תנועה לא בעצם ולא במקרה, ולזה לא יקבל החלוקה ולא שינוי, כמו שנזכר בהקדמה השביעית והחמישית, וזהו הא-לוה יתברך שמו, רצוני לומר הסבה הראשונה המניעה הגלגל... הנה כבר יצא לנו מן העיון הזה במופת שהגלגל מן השקר שיניע עצמו תנועה נצחית, ושהסבה הראשונה בתנועתו אינה גשם ולא כח בגשם והוא אחד לא ישתנה שאין מציאותו מחוברת אל זמן. ואלו הם השלש שאלות אשר עשו עליהם מופת חשובי הפילוסופים. (שם פרק א, וראה שם עוד ופרק ד)
...וכן סבות כל תנועה גלגלית ארבע סבות, והם צורות הגלגל, רצוני לומר כדוריותו, ונפשו, ושכלו אשר בו יצייר כמו שבארנו, והשכל הנבדל אשר הוא חשוקו, והבן זה מאד. ובאורו כי לולא היות צורתו זאת הצורה לא היה יכול בשום פנים להתנועע תנועה סבובית על הדביקות, מפני שאי אפשר דבקות תנועה בחזור חלילה, אלא בתנועת הסבוב לבד, אבל התנועה הישרה אף על פי שישוב המתנועע בדרך ההוא בעצמו, פעמים לא תדבק התנועה, כי בין כל שתי תנועות זו הפך זו מנוחה, כמו שהתבאר במופת במקומו, הנה כבר התבאר שמהכרח דבקות התנועה בחזרות בדרך אחת בעצמו שיהיה המתנועע מתנועע בסבוב. ולא יתנועע רק בעל נפש, הנה יתחייב מציאות הנפש, ואי אפשר מבלתי מביא לתנועה והוא ציור וכוסף למה שצוייר, כמו שזכרנו, וזה לא יהיה הנה אם כן בשכל אחר, שאינו בריחה ממה שהוא כנגד ולא בקשת נאות, ואי אפשר מבלתי נמצא אחד והוא אשר צוייר, והיה הכוסף אליו כמו שבארנו, הנה אלו ארבע סבות לתנועת הגלגל... (שם פרק י, וראה שם עוד)
...וכן נאמר בתנועה בשוה, שהוא הביא ראיה מטבע התנועה שהיא בלתי הווה ולא נפסדת, והענין אמת, שאנחנו נאמר כי אחר המצא התנועה על זה הטבע שהיא נחה עליו, לא ידומה הויתה והפסדה הויה כללית והפסד כללי, כהוית התנועות הפרטיות ההוות וכהפסד התנועות הפרטיות, והוא ההקש בכל מה שיתחייב לטבע התנועה וכן המאמר בתנועה הסבובית אין התחלה לה הוא אמת, אחר המציא הגשם הכדורי המתנועע בסבוב לא תצוייר בתנועתו התחלה, וכן נאמר באפשרות המתחייב שיקדם לכל מתהוה... (שם פרק יז, וראה עוד פרק כד)
בבאור ההקדמה הט' האומרת כי כל גשם שיניע גשם אמנם יניעהו בשיתנועע גם הוא בעת הנעתו, ההקדמה הזאת מבוארת בעצמה, אמנם צריך שיותנה בה שיהיה המניע הפועל, אבל המניע ע"ד התכלית, כאלו תאמר שהאש מניע האויר שיעלה על שטחו להאותות המקום ההוא אל האויר כבר יניעהו והוא לא יתנועע, ולזה היה אמרו גשם שיניע גשם יראה שיניעהו אם בדחייה או במשיכה... (מאמר א כלל א פרק ט)
הפרק הה' בהקדמה האחת האומרת שכל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח וזה שמה שימצא במקרה יעבור שלא ימצא כשלא יהיה מתחייב לנמצא בעצם, ולזה כבר אפשר בגשם שיתנועע במקרה תמיד, למה שיתחיב כן ממתנועע אחר בעצם כמו שקרה לכדור האש שהוא מתנועע בהכרח מצד תנועת הגלגל התמידית, וכן שטחי הגלגל וחלקיהם מתנועעים במקרה בתנועת הגלגל העצמית, והוא מן המתנועע במקרה שלקח הרב במשלו (בכללו) בהקדמה הו'... (שם כלל ב פרק ה, וראה שם עוד ופרק ט)
וראה גם מאמר ד דרוש ג.
אמר שהחכמה האלקית ראתה לעשות את האדם מחבור חומר וצורה, צריך לברא למענו הקרקע לעניני החומר והשמים לנשמתו, והשמים מסך מבדיל בין הכדור העליון הרוחני והשפל החמרי, והתנועה הנמצאת בשמים היא המבדיל ביניהם, כי בעליונים שאינם גוף לא תמצא תנועה, ולכן אין זמן במערכותם ואינו שולט בהם כי אם להיפך הם שולטים בו, והנמצאים השמימיים שלתנועתם נמשך הזמן הם שוים לזמן כי בהתחדש תנועתם יתחדש הזמן, והנמצאים התחתונים כל סוג תנועותיהם מוקפים בזמן, ויש לו עליהם ממשלה עצומה, שהזמן יספיק להוית הדברים וגם להפסדם, וזו הממשלה הטבעית אשר למערכות השמים על ההוים ונפסדים... (במדבר ל ב שער פה, וראה עוד ערך זמן)
יש לך לדעת איך התשובה ומעשים טובים הם יפים מכל חיי עולם הבא, והוא דבר עמוק, וזה כי מצד התשובה ומעשים טובים אשר הם בעולם הזה האדם מתעלה מן עולם הזה הגשמי להיות אל השי"ת, והנה מתנועע האדם אל השי"ת כאשר האדם הוא בעל תשובה, ואשר הוא מתנועע אל דבר הוא נחשב עמו לגמרי ביותר, כי המתנועע אל הדבר הוא מצד הדבר שאליו הוא מתנועע כאלו הוא דבר אחד עם מי שאליו התנועה. וכבר רמזו חכמי אמת דברים אלו בפרק כל כתבי, אמר ר' יוסי יהא חלקי עם המתים בדרך מצוה, ולא עם עושי מצוה, אבל המתים בדרך מצוה הנה הוא מתנועע אל השי"ת נחשב שהוא עם השי"ת לגמרי, כי התנועה אל הדבר כאלו הוא אחד עמו... (דרך חיים ד יז)
...כי כל מי שאין לו מנוחה לא הגיע אל השלימות, ולכך הוא מתנועע, שכבר התבאר אצל אם למדת תורה הרבה שהמתנועע הוא בכח והדבר שהוא בפועל לגמרי אין לו התנועה שהיא שייכת אל הדבר שהוא בכח, וכאשר הושלם הוא בפועל, ולפיכך כל זמן שלא הושלם העולם ולא היה בפועל לא קנה המנוחה עד שהושלם... ועוד ביארנו כי כל דבר שיש לו קדושה כמו ישראל והארץ ראוי שיהיה בא לכלל מנוחה ושביתה, כי התנועה היא לגשם כאשר ידוע מענין התנועה שהיא לגשם, וישראל שיש להם מדריגה קדושה בלתי גשמית ראוי שיהיה להם השביתה מן התנועה דהיינו המלאכה, כי שאר תנועה לא נקראת תנועה, כי התנועה בלבד אינה טורח על האדם כלל, אבל המלאכה נקראת תנועה וטורח, ולפיכך נתן לישראל שהם קדושים יום קדוש ושביתה... (שם ה ט)
ובפרק חלק אמר רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה... המאמר הזה יש לתמוה מאד כי מה ענין השמש והירח אל המחלוקת של קרח. אבל פירוש הדבר הזה כי המאמר הזה בא להודיע כמה גדול המחלוקת כי לא נמצא בנבראים פעולה מהירה תמידית בכח גדול כמו התנועה של השמים אשר הם מתנועעים תנועה תמידית מהירה, והשמש והירח הם המושלים והפועלים בתחתונים על ידי תנועתם, וכדכתיב "את השמש לממשלת היום ואת הירח לממשלת הלילה". ודבר זה ידוע כי הפעולה היא בכח מדת הדין... וכאשר אין כאן דין בעולם אין ראוי התנועה שהיא פעולת השמש והירח אשר היא פעולה ראשונה קודם אל הכל, כי התנועה בפרט התנועה הסבובית היא הקודמת לכל התנועות. וכבר התבאר כי התנועה הזאת היא מצד הדין, וכאשר אין דין בעולם אין כאן תנועה... (נתיב השלום פרק ב)
ובמדרש אמר ריב"ל בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה והם מעכבין לצאת... הנה ביארו גם כן כי התנועה הזאת היא מן השי"ת מצד אחר, כי השמש והירח שהם עלולים, והעלול במה שהוא עלול אין ראוי שיהיה ממנו פועל הזה, וזה שאמר שעיניהם מכהה מאור העליון ורצו בזה כמו שהתבאר כמה פעמים כי האור הוא המציאות שהוא בפועל לגמרי, ולפיכך אמרו ז"ל שהסומא כאלו מת... ולפיכך אין התנועה להם מצד עצמם, כי הפועל הזה שהוא התנועה הזאת אי אפשר רק שתהיה ממי שהוא בפועל הגמור, כי מי שאינו בפועל הגמור צריך אל אחר שיוציא אותו אל הפועל הגמור... וזה שאמר שאינם יוצאים עד שזורק בהם חץ, כלומר השי"ת מניע אותם בכח שלו ומוציא התנועה אל הפעל...
ודע כי הרב המורה בפרק ראשון מחלק השני האריך מאד לבאר כי מניע הגלגל הוא השי"ת אשר הוא נבדל, ועיקר ראיתו היא, שאם היה זה כח בגלגל יהיה כח מתחלק מחלק הגלגל או כח בלתי מתחלק יהיה מניע מתנועע במקרה, וכל מתנועע במקרה אי אפשר שלא ינוח, וכבר קבלנו שזאת התנועה מן הגלגל היא נצחית, ומאחר שהוא נצחי אי אפשר רק שיהיה כאן מניע נבדל לא יתנועע כלל בשום צד. והנה בנה עיקר ראיתו על התנועה הנצחית, וזהו הפך האמונה שאין אנו מודים בזאת ההנחה, ואם כן כבר נפל הבנין בכללו. אבל רז"ל חכמי האמת אין הוכחה שלהם מצד הזה רק מצד התנועה בעצמה, כי אי אפשר שתהיה התנועה הזאת מצד עצם הגלגל כי אין הגלגל הוא פועל גמור שכבר בארנו כי הפעולה בעצמה היא דין גמור, ואין הדין הגמור רק אל השי"ת, כמו שאמר כי המשפט לאלקים, וזה מפני שהוא ית' הוא בפועל הגמור, ולכן הוא יתב' הפועל האמיתי, אבל דבר שהוא בכח מצד מה אינו בפועל הגמור ואי אפשר שתהיה ממנו התנועה... (שם וראה שם עוד)
גוי ששבת חייב מיתה וכו' פירוש כי הדבר שהוא בפועל הוא בעל הנחה שכבר נמצא בפועל ואז הוא נח, והגוים אינם בפועל בשלימות כלל, שיאמר עליהם שהם בפועל והתנועה היא אינה בפועל כלל, כמו שהוא ידוע מענין התנועה שהיא בכח, ואין התנועה בכח על שהיא יוצאת לפועל אבל היא נשארת בכח לעולם, וכל זה ידוע למי שידע מענין התנועה, ולפיכך ראוי לאומות העולם התנועה, כי אין יוצאים לפועל השלימות לעולם, ולפיכך גוי ששבת חייב מיתה, וזה מפני כי השביתה היא מצד שהוא בפועל, ואין שייך דבר זה לגשמי... (חידושי אגדות סנהדרין נח ב)
ועוד כי כל דבר שהוא נח הוא יותר ראוי אל הקיום, כי הדבר שהוא בעל תנועה יש לו שנוי כי כל מתנועע משתנה, וכיון שהוא משתנה אין לו קיום, ואין לך בכל היסודות שהוא נח עומד כמו יסוד הארץ, כי כלם הם מתנועעים כמו האש היסודי האויר והמים כלם מתנועעים חוץ מן הארץ שהיא נחה, לכך כתיב "והארץ לעולם עומדת", וזה שאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ שהיא קיימת, ובזה גם כן קיימים לעולם כאשר ירשו דבר נח עומד קיים... (שם שם צ א)
...והבן איך אמר זורק בחץ, לומר כי התנועה היא מצד השי"ת לא מצד המישוש כמו שיניע בעל גשם שהוא לא יניע רק במישוש בלבד, ולכך אמר דזרק בו חץ, אשר החץ הוא כח של הזורק בלבד, וכך השי"ת מניע את השמים מצד כחו הוא גזירתו אשר הוא מסבב השמים, ואין התנועה להם בעצמם כמו שיאמרו אותם שבדו סברות מדומות מלבם, שיאמרו כי התנועה היא מצד החשק והתשוקה מן הגלגלים... (שם קי א)