תנור

ספרא:

תנור אם שלם טמא, אם חותכו טהור, מיכן אמרו תנור שניטמא כיצד מטהרים אותו חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ, רבי מאיר אומר אין צריך לגרר הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים, ר' שמעון אומר צריך להסיעו... (שמיני-יין ושכר פרק י, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו, כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי זה ככירים, בגפת ובעצים הרי הוא כתנור... אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי האי כופח היכי דמי, אי ככירה דמי אפילו בגפת ובעצים נמי, אי כתנור דמי אפילו בקש ובגבב נמי לא, אמר ליה נפיש הבליה מדכירה וזוטר הבליה מדתנור. היכי דמי כופח היכי דמי כירה, א"ר יוסי בר חנינא כופח מקום שפיתת קדרה אחת, כירה מקום שפיתת שתי קדרות... (שבת לח ב)

...אין טשין את התנור באליה, ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור, הא הוסק התנור מיהא שרי... (פסחים ל ב, וראה שם עוד)

בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת, לדברי האוסר מהו, א"ל הפת מותרת. א"ל והאמר רב חיננא סבא אמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש... (שם עה א, וראה שם עוד)

הנודר מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת, ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשים בתנור. (נדרים נא א)

...(ומרחיקין) ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה (תנור כלי חרס הוא שרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס, ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור... ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו). (בבא בתרא יז א)

לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעלייה צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח, ואם הזיק משלם מה שהזיק. ר' שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין האלו אלא שאם הזיק פטור מלשלם... והתניא בתנור ארבעה ובכירה שלשה, אמר אביי כי תניא ההיא בדנחתומין, דתנור דידן כי כירה הנחתומין. (שם כ ב)

המוכר את הבית... אבל לא את הקלת ולא את התנור ולא את הכירים... (שם סה א)

...תא שמע דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה תנור של מקדש של מתכת היה... ההוא תנורא דאטחו בה טיחייא אסרה רבה בר אהילייה למיכלה לריפתא לעולם ואפילו במילחא, דילמא אתי למיכלה בכותחא... (זבחים צה ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת שאין טעם כמון אלא ריח כמון. (תרומות נא א)

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תידלק הפת, נתערבה באחרות תעלה באחד ומאתים. (ערלה יט א)

תנור שהסיקוהו בקש או בגבבה לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו... תני בר קפרא אפילו לסמוך לו אסור, ר' שמי סמיך לאדירא דתנורא... ר' מנא מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא, (מקלל לנשים ששטחו בגדים שבאו עליהם מים על אויר התנור), ר' יודן בי ר' ישמעאל הורי מדוחק מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון (התיר מדוחק לגרוף התנור ולתת עליו תלתא ענפי ארז הלחים), ובלחוד לא ידעין מגיריית. א"ר יוסי בשבת אתה מהלך אחר הסיקו ובטומאה את מהלך אחר גיפופו, (בשבת אם הסיקו מבפנים הרי הוא כתנור, ואם הסיקו מבחוץ הרי הוא ככירה, ובטומאה אחר הסגירא (אם הוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה הרי הוא כתנור, ואם לאו הרי הוא ככירה)... (שבת כב ב)

מעמידין תנור וכיריים במועד רבי יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה. תנא ר' חלפתא בר שאול ובלבד שלא יגדרנו בתחלה (שלא יעשה תנור מחדש). תני תנור וכיריים חדשים אין סכין אותן בשמן ואין טולין אותן במטלית ואין חוסמין אותן בצונין בשביל שיתחסמו, ואם בשביל לשפות עליהם את הקדירה מותר... (מועד קטן ו ב)

תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי ר"מ, וחכמים אומרים במה דברים אמורים בגדול, אבל בקטן תחלתו כל שהוא, ושיריו רובו, משתגמר מלאכתו, איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין, רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין.

כירה תחלתה שלש ושיריה שלש משתגמר מלאכתה, איזוהי גמר מלאכתה, משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באלפס. הכופח עשאו לאפיה שעורו כתנור, עשאו לבשול שעורו ככירה... (כלים ה א, וראה שם עוד)

תנור של אבן ושל מתכת טהור וטמא משום כלי מתכות, ניקב נפגם נסדק עשה לו טפלה או מוסף של טיט טמא. כמה יהא בנקב כדי שיצא בו האור. וכן בכירה, כירה של אבן ושל מתכת טהורה וטמאה משום כלי מתכות, נקבה נפגמה נסדקה עשה לה פטפוטין טמאה, מירחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהורה, ר' יהודה אומר מבפנים טמאה ומבחוץ טהורה. (שם שם יא)

תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת בית שמאי אומרים הכל טמא, ובית הלל אומרים התנור טמא והבית טהור, רע"א אף התנור טהור. (אהלות ה א. וראה שם עוד)

חזקוני:

תנור - ללחם, וכירים - לבשר. (ויקרא יא לה)

רש"ר הירש:

תנור וכירים - התנורים האמורים כאן היו כלי חרס מיטלטלים, כעין קדירות גדולות בלא שוליים, היו מחברים אותם לקרקע בטיט ומכסים את קירותיהם בטיט, כיסוי זה נקרא טפילה. אך חיבור התנור בקרקע היה רק דרך עראי, משום כך הזכיר כלים אלה ביחוד, ללמדנו שחיבורם העראי לקרקע לא הוציא אותם מכלל כלים מטלטלים, אלא דינם כדין כלי חרס והרי הם מקבלים טומאא. (ויקרא יא לה)