תענוג

(ראה גם: אדם-חייו, הנאה, עונג, שמחה, תאוה)

זהר:

גופיהם של הצדיקים שאינם מתענגים בעולם הזה אלא מתענוג של מצוה וסעודות של שבתות וחגים וזמנים, רוח הטומאה הוא אינו יכול לשלוט עליהם, כי לא נתענגו משלו כלום, ומשום שלא לקחו משלו אין לו רשות עליהם, אשרי הוא מי שלא נהנה משלו כלום. (תרומה רפ)

לאחר שהאדם אכל והתענג צריך לתת חלק תמצית לצד ההוא (לקליפות), ומה הוא הוא מים אחרונים... (שם תקכג)

בהיכל הזה תלויות כל תשוקות שבעולם וכל התענוגים של הכסילים חסרי לב חסרי דעת, כמו שאמר וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה וגו' בנשף בערב יום וגו', ואז נקרבו רגליו להיכל הזה, שהוא הכלל של כל התחתונים ממנו, (להיותו היכל ת"ת דטומאה, הכולל כל הו"ק), אז והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, שית זה הוא היכל הזה, שהוא היכל הששי לכל שאר היכלות, וכאן עומדת הזונה לפתות הפתאים. (פקודי תתקיב)

תלמוד בבלי:

...נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שוקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן... (שבת לג ב)

א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'... שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ר"נ בר יצחק אמר ניצול משעבוד גלויות... אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת עונג, הוי אומר זה עונג שבת. במה מענגו, רבי יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג, מאי היא א"ר פפא כסא דהרסנא. (שם קיח א וב)

...שכח ואכל ושתה אל יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו, שנאמר ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל שלא יתקנאו בכם. (תענית י ב)

...אמר לי בהאי אגרא דאמרת לא בעינא יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת דמענגת בהו... (שם כה א)

אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים, לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים. (חגיגה טז ב)

והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך... (יבמות סג ב)

...ותענוגות בני האדם אלו בריכות ומרחצאות. (גיטין סח א)

כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה. (ע"ז לה א)

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. (אבות ו ד)

והתורה נקנית במ"ח דברים... במיעוט תענוג... (אבות ו יז)

...ולא היה אדם אחד שהיה משיבו חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים. (מנחות סה א)

תלמוד ירושלמי:

...א"ר יוסי בי ר' אבון מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה כאכילה ושתייה, הדא דתימר ברחיצה של תענוג, אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר... (ברכות יט ב)

...בסוף (מברך) רבי יונה בשם ר"ש חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, בא"י על הארץ ועל מעדניה. (שם מה א)

שמחה לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו. (מועד קטן ט ב)

מדרש רבה:

ויחר למשה, למה שאדם הדן עם חבירו ומתווכח ומשיבו יש לו נחת רוח, ואם אינו משיבו יש לו צער. (במדבר יח ט)

ר"א בר' שמעון ור' יוסי בר' חנינא ורבנין, ר"א אומר כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה נוח לו שלא אמרן. ר' יוסי אומר כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן. רבנן אמרי כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין זה בזה נוח לו שלא אמרן. ר' יוחנן וריש לקיש, ר"י אמר כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה נוח לו שלא אמרן, ר"ל אמר כל מי שאומר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שעריבה על בעלה בשעת חופתה נוח לו שלא אמרן. (שיר ד כב)

א"ר לוי אף הקורא מקרא בעינוגו ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון. (שם שם כג)

אשה בית אישה, מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה. (רות ב טז)

...ותענוגות אלו האגדות שהן ענוגו של מקרא. (קהלת ב י)

ותענוגות בני האדם זה ענוגן של ישראל, שדה ושדות תפנוקין ותפנוקיין. (שם שם יא)

מדרש תנחומא:

...ובפרשה שניה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער ונדוד שינה... לפיכך מתן שכרה לעולם הבא. (נח ג)

פרקי דר' אליעזר:

ר' יהושע אומר עוביה של ארץ מהלך ששים שנה ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני אדם. (פרק ה)

פסיקתא:

ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא לא ניתנה השבת אלא לתענוג, רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה, ולא פליגי, מה דאמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא לתענוג אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומענגים, מה דאמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לתלמוד תורה אילו הפועלים... רבי יהושע דסכניס בשם רבי לוי כל שהוא מתענג בשבת שואל והקב"ה נותן לו משאלותיו, מאי טעמא והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. (פרשה כג י' הדברות תליתאה)

אבות דרבי נתן:

רבי יהודה הנשיא אומר כל המקבל עליו תענוגי העולם הזה מונעין ממנו תענוגי העולם הבא, וכל שאינו מקבל תענוגי העולם הזה נותנין לו תענוגי העולם הבא. (פרק כח ה)

תנא דבי אליהו זוטא:

וכן יהיה השמש נחת רוח ותענוג גדול לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא... (פרק יב)

מורה נבוכים:

ואפני בחינתו הוא בחינת שלמות האיש ההוא ולחקור ולדעת פעולותיו ולהשתכל במדותיו, והגדול שבמופתים הנחת התענוגים הגופיים ובזותם, שזאת תחלת מדרגת אנשי החכמה כל שכן הנביאים... (חלק ב פרק מ)

רבינו יונה:

...גם יש בכלל "התקן עצמך" למעט בתענוגים, כדי שילמוד תורה הרבה, כמו ששנינו (לקמן ו' ד') "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל". כי המרבה בעידונין לא תשכון בתוכו החכמה, כמו שאמרו צוארו שמן ערפו עבה...

וכל מעשיך יהיו לשם שמים, אפילו דברים של רשות כמו האכילה ושתיה והישיבה והקימה וההליכה והשכיבה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם לעבודתו... (אבות ב טז)

ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, וכי תחשוב בלבך לאן אתה הולך לא תחפוץ בכל התענוגים והעדונים, כי לרמה אתה טורח, גם כל עושר וכבוד יבזה בעיניו וכל טובה יהביל, כי הכל הבל ורעות רוח... (שם ג א)

רבינו בחיי:

אז תתענג על ה', אם תקרא השבת עונג אז תתענג על ה', וזה מדה כנגד מדה, העונג על ה' הוא עונג הנפש, כלומר יתן לך עונג הגוף בשפע טובה עד שתודה בו ובטובותיו ותתענג נפשך בזכרו. אבל הגאון רבינו סעדיה ז"ל פירש על עונג הגוף, כלומר תענוג גופך יהיה על השי"ת ולא ככסילים שנאמר בהם "לא נאוה לכסיל תענוג" (משלי י"ט), אלא שיקח מן התענוג במדה ובמשקל, כי כך דרך המשכיל שלא ירבה בתענוגים, אבל יקח מהם די ספוקו בענין בינוני, כי בו ייטב שכלו ויתחזקו שלשה כחותיו, והן כח הבחינה, וכח המחשבה וכח הזכרון... (כד הקמח שבת)

ספר העיקרים:

וכן אמרו בויקרא רבה (כ"ז) אמר רבי אליעזר ברבי מנחם ונחל עדנך תשקם (תהלים ל"ז) אין כתיב כאן אלא ונחל עדניך, מכאן שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו, וזה ירמוז להשגה שישיג כל אחד מתארי השלמיות אשר בו ית', כמו שבארנו בפרק ט"ו מזה המאמר, ונקראה עדן בעבור כי הערבות והשמחה והתענוג האמתי אינו אלא בהשגה בלבד, לפי ששאר הערביות כלם פוסקים וכלים ותפסק בהכרח השמחה שבהם. ועוד כי ברבות טובתם הוא סבת הפסדם, כי מי שיתענג במאכל או במשתה כשמרבה לאכול או לשתות יצטער ויקוץ בהם בלי ספק, וכן בכל שאר התענוגים הגשמיים ואין תענוג ושמחה מתמדת אלא בהשגת הדבר הרוחני, וכל שכן כשיהיה הדבר ההוא בלתי בעל תכלית, כי כל מה שתגדל ההשגה תתוסף השמחה ויתרבה התענוג ולא יפסק. ולפי שהיו תארי השלמות אשר בו יתברך בלתי בעל תכלית, הנה ימצאו בו לפי זה השגות בבלתי בעל תכלית, ולזה יתחייב שימשכו לאותן ההשגות שמחות בבלתי תכלית, וזהו שאמר הכתוב "שובע שמחות את פניך" (תהלים ט"ז), רוצה לומר ריבוי שמחות כפי רבוי ההשגות אשר בך... וכפי רבוי השגת האדם בתארי השלמות אשר בו יתברך כן תגדל מדרגת התענג בחיים הנצחיים ההם, ותתוסף שמחתו וערבותו. ובזה נשער בגודל השמחה והערבות שיש אצלו ית' בהשגת עצמותו שיש בו שלמיות בלתי בעל תכלית וכל אחד מהם נצחי בבלתי בעל תכלית בחשיבות... (מאמר ב פרק ל)

...ויאמר כי לפי שיששכר היה חושק מאד המנוחה והתענוג וראה שאין מנוחה אמיתית אלא בעולם הבא ואין תענוג טוב אמתי כי אם בארצות החיים, והמנוחה והתענוג ההוא אי אפשר שיושגו אלא בעמל בחכמה ובתורה ובמצות, כמו שהוא מדרך כל תענוג שלא יושג אלא אחר העמל והצער, נטה שכמו לסבול בחכמה ובתורה ובמצות שהוא העמל המביא אל התענוג ההוא שהוא התענוג והמנוחה האמיתיים שאין בהם שנוי, והם הטוב הגמור שאין רע דבק בו כלל. וזה כי כל תענוגי העולם הזה וטובותיו ימצא הרע דבק בהם תמיד, לפי שכל אחד מהם ימצא הפכו עמו או סמוך לו... כי ההפסד והעדר והשנוי והחסרון ימשך לדברים ההפכיים ולדברים המורכבים מהפכיים, להיות כל הפך מבקש להתגבר על חברו ולנצח אותו, וכאשר יתגבר עליו לא ישקוט עד שישחיתנו ויפסידהו מכל וכל, ובזה יפסד המורכב... (מאמר ד פרק נא)

עקדה:

...וכל יום חג וקרבן בפני עצמו, כמאמר החכם כי לא ישוה התענוג הסופי באיכות ובמהות לתענוג שיש בהשגת חלקי השלם. וכל תענוג יבא בעתה אחת ברגע, וכאן גם כן כל יום רומז אל תענוג השגת חלק השלמות, ולא ישוה לתענוג השלמות הנרמז בשמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו. (ויקרא כג ב שער סז פרק ז)

ולקח מדמה - יספיק שישתמש מתמציתה לשמור הבריאות ומעט תענוג להיותו דשן ורענן לפני ה', והזה - יזה יספיק לו לא כהרשעים כי תחסר בטנם אף כי יגיח ירדן אל פיהו. (במדבר יט ד שער עט)

אברבנאל:

...ופרי עץ הדר רוצה לומר שלא יאסור ה' ערבות התענוג אך יתנם לו ביום הא' בזמן הנערות, וראוי שיהיה כל זה לעבוד את ה', כמו שכתוב ושמחתם לפני ה'. (ויקרא כד ב)

ספורנו:

הוא ישופך ראש - הכח הדמיוני ימעיט את התענוג בתחלת השגתו במה שידמה ויצייר יראה הזק באיכות התענוג וכמותו וסדרו. ואתה תשופנו עקב - כי המתאוה בהתגברו יוליד ההזק בסוף התענוג. (בראשית ג טו)

מהר"י יעבץ:

הוא היה אומר... והוכיח מזה המאמר שאין ראוי שיהיה מאלו ההצלחות הזמניות, לפי שהדבר שהוא טוב כל שירבה יגדל שלמותו וטובתו, ואנו רואים בכל אלו הדברים שזכר שכל שירבו יפסידו את עצמם, אם כן יש לדון שלא נבראו אלו הדברים בעבור עצמם ושיהיו הם התכלית, אבל הוא להפך, שנראה שהם הכנה לדבר אחר... וגלה עוד מום הדברים העולמיים שכל שיגדל תענוגו יגדל היזקו ברבויו, וזה כי הנאת הנכסים רבה מרבוי הבשר והיזקם גדול מהיזק הבשר ברבויו, והגזל יותר, והזמן יותר ויותר ולכשפים אין סוף. התענוגים גם כן בהדרגה כמו שהוא מבואר בנפשו... וסדרם בסדר נאות מאד וחלקן לארבעה אבות נזיקין, הא' בעצמו של אדם, בגופו, מרבה בשר, והוא בעצמו לקח מכל תענוגי הגוף היותר עצמי להעמדת הגוף, ורבויו היזק בעצמו, להודיע כי הנזק בעצם ולא במקרה. הב', הנכסים, והם חוצה לו, והיזקם גדול מהנאתם, כי הנזק בעצמו... (אבות ב ח, וראה שם עוד)

מדרש שמואל:

...ולזה סמך מרבה בשר מרבה רמה, ואמר כי כל התענוגים הם בדרך דמיון, ועליהם אמר שלמה המלך ע"ה ומה יתרון לבעליה כי אם ראות עיניו, ותענוג הגוף הוא תענוג מורגש דבק בעצם האיש המתענג ובבשרו, ועל כן בא זה החכם ואמר כי אפילו התענוג המורגש שמעדן את הגוף ומיפה אותו הוא מרבה צער, וכן אמרו ז"ל קשה רמה למת כמחט בבשר החי, לא שדעתם שהמת מרגיש אלא שכל מי שדעתו נקיה יש לו להצטער בחייו על ניוולו במותו, ושישתדל למעט אותו ניוול... (שם)

שערי קדושה:

נמצא כי אבות המדות הרעות הן ארבעה, הגאוה, והכעס הנכלל ומתדבק עמה, והשיחה בטילה, ותאות התענוגים, והעצבון... (חלק א שער ב)

רש"ר הירש:

בעצבון תאכלנה - כל תענוג נקנה על ידי וותור ויסורין, ודבר זה ילמד אתו שלא כל דבר טוב בעיניו הוא באמת טוב. (בראשית ג יז)

מוהר"ן:

...כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה הוא מהניצוצות שנפלו לשם, והניצוצות הם אותיות כנ"ל, וקודם שמוציאם אל הדיבור הם בבחינת דם, שהוא בחינת נפש, כ"ש (ויקרא י"ז) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, וכשמוציאם על ידי הדיבור זהו בחינת (שה"ש ה') נפשי יצאה בדברו, ואז מעלה הנצוצות ומחברם יחד, ועושה שלום ביניהם, וזהו שאמרנו למעלה שעל ידי הדמים שלא עבד בהם את השי"ת מזה בא נצחון ומחלוקת... (עה)

שפת אמת:

במדרש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כי עיקר השבח שזוכין על ידי התורה לתקן גם הטבע ומדרגות תחתונות... וזה עיקר הברכה "ונתתי גשמיכם בעתם" וגו', תיקון כל עניני עולם הזה להיות נמשכים אחר הקדושה, והוא עיקר השלימות כמו שיהיה לעתיד... לכן צריכין לשמור עצמו מתענוגי עולם הזה, רק בשבת קודש שנקרא שלום ויש בו עליה ודביקות להשורש מצוה להתענג, ולכן הבטיח הכתוב ונתתי שלום, שיוכלו לקבל כל התענוגים וישארו בדביקות השורש כנ"ל. (בחקותי תרמ"א)

ברש"י לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל... וכפי מה שפורש אדם עצמו מתאוות כך זוכה להשיג טעם הקדושה... ובמדרש מי יתן טהור מטמא וכו' עולם הבא מעולם הזה, ודאי אין הפירוש מתענוגי עולם הזה, רק כפי מה שפורש עצמו מעולם הזה כך זוכה לטעום טעם עולם הבא... ויש לכל איש ישראל לידע ולהאמין כי התענוג והרצון שבאדם נוגע במקום גבוה עד מאד, והוא ענין השבת שנקרא יום מנוחה ועונג, ובני ישראל שומרי שבת, פירוש ששומרים הרצון שלא להתערב בדברי הבל, ועל זה נאמר מי שטרח בערב שבת וכו' כי בימות החול הוא הבירור מלהתגאל בהבלי עולם, ועל ידי זה זוכה לטעום בשבת טעם עולם הבא, כי שבת מעין עולם הבא. (חוקת תרל"ז)

שם משמואל:

ספר יצירה המליך אות צ' בלעיטה... ונראה עוד לומר, דענין אכילה התכלית היא מזון הנפש והגוף, דבלעדי חלקי הזן שמחדשין להם כפעם בפעם בלתי אפשר לחיות. אך מצורף לזה עוד עריבות המאכל ומסיר את הרעבון, ובחובת הלבבות שהרעבון נברא בטבע מחסד השי"ת, שאלמלא הרעבון היה אדם שוכח בטרדתו לאכול ולקיים את נפשו. ויש לומר דגם עריבות המאכל נמי מהאי טעמא הוא למשוך את האדם להיות פונה את מחשבתו להמאכל, דבלאו הכי לא היה יכול להתעכל היטב במעיו... ויש לומר שזהו ההפרש בין לעיטה לבין אכילה, שלעיטה הכונה לעריבות המאכל לבד, ואחת היא אם מזין או לא, ואכילה נקראת הזנת הנפש והגוף...

והנה כמו בעניני מאכל כן בכל עניני הגוף יש הכנה וסיבה, והעיקר שהוא התכלית, וצריך האדם שיהיה העיקר לעיקר והטפל לטפל ולא להיפוך. וזהו גם כן מה שנברא האדם עם תאות ועריבות החיבור, וזהו הכנה וסיבה לתכלית ולקיום המין, דאי לאו הכי אשה חמת מלא צואה והיה הדבר נמאס מאד ולא העולם מתקיים במין. והרשעים נמשכים אחר ההכנה והסיבה והזנו ולא יפרוצו, והצדיקים נמשכים אחר התכלית ומצדדין את ההכנה והסיבה בכל מה דאפשר. וכן הוא בכל עניני העולם אפילו לעשות מסחר וקנין ולאסוף הון... (וארא תרע"ד)

ונראה לפרש על פי מה שכתב הרח"ו (בשער הקדושה) דמים הם שורש כל התענוגים, היינו דשורש התענוגים באין מיסוד המים, ועל כן מכנים עריות יסוד התענוגים בלשון אכילת דגים שהם ברואי המים, וכן נמי כל אכילת תענוג יש לכנות באכילת דגים... (יום הכפורים תרע"ו)

ר' צדוק:

...ואיתא שילהי ברכות שמקיא חלב שינק משדי אמו על דברי תורה, כי על יגיעה בדברי תורה יוכל להקיא כל מיני עינוגי עולם הזה, וזה טעם "אדם כי ימות באהל" שממית וכו', היינו שמשים כל חיותו בזה על ידי זה נפלט גם כן כל עונג רע שהזין לנפש, ואפילו כל מיני עינוגי הרשות דהיתר. שעל זה תיקנו חכמים ברכת הנהנין על כל הנאת דאכילה וראיה ושמיעה וכיוצא שעל ידי הברכה יהיה נזכר לדעת לקבל עונג זה מהשי"ת ולא עונג גופני, שזהו התכללות קליפת נוגה בקדושה כנודע דק"נ פעמים נכללת בקדושה. מכל מקום כמעט אי אפשר לאדם לימלט מהנאת רשות בעולם הזה שהוא כרוך בעקביו על ידי עטיו של נחש... (חלק ב צדקת הצדיק רסב, עמוד קמז)

וזהו כשהתורה נקנית לו ונעשית תורתו אז רחבה שאין לה גבול, ולכך הותרו בשבת כל תענוגי הגוף, ואדרבא הם מצוה לשבת עונג, מטעם כי אז תתענג על ה', כמ"ש בריש פרק כיצד מברכין ל"ה ב' כאן קודם ברכה לה' הארץ ומלואה ולאחר ברכה הארץ נתן לבני אדם, כי הברכה היא הכרה שה' נוכח פניו... ולכך נאסרו תענוגי מותרות במאמר קדושים תהיו עיין רמב"ן שם... אבל מכל מקום לאחר ברכה שקיבל על כל פנים עול מלכות שמים מצד היראה והחכמה הפשוטה, אז הארץ נתן לבני אדם ליהנות, שהרי על כל פנים יש לו ממשלה על כחות גופו, והגוף הבהמיי וארציי הוא תחת ידו וממשלתו ואינו נהנה מקדשי שמים אף על פי שעדיין אין לבו ברשותו לגמרי. אבל מי שהגיע למדרגה שלבבו דביקה תמידיות במחשבת רצון השי"ת ושליטתו וכן כל אבריו אחריו כי ממנו תוצאות חיים, הרי כללות גופו נעשה מרכבה לשם שמים... וכמ"ש בשילהי חגיגה זה השולחן אשר לפני ה', דשולחנו של אדם השלם בזה כמזבח, ואיתא (יומא ע"ט) הממלא גרונם של תלמידי חכמים כמקריב נסכים... (חלק ג דובר צדק עמוד נב)

חכמה ומוסר:

ומעתה צריכים אנחנו לחקור מה הוא רבוי המועיל. נדע ונבין זאת בפלס עומד העיון, כי אין רבוי המנוח בין בכמות בין באיכות - כחלק הרוחני. ואין תענוג כתענוג הרוחני. ואם כי יכול להיות כי לא איש משכיל לא יבין זאת, אכן אמדי' לאיש משכיל המעמיק על דבר ימצא כי בחינת המנוח הוא, השקטת הכחות ההפכים אשר באדם. אשר האיש בנוי על שני הפכים בנושא אחד. אשר על כן עומק העונג מדבר אשר לאדם הוא רק כי אז נשקטים כחות ההפכים אשר באדם מחמת הפקת רצונו אשר ימצא לשעתו. וההשקט לפי הפקת הרצון אם רב או מעט יתרבה ההשקט ויתגדל התענוג מזה, וזה בחינת התחלפות התענוגים אשר לאדם, ירבה התענוג ותרבה השמחה לפי מצוא רצונו, ולמול ערך השקטת הכח ההפכיי. ומעתה דעת לנבון נקל כי אין תענוג כתענוג רוחני, כי כל תענוג גשמי כרוך בעקבותיו כח ההפכי המדאיב נפש האדם כל ימי חלדו, ומזה יסתעף כי כל איש נמשך לרוחני, כל הומיה אשר סואן ברעש עד כי שמלה מגוללה בדמים כמוץ אשר תדפנו הרוח יהיה להאיש המשכיל הלזה. ומבואר הרבה מזה כי כל איש אשר ישתורר עליו פעולות מכח ההפכי יתרחק מכח הרוחני הפשוט, וזה ענין עמוק... (חלק ב יט)

שעורי דעת:

ובאמת, כל ההנאות והתענוגים שאנו מקבלים בזה העולם, הוא רק מרוחניותו של הדבר למעלה, החודרת דרך מסך החומר הגס, ותענוג זה בהיותו בענינים הרוחניים הוא נשגב ושלם, אך בעברו דרך החומר הגס הוא מפסיד הרבה מהטוהר והזכות הנמצאים בו, ובדרכו לעולם הזה נפגם טעמו ונטפלים אליו גם הסובין והמורסין שאי אפשר בלעדיהם לקבל הנאה בעולם הזה.

והנה אופן המשכת ההנאה המורגשת לנו בעולם התחתון משרשו בעליונים ורב המרחק שבין עצם ההנאה בעולם הרוחני העליון ובין טעם ההנאה אצלנו, נוכל לצייר דרך דוגמא ומשל על פי מה שמצינו (סנהדרין ע"ה א'), מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים ואמרו וכו', ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר. הרי רואים אנו מזה שענין האהבה, שעליה נאמר "עזה כמות אהבה", יכול למצא את ספוקו באיזו מדה על ידי שהוא מרגיש את ההתקרבות מאחורי הגדר, והלא מובן כמה רב המרחק מעצם התשוקה עד ספוקה באופן זה, כענין זה, ועוד בהרבה מעלות יתירות לאין שיעור וערך, רחוקים כל עניני התענוגים בהאי עלמא מעצם ההנאה הרוחנית בטהרתה וזכותה.

ואמנם כל ענין התענוג וההנאה שאדם מרגיש בכלל אין אנו יכולים לדעת מהותו, וכל מה שהוא ברשותנו לדעת הוא רק אופן ההרכב של החמרים השונים הנותנים לו טעמו, אבל עצם סוד הטעם אי אפשר לבאר ולעמוד על טיבו. ובאמת כל ענין ההנאה והטעם הוא רק מנשמתו של הדבר פנימה, וזה התענוג וההנאה שאנו מרגישים הוא רק דל וקלוש ודמיון רחוק מאותו התענוג וההנאה של ההתדבקות לנשמת הכל. ומובן לנו איזה ערך ושווי יש להנאה כזו היורדת וחודרת דרך גדרים ומחיצות עבות וגסות לעומת ההנאה הרוחנית, שהנשמה בטהרתה מרגשת מהתדבקותה באלקים, ובשביל זה כשמתרחשת לו לאדם איזו תשוקה ותאוה להנאה אסורה או מותרת, צריך הוא מיד להתבונן ולהעלות בחשבון את ערך ההנאה שהוא יכול להשיג כאן דרך מחיצות וגדרים, לעומת אם יתגבר על תשוקתו ויהנה מאותה ההנאה בטהרתה ושלמותה בלי שום ערבוב ולא מאחורי הגדר העב... (חלק ב עמוד נא)

רבינו ירוחם:

אגלה לכם כאן סוד גדול, הלא תדעו כי כל מציאות התאוה אינה ולא כלום, והרי "משביעו רעב" (סוכה נ"ב), עיקר הכל אינו אלא דמיון, אדם המתענג מכסף וזהב הסובבים אותו על כל צעד וצעד מאי נפקא מינה ליה אם הזהב עומד באפריקה או אצלו בבית? כל המתדמים והעונגים הלא אינם כי אם דמיונות כוזבות. וציור לזה חלום, אדם ישן וחולם לו חלומות טובים ונהדרים, האומנם כי בשעת החלום יש לו תענוגים רבים מכל חלומותיו, וסוף כל סוף בעת הקיצו משנתו הוא מיד יורק ואומר פו פו, מה זה היה עמי? ומדוע לא? מדוע לא ירצה להיות כל ימי חייו באלה החלומות? אלא דסוף סוף הרי רואה כי לא נשאר אצלו כלום כי אם חלום ריק... (דעת תורה ויקרא עמוד טו)

נמצא לפי זה שדוקא צדיקים הם הנהנים מעולם הזה באמת, ובהנאתם הם, גם חיים זוכים, כי הנאתם הם, באה להם ממקור הקדושה, מאשר נוטפות מור עובר על כל דרכיהם ומעשיהם, ולא בחינם אומרים מה תחזו לנו? מה תתנו לנו? מה תוכלו ליתן לנו כתחליף לתענוגינו אנו? והאומנם כי גם לאומות תענוגים בעולם הזה, אבל זה לא מקוריים, כי אם מהריחות הנודפות אשר ממקור הקדושה, ויפה אמר חכם אחד בראותו פלאי תענוגי עולם הזה אצל הגוים, "גם עשו קבל חלק טוב, הוא לא רמה עצמו בכלל", גם בחלק זה יכולים שפיר לשלם להם, אלא שבאחת הם טועים, הגוים שהלכו בלוית הקיסר וראו את כל הכבוד הגדול שקבל המלך, דימו כי אמנם זה כל מציאות הכבוד, זה כל מציאות תענוגי העולם הזה, ואינם יודעים מאיזה דבר טוב יותר, חיותם שלהם הוא בבואה דבבואה של הכבוד האמיתי, של עונג אמיתי. אם כן גם ההנאה מצד "הבבואה דבבואה" די טוב בה, והראיה שהרי שמועה טובה תדשן עצם, ושמועה רעה תיבש גרם, אבל אין קיימות בהם, מהרה עוברים וכלים, כי על כן אמנם הם גם מאבדים עצמם לדעת, כי תענוגיהם מדומים ועוברים, ריק מכל חיות וחיים... (שם עמוד יז, וראה שם עוד)

מכתב מאליהו:

אמנם ידעתי כי כאן שאלה ישאלנה השואל, אם כן זה הבוחר בדרך התורה והולך בדרך צדיקים לא יהיה לו חלק בכל חמודות תבל? הלא החיים נראים כל כך יפים ומעונגים וזה הבוחר בתורה ימשוך את ידו מכל זה, ואם כן חייו אינם חיים?

על זה נשיב לו, הנך טועה, שואל יקר, גדול הוא עונגו מעונג המדומה שלהם, הם מדמים להתענג אבל לא כך הוא, חייהם אינם חיים, אין להם שביעה בתענוגיהם, אינם מדושני עונג, שהרי רק עונג מדומה ירדופו ואך קצהו רואים, רודפים אחריו ולא ישיגוהו לעולם. מה שאינו כן חלקנו הוא ממדושני עונג, עונג אושר האמיתי בעולם הזה, ומכל שכן לעולם הבא, אנו שבעים תמיד בכל המתנות שינחילנו השי"ת ברוב חסדיו, כמאמרם ז"ל בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו, הרי שיש לנו הרבה והרבה להודות על גודל הטוב והחסד אשר השי"ת מעניק לנו בהם תמיד בלי הפסק.

וזהו ביאור מה שנאמר בקריאת שמע "ואכלת ושבעת", ענין שביעה זו היא המעולה שבברכות, כי אין לך אדם שישבע בעניני העולם הזה, כי הרודף אחר תענוגי העולם הזה לא ישיגם כחפצו ורעב הוא תמיד, ורק זה אשר כל מגמתו הוא האושר הרוחני ועניני העולם הזה המה לו האמצעים לתכלית זו, האדם אשר באמת ובכל לב חשקו לעבודת השי"ת, זה האדם ישבע במתנות השי"ת גם בעולם הזה, ותמיד מאושר הוא... (חלק א עמוד ו, וראה עוד ערך אושר)

וראיתי עוד בביאור "ומשביע לכל חי רצון", כי לא יהנה האדם באמת אלא אם יגיע אליו דבר אשר השתוקק להשיגו, כי רק מלוי התשוקה הוא עיקר ההנאה והעונג, ואם יהיה לאדם איזה דבר מבלי שיצטרך להשתדל להשיגו, אזי הנאתו ועונגו בו מעטים מאד המה... (שם עמוד יז, וראה עוד ערך הנאה)