תערובת

(ראה גם: מאכלות אסורות, שיעורים)

ספרא:

מנין אתה אומר נתערבה עולה בעולה עולה בתמורה עולה בחולין יקרבו, תלמוד לומר יקריב יקריב. יכול אפילו נתערב בפסולין, תלמוד לומר יקריבנו, אוציא את שנתערב בפסולין שאינן כשרין ליקרב. מנין אפילו נתערבה בחטאות החיצונות, אוציא את שנתערב בחטאות החיצונות שאלו למעלן ואלו למטן. ומנין אפילו נתערב בחטאות הפנימיות, אוציא את שנתערב בחטאות הפנימיות שאלו מבפנים ואלו מבחוץ ומניין אפילו נתערב בבכור ובמעשר ובפסח, אוציא את שנתערב בבכור ובמעשר ובפסח שאלו מתן ארבע ואלו מתנה אחת, ומנין אפילו נתערב בשלמים ובתודה, אוציא את שנתערב בשלמים ובתודה שאלו קדשי קדשים ואלו קדשים קלים, יכול אפילו נתערב באשם, תלמוד לומר יקריבנו, לבדו הוא קרב ולא שנתערב באחרים... (ויקרא פרק ג)

שקץ הוא לכם לאסור את עירובם, כמה יהיה בו ויהא אסור, עשר זוז ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בגרב שמחזיק סאתים. דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים, רבי יוסי אומר אחד בששה עשר בו. (שמיני-יין ושכר פרשה ג)

תלמוד בבלי:

...ומי אזלינן בתר בתרא, והא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר, אם רוב חולין חולין, אם רוב מעשר מעשר, ואמאי ליזיל בתר בתרא, אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר ואין יודע איזה מהן בסוף... (פסחים ז א)

אמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור, שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר. במאי עסקינן, אילימא בנותן טעם שלא בזמנו שלא במינו מותר, הא יהיב טעמא, אלא במשהו, חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור, רב לטעמיה, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם, רב גזר חמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו ושלא בזמנו במינו אסור, כרבי יהודה, ושלא במינו מותר, דשלא בזמנו ושלא במינו אטו מינו כולי האי לא גזרינן. שמואל אמר חמץ בזמנו במינו אסור, שלא במינו מותר, שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר, חמץ בזמנו במינו אסור, שמואל לטעמיה דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו אסורין במשהו, שלא במינו בנותן טעם, שלא במינו אטו מינו לא גזר, שלא בזמנו בין במינן בין שלא במינן מותרין כר' שמעון. ורבי יוחנן אמר חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור בנותן טעם, שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר... דר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינו בנותן טעם... אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב, שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון... (שם כט ב, וראה שם עוד)

מאן תנא דחמץ דגן גמור על ידי תערובות ונוקשה בעיניה בלאו, אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא, דתניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו בארבעים... (שם מג א, וראה שם עוד)

...חמשה שנתערבו עורות פסחיהם זה בזה ונמצאת יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני, אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזריק דם מיהא הוה חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני... (שם פח ב)

הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו, נתערב בבכורות ר"ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו... (שם צח א)

יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות אסורות. נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים אם יש בהן בנותן טעם אסור... והכי קתני אם נותן טעם לפגם הוא מותר... איתיביה רבה בר ליואי לרבא בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנה לעובד כוכבים ולא יעשנה מרדעת לחמור אבל עושה אותו תכריכין למת מצוה. לעובד כוכבים מאי טעמא לא, דלמא אתי לזבוניה לישראל... חמרא חדתא בענבי, אביי אמר במשהו, ורבא אמר בנותן טעם. אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא, דהוה ליה מין במינו, ומין במינו במשהו. ורבא אמר בנותן טעם, בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו, ומין בשאינו מינו בנותן טעם... (ע"ז סה ב, וראה שם עוד)

...אמר רב כהנא מדברי כולם נלמד נותן טעם לפגם מותר... מכלל דאיכא למאן דאמר נותן טעם לפגם אסור, אין, והתניא אחד נותן טעם לפגם ואחד נותן טעם לשבח אסור דברי ר"מ, ר' שמעון אומר לשבח אסור ולפגם מותר, מאי טעמא דר"מ גמר מגיעולי עובדי כוכבים, גיעולי עובדי כוכבים לאו נותן לפגם הוא ואסר רחמנא, הכא נמי לא שנא, ואידך כדרב הונא בריה דרב חייא, דאמר רב הונא בריה דרב חייא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלא לפגם הוא... ור"ש מאי טעמא, דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך, כל הראויה לגר קרויה נבילה, שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה... (שם סז ב, וראה שם עוד)

יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא, יין ביין ומים במים בכל שהוא, יין במים ומים ביין בנותן טעם, זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם... (שם עג א, וראה שם עוד)

כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן, נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה או שהמית את האדם על פי עד א' או על פי הבעלים ברובע ונרבע במוקצה ונעבד באתנן ומחיר בכלאים ובטרפה ביוצא דופן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין. נתערבו בחולין תמימים ימכרו החולין לצורכי אותו המין. קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא. קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו. נתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור וכמעשר... (זבחים ע ב, וראה שם עוד)

נתערב קומצה בקומץ חבירתה במנחת כהנים במנחת כהן משיח במנחת נסכים כשרה, רבי יהודה אומר במנחת כהן משיח במנחת נסכים פסולה, שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו... (מנחות כב א, וראה שם עוד)

מערבין נסכי פרים בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים, של יחיד בשל ציבור, של יום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים, ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים. אם עד שלא בלל פסול. הכבש הבא עם העומר אף על פי שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולים... (שם פט א, וראה שם עוד)

דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות, נתערב ביין רואין אותו כאילו היו מים. נתערב בדם הבהמה או בדם החיה רואין אותו כאילו הן מים, רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם... (חולין פז א, וראה שם עוד)

ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה, כיצד משערין אותה, כבשר בלפת. גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין, והרוטב בנותן טעם. וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם... (שם צו ב, וראה שם עוד)

...השתא דאמר רבי יוחנן סמכינן אקפילא (מומחה) ארמאה, הכא נמי סמכינן אקפילא ארמאה, דאמר רבא אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בששים, הילכך מין בשאינו מינו דהיתרא בטעמא, דאיסורא בקפילא, ומין במינו דליכא למיקם אטעמא אי נמי מין בשאינו מינו דאיסורא דליכא קפילא בששים... אמר רבי חנינא כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה, איכא דאמרי בקדרה עצמה, ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדרה. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט... דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט. אמר רב נחמן גיד בששים ואין גיד מן המנין, כחל בששים וכחל מן המנין, ביצה בששים ואין ביצה מן המנין... (שם צז א וב, וראה שם עוד)

א"ר חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בס', אמר לפניו ר' שמואל בר רב יצחק רבי אתה אומר כן, הכי אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה במאה, ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה, דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה וגו', ותניא בשלה אין בשלה אלא שלימה, ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל. דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה, מר סבר מחתך לה והדר מבשל לה, ומר סבר מבשל לה והדר מחתך לה... מאן דאמר בששים סבר בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן והוה ליה בששים, מאן דאמר במאה סבר בשר בהדי בשר משערינן והוה ליה במאה... (שם צח א, וראה שם עוד)

טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסור, ניער את הקדרה אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה אסור. אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא... אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה... (שם קח א, וראה שם עוד)

חטאת (העוף) שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת אפילו אחד בריבוא ימותו כולם, חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה, וכן עולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין עולה שבחובה בין שחובה מרובה ונדבה מועטת, ביו שהנדבה מרובה וחובה מועטת, בין ששתיהן שוות... (קנים כב ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט, רבי יוסי אומר יבור בין ממין אחד בין משני מינין, רבי שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד, וחכמים אומרים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע... (כלאים ה ב, וראה שם עוד)

צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר אם רוב מן הרחלים אסור מחצה למחצה אסור, וכן הקנבס והפשתן שטרפן זה בזה... (שם לט ב)

סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה, ר' אליעזר אומר אם יש בקיפוי מאה סאה תעלה באחד ומאה, ור' יהושע אומר לא תעלה. סאה תרומה שנפלה על פי מגורה יקפיאנה, אם כן למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה בשאינו יודע אם בלולות הן ואם לאיזו הן נפלו. שתי קופות שתי מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה מעלות זו את זו, ר"ש אומר אפילו הן בשתי עיירות מעלות זו את זו... (תרומות כג ב, וראה שם עוד)

סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו כשם שפיחתו החולין כך פחתה תרומה ומותר... סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כך נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור. ולא סוף דבר שפחתה התרומה אלא אפילו פחתו חולין ותרומה בעינה טוחן ומתיר. תני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה... תני אף טוחן הוא בתחילה ומתיר... על דעתיהון דרבנן אינו טוחן ומתיר... (שם ל א)

שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה, הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה, אבל אם אין ידוע איזה היא של תרומה ואיזה היא של חולין אכל את אחת מהן פטור והשניה נוהג בהן כתרומה וחייבת בחלה דברי ר"מ, ור' יוסי פוטר, אכל אחר את השניה פטור, אכל אחד מן שניהן משלם כקטנה שבשתיהן... (שם לז ב, וראה שם עוד)

בצל שנתנו לתוך עדשים אם שלם מותר אם חותכו בנותן טעם, ושאר כל התבשיל בין שלם בין מחותך בנותן טעם, רבי יהודא מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמה. תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה, שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מותרין... (שם נ ב)

מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שני עד שישלים והשאר חולין, אם בלל וחפן לפי חשבון, זה הכלל המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון. סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו, ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה, מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף... (מעשר שני יא ב)

העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת (בחלה) ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח, ואם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל... מתניתא דלא כדרבן שמעון בן גמליאל, דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור... (חלה יח ב)

...דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כילו כן, מיי כדון ההן אמר נותני טעמים אחד ממאה, וההן אמר נותני טעמים אחד מששים, מאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה את הזרוע אחד מששים באיל, ומאן דאמר אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה באיל. מאן דאמר אחד ממאה את מוציא העצמות מהזרוע, ומאן דאמר אחד מששים אין את מוציא את העצמות מן הזרוע. וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך הוציאם מן האיל, לית יכיל דתני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין, אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה... (ערלה ו ב)

התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים, הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים, רבי שמעון אומר אינן מצטרפין, רבי ליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור... (שם ח א, וראה שם עוד)

כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור, בית שמאי אומרים אף מטמא, ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה... ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו, כיצד שאור של חיטים שנפל לתוך עיסת חיטים ויש בו כדי לחמץ, בין שיש לו לעלות באחד ומאה בין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור, אין בו לעלות באחד ומאה, בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור. להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד, גריסים שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם, בין שיש בהן כדי לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה אסור. אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה מותר... (שם יב ב)

שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ והצטרפו וחימצו, רבי ליעזר אומר אחר האחרון אני בא, וחכמים אומרים בין שנפל האיסור בתחלה בין בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ... כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא, רבי ליעזר אומר אחר הראשון אני בא וחכמים אומרים אחר האחרון... (שם יד ב, וראה שם עוד)

בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק, נתערב באחרים כולן ידלוקו דברי רבי מאיר, וחכמים אומרין יעלו באחד ומאתים... (שם טז ב)

...דתני של נותנין טעם בין לשבח בין לפגם אסור דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים לשבח אסור לפגם מותר, כגון חומץ שנפל לגריסין... (ע"ז לב ב)

יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא, יין ביין ומים במים כל שהוא יין במים ומים ביין בנותן טעם, זה הכלל מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם. חזקיה אמר הדא דאת מר במקום שהמים נמכרין במידה, אבל במקום שאין המים נמכרין במידה כיין ביין הן. חזקיה אמר כוס שמסכו מאיסור ומהיתר ונפל איסור בתוך איסור והיתר בתוך היתר. א"ר שמואל דרבי ליעזר היא דרבי ליעזר אמר אחר אחרון אני בא. אמר רבי ירמיה חומר הוא ביין נסך... (ע"ז לה ב)

משנה תורה:

אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב חמץ, כגון כותח הבבלי ושכר המדי וכל הדומה להן מדברים שהחמץ מעורב בהן אם אכלן בפסח לוקה ואין בו כרת, שנאמר "כל מחמצת לא תאכלו". במה דברים אמורים בשאכל כזית חמץ בתוך תערובת בכדי אכילת שלש ביצים הוא שלוקה מן התורה, אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלש ביצים אף על פי שאסור לו לאכול אם אכל אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות. (חמץ ומצה א ו)

דבר אסור שנתערב בדבר מותר מין בשאינו מינו בנותן טעם, ומין במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו יבטל ברוב. כיצד חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהן טעם חלב הרי אלו מותרין, ואם נמצא בהם טעם חלב והיה בהן ממשו הרי אלו אסורין מן התורה. נמצא בהן טעמו ולא היה בהן ממשו הרי אלו אסורין מדברי סופרים. 

כיצד הוא ממשו, כגון שהיה מן החלב כזית בכל שלש ביצים מן התערובת, אם אכל מן הגריסין האלו כשלש ביצים, הואיל ויש בהן כזית מן החלב לוקה, שהרי טועם האיסור וממשו קיים. אבל פחות משלש ביצים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם. וכן אם לא היה בתערובת כזית בכל שלש ביצים, אף על פי שיש בהן טעם חלב ואכל כל הקדירה אינו לוקה אלא מכת מרדות.

נפל חלב כליות לחלב האליה ונמוח הכל, אם היה חלב האליה בשנים בחלב הכליות הרי הכל מותר מן התורה, אפילו חתיכת נבלה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה הכל מותר מן התורה, אבל מדברי סופרים הכל אסור עד שיאבד דבר האסור מעוצם מיעוטו ולא יהיה דבר חשוב שאינו עומדת, כמו שיתבאר.

ובכמה יתערב דבר האסור ויאבד בעוצם מיעוטו, כשיעור שנתנו בו חכמים יש דבר ששיעורו בששים, ויש ששיעורו במאה, ויש ששיעורו במאתים.

נמצאת למד שכל איסורין שבתורה בין איסורי מלקות בין איסורי כרת בין איסורי הנייה שנתערבו במאכל המותר מין בשאינו מינו בנותן טעם, מין במינו שאי אפשר לעמוד על הטעם שיעורו בששים או במאה או במאתים, חוץ מיין נסך מפני חומרת עכו"ם, וחוץ מטבל שהרי אפשר לתקנו, ומפני זה אוסרין במינו בכל שהן, ושלא במינן בנותן טעם כשאר כל האיסורין.

כיצד, טיפת יין נסך שנפלו עליה כמה חביות של יין הכל אסור, כמו שהתבאר, וכן כוס של יין טבל שנתערב בחבית הכל טבל עד שיפריש תרומה ומעשרות הראויין לתערובת, כמו שיתבאר במקומו.

פירות שביעית אף על פי שאם נתערבו במינן בכל שהוא ושלא במינן בנותן טעם אינן בכלל איסורי תורה, שאין אותה התערובת אסורה, אלא חייב לאכול כל התערובת בקדושת שביעית, כמו שיתבאר במקומו.

חמץ בפסח אף על פי שהוא מאיסורי תורה אינו בכללות אלו, לפי שאין התערובת אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת כמו שביארנו, לפיכך אוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו.

והוא הדין לתבואה חדשה שנתערבה בישנה מלפני העומר אוסרת בכל שהוא, שהרי יש לה מתירין, שלאחר העומר יותר הכל. וכן כל דבר שיש לו מתירין ואפילו היה איסורו מדבריהם, כגון איסור מוקצה ונולד ביום טוב לא נתנו בו חכמים שיעור, אלא אפילו אחד בכמה אלפים אינו בטל, שהרי יש דרך שיותר בה כגון הקדש (על ידי פדיון) ומעשר שני וכיוצא בהן.

אבל הערלה וכלאי הכרם וחלב ודם וכיוצא בהן, וכן תרומות נתנו חכמים בהן שיעור, שאין בהן היתר לכל אדם...

ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים, התרומה ותרומת מעשר והחלה והבכורים עולין באחד ומאה וצריך להרים, ומצטרפין זה עם זה, וכן פרוסה של לחם הפנים לתוך פרוסות של חולין עולין באחד ומאה. כיצד, סאה קמח מאחד מאלו או סאה מכולם שנפלה למאה סאה קמח של חולין ונתערב הכל, מרים מן הכל סאה אחת כנגד סאה שנפלה והשאר מותר לכל אדם, נפלה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע.

הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים. כיצד, רביעית של יין ערלה או כלאי הכרם או שהיתה הרביעית מצטרפת משניהם שנפלה לתוך מאתים רביעיות של יין הכל מותר ואינו צריך להרים כלום. נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנייה. (ראה ראב"ד).

ולמה צריך להרים התרומה ולא ירים ערלה וכלאי הכרם, שהתרומה ממון כהנים, לפיכך כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדום אינו צריך להרים.

ולמה כפלו שיעור ערלה וכלאי הכרם, מפני שהן אסורין בהנייה. ולמה סמכו על שיעור מאה בתרומה, שהרי תרומת מעשר אחד ממאה ומקדש הכל, שנאמר "את מקדשו ממנו", אמרו חכמים דבר שאתה מרים ממנו אם חזר לתוכו מקדשו.

שאר איסורין שבתורה כולן כגון בשר שקצים ורמשים וחלב ודם וכיוצא בהן שיעורן בששים. כיצד, כזית חלב כליות שנפל לתוך ששים כזית מחלב האליה הכל מותר. נפל לפחות מששים הכל אסור...

אבל כחל שנתבשל עם הבשר בששים וכחל מן המנין, הואיל והכחל מדבריהם כמו שביארנו הקלו בשיעורו.

ביצה שנמצא בה אפרוח שנשלקה עם ביצים המותרות אם היתה עם ששים ואחת והיא הרי הן מותרות, היתה עם ששים בלבד נאסרו הכל מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו היכר בה והוסיפו בשיעורה.

אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצי עוף טהור לא אסרה אותם ואם טרף אלו עם אלו או שנתערבה ביצת עוף טמא או ביצה טריפה עם ביצים אחרות שיעורן בששים.

ומנין סמכו חכמים על שיעור ששים, שהרי המורם מאיל נזיר והוא הזרוע אחד מששים משאר האיל והיא מתבשלת עמו ואינה אוסרת אותו, שנאמר "ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל".

מין במינו ודבר אחר שנתערבו, כגון קדרה שהיה בה חלב אליה וגריסין ונפל לתוכה חלב הכליות ונמחה הכל ונעשה גוף אחד, רואין את חלב האליה ואת הגריסין כאילו הן גוף אחד ומשערין חלב הכליות בגריסין ובאליה, אם היה אחד מששים מותר, שהרי אי אפשר כאן לעמוד על הטעם. והוא הדין לתרומות שנתערבו לשערן במאה, וכלאי הכרם או ערלה לשער אותן במאתים.

כשמשערין בכל האיסורין בין בששים בין במאה בין במאתים משערין במרק ובתבלין ובכל שיש בקדרה ובמה שבלעה קדרה מאחר שנפל האיסור לפי אומד הדעת, הרי אי אפשר לעמוד על מה שבלעה בצמצום.

אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה, ואם ביטל הרי זה מותר, ואף על פי כן קנסו אותו חכמים ואסרו הכל. ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובות זו אלא על זה העובר שביטול האיסור אבל לאחרים הכל מותר... אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה.

כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם, וכן כל כיוצא בזה.

כבר ביארנו שאם נתן דבר האסור טעמו בדבר המותר נאסר הכל, במה דברים אמורים בשהשביחו, אבל אם פגם זה האסור למותר והפסיד טעמו הרי זה מותר, והוא שיהיה פוגם מתחלה ועד סוף, אבל אם פגם בתחלה וסופו להשביח או השביח בתחלה אף על פי שסופו לפגום הרי זה אסור... (מאכלות אסורות פרק טו, וראה שם עוד)

כל השעורים האלו שנתנו חכמים לדבר האסור שנתערב במינו המותר בשלא היה הדבר האסור מחמץ או מתבל או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר, אבל אם היה מחמץ או מתבל או דבר חשוב אוסר בכל שהוא. כיצד, שאור של חיטין של תרומה שנפל לתוך עיסת חיטין של חולין ויש בו כדי לחמץ הרי העיסה כולה מדומע, וכן תבלין של תרומה שנפלו לקדירת חולין ויש בהן כדי לתבל והן ממין החולין הכל מדומע, ואף על פי שהשאור או התבלין אחד מאלף. וכן שאור של כלאי הכרם לתוך העיסה או תבלין של ערלה לתוך הקדרה הכל אסור בהנייה.

דבר חשוב שהוא אוסר במינו בכל שהוא שבעה דברים, ואלו הן, אגוזי פרך, ורמוני בדן, וחביות סתומות, וחלפות תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית וככרות של בעל הבית.

כיצד רמון אחד מרמוני בדן שהיה ערלה ונתערב בכמה אלפים רמונים הכל אסור בהנייה...

וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, ואחר כך ישער השאר בששים, שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה, והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין. והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהם בהנייה כמו שיתבאר בהלכות שחיטה אוסרין בכל שהן עד שיגביה אותן, וכן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין או עם הבשר בזמן שמכירו מגביהו והשאר מותר שאין בגידים בנותן טעם, ואם אינו מכירו הכל אסור מפני שהוא בריה בפני עצמו, הרי הוא חשוב ואוסר בכל שהוא...

יראה לי שכל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מן המקומות, כגון אגוזי פרך ורמוני בדן בארץ ישראל באותן הזמנים שהוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן, ולא הוזכרו אלו אלא לפי שהן אוסרין כל שהן בכל מקום, והוא הדין לכל כיוצא בהן בשאר מקומות ודבר ברור הוא שכל איסורין האלו מדבריהם.

נפל רמון אחד מן התערובת הזאת לשני רמונים אחרים מרמוני בדן, ונפל מן השלשה רמון אחד לרמונים אחרים הרי אלו האחרים מותרין, שהרי הרמון של תערובת הראשונה בטל ברוב, ואם נפל מן התערובת הראשונה רמון לאלף כולן אסורין, לא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן שאם יפול מן התערובת השניה למקום אחר אינו אוסר, וכן כל כיוצא בזה.

נתפצעו אגוזים אלו שנאסרו כולן מפני אגוז ערלה שביניהן או נתפרדו הרמונים ונתפתחו החביות ונתחתכו הדלועין ונתפרסו הככרות אחר שנאסרו הרי אלו יעלו באחד ומאתים. והוא הדין לחתיכת נבלה שנדוכה בכל החתיכות ונעשה הכל כמות שהיא עולה בששים... (שם פרק טז, וראה שם עוד)

כל איסורי גפן מצטרפין זה עם זה, כיצד, הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג ואכל מן התערובת כזית לוקה, וכן אם שתה רביעית תערובת יין וחומץ לוקה.

דבר המותר אינו מצטרף לדבר האסור בנזיר, כיצד יין שנתערב בדבש אף על פי שטעם הכל טעם יין ושתה מן התערובת אינו לוקה, עד שיהיה מדבר האסור בתערובת כזית בכדי שלש ביצים ואכל כשלש ביצים, כשאר האיסורין השוים בכל אדם, כמו שבארנו בהלכות מאכלות אסורות... (נזירות ה ג, וראה שם עוד)

התרומה עולה באחד ומאה, כיצד סאה תרומה שנפלה למאה סאה של חולין ונתערב הכל מפריש מן הכל סאה אחת ונותנה לכהן והשאר מותר לזרים, וכל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורים של אדום אינו צריך להגביה הואיל ונפלה במאה בטלה במיעוטה והכל מותר לזרים.

נפלה סאה תרומה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע וימכר הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. במה דברים אמורים כשנתערב מין במינו, אבל מין בשאינו מינו בנותן טעם, אם יש בכל טעם תרומה נעשה הכל מדומע וימכר לכהנים חוץ מדמי תרומה שבו, ואם טעם הכל טעם חולין הכל מותר לזרים.

סאה תרומה שנפלה למאה והגביה סאה מן הכל ונפלה הסאה שהגביה למקום אחר אינה מדמעת אלא לפי חשבון... (תרומות פרק יג, וראה שם עוד ופרק יד וטו)

טבל שנתערב בחולין מתוקנין מין במינו שאי אפשר להלך אחר הטעם, אם יש לו פירות אחרות מוציא על אותו טבל תרומה ומעשרות לפי חשבון, ואם אין לו פירות אחרות להוציא על אותו טבל הרי הכל אסור עד שיפריש, וכשהוא מפריש מפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומת מעשר שבטבל. כיצד, מאה סאה של טבל שנתערב במאה סאה של חולין מתוקנין מפריש מן הכל אחד ומאה, וכן שהפריש טבל וישאר צ"ט חולין מתוקנין, נמצא מפסיד סאה אחת, וכן אם היה אותו טבל טבול לתרומה מפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומה ותרומת מעשר, ולמה מפסיד סאה זו כדי שלא יאמר מאה שהפריש הן מאה של חולין והסאה שנשארו הוא הטבל, וכן אם היה הטבל פחות מן החולין או מרובה על החולין מגביה הטבל וכדי תרומת מעשר שבטבל מן החולין או כדי תרומה ותרומת מעשר אם היה הטבל טבול לתרומה... (מעשר ח ב, וראה שם עוד)

כל האסורין לגבי המזבח אוסרין בכל שהן אפילו נתערב אחד בריבוא נפסד הכל ונפסל למזבח, וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מולד נרבעת ונעבד ומוקצה ושהמיתה את האדם שולדן אסורין למזבח כמותן. במה דברים אמורים כשנעבדה בה עבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת, שהרי הולד מצוי עמה בעת שנפסלה והיה כאבר מאיבריה, אבל אם נתעברה אחר שנעבדה בה עבירה או אחר שהמיתה הרי ולדה כשר למזבח... (איסורי מזבח ג יב)

כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות או שור הנסקל אפילו אחד ברבוא כולן ימותו לפי שבעלי חיים חשובין הן ואינם בטלין, ואם הקריב הורצה, שאין בעלי חיין נדחין.

נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח ירעו כולם עד שיפול בהן מום וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין של קדשים שנתערב.

נתערב קדשים בחולין תמימים ימכרו החולין שבתערובת לצרכי אותו המין ויקרבו כולן, כיצד, ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימים, ימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים ויקרבו הכל שלמים, וכן בעולה או באשם והדמים חולין לכל דבר שהרי דמי חולין הן... (פסולי המוקדשין פרק ו, וראה שם עוד)

חטאת העוף שנתערבה בעולת העוף או עולת העוף שנתערבה בחטאת העוף אפילו אחת ברבוא כולן ימותו. במה דברים אמורים כשהיו מפורשות בשעת לקיחת הבעלים זו חטאת וזו עולה, אבל אם הביא עופות לחובתו מהן חטאת ומהן עולה ולא פירש אלא כולן סתומות ונתערבה חטאת או עולה בחובה זו הסתומה יש להן דינים אחרים... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

...ועוד החמירו בענין זה שאמרו (חולין ק"ח) גם כן שיש איסור מחודש בזה יותר משאר אסורי מאכלות לפי קצת מן הפרושים שבענין בשר בחלב אם נתערב חלב עם הבשר ואין בחתיכת הבשר שנתערב בו ששים כנגד החלב אנו רואים שניהם כחתיכת אסור, ואם נפלה אותה חתיכה בקדרת בשר או בקדרת חלב משערין בכולה, וזהו אמרם ז"ל חתיכה עצמה נעשית נבלה, והטעם מפני שתערובתם אוסרתם, ולפיכך אחר שנתערבו הרי הן כחתיכת נבלה. ובשאר איסורין אינו כן, שאיסור שנתערב בחתיכת התר ואין בחתיכה ששים לבטל האסור ואחר כך נפלה לקדרה אין משערין אלא בשעור האסור שנפל בה, והיא בעצמה תסיע להעלות האסור, לפי שאותה חתיכה לא נעשית נבלה... (כי תשא מצוה קיג, וראה עוד מצוה קסג)