(ראה גם: תפלה-כללי)
ובעלי הקומה רשומים באלו ג' (מרכבות) בתפילה, באיזה מקום, אלא כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם, (ויש) ארבע זקיפות וארבע כריעות, (דהיינו ב' זקיפות וכריעות בברכת אבות תחילה וסוף, וב' זקיפות וכריעות במודים תחלה וסוף), והנה רומז כאן באלו זקיפות וכריעות שמוליך ומביא למי שד' רוחות העולם שלו ומעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו, (דהיינו כמו בלולב) והם ששה קצות, שמים וארץ וד' רוחות שהם כנגד ג' ברכות ראשונות (שהם חג"ת), וג' ברכות אחרונות (שהם נה"י שבהם ח' כריעות וזקיפות), ובעושה שלום במרומיו יש ד' שהם כריעה וזקיפה לשמאל, וכריעה וזקיפה לימין, שזהו (דומה לעומד כנגד רבו שהימין שלו הוא כנגד שמאל דרבו, והשמאל שלו כנגד ימין דרבו, ועל כן) הוא נותן שלום לשמאלו וימינו.
הרי הם י"ב בין כריעות וזקיפות, (ד' בברכת אבות תחלה וסוף, ד' במודים תחילה וסוף, ד' כריעות וזקיפות בעושה שלום לימין ושמאל), ובהם ע"ב עינים, (שבהיותם שש קצות, דהיינו למי שד' רחות שמים וארץ הם שלו כנ"ל, הנה שש פעמים י"ב עולה ע"ב, ובהיותם ממשיכים חכמה בסוד הזקיפות על כן נקראים עינים). שש כריעות יש בהם ח"י נענועים, ג' בכל כריעה, כי צריך לכרוע בראש וגוף וזנב (עד שיתפקקו) ח"י חוליות (שבשדרה, הרומז כנגד יסוד הנקרא ח"י, והרמז שצריכים לכלול בשש כריעות אלו את היסוד, וי"ב כריעות וזקיפות) עולים ע"ב. באלו ע"ב עינים של הקב"ה (המושפעות אל המלכות), מאירים ע"ב כנפים של השכינה והיא קמה עליהם ונקראת עמידה, (שה"ס תפלת העמידה), כי בתחילה היתה המלכות בנפילה, (שה"ס הכריעה), וצריך להקים אותה בשם הוי"ה, (דהיינו לזקפה בשם) בה"י עלמין, (שהוא ע"י יסוד הנקרא ח"י), ובד' זקיפות שבשש ברכות שהוא תפארת, הכולל ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות.
וצריך לכרוע בח"י עולמות, (דהיינו במדת היסוד שנקרא ח"י), וזה הוא ו"ו ו' כי כל הכורע כורע בברוך, (שהוא יסוד הנקרא ברוך), וכל הזוקף זוקף בשם הוי"ה, שהוא עמוד האמצעי (שהוא ת"ת הנקרא הויה), וצדיק (הנקרא ברוך), שהם ו"ו ו', (שת"ת ה"ס וו במילוי, ויסוד ה"ס ו' בלי מילוי), ואלו (ג' ווין) רמוזות (בראשי תיבות ג' הפסוקים) ויסע ויבא ויט, (שה"ס ג' קוין דשם ע"ב. ו"ו עליונה שהוא ת"ת אחוזה בזקיפה וכריעה, (וע"כ יש בו ב' ווין, אבל היסוד האחוז רק בכריעה יש בו ו' אחת). וכולם עולות ח"י כנגד ח"י ברכות התפלה.
ד' כריעות הן בא-דני, ד' זקיפות הן בהוי"ה, שהוא עמוד האמצעי (הנקרא הויה), והשכינה (שנקראת א-דני) חי עולמים, (שהוא יסוד), מיחד אותם, (הוי"ה א-דני זה בזה, וזהו) יאהדונה"י, (שהן אותיות הוי"ה א-דני בשילוב שהם בגימטריא) אמן, (שהוא צ"א), בכל סיום ברכה מח"י ברכות והם ח"י פעמים (ז' אותיות) הוי"ה וח"י (פעמים ד' הם ע"ב), שהם ע"ב עינים המאירות בע"ב גדפין, שהם ח"י פעמים (ד' אותיות) א-דני... (פנחס רע"מ דש, ועיין שם עוד)
ומשום זה כל הכורע כורע בברוך, (שה"ס יסוד), וכל הזוקף זוקף בשם, זו היא השכינה בשם הוי"ה, שבו צריכים לזקוף השכינה, אותה שנאמר בה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (מעצמה, אלא) על ידי מדרגה אחרת (שהיא הוי"ה, דהיינו ז"א). ומשום זה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אותו שנאמר בו הוי"ה זוקף כפופים, (ועל כן כל הזוקף זוקף בשם. (שם שם תתנו)
ולעולם הימין (שהוא חסד) נקרא אתה, כמו שלמדנו. ועל כן כהן כפוף (ראשו) למקום ההוא, אתה, (בכל ברכה וברכה של תפלת שמונה עשרה, שמשתחוה) בתחילת הברכה ובסוף הברכה. ועולם התחתון (שהוא מלכות), כשנקשר לימין (שהוא חסד), ומתדבק בו, הוא נקרא ממטה למעלה ברוך ואינו נקרא ברוך זולת בסוד המקור שנתדבק בו שנכנס בתוכו ומילא אותו, (דהיינו החסד, שאז נקראת המלכות ברוך). אתה (שבברכה) הוא סוד של כהן הזה, (דהיינו חסד) להדבק בו, ועל כן בתפלה אדם כורע בברוך, (שהוא מלכות), משום שהוא עולם כפוף למעלה, וזה הוא השינוי בין ברוך שבתפלה בין ברוך שבשאר ברכות, (שברוך שבשאר ברכות הוא בחכמה ובינה, וברוך שבתפלה הוא במלכות). והכל הוא בסוד עליון להריק ברכות לכל העולמות.
(במלה) ברוך שבברכת התפלה (דשמונה עשרה) אדם כורע בו בברכיו וכופף ראשו באתה, משום שאתה נקרא ראש, ועל כן כהן נוטל חלק בראש, והוא ראש תמיד, ומשום זה הכריעה היא בברוך, וכפיפת הראש היא באתה, והכהן בכל מקום שקורא אתה, הוא משתחוה בתפלה, והמלך אחר שכופף ראשו (בתחילת תפלת שמונה עשרה), אינו זוקף עוד (עד שמסיים התפלה). מהו הטעם, שהקב"ה אמר אל הלבנה לכי ומעטי את עצמך, ועוד לא נזדקפה (הלבנה, שהיא המלכות, ממיעוט הזה, והמלך הוא בבחינת מלכות, על כן כופף ראשו ואינו מזדקף)... (עקב רע"מ טו)
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, אמר שמואל מאי טעמא דרב, דכתיב ה' זוקף כפופים. מיתיבי מפני שמי נחת הוא, מי כתיב בשמי, מפני שמי כתיב. אמר ליה שמואל לחייא בר רב, בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך, הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך, כשהוא זוקף זוקף בשם. רב ששת כי כרע כרע כחיזרא (שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת), כי קא זקיף זקיף כחיויא. (ברכות יב א)
תנו רבנן אלו ברכות שאדם שוחה בהן, באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף, ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה. אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה, והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה. אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דריב"ל הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה, המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו... (שם לד א)
בר קפרא אמר, לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה, לך בריכה, כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון... תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי, אמר רבי ירמיה ובלחוד דלא יעבוד כהדין חרדונא (כמו הצב כשהוא שוחה ראשו זקוף), אלא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (אף ראשו יהיה יהיה כפוף). מילתא דחנן בר בא פליגא, דחנן בר בא אמר לחברייא נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי, ברוך אתה שוחה, בא להזכיר את השם זוקף. שמואל אמר אנא אמרית טעמא, ה' זוקף כפופים... רבי שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעביר, א"ל ר' חייא בר בא לא היה מעבירו אלא גער ביה. (ברכות י ב)
...א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה (מעצמו). (שם יז ב)
ובפרק קמא דברכות א"ל שמואל לחייא בר רב... הכי אמר אבוך, כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם, רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחיויא. ביאור זה כי הכריעה היא מצד השי"ת אשר לפניו יכרע הכל, ולפיכך ראוי שיהיה בפעם אחת כי הוא ית' אינו גשם אשר פעולתו הוא בזמן כאשר הדבר הוא מצד השי"ת, ולפיכך הכריעה שהיא לפני השי"ת היתה בפעם אחת כחיזרא, אבל הזקיפה שהוא זוקף, אף כי הפעולה הזאת היא מן השם ית' שהוא זוקף כפופים מכל מקום הויה זאת היא אל האדם הוא מקבל ההויה בזמן, ולא בפעם אחת כמו שנברא העולם בזמן, רק הכריעה שאין זה הויה לאדם, כי אדרבה שבזה האדם מבטל עצמו אל השי"ת עד שאינו נמצא, ולפיכך ראוי שתהיה הכריעה בלא זמן רק בפעם אחת, רק דבר שהוא הויה באדם כי כל הויה היא בזמן, ותראה שכל הויות האדם הוא בזמן ובטול שלא בלא זמן כלל, ודבר זה הוא מבואר, ולכך אמר כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחויא. (נתיב העבודה פרק י, וראה עוד תפלה-שמונה עשרה לכאן)