(ראה גם: תפלה-כללי)
ותנאים ואמוראים (שמעו), נפש יתירה בשבת, שהיא לכל ישראל ביחד, היא אחת, (שהיא סוד כתר), אבל לכל אדם היא כפי מעשיו, (דהיינו לכל אחד כפי מדרגתו), ולמדנו (זה) בקל וחומר מתשובה... וזו היא נשמה יתירה של כל ישראל ביום השבת וימים טובים, ומשום זה התקינו בכל יום למחתם (דהיינו לסיים הברכה) בשם הויה שהוא חותם כל ברכות התפלה, אבל אין אומרים מוסף בלי (הארת) הכתר, (כי הכתר דשם הויה אינו מאיר בכל יום, ועל כן חותמים בהויה שהוא ז"א, ואין אומרים מוסף שהוא הכתר דז"א, ה"ס הנשמה היתירה שמאירה לכלל ישראל ביחד כנ"ל)... (פנחס רע"מ תקסט, ועיין עוד תפלה-כללי שם תקעו)
ר' אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר, וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר, ר' יהודה אומר משמו כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין. ר' יהודה היינו תנא קמא, איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר, תנא קמא סבר פטור, ור' יהודה סבר חייב... דאמר שמואל מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד בנהרדעא לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא דמלכא למתא ואטרידו רבנן ולא צלו וצלי לי ביחיד, והואי יחיד שלא בחבר עיר... (ברכות ל א, וראה שם עוד)
ראה עוד תפלה-כללי ברכות כו א ולב ב, וע"ז ד ב.
אמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה, כיון דחלוקין במוספין אמרינן או דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, אמר לן תניתוה, רבי דוסא אומר העובר לפני התיבה וכו' מאי לאו להזכיר, לא להתנות... (עירובין מ א, וראה שם עוד)
...דשמואל אמר אנא מן יומיי לא צלית דמוספא אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא ולא צלו ציבורא וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן דמר ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש חסידא ברועים ובקייצים הוא מתניתין לא אמר ברועין ובקייצים (שאינן בקיאים הש"ץ מוציא), הא שאר כל אדם חייבין. מלתיה דר' יוחנן אמר כן, דמר ר' יוחנן אני ראיתי את רבי ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף... א"ר אבא ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות אלא אפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב אמר צריך לחדש בה דבר, שמואל אמר אין צריך לחדש בה דבר. ר' זעירא בעי קומי רבי יוסי מהו לחדש בה דבר, א"ל אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא. רבי שילא בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן... (ברכות לה ב, וראה שם עוד)
ראה תפלה-כללי תפלה פרק א.
...ויתכן לומר שזה הטעם שתקנו חז"ל בתפלת שבת ויום טוב להזכיר הקרבנות במוספין ובימי המעשה אין מזכירין בתפלה התמידים, משום שאין כח לעורר שורש הקרבנות בימי המעשה כמו בשבת, שאלה העמודים האחד מעורר השני, ושבת הזמן גרמא לחבר תחתונים אל עליונים מצד הזמן, ולכן יכולין לעורר התקרבות שהיה בבית המקדש מצד המקום גם כן. (צו תרנ"א)