(ראה גם: תפלה-כללי)
ראה תפלה-כללי, חיי שרה רלח, ויחי תיט.
רבי תנחום אמר לפיכך יצחק תקן תפלת המנחה, שהוא כנגד מדת הדין, א"ר יצחק מכאן, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כי פנה היום זה מדת החסד, כי ינטו צללי ערב, שכבר גבר מדת הדין. (שמות שפז)
ויהי בחצי הלילה וגו', ר' חייא ור' יוסי היו הולכים מאושא ללוד, והיה ר' חייא רוכב על החמור, א"ר יוסי נשב כאן ונתפלל, כי הגיע זמן תפלת המנחה, ולמה (צריך להיות) זהיר, משום שהיא השעה שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו, ירד ר' חייא מעל החמור והתפלל. (בא צג)
ואחר כך ערך סדור השבח של אז ישיר משה, שיש בו הכל, ובזה מקבל עליו עול מלכות הקדוש, אחר כך משרה אותה בחסד עם סיום התפלה שתתקדש בו, (כי תפלת שחרית) היא (כנגד אברהם שהוא חסד וקו ימין), ואחר כך בתפלת המנחה תלויה הגבורה והדין שורה, (שהוא כנגד יצחק שהוא גבורה וקו שמאל), נמצא מטה זו (שהיא מלכות) נתונה בכל יום בין צפון לדרום, (בין תפלת שחרית שה"ס דרום לבין תפלת מנחה שה"ס צפון), שתתחבר בזווג הזה בגוף (שהוא ז"א, קו האמצעי), כראוי, ומי שמסדר ומחבר (המלכות) בכל יום באופן הזה ודאי הוא בן העולם הבא, (כלומר שעל זה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא). (במדבר נח)
תא חזי, בשעת תפלת המנחה הדין שורה בעולם, ויצחק, (שהוא גבורה עליונה וקו שמאל דז"א) תקן תפלת המנחה, (שאז נעשה הזווג בסוד שמאלו תחת לראשי, ועל כן) גבורה עליונה שולטת בעולם עד שבא ונכנס הלילה משום (שהגבורה) מקבלת את הלילה, (כלומר שלילה שהיא מלכות נמשכת מגבורה שהיא תפלת המנחה), ומזמן שמתחיל תפלת המנחה נפרש השמאל לקבל (את המלכות), ונתעורר הלילה (שהוא מלכות)... (נשא ב)
וידבר וגו' שלח לך אנשים וגו', רבי חייא פתח, המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו. שחר כתוב (בלי ה' הידיעה), ה' נתרחקה משחר, מהו הטעם, אלא אמר ר' חייא בשעה שינטו צללי ערב והשמש שהוא ז"א נוטה לבא, (דהיינו אחר חצות היום), אז נחלש תוקפו (של השמש שהוא ז"א), אז שולט השמאל ונמצא הדין בעולם, ומתפשט, ואז צריך האדם להתפלל ולכוון רצונו לפני אדונו. (שלח לך א)
כשמגיע זמן תפלת המנחה, (שה"ס) בערב היא באה, (דהינו היחוד לפנות ערב), זה שאמר ותבא אליו היונה לעת ערב, (כי היונה היא המלכות), משום שמנחה שלוחה לאדוני בגלות עשו, (כי ערב הוא סוד גלות), והנה גם הוא אחרינו, (דהיינו שז"א בא אחרינו לגאול אותה מן הגלות), ועוד לאדוני, זהו אדון כל הארץ שזה צדיק, (דהיינו יסוד), כי משם (מבחינת הזווג המנחה שלעת ערב נאמר על) יוסף הצדיק בכור שורו הדר לו, (כי יחוד המנחה הוא משליטת השמאל שנקרא ערב, וכיון שמנחה היא שלוחה לאדוני ליסוד, שהוא יוסף, על כן נעשה גם יוסף בחינת בכור שור שהוא קו שמאל), שעתיד לצאת ממנו משיח בן אפרים... (פנחס רע"מ תקסה)
ראה עוד תפלה-כללי תרומה תקמה.
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני... (ברכות ו ב)
תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה... (שם כו א, וראה עוד תפלה-כללי שם כז א)
לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקין... (שבת ט ב, וראה עוד תפלה-כללי לכאן)
דבר אחר בישראל גדול שמו, הדא הוא דכתיב (מלאכי א') כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וגו', וכי בכל מקום מקריבים קטורת ומנחה לשם הקב"ה אלא בכל מקום שישראל עומדים ומתפללים תפלת מנחה עליה נאמר מנחה כמשמעו, ואומר (מ"א י"ח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא. מוגש זו תפלת שחרית, כמד"ת (בראשית י"ח) ויגש אברהם וגו' בתפלה, מוקטר זו תפלת ערבית, כמד"ת (תהלים קמ"א) תכון תפלתי קטורת לפניך וגו', הוי גדול שמי בגוים, בכל מקום שישראל עומדים שם לכן נאמר גדול שמי בגוים... (במדבר יג ו)
שאל רבי אמי את רבי שמואל בר נחמן מהו ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, והתורה מזהרת ואמרה השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו', כי אם במקום אשר יבחר ה'... בבל תביאו ואתה אומר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, א"ל ר"ש בר נחמן איזו היא מנחה טהורה בכל מקום, אין מוקטר אלא תפלת המנחה, שנאמר (תהלים קמ"א) תכון תפלתי קטורת לפניך וגו', ואומר (מ"א י"ח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו. (אחרי ט)
ראה תפלה-כללי תהלים קמא.
ראה תפלה כללי, אגדת בראשית.
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה, והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן, מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.
הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע. ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.
תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום, והמתפלל אותה אחר שבע שעות אף על פי שפשע יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום. (תפלה ג ב והלאה)
כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ אפילו להזיע עד שיתפלל שמא יתעלף ויבטול מן התפלה, ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה, ולא לדון אפילו בגמר דין שמא יסתר הדין וימשך ויבטל מן התפלה, וכן לא ישב לפני הספר לספור אפילו תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג... ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואחר כך מתפלל תפלת מנחה... (שם ו ה)
במנחה אומר שליח ציבור אשרי יושבי ביתך וכו' תהלה לדוד וכו' קורא הוא והעם מיושב, ועמד שליח ציבור ואומר קדיש והם עומדים אחריו ועונין כדרכן ומתפללין כולם בלחש, ואחר כך חוזר שליח צבור ומתפלל בקול רם כדרך שעשה בשחרית עד שישלים כל התפלה, ונופלים על פניהם ומתחנן ומגביה ראשו הוא והם, ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה בשחרית ועומד ואומר קדיש וכל העם עונין כדרכן ונפטרין למעשיהם. (שם ט ח)
כי אמנם אדם הראשון שייר משלו שבעים שנה לדוד בשעה שבקש רחמים על עצמו שלא יתקיים עליו גזר דינו ביום החטא ממש אלא ביומו של הקב"ה, בכדי שיוכל לעשות תשובה וקבל עליו תענית כל ימיו שהיינו תת"קל שנה כמנין תענית, והיה זה באותו היום בשעת המנחה, דכתיב בה "תכון תפלתי קטרת לפניך" ראשי תיבות תת"קל סופי תיבות נית"ך, שגזר על עצמו התכת דמו בתענית... וכתיב משאת כפי מנחת ערב שהיא היתה תפלה ראשונה לבאי עולם, על כן הזהירו רבותינו על תפלת המנחה ביותר... (מאמר חקור דין חלק ד פרק ג)
לבונה זה יצחק, ובשעה שהקריב אותו אברהם לא היה על מזבחו לבונה, ואפשר לתרץ כי לא מצינו לבונה רק בקרבן מנחה, ויצחק תיקן תפלת מנחה, ואפשר שתקנו בעת שהיה נעקד על גבי המזבח, וכן מצאתי טעם הדבר למה נקראת תפילת מנחה יותר מנחה משאר תפילות הלא כולם הם מנחה לה' יתברך, אלא הענין יצחק חשב אין עולה בלא מנחה, וחשב שלא יעלה לעולה הגונה, על כן תיקן תפילה במקום מנחה, ועל כן קוראין זו התפילה מנחה. (מסכת פסחים מצה עשירה דרוש ה)
והנה כאן בסעודה היה עולה בלא מנחה כי לחם לא הביא, וכן ביצחק שנעשה עולה מכח הקטרוג שנולד מכאן כדפרישית, גם כן לא מצינו שהיה שם מנחה רק שה לעולה, ומצאתי שלכך נקראת תפלת מנחה מנחה יותר משאר תפלות, הלא כל שאר תפלות הם מנחה שלוחה לה', אלא שאמר יצחק מה זה יש כאן עולה ולא מנחת סולת, עמד ותיקן תפלה שתהיה במקום מנחה, על כן נקראת זאת התפילה של בין הערבים שתיקן יצחק מנחה שתקנה במקום מנחת סולת. ורמז לדבר ונפש כי תקריב מנחה היינו יצחק שמסר נפשו... (תורה שבכתב וירא)
ונשוב עתה לפרש ענין תפלת המנחה היטב, כי היא קיום תפלת שחרית בהכנעת הס"א, וכל זה נבין בדברי אליהו ז"ל, שנאמר בו "ויהי בעלות המנחה" וכו' והוא אמר "ואתה הסבות את לבם אחורנית". דע כי בהיות הנוקבא פנים בפנים עם הז"א אין שליטה לס"א כלל כי אם בהיותה אחור באחור, אך בתפלת המנחה יש מעלה גדולה לנוקבא שהיא אב"א כנגד כל הז"א, ובאותו הזמן מזדווגת לאה מן החזה ולמעלה. וענין הזה נמשך בסוד החזרה של תפלת שחרית ששם עלו יעקב ורחל בחג"ת ונמצא כתרה בדעת, ונגד זה אף על פי שתשוב אחור באחור הנה כך היה מן הדעת ולמטה. והנה בהיות הבית המקדש קיים היה תמיד זווג, כי מן הבקר ועד חצות היה זווג עם רחל, ומחצות ואילך היה הזווג עם לאה, ואז רחל היתה אב"א, אך כמו עתה בתפלת המנחה, דהיינו מהדעת ולמטה וזה תיקון גדול לבחינת אב"א, כיון שמאירין בה הה' ראשונות של ז"א אז הס"א נכפת הרבה ואינה יכולה להתגבר אפילו בבחינת אחור באחור... (אדיר במרום דף סח, ועיין שם עוד)
ויצא יצחק לשוח - רז"ל למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהיא לפנות ערב, ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה, שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה, ואף על פי שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית, מכל מקום לא מצינו שנענו מיד ותיכף, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה... (בראשית כד סג)
ראה עוד ויקרא ו ב.