(ראה גם: תפלה-כללי)
ואם תאמר מי שיצא לדרך, שאינו נמצא אז בזכר ונקבה, השכינה מסתלקת הימנו. תא חזי, כל מי שיוצא לדרך יסדר תפלתו לפני הקב"ה טרם שיוצא לדרך, כדי להמשיך על עצמו שכינת רבונו בעודו בבית, כל עוד שנמצא בזכר ונקבה. כיון שסידר תפלתו ותשבחותיו והשכינה שורה עליו יצא לדרך, שהרי שכינה נתחברה עמו כדי שימצא בזכר ונקבה בעיר, דהיינו בביתו, וזכר ונקבה בשדה, ביציאתו לדרך, כי השכינה נתחברה עמו, וזה שאמר צדק לפניו יהלך, דהיינו השכינה הנקראת צדק, ואז וישם לדרך פעמיו.
תא חזי, כל זמן שהאדם שוהא בדרך, צריך לשמור מעשיו שלא יחטא, כדי שהזווג העליון לא יסתלק ממנו, וישאר פגום כי לא יהיה זכר ונקבה... בשעה שבא לביתו צריך לשמח את אשתו, משום שאשתו גרמה לו זווג העליון ההוא, (כי על ידי תפילת הדרך שהתפלל בעודו בביתו שהיא בשלמות משום שהיה שרוי בדכר ונוקבא, זכה לזווג העליון בדרך, הרי שאשתו גרמה לו זווג העליון שבדרך, דהיינו השראת השכינה כנ"ל... (בראשית ב רכד)
פתח ר' שמעון ואמר, גם בהדרך כשהסכל הולך לבו חסר, כאשר האדם רוצה לתקן דרכיו לפני הקב"ה צריך להתיעץ בו, ולהתפלל לפניו שיצליח בדרכו, כמו שלמדנו, שכתוב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, כי יתפלל שהשכינה (הנקראת צדק), שלא תפרוש ממנו, ואחר זה, וישם לדרך פעמיו.
ומי שאינו מאמין ברבונו מה כתוב בו, וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר. מי הוא לבו, זהו הקב"ה (המשרה שכינתו בלב הצדיקים), שאינו הולך עמו בדרך, (ועל כן לבו חסר מהשראת השכינה), וחסר מעזרתו בדרך, משום שאדם ההוא, שאינו מאמין ברבונו (הנקרא כסיל, שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות) לא בקש עזרה מרבונו מטרם שיצא לדרך.
ואפילו כשהוא הולך בדרך אינו עוסק בדברי תורה, ומשום זה לבו חסר, שאינו הולך עם רבונו, ורבונו אינו נמצא בדרכו... (שם תלט)
תא חזי, כשהאדם יוצא לדרך, יסדר תפלתו לפני אדונו, כדי להמשיך עליו את השכינה, ואחר כך יצא לדרך, ונמצא זווג השכינה לגאול אותו בדרך, ולהצילו בכל מה שצריך.
מה כתוב ביעקב, אם יהיה אלקים עמדי, זהו זווג השכינה, ושמרני בדרך הזה, לגאול אותו מכל רע. ויעקב יחיד היה בעת ההיא, והשכינה הלכה לפניו, כל שכן החברים שיש ביניהם דברי תורה על אחת כמה וכמה. (ויחי תכו)
דבר אחר חגור חרבך על ירך גבור, מי שיוצא לדרך יתקן את עצמו בתפלה לאדונו, ויתאזר בצדק הזה, (דהיינו מלכות), שהיא חרב עליונה, בתפלות ובקשות מטרם שיוצא לדרך, ככתוב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
תא חזי, זבולון יצא תמיד לשבילים (שהם בחינת מנעולא), וארחות (שהם בחינת מפתחא כנ"ל), וערך מלחמות והתאזר בחרב זו העליונה, (דהיינו הנוקבא מבחינת הדינים שבהארת השמאל שלה), בתפלות ובקשות מטרם שיצא לדרך, ואז נצח העמים ונתגבר עליהם, ואם תאמר הרי יהודה, נתתקן בזה בחרב הזו לערוך מלחמות ותקונים, (כי הוא בחינת מלכות), ולמה זבולון, אלא תא חזי י"ב שבטים הללו כולם היו תקון המטרוניתא (שהיא מלכות, ונמצא שגם זבולון היה בחינת מלכות)... (שם תרמו)
רבי יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפלה... (ברכות כח ב)
תנו רבנן המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה, ואיזה היא תפלה קצרה, ר' אליעזר אומר עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, בא"י שומע תפלה. ר' יהושע אומר שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, בא"י שומע תפלה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, בא"י שומע תפלה. אחרים אומרים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, בא"י שומע תפלה. אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי, לא תרוי (תשתכר) ולא תחטי, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. מאי המלך בקונך וצא, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך. ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך, מאי תפלת הדרך, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה... אימת מצלי, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משעה שמהלך בדרך, עד כמה, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא עד פרסה, והיכי מצלי לה, רב חסדא אמר מעומד, רב ששת אמר אפילו מהלך... מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה, הביננו בעי לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי, בתפלה קצרה לא בעי לצלויי לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי, והלכתא הביננו מעומד תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך. (שם כט ב)
הנכנס לכרך, תנו רבנן בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסני לכרך זה לשלום, נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהכנסתני לכרך זה לשלום, בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום, יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך. אמר רב מתנא לא שנו אלא בכרך שאין דנין והורגין בו, אבל בכרך שדנין והורגין בו לית לן בה. (שם ס א)
רבי שמעון בר אבא בשם ר"ח כל הדרכים בחזקת סכנה, רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקד גו ביתיה... (ברכות לד ב)
לישועתך, דע כי השם היוצא ממנו טוב על הדרך לקראת שונאים, וכן תעיין בסוף בפרשת עקב תמצא שם גם כן שם אחד יוצא מפסוק לא יתיצב, והשם היוצא מן הפסוק הזה הוא בסוד אותיות הכתוב והתיבה משולשת וידוע ומפורסם בניקוד, וצריך אדם לאומרו כסדר ולמפרע, וזהו צורתו ונקודתו, ל י ש ו ע ת ך ק ו י ת י י ד ו ד. ובסוף פרשת עקב לא יתיצב איש בפניכם פחדתכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם יש בפסוק הזה ע"ב אותיות כנגד שם של ע"ב היוצא שם ידוע למבוקשיו ויודעיו כחו הגדול לפחד הדרך, וכן צירופו...
לתפלת הדרך ל' פעמים לישועתך, ו' פעמים ויהי נועם טוב לכלי זין יען כי לא נמצא בה זיין, י' פעמים יברכך יש בו ג' שמות טובים לדרך, ה' פעמים המלאך הגואל סימן לוי"ה אל תאחר"ו אות"י וה' הצליח דרכי סופי תיבות לויה. (ויחי ועיין שם עוד)
בצאתך לדרך צא בכי טוב, והזהר בתפלת הדרך, וזוהי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום ותסמכנו לשלום וכו'. וצריך לאמרה אפילו אם אינו רוצה ללכת אלא פרסה, ובתוך מהלך פרסה. וכן אם שכח לאמרה ונזכר לאחר שהלך פרסה אומר בלא חתימת ברכה... (ספר היראה)
מצוה שיתפלל אדם כאשר יוצא לדרך, ובפרק תפלת השחר אמר ליה אליהו לרב חסדא לא תרוי ולא תחטא, לא תרתח ולא תחטא, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. ויש לתמוה מאד מה ענין אלו ג' דברים ביחד. ופירוש זה שהחטא הוא יציאה מן השווי, כי כאשר האדם עומד בשווי אין כאן חטא... ולפיכך אמר לא תרוי ולא תחטא, לא תרתח ולא תחטא, כי הכעס הוא מפעולות הנפש בתוספת כאשר ידוע, והשכרות הוא תוספת הגוף כשהוא נוטה אל תאותו והוא יציאה מן השווי. ואחר כך הוא מזהיר אותו אף על גב שלא יחטא אשר החטא הוא היציאה מן השווי, ודבר זה הסרה מן השי"ת, ומכל מקום אף שאינו יוצא מן השווי מכל מקום צריך שיתדבק האדם בו ית' ולא יהיה נדחה מאתו, ובכל דרכיו יזכיר את השי"ת וידע אותו. וזהו שאמר וכשאתה יוצא לדרך לצרכך ראה שתהיה עם השי"ת, שלא ילך למעשיו ולעסקיו כי אם בעצם השי"ת, שאם יעשה צרכיו דהיינו הליכת דרכיו דבר זה נקרא שפונה לעסקיו ונבדל מן השי"ת, ולכך אמר המלך בקונך וצא, שאז מה שיצא לדרכו לא נחשב זה הסרה מהשי"ת. והבן זה והוא דבר גדול בתפלת הדרך. (נתיב העבודה פרק יג)
במסכת ברכות פרק תפלת השחר... כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא... וכי יעננו הקב"ה ויתן לו עצה? ושמעתי פירושו שהוא על דרך הא דתנן סוף פרק אין עומדין אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולה ואומר זה חי וזה מת, אמרו לו מניין אתה יודע, א"ל אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל... וזהו ההמלכה שיתפלל תפילת הדרך, ואם תהיה שגורה בפיו אז ילך לבטח דרכו, שאז יודע שהקב"ה עונה לו מה שקורא, ואם לאו אז ישמור את עצמו מפני הסכנה חס ושלום, ועל זה ישיב לב כל בר דעת. כתב הטור סימן ק"י שמהר"ם מרוטנבור"ג כשהיה יוצא לדרך היה אומר אחר יהי רצון, כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה סמוכה לחברתה... אלא נראה לי שמהר"ם לא היה עושה כן ביום ראשון שהלך אם לא שהלך קודם אור הבוקר קודם שהגיע זמן סדר הברכות, אבל כשהיה בדרך והיה הולך מהלך איזה ימים, והנה הדין הוא שצריך לאומרה בכל יום ויום כל זמן שהוא בדרך, ואז בכל יום ויום בקל סומכה כך, כי אף שעדיין לא יצא מהמלון כשהגיע זמן סדר הברכות היה סומכה כי כשהוא בדרך אף שהוא במלון נקרא החזיק בדרך... (מסכת חולין וראה שם עוד)