(ראה גם: בטחון)
כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי ואמרי לה מבי ר' חנינא אמרי ליה הכי, עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים... (ברכות יז א)
א"ר חמא בר' חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. (שם לב ב)
תנו רבנן ג' חייהן אינם חיים, ואלו הן המצפה לשלחן חבירו ומי שאשתו מושלת עליו... (ביצה לב ב)
ולמה נקרא שמו... יקותיאל שקיוו ישראל לא-ל בימיו. (מגילה יג א)
...אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח, בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה... (קידושין פב א)
אמר ר' יוחנן אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, שנאמר ואת עם עני תושיע וגו'. אמר ר' יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל. (סנהדרין צח א)
דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור, משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה... (שם)
אמר ר' יוחנן כי מי אשר יחובר, יבחר כתיב, אל כל החיים יש בטחון, שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו, מה טעמא במות אדם רשע תאבד תקוה. (ברכות סג ב)
כי יש לעץ תקוה, יש לאברהם אבינו תקוה, אם יכרת ועוד יחליף, אם יאמר עליו כרות הברית ועוד יחליף מצות ומעשים טובים, ויונקתו לא תחדל, זו לחלוחית שלו... (בראשית סא ב)
וירא יעקב כי יש שבר במצרים, (תהלים קמ"ו) אשרי שא-ל יעקב בעזרו שברו אל ה' אלקיו... כי יש שבר זה הרעב, כי יש סבר זה השבע, כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו, כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. (שם צא א)
א"ר יצחק הכל בקווי, יסורין בקווי, קדושת השם בקווי, זכות אבות בקווי, תאותו של עולם הבא בקווי. יסורין הה"ד (ישעיה כ"ו) אף אורח משפטיך ה' קוינוך אלו יסורים, לשמך זו קדושת השם ולזכרך זו זכות אבות, תאות נפש זו תאותו של עולם הבא. חנינה בקווי, (שם ל"ג) ה' חננו לך קוינו. סליחה בקווי, (תהלים ק"ל) כי עמך הסליחה מה כתיב בתריה קויתי ה', לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת מיד אמר לישועתך קויתי ה'. (שם צח כ)
א"ר לוי שלש קוויות קוו ישראל על הים, קוו לתורה קוו לדגלים קוו למשכן. קוו לתורה דכתיב בצלו חמדתי וישבתי, קוו לדגלים דכתיב חמדתי, קוו למשכן דכתיב וישבתי, המד"א (ש"ב ז') כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים, כההיא דא"ר מנחמן (שמות ט"ז) ויצאו אל מדבר שור, מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות כמטעת של כרם. (שיר ב יא)
...וכן דויד אמר (דה"א כ"ט) כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה, והלא כבר נאמר (תהלים ל"ז) קוה אל ה' ושמור דרכו, ומה תלמוד לומר ואין מקוה, אמר דוד רבונו של עולם, לכל המדות אדם מקוה, אם הוא עני הוא מקוה עד שיעשיר, אם הוא חלש מקוה להיות גבור, חולה מקוה עד שיתרפא, חבוש בבית האסורים מקוה עד שיתירוהו, אבל יום המיתה אין לו תקוה שינצל ממנו, שהרי הקב"ה דבר עם משה פנים בפנים ולא יוכל להציל עצמו מן המיתה. (ברכה ו)
רבי חייא בר אבא פתח תוחלת ממושכה מחלת לב זה הוא שמארס אשה ונוטלה לאחר זמן, ועץ חיים תאוה באה זה הוא שמארס אשה ונוטלה מיד...
דבר אחר תוחלת ממושכה מחלת לב א"ר חייא בר אבא אלו ישראל עד שלא נגאלו, אתה מוצא כיון שבא משה אצל ישראל ואמר להן אמר לי הקב"ה לך אמור לישראל פקד פקדתי אתכם אמרו לו משה רבינו לא עדיין זמן פקידה, מה כחי כי אייחל אם כח אבנים כחי (איוב ו')... (פרשה טו)
למנצח קוה קיויתי ה', זה שאמר הכתוב (ישעיה כ"ה) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, אין ביד ישראל אלא קווי, כדי שיגאלו בשכר קוה קויתי, וכן הוא אומר (איכה ג') טוב ה' לקויו, שמא תאמר (ירמיה כ') עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, קוה אל ה', וכתיב (תהלים ל"א) חזקו ויאמץ לבבכם, דוד שקוה לי עניתיו, לכך קוה קויתי ה'. (מזמור מ)
...זכור כמה זקנים וזקנות שיש בהן בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד... (פרק יט)
אבי שבשמים גלוי וידוע הוא שאתה יושב ומצפה להן לישראל מתי יגיעו ימות בן דוד, ותמצא בישראל מהן בעלי מקרא, ומהן בעלי משנה, מהן בעלי משא ומתן באמונה, מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם... (פרק לא)
למנצח לדוד קוה קויתי ה' ויט אלי, זה שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, אין ביד ישראל אלא הקווי, כדאי הן לגאולה בשכר הקווי, וכן הוא אומר טוב ה' לקויו, ואומר שובו לבצרון אסירי התקוה, שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, תלמוד לומר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה', קויתם ולא נושעתם קוו ושובו וקוו. ואם תאמר עד מתי נקוה, כתיב יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם, ואומר חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', ומה כתיב אחריו, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, דוד שקוה לי עניתיו, אמר דוד מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי... (תהלים מ, תשלו)
מכלות עינים - העינים צופות וכלות לראות שיקל וירפא וסוף שלא ירפא וידאבו הנפשות של משפחתו במותו. כל תאוה שאינה באה ותוחלת ממושכה קרויה כליון עינים. (ויקרא כו טז)
התקוה והתוחלת בכל אחד מאלו הפנים שזכרנו, הנה היא אם כללית ואם חלקית, והכללים הנה היא שראוי לאדם שיקוה אל השם תמיד שיושיע את כלל אומתו ויפיל בנעימים חלקם, וזאת היא התקוה שעליה אמרו רז"ל (שבת ל"א) שבתחלת דינו של אדם אומרים לו צפית לישועה, וזו היא ישועת כלל האומה, והחלקית היא שיקוה אל השם שיישר לפניו דרכו ברחמיו וברוב חסדיו ויצילהו מן הדבר שהוא רע ויבחר לו מה שהוא טוב ונאות לו, וזה בשישים בלבו לבחור הטוב ולמאוס ברע, כי אפילו במעשי ידיו ובמה שהוא משתדל לא ידע האדם מאוס ברע ובחור בטוב אם לא בעזר אלקי... וכי תמצאן אותו צרות רבות ורעות יחזיק בתומתו ויוסיף אומץ לקוות אל השם ויחשוב בלבו וידע וישכיל כי אין מעכב ביד השם מלתת את שאלתו ולעשות את בקשתו, כי יכלתו בבלתי תכלית... ובזה יוסיף לקוות אל השם...
וכן באר זה דוד על התקוה הכללית גם כן, אמר "יחל ישראל אל ה'" וגו' (תהלים ק"ל) רוצה לומר אל תתיאשו מלקוות אל השם בסבת רוב העונות, כי אין אתם עתידין ליגאל מצד זכיותיכם כי לא יספיק לכך, אבל הגאולה ממעמקי הצרות תהיה על צד החסד לבד, ולזה ראוי ליחל אל השי"ת בלבד ולא לזולתו, כי עם ה' החסד, ואין נמצא מן הנמצאים שיוכל לעשות חסד זולתו, ואף אם ירבו העונות הרבה עמו פדות, כי אי אפשר שיהיה כח החוטא לחטא יותר גדול מכח השי"ת למחול, אם כן הוא יפדה את ישראל מכל עונותיו.
ואולם בתקוה החלקית תגיע ותשלם כונת המקוה עם התפלה, אמר דוד "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" וגו', וזה לפי שהתקוה החלקית אינה תלויה אלא בו וכשתהיה לפי מה שראוי אין שם מונע כי אין כילות מצד הנותן, וכשיתפלל אדם על דבר המקוה יורה שהתקוה ההיא אמתית, ובזה יוכל לקבל החסד המקווה... (מאמר ד פרק מח)
וראוי שישאל שואל ויאמר כי התקוה והתוחלת אינו דבר נאות לטבע האדם כי הם יטרידו המחשב ויתישו הכח ויחליאו הנפש חולי גדול, עד אשר ישימהו סכלה, וזה כי בסבת התקוה והתוחלת לדבר מה תהיה הנפש טרודה לחשוב מחשבות להשיג הדבר ההוא המקוה ולא תחדל מלחשוב תמיד בזה עד אשר יכבה אור השכל מעליה ותשאר הנפש עמומה. על זה אמר הכתוב "תוחלת ממושכה מחלה לב" (משלי י"ג), ועל כן ראוי לכל חכם לב להסיר מנפשו התקוה והתוחלת, וזה כשתחדל הנפש מלקוות דבר קשה ההשגה ותסתפק במה שתשיג לא תהיה הנפש טרודה בדבר ותחשוב בדברי מדע והשכל וענינים מרבים אור השכל ומזהירים אותו, ואם כן איך נאמר כי התקוה והתוחלת אל המאמין טוב עד שנמצא הנביא מזהיר על התקוה יותר מכל הדברים כלם, אמר "ואתה באלקיך תשוב חסד ומשפט שמור וקוה אל אלקיך תמיד" (הושע י"ב), שיראה שהתקוה דבר הכרחי אל המאמין כשמירת חסד ומשפט או יותר. והתשובה בזה, כי התקוה לדבר שהמקוה מסופק בו אם יגיע אם לאו תטריד הנפש לחשוב מחשבות כדי להשיגו, אבל התקוה לדבר שהאדם מובטח בו שיבא כמו שיקוה לאור הבקר לא יטריד הנפש אבל ישמחנה בהיותה משערת הטוב ההוא המבוקש והיותה בוטחת שיגיע. ועל זה הדרך ראוי שתהיה התקוה להשם כשיהיה בוטח בו בטחון שלם שישלים תקותו בלי ספק אחר שיש יכולת בידו ואין מי שיעכב על ידו לא כמי שמקוה דבר שמסופק בו אם יגיע ואם לא יגיע. והתקוה הזאת תחזק הלב ותשמחהו, אמר "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'" (תהלים ל"א), כי התקוה אליו לא די שלא תחליש הלב אלא שתחזק אותו... (שם פרק מט, וראה שם עוד)
תוחלת צדיקים שמחה - תוחלת הוא שהאדם מצפה לו זמן רב שיבא, וכמו שנאמר "תוחלת ממושכה מחלה לב", ותקוה הוא שהאדם מצפה שיבא לו תיכף ובזמן קרוב, והיינו שהצדיקים אינם מצפים ליטול שכרם בעולם הזה רק מיחלים לאלקים שיתן להם שכר טוב בעולם הבא, וזהו "תוחלת צדיקים שמחה"... ותקות רשעים תאבד מהם - אף מה שהם מקוים ליקח תיכף אף זה תאבד, כי דרך רשעים תאבד. (משלי י כח)
נוחלה - תוחלת מיחלים לדבר ברור ומובטח לו, והמקוה על דבר בלתי מובטח... (יחזקאל יט ה)
תקוה - מיחל הוא על דבר שודאי יבא כאור היום, ותקוה על דבר שאינו ברור כל כך. (משלי יא ז)