(ראה גם אונקלוס, יונתן בן עוזיאל, ארמית)
ואם תאמר אם נמאס הוא ממלאכי עליון, למה תרגם אונקלוס את התורה באותו הלשון, ויונתן בן עוזיאל את המקרא. ומשיב, אלא רק להם הוא נמאס, וכן נצרך להיות, כדי שמלאכים העליונים לא יקנאו את ישראל (באמרם קדושה דסדרא וכדומה), אבל לנו אינו נמאס ועל כן תרגמו התורה והמקרא (בלשון זה), ואינו נמאס, שהרי בכמה מקומות כתב הקב"ה בתורה (מלשון הזה)... (לך לך רצב)
ולהורות את בני ישראל אילו ההוראות, את כל החוקים אילו המדרשות, אשר דיבר ה' אליהם אלו ההלכות, ביד משה זה המקרא, יכול את התרגום, תלמוד לומר ולהורות. (שמיני יין ושכר פרשה א)
למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, מלמד שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביאה לידי תלמוד תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה. (שופטים קסא)
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון... (ברכות ח א)
תניא נמי הכי, אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא. (שם מה א)
...א"ר יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן (תחש) ססגונא, ששש בגוונין הרבה. (שבת כח א)
מיתיבי היו כתובין תרגום וכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה... תנאי היא דתניא היו כתובין תרגום ובכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה, ר' יוסי אומר אין מצילין אותן מפני הדליקה. אמר ר' יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא, ומצאו שהיה יושב על שלחנו של (יוחנן הנזוף) ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו. אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך, אף הוא צוה עליו וגנזו. (שם קטו א)
איתיביה תרגום שכתבו מקרא ומקרא שכתבו תרגום וכתב עברים מצילין אותן מפני הדליקה, ואין צריך לומר תרגום שבעזרא ושבדניאל ושבתורה, תרגום שבתורה מאי ניהו, יגר שהדותא... (שם שם ב)
תנו רבנן ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם, שכר כותבין ושכר מתורגמנין... משום דמיחזי כשכר שבת. (פסחים נ ב)
וא"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע, תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם, עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלקות בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו דיי, מאי טעמא משום דאית ביה קץ משיח. ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו, והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושם שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום... שכחום וחזרו ויסדום.
מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ודנביאי אזדעזעה דאורייתא מיפרשא מלתא דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן, דכתיב ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון, ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר, ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד... (מגילה ג א)
ורמינהו מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו בכתב אשורים על הספר ובדיו... אלא לא קשיא כאן בספרים כאן בתפלין ומזוזות, תפלין ומזוזות מאי טעמא משום דכתיב בהו והיו, בהווייתן יהו... (שם ח ב, וראה שם עוד)
רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג, וא"ר יוחנן מאי טעמא דרשב"ג, אמר קרא יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, דבריו של יפת יהיו באהלי שם... א"ר חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלקים ליפת, יפיותו של יפת יהא באהלי שם. (שם ט ב)
תנו רבנן בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין, ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין, מאי טעמא כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי. (שם כא ב)
הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה, היו שלשתן שלש פרשיות קורין אחד אחד... (שם כג ב)
קטן קורא בתורה ומתרגם... ופוחח פורס את שמע ומתרגם... סומא פורס את שמע ומתרגם... (שם כד א)
מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם, מעשה תמר נקרא ומתרגם, מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם, ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין... תנו רבנן יש נקרין ומתרגמין, ויש נקרין ולא מתרגמין, ויש לא נקרין ולא מתרגמין, אלו נקרין ומתרגמין, מעשה בראשית נקרא ומתרגם... מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם... מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם... מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם... קללות וברכות נקרין ומתרגמין... אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין... מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם... מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם... הודע את ירושלים את תועבותיה נקרא ומתרגם... ואלו נקרין ולא מתרגמין, מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם... (שם כה א, וראה שם עוד)
שר חמשים... דאמר רבי אבהו מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה. (חגיגה יד א)
על מנת שאני קריינא כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת, ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם, יתרגם מדעתיה, והתניא ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף, אלא מאי תרגום תרגום דידן. (קידושין מט א)
...דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, מאי משמע, כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו אתגלין מטמרוהי. (בבא קמא ג ב)
דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. (מכות ו ב)
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יונית. בורגני אחד (שפל אנשים) בידא להם ארמית מתוך יונית. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע וקילסו אותו, ואמרו לי יפיפית מבני אדם. (מגילה י ב)
ר' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חד בר נש קאים מתרגם סמיך (נסמך) לעמודא, א"ל אסור לך, כשם שניתנה באימה וביראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה וביראה. ר' חגי אמר ר' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חונה קראים מתרגם ולא מקים בר נש תחתוהי (שהחזן הוא המתרגם), א"ל אסור לך, כשם שניתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור... ר' חגיי אמר ר' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חד ספר מושט תרגומא מן גו סיפרא (קורא התרגום מתוך הספר), א"ל אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה, דברים שנאמרו בכתב בכתב...
...ובמגילה אחד קורא ואחד מתרגם א' קורא ושנים מתרגמין, שנים קוראין וא' מתרגם, שנים קורין ושנים מתרגמין והתרגום מעכב. אמר רבי יוסה מן מה דאנן חמיין רבנן נפקין לתעניתא וקראיי ולא מתרגמין הדא אמרה שאין התרגום מעכב, אמר ר' יונה אף על גב דאת אמר אין התרגום מעכב, טעה מחזירין אותו. ר' יונה ר' ירמיה חד מחזר מנא (שתירגם ושמת בטנא, במנא, שמשמע מזה שכל כלי כשר לכן יתרגם ותשוי בסלי), וחרנה מחזר פטירין עם ירקונן (מצות על מרורים, ירקונין דמשמע מיניה כל ירק מר כשר)... (מגילה כז ב)
דאמר רבי יוסי בשם ר' יוחנן תירגם עקילס הגר לפני ר' עקיבה והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש... (קידושין ה א)
כתיב כי דבר ה' בזה, אין לי אלא בזמן שביזה דברי תורה, מנין אפילו כפר במקרא אחד בתרגום אחד בקל וחומר אחד, תלמוד לומר ואת מצותו הפר, במקרא אחד ואחות לוטן תמנע, ובתרגום אחד ויקרא לו לבן יגר שהדותא... (סנהדרין מט ב)
תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים, תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידים... (ידים ד ה)
קטן מתרגם על ידי גדול, אבל אינו כבוד שיתרגם גדול על ידי קטן, שנאמר אהרן אחיך יהיה נביאך... תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן היה אביו או רבו. (מגילה פרק ג)
יפת אלקים ליפת... בר קפרא אמר יהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם, רבי יודן אמר מכאן לתרגום מן התורה, ההא דכתיב (נחמיה ח') ויקראו בספר תורת האלקים זה המקרא, מפורש זה תרגום... (בראשית לו יב)
רשב"נ אמר אף על גב דאינון מתורגמנין ואומרים תגרין לופרין וראשי אומין כולהון ראשי אומות הן. (שם סא ד)
רבי חייא רבה ור' שמעון ב"ר ור' שמעון בר חלפתא שכחון מילין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן. שמעין קליה דאמר לחבריה תלי הדין יהבא עלי, שמעון מינה יהבא משוי, שנאמר (תהלים נ"ה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך... (שם עט ח, וראה שם עוד)
...והיה הוא יהיה לך לפה, למתורגמן... (שמות ג כב)
תירגם עקילס הגר (ישעיה ה') ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר, ועל נבייא אפקיד דלא יתנבאון להון נבואתא. (קהילת יא ח)
ילמדנו רבינו המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בספר תורה ומתרגם, כך שנו רבותינו המתרגם אסור לו להסתכל בספר תורה ולתרגם, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה... (וירא ה)
א"ר יהודה בר שלום כשאמר הקב"ה למשה כתב לך בקש משה שתהא המשנה בכתב, ולפי שצפה הקב"ה שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין בה יונית, והם אומרים אנו ישראל, ועד עכשיו המאזנים מעויין... (כי תשא לד)
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אחת מן התורה שלא למדה, ולמד מקרא ותרגום מדרש הלכות ואגדות... (טז ח)
...ועולה הקב"ה ויושב ודורש בפמליא שלו ועומד זרובבל בן שאלתיאל כמתורגמן והוא מגלה לפניו טעמי תורה... (פרק כ)
דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנים, מזעקת אלו המתרגמנין. (קהלת ט, תתקפט)
ועתה היאך יתכן שאין אנו סבורים אחר דעתו של תרגום בדבר זה, שהכל מודים שהתרגום עזרא הסופר נשתמש בו, כדאיתא במסכת מגילה, ואין שום טענה על דברי התרגום... (תרו)
ובפרק קמא דברכות (י"ח) אמר רב הונא בר' יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור... וביאור ענין זה שיש לתורה ג' מדרגות, המדרגה האחת מדרגה הנגלית לכל אדם, המדרגה השנית הוא הנסתר בתורה, שאינו מובן רק לחכמים ולנבונים, המדרגה השלישית היא שיש בתורה דברים מורים על עולם הבא, ודבר זה לא ישוב לשום אדם כי עין לא ראתה אלקים זולתך, וכל הנבראים לא ראו רק עולם הזה לא עולם הבא... לפיכך יש לקרות בתורה שנים מקרא ואחד תרגום, תרגום הוא הנגלה, שהרי התרגום הוא לשון שהכל יודעים, ושנים מקרא האחד על מדרגה שהיא לחכמים, ולפיכך הוא בלשון הקדש, השני הוא על מעלה יותר עליון הוא הפנימי שאין לשום אדם השגת עולם הבא...
ויותר נראה והוא נכון כי מלמטה למעלה נאמרו, כי התרגום הוא למעלה העליונה היא מדרגת עולם הבא, וזה כי התרגום אינו נחשב לשון כלל, כמו שאמרו "והכרתי מבבל שם ושאר" אלו כשדיים שאין להם כתב ולשון, ובארנו זה במקומו, כי לשון ארמי שהוא לשון בבל אינו נחשב לשון, וכאשר אינו נחשב לשון המחשבה הוא עיקר, והמחשבה היא המדרגה היותר עליונה היא מדרגת עולם הבא, לכך אחד תרגום. ועוד שאין מלאכי השרת מבינים זה הלשון כחז"ל, ולכך פעם שלישית הוא תרגום כי הוא כנגד עולם הבא שאין שייך למלאכים עולם הבא כי אם לישראל כמו שהוא ידוע... (תפארת ישראל פרק יג)
בנדרים (ל"ז) אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, בספר תורת אלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום... מן הדברים הידועים כי הפרש יש בין דבור הנבואה ובין דבור שהוא לשאר בני אדם, כי דבור הנבואה אין ספק שאינו במפורש כמו שהוא דבור שהוא אל בני אדם, ולפיכך צריך כל דבור ודבור שהיה על ידי הנבואה בין תורה בין נביאים ובין כתובים תרגום לפרש דבור הנבואה עד שהוא מבואר לבני אדם, וזה שדרשו כאן ויקראו בספר תורת אלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, כי צריך לתרגם כדי שיהיה המקרא מפורש לכל אדם, ומפני זה היו נוהגים בכל ישראל לתרגם המקרא כאשר קוראים בצבור מפני שהמקרא בלבד והתרגום בלבד.
ובפרק קמא דמגילה אמר ר' ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר"א ור' יהושע... ונזדעזעה ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה, יצאת בת קול ואמרה מי הוא זה שגלה סתרי לבני אדם... הרי שאין התרגום רק לפרש הכתוב שיהיה מפרש לכל. ואל יקשה לך דמאי סתר יש בתרגום זה מה שתרגם כמספד אחאב בן עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון, ועוד שאמר תרגום כתובים מפני שיש בו קץ משיח, יהיה מתרגם הכל חוץ מן הקץ, כי דבר זה אין קשיא, שאם לא היה מצוה לתרגם כדכתיב בקרא "ויבינו במקרא מפורש" לא היה רשאי לתרגם. כי אל יעלה על דעתך כי התורה היא כמו ספר חכמה שאתה יכול להוסיף עליו ולשנות אותו, כי תורת ה' היא אין ראוי שיהיה שנוי בתורה. ולכך כיון דאין ראוי לתרגם כתובים מפני דניאל שיש בו קץ משיח אין ראוי לתרגם כלל, דאין לומר שיש לתרגם חצי כתובים. וכן מה שאמר דאיכא מילי בנביאים דלא מפרשין, וקאמר כגון זה דכתיב "ביום ההוא יגדל המספד" וגו' דהך קרא לא מפרש מיליה, וכיון דבנביאים לא מפרשין מילייהו אין לשנות בהם רק יהיו נעלמים כמו שהם דבר הנביאים שהם נעלמים, כי אין לשנות ספרי הנביאים. ויותר מזה שאפילו התרגום שתרגם אונקלוס את התורה לא שהיה רשאי לתרגם כפי מה שנראה לו, רק שהיה מקובל מן הנביאים, וכל זה מפני שלא יהיה נראה חס ושלום כאלו אמר שהתורה חסירה וצריך להוסיף...
ובקידושין (מ"ט)... והתניא ר' יהודא אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף... ולכך צריך לומר כל תרגום שהוא מתרגם מדעתו לאו תרגום הוא והוא בדאי, כי התרגום ענין בפני עצמו כי התורה כתבה הענין כאשר בא לנביא בנבואה, ואילו התרגום הוא לפרש הדבור לבני אדם, ואם מתרגם הפסוק כצורתו הרי זה בדאי, כמו שאמרנו למעלה, כי אין זה תרגום הכתוב, ואם מוסיף הרי הוא מחרף ומגדף, רק צריך שיהיה התרגום כפי מה שקבלנו אותו...
ולפי זה נראה אותם שהעתיקו ה' חומשי תורה ללשון אשכנז הם בכלל המתרגם פסוק כצורתו והרי זה בדאי. אך אין נראה כך מפרק קמא דמגילה דאמרינן שם שהספרים נכתבים בכל לשון, וכן בפרק כל כתבי. לכך צריך לומר הא דאמר הכא המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, היינו כאשר מתרגם אותו לרבים, כדמשמע המתרגם פסוק כצורתו, אבל אין מכוין להעתיק הכתוב ללשון אחר, אבל אם מכוין להעתיק הכתוב ללשון אחר הרי ספרים נכתבים בכל לשון.... (שם פרק סה, וראה שם עוד)
המתרגם פסוק כצורתו וכו', דע כי התרגום הוא מדה אחרת מן המקרא, כי הוא הגלוי מן המקרא, וגלוי הזה צריך שיהיה משוער לפי ערך המקרא, והוא תרגום אונקלוס שקבלו אותו בסיני שתהיה התורה מפורשת ונגלית כמו שראוי לפי ערך המקרא. ואם מתרגם פסוק כצורתו במקום שיש לו גלוי יותר הוא בדאי, כי המקרא לפי ערך התרגום הוא בקצור יותר, מפני שאינו בגלוי כל כך כמו התרגום, כי דרך הכתוב להסתיר ולדבר בקצרה, וכאשר מקצר בתרגום לפי קצור התרגום שהיה צריך שיהיה בו תוספת, ואם כן לפי זה המקרא שהוא אינו גלוי כל כך יותר קצר, ואם מוסיף בתרגום לפי זה המקרא הוא יותר ממה שהוא לפי האמת. ולפיכך אם יתרגם הכתוב כצורתו אז הוא בדאי, כי לפי תרגום שלא היה המקרא יותר ממה שהוא לפנינו, והרי זה בדאי שאינו כן. ואם מוסיף עליו לתרגם ולפרש יותר הוא מחרף ומגדף, וכאלו הוא אומר השי"ת קצר במקום שראוי היה יותר לפרש, וכאלו חס ושלום היה נעלם ממנו דבר זה... (חידושי אגדות קדושין מט א)
ועץ הדעת טוב ורע זה לשון תרגום שהוא אמצעי בין לשון הקודש ובין לשון של שבעים עממין. ולשון עממין כשרוצים לינק מלשון הקודש אי אפשר להם לינק ממנו אלא על ידי לשון תרגום, לשון תרגום הוא בחינת אשה משכלת (משלי י"ט), בחינת משכיל על ידי תורגמן (פסחים קי"ז), כי לשון תרגום יש בו טוב ורע, לפעמים הוא בחינת משכיל, ולפעמים הוא בחינת משכל, ואשת כסילות הזאת היא מפתה את האשה חכמה על ידי אשה משכלת, כי עיקר תגבורת הקליפה אינו אלא על ידי לשון תרגום, בבחינת (דברים כ"ו) "ארמי אובד אבי", ובבחינת (במדבר כ"ג) "מן ארם ינחני בלק" שהוא לשון תרגום, שהוא לשון ארמי, שדרך שם מתעוררים לינק מהקדושה. ועיקר בנינה ושלימות של לשון הקדש אינו אלא על ידי שמפילין הרע של התרגום ומעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש, שעל ידי זה נשלם לשון הקדש. ולבן הארמי שהוא ארמי אבד אבי הנ"ל רצה לינק מהקדושה על ידי התרגום, ועל כן קרא לו יגר שהדותא (בראשית ל"א) ויעקב היה מעלה את התרגום ללשון הקדש, ועל כן קרא לו גלעד בלשון הקודש. וזה (בראשית ב') "ויפל ה' אלקים תרדמה" מספר תרגום, כמובא, כי על ידי התרגום עיקר בנינה של לשון הקודש, ועל ידי שמעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש ומפילין הרע שבו, נופלין כל הע' לשון... (יט ד, וראה שם עוד)