תרומה

(ראה גם: מעשר, מתנות כהונה)

 

מלאתך ודמעך לא תאחר, בכור בניך תתן לי. (שמות כב כח)

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. (במדבר ה ט)

כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים... כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך. (שם יח יב)

...ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלקינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבודתנו.. (נחמיה י לח)

ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים, למען יחזקו בתורת ה'. וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרוב הביאו. (דברי הימים ב לא ה)

 

זהר:

עוד שמעתי ממאור הקדש, תרומה, מהו תרומה, הוא כמו שהעמדנו, (בהפרשת התרומה לכהן, שהוא) שנים (חלקים) ממאה. תא חזי, כל אלו מדרגות הקדושות שהם בסוד האמונה שהקב"ה מתגלה בהם הן עשר מדרגות, והם עשרה מאמרות, (דהיינו עשר ספירות), כמו שהעמדנו, ואלו העשר עולות למאה, (כי כל ספירה כוללת עשר ספירות), וכשאנו צריכים להרים לנקודה התחתונה הזו, (דהיינו מלכות), אסור לנו לקחת אותה לבדה אלא אותה ובעלה, (שהוא יסוד), והם שנים, (דהיינו שתי ספירות יסוד ומלכות) מאלו המאה שאמרנו, כי לא צריך להפרידה כלל, אלא ליחד אותה ובעלה, ועל כן נקראת תרומה בכלל אחד (שהם יסוד ומלכות).

ותא חזי, בכל יום קורא כרוז לכל בני העולם, בכם תלוי דבר זה, וזה הוא, קחו מאתכם תרומה לה', ואם תאמרו שהדבר קשה מכם, כל נדיב לב יביאה... (ויקהל קו, וראה עוד תפלה)

המצוה שלאחר זו, היא להפריש תרומה גדולה, והעמידוהו שנים ממאה, מהו תרומה, רבנן של הישיבה (אמרו), תרומה זו שצריכים להפריש שנים ממאה, בסתר התורה מה היא (מרמז), היינו מי שרוצה לטעום (ממנה), אם הוא זר יומת, והיינו אל זר, שהוא סמאל, שהקב"ה אמר ויקחו לי תרומה, שנים ממאה, (שפירושו) ליחדו ב' פעמים ביום, דהיינו שנים ממאה, (שהם במ"ט אותיות של שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד של ערבית ושל שחרית חסרים כאן שנים למאה, והם שכינה עליונה (שהיא בינה), ושכינה תחתונה (שהיא מלכות), כי בשתיהן צריכים ליחדם אל הקב"ה שהוא אמה של שתיהן, מדה של שתיהם, (ועמהן הוא) מאה באמה. אמה הוא אותיות מאה, ובהפיכת האותיות הוא אותיות האם (הרומז על בינה).

ועוד והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה', תרימו הוא כמו רום ידיהו נשא, (שרום ידיהו, פירושו עשר אצבעות ידיו), והן עשר אצבעות שהעליה שלהם (דהיינו בסוד הכתוב שאו ידיכם קדש) היא לעשר ספירות...

וכמה תרומות הן, יש תרומה מן התורה, (כי תרומה היא אותיות תורה מ'), שזו היא תרומה, שהיא התורה שניתנה במ' יום, ואם תאמרו, שאכלתי ממנה (באותם מ' יום), הרי כתוב ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. שמורה היתה עד עתה (דהיינו עד המשכן), תרומה זו, אל הקב"ה, וכיון שהמלך לא אכל (דהיינו שלא היה זווג ז"א ומלכות הנקרא אכילה), איך אוכלים עבדיו, כי לאחר כך (אחר שהוקם המשכן) שאמר אריתי מורי עם בשמי, (שהיה זווג ז"א ומלכות), לאחר זה אכלו רעים, דהיינו שיאכלו עבדיו, (כלומר שיקבלו מהארת הזווג).

המצוה שלאחר זו, היא להפריש מעשר ללוי, והיא השכינה מצד הימין, שהוא חסד ניתנה תרומה גדולה לכהן, (שהוא חסד), מצד השמאל, שהוא גבורה, (ניתנה (תרומת מעשר) ללוי, שהיא השכינה (מצד השמאל)... (קרח רע"מ מח, ועיין שם עוד)

ספרא:

מניין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה, תלמוד לומר וכהן כי יקנה קניין אף קנינו שקנה קניין אוכל, יכול אפילו קנה עבד עברי יאכל בתרומה, תלמוד לומר כסף, יצא עבד עברי שאין כסף... (אמור פרשה ה, וראה שם עוד ופרק ה וו)

ספרי:

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל, רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן התרומה ומן המעשרות, או אף מי שמירח תלמוד לומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך. ר' עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שאם בא לעשות כל גורנו תרומה רשאי, ובלבד שישייר מקצת. 

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל, בא הכתוב ולימד על התרומה שתהא נוהגת בכל, איסי בן עקיבא אומר אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל... (נשא ה)

...כל טהור בביתך יאכל, למה נאמר, והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו, ומה תלמוד לומר כל טהור בביתך יאכלנו, להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה... (קרח קיז, וראה שם עוד)

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, ר' ישמעאל אומר אימתי נחשבת לכם תרומה כשהפרשתם אותה כראוי, לא הפרשתם אותה כראוי לא נחשב לכם תרומה. אבא אלעזר בן גמליאל אומר, בא הכתוב ללמדך שכשם שהתרומה עולה במדה כך עולה באומד ובמחשבה. כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו שומע אני יתרום שבלים של חיטים וענבים מן היין וזיתים מן השמן, תלמוד לומר כדגן מן הגורן, מן הגמור, מיכן אמרו התבואה משתמרח והיין משתקפה, והשמן משירד לעוקה... (שם קכא)

תלמוד בבלי:

מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן... מכדי כהנים אימת קא אכלי בתרומה, משעת צאת הכוכבים, והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא, כדתניא ובא השמש וטהר, ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. (ברכות ב א)

ואמר רבה בר בר חנא אר"י משום ר"י בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים כדורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר, דא"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר ביערתי הקדש מן הבית, ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת, שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו. (שם לה ב)

אמר חזקיה בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו... (שם סג א)

אמר טבי רישבא אמר שמואל אף גידולי תרומה תרומה בו ביום גזרו, מאי טעמא א"ר חנינא גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל... אלא גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן, דילמא משהי ליה גביה ואתי לידי תקלה. (שבת יז ב)

אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו, כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת, ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה, היכן אמרה תורה, מדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא לך, שלך תהא להסיקה תחת תבשילך... (שם כה א)

בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה, והשכר אבד ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, מאי משמע, תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. ואם נותנין מתברכין, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. (שם לב ב)

...דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי... (שם לה ב)

אלו הן ציצין המעכבין את המילה, בשר החופה את רוב העטרה, ואינו אוכל בתרומה. (שם קלז א)

אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא ואין מבין... אלא לידע אם ראשונה היא ואם שניה היא ואין מבין, הא נמי מתניתין היא... (שם קלח ב)

רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה, ואמאי, הא קא מתקן, רבי יהודה כר' אלעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא מחתא, דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר, רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומת ודאי, וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון... (שם קמב א, וראה שם עוד)

תניא כיצד א"ר יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני, היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר אם היום חול ולמחר קודש תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול אין בדברי כלום, וקורא עליה שם ומניחה, ולמחר הוא אומר אם היום חול תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ואוכלה, ר' יוסי אוסר... (עירובין לט ב)

...אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה, אבל היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה, שמא יבא אליהו ויטהרם, ומשני, הא ר"ש ואליבא דר' יהושע, הא ר' יוסי ואליבא דר' יהושע, דתניא י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות, דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר טהורה בפני עצמה ותלויה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה. אמר ר"ש לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על הטהורות ועל הטמאה שאין שורפין, על התלויה ועל הטהורה ששורפין, על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה, שר' אליעזר אומר תישרף זו בעצמה וזו בעצמה, ור' יהושע אומר שתיהן כאחת... (פסחים כ ב, וראה שם עוד)

איתיביה שתי קדירות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין, שאני אומר תרומה לתוך התרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו... א"ל הנח לתרומת תבלין דרבנן... אמר ליה הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן. (שם מד א)

ואלא כרבי יהושע דתרומה, דתנן היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ר' יהושע פוטר, דילמא כדרב ביבי בר אביי, דאמר רב ביבי בר אביי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול, אי נמי שאני תרומה דאיקרי עבודה, ועבודה רחמנא אכשר, דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה... ר' יהושע מכשיר, ואמרינן מאי טעמא דר' יהושע דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. ותרומה היכא איקרי עבודה, דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו רבן גמליאל ואמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש, אמר לו עבודה עבדתי, אמר לו כל דבריך אינן אלא דברי תימה וכי עבודה בזמן הזה מנין, אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת, עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש. (שם עב ב)

תנו רבנן ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט משתבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש... (ראש השנה יב א)

רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה, איתחזי ליה (מלאך המות), א"ל תרומה קא אכילנא ולאו קודש איקרי, חלפא ליה שעתא. (מועד קטן כח א)

חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש, אחורים ותוך ובית הצביטה בתרומה אבל לא בקדש, הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש, לא כמדת הקדש מדת התרומה, שבקדש מתיר ומנגב ומטביל ואחר כך קושר, ובתרומה קושר ואחר כך מטביל. כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה, הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה, הרביעי בקדש פסול והשלישי בתרומה, ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה ובקדש מטביל את שתיהן, שהיד מטמא את חבירתה בקדש אבל לא בתרומה. אוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקדש, האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה... (חגיגה כ ב, וראה שם עוד)

חומר בתרומה, שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה, עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה לא יקבלנה ממנו אבל מניחה לגת הבאה... (שם כד ב)

תנן התם מודין בית שמאי ובית הלל שבודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה, מאי בודקין, אמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך... לא העמידו דבריהן במקום כרת, לאוכלי תרומה העמידו דבריהן במקום מיתה. איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו... (שם כה ב)

הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה, נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה, פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו, ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו... תניא א"ר אלעזר מנין לערל שאין אוכל בתרומה, נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר איש איש לרבות הערל... (יבמות ע א, וראה שם עוד)

תנן התם אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא עשה ולא כלום, מאי לא עשה ולא כלום, א"ר חסדא לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפילו ההיא גירויא הדר לטיבליה. רב נתן ברבי אושעיא אמר לא עשה ולא כלום לתקן את השירים אבל תרומה הוי... (שם פט א, וראה שם עוד)

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן... תנן כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, תניא אין חולקין תרומה לעבד אלא עם כן רבו עמו דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר יכול שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי... (שם צט א וב)

תנו רבנן עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ואלו הן חרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס והעבד והאשה והערל והטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו, וכולן משגרין להם לבתיהם חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו... (שם)

...ואלא מאי גדולה חזקה, מעיקרא אכול בתרומה דרבנן השתא אכול בתרומה דאורייתא, ואי בעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכול בתרומה דאורייתא לא אכול, וכי מסקינן מתרומה ליוחסין בתרומה דאורייתא בתרומה דרבנן לא מסקינן, ואלא מאי גדולה חזקה, דאף על גב דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא לא גזרינן... (כתובות כה א, וראה שם עוד)

כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כותנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב, ור' חייא מסיים בה וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות, והעלהו רבי לכהונה על פיו. תניא ר"ש בן אלעזר אומר כשם שתרומה חזקה לכהונה, כך מעשר ראשון חזקה לכהונה, והחולק בבית דין אינה חזקה... הכא במאי עסקינן כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, וחלוק ליה לדידיה מעשר בבית הגרנות... (שם כו א, וראה שם עוד)

הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה, רבי עקיבא אומר מחצה חולין ומחצה תרומה. היבם אינו מאכיל בתרומה... זו משנה ראשונה, בית דין של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.... (שם נז א, וראה שם עוד)

הרי עלי כתרומה, אם כתרומת הלשכה נדר אסור, ואם של גורן מותר, ואם סתם אסור, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה... (נדרים יח ב)

איבעיא להו, התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או לא, מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דלמא מצוה דיליה היא וניחא לי למיעבדיה. תא שמע תורם (המודר הנאה) את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו... לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי, כדאמר רבא, באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום... (שם לו ב, וראה שם עוד)

איבעיא להו אמרה לבעלה טמאה אני מהו שתאכל בתרומה, רב ששת אמר אוכלת שלא תוציא לעז על בניה, רבא אמר אינה אוכלת אפשר דאכלה חולין... (שם צ ב)

ואלו אסורות מלאכול בתרומה, האומרת טמאה אני לך, ושבאו עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה, ושבעלה בא עליה בדרך. (סוטה ו א)

והא תניא אף הוא ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי, לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין, אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה, עמד והתקין להם הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני... (שם מח א)

...דתנן העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה, ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה, מאי טעמא לא משום דכתיב גם אתם, מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל, אמרי דבי ר' ינאי לא, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. (גיטין כג ב)

דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ, רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין... והתם כדקתני טעמא, אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע, אמר להם לכשיבקע. (שם כה א)

בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים... ורמינהו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד, א"ל תרומה אגיטין קא רמית, תרומה אפשר גט לא אפשר... (שם כח א)

המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי ר' אלעזר... (שם לא א)

תא שמע אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין, שילם חולין טמאים מהו, אמר סומכוס משום ר"מ בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים... ואמר רבא ואמרי לה כדי חסורי מחסרא והכי קתני, אכל תרומה טמאה משלם כל דהו, אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים, שילם חולין טמאין מהו... (שם נד א, וראה שם עוד)

והאמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין כספו הוא, ומה טעם אמרו אינה אוכלת, גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקנו לאחיה ולאחותיה. (קידושין ה א)

ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעת בעל הבית תורם בבינונית אחד מחמישים, פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה, מנלן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנן חול, אמר קרא אתם גם אתם, לרבות את השליח, ונכתוב רחמנא בתרומה וניתו הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למפרך שכן ישנה במחשבה. (שם מא א)

נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת, אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה, רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע, הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. (שם מה ב)

המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות... הרי זו מקודשת ואפילו ישראל... א"ל הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן, וקא סבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין... ואיבעית אימא דכולי עלמא כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון, והכא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל חיטה אחת פוטרת את הכרי... (שם נח א וב)

תנן התם אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה. בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים, פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו, א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי. (שם סב א)

והתניא תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ומן הטהור על הטמא אבל לא מן הטמא על הטהור, ר' נחמיה אומר אף מן הטמא על הטמא לא התירו לתרום אלא בשל דמאי... ותקלה עצמה תנאי היא, דתניא חבית של יין של תרומה שנטמאת בית שמאי אומרים תשפך הכל, ובית הלל אומרים תעשה זילוף, אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אני אכריע, בבית תעשה זילוף ובשדה תשפך הכל, איכא דאמרי בישן תעשה זילוף ובחדש תשפך הכל... (בבא קמא קטו ב)

תא שמע כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה, הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם לאו תרומתו תרומה, ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו, הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות, אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה, ואם לאו אין תרומתו תרומה, ליקטו הבעלים והוסיפו עליהן בין כך ובין כך תרומתו תרומה... תרגמה רבא אליבא דאביי דשויה שליח, הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך דלא שוויה שליח מי הויא תרומתו תרומה, והא אתם גם אתם אמר רחמנא לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, אלא הכא במאי עסקינן כגון דשויה שליח וא"ל זיל תרום, ולא אמר ליה תרום מהני, וסתמיה דבעל הבית כי תרום מבינונית הוא תרום, ואזל איהו ותרם מיפות... (בבא מציעא כב א)

דא"ר אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה, שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, אם אינו קדש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. (שם נו א)

גופא ואלו הן שבמיתה האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה... דאמר שמואל משום ר"א מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה, דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', בעתידים לתרום הכתוב מדבר, ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה... וכהן טמא שאכל תרומה טהורה מנלן, דאמר שמואל מניין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה בידי שמים, דכתיב ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא וגו', טהורה אין טמאה לא, דאמר שמואל א"ר אליעזר מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, פרט לזו שמחוללת ועומדת. וזר שאכל את התרומה לוקה, אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב לימא מר במיתה, דכתיב וכל זר לא יאכל קדש, אני ה' מקדשם הפסיק הענין. מיתיבי ואלו הן שבמיתה זר האוכל את התרומה... רב תנא הוא ופליג... (סנהדרין פג א)

אמר ר' יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה... א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ, שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת (לכהנים ולוים) למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה, ר' יוחנן אמר אף גורם לו מיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, דבי ר"א בן יעקב תנא אף משיאו עון אשמה, שנאמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם. (שם צ ב)

תא שמע תורמין תאנים על הגרוגרות במנין, אי אמרת בשלמא לכמות שהן משערינן שפיר, אלא אי אמרת כמות שהן הוה ליה מרבה במעשרות... אלא הכא בתרומה גדולה עסקינן, ורישא בעין יפה וסיפא בעין יפה... (מנחות נד ב)

אמרי ליה רבנן לאביי אם כן מצינו תרומה במחובר לקרקע, ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע, כי תניא ההיא לענין איחיובי מיתה וחומש, דאי תליש ואכיל תלוש הוא, ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם. (שם ע א)

...אמר עולא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, מאי קא משמע לן תנינא, שלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה, שני הוא דלא הוי הוא שלישי הוי, אי מההיא הוה אמינא לא שני הוי ולא שלישי הוי... א"ר יונתן אמר רבי האוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול ומותר ליגע... (חולין לד ב, וראה שם עוד)

מיתיבי אין מביאין תרומה לא מגורן לעיר ולא ממדבר לישוב, ואם אין שם כהן שוכר פרה ומביאה מפני הפסד תרומה, שאני תרומה דטבלה ולא סגיא דלא מפריש לה. (שם קלד ב)

...דתניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבים זה בזה, דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר של ישראל חייב ושל עובד כוכבים פטור, עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה, אבל שותפות דעובד כוכבים דברי הכל חייבת... אמר רבא מודה רבי אלעאי בתרומה אף על גב דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא תרומותיכם, אלא דגנך למה לי, למעוטי שותפות עובד כוכבים. (שם קלה ב)

תנו רבנן הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן תרומה משלם, ומפני מה לא קנסום, דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ובכולן יש בהן טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחד ואמר לו הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר, אם היה כהן לכהן אסור... אמר רבא תרומת חוצה לארץ אין בה משם כהן המסייע בבית הגרנות, רב חמא יהיב ליה לשמעיה, אמר שמואל תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו. רב הונא בריה דרב יהושע כי מתרמי ליה חמרא דתרומה הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל חד, מיכן ואילך רמי חדא ושקיל חדא. ואמר שמואל תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ואמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו, והני מילי באכילה אבל בנגיעה לית לן בה. (בכורות כו ב)

תנן התם אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה, מנא הני מילי, אמר רבי אמי אמר רבי ינאי ואמרי לה א"ר אמי אמר רבי שמעון בן לקיש, כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה... (שם נג ב)

דתניא אבא אלעזר בן גומל אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה, אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, ומעשר קרייה רחמנא תרומה, דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה. (שם נח ב)

משום רבי יוסי בר' חנינא אמרו אף המקדים תרומה לביכורים, מאי טעמא דרבי יוסי ברבי חנינא אמר קרא מלאתך ודמעך לא תאחר, מלאה אלו ביכורים, ודמעך אלו תרומה, ואמרה לא תאחר. איתמר הקדים תרומה לביכורים, ר"א ור' יוסי ברבי חנינא חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה, תסתיים דר' יוסי בר' חנינא הוא דאמר לוקה מדאמר ר' יוסי בר' חנינא אף המקדים תרומה לביכורים (לוקה)... (תמורה ד א, וראה שם עוד)

ואלו הן הנשרפין... ותרומה טמאה... ומדליקין בפת ובשמן של תרומה... הא כיצד אוכלין בשרפה משקין בקבורה. (שם לג ב)

התרומה ותרומת מעשר של דמאי והחלה והביכורים מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהן את החומש... מאי טעמא כולהו איקרו תרומה, גבי חלה כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, גבי ביכורים נמי תרומה, דתניא ותרומת ידך אלו ביכורים... (מעילה טו ב)

תא שמע קטן שלא הביא ב' שערות רבי יהודה אומר אין תרומתו תרומה, רבי יוסי אומר עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה, סברוה קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא, אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתו גברא דאורייתא ומתקן טבלא דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא, לא, קסבר רבי יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן... (נדה מו ב)

תלמוד ירושלמי:

אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה באין זועות לעולם, אמר ליה בעון תרומה ומעשרות... (ברכות סד א)

אלו דברים שאין להם שיעור... רבי בנימין בר לוי אמר רבי יצחק ורבי אמי הוון יתבון מקשיי למה לא תנינן תרומה עמהן, אמר רבי אמי מפני המחלוקת, (עד כמה מותר להרבות בתרומה)... (פאה א א)

ולא כן תני אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב, אלא אם כן היתה במקום שחיתה גוררתה מביאה ונוטל דמים מן השבט... (דמאי ג א)

המקבל שדה מישראל מן העכו"ם מן הכותי חולק לפניהן, החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו... אר"י זו דברי רשב"ג אבל דברי חכמים מישראל חולק, מן העכו"ם תורם... (שם כה א, וראה שם עוד)

עוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן, יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש, ועליהן הכתוב אומר ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הה"ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו'. מתניתין פליגא על רבי יוחנן, המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל, פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן. (שם כו ב)

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בשם רבי ליעזר בן יעקב העושה כרי מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה חייב בתרומה גדולה מפני מראית העין. (כלאים כט א)

חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו. נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה... ר' שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לגוי, מאת כל איש פרט לקטן, אשר ידבנו לבו פרט לחרש ולשוטה, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו... (תרומות א א, וראה שם עוד)

...אתם פרט לשותפין, אתם פרט לאפוטרופין, אתם פרט לתורם את שאינו שלו, והתנן שותפין שתרמו זה אחר זה, אלא כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר, כלום למדו לתרומה גדולה אלא מתרומת מעשר, אלא כאן להלכה (לכתחלה) כאן למעשר. אתם ולא אפוטרופין והתנינן יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופין חייבין לעשר פירותיהן, חברייא אמרין כאן באפוטרופוס לעולם כאן באפוטרופוס לשעה... אלא כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן... (שם ב ב, וראה שם עוד)

תני בשם רבי מאיר לעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא שתי שערות, רבי אבא בר כהנא בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם, את שכתוב בו מחשבה תורם ואת שאין כתוב בו מחשבה אינו תורם, התיבון הרי גוי שאין כתיב בו מחשבה ותורם... (שם ד ב)

אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין, ואם תרמו בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן, ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה. תמן תנינן אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכא את אמר הכין, ר' אילא בשם ר"י מפני גזל השבט, מהו מפני גזל השבט, א"ר חנניא מפני הטורח... (שם ה א, וראה שם עוד)

אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, ולא מן החיוב על הפטור ולא מן הפטור על החיוב, ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. רבי יוחנן בשם רבי ינאי זה אחד משלשה מקריות מחוורין בתורה, ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו, יצא הבקר שידך וידו שוין בו... (שם ו א)

אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. אין תורמין בסל ובקופה שהן של מידה אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן, לא יתרום בסאה חצייה שחצייה מידה... ותני כן אליעזר בן גימל אומר מנין שאין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במנין, תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה את תורם ואין את תורם במידה ובמשקל ובמניין... (שם)

אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין לא יין על ענבים הנדרכות, ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום, הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבים עליה חומש אבל לא שנייה... אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ואם תרם תרומתו תרומה... (שם ז א, וראה שם עוד)

אין תורמין מן הטהור על הטמא, ואם תרמו תרומתן תרומה, באמת אמרו העיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו... אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה ולא כלום. וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל היה מפריש עליו והולך שוגג מה שעשה עשוי מזיד לא עשה ולא כלום... רבי יוחנן בשם רבי ינאי ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, מה גורן ויקב אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור, וזה אף על פי שאפשר למידין אפשר משאי אפשר, מעתה לא יהא תרומתו תרומה, ממנו כתיב (מכל מקום תהא תרומה)... והיא ניטלת מן הטהור על הטמא מניין ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה בשם ר' ינאי ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו. כהנא אמר מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שהיא ניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף... תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור, ואף היא ניטלת מן הגמור... (שם ח ב, וראה שם עוד)

אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה, כל מין חיטים אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד ותורם מזה על זה. כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים, ר"י אומר לעולם הוא תורם מן היפה... רבי יוחנן בשם ר' ינאי זה אחד מן ג' מדרשות שהן מחוורין בתורה, כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן... הרי תירוש ויצהר הרי שני מיני אילן ואין תורמין ומעשרין מזה על זה... ואף אני מרבה שני מינין שבדגן שני מינין שבתבואה שאין תורמין ולא מעשרין מזה על זה... (שם יב ב, וראה שם עוד)

התורם קישות ונמצא מרה, אבטיח ונמצא סרוח, תרומה ויחזור ויתרום... השותפין שתרמו זה אחר זה רבי עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה וחכמים אומרין תרומת הראשון תרומה, רבי יוסי אומר אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה... במה דברים אמורים בשלא דיבר אבל אם הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתו תרומה. ביטל, אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה, ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה. הפועלין אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת... (שם יד ב, וראה שם עוד)

האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו ותרומת מעשר זה בתוכו, ר"ש אומר קרא שם, וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו... המקדים תרומה לביכורים מעשר ראשון לתרומה... אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי, שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר. ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה, זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו הביכורים שהן ביכורים לכל, ותרומה לראשון שהיא ראשית, ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית... רבי זעירא בשם רבי אבדומי דחיפה בשם ר"ש בן לקיש ונחשב לכם תרומתכם והרמותם, מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים... (שם טז ב, וראה שם עוד)

הנכרי והכותי תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר... תרומת הנכרי מדמעת וחייבין עליה חומש ור"ש פוטר... (שם יז ב)

שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים בית שמאי אומרים אחד משלשים, והבינונית אחד מחמשים והרעה אחד מששים. תרם ועלה בידו מששים תרומה ואינו צריך לתרום, חזר והוסיף חייב במעשרות, עלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למד במידה במשקל ובמניין, ר' יהודא אומר אף לא מן המוקף, כתיב ששית האיפה מחומר החיטים וששיתם את האיפה מחומר השעורים, יכול תורם חטים א' משלשים ושעורים אחד מששים, תלמוד לומר וכל תרומת שיהיו כל התרומות שוות. שמואל אמר תן ששית על ששיתם ונמצא תורם אחד מארבעים, בינונית אחד מחמשים, א"ר לוי כתיב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים, כל שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה, מה זה אחד מן החמשים, אף מה שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה, והרעה אחד מששים, דכתיב וששיתם את האיפה מחמר השעורים... (שם יט ב, וראה שם עוד)

...המרבה בתרומה, ר' אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר אבל לא על מקום אחר, ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה, רבי טרפון ורבי עקיבה אומרים עד שישייר שם חולין... מאי טעמא דרבי ישמעאל ראשית דגנך, דיו לראשית שיהא כדגן, מנין שלא עשה ולא כלום עד שישייר מקצת, תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית. (שם כא ב, וראה שם עוד)

רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה, ר' יהושע אומר במאה ועוד, ועוד זה אין לו שיעור, ר' יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע... רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות את השחורות. עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים והקטנים מעלין את הגדולים... ור"א אוסר, ורבי עקיבא אומר בידוע מה נפלה אין מעלות זו את זו, וכשאינו ידוע מה נפלה הן מעלות זו את זו... (שם כב א, וראה שם עוד)

סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון או להקדש בין טהורין בין טמאין ירקבו. אם טהורה היתה אותה סאה ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה... (שם כה א, וראה שם עוד)

האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך, אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומש וחומש חומשה, אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים והן נעשין תרומה, והתשלומין תרומה, אם רצה הכהן למחול אינו מוחל... רבי אבהו בשם ר' יוחנן המגמע חומץ של תרומה לוקה (ולא אמרינן דאין זה דרך שתיה), ר' אבהו בשם ר"י הכוסס חטה של תרומה לוקה, תני הכוסס החיטה של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, רבי אומר אני אומר שמשלם קרן וחומש... (שם לא א, וראה שם עוד)

רבי אליעזר אומר משלמין ממין על מין שאינו מינו בלבד שישלם מן היפה על הרע, ורבי עקיבה אומר אין משלמין אלא ממין על מינו, לפיכך אם אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית וישלם מהן. ממקום שרבי ליעזר מיקל משם ר"ע מחמיר, שנאמר ונתן לכהן את הקודש, כל שהוא ראוי לעשות קודש ד"ר אליעזר, ור"ע אומר ונתן לכהן את הקודש קודש שאכל... (שם לד א)

האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, התשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל... אמר רבי יוחנן לצדדין היא מתניתא, אם התרו בו לוקה, אם לא התרו בו משלם, סבר רבי יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה... (שם שם ב, וראה שם עוד)

...המאכיל את בניו קטנים ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים, האוכל תרומת חוצה לארץ והאוכל פחות מכזית תרומה משלם את הקרן ואין משלם את החומש, והתשלומין חולין, אם רצה הכהן למחול לו מוחל. זה הכלל, כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מוחל... (שם לו ב)

הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים, ואם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים, ובפשתן מזיד יופך, וחייבת בלקט שכחה ובפאה ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין, ועניי ישראל מוכרין את שלהן לעניי כהנים בדמי תרומה והדמין שלהן... החובט משובח, והדש כיצד יעשה, תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין, ונמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה... (שם מז ב)

גידולי תרומה תרומה וגידולי גידולין חולין... ותרומת חוצה לארץ והמדומע והביכורים גידוליהן חולין... ותני עלה במה דברים אמורים בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין... (שם מח ב, וראה שם עוד)

אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא סיתווניות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני אלא זיתים וענבים בלבד... (שם נו א)

כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולתרנגולין, ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה, וכהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה. ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה, וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה. מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין ועל גבי החולים ברשות כהן. בת ישראל שנשאת לכהן והיא לימודה לבא אצל אביה אביה מדליק ברשותה. מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל, דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה, ר' מאיר אוסר כאן וכאן, ור"ש מתיר כאן וכאן... (שם נז ב, וראה שם עוד)

פירות שתרמן עד שלא נגמרו מלאכתן, רבי ליעזר אוסר מלוכל מהן עראי וחכמים מתירין חוץ מכלכלת התאנים... אמר רבי יהודה מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים והיו תאיניה נמכרות משלש ומארבע באיסר ולא הפרישו ממנה תרומה ומעשר מעולם... (מעשרות ט ב)

אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו, ור"ש מתיר... תני שלא יבוא לידי פסול, מהו לידי פסול, אמר רבי יונה שנפסל בטבול יום... (מעשר שני יד ב, וראה שם עוד)

דאמר רבי אבהו בשם ר"ש בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשיבולין פטור מתרומה גדולה, א"ר יוסי כתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו לא חלבו וחלב חברו. א"ר יוסי כתיב והרמותם ממנו את תרומת ה' מעשר מן המעשר ולא תרומה ומעשר מן המעשר... (חלה ה ב, וראה שם עוד)

חלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש ואסורה לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש, ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא, אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור. האומר כל גורני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת... (שם ט א)

אמר רבי יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן, מאן אינון הרובין, תרגמוניא. רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש. ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר, רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא תרומה בלבד, אבל לירוקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו... תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל. (שם כז א)

התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים (מפני גזל השבט)... (ערלה ח א)

שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ והצטרפו וחמיצו אסור לזרים ומותר לכהנים, ר"ש מתיר לזרים ולכהנים. תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך קדירה לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותיבילו אסור לזרים ומותר לכהנים, רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים. (שם טו ב, וראה שם עוד)

כהדא דתני האונס והגנב והגזלן בזמן שהבעלים מרדפין אחריהן אין תרומתן תרומה ולא מעשרותיהן מעשר ולא הקדשן הקדש, אם אין הבעלין מרדפין אחריהן תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר והקדשן הקדש. רבי יוסי בשם רבי יוחנן לא זה תורם ולא זה תורם, רבי אמי בשם רבי יוחנן אפילו הבעלים שתרמו אין תרומתן תרומה... (בכורים ב א)

התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והן ניכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונים רחיצת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין במעשר. כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי, שתי תרומות, התרומה והבכורים, תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו... כהנא שאל לרבי זעירא זר שאכל תרומה, אמר ליה בעון מיתה, מן דצלי אמר ליה אני ה' הפסיק הענין (בין ומתו בו כי יחללוהו ובין כל זר לא יאכל קדש). כהן שאכל תרומה בטומאה במיתה. רבי חייא בשם רבי יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה... (שם ו א, וראה שם עוד)

האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים. תני ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ש בן יוצדק מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה, אבל אם הפרישה חמץ לא בדא, הפריש מצה על חמץ, א"ר זעירא כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה, אפילו הפריש חמץ על מצה... (פסחים טו ב)

נוטלין לידים לחולין ולמעשר, ולתרומה ולקדש מטבילין... ויש ידים לחולין, אלא כר' שמעון בן אלעזר, דר' שמעון בן אלעזר אומר יש ידים לחולין דברי הכל היא, כדי שיהא בדל מן התרומה. תני ר' שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה... (חגיגה יב ב, וראה שם עוד)

...וכי רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא הערים, קידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה. (יבמות כט א)

הדא היא דתני רבי חייה נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן אבל נותנין להן מתנות כהונה ולויה מתוך הבית. (שם סג ב)

המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו טובת הניית מעשרותיו של מי, רבי אבהו אומר של מתקן, רבי זעירא אמר של בעל הפירות... (נדרים יד א)

...אמר רבי יהושע בן לוי אם היתה עיכובה (לנשואין) מחמתו ניזונת משלו, תני רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה, שהתרומה מצויה בכל מקום, רבי עקיבא אומר מחצה חולין ומחצה תרומה, שהנשים מצויות לטמא טהרות, תני רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שהזכיר תרומה נותנין לה כפליים בחולין. (כתובות לד א)

ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן הרי זה חילל, ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן, יותר מכין אמרו תרומותן אינן תרומה מעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש, ועליהן אמר הכתוב ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו וגו', והמקום מביא עליהם שלש פורעניות, הדא היא דכתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער. (קידושין ל ב)

על ששה ספיקות שורפין את התרומה, על ספק בית הפרס, ועל ספק עפר הבא מארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים הנמצאין, על ספק הרוקין הנמצאין, על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה, על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן שורפין את התרומה. ר' יוסי אומר אף על ספק מגען ברשות היחיד, וחכמים אומרים ברשות היחיד תולין וברשות הרבים טהור. (טהרות ד ה)

התורם את הבור ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום, שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה, ר"ש אומר אף מן הטומאה. נשברה אינה מדמעת, עד היכן תשבר ולא תדמע, כדי שתתגלגל ותגיע לבור, רבי יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה, נשברה אינה מדמעת, מפני שהוא תנאי בית דין. (טבול יום ד ז)

תוספתא:

אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ, אמר רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי שמעון בן כהנא שהיה שותה יין של תרומה בעכו ואמר זה בא לידי מקלקיליאה, וגזרו עליו שישתיהו בספינה. (שביעית פרק ה)

מדרש רבה:

א"ר שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום ע"ז ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות, אומר מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא לאבד את תרומתי. כך ישראל הן תרומתו של הקב"ה, שנאמר (ירמיה ב') קדש ישראל לה' וגו', והיו בין הקברות, שנאמר (שמות י"ב) כי אין בית אשר אין שם מת, אמר הקב"ה היאך אני גואלן, להניחן אי אפשר, מוטב לירד ולהצילן... (שמות טו ו)

...ואם נתת אין אתה נותן משלך אלא משלי, וכן הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ואם עשית כן ואנשי קדש תהיון לי, וכן כתיב (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, כשם שהערימה הזאת עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה התרומה, כך עשה הקב"ה את העולם ערימה ונטל ישראל שהם תרומתו, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, לכך אמר הקב"ה לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה. (שם לא ח)

דבר אחר שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ג') כי מלאך ה' צב-אות הוא, א"ר יהודה מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבא, אלא נמאס מג' דברים, שנאמר (הושע ד') כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי, שכן ג' אלפין יש בו, שנמאס מן הכהונה ומן המקדש ומן הלויה... (שם לח ג)

ר' ישמעאל מתני לה בשם רבי אבדימי דמן חיפא, לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה, א"ל ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהור, אם אתה נותנה לי כדרך שאני נתתי לך מוטב, ואם לאו הריני זורקה לפניך. כך אמר הקב"ה לאדם זה ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה... (ויקרא יח א)

רבי יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו... בזכות תרומה, וזאת התרומה... (שם כא ה)

וכל תרומה, מגיד הכתוב על התרומה שהיא נוהגת בכל. (במדבר ח ח)

ואיש את קדשיו לו יהיו, מה כתיב למעלה וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל וגו', אמר הקב"ה כל מי שיתן תרומה וקדשים לכהן כראוי יזכה שישיא בנותיו לכהונה ויהיה זרעו אוכל בקדשים, ועל זה נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, שזרעו יהיה אוכל קדשים בזכות תרומה ומעשרות והקדשים שנתן לכהן בעין יפה. (שם שם י)

מדרש תנחומא:

את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקב"ה, אחד למשכן ואחד לכהנים, תרומת כהנים על מנת שיהיו בני תורה, אמר רבי ינאי כל כהן שאינו בן תורה מותר לאכול על קברו תרומה (אולי צ"ל מותר לאכול על קברות תרומה)... ראה כמה חביבה תרומת כהנים שנתנה לכהנים בני תורה. (תרומה א)

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, כל דבר שנאמר בה לי יש בה ברכה, והתרומה יש בה ברכה... ויקחו לי, אמר הקב"ה לא בשביל שאמרתי לכם קחו לי תרומה תהיו מלגלגין בתרומה ותאמרו לא כהן הוא שהוא אוכלה, שאם אינו נותן לו א' ממאה יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט אלא לי, שכן כתיב ויקחו לי תרומה, וכתיב תקחו את תרומתי... (שם ד)

א"ר הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר (בראשית י"ד) הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמר (במדבר י"ח) והרמותם ממנו תרומת ה'... (ראה יד)

תנא דבי אליהו רבא:

ושוב מעשה בכהן אחד שהאכיל את בהמתו תרומה ונפלה אש עליו ואכלה לביתו שלשים זכרים וששים בגדים ועשרים וארבע כדים של יין ועשרה כדי שמן ושאר ממון הרבה... אמרו לא זזו משם עד שבא אדם אחד שאינו בקי בהלכה ואמר לו, המאכיל את בהמתו תרומה מהו, א"ל מותר, א"ל שמא אסור, אמר לו לאו, ואמר לו אני כהן והאכלתי את בהמתי תרומה. וכששמעו חכמים בדבר ענו כולם כאחד ואמרו, ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, וכי תרומה וקודש שאין להם אוכלים אינן הולכין אלא לשרפה, אלא עשית שלא כדין, אמר להן והלא תנן כרשיני תרומה מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולין, אמרו לו לא אמרו אלא כרשינין מפני שהן מאכל לבהמה, רק בשני רעבון בני אדם אוכלין אותם, לפיכך לא גזר דוד המלך ע"ה עליהן אלא בשני רעבון משום שהם מאכל אדם באותה שעה, מכאן אמרו כל המאכיל לבהמתו תרומה, בין תרומת הארץ בין תרומת חוץ לארץ, עליו הכתוב אומר בוזה דרכיו ימות, ואומר (במדבר י"ט) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו... (פרק יג)

תנא דבי אליהו זוטא:

כך הקב"ה זו שכרו של הארץ שעמד הקב"ה בתוכה וברא את כל הארצות כולן והפריש את ארץ ישראל תרומה מכל הארצות, והפריש את ירושלים תרומה מכל ארץ ישראל, והפריש את מקום בית המקדש תרומה מכל ירושלים. וכן ברא הקב"ה את כל העמים כולן והפריש את ישראל תרומה מכל העמים, ומישראל הפריש תרומה את שבט לוי, ומשבט לוי הפריש תרומה את אהרן הכהן ובניו... והביא את ישראל שהם תרומה מכל העמים לארץ ישראל שהיא תרומה מכל הארצות והביא את שבט לוי שהפריש תרומה מכל ישראל לירושלים שהפריש תרומה מכל ארץ ישראל, והביא את בני אהרן שהפריש תרומה משבט לוי לבית המקדש שהפריש תרומה מכל ירושלים לעמוד לשרת לפני הקב"ה ולעשות רצונו... (פרק ב)

ילקוט שמעוני:

רבי אומר עשר תרומות הן, תרומה, ותרומת מעשר, חלה ובכורים, ותרומת הארץ, ותרומת תודה, תרומת שקלים, ותרומת משכן, ותרומת מדין, ותרומת שקלים... רבי שמואל בר נחמני אמר ג' תרומות נאמרו בפרשה זו, תרומת אדנים, ותרומת שקלים, תרומת משכן, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת שקלים, וזאת התרומה אשר תקחו זו תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו בה, כדי שיהא יד כולם שוה, תרומת אדנים לאדנים... (שמות פרק כה, שסג)

וזאת התרומה וגו' מלמד שהראה הקב"ה למשה שלש תרומות, אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני, שנאמר זהב וכסף ונחשת, זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקב"ה כזהב, וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה, דכתיב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, נחשת זה מקדש שני שחסר ה' דברים... (שם)

ששית האיפה מחמר החטים, שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים, כתיב ששית האיפה מחמר החטים, וששיתם האיפה מחמר השעורים, יכול יתרום בחטים אחד מששים, בשעורים אחד משלשים, תלמוד לומר וכל תרומה, שיהו כל התרומות שוות. שמואל אמר תן ששית על ששיתם ונמצאת תורם אחד מארבעים, בינונית אחד מחמשים, א"ר לוי כתיב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים, כל מה שאתה אוחז ממקום אחד יהיה כזה, מה זה אחד מחמשים, אף מה שתאחז ממקום אחר אחד מחמשים, והרעה אחד מששים, דכתיב וששיתם האיפה מחמר השעורים. (פירוש: חומר הוא כור, שלשים סאה, והאיפה שלש סאין, נמצא ששית האיפה חצי סאה, וחצי סאה מכור של חטין היינו אחד מששים, והוא עין רעה. ועין יפה דורש שמואל תן ששית על ששיתם, דששיתם משמע שתי ששיות, וכשאתה נותן זה על זה ובאת לצרף החמרים והששיות הרי שלש ששיות משני חמרים, דהיינו סאה וחצי סאה מששים סאים, וזהו אחד מארבעים לעין יפה. ובינונית אחד מחמשים מקרא דר' לוי, אלו דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים עין יפה אחד משלשים בינונית אחד מארבעים עין רעה אחד מחמשים, ומוקמי וששיתם שתי ששיות סאה משלשים סאין, ובינונית מדרשא דשמואל תן ששית על ששיתם, ועין רעה מקרא דר' לוי). (יחזקאל פרק מה, שפג)

מדרש הגדול:

אמרו כל מי שהוא נותן תרומה למי שהוא אוכלה כמצותה מעלין עליו כאלו הוא עובד עבודה. אמרו עליו על רבי טרפון שהיה אוכל תרומה בשחר, ואומר הקרבתי תמיד שלשחר, ואוכל תרומה בין הערבים, ואומר הקרבתי תמיד שלבין הערבים. (במדבר יח ז)

רש"י:

וכהן כי יקנה נפש - עבד כנעני שקנוי לגופו. ויליד ביתו - אלו בני השפחות, ואשת כהן אוכלת בתרומה מן המקרא הזה, שאף היא קנין כספו ועוד למד ממקרא אחר "כל טהור בביתך" וגו', בספרי. (ויקרא כב יא)

וכל זר לא יאכל בו - לא בא אלא להוציא את האונן שמותר בתרומה, זרות אמרתי לך ולא אנינות. (שם יג)

ולא יחללו - להאכילם לזרים. והשיאו אותם - את עצמם יטענו עון באכלם את קדשיהם שהובדלו לשם תרומה וקדשו ונאסרו עליהן... (שם טו וטז)

מכל מתנותיכם תרימו - בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר. (במדבר יח כט)

ראשית דגנך - זו תרומה, ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור, עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד מששים, בינונית אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים שנאמר (יחזקאל מ"ה) וששיתם את האיפה מחומר החיטים ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי א' מששים שהוא שלשים סאין. (דברים יח ד)

רמב"ן:

מלאתך ודמעך - ...ופירוש רש"י מלאתך חובה המוטלת עליה כשתתמלא תבואתך ותתבשל, והם בכורים, ודמעך היא תרומה, ואיני יודע מהו לשון דמע, וכן במכילתא מלאתך אלו בכורים הנטלין מן המלא, ודמעך זו תרומה. ואולי כאשר יקראו לדעתם במקום הזה הבכורים מלאה בעבור שניטלין מן המלא יקראו התרומה דמעה בעבור שיביאו אותה תירוש ויצהר לא פרי... (שמות כב כח)

...והזכיר וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל - לומר שאם נתנו התרומה לכהן תהיה שלו והגוזל אותה ממנו נדון בדין אשם גזילות, ולכן הזכירם בכאן. או שבא להשלים תורת הכהנים בתרומה, כי עדיין לא הזכירה רק ברמז "מלאתך ודמעך לא תאחר", וכן "הם יאכלו בלחמו", אבל לא ביאר דין התרומה שתנתן לכהן כלל. והזכיר המעשר בסוף תורת כהנים שיהיה קדש לה', ועכשיו בא לצוות בתרומה ובקדשים שיהיה לכהנים במתנות הבעלים שיתנו אותה להם לרצונם, לומר שטובת הנאה לבעלים היא. (במדבר ה ו)

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל - יאמר כי כל תרומה אשר יקדישו בני ישראל אותה כלומר שירימוה ויקדישוה לכהן, כי בעבור שאין לתרומה שעור אמר הכתוב כי כל אשר יפרישו ממנה תהיה לכהן כאשר יקריבו אותה הבעלים לתתה אליו, לא שיטלנה הכהן בזרוע, וזהו פשוטו של מקרא... אבל אחרי כן חזר ושנאה בפרשת מתנות כהונה בכורי כל אשר בארצם, חזר ושנה גם כן תרומה וקדשים כדי שיכלול כל מתנות כהונה יחד ויכרות בכולן ברית מלח, ועוד לדברים שנתחדשו שם בפרשה, "כל טהור בביתך יאכלנו"... (שם שם ט)

ותרומת ידכם - ...ועל דרך הפשט יזכיר הכתוב העולות והזבחים שחייב לאוכלן שם במחיצה לפני ה', והזכיר גם כן שיביא שם המעשר והתרומה שיתן אותם לכהנים וללוים משרתי המקדש וישמחו גם הם עמכם ועם בתיכם, כענין שנאמר "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר השם צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די", וכי יסדו בבית שני בתרומה ובתרומת המעשר שיביאום למקדש, שנאמר "ואת ראשית עריסותינו ותרומתינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכת בית אלקינו", ונאמר לבית אלקינו אל הלשכות לבית האוצר. וטעם תרומת ידכם - מפני שהתרומה לא נתנה בה התורה שיעור אבל היא כאשר תרים ידו, וכן מה שאמר לא תוכל לאכול בשעריך יזהיר על הישראלי שלא יאכל בשעריו המעשר והתרומות והבכורות... (דברים יב ו)

משנה תורה:

התרומות והמעשרות אינן נוהגין מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפילו בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכין ושבין שם, והחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סביבות לארץ ישראל.

ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים... בארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן, אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה אינו כארץ ישראל לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר, כגון בבל ומצרים... ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל...

סוריא יש דברים שהיא בהן כארץ ישראל ויש דברים שהיא בהן כחוצה לארץ. והקונה בה קרקע כקונה בארץ ישראל לענין תרומות ומעשרות ושביעית, והכל בסוריא מדברי סופרים.

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, כיון שעלו בני הגולה והחזירו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבא. והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו, ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית. ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל, והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות...

עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעוה מן המצות אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות והמעשרות ומביא בכורים, והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם. ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית כמו שיתבאר.

פירות העכו"ם שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל, אם נגמרה מלאכתם ביד עכו"ם ומרחן העכו"ם פטורין מכולם, שנאמר דגנך ולא דגן עכו"ם, ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין בכל מן התורה, ומפריש תרומה גדולה ונתנה לכהן, ותרומת מעשר ומוכרה לכהן, ומעשר ראשון היא שלו...

מכר העכו"ם הפירות שלו לישראל כשהן מחוברין בקרקע, אם עד שלא לעונת המעשרות ונגמרו ביד ישראל חייבין בכל ונותן התרומות והמעשרות לבעלים...

שותפות עכו"ם חייבת בתרומות ומעשרות, כיצד ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות אפילו חלקו שדה בקמתה, ואין צריך לומר אם חלקו גדיש, הרי טבל וחולין מעורבין בכל קלח וקלח מחלקו של עכו"ם, אף על פי שמרחן העכו"ם, וחיובם מדבריהם כמו שבארנו. במה דברים אמורים בארץ ישראל שהמעשרות של תורה, ובשל תורה אין ברירה, אבל אם לקחו שדה בסוריא הואיל והמעשרות שם מדבריהם אפילו חלקו הגדיש חלקו של עכו"ם פטור מכלום.

פירות ארץ ישראל שיצאו חוצה לארץ פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות, שנאמר "אשר אני מביא אתכם שמה", שמה אתם חייבין, בחוצה לארץ פטורין. (ראה ראב"ד)...

התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם, שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד, ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר "כי תבואו", ביאת כולכם, כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית... (תרומות פרק א, וראה שם עוד)

כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה, ומצות עשה להפריש ממנו ראשית לכהן, שנאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו", מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים, שנאמר דגנך, אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות.

הכרשינין אף על פי שאינם מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומה ומעשרות...

הירקות אף על פי שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן, לפי שנאמר במעשר "תבואת זרעך", תבואה וכיוצא בה, אבל הירקות אינן בכלל התבואה, וכן יראה לי שהוא הדין בתרומה, שהרי נאמר בה דגנך תירושך ויצהרך, כל הדומה לאלו, אבל תרומת הירק מדבריהם כמעשר.

אין מפרישין תרומות ומעשרות מן הירק בחוצה לארץ, ואפילו במקומות שאמרנו שמפרישין בהן מעשרות, וכן ירק הבא מחוצה לארץ לארץ אף על פי שיש עפר בעקריה הרי זה פטור ולא גזרו עליו...

ואלו פטורין מן התרומה ומן המעשרות, הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללות אפילו העמיד מהן כרי, ואם עשה מהן גורן בשדה הוקבעו למעשרות ומפריש מהן תרומה והמעשרות, אבל אם עשה הגורן בעיר פטורין, שהרי קול יש להן שהכל יודעין שהן לקט או שכחה או פאה.

הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין בתרומה ומעשרות אלא אם כן הפקיר, וכן התבואה והזיתים שלא הביאו שליש פטורין מן התרומה ומן המעשרות. ומניין יודע, כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש. עבר והפריש מתבואה וזיתים שלא הביא שליש אינה תרומה...

התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה, אפילו נטמא הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש הרי זה חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן, שנאמר "ואני נתתי לך את משמרת תרומותי", אחת טהורה ואחת טמאה, הטהורה נאכלת לכהנים והטמאה יהנו בשריפתה, אם היה שמן מדליקין אותו, ואם היה דגן וכיוצא בו מסיקין בו את התנור...

כל המפריש תרומה גדולה או תרומת מעשר מברך קודם שיפריש כדרך שמברכין על כל המצות כמו שביארנו בברכות.

אין מוציאין תרומה מהארץ לחוצה לארץ אפילו טמאה, ואין מביאין תרומה מחוצה ארץ לארץ ואם הביא לא תאכל מפני שהיא טמאה בארץ הכותים, ולא תשרף שלא יאמרו ראינו תרומה שלא נטמאת נשרפת, ולא תחזור לחוצה לארץ שמא יאמרו מוציאין תרומה לחוצה לארץ, אלא מניחין אותה עד שתטמא טומאה ידועה לכל או עד שיבא ערב הפסח אם היתה חמץ ותשרף. (שם פרק ב, וראה שם עוד)

תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר "ראשית דגנך", כל שהוא אפילו חטה אחת פוטרת הכרי, ולכתחלה לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים, ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחילה.

וכמה הוא שיעורה שנתנו חכמים, עין יפה אחד מארבעים, והבינונית אחד מחמשים, רעה אחד מששים, ולא יפחות מאחד מששים.

כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומות החרובין והקליסין ניטלת לכתחלה אחד מששים. ואלו ניטלין אחד מששים, תרומת גידולי תרומה ועירובי תרומה, ותרומה טמאה שהיתה הטומאה באונס או בשגגה, ותרומת הקדש ותרומת חוצה לארץ ותרומת הקצח והקליסין והחרובין והגמזיות והתורמוסין ושעורים אדומיות וכיוצא בהן, ופירות עציץ שאינו נקוב, וכן האפוטרופסין כשתורמין פירות יתומים תורמין אחד מששים.

אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין לפי שלא נאמר בה שיעור אלא אומד, ומפריש בדעתו כמו אחד מששים אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. ולא יתרום בסל ובקופה שמדתן ידועה, אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן ולא יתרום בסאה חציה שהחציה מדה..

המרבה בתרומה הואיל ושייר מקצת חולין הרי זו תרומה, אבל אם אמר כל הפירות האלו תרומה לא אמר כלום. המתכוין לתרום אחד מי' ועלתה בידו אחד מששים תרומתו תרומה, נתכוון לתרום אחד מששים ועלתה בידו אחד מחמשים אינו תרומה. המפריש תרומה ועלתה בידו אפילו אחד מעשרים תרומתו תרומה. תרם ועלתה בידו אחד מששים וחזר והוסיף לשם תרומה אותה התוספת חייבת במעשרות, ומפריש ממנה הכהן המעשרות ואחר כך יאכלנה. תרם ועלתה בידו אחד מששים ואחד הרי זו תרומה ויחזור ויתרום פעם שנייה כדי להשלים השיעור שבדעתו, והתוספת הזאת יש לו להפרישה במדה או במשקל או במנין אבל לא יפרישנה אלא מן המוקף בראשונה...

אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף, כיצד היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר לא יפריש מאחד מהן שתי סאין על המאה, שנמצא מפריש ממקום זה על מקום אחר, ואם הפריש לא מן המוקף תרומתו תרומה, והוא שיהיה המופרש שמור, אבל אם היה טעון כדי יין או שמן וראה שמשתברין ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא אמר כלום.

כשמפרישין תרומה ומעשר מפרישין אותן על הסדר, כיצד מפריש בכורים תחילה לכל, ואחר כך תרומה גדולה ואחר כך מעשר ראשון... והמקדים שני לראשון או מעשר לתרומה או תרומה לבכורים אף על פי שעבר על לא תעשה מה שעשה עשוי... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות, שנאמר "כן תרימו גם אתם" לרבות שלוחכם, ואין עושין שליח עכו"ם, שנאמר "גם אתם", מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית.

חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש והשוטה והקטן. העכו"ם שתרם את של ישראל ואפילו ברשותו, והתורם את שאינו שלו שלא ברשות הבעלים. אבל התורם משלו על של אחרים הרי זו תרומה ותיקן פירותיהם, וטובת הנאה שלו שנותנה לכל כהן שירצה.

התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם, אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות, אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה, שהרי אינו מקפיד... ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף בין יש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה.

חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה, חרש מדבר ואינו שומע מפני שאינו שומע הברכה, והאלם ששומע ואינו מדבר, והערום מפני שאינן יכולין לברך, והשיכור והסומא מפני שאינן יכולין לכוין ולהפריש את היפה.

קטן שהגיע לעונת נדרים אף על פי שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול אם תרם תרומתו תרומה, ואפילו בתרומה של תורה הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה...

פירות השותפין חייבות בתרומה ומעשרות שנאמר "מעשרותיכם" אפילו של שנים. והשותפין אינן צריכים ליטול רשות זה מזה, אלא כל התורם מהן תרומתן תרומה. תרם אחד מהן ובא השני ותרם תרומה שנייה שהרי לא ידע שחבירו תרם, אם היו ממחין זה על זה תרומת השני אינה תרומה, ואם לא היו ממחין ותרם הרשון כשיעור אין תרומת השני תרומה, לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהן תרומה...

אריס שתרם ובא בעל הבית ועיכב, אם עד שלא תרם עיכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה. והאפוטרופסין תורמין מנכסי יתומים. הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומה, ואם היו הבעלים רודפין אחריהן אין תרומתן תרומה.

הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרמו על הכל, שאין אדם תורם דבר שאינו שלו. הבן כשאוכל עם אביו והאשה בעיסתה תורמין מפני שהן ברשות.

הפועלים אין להן רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית, חוץ מן הדורכין בגת, שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאים מיד, ולפי שמסר להן והאמינן על כן הרי הן כשלוחין ואם תרמו תרומתן תרומה...

העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין, ומדבריהן גזרו שתהיה תרומתו תרומה משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו. ובודקין את העכו"ם שהפריש תרומה, אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה תנתן לכהן, ואם לאו טעונה גניזה, שמא בלבו לשמים. במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל עכו"ם שהפריש תרומה בחוצה לארץ לא גזרו עליהן ומודיעין אותו שאינו צריך ואינה תרומה כלל...

הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום הרי זו תרומה, שנאמר "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן", במחשבה בלבד תהיה תרומה...

התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו שתהיה זו תרומה על הכרי ועל מה שבקוטעין ועל מה שבצדדין ועל מה שבתוך התבן. התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין... (שם פרק ד, וראה שם עוד)

אין תורמין אלא מן היפה, שנאמר "בהרימכם את חלבו ממנו", ואם אין שם כהן תורם מן המתקיים אף על פי שיש שם יפה שאינו מתקיים... בכל מקום אין תורמין ממין על שאינו מינו, שנאמר "כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב", ואם תרם אין תרומתו תרומה. הקשות והמלפפון מין אחד, כל מין חטים אחד... וכל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע... וכל שאינו כלאים בחבירו תורם מן היפה על הרע אבל לא מן הרע על היפה, ואם תרם תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החטים מפני שאינן אוכל אדם.

אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, שנאמר "כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב", מן הגמור על הגמור, ואם תרמו תרומתן תרומה.

מאימתי תורמין את הגורן משיבור, ברר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור... מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב, מאימתי תורמין את הזיתים משיטענו.

אין תורמין מן הטהור על הטמא, ואם תרם תרומתו תרומה... אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא תקן את השירים, וזה שהרים תרומה ויחזור ויתרום. במה דברים אמורים שלא ידע בטומאה, אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד, וכן בתרומת מעשר.

אין תורמין מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר... אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשיתלשו ונתלשו, הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה, וכשיתלשו שניהם דבריו קיימין, והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר.

אין תורמין מן הלח על היבש ולא מן היבש על הלח, ואם תרם תרומתו תרומה. כיצד ליקט ירק היום וליקט ממנו למחר אין תורמין מזה על זה אלא אם כן דרכו להשתמר ב' ימים...

אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה, שנאמר "שנה שנה"...

אין תורמין פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ... ולא מפירות שאינן חייבין בתרומה כגון לקט שכחה ופיאה או פירות שנתרמה תרומתן על פירות שחייבין בתרומה ולא מפירות שחייבין בתרומה על פירות הפטורין ואם תרם אינה תרומה...

אין תורמין מדבר שהוא חייב מן התורה על דבר שהוא חייב מדבריהם, ולא מן המחוייב מדבריהן על החייב מן התורה, ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום...

אין תורמין שבלים על החיטים וזיתים על שמן וענבים על יין, ואם תרם אינה תרומה, גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש, אבל תורמין שמן על הזיתים הנכתשין ויין על ענבים לעשותן צמוקין, למה זה דומה לתורם משני מינין שאינן כלאים זה בזה מן היפה על הרע... ותורמין חטים על הפת אבל לא מן הפת על החטים לפי חשבון, ובכל אלו אם תרם תרומתו תרומה... (שם פרק ה, וראה שם עוד)

תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכהנים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות הם ועבדיהם הכנענים ובהמתן, שנאמר "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו" וגו', עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין.

תרומה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס, אבל כהני חזקה אוכלין בתרומה של דבריהן בלבד, ותרומה טהורה בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר בין של תורה בין של דבריהן אינה ניתנת אלא לכהן תלמיד חכם, מפני שאסור לאכול תרומה טמאה, וכל עמי הארץ בחזקת טומאה, לפיכך נותנין תרומה טמאה לכל כהן שירצה.

ישראלית שנשאת לכהן אפילו קטנה בת ג' שנים ויום אחד תאכל בתרומה וחזה ושוק, ודין תורה שתאכל משנתארסה הרי היא קנינו, אבל אסרו חכמים שתאכל עד שתכנס לחופה, גזירה שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה כשהיא ארוסה בבית אביה...

זר שאכל תרומה בזדון בין שהיה טמא בין שהיה טהור, בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים, שנאמר "ומתו בו כי יחללוהו", ולוקה על אכילתה ואינו משלם דמי מה שאכל, שאינו לוקה ומשלם. ואם אכל בשגגה מוסיף חומש, שנאמר "ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו" וגו'... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

כהן טמא אסור לאכול תרומה בין טמאה בין טהורה, שנאמר "איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל", אי זהו קדש שאוכלין אותו כל זרע אהרן זכרים ונקבות, הוי אומר זו תרומה. אלא שכל טמא האוכל תרומה טהורה חייב מיתה בידי שמים ולפיכך לוקה, שנאמר "ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא". וטמא שאכל תרומה טמאה אף על פי שהוא בלאו אינו לוקה שהרי אינה קדש.

אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה, שנאמר "ובא השמש וטהר", עד שיטהר הרקיע מן האור ואחר יאכל מן הקדשים.

כהן טהור שאכל תרומה טמאה אינו לוקה מפני שהוא בעשה, שנאמר "ואחר יאכל מן הקדשים", מדבר שהוא בקדושתו הוא שיאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אף על פי שיטהר, ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא...

תרומת חוצה לארץ הואיל ועיקרה מדבריהן אינה אסורה באכילה אלא לכהן שטומאה יוצאה עליו מגופו, והן בעלי קריין וזבין וזבות ונדות ויולדות, וכולן שטבלו מותרין לאכילה אף על פי שלא העריב שמשן, אבל טמאי מגע טומאות, בין שנגע במת שאין אפשר לנו היום לטהר ממנו בין שנגע בשרץ אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ. לפיכך כהן קטן שעדיין לא ראה קרי וקטנה שעדיין לא ראתה דם נדה אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהם...

כהן ערל אסור לאכול בתרומה מדין תורה, שהרי נאמר תושב ושכיר בתרומה ונאמר תושב ושכיר בפסח, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו, ואם אכל לוקה מן התורה. משוך מותר לאכול בתרומה ואף על פי שנראה כערל, ומדברי סופרים שימול פעם שנייה עד שיראה מהול. הנולד מהול אוכל בתרומה והטומטום אינו אוכל מפני שהוא ספק ערל, ואנדרוגינוס מל ואוכל... (שם פרק ז, וראה שם עוד)

זר שאכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש, אף על פי שיודע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לאו הרי זו שגגה ומשלם קרן וחומש. 

אחד האוכל דבר שדרכו לאכול אחד השותה דבר שדרכו לשתות, ואחד הסך דבר שדרכו לסוך, שנאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל" לרבות את הסך. ואחד האוכל תרומה טהורה או טמאה בשגגה משלם קרן וחומש, ואינו חייב בחומש עד שיאכל כזית, שנאמר "כי יאכל קדש בשגגה", ואין אכילה פחותה מכזית, וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייה בכזית...

אכל תרומה במזיד והתרו בו לוקה ואינו משלם, לא התרו בו אם היתה טהורה משלם הקרן ואינו משלם את החומש, ואם היתה טמאה משלם דמי עצים מפני שאינה ראויה אלא להסקה...

כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים שהוציאו מהן תרומות ומעשרות, ומשלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר וממעשר ראשון שניטלה תרומתו אף על פי שעדיין לא ניטלה תרומה גדולה שיש בו אם הקדים המעשר לתרומה, ומשלמין ממעשר שני והקדש שנפדו ואף על פי שנפדו שלא כהלכה, ומן החדש על הישן, אבל לא ממין על שאינו מינו, שנאמר "ונתן לקדש את הקדש", כקדש שאכל...

אכל תרומה טמאה משלם חולין בין טמאין בין טהורין, אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורים, ואם שילם חולין טמאין בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין... (שם פרק י, וראה שם עוד)

התרומה ניתנת לאכילה ולשתייה ולסיכה, שהסיכה היא כשתייה, שנאמר "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו", והשתייה בכלל אכילה, לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן הטהור ומדליק את הטמאה, וזהו הנקרא שמן שרפה בכל מקום.

תמרים של תרומה מותר לחבצן ולקבצן כעיגול הדבילה ואסור לעשות מהן שכר, וכן אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא פירות הסתיו חומץ, וכן שאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה חוץ מזיתים וענבים בלבד. עבר ועשה האוכל משקה הרי זה שותהו. וזר שאכל דבש תמרים ויין תפוחים וכיוצא בהן בשגגה אינו חייב לשלם, ואם אכל במזיד מכין אותו מכת מרדות...

כל האוכל תרומה אפילו פירות צריך נטילת ידים אף על פי שהיו ידיו טהורות, כמו שיתבאר במקומו, ואינה נאכלת עם הזר על השלחן גזירה שמא יאכל ממנה. ותרומת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן ואינה צריכה נטילת ידים כחולין. ואין סכין תרומה בידים מסואבות, נפל על בשרו משפשפו בידים מסואבות. אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה, שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל...

הזורע את התרומה בשוגג יהפך במזיד יקיים, הביאה שליש בין במזיד בין בשוגג יקיים, ואם היה פשתן אפילו הביאה שליש ואפילו במזיד יהפך, קנס קנסו בו שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו. גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים. גזרו חכמים עליהן שיהיו אסורין לזרים כתרומה משום תרומה טמאה שביד הכהן, שלא ישהנה אצלו כדי שיזרענה ותצא לחולין, ונמצא בא בה לידי תקלה. לפיכך מותר לאכול הגדולין בידים טמאות ומותר לטבול יום כחולין... (שם פרק יא, וראה שם עוד)

אסור לטמא את התרומה של ארץ ישראל כשאר הקדשים ולא יביאנה לידי טומאה ולא יפסידנה אלא אוכל הטהורה ומדליק הטמאה. ומותר לטמא תרומת חוצה לארץ בטמאות של תורה, ואף על פי שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם, מפני שעיקר חיובה מדבריהם, לפיכך נדה קוצה לה חלה בחוצה לארץ שאינה מוזהרת אלא לאכלה לא ליגע בה, כמו שביארנו.

תרומה שנטמאת בספק לא אוכלים ולא שורפין אלא תהיה מונחת עד שתטמא טומאה ודאית ותשרף. ויש שם ספיקות ששורפין עליהן את התרומה כמו שיתבאר בענין טומאה וטהרה...

אין ישראל חייבין להטפל בתרומה ולהביאה מן הגורן לעיר ומן המדבר לישוב, אלא כהנים יוצאין לגרנות וישראל נותנים להם חלקן שם, ואם לא יצאו הרי זה מפרישה ומניחה בגורן, ואם היתה חיה או בהמה אוכלתה שם ואינה משתמרת שם מהם, התקינו חכמים שיטפל בה ויביאנה לעיר ויטול שכר הבאתה מכהן, שאם הפרישה והניחה לבהמה ולחיה הרי זה חילול השם.

אסור לכהנים ולוים לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהן, וכל המסייע חילל קדש השם, ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי, ואסור לישראל להניחו שיסייעהו אלא נותן להם חלקן בכבוד.

נתן תרומה לכהן על מנת להחזירה יצא ידי נתינה, ואסור לעשות כן מפני שנמצא כמסייע בבית הגרנות, וכן אסור לכהן שיחטפו תרומות ומעשרות ואפילו לשאול חלקן בפיהן אסור אלא נוטלין בכבוד, שעל שולחן המקום הם אוכלין ועל שולחנו הם שותים, ומתנות אלו לה' הם והוא זיכה להן, שנאמר "ואני נתתי לך את משמרת תרומותי".

לא יתן אדם תרומה לשומר גתו, ולא בכור לשומר עדרו, ולא מתנות לרועה בהמתו, אם נתן חילל אלא אם כן נתן להם שכר שמירתן תחילה, ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הא לך סלע זה ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי וכל כיוצא בזה... וכן אסור לעשות סחורה בתרומות אף על פי שהוא לוקח מכהן ומוכר לכהן.

עשרה אין חולקין להן תרומה בבית הגרנות אף על פי שהן אוכלין אותה או מאכילין אותה, ואלו הן החרש והשוטה והקטן שאין בו דעת לפרוש חוקו מפני שאין באלו דעת. והטומטום והאנדרוגינוס מפני שהן בריה בפני עצמן, והעבד שמא יראוהו העוברים בשדה ויעידו עליו שהוא כהן, והערל והטמא מפני שהן מאוסין, והאשה שמא תתגרש ומפני הייחוד, והנושא אשה שאינה הוגנת לו קנסו אותו שלא יחלקו בבית הגרנות עד שיגרשנה, וכולן משלחין להן לבתיהן וחולקין להן כשאר קדשי הגבול, חוץ מן הנושא אשה שאינה הוגנת לו והטמא והערל שאין משלחין להן כלל. (שם פרק יב, וראה שם עוד)

התרומה עולה באחד ומאה, כיצד, סאה תרומה שנפלה למאה סאה של חולין ונתערב הכל מפריש מן הכל סאה אחת ונותנה לכהן, והשאר מותר לזרים, וכל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין והשעורים של אדום אינו צריך להגביה הואיל ונפלה במאה בטלה במיעוטה והכל מותר לזרים.

נפלה סאה תרומה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע וימכר הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. במה דברים אמורים כשנתערב מין במינו, אבל מין בשאינו מינו בנותן טעם, אם יש בכל טעם תרומה נעשה הכל מדומע וימכר לכהנים חוץ מדמי תרומה שבו, ואם טעם הכל טעם חולין הכל מותר לזרים... (שם פרק יג, וראה שם עוד ופרק יד וטו)

תרומה גדולה ותרומת מעשר והחלה והביכורים כולן נקראו תרומה, בתרומת מעשר נאמר "והרמותם ממנו תרומת ה'", ואומר "כתרומת גורן", ובחלה נאמר "חלה תרימו תרומה", ונאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ותרומת ידך", ואין לך דבר שטעון הבאת מקום שלא פרטו בפסוק זה חוץ מן הבכורים, ובהן נאמר ותרומת ידך, הא למדת שהן קרואין תרומה. לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא, כולן עולין באחד ומאה, ומצטרפין זה עם זה, ואם נטמאו ישרפו. ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי, אלא שאין לוקין על אכילתה.

כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל, ואחר כך מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה, וכך קבלנו וראינו אותם מברכין אפילו בחלת חוצה לארץ, שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה, שנאמר "עבודת מתנה אתן את כהונתכם". (שם פרק טו כ)

רבינו בחיי:

ואם תשכיל בענין המתנות האלה בסודם תמצא כי התרומה הנקראת ראשית תרמוז לחכמה הכוללת הבינה בחמשים שערים ועל כן התרומה היא אחת מחמשים, זהו שאמרו תרומה תרי ממאה, ומעשר ראשון הנתן ללוי שהיה עשירי בבנים כנגד העשירית, וכן מעשר שני כמו כן כנגד העשירית, כי נקרא מעשר ראשון לפי שהוא ראשון לנו, ונקרא כמו כן מעשר שני, כי הוא עשירי לראשון העליון... (דברים כו טו)

ספר החינוך:

שנצטוינו להפריש מן הדגן והתירוש והיצהר תרומה ונתן אותה לכהן, והיא הנקראת תרומה גדולה, ועל זה נאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגו' תתן לו". ואמרו ז"ל כי מדין התורה אין לה שיעור, אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול, אבל חכמים אמרו להפריש יותר, ואמרו מי שיש לו עין בינונית מפריש חלק אחד מחמשים, וסמכו הדבר על לשון תרומה כלומר תרי ממאה, דהיינו אחד מחמשים.

משרשי המצוה, לפי שהדגן והתירוש והיצהר הן עקר מחיתן של בריות, והעולם כלו להקב"ה הוא, על כן ראוי לאדם לזכר את בוראו על הברכה אשר ברכו, ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא ויתננו למשרתיו שהם הכהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים, טרם יגע בו יד אדם ויהנה ממנו כלל. ומן היסוד הזה אמרו ז"ל שאפילו חטה אחת פוטרת את הכרי, כי זכירת האדנות על הדבר אין הפרש בין רב למעט. אמנם רז"ל הוסיפו בדבר לתת בו שיעור ראוי, כדי שיתעורר לב האדם בענין יותר, כי בהיות האדם בעל חומר לא ישית אל לבו על הדבר המעוט כמו על המרובה שימלא עיניו, ויעידו עליו יותר תנועותיו, כדרך טבע האדם והרגלו, שישמח במאכל רב...

דיני המצוה כגון מה שנראה בגמרא שעקר חיוב התרומה דאורייתא וכן המעשרות הוא בדגן ותירוש ויצהר לבד, לפי שהן עקר מחיתן של בריות, אבל מדברי סופרים חייב גם כן כל שהוא אוכל אדם ונשמר וגידולו מן הארץ... (שופטים מצוה תקז)

בעל הטורים:

תרומה - אותיות מ' תורה, שהתורה ניתנה למ' יום היא לאוכלי תרומה, כההוא דאמרינן לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, שנית לה לאוכלי תרומה... ועל כן סמך פרשת ויקחו לי תרומה לפרשה של תורה. (שמות כה ב)

סמך לילה לויקחו לי תרומה, רמז זמן אכילת תרומה בלילה, כדתנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, שהוא צאת כוכבים. ויקחו לי - לי עולה מ', היינו עין יפה אחד ממ'. מאת כל - כל עולה נ', היינו בינוני א' מנ'. מאת כל - ראשי תיבות עולה ס', היינו עין רעה אחד מס'. (שם)

הרקאנטי:

כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם וגו', סוד תרומה גדולה נראה מדעת חכמי הקבלה כי היא רומזת לחכמת אלקים על כן אין לה שיעור לפי מיעוט השגתה, מה שאין כן בתרומת מעשר והמעשר שרומזת לחכמה אחרונה, ולפי שאין השגתה מועט כל כך כראשונה יש לה שיעור והוא אחד מעשר, כי היא העשירית שבבנין. אמנם אף אם כי מן התורה חטה אחת פוטרת הכרי, שיעורה מדרבנן אחד מחמשים רמז לשער הנעלם אשר בחמשים שערי בינה שהוא קדש, ועל כן נתן לכהן שהוא קדש, שנאמר "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ואמרו רז"ל מפני מה מפרישים תרומות ומעשרות בארץ ישראל, אמר רבי יעקב בשם רבי יהושע ברבי נחמיה מפני שארץ ישראל כאשה בעולה ובעלה מביט בה, ואם אינה מתוקנת כראוי במעשרותיה מיד הזועות באין, שנאמר "המביט לארץ ותרעד", "ונפש בעלי הפחתי", וכי יש בעלים לארץ, יתברך שמו של מלכי המלכים שהכל שלו, שנאמר "לה' הארץ ומלואה", אלא אוי להם לבעלי שדות וכרמים בשעה שאינן מפרישין מעשרותיהן כתיקונן, כביכול הן מפיחים נפש בעליה של ארץ... (קרח)

רש"ר הירש:

תנופת זהב - ואילו הביטוי הרגיל הוא "תרומה", וכן הביטויים "חזה התנופה" ו"שוק התרומה" אף על פי ששתי תנועות ההקדשה, התנופה האופקית והתרומה המאונכת נעשו הן בחזה הן בשוק. בתנועת מוליך ומביא (תנופה) נמצא הדבר המוקדש במישור אחד עם הדבר שהוא מטרת ההקדשה, הוא כבר נמצא בכיוון אל מטרתו ונמסר לתעודתו, בתנועת מעלה ומוריד (תרומה) רואים את מטרת ההקדש כשהיא נמצאת ברמה שמעל הנקודה שבה נמצא עומד הדבר המקודש, הדבר העומד להקדש מתעלה על ידי ההקדשה. הזהב, האצילה שבמתכות, סמל לטוהר ולזוך, בא לכלל עיקר שימושו בקודש, ומכאן הביטוי "תנופת זהב". לעומת זאת, הנחושת והכסף מסמלים מצב של חוסר זיקוק, ולכן הקודש הוא רום מטרתם שעליהם לשאף אליה, "תרומת כסף ונחושת". בדומה לכך החזה סוגר בתוכו את מכלול הכח הרוחני של האדם ומוצא בהתמסרות לה' ולמקדשו את תעודתו הטבעית והקרובה אליו ביותר, ומכאן "חזה התנופה". ואילו השוק הוא נציגו של החוסן הגופני, ואותו יש להרים ולהעלות אל ה' ומקדשו על ידי ההקדשה, ומכאן "שוק התרומה"... (שמות לה כב)

ושמרו את משמרתי - התרומה היא לחמו של כהן, והיא נכסי כהן לכל דבר (חלה פ"א מ"ח), היא נמסרה לו לצורך פרנסת ביתו במשמעותו הרחבה ביותר של מושג זה, גם בהמתו של כהן אוכלת בתרומה. ואף על פי כן באופייה ובמשמעותה הרי היא "משמרתי", היא פיקדון שנמסר לו מידי ה', ויש לו ביחס אליה לא רק זכויות, אלא גם חובות. התרומה היא הקרויה כאן "לחמו" של כהן, שכן בין כל מתנות הכהונה הרי התרומה היא היסוד של כל פרנסת השבט, היא קרויה ראשית, היא החובה הראשונה המוטלת על כל בני האומה מן התבואה שנגמרה מלאכתה...

לדעת רוב המפרשים (תוספות ר"ה י"ב א', השגת הראב"ד מעשר פ"א הט"ו, בניגוד לדעת הרמב"ם תרומות פ"ב ה"א, עיין כסף משנה שם), הרי חובה זו היא מדאורייתא רק בדגן תירוש ויצהר, שהם עיקר תוצרת הארץ. אולם זכות הכהנים לפרנסתם זו מסורה רק לשבט בכללו, ואילו הכהן הבודד אין לו כל זכות לדרוש תרומה לעצמו. טובת הנאה לבעלים, בעל הפירות זכאי לתת את התרומה לכל כהן שירצה (עיין נדרים פ"ה א'). ושתי תרומות נאמרו בכתוב, אחת ישירה ואחת עקיפה, תרומה ותרומת מעשר. התרומה הישירה, הנתונה מידי העם לכהנים, אין לה שיעור מן התורה, "חיטה אחת פוטרת את הכרי", תרומה זו, הקרויה תרומה גדולה, משמעותה העיקרית יכולה להיות רק סמלית, אסור לו לאדם לאכול מתבואתו בטרם יתן ממנה לשבט מקדש ה', ושעה שהוא מרים את מתנתו מן התבואה, הרי הוא קורא לה תרומה, פשוטו כמשמעו, באותה שעה הוא חולק לה מן הקדושה היוצאת מן המקדש, והרי הוא מקבל על עצמו את עול התורה ומקדשה נעשה לו "רם" ונשא. כך הוא משעבד לתורה את כל המטרות, שהוא שואף אליהן בנכסיו החומריים... באותה שעה הכהן מקבל את האמצעי לפרנסת ביתו, ועליו לשמור עליו כעל קדש.

וכך נאמר לכהן על ידי סמל התרומה הגדולה, בתפקידו ככהן הוא עבד לעם ה', אך מאידך בעצם עבודתו זאת כל קיומו משתעבד לעבודת המקדש, כל חייו וחיי ביתו טבועים בחותמת קדושת כהונה וחדורים רוח קודש וטהרה. אם הבינונו אל נכון, הרי זוהי משמעות "ושמרו את משמרתי", החוזר אל "לחמו הוא" (פסוק ז')... לחם הכהן נמסר לו למשמרת כדי להזכיר לו את חובתו, הוא בא להזהירו על תפקידו שהופקד בידיו מידי ה'.

אך נראה, שעיקר קיומו של הכהן ומשפחתו מושתת מן התורה על תרומת מעשר, היא התרומה הניתנת לכהן מן העם בעקיפין, ושיעורה קבוע מן התורה. תרומה זו ניתנת לו מחלקו של הלוי... כך ידע הלוי וישיב אל לבבו, מקדש התורה המיוצג על ידי הכהן הוא "מורם" מעליו ומעל תפקידו כלוי... והכהן מקבל את לחם קיומו ושומר עליו כעל קודש, אך אין הוא מקבל מידי העם במישרים, אלא הוא נוטלו מידי הלויים, למען ידע הכהן וישיב אל לבבו בקיומו ובמעמדו ובתפקידו ככהן הוא עומד על אדמת הקודש של שבט לוי, ועליו להיות המובחר שבאותו שבט, שכבר אביו הראשון הדליק בעוז את שלהבת רוח הכלל, וכאשר העם השחית את דרכו הוא הלך לבדו אחרי משה ונענה לקריאתו "מי לה' אלי" (שמות ל"ב)... למרות התלות שבקיומם ייצגו את התורה בעצמאות ללא תלות, בלא מורא ובלא משוא פנים, ואם יהא צורך בדבר גם כנגד העם, כי לא לשם כך ניתן להם לחמם מידי האומה למען ינהגו בגמישות ויענו אמן לכל משוגותיה וחולשותיה...

ומתו בו כי יחללוהו - מיתה בידי שמים... עתידים הם למות, ולא חייבים הם למות, אילו נצטווה כאן בית הדין על המתתם היה נאמר באורח מוחלט - ומתו.

תחילה נאמר כאן, שהאוכל תרומה טהורה בטומאת הגוף חייב מיתה בידי שמים, וההנמקה כי יחללוהו באה למעט תרומה טמאה ממיתה, "פרט לזו שמחוללת ועומדת" (סנהדרין פ"ג ב'). אולם כבר הבענו את סברתנו אכילת תרומה שהיא לחם משמרת ה', באה להזכיר לכהן את חובות משמרתו, ומכאן שחילול התרומה יש בו משום חילול המשמרת... (ויקרא כב ט)

ואיש כי יאכל קדש - הקודש האמור כאן הוא תרומה, שהיא הנושא העיקרי של הפרשה... אם אכל בשוגג משלם קרן וחומש, על תשלומים אלה נאמר כאן ונתן לכהן את הקדש, ולמדנו מכאן, שהקרן והחומש המשתלמים על ידו יחזרו להיות קודש, הווה אומר תרומה. ומכאן שהוא חייב לשלם "דבר הראוי להיות קדש" (ב"מ נ"ד א'), הווה אומר פירות של חולין. בפסחים ל"ב א' נדונה השאלה אם לפי מידה משלם או לפי דמים משלם, כגון האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג, אם לפי מידה משלם, הרי הוא משלם קרן וחמש, ואם לפי דמים משלם, הרי הוא פטור מכל תשלום, שהרי חמץ בפסח אסור בהנאה. תשלום קרן וחומש איננו רק פיצוי לכהן, אלא יש בו גם משום כפרה, משום כך אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. הקרן משתלם לכהן שהיה בעל התרומה, את החומש ישלם לכל כהן שירצה (תרומות פ"ו מ"ב). האוכל תרומה במזיד, רק משלם את דמיה לכהן, תשלומים אלה נשארים תרומה, ואם רצה הכהן למחול מוחל. אולם אין אדם משלם על אכילת תרומה במזיד אלא אם כן לא התרו בו, והוא פטור ממלקות... (שם שם יד)

כתרומת גורן - כדרך שהגורן מראה לאדם את ברכת ה' בשדה, כן מראה לנו העיסה את ברכת ה' בבית, ולפיכך האמור בתבואת הגורן אמור גם בעיסה, אין בעל הגורן רשאי לאכול מן התבואה שנתמרחה בכרי עד שלא יעשה את המעשה הסמלי של הפרשת תרומה גדולה לכהן, על ידי כך הוא מבטא שהוא יודע יפה שה' ברך את יבול אדמתו, ולפיכך הוא נותן תחילה את מס הכניעה לכהן המייצג כלפיו את מקדש התורה... (במדבר טו כ)

מחד גיסא העם חייב להפריש תרומה מן הפירות שנגמרה מלאכתן, וכל עוד לא הורמה תרומה הרי הפירות אסורים כטבל, כך ילמד העם שכל קיומו החומרי תלוי בהשתעבדותו לתורה ולשמירתה, ומאידך כל קיומו של הכהן תלוי במתנות האלה המוקדשות על ידי העם לה' ולתורתו, ונמצא שכל פרוסת לחם שהכהן אוכל מזכירה ומזהירה, התורה והמקדש, שהוא עומד בשירותם אינם מונופולין של הכהן אלא הם מקדש האומה, ורק כנציג האומה הוא נתמנה בידי ה' לעבד התורה והמקדש. כל קיומו תלוי בתורה ובמקדשה, ואין הוא ראוי ללחם הזה, אלא אם כן הוא וביתו, המתפרנסים מלחם המקדש, תורמים לפריחת מקדש התורה ומאירים לפני העם כמופת... יש לשמור אותה מן הטומאה ולאכול אותה רק בטהרה, וגם דרך ההנאה מן התרומה לא נמסרה לשרירות בלתי מוגבלת, עליו לשמור אותה מן הטומאה... (שם יח ח)

העמק דבר:

מלאתך ודמעך - פרש"י תרומה ובכורים, ואף על גב שעדיין לא נצטוו על תרומה ואם כן לא שייך לומר לשון מלאתך כאלו הדבר ידוע, מכל מקום משמעו הכי ומשום שכבר היו ישראל רגילים להפריש תרומה לגבוה מכל דבר הכנסה כדי שתהא ברכה מצויה בתבואת הכנסתו... (שמות כב כח)

כל חלב יצהר וגו' ודגן - לדעת רש"י ותוספות אינו אלא חמשת המינין, ויותר מאלו אין תרומה מהתורה כלל, ולשיטת הרמב"ם והיא שיטת גאוני קדמאי פירוש תירוש הוא משקה גפנים ויצהר הוא שמן שאינו מידגן, ודגן משמעו כל דמידגן ונכלל בזה פרי אילן ומיני קטניות, לאפוקי ירקות. (במדבר יח יב)

כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו - לא דוקא מידגן לבד חייב במעשר אלא רק אם ניתרם תרומה לה' אפילו קודם שנתמרח כבר נתחייב במעשרות, דתרומה קובעת למעשר... (שם שם כד)

שפת אמת:

בענין תרומה ותרומת מעשר, כי הראשית והתרומה לכהן ואיתא קנאו ה' ונתנו לכהן לרמוז שכל מה שמעלין בני ישראל לה' רצונו ית' הוא שעל ידי זה יכול להשפיע להם חסד עליון, לכן שורש הברכות ביד הכהן, ועל זה כתיב "בארצם לא תנחל" וכו'... והלוי הוא בחינת מדת הדין, שעל ידי המעשר זוכין לעשירות מן הדין, כי העושר בצפון... ולכן מעשר הוא במדה וקצבה, אבל תרומה אין לה שיעור, כי החסד הוא בלי גבול, ולכן בתרומה כתיב מתנה, ובמעשר כתיב שכר הוא וגו' חלף עבודתכם, אבל באמת החסד הוא העיקר וצריך הלוי לבטל עצמו אל הכהן, וזהו תרומת מעשר, הוא החסד שבא בשיתוף מדת הדין... (קרח תרנ"ו)