(ראה גם: שופר, תקיעה)
...והתקיעה מראה אריכות הגלות, השברים קרבת הגלות, התרועה בה תבא הגאולה (כי קולות התרועה מורים דחק אחר דחק, שאין ריוח בין זה לזה)... (פנחס רע"מ קה, וראה עוד ערך תקיעה לכאן)
ועל זה לא ידעו הבבלים סוד השברים והתקיעה שלא ידעו ששניהם צריכים, התרועה היא דין קשה, שלשה שברים הם דין רפה, (ועל כן דומה למי) שגונח מלבו שהוא רפה. הם (הבבלים) לא ידעו (איזה משניהם צריכים, ועל כן) עשו שניהם, ואנו יודעים (את שניהם, ששניהם צריכים), ועושים (את שניהם), והכל יוצא לדרך האמת.
פתח ואמר תקעו בחדש שופר בכסה וגו', תקעו בחדש שופר, מהו בחדש, זה הוא דין הרפה שנקרא חדש, בכסה זהו דין קשה (המכונה) פחד יצחק, דין שהוא מכוסה תמיד (דהיינו מנעולא), שאינו דין בגלוי, (כי הוא גנוז בג"ר כנ"ל), כי חק, הוא דין רפה (שה"ס מפתחא שהיא בגלוי), ומשפט, הוא דין כלול ברחמים, ושניהם הם יחד, (כנ"ל בדבור הסמוך), ומשום זה יש ב' ימים (בראש השנה), ושניהם בסוד אחד.
אשרי העם יודעי תרועה וגו', לא כתוב שומעי או תוקעי תרועה אלא יודעי תרועה, הוא משום שרק החכמים היושבים באויר ארץ הקדושה הם יודעי תרועה. סוד התרועה הוא כמו שכתוב, תרועם בשבט ברזל, מי עם כישראל שיודעים סודות עליונים של רבונם, ליכנס לפניו ולהתקשר בו, וכל אלו היודעים סוד התרועה יתקרבו ללכת באור פניו של הקב"ה שזה הוא אור הראשון שגנז הקב"ה לצדיקים ועל כן צריכים לדעת אותה (את התרועה). (פנחס שנט)
ואמא עלאה היא תקיעה מצד אברהם, (שהוא חסד), שברים מצד יצחק (שהוא גבורה), תרועה מצד יעקב, (שהוא ת"ת). שכינה התחתונה (שהיא מלכות), היא קשר של כולם, (כי היא מקבלת את כולם), וכלם משולשים בשכינה, זה שאמר קדושה לך ישלשו... (שם שסח)
דתניא מה שכתוב זכרון תרועה, לא מצאנו זכרון לתרועה אלא זה, שא"ר יוסי כתוב, וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר וגו' והרעותם וגו', וזכר לתרועה זו, אמר הקב"ה הריעו לפני בתרועה זו, שהיא זכרון אותה התרועה, מיד ונושעתם מאויביכם. (זהר חדש בראשית תקצ)
בתרועה - ברעוא. (איוב לג כו)
בתרועה - בתפלה. (איוב לג כו)
זבחי תרועה - שאומר עליהם שיר. (תהלים כז ו)
יודעי תרועה - לרצות בוראם בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות ושופרות. (שם פט טז)
בתרועה - בשמחה. (איוב לג כו)
זבחי תרועה - כדרך וביום שמחתכם וגו' והרעותם בחצוצרות, וכבשמחת חזקיה. (תהלים כז ו)
ראה תקיעה.
...והנה נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז, והיה נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו, ועדיין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד, ומי שזכה להיות מקובל בסתרי התורה יראה הענין יותר מפורש בכתוב, ולשון התורה יותר מבואר בו, כי התרועה היא שעמדה לאבותינו ולנו, וכמו שאמר "אשרי העם יודעי תרועה"... אלא תרועה היא מדת הדין, ולכך אמר תרועה יתקעו למסעיהם... ואונקלוס רמז זה שתרגם ותרועת מלך בו, ושכינת מלכהון ביניהון, ולפי שהתרועה מדת הדין אמר אשרי העם יודעי תרועה, שמקרבת אליה הדעת, כי הידיעה תאמר על הדבקות כמו "והאדם ידע", ואמר יום תרועה יהיה לכם, כי היום יהיה לנו, ולא הוצרך להזכיר שופר, כי השופר רמז ביום והתרועה בו... (דרשה לראש השנה, וראה עוד ערך תקיעה)
ואמרו נריעה לצור ישענו, וכן בזמירות נריע לו, הכל דרך מליצה על היותם עובדים בשמחה ובטוב לבב, כי התרועה הוא ענין משותף, וכלל ענין יאמר על כל המיה, פעם בכלי ופעם בלא כלי, בלא כלי כאמרו את קול העם ברעה, וכן אמרו הנה בזמירות נריע לו, והיא התרועה המושאלת בענין התפלות והבקשות, ולפעמים היא על ידי כלי כמו שבאו מזה רבים, וכל הקולות היוצאים מן הכלי אשר מלת התרועה מיוחדת לקולו יקראו תרועה דרך כלל, והוא שבמקומות לא יזכור בהם רק מלת תרועה, ולפעמים יפול חלוק בין תכונת הקולות, כאמרו תתקעו ולא תריעו, קרא קצת תכונת הקול בלשון תקיעה וקצת תכונתה בלשון תרועה, ופעמים יבא ענין הקול לשמחה, ופעם לזרוז ענין, ופעם לחרדה ולאנחה לעורר הלבבות לסור מהר מן הדרך אשר הלכו בה מתמול שלשום, והיא הסבה לתקיעת היום, רצוני לומר ראש השנה, ולכן קראו דרך כלל יום תרועה, וכבר קדם ענין ערבוב השטן בו, והוא שהכונה כלה לסדר בהערתו אופני התשובה כלם.
וכבר רמזה תורה זאת הכונה גם כן על דעת קצת חכמים במנין התקיעות ובסדורם, הוא שבאה המצוה להיותם שלש תרועות כל אחת פשוטה לפניה ולאחריה, וזה אצלם לרמוז על שלשת עקרי התשובה הצריכים בכל עבירה, כמו שכבר בארנו ענינם... כי התנאי הראשון אצלם הוא הסרת החטא והוא הרמז בתקיעה, ואחריה ההתאוננות והיללה על מה שקדמו, והוא הרמז בתרועה שהוא קול נשבר מורה על היללה והאנחה, והתקיעה האחרונה על קבלתו בל יוסיף על חטאתו פשע. אבל אצלי עקר ההערה בתרועה, והוא אצלי שלא באה בתורה במצות היום רק מלת תרועה, כמו שנבאר, והיא המורה על יסוד החרטה וההתאוננות אשר הוא יסוד התשובה, ואשר כח שאר התנאים כענפים אל שרשה... (משיב נפש מאמר ב פרק ו, וראה עוד ערך תקיעה)
...ואם נפרש תרועה לשון חבור וריעות יהיה הכוונה ליחד הכחות העליונים, אמנם יש מפרשים לשון תרועה מלשון תרועם בשבט ברזל, רוע התרועעה, והרמז למדת הדין, ועל כן תמצא שהכתוב מזכיר התקיעה בציון הרומז למדת רחמים והתרועה בירושלים, שנאמר "תקעו שופר בציון והריעו בירושלים"... ודע כי הקול היוצא מן השופר הוא כלול בסוד רוח מים ואש, וכן אמר בספר הזוהר רוח דנפק מגו שופר כלול באשא ומיא, ונעשה מהם קול אחד בלי פירוד, ובהתעוררות זה הקול מלמטה מתעלה למעלה ומתיחד באחדותו ודוחה את המקטרג ומסתתמים טענותיו, והפתח נפתח והתפלה נכנסת, והמלך קם מכסא הדין ומרחם על בניו... (אמור ועיין שם עוד וערך שופר)
ראה ערך תקיעה.
בתרועה - בהתרועעות ובדבקות. (איוב לג כו)
זבחי תרועה - על תרועת הנצחון במלחמה, ואצלי ישיבת האהל היא תרועת הנצחון. (תהלים כז ו)
הטיבו נגן בתרועה - המורה על התהוות ענין חדש. (שם לג ד)
הריעו לאלקים - כמנהג בעת המלכת מלך חדש. (שם מז ב)
יודעי תרועה - יודעים להתחבר לדודם וההנהגה ההשגחית יורדת עליהם. (שם פט טז)
נריעה - התרועה היא בעת בא המלך בתוך העם. (שם צה א)
והרעותם בחצוצרות - ...מטרת התרועה בחצוצרות היא, ונזכרתם וגו' ונושעתם, ומכאן שהתרועה היא קריאה לעזרה המופנית אל ה'. בפסוקים הקודמים היו הקולות מסמנים את מצות הנגיד לאומה, ואילו כאן האומה היא הקוראת בהם אל ה'. והואיל והקולות מושמעים גם כאן בידי הכהנים שהם משרתי התורה במקדש, הרי מוכח שמצפים לתשועה בזכות התורה המקשרת בין ה' לישראל. וכשם שהתרועה הקוראת למסע המחנות דורשת מן העם לנוע בזריזות, כן גם התרועה המופנית אל ה' בעת צרה, כל עצמה איננה אלא קריאת "קומה והושיעה נא"... (במדבר י ט)
ותרועת מלך בו - תרועה קול הצליל המזעזע הוא גם הלוך הנפש המזועזעת שנתעוררה בחיל ורעדה, שהרי צליל התרועה מבטא את המיית הנפש והוא המעורר אותה, כך "וירא פניו בתרועה" (איוב ל"ג)... וזו משמעות תרועה זו כשהיא אמורה ביחס אל ה', זו היא הכניעה הגמורה של הנפש המקלסת את ה' ומשתעבדת לו, ומדה זו מצויה באדם שהרעיון של גדולת ה' כבש את לבו... (שם כג כא)
והרעותם בחצוצרות - פירוש והרעותם היינו תפלה, שיזעקו ויתעוררו בתפלה עם החצוצרות... ומזה מבואר דבראש השנה דכתיב "יום תרועה", הכי נמי הפירוש תקיעות שופר בעת התפלה. (במדבר י ט)
ראה ערך תקיעה.
ראה: תקיעה.
הרי ששופר כתיקונו הוא גילויו של האור הגנוז, אור העולם הבא... נורא ואיום! ומהו סוד התרועה שעל הלב לדעת? עיין שם עוד "רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל". פירוש קבלת יסורים באהבה, בחינת השמחה ביסורים, להתפלל לפניו ית' שייסרהו ויענישהו ככל מדת דינו מכיון שסרח והעוה כל כך לפניו ית', זהו הסוד הנסתר מלב האדם אם לא ידבק במדרגה רוחנית עליונה. וזהו גם אז"ל (יומא כ"ג) שמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", כי השמחה הזאת אין משיגה אלא המגיע למעלת אהבת ה' שהיא היציאה מן ההסתר - בחינת הוצאת חמה מנרתיקה... (חלק ב עמוד עג, וראה עוד ערך שופר לכאן)