תשובה

ראה גם: אדם-בחירה, אלקים-ואדם, ודוי, סליחה, קרבן)

ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני. (בראשית ד יג)

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה. (שם יח כא)

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך. (שם כ ז)

וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ולא שתו איש עדיו עליו. (שמות לג ד)

והיה כי יאשם לאחת מאלה, והתודה אשר חטא עליה... (ויקרא ה ה)

ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה, באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. כי א-ל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. (דברים ד כט)

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה... ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך... ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום... כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא...כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו. (דברים ל א והלאה)

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה... והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. (שם לא יז)

קום קדש את העם ואמרת התקדשו למחר, כי כה אמר ה' אלקי ישראל חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום לפני אויביך עד הסירכם החרם מקרבכם. (יהושע ז יג)

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ה'. ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות, והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ה' לבדו... ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה. (שמואל א ז ב)

ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה', ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות... ויבקש דוד את האלקים בעד הנער, ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה. ויקומו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברה אתם לחם... (שמואל ב יב יג)

ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום, וישכב בשק ויהלך אט. ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר. הראית כי נכנע אחאב מלפני, יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו. (מלכים א כא כז)

וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו. (מלכים ב כג כה)

דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב. יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'... (ישעיה נה ו)

הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגדות מוטה, ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם... (שם נח ו)

קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל, כי העוו את דרכם שכחו את ה' אלקיהם. שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם, הננו אתנו לך כי אתה ה' אלקינו. אכן לשקר מגבעות המון הרים, אכן בה' אלקינו תשועת ישראל. והבושת אכלה את יגיע אבותינו מנעורנו, את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם. נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלקינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה, ולא שמענו בקול ה' אלקינו. (ירמיה ג כא)

אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד. ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, והתברכו בו גוים ובו יתהללו... (שם ד א)

רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו, ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו... אתה אמר נא אל איש יהודה ואל יושבי ירושלים לאמר כה אמר ה' הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה, שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. (שם יח ח)

שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואיוסר כעגל לא לומד, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי. כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. (שם לא יז)

לכן אמור אל בית ישראל כה אמר אד-ני אלקים שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבותיכם השיבו פניכם. כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו, ובא אל הנביא לדרש לו בי אני ה' נענה לו בי... (יחזקאל יד ו)

והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר את כל חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות. כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, בצדקתו אשר עשה יחיה. החפץ אחפוץ מות רשע נאם א-דני אלקים הלא בשובו מדרכיו וחיה... ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה, הוא את נפשו יחיה. ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות. (שם יח כא)

לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל נאם א-דני אלקים שובו והשיבו מכל מפשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה, ולמה תמותו בית ישראל. כי לא אחפוץ במות המת נאם א-דני אלקים, והשיבו וחיו. (שם שם ל)

אמור אליהם חי אני נאם א-דני אלקים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל... ובאמרי לרשע מות תמות, ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה. חבול ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול, חיו יחיה לא ימות. כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה... (שם לג יא)

לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו, יך ויחבשנו. יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו, ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. (הושע ו א)

שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, אשר בך ירוחם יתום. ארפא משובתם אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו. (שם יד ב)

וגם עתה נאם ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. מי יודע ישוב וניחם, והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך לה' אלקיכם. תקעו שופר בציון, קדשו צום קראו עצרה. אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים, יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה. בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה', ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים, איה אלקיהם. ויקנא ה' לארצו, ויחמול על עמו. (יואל ב יב)

ויאמינו אנשי נינוה באלקים, ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. מי יודע ישוב ונחם האלקים, ושב מחרון אפו ולא נאבד. וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. (יונה ג ה)

למנצח מזמור לדוד. בבוא אליו נתן הנביא, כאשר בא אל בת שבע. חנני אלקים כחסדך, כרוב רחמיך מחה פשעי. הרב כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני. כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך... לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי, אל תשליכני מלפניך, ורוח קדשך אל תקח ממני... זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה... (תהלים נא א)

אם תשוב עד ש-די תבנה, תרחיק עולה מאהליך. ושית על עפר בצר, ובצור נחלים אופיר. והיה ש-די בצריך, וכסף תועפות לך. כי אז על ש-די תתענג, ותשא אל א-לוה פניך. תעתיר עליו וישמעך, ונדריך תשלם... (איוב כב כג)

...יעתר אל א-לוה וירצהו וירא פניו בתרועה, וישב לאנוש צדקתו. ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. פדה נפשי מעבור בשחת, וחיתי באור תראה... (שם לג כו)

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. (איכה ה כא)

ועתה נכרת ברית לאלקינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת א-דני והחרדים במצות אלקינו וכתורה יעשה. קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה... (עזרא י ג)

השיבו נא להם כהיום שדותיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נושים בהם. ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר, ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה... (נחמיה ה יא)

ואם ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו לך, ושבו והודו את שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. ואתה תשמע מן השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל האדמה אשר נתתה להם ולאבותיהם... (דברי הימים ב ו כד, וראה שם עוד)

...הן אעצר השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ ואם אשלח דבר בעמי. ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם... (שם ז יד)

וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו. ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלקים. (שם לג יב)

זהר:

בהיכל החמישי נמצאים כל אלו בעלי תשובה שלימה ששבו מחטאיהם, ונתנחמו בהם, (כלומר שעשו תשובה מאהבה), שזדונות נעשו להם כזכיות, ואז נתנחמו על החטאים שחטאו, שהרי נוסף להם זכיות בשבילם, ויצאה נשמתם בטהרה, גם כל אלו שקדשו שם רבונם וקבלו עליהם מסירת נפש לכבודו ית' גם הם נמצאים בהיכל הזה. ובפתח ההיכל עומד מנשה מלך יהודה שעשה תשובה שלימה על חטאיו והקב"ה קבל תשובתו וחתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל אותו, (כלומר שהסתיר אותו כמו בתוך חתירה מעין המקטרגים שלא יקטרגו עליו, וכאן בחינת נה"י של היכל הזה).

ובפנימיות (נה"י) שבהיכל זה נמצאים כל אלו בעלי תשובה עצומה, שנתעצמו בתשובתם עד שנשמתם יצאה מתוך התמרמרות על מעשיהם הרעים, ואלו מתענגים בעדן העליון בכל יום ויום, וכאן בחינת חג"ת שבהיכל זה, וג' פעמים ביום נכנס האור בהיכל זה, שהנשמות מתעדנים בו כל אחת ואחת כראוי לה, וכל אחד נכוה מאור חופתו של חברו בין למטה ובין למעלה... (בראשית ב כא)

היכל השלישי הוא היכל הנצח, יש בו רוח אחד ששמו אדרהינאל, והוא עומד על נשמותיהם של אלו שחזרו בתשובה ולא חזרו, דהיינו שחשבו לעשות תשובה ומטרם שחזרו בפועל מתו. ולפיכך מכונה המלאך הממונה עליהם בשם אדרהינאל, שהוא נוטריקון הדרינא א-ל, שפירושו חרטה ותשובה להיותו ממונה על נשמות של בעלי תשובה אלו... אלו מענישים אותם בגיהנם, ולאחר כך מכניסים אותם לרוח הזה הממונה הנ"ל והוא מקבלם. וחושקים להנות מזיו יקר רבונם ואינם יכולים להנות, (שלא הספיקו לגמור תשובתם ומתו), אבל אינם יכולים ליהנות שם רק בשבת וחודש... (שם נז, ועיין שם עוד)

ועוד אמרו כאשר יצא קין מלפני ה', אמר לו אדם, בני מה נעשה בדינך, אמר לו קין, אבא, כבר נתבשרתי שמחל לי הקב"ה להיות בנוד בלבד. שאל אותו איך זכית לזה, אמר לו משום שעשיתי תשובה והתודיתי לפניו. (אמר אדם) וכי כל כך גדול וחזק כח התשובה ואני לא ידעתי, התחיל לשבח אל רבונו ולהתודות לפניו, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו', כלומר טוב לשבח ולשוב ולהתודות לפני הקב"ה. (שם שמה)

ורבי חזקיה אמר לרע, כי כשהקב"ה מבקש להאביד את רשעי עולם, מקבל מקודם תנחומים עליהם, וכביכול, מקבל תנחומים, כמי שמקבל תנחומים על מת שאבד, כיון שקבל תנחומים ודאי שהדין נעשה, ואין הדבר תלוי עוד בתשובה.

מתי תלוי בתשובה, הוא מטרם שקבל תנחומים עליהם, אין הדבר תלוי כלום בתשובה, והדין נעשה, ואז מוסיף הקב"ה דין על דין... (שם תד)

מה עשה אדם, עשה מערה אחת היינו מערת המכפלה, והתחבאו בה אדם ואשתו. מאין ידע, (לבחור במקום ההוא), אלא ראה שם אור אחד דק שיצא מגן עדן ונכנס באותו המקום, ונתעורר חשקו להקבר שם, ושם הוא מקום סמוך לפתח גן עדן. (שם תיב)

אמר רבי יוסי, ווי להם לרשעים שאינם רוצים לשוב לפני הקב"ה על עונותיהם, בעודם בעולם הזה, כי כשבן אדם שב ומתחרט על עונותיו, הקב"ה מוחל לו, וכל אלו שמחזיקים עונותיהם ואינם רוצים לשוב לפני הקב"ה על עונותיהם, נופלים אחר כך לגיהנם ולא יעלו אותם משם לעולם.

תא חזי, משום שכל בני דורו של נח חזקו את לבם ובקשו להראות עונם בגלוי, הביא עליהם הקב"ה את הדין באותו האופן. אמר רבי יצחק ואפילו כשהאדם חוטא, אם הוא בסתר הקב"ה הוא רחמן, ואם האדם ישוב אליו, מכפר עליו ומוחל לו וסולח לו. ואם אינו שב אליו מגלה חטאיו לעיני כל. מאין לנו זה, מן סוטה... (נח קנ)

ר' יוסי אמר, למדנו במקום שבעלי תשובה עומדים בו, באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו, משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם, והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כונת הלב, ועם כח גדול ביותר להתקרב אל המלך. (חיי שרה קכב)

תא חזי כמה גרם לראובן, מה שהשתדל להציל חיי יוסף. מה כתוב, יחי ראובן ואל ימות, כי משום זה, אף על פי שידע שנטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף, מכל מקום השתדל להציל את חייו, ועל כן התפלל משה ואמר יחי ראובן ואל ימות, ונתקיים בעולם הזה ובעולם הבא. מהו הטעם, הוא משום זה (שהציל חייו של יוסף), ומשום שעשה תשובה על אותו מעשה (של חלול יצועי אביו), שכל מי שעושה תשובה הקב"ה מחיה אותו בעולם הזה ובעולם הבא. (וישב קלט)

תנן אמר ר' יהודה, אין לך עבירה בעולם שלא תהיה עליה תשובה חוץ מזה, (המוציא זרעו לבטלה), ואין לך רשעים שלא יראו פני השכינה (במיתתם) חוץ מזה, שעליו כתוב לא יגורך רע, כלל. (ויחי קצד)

אבל צדיקים וחסידים, בכל יום ויום רואים בלבם כאלו באותו יום נפטרים מן העולם, ועושים תשובה שלמה לפני אדונם, ואינם צריכים לדבר אחר, (דהיינו לבדוק בצל וכדומה לו), אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. (שם רט)

ומשום זה כתוב אחר כך, ויתפלל אל ה', מכאן למדנו שמי שיש בידו עבירה ורוצה לבקש רחמים על עצמו יכוון פניו ומחשבותיו לתקן את עצמו מאותה עבירה, ואחר כך יבקש תפלתו, כמש"א נחפשה דרכינו ונחקורה מתחלה, ואחר כך ונשובה, אף כאן כיון שידע חזקיהו את עונו, מה כתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, שם פניו לתקן אצל השכינה (שנקראה קיר), כי אצל המקום הזה חטא... (שם שצ)

אמר ר' יהודה כל הדברים שבעולם תלוים בתשובה ובתפילה שהאדם מתפלל להקב"ה, וכל שכן מי שמוריד דמעות בתפלתו, שאין לך שער שאלו הדמעות לא תבאנה בו. מה כתוב, ותפתח ותראהו את הילד, ותפתח זו השכינה, העומדת על ישראל כאם על הבנים, והיא פותחת תמיד בזכותם של ישראל.

כיון שפתחה ותראהו את הילד, (דהיינו) ילד שעשועים, שהם ישראל, שמתחטאים לפני מלכם תמיד, ומיד שמתחננים לפני הקב"ה, חוזרים בתשובה ובוכים לפניו כבן הבוכה לפני אביו, מה כתוב, והנה נער בוכה, כיון שבכה הוסרו ממנו כל גזרות קשות שבעולם, מה כתוב, ותחמול עליו, שנתעוררה עליו ברחמים, ותחמול עליו.

ותאמר מילדי העברים זה, שהם רכי לב, ולא מילדי העכו"ם שהם קשי עורף וקשי לב. מילדי העברים שהם רכי לב (בזכותם) של האבות והאמהות לשוב לפני אדונם... (שם רג, ועיין שם עוד)

וכל פטר חמור וגו', מצוה זו היא לפדות פטר חמור ולערוף פטר חמור אם לא יפדה אותו. וזה סוד, שהיצר הרע יכול לחזור בתשובה ואחר כך יחזור להיות יצר טוב, כמו שהעמידו (בכתוב אעשה) לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, אם לא זכה כנגדו. משום שאלו הצורות, אחת של שה ואחת של חמור (שנאמר עליהם וכל פטר חמור תפדה בשה, פירושו), ואם זכה לחזור בתשובה אף על פי שהוא חמור, (דהיינו) עם הארץ, תפדה מן הגלות בשה, שהוא שה פזורה ישראל. ואם לא חזר בתשובה וערפתו, ששם עצמו עם קשה עורף, שהם עתידים להמחות מן ספר חיים... (בא רל)

כתיב, ה' בצר פקדוך צקון לחש, בצר פקדוך, (פירושו) אין ישראל פוקדים להקב"ה בשעת נחת, אלא בשעה שצר להם, אז כולם פוקדים לו. צקון לחש, שכולם מתפללים בתפלות ובקשות, ושופכים לפניו תפלות. מתי, מוסרך למו, בשעה שפקד אותם הקב"ה ברצועה שלו, אז הקב"ה עומד עליהם ברחמים ורצוי לפניו הקול שלהם, כדי להפרע מאויביהם ומתמלא עליהם רחמים.

כמו שבארנו, משל ליונה עם הנץ וכו', כך ישראל, היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה, היו יראים. נשאו עינים וראו את פרעה וחילו ואבני גירין וחיצים, אז וייראו מאד, מה עשו, ויצעקו בני ישראל, מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה, פרעה, זה שאמר ופרעה הקריב. (בשלח סו)

הרפואה לזה היא תשובה, ואז נמצאות ג' רשימות או ארבע השורות על שתים, (דהיינו) ג' רשימות או ד' באורך שורות על ב' שברוחב, כי לפי מנהגו של אדם כן מתחלפות הרשימות מזמן לזמן. וסוד זה, המוציא במספר צבאם וגו' מרוב אונים ואמיץ כח וגו'. (יתרו קמה)

...וכשיוצאת רעה בעיני אדוניה, כי נטמאה בעונות ובטנוף של חטאים, אז לא יעדה, עם א' (כתוב), ונאבד גוף ההוא ממנה, והיא לא נועדת לו, חוץ מנשמה ההיא שאדונה רוצה בה, שהגוף חזר בו בתשובה, אז כתוב, והפדה, כמש"א פדה נפשו מעבור בשחת. והפדה, זה סובב על האדם, שהעצה שלו הוא, שיפדה אותה וישוב בתשובה, ולב' צדדים (אומר הכתוב והפדה, א' על) הקב"ה, (והפדה מגיהנם, ב' על האדם) והפדה בתשובה, לאחר שחזר בתשובה פודה אותם (הקב"ה) מדרך הגיהנם. (משפטים נו)

למדנו, אין דבר בעולם העומד לפני תשובה, ולכולם הקב"ה ודאי מקבל. ואם שב בתשובה, הרי מזומן לו דרך החיים, ואף על פי שפגם מה שפגם, הכל מתתקן, והכל חוזר על תקונו. כי אפילו במה שיש בו שבועה הקב"ה מקבלו, שכתוב, חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו וגו', וכתוב כתבו את האיש ערירי וגו', ואחר ששב בתשובה כתוב, ובני יכנה אסיר בנו וגו', מכאן שהתשובה משברת כמה גזרות ודינים וכמה שרשרות של ברזל, ואין מי שעומד לפני תשובה.

ועל זה כתוב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, אשר פשעו בי אינו כתוב אלא הפושעים בי, (דהיינו אותם) שלא רצו לשוב בתשובה ולהתנחם על מה שעשו. אבל אם התנחמו (ועשו תשובה) מקבל אותם הקב"ה.

משום זה אדם זה אף על פי שפשע בו, ופגם במקום שלא צריך, ושב לפניו, הוא מקבלו ומרחם עליו, כי הקב"ה הוא מלא רחמים, ומתמלא רחמים על כל מעשיו, כש"א ורחמיו על כל מעשיו, אפילו על בהמות ועופות מגיעים רחמיו, אם עליהם מגיעים רחמיו, כל שכן על בני אדם היודעים ונודעים לשבח לאדונם, שמגיעים עליהם רחמיו, ושורים עליהם. ועל זה אמר דוד רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני.

אם על רשעים מגיעים רחמיו כל שכן על צדיקים, אלא מי צריך רפואה, אלו שהם בעלי כאבים, ומי הם בעלי כאבים, אלו הם הרשעים, והם הצריכים רפואה ורחמים, שהקב"ה מרחם עליהם שלא יהיו נעזבים ממנו, והוא אינו מסתלק מהם, וישובו לפניו (בתשובה). כשהקב"ה מקרב, מקרב בימין, וכשהוא דוחה דוחה בשמאל. ובשעה שדוחה, הימין מקרב, מצד זה דוחה ומצד זה מקרב, והקב"ה אינו עוזב רחמיו מהם.

תא חזי, וילך שובב בדרך לבו. וכתוב אחריו, דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ומפרש, וילך שובב, (היינו) אף על פי שהרשעים עושים כל מה שעושים בזדון, והולכים בדרך לבם, ואחרים עושים בהם התראה, ואינם רוצים להקשיב להם, (עם כל זה) בשעה שחוזרים בתשובה ולוקחים דרך הטוב של תשובה, הרי רפואה מוכנת להם.

עתה יש להסתכל, אם על חיים מדבר הכתוב, או על מתים מדבר הכתוב, כי תחילת הכתוב אינו סופו וסופו אינו כתחלתו. בתחלת הכתוב, מראה על חיים, (שאומר וילך שובב וגו'), וסופו מראה על מתים, (שאמר ואשלם נחומים לו ולאבליו. ומשיב), אלא הכתוב מדבר, בעוד שאדם הוא בחיים, וכך הוא, וילך שובב בדרך לבו, משום שיצר הרע שבו חזק ומתגבר בו, ועל כן הולך שובב, ואינו רוצה לשוב בתשובה.

הקב"ה רואה דרכיו, שהולך ברע בלא תועלת, אומר הקב"ה, אני צריך לאחוז אותו בידו, ז"ש דרכיו ראיתי, שהולך בחושך, אני רוצה לתת לו רפואה, זה שאמר וארפאהו, הקב"ה מביא בלבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ואנחהו, מהו ואנחהו, הוא כמש"א לך נחה את העם, הקב"ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציאו מתוך החושך.

ואשלם נחומים לו ולאביליו, הרי נראה שמת הוא, (ואינו כתחילת הכתוב, ומשיב), כן ודאי שהוא מת, והוא עומד בחיים, שכיון שהוא רשע נקרא מת, מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, אלא הקב"ה עושה חסד עם בני אדם, שכיון שנכנס לשנת י"ג ולהלאה נותן עמו שני מלאכים שומרים ששומרים אותו, אחד מימינו ואחד משמאלו.

כשהאדם הולך בדרך הישר הם שמחים בו, ומחזקים אותו בשמחה, מכריזים לפניו ואומרים תנו כבוד לצורתו של המלך. וכשהולך בדרך עקום הם מתאבלים עליו ונעברים ממנו, כיון שהחזיק בו הקב"ה והנהיג אותו בדרך הישר אז כתיב ואשלם נחומים לו ולאבליו, ואשלם נחומים לו בתחילה, שהוא מתנחם על מה שעשה בתחילה ועל מה שעשה עתה, וחוזר בתשובה, ואחר כך ולאבליו, שהם המלאכים שהיו מתאבלים עליו כשעברו ממנו, ועתה שחזרו אליו הרי נחומים לכל הצדדים, (הן שמתנחם על מעשיו והן שמתנחם על צרותיו ואבלו).

ועתה הוא חי ודאי, חי בכל הצדדים, אוחז בעץ החיים, וכיון שאוחז בעץ החיים אז נקרא בעל תשובה, כי כנסת ישראל, (שהוא המלכות), נקראת גם כן תשובה, (כי תשובה הוא אותיות תשוב ו' לגבי ה', שהו' הוא עץ החיים, שהוא ז"א, וה' היא המלכות, ועל כן נקראת המלכות תשובה). והוא נקרא בעל תשובה. והראשונים אמרו בעל תשובה ממש, (דהיינו בעלה של המלכות הנקראת תשובה, כלומר שהוא משפיע לה). ועל כן אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים. (משפטים רכח והלאה)

...ומשום שחזרת בתשובה באות ברית, (שהיא יסוד), ירדה הבינה, (שהיא אותיות) יה"ו, להתחבר עם צדיק, (שהוא יסוד), בשבילך, ועל כן נתן לך הקב"ה אות ברית צדיק שלו, (שהוא יסוד). ומשום שבמחשבה טובה עשית הכל, כך ירד שם המפורש עליך, ומשם (ממחשבה שהוא ג"ר) ירד עליך...

כי מטרם שחזרת בתשובה, לא היית אלא באילן דטוב ורע, עבד ונער היה שמך מתחילה, והנה נער בוכה, עבד נאמן, ז"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ואותו הרע, שהוא שותפו של עבד, גרם לך לחטוא בסלע, משום שהמטה שנמסר לך היה מאילן של טוב ורע, (דהיינו ממטטרון וסמאל), מטטרון טוב וסמאל רע.

ועתה שחזרת בתשובה, ונתדבקת בעץ החיים, הרי יצאת ממדרגת עבד וחזרת להיות בן להקב"ה, והמטה שנמסר בידך יהיה עץ החיים, שהוא ו' בן י"ה, ותכנס הו' במ"ט פנים שלך בתורה, ותהיה מו"ט ויתקיים בך לא יתן לעולם מוט לצדיק, מ"ט פנים (ה"ס) מ"ט אותיות שבשמע ישראל וברוך שם (כבוד מלכותו לעולם ועד), שהם שש תבות של יחוד העליון, דהיינו ו' עליונה הוא תפארת, ושש תבות של ברוך שם שניות, (של יחוד התחתון), הם ו' שניה (של מילוי וא"ו), שהוא צדיק, (דהיינו יסוד והם) מוט. באמצעם (של ב' ווין הוא א'), וז"ס וישאוהו במוט בשנים, (דהיינו בשני ווין)... (שם שפא, ועיין שם עוד)

ואם חוזרים בתשובה ואינם פותחים פיהם להטיח דברים כלפי מעלה, והמיתה שלהם היא בסתימת פה, כבהמה, שהיא מתה ואין לה קול ודבור, ובוידוי שלהם יאמרו כך, אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש. ויתודה ויהיה מיחד להקב"ה בכל יום, (ויקבל עליו) שיהיה מיתתו באחד, כעין שחיטת בהמה בי"ב בדיקות של הסכין (של שחיטה עם) הסכין עצמו הם י"ג כחשבון אחד).... (שם תסג)

ואם תאמר והרי כתוב, והנה טוב מאד, שזהו מלאך המות, וכאן אתה אומר שלא נאמר בשבילו כי טוב, אלא סוד הסודות כאן, כי ודאי מלאך המות הוא טוב מאד, מה הטעם, הוא משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, ועל כן רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בשביל יראה הזו, ויראים לחטא מפניו, רבים היראים מפני המלך משום שרצועה תלויה לפניהם, כמה טובה הרצועה לבני אדם, שעושה אותם טובים ואמיתים ומתקנים דרכיהם כראוי, ועל כן והנה טוב מאד, מאד ודאי. (תרומה תלב)

ראה כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו הוא רשע ביותר והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה ומת, זה מקבל עונש בודאי על שהלך מעולם בלי תשובה, לאחר כך, רצון ההוא ששם (בלבו) לעשות תשובה אינו נעדר מלפני מלך העליון, והקב"ה מתקן מקום לרשע ההוא במדור של שאול, ושם מצפצף בתשובה, כי רצון ההוא יורד מלפני הקב"ה, ומשבר כל כחות השומרים על שערי מדורי גיהנם, ומגיע לאותו מקום שהרשע ההוא שם, ודופק בו, ומעורר בו אותו הרצון (לתשובה) כמו שהיה לו מקודם (בחייו), ואז מצפצף נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול.

ואין רצון טוב שיאבד מלפני המלך הקדוש. ומשום זה אשרי הוא מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו, ואף על גב שאינו יכול לעשותם הקב"ה חושב לו רצונו כאלו עשה. זהו לטוב, אבל הרצון לרע, (אין הקב"ה חושב למעשה), חוץ מהרהורי ע"ז, וכבר העמידו החברים. (תרומה תמ)

אבל אם הכעס הוא בדברים אחרים, (ולא בדברי תורה), אין זה עבודת הקב"ה, משום שבכל החטאים שעושה האדם אינם ע"ז ממש כמו (הכועס), אסור לקרב אל זה, ואם תאמר הרי לשעה הוא עבר (וכעס), ואחר כך חזר בתשובה, אינו כן, כי כיון שעקר קדושת נפשו ממנו וממקומה, ואותו אל זר, עשק מקום ההוא, הוא מתחזק בו ואינו עוזב אותו. חוץ כשנטהר האדם מכל וכל ועקר מתוכו (את אל זר) לעולם, ואחר כך השתדל להתקדש ולהמשיך קדושה עליו, (אז) הלואי שיתקדש. א"ל ר' יוסי הוא מתקדש ממש... (תצוה נח)

...א"ר חייא ודאי כך הוא, והכל תלוי בתשובה, ואם תאמר שיכולים עתה להתעורר בתשובה כולם יחד, אינם יכולים, מה הטעם שאינם יכולים, משום שכתוב, והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, וכתוב והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' וכתוב ושבת עד ה' אלקיך וגו'. ואז אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו', וטרם שכל אלו הדברים מתקיימים אינם יכולים להתעורר מהם בתשובה...

פתח ואמר, כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו'. מהו כמו הרה, כי דרכה של מעוברת שיעברו עליה תשעה חדשים שלמים, ויש בעולם כמה וכמה שלא עבר עליה אלא יום אחד או שנים (מחדש) התשיעי וכל הצירים וחבלים של המעוברת הם בתשיעי, ועם כל זה אף על פי שלא עבר עליה אלא יום אחד (מחדש) התשיעי, נחשב לה כאלו עבד כל (חדש) התשיעי בשלמות. אף כך ישראל, כיון שטעמו טעם גלות, אם יחזרו בתשובה נחשב להם כאלו עבר עליהם כל (הצרות) הכתובים בתורה, כל שכן וכל שכן שכמה יסורים עברו עליהם מזמן שהתחיל הגלות... (כי תשא כב)

ואלו יחזרו בתשובה, אפילו רעה אחת או צער אחד שעבר עליהם היה נחשב להם כאלו סבלו כל צרות הגלות. ואם לא, (שאינם חוזרים בתשובה, צריכים להמתין) עד שיסתיים הקץ, וכל הדורות שלו, כמו שאמר המאור הקדוש שכתוב לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, (דהיינו עד שיצאו כל הדורות המוקדמים לקץ). ועם כל זה הדבר תלוי בתשובה. א"ר חייא ודאי כך הוא, ועל כן נמשך הגלות. (שם לו)

...והדברים אמורים רק כשלא עשה תשובה שלמה, תשובה שהיא ראויה לכסות על כל מעשיו, ועם כל זה טוב לו שלא יכנס בארון, כי כל זמן שהגוף קיים נדונת הנשמה ואינה נכנסת למקומה חוץ מאלו חסידים העליונים הקדושים הראוים לעלות למעלה בגופם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. (ויקהל שפח)

למעלה מפתח הזה של ההיכל יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו (מדינים דמפתחא שה"ס באר חפרוה שרים), ונפתח שלש פעמים ביום, (דהיינו שמאירים בו ג' קוין), ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה ששפכו דמעות בתפלתם לפני אדונם. וכל השערים נסגרים עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, (שפתוחים ואינם צריכים רשות. פירוש, כי פתח הא' הנ"ל ה"ס לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, שהיא בסוד רבבה, ומבחינה זו אינה מועיל תשובה להיות מדת הדין הקשה. אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח ב' מסוד מפתחא, דהיינו מלכות הממותקת בבינה, ומשם מועיל תשובה). (פקודי תפט)

תניא בד' תקופות בשנה נפסק הקול, ודינים מתעוררים, והתשובה תלויה עד שנתתקן, וכשהדינים מתעוררים יוצא קול, וד' זויות העולם עולים ויורדים, כרוז קורא ואין מי שישגיח ויתעורר, והקב"ה מוכן, אם ישובו ישוב (הדינים למקומם), ואם לא הקול נפסק והדינים נעשו, ואז נקרא ויתעצב, (היינו) בבתים החיצונים. (ויקרא רנב, ועיין שם עוד)

אמר ר' יצחק, כל חטאי העולם אחוזים בזה (בגילוי ערוה), עד שאמא (שהיא המלכות) מתגלה בשביל החטאים, (דהיינו שמתגלה ערותה), וכשהיא מתגלה כל אלו הבנים, (דהיינו ישראל למטה, שהם בניה של המלכות), מתגלים, וכתוב לא תקח האם על הבנים. וכשנתתקן העולם למטה נתתקן הכל, עד שעולה התקון לאמא קדישא, (שהיא המלכות), ומתתקנת ומתכסית ממה שנתגלה, ומשום זה כתוב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואז נקראת תשובה, תשובה ודאי, ואז נקראת יום הכפורים, כמ"ש מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו...

א"ר יהודה מתי נקראת (המלכות) תשובה, הוא כשהאם (שהיא המלכות) מתכסה, (דהיינו שחוזרת ומתכסה הנקודה דמדת הדין הנקראת ערוה), ועומד בשמחה על הבנים, (שמשפעת להם כל טוב). שכתוב, אם הבנים שמחה, וחוזרת לקיום, (כמו שהיתה מטרם שפגמו בה). ומי שהיה (מקודם לכן) סגור וגנוז, (דהיינו הנקודה דמדת הדין), חזר למקומו, (שחזרה למקומה המכוסה כבסמוך), וכל המדרגות חוזרות אחד לאחד, (שכל תחתונה עולה לעליונה), ומתברכות כל אחת ואחת, ואז נקרא תשובה, תשובה סתם לכלול הכל, (שכל המדרגות חזרו ונתקנו). (ויקרא רנו, ועיין שם עוד)

מה כתוב למעלה, נפש כי תחטא, והוא כמו שאמרנו, שהתורה והקב"ה תמהים עליה ואומרים, נפש כי תחטא וגו' וכתוב, ונפש כי תמעול מעל וגו', או נפש כי תשבע וגו', אמר ר' יצחק נפש כתוב (בכל אלו), ולא רוח ולא נשמה, (כי הרוח והנשמה אינם חוטאים, אלא שנפגמים מחמת הנפש החוטאת), וכאן בגזל גוף ונפש. שכתוב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה, על מי שבא לתקן מעשיו, (נאמר והשיב), מה והשיב, אלא כמי שמתקן מעשיו כדי שישובו מבועי מים (שהם השפע העליון) למקומם, להשקות הנטיעות, (שהן הספירות), כי הוא גרם בחטאיו למנוע (השפע מהן), ועל זה (נאמר) והשיב את הגזלה וגו', כמו שאמרנו. (שם רסג)

לכל חטא יש מקום בגיהנם, וממונה יש עליו, והשטן שהוא יצר הרע שלו, ממונה על כל החטאים והמקומות והממונים שעליהם. ואם חזר בתשובה מה כתוב, מחיתי כעב פשעיך, שנמחו רשימות כל חטא וחטא של הרשעים ממקומות שלהם בגיהנם.

ויש חטאים רשומים למעלה ולא למטה (בעולם הזה), ויש שרשומים למטה ולא למעלה, ויש שרשומים למטה ולמעלה. (אם החטאים) נמחים למטה (בעולם הזה שעושה תשובה), נמחים למעלה אחר שעושה תשובה. ועוד העמידו בני המשנה, רשע עונותיו חקוקים לו על עצמותיו, צדיק זכויותיו חקוקות לו על עצמותיו. למה הוא כדי שיהיו רשומים בין בעלי העבירה להכיר אותם בהם, וקול יוצא עליו, זה הוא רשע, ישרפו עצמותיו בגיהנם. (שם הער)

ר' חייא ור' יוסי היו הולכים בדרך. בעוד שהיו הולכים אמר ר' יוסי לר' חייא נעסוק בדברי תורה, בדברי עתיק יומין. פתח ר' חייא ואמר, חטאתי אודיעך וגו', מכאן למדתי, שכל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני מלך הקדוש לבקש עליהם רחמים לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכסה ממנו, ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב"ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.

וכל שכן אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח ומתקבלת תפלתו. ועל כן, וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין, ועל כן כתוב, זובח תודה יכבדנני, מהו יכבדנני (ולא כתוב יכבדני), הוא כי שני כבודים הם, אחד למעלה ואחד למטה, (דהיינו אחד בעולם הזה ואחד בעולם הבא. (שם שלח)

רבי יוסי פתח ואמר, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, מקרא זה העמידוהו, אבל תא חזי, כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד חטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו, אם שב בתשובה שלמה לפני אדונו, נעבר החטא, והדין אינו שולט עליו, ואינו מגיע אליו. ואם לא שב, נרשם חטא ההוא במדרגה ההיא, ואם מוסיף לחטא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, ומסכמת (אל הדין) שבמדרגה הראשונה, אז הוא צריך תשובה יותר גדולה. ואם מוסיף לחטא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות.

כיון שהימין נתתקן כנגדו (של האדם), והסכים עליו (לדין), הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהכלל בו, כיון שהשמאל הסכים לימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה, וכבר העמידוהו, ואז הכל מסכימים עליו (על האדם) בדין, והדין שורה עליו. (שם תט, ועיין שם הפירוש)

רבי יהודה פתח, שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', למדנו, בשעה שברא הקב"ה את העולם רצה לברא את האדם, נתיעץ בתורה, אמרה לפניו אתה רוצה לברא אדם הזה, הוא עתיד לחטא לפניך, הוא עתיד להרגיז לפניך, אם תתנהג עמו כמעשיו, הרי העולם לא יוכל לעמוד לפניך, כל שכן האדם ההוא. אמר לה הקב"ה וכי לחנם אני נקרא א-ל רחום וחנון ארך אפים.

ומטרם שברא הקב"ה את העולם ברא תשובה. אמר (הקב"ה) לתשובה, (שה"ס בינה הנקראת תשובה), אני רוצה לברוא אדם בעולם, בתנאי, אם ישובו עליך מעונותיהם, תהיה מוכנת לסלוח עונותיהם ולכפר עליהם. ובכל שעה ושעה התשובה מוכנת לבני אדם, וכשבני אדם שבים מעונותיהם, תשובה זו, (שהיא בינה), חוזרת אל הקב"ה, (דהיינו שמשפעת מוחין לז"א) ומכפרת על הכל. והדינים נכנעים ומתבשמים כולם, ואדם נטהר מעונותיו.

מתי נטהר האדם מעונו, בשעה שנכנס בתשובה ההיא כראוי. ר' יצחק אמר בשעה ששב לפני המלך העליון, ומתפלל תפלה מעומק הלב, זה שאמר ממעמקים קראתיך ה'.

ר' אבא אמר, ממעמקים קראתיך ה', (פירושו), מקום גנוז יש למעלה, והוא עומק הבאר, (דהיינו בינה), ומכאן יוצאים נחלים ומבועים לכל צד, ועמוק שבעמוק הזה, נקרא תשובה, ומי שרוצה לשוב ולהטהר מעונותיו בעומק הזה צריך לקרא להקב"ה, זה שאמר ממעמקים קראתיך ה'.

תאנא, בשעה שאדם היה חוטא לפני אדונו והקריב קרבנו על המזבח, והכהן מכפר עליו ומתפלל תפלתו עליו, מתעוררים הרחמים והדינים מתבשמים, והתשובה (שהיא בינה), מריקה ברכות במבועים הנמשכים ויוצאים, ומתברכים כל הנרות יחד, (דהיינו כל ספירות דמלכות), והאדם נטהר מעונו. (אחרי רמג)

...א"ל מי הוא הרופא, אמר ליה ר' שמלאי הוא, א"ל איזו רפואה נתן לך, א"ל רפואת הנפש, ומיום ההוא חזרתי בתשובה, ובכל יום ראיתי פני במראה אחד (בלי שינוי), ובכיתי לפני הקב"ה, שהוא רבון העולמים על עון ההוא, ומדמעות האלו רחצתי פני. אמר ר' אבא, אם לא היתה נמנעת ממך תשובה, הייתי מעביר מפניך רושם ההוא, אבל קורא אני עליך וסר עונך וחטאתך תכופר, א"ל אמור זה ג' פעמים, א"ל ג' פעמים והרושם נעבר.

א"ר אבא ודאי רבונך רצה להעביר ממך (הרושם), כי ודאי נמצאת בתשובה. אמר לו, אני נודר מיום זה (ולהלאה) לעסוק בתורה יום ולילה. א"ל מה שמך, א"ל אלעזר, א"ל א-ל עזר, ודאי שהשם גורם, שאלקיך עזר אותך והיה עמך, שלחו ר' אבא וברכו. (אחרי שמה)

ותניא המלה האחרונה של עשרת הדברות של התורה, היא לא תחמוד אשת רעך, משום שזה הוא כלל כולם. ומי שחומד אשה אחרת, כאלו עבר על התורה כולה, אמנם אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכל שכן אם קבל ענשו כדוד המלך. א"ר יוסי, למדנו כל מי שחטא ונפרש מהחטא ההוא, התשובה מועילה לו ביותר, ואם לא (נפרש) אין התשובה עולה בידו, ואינה מועילה לו... (שם שצד)

חזר בתשובה, מה כתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות, (דהיינו) שהעביר מלפניו אותה העבירה כדי שלא יסתכל בה, ולהטיב לו, ועל כן (כתוב) אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו, (דהיינו שלא יסתכל בהם). אמר ר' יוסי וכן מכאן משמע (דבר זה), שכתוב נכתם עונך לפני. (קדושים סז)

ועוד למדנו, מקרא זה, מפני שיבה תקום הוא לדרש, כמו שהעידו בו החברים, מפני שיבה תקום, (התורה) מזהירה לאדם, שלפני ביאתו לשיבה יקום בקיום טוב בעולם, (דהיינו שיעשה תשובה), משום שזה הדר לו, אבל (אם עושה תשובה) בסוף ימיו, אין שבח לאדם כל כך, כיון שהוא זקן ואינו יכול להיות רע. אלא שבחו הוא כשהוא בכחו והוא טוב. ושלמה המלך צוח ואמר, גם במעלליו יתנכר נער וגו', וכעין זה כתוב, וזכור את בוראך בימי בחורותיך. א"ר אלעזר ודאי דרך הזה מתוקן לפנינו, וזהו דרך של הקב"ה. (שם קלב)

ר' יצחק ור' יהודה היו הולכים מאושא ללוד, אר"י נאמר דברי תורה ונלך, פתח ר' יהודה ואמר, כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' מה כתוב אחריו בעל הבור ישלם וגו', ומה על זה כך, מי שגרם להרע לעולם בחטאיו על אחת כמה וכמה, אלא תמה אני כיון שהרע לעולם למה מועיל לו התשובה, כמו שכתוב, איש או אשה וגו' והתודו על חטאתם והשיב.

אלא ודאי זה מועיל להם משום כיון שעושה תשובה כביכול הוא עושה אותו ממש, (כי תשובה משיבה ה' אל הו'), כי מה שפגם למעלה תקן אותו, ובמה, בתשובה, שכתוב איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב וגו', ותשובה מתקנת הכל, מתקנת למעלה ומתקנת למטה, מתקנת את עצמו ומתקנת לכל העולם.

פתח אחריו ר' יצחק ואמר, בצר לך, מכאן שתשובה טובה מכל, בטרם שישרה הדין בעולם, כי אחר שכבר שרה הדין נתחזק כחו, מי יעבירו מן העולם ויסלקו, כי כיון שכבר שרה הדין אינו מסתלק עד שיושלם. אחר שנשלם הדין ועשה תשובה, מתקן כל העולמות, זה משמע, משכתוב ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתוב, ושבת עד ה' אלקיך וגו' כי א-ל רחום ה' אלקיך.

באחרית הימים, מה ענין לכאן. שהוא לכלול כנסת ישראל (הנקראת אחרית הימים), שהיא בגלות, ונמצאת עמהם בצרה, ואינה עוזבתם לעולם, ומשום זה הקב"ה אף על פי שהשרה דין בעולם רוצה שישראל יחזרו בתשובה להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא, ואין לך דבר העומד בפני תשובה.

תא חזי, אפילו כנסת ישראל (שהיא מלכות) נקראת תשובה, ואם תאמר תשובה עליונה, (שהיא בינה) היא אינה מצויה בכל מקום, אלא זו (המלכות), נקראת תשובה, כשחזרו הרחמים ההמונים שלה, ותשובה הכי טובה היא כשהחוטא מוסר נפשו אליה, והיא לוקחת אותה בזמן שהוא בתשובה, אז מתתקן הכל למעלה ולמטה, והוא נתתקן וכל העולם. (נשא כב)

עתה צריכים לחזור, על פתח התשובה, כי מכמה מינים היא התשובה שעושים בני אדם, וכולם טובים, אבל לא כל הפנים שוים, יש בן אדם שהוא רשע גמור כל ימיו, והוא עבר על כמה מצות לא תעשה והוא מתחרט ומתודה עליהם, ואחר כך אינו עושה לא טוב ולא רע, לזה ודאי שהקב"ה ימחול לו. אבל לא שיזכה לתשובה עליונה. ויש בן אדם שאחר ששב מחטאיו ונתכפר לו הוא הולך בדרך מצוה, ועוסק בכל כחו בהם, ביראה ובאהבה להקב"ה, זה זוכה לתשובה תחתונה שנקראת ה', (דהיינו מלכות), שזו היא תשובה תחתונה.

ויש אדם, שאחר שמתחרט על עונותיו ועושה תשובה הוא עוסק בתורה ביראה ואהבה להקב"ה ולא על מנת לקבל פרס, זה זוכה לאות ו' דהויה (שהוא ז"א), והוא בן י"ה, ועל שמו נקרא בינה, וזה גורם שתשוב ו' (שהוא ז"א) אל הה' (שהיא מלכות), והמלה תשובה היא אותיות תשוב ו' לה'... (שם מז)

מי שיש בו מעשה טוב או שהוא מבעלי החשבון, הנה העמידוהו שבכל לילה ולילה, מטרם שישכב, ועוד אינו ישן, צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום, וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים. מהו הטעם (שצריך לעשות חשבון) באותה שעה. משום שבשעה ההיא אילן המות שורה בעולם, וכל בני העולם טועמים טעם המות, על כן צריך האדם באותה שעה לעשות חשבון ממעשיו ויתודה עליהם, משום שהיא שעת המות, ואלו נקראים בעלי חשבון. (קרח לג)

כי האדם עץ השדה, היינו כי זה (התלמיד חכם) נקרא אדם הנודע למעלה ולמטה, עץ השדה, הוא אילן גדול וחזק של אותו שדה אשר ברכו ה', (שהוא המלכות הנקראת שדה), שהיא סמוכה עליו, (כי התלמיד חכם מזין אותה), שהוא עץ הנודע לשדה ההוא תמיד. לבא מפניך במצור, דבר זה חוזר לתחלת הכתוב, שכתוב, לא תשחית את עצה, שפירושו אותו שנותן להם עצה ומתקן בני העיר הוא נותן להם עצה. לבא מפניך במצור, דהיינו להתתקן ולחזור בתשובה, ומתקן להם כלי זיין, חצוצרות ושופרות, לבא מפניך, היינו לבא לפני ולהכנס, מפניך, מפני הפחד שלך, במצור, היינו במקום שעליונים ותחתונים אינם יכולים לבא שמה, ומה הוא, הוא המדרגה שבעלי תשובה נכנסים שמה, ומי הוא, הוא תשובה, (שהיא בינה), זו היא מצור, שהוא מקום חזק וסלע חזק...

וכיון שלוקחים (מן החכם) עצה זו, אני מכפר את עונותיהם, ומתקבלים ברצון לפני, וכל זה מצוה הקב"ה, בשביל אלו המשתדלים בתורה, משום זה אשרי הם העוסקים בתורה, אלו העוסקים בתורה הם אילנות גדולים בעולם הזה. (בלק שיח)

א"ר שמעון לא משום זה נאמר (נגד השמש), אלא מכאן אנו למדים, שבאותה המדרגה שאדם חוטא לפני הקב"ה, לאותה המדרגה צריך לעשות התיקון בנפשו. הם חטאו בברית הקדוש שנקרא שמש, משום זה הדין והתיקון שלהם כנגד השמש, שה"ס (הברית) ולא במקום אחר, מכאן שאין אדם צריך לתקן עצמו אלא באותו מקום שחטא לו, ומה שלא יעשה (ויתקן) כאן במקום שחטא אין לו תקון לעולם כראוי. (פנחס עו)

ובזמן שהחושך, שהוא יצר הרע מכסה על יצר הטוב, שהוא אור, הוא כמי שאסור בבית האסורים של יצר הרע, ואף כך כשיצר הטוב הוא אסור ברשות יצר הרע, כך הצבאות של יצר הטוב אסורים ברשות הצבאות של יצר הרע, ובזמן שאדם משבר את רוחו בכל האברים שלו לפני הוי"ה, מה כתוב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו. (שם תרנט)

...ובשביל כך מה כתיב, וישב בארץ נוד, שהיה נד בארץ, והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו, וקבל עליו עונשו, דתנינן כל המתודה חטאתיו ומתבייש מהן מוחלין לו מיד על כל עונותיו, הדא הוא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם.

ר' חייא אמר מהכא, והתודה אשר חטא, ונאמר ונסלח לו. ר' ייסא אמר, אין דבר בעולם עומד בפני התשובה. קין נגזר עליו נע ונד תהיה בארץ, וכשעשה תשובה פקע החצי, דכתיב וישב בארץ נוד, אבל נע לא נאמר.

תנו רבנן על הכל הקב"ה מוחל, ואינו מוחל על כבוד שמו, ומי אינו מוחל, והרי מנשה מלך יהודה המיר כבודו של מקום בהבלים, שאני מנשה, דהוא בגרמיה ידע דהבל הוא, ולא שוי ליה עיקר בלביה, דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומר אין לך דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל. (זהר חדש בראשית תתלט)

וא"ר יצחק שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתן של רשעים, שנאמר חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו', וחיה בשני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.

וא"ר יצחק אשרי הבנים שאומרים להם כך, והשיבו וחיו, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בני ישראל, כי הוא אינו חפץ במיתתן של רשעים, אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו.

ר' יוחנן פתח, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. משל למה הדבר דומה, לכת לסטים שהיו שודדים בהרים, שמע המלך, ושלח עליהם גייסותיו, ותפסום והניחום במגדל גבוה, והיו בהם פקחים אמרו ידענא בנפשתנא דעבדנא עובדין בישין, ולא יכילנא לאשתזבא, מה עשו חפרו חפירה אחת במגדל ויצאו וברחו להם. טיפש אחד היה ביניהם וראה את החפירה ולא רצה לנוס להמלט. למחר בא מלך לראות את המגדל ואת הלסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו, אמר לזה שוטה, חבריך ברחו בזו החפירה ונמלטו מדיני, מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתה שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט ינקרו עיניך ואחר כך יתלו אותך על עץ.

כך הלסטים אלו, הרשעים, ההולכים במחשכים, הרשעים הפקחים מה הם עושים, אמרו חטאנו למלך, אנה נמלט מדינו. אבל נפתח דרך התשובה, ונבקש רחמים ונברח ונימלט, וכך עשו. הטפשים מה הם עושים, רואים דרך התשובה פתוח לפניהם שפתחו האחרים ונמלטו מדין שמים, והם אינם רוצים להמלט.

א"ל הקב"ה שוטים, אחיכם ברחו ונמלטו באותו דרך של תשובה שפתחו, מה אני יכול לעשות עוד להם, אבל אתם עיניכם שראו החפירה, דרך התשובה פתוח לפניכם, ולא רציתם להכנס בתוכו ולנוס ולהמלט, מאי כתיב בכו, ועיני רשעים תכלינה, שראו הדרך פתוח ומנוס אבד מנהם, שלא רצו לנוס ולהמלט, ותקותם מפח נפש לעולם הבא.

כך דור המבול, ראו לנח עושה התיבה, ומתרה בהם בכל יום, וראו אותו נכנס לתיבה ולא רצו לשוב, אמר הקב"ה ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, שלא רצו לשוב ולנוס מדיני, ותקותם מפח נפש, שלא יקומו ליום הדין, שנאמר הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם. (שם נח עח)

וישלח את היונה, בגלות אדום, ולא יספה שוב אליו עוד, דעד היום לא חזרה בתשובה, ולא העירה רוחה, דא"ר פנחס, אלמלי חזרה בתשובה לא נשתיירה בגלות יומא חד. רבי אליעזר אומר כל הגליות שגלתה כנסת ישראל נתן לה הקב"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה, שנאמר ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך.

א"ל רבי עקיבא אם כן איך יהיה זה שיתעוררו בתשובה כולם ביחד, מי שהוא בסוף השמים ומי שהוא בסוף הארץ, איך יתחברו יחד לעשות תשובה.

א"ל רבי אליעזר חייך שאם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות. כי הקב"ה מצפה תמיד מתי יחזרו בתשובה ויעשה להם טוב, שכתוב, ולכן יחכה ה' לחננכם, מחכה תמיד מתי יעשו תשובה.

א"ר יוסי זה הולך כמו שאמר ר' פנחס, שכתוב, ולא יספה שוב אליו עוד, לא נאמר ולא יסף שוב אליה, (שפירושו היה, שהקב"ה לא ישוב לישראל), אלא היא (ישראל) לא יספה שוב אליו, (דהיינו שעוד לא שבו בתשובה), משמע שהוא (הקב"ה) מוכן ומחכה מתי תשוב.

רבי היה יושב יום אחד, והיה מסתכל בדבר הזה, שכתוב, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. אמר, מה שאמר משה שיהיה באחרית הימים כל אלו הצרות כבר באו, ותשובה עד עתה עוד לא נעשתה.

בעוד שהיה יושב בא אליהו ז"ל אמר לו רבי, במה אתה עוסק, א"ל בזה שאמרה תורה כאשר יבואו צרות לישראל באחרית הימים יעשו מיד תשובה, שכתוב באחרית הימים ושבת, ועד עתה עוד לא שבו בתשובה... (שם קמג)

...אמר מיכאל רבון העולם, היה לך לרחם עליהם, כי אתה רחום, וכך אתה נקרא. אמר לו שבועה נשבעתי ביום שנגזר הדין לפני (שלא לגאלם) עד שישובו. ואם כנסת ישראל יפתחו בתשובה כפתחו של מחט, אני אפתח להם שערים גדולים. (שם קנב)

וישמע אברם כי נשבה אחיו, ר' תנחום פתח, קמתי אני לפתוח לדודי וגו', ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו, א"ר תנחום בא וראה כמה יש לו לאדם ליטהר מעונותיו, בעוד דרכי התשובה פתוחין לפניו, בטרם יסתם הדרך, שנאמר דרשו ה' בהמצאו וגו', יש עתים שהוא קרוב ויש עתים שהוא רחוק.

ומי אמר ר' תנחום הכי, והא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, אמר, האי קרא מסייע ליה, משמע דכתיב לכל אשר יקראוהו באמת, ועם כל זה מאי כתיב, רצון יראיו יעשה.

משל למלך שהיה יושב, ובא אדם וצעק לפניו, הקשיב המלך לכל מה שאמר ולא השיב לו, הוא צעק, והמלך הקשיב ושתק, הלך האדם. אמרו משרתיו לפני המלך, אדוננו, למה לא השבת לאותו העני כלום. אמר להם שמעתי כל מה שאמר, והקשבתי אליו, אבל הוא חייב לפני, ואינו כדאי שיעשה לו רצונו, כי אמרו לו ולחבריו הרבה פעמים משמי שלא יהיו רעים ויבואו אלי ואעשה עמהם טוב, ולא הביטו אלי, עתה איני מביט עליהם... (לך לך כב)

דבר אחר קמתי אני לפתוח לדודי זו היא הנשמה אצל הגוף, בעוד שהנשמה בגוף אינם רוצים להעיר דרכי התשובה. א"ר פנחס, בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף מתחרטת למה לא שבה בתשובה עד שיצאה מן הגוף, ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו. וא"ר פנחס כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו, ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי, תדע לך, בעוד שהנשמה בגוף, והגוף עומד בכח, היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל.

כדאמר ר' פנחס משל למה הדבר דומה, לאדם העומד על שולחנו, והיה רעב ותאב לאכול, ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח, שאל ממנו להאכילו, ולא החזיר לו פנים, הלך אותו העני בפחי נפש.

לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול, היה בטנו מלא מכל, כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני. היה חכם אחד עומד עליו, א"ל שוטה, אלו יכילת לאכול לא נתת לו, עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותנו לעני. 

כך הוא האדם בעולם הזה, הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון. בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה ולעסוק בתורה ואינו רוצה מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון. לאחר זמן תופסין אותו בקולר, כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה, שמא יתנו לו שעה לכך, או שמא לא יתנו לו. א"ל הקב"ה, שוטה, עכשיו שאינך יכול עוד להרויח יותר את אומר אחזור בתשובה, דאלו היית יכול להרויח עוד לא היית חוזר בתשובה, בעודו כך יצאת נשמתו.

וא"ר זריקא רב דמן חברייא אלישע בן אבויה הוה, ולא נתנו לו רשות לחזור בתשובה, שיצא אותו קול (ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר), ואמר בשעה שהלך למות, כל הדברים והשבילים שלמעלה ושלמטה יסתתמו מאותו האיש, שלא יבא לעולם הבא. אריב"ל למה לנו כל זה, (הלא מקרא מפורש הוא), וזכור את בוראך וגו' עד אשר לא יבואו ימי הרעה. (שם לב)

תא חזי, כל אדם החוזר בתשובה לפני אדונו, והוא מתירא בכל יום מאותו עון שעשה, הקב"ה מוחל לו, ואינו נפרע ממנו. כי אחי יוסף יראה גדולה נפלה עליהם כשראו שאביהם נסתלק למעלה, וראו עצמם בגלות על אותו עון, עד שאמר להם יוסף אל תראו, ודאי אל תפחדו מעונש בעת ההיא, כי התחת אלקים אני, ודאי הסתלקתי למעלה ממקום הזה (שנקרא אלקים, שהוא דין), ומדרגה שלי (שהוא יסוד), יאיר לצד בית הדין (שהוא מלכות), להאיר לכם, כי אתם תחת המקום הזה (שהוא מלכות הנקראת אלקים)... (תשא קד)

...וכל זה (יהיה) באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום, כמו שכתוב, למען תשכילו את כל אשר תעשון, מי שיש לו לב יסתכל, וידע לשוב לאדונו. (כי תבא כ)

לסוף עשה (אדם) תשובה, וקבלו הקב"ה בההיא שעתא, דאמר רבי יהודה בר שלום מאי דכתיב שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך, דוד מלכא אמר דא, דאמר רבי בון בר חמא, אמר דוד, הקב"ה איהו קריב לכל אינון דקראן ליה.

פתח ואמר האי קרא, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, דהא כל אינו דקראן באמת להקב"ה הקב"ה קריב לון, ומקבל לון, וקודשא בריך הוא לבא בעי. ורצון של האדם חשוב לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות והעולות שבכל העולם, כיון שהאדם שם רצונו בתשובה, אין שער בכל הרקיעים שלא יהיה פתוח לפניו, והקרבן של האדם, תלוי בלב ורצון, שכתוב, והתודה אשר חטא עליה, והתודה עליו, והכל תלוי בלב. (שם רות רכג)

אין לך בכל העולם שיעמדו לפני (הקב"ה) אלא התשובה והתפלה של האדם, וא"ר יהודה ג' מיני תשובה הן בכתוב הזה, תפלה, שועה, דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש... (שם שם רכח, וראה עוד ערך תפלה)

תנינן, כשהקב"ה רצה לברא העולם היה מציין את העולם לפניו ולא היה עומד, עד שברא התשובה, כיון שברא התשובה ברא את העולם והעמידו על עמדו, ודהיינו על עמוד אחד, ומה הוא, הוא צדיק יסוד עולם.

כיון שברא את התשובה התנוצץ אור ממנו והאור ההוא הבהיק והאיר מסוף העולם ועד סופו, ובו נברא העולם. ראה הקב"ה (את האור), ונסתכל ברשעים העתידים לבא בעולם הזה, וגנזו לעולם הבא לצדיקים... (שם שם תסט)

רבי יהודאי היה לפני ר' עזריה בר סימאי, א"ל צדיקים שקרתה להם עבירה מאלו חייבי כריתות שבתורה וחושבים בתשובה ומתו, אם מיתה מכפרת עליהם או לא, אמר לו כן, ולפעמים הם נענשים בעולם הזה ונתכפר להם... (שם שם תתרעט)

מכילתא:

אבל הקב"ה אינו כן, כשאין ישראל עושין רצונו, כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר אם שנותי ברק חרבי וגו', עשו תשובה מיד מחזירה, שנאמר ותאחז במשפט ידי. או שומע אני שהוא מחזירה ריקם, תלמוד לומר אשיב נקם לצרי, ועל מי מחזירה, על אומות העולם, שנאמר ולמשנאי אשלם. (בשלח-שירה פרשה ד)

...אבל אתה טובך וחסדיך הרבים ורחמיך עלינו וימינך פשוטה לכל באי העולם, שנאמר ימינך ה' ימינך שני פעמים, כי ימינך וזרועך ואור פניך, וכתיב בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב. נאדרי בכח, אתה הוא אדיר בכח שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה ולא עשו תשובה, ואומר לא ידון רוחי באדם, ולא גמרת להם כלייה עד שהשלימו רשעים לפניך. וכן אתה מוצא באנשי המגדל שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה וגו', ואין עתה אלא תשובה, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך דורש וגו', ולא גרמת עליהם כלייה עד שהשלימו לפניך רשעים. וכן את מוצא באנשי סדום שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ארדה נא ואראה, ואומר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו', אם עשו תשובה הרי מטר, ואם לאו גפרית ואש, נאמר כאן מטר ונאמר להלן מטר, מה להלן מטר אף כאן מטר, ואי מה כאן גפרית ואש אף להלן גפרית ואש, תלמוד לומר מאת ה' מן השמים, ולא גמרת עליהן עד שהשלימו רשען. עשר מכות הבאת על המצרים במצרים ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען. (שם פרשה ה)

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, והלא כבר נאמר בפרשת מסעות ויסעו מרפידים וכו' ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני, הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני, מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה. (יתרו-בחדש פרשה א)

רבי יהודה בן לקיש אומר הרי הוא אומר וירא אלקים את בני ישראל, ראה בהם שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה, וידע אלקים, ידע בהם שעשו תשובה ולא ידעו זה בזה. (שם)

...שנאמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ינקה, ואי אפשר לומר ינקה שכבר נאמר לא ינקה, אמור מעתה מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודיא, אמר לו רבי שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר לו כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים, הא למדת שתשובה מכפרת, וכתוב אחד אומר ביום הזה יכפר עליכם, הא למדנו שיום הכפורים מכפר, וכתוב אחד אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, הא למדת שמיתה מכפרת, וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, הוא למדנו שיסורין מכפרין, כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו, העובר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר שובו בנים שובבים, והעובר על מצות לא תעשה ועשה תשובה אין כח בתשובה לכפר אלא התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ויום הכפורים לכפר אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה ויסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר ולא ייסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכפורים תולין, ויום המיתה ויסורין ממרקין... (שם פרשה ז)

ספרא:

או אז יכנע לבבם הערל, לצד התשובה הן הדברים, שמיד הם מכניעים לבן בתשובה מיד אני חוזר ומרחם עליהם, שנאמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם. (בחקותי פרק ח)

ספרי:

כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים, וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, עד שלא נחתם גזר דין שובו בנים שובבים, משנתחתם גזר דין אם ישוב ולא ישוב... (נשא מב, וראה שם עוד)

א"ל רבי ישמעאל לפי שהוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא דברה תורה כלשון בני אדם, עונה בה, כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה, כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, ולא כל זמן שעשה תשובה. (שלח לך קיב)

ונשב בגיא מול בית פעור, אמר להם ראו איזו עברה עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ואני כמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי. רבי יהודה בן בבא אומר משלש מקומות שבאו ישראל לידי עברה חמורה, ואמר להם המקום עשו תשובה ואני מקבל... (פנחס קלה)

תלמוד בבלי:

וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר ורדפה את מאהביה וגו', ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות, שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. (ברכות ז א)

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דליהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה. (שם י א)

מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים... (שם יז א)

תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, שמא סלקא דעתך, אלא ודאי עשה תשובה. והני מילי בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. (שם יט א)

אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה, מתת הכסילים זבח, אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה... (שם כג א)

וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך. ופליגא דר' אבהו, דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב... (שם לד ב)

העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול, ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים, ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול... (שבת לד א)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויעש הישר בעיני ה', וילך בכל דרך דוד אביו, אלא מה אני מקיים וכמוהו לא היה לפני מלך אשר שב וגו', שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן, שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה, תלמוד לומר בכל מאודו שנתן להם משלו, ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו, ומנו, אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא, ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא... (שם נו ב)

מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש, אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע, ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. (שם קד א)

תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזהו יום ימות, אמר להן וכל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. א"ר יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר לבית המלך, טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו כלום יש סעודה בלא טורח. בפתאום ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין, שמח המלך לקראת פיקחים וכעס לקראת טיפשים... (שם קנג א)

...נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואמרי לה ימשמש במעשיו. (עירובין יג ב)

...איני והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכין לעולם, לא קשיא הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי כוכבים... (שם יט א)

...מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה, חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא. (שם סט ב)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח... תשובה, דכתיב בטרם הרים יולדו, וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. (פסחים נד א)

אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל בר' יוסי אמר ר"ש בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה מאי דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם, ידו כתיב, זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין. (שם קיט א)

...אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות. (יומא לו ב)

אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו... תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא. (שם לח ב)

חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכפורים ויכפר. האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה... עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו... אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין מי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל...

מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה, עם התשובה אין בפני עצמן לא, נימא דלא כרבי, דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ (מפורק עול) ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר. אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכפורים, יום הכפורים לא בעיא תשובה.

תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה... אמר רב יהודה הכי קאמר על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל לא תעשה גמור לא, ורמינהו, אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא, לא תשא וכל דדמי ליה... תנאי היא, דתניא על מה תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, ועל מה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, על כריתות ועל מיתות בית דין ועל לא תעשה גמור... דתניא ר' אלעזר אומר אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין.

שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש. אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צב-אות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. (שם פה ב)

אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא, ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'. א"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, מה טעם ובא לציון גואל, משום דשבי פשע ביעקב. אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה כושל. איני, והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם יחיה, לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו יחיה. אמר ר' יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים, אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, שמא תאמר פרי חובה תלמוד לומר ארפא משובתם אוהבם נדבה.

תניא היה ר' מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, מהם לא נאמר אלא ממנו. היכי דמי בעל תשובה, אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום. א"ר יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, לא קשיא, הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן בעבירות שבין אדם למקום (שם פו א וב)

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה... שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו.

רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, והא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים, מאן אלהים דיינא. אי הכי אימא סיפא ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו, הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו, ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו תשובה ומעשים טובים. אמר ר' יצחק כל המקניט את חברו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך, אם ממון יש בידך התר לו פסת יד, ואם לאו הרבה עליו ריעים. ואמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי... (שם פז א, וראה שם עוד)

וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה... דכתיב וירא האלקים את מעשיהם וכתיב וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה... א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בראש השנה... בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה... (ראש השנה טז ב)

א"ר יוחנן... ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה... א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו... מיתיבי השב בינתים מוחלין לו, לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. מיתיבי עיני ה' אלקיך בה עתים לטובה עתים לרעה, עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן, להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל לפי הארץ... (שם יז ב, וראה עוד ערך תפלה)

א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה כיון שלא חזרו אמר תיפח עצמן, שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. (שם לא א)

תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה, אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו. (סוכה נג א)

אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים, שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלקים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה... אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם, ואומר נשא לבבינו אל כפים אל א-ל בשמים. (תענית טז א)

...הנהו בריוני דהוו בשיבבותתן, אנא בעי רחמי דלימותו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיבותא ואהדרו. (שם כג ב)

אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב. (מגילה יד א)

ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו, אי הכי לימא רפואה בתרא דתשובה, לא סלקא דעתך, דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח... (שם יז ב)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (מועד קטן טז ב)

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך, אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אף על פי שסרח יש לו תקנה. אמר לו אף אתה חזור בך, אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. תנו רבנן מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, אמר לו מאיר חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת, א"ל אף אתה חזור בך, א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, תקפיה עייליה לבי מדרשא, א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, אמר לו אין שלום אמר ה' לרשעים, עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, אמר לו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, א"ל ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו'. עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא, כולהו פסקו ליה כי האי גוונא, לבתרא א"ל פסוק לי פסוקך, א"ל ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי וגו'. ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אשתמע כמה דאמר ליה ולאלישע אמר אלקים... (חגיגה טו א)

דא"ר לוי קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה, אל קשה ואלה קשה מאל, גבי עריות נמי הא כתיב אלה... אלא מאי חומרייהו הני אפשר בתשובה הני לא אפשר בתשובה. (יבמות כא א)

משה רבך אמר מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו ה' בהמצאו... הא ביחיד הא בצבור, ויחיד אימת, אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. (יבמות מט ב)

...ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים... החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, החכמה תעוז לחכם זו תשובה ומעשים טובים מעשרה שליטים שתי עינים ושתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה ופה. (נדרים לב ב)

והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן, תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח... תשובה דכתיב בטרם הרים יולדו ותחולל וגו' תשב אנוש עד דכא וגו'. (שם לט ב)

...ואם חזר בו הקב"ה מגביהו, שנאמר כל גיא ינשא. (שם נה א)

תנו רבנן אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים, כגון אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו נחל חיי העולם הבא. ראובן הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא... אלא מה שכרן בעולם הזה, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי, דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה, יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה... בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי, והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה, כי היכי דלא ליחשדו אחוהי. (סוטה ז ב)

...ולפושעים יפגיע, שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה... (שם יד א)

כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ, שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן, כמאן כר' שמעון. (שם לה ב)

וילך אלישע דמשק, למה הלך, אמר רבי יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר, אמר לו חזור בך, אמר לו כך מקובלני ממך כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה... (שם מז א)

ר' שמעון בן יוחי אומר... ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. (קידושין מ ב)

דתניא כלל זה אמר ר' שמעון בן אלעזר כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה... מאי קאמר, אמר רב ששת הכי קאמר, השביחה נוטל שבחו, כחש אומר לו הרי שלך לפני, דשינוי במקומו עומד, אי הכי אפילו השביח נמי, אמרי מפני תקנת השבים... א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה הנשתנית חוזרת בעיניה, שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל מכל מקום, ואם תאמר משנתנו, משום תקנת השבים...

תנו רבנן הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן, והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, דתניא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך, ונמנע ולא עשה תשובה, באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו... ומפני כבוד אביהן חייבין להחזיר, אקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך, כדאמר רב פנחס בשעשה תשובה, אי עשה תשובה מאי בעי גביה, איבעי ליה לאהדורי, שלא הספיק להחזיר עד שמת...

תא שמע הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין, אמרי מחזירין ואין מקבלין מהם, אלא למה מחזירין לצאת ידי שמים. אי הכי אמאי תשובתן קשה, ועוד אימא סיפא ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות, אלא לא קשיא כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה... (בבא קמא צד א וב)

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים, לא יאמר לו... אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים... (בבא מציעא נח ב)

כתנאי, וה' ברך את אברהם בכל... דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו... (בבא בתרא טז ב)

וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו, א"ר יוחנן ששב לא-ל בכל לבו. (שם קי א)

וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מה ראה, א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה. (סנהדרין ז א)

ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה, פסליה רב נחמן ועבריה, אזל רבי מזיה וטופריה (הגדיל שערותיו וצפרניו), סבר רב נחמן לאכשוריה, א"ל רבא ודלמא איערומי קא מערים, אלא מאי תקנתיה, כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו... מיתיבי המשחק בקוביא אלו הן המשחקים בפיספסים ולא בפיספסים בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים, ואימתי חזרתן משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחנם לא עבדי. מלוה בריבית אחד המלוה ואחד הלוה ואימתי חזרתן משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה אפילו לנכרי לא מוזפי... סוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית, ואימתי חזרתן, משתגיע שביעית אחרת ויבדלו, וא"ר נחמיה לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון, כיצד אומר אני פלוני בר פלוני כינסתי מאתים זוז בפירות שביעית והרי הן נתונין במתנה לעניים. (שם כה א)

הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא, והוו קפדי רבנן, כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי, הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה. (שם לז א)

אריב"ל כל הזובח את יצרו (לאחר שהסיתו לחטא הוא זובחו והרגו ושב בתשובה) ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקב"ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא, דכתיב זובח תודה יכבדנני. ואריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. (שם מג ב, וראה עוד ערך וידוי)

...בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה, לכדתניא, יכול אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. (שם צ ב)

אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים... כתנאי, ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם בעבודת כוכבים, ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם, אמר ליה רבי יהושע והלא כבר נאמר כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו ר' אליעזר והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון, אמר לו ר' יהושע לרבי אליעזר והלא כבר נאמר כה אמר גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו. אמר לו רבי אליעזר והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב, אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה וגו', ושתק רבי אליעזר. (שם צז ב)

אחר הדבר הזה, לא שב ירבעם, מאי אחר, אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא. (שם קב א)

רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו', אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו, מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד, ומר סבר בגלל מנשה דלא עבד תשובה. א"ר יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה. דתני תנא קמיה דר' יוחנן מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים, דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, כמה מלך אחאב עשרין ותרתין שנין, מנשה כמה מלך חמשים וחמש, דל מינייהו עשרים ותרתין פשו להו תלתין ותלת. א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה, מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין. (שם קב ב)

אמר רב תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא, אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם, אמרו להן ונביאיכם שלא חטאו היכן הם, שנאמר אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו. אמר להן (אבותיכם) חזרו והודו, שנאמר אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו'. שמואל אמר באו עשרה בני אדם וישבו לפניו, אמר להן חזרו בתשובה, אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום... (שם קה א)

דרש ר' יוסי דמן קסרי מאי דכתיב קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר קל הוא על פני מים, ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר תקולל חלקתם בארץ... (שם קח א)

וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'. והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים לו כלך אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא, ואי אשמועינן צבור משום דנפיש רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. (עבודה זרה ד ב)

תנו רבנן וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית, דברי ר"מ, ר"י אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן, בפרהסיא מקבלין אותן. איכא דאמרי עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן, בפרהסיא אין מקבלין אותן. ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין, שנאמר שובו בנים שובבים, א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג. (שם ז א)

...בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה, הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא... בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת, לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי. (שם יז א)

אשרי איש ירא את ה', אשרי איש ולא אשרי אשה, א"ר עמרם אמר רב אשי מי שעושה תשובה כשהוא איש. ר' יהושע בן לוי אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. (שם יט א)

והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו. (שם נה א)

ר' אליעזר אומר... ושוב יום אחד לפני מיתתך... (אבות ב י)

רבי אליעזר בן יעקב אומר... תשובה ומעשים טובים כתריס מפני הפורענות. (אבות ד יא)

...ומפני מה נברא העולם הזה בה"י, מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא, ומאי טעמא תליא כרעיה, דאי הדר בתשובה מעיילי ליה... ומאי טעמא אית ליה תאגא, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו קשר. (מנחות כט ב)

א"ר יצחק בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו מה לידידי בביתי, אמר לו על עיסקי בני באתי, אמר לו בניך חטאו וגלו... אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה, אמר לו כי רעתיכי אז תעלוזי... (שם נג ב)

...דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לאו אין יום הכפורים מכפר. רבא אמר הא והא רבי אליבא דנפשיה, ומודה רבי בעבירות דיום הכפורים גופיה דלא מכפר, דאי לא תימא הכי כרת דיום הכפורים לרבי כיון שבכל שעתא ושעתא מכפר היכי משכחת לה... (כריתות ז א)

כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי חייא בר ווא מצלי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. (ברכות לג א)

אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון, לקרבן אי אפשר שכבר פשטו ידיהן בזבול, לרחקן אי אפשר שעשו תשובה, עליהן הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו. (שם סג ב)

הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב"ה מקבלו, מה טעם ובשוב רשע מרשעתו וגו', אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות, מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור וקציעות... מה אנן קיימין, אם כשעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה, אלא כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת ביסורין. (פאה ה א)

חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש, ויהי בעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת... רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים, תלה לו הקב"ה עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה ולא עשה. (בכורים ו ב)

דא"ר קרוספא בשם ר' יוחנן שלש פנקסיות הם... של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים, מאי טעמא, ימחו מספר אלו הרשעים, חיים אלו הצדיקים, ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינוניים. (ראש השנה ז א)

אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים מאימתי מקבלין אותו משישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. מלוה בריבית זה שהוא מלוה בריבית, מאימתי מקבלין אותם משיקרע את שטרותיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה... (שם ט א)

...ר' אשיין רב יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מודה ר' שאין יום הכפורים מכפר אלא בתשובה, הא מיתה מכפרת בלא תשובה, תני יום מיתה כיום תשובה, (ר' נמי הכי קאמר על כל עבירות שבתורה מיתה מכפרת חוץ מן הפורק עול וכו'). מאן תנינתה ר' הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה, דלא כר' (דלר' מיתה לא בעיא תשובה)... (יומא מב א, וראה שם עוד)

מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים, מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה... מתוך תשובה וידע אלקים... (תענית ג ב)

דרש ר' תנחום בר עילאי ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר, נתענו אין כתיב כאן אלא נכנעו לא אשחיתם... א"ר לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני זו צדקה, כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך, וישבו מדרכיהם הרעים זו תשובה, אם עשו כן מה כתיב תמן ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם...

א"ר ברכיה כתיב יערף כמטר לקחי, כפו עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין... אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה... וישבו איש מדרכו הרע ומן החמס אשר בכפיהם, א"ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו, מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו (אנשי נינוה). כתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם כי חנון ורחום הוא, אריב"ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על ה' אלקיכם למה כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה... כך אמר הקב"ה אף וחמה מלאכי חבלה הן, הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלן ובאין ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם, הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'. (שם ח ב)

א"ר יונה, יונה בן אמיתי נביא אמת היה, את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, אמר יונה יודע אני שהגוים קרובים תשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה, והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל, ומה עלי לעשות לברוח... (סנהדרין נו ב)

אמר רבי פינחס וטוב וישר, למה הוא טוב שהוא ישר, ולמה הוא ישר שהוא טוב, על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה... שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו, אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך, יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. (מכות ז א)

פרקי דר' אליעזר:

משל למה הדבר דומה למלך שהוא רוצה לבנות פלטרים שלו, אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו אינו מתחיל לבנות, כך הקב"ה החריט לפניו את העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה. שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם... תשובה מנין, שנאמר (תהלים צ') בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא טרם עד שלא נברא העולם... (פרק ג)

אמר אדם לפני הקב"ה, רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל את תשובתו, שנאמר (תהלים ל"ב) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, סלח מן העולם הזה וסלח מן העולם הבא. (פרק כ)

אמר קין לפניו, רבון העולמים גדול עוני מנשוא שאין לו כפרה, ונחשב לו הדבר הזה כתשובה, שנאמר גדול עוני מנשוא. (פרק כא)

...והלך יהושע וקרע את בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה', ובקש תשובה ונרצה לו הקב"ה... (פרק לח)

תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות, רבי עקיבא אומר נבראת התשובה וימין הקב"ה פשוטה לקבל שבים בכל יום, ואומר (תהלים צ') שובו בני אדם. תדע לך כח הצדקה והתשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שעשה תשובה גדולה, שגזל וחמס ורצח, שנאמר (מ"א כ"א) הרצחת וגם ירשת, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה וכו' ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקב"ה, והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא חזר למעשיו הרעים עוד ונרצית תשובתו, שנאמר (שם) הראית כי נכנע אחאב מלפני.

רבי אבא אומר תדע לך כח התשובה מדוד מלך ישראל. אמר לו הקב"ה בשבילך ניתנה הצאן הזה למאכל, ובשלש שעות נפלו מישראל ע' אלף איש... וישמע דוד ויקרע בגדיו ולבש שק ואפר ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה' והיה מבקש תשובה לפני הקב"ה, ואמר, רבון כל העולמים אנכי הוא שחטאתי העבר נא חטאתי, ונרצה תשובתו ואמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידיך...

ר' יהושע אומר תדע לך כח התשובה בא וראה ממנשה בן חזקיה שעשה כל תועבות רעות שבעולם והרבה לעשות הרע וזבח לגלולים, שנאמר (דהי"ב ל"ג) והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנם, הרב לעשות הרע בעיני ה' והכעיסו, והוא יצא לירושלים מפריש יונים וזובח לכל צבא השמים, ובאו שרי גדודי אשור ואחזו אותו במינקת ראשו והורידו אותו בבלה ונתנו אותו במחבת אש, ושם קרא לכל אלילים שזבח להם ואין אחד מהם קורא אותו ולא עונה אותו ומצילו, אמר אקרא לאלקי אבותי בכל לבי אולי יעשה לי ככל נפלאותיו שעשה לאבי. וקרא לאלקי אבותיו בכל לבו ונעתר לו ושמע תפלתו, שנאמר (שם ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו, באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין.

בן עזאי אומר בא וראה כח התשובה מר"ש בן לקיש שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך, מה עשה, הניח לשני רעיו שודדים בהרים ושב לאלקי אביו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים ומעריב לפני הקב"ה והיה עוסק בתורה כל ימיו ובמתנות עניים ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו. וביום שמת מתו שני רעיו השודדים בהרים... אמרו לו הנח לנו ונעשה תשובה, אמר להם אין תשובה אלא עד המיתה...

רבי נחוניא בן הקנה אומר תדע לך כח התשובה, בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו, ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנאמר (שם ט"ו) מי כמוכה באלים ה', והצילו הקב"ה מבין המתים... והלך ומלך בנינוה, והיו אנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים איש לרעהו ועשו מעשי זמה וכאלו מעשים רעים, וכששלח הקב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע את בגדיו וילבש שק ואפר, והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלשת ימים, וכל מי שאינו עושה הדברים האלו ישרף באש...

ר"י אומר אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין, ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך הצער ומתוך הדחק ומתוך הטלטול ומתוך שאין להם מחיה. ואין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו ז"ל, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה. (פרק מג)

רבי אליעזר אומר חשב הקב"ה שמו של פנחס כשמו של אליהו ז"ל, מתושבי גלעד שעשה שישראל יעשו תשובה בארץ גלעד, שנאמר (מלאכי ב') בריתי היתה איתו החיים והשלום, ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא... (פרק מז)

אבות דר' נתן:

ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע באיזה יום ימות שיעשה תשובה, אמר להם כל שכן שיעשה תשובה היום שמא ימות למחר, ישוב למחר שמא ימות למחרתו ונמצא כל ימיו בתשובה. (טו ד)

חמשה אין להם סליחה, המרבה (לשוב ומרבה) לחטא, והחטא (בדור זכאי וחוטא) על מנת לשוב. וכל שיש בידו חלול השם (בעונו אין ספק לאדם לידע מה דמות למעלה)... תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם... תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, תשובה מכפרת עד יום המיתה, ויום המיתה (בתשובה) ממרק. (לט א)

רבי אלעזר ברבי יוסי אומר החוטא ושב והולך לתומו אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו, והאומר אחטא ואשוב מוחלין לו עד שלשה פעמים ולא יותר. (מ ה)

מכילתא דרשב"י:

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני... להודיעך כמה הוא כוחה שלתשובה שבשעה קלה שעשו ישראל תשובה מיד נתקבלו. (שמות יט ב)

מדרש רבה:

ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח, היאך מד"א (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח ה', באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב') שפכי כמים לבך. (בראשית ב ה)

ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול... והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה... (שם יב ט)

ועתה פן ישלח ידו, א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך וגו' והוא אומר פן, ואין פן אלא לאו... לפיכך וישלחהו ה' אלקים מגן עדן. (שם כא ו)

וישם ה' לקין אות... רבי חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה. (שם כב כז)

...פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צ"ב) מזמור שיר ליום השבת. (שם שם כח)

...תקבר בשיבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה. (שם ל ד)

...התיבון ליה והכתיב (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם... ומה אני מקיים היה שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה. (שם שם ח)

ויהי לשבעת הימים ומי המבול, מלמד שתלה להם הקב"ה ז' ימי אבילות של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה ולא עשו. (שם לב י)

ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר הואיל הן עם אחד ושפה אחת אם הן עושין תשובה אני מקבלן. (שם לח יג)

ועתה לא יבצר וגו', א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה, שנאמר ועתה, ואין עתה אלא תשובה, המד"א (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, והן אמרין לא. (שם שם יד)

ר' יודן בשם ר' אלעזר אמר ג' דברים מבטלין גזירות רעות, ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, הה"ד (דהי"ב ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה, ויבקשו פני הרי צדקה... וישיבו מדרכיהם הרעים זו תשובה, ואחר כך ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. (שם מד טו)

אשר יעבודו דן אנכי, ר"א בשם ר' יוסי בר זימרא אמר בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ושאם יעשו תשובה גואלן בע"ב אותיות, דא"ר יודן (דברים ד') מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד ובמוראים גדולים אתה מוצא ע"ב אותיות של הקב"ה... (שם מד כב)

א"ר ירמיה בן אלעזר עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו... (שם מט יא)

חזקיהו חידש חולי שיתרפא, א"ל העמדת אותו עד יום מותו אלא מתוך שאדם חולה ועומד חולה ועומד הוא עושה תשובה, א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל... (שם סה ד)

ר' יודן בשם ר' אחא, ראובן בכור לעיבור... בכור לתשובה... (שם פב יב)

וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, ר"א אומר בשקו ובתעניתו, כשנפנה הלך והציץ לאותו בור, הה"ד וישב ראובן אל הבור, א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואי זה זה זה הושע, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך. (שם פד יח)

הדא הוא דכתיב (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, ג' פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות... (שמות ז ב)

ורבי פנחס הכהן ב"ר חמא אמר הה"ד (איוב י"ב) וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה, ומהו וחנפי לב, אותן שהם באים ומחנפים בראשונה בלבם הם מביאים עליהם האף באחרונה... (שם יא ב)

...ומי כמוהו מורה, שהוא מורה דרך לעשות תשובה, וכן אתה מוצא במשה שהשגיב הקב"ה כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה, שלא חפץ לשלוח המכה עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב השכם בבקר והתיצב לפני פרעה... (שם יב א)

דבר אחר כי אני הכבדתי את לבו, א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר כי אני הכבדתי את לבו. א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ, שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא... (שם יג ד)

התאנה חנטה פגיה אלו הצדיקים והישרים, והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הבינוניים שעשו תשובה... (שם טו א)

...כך ישראל משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה והאלקים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר (יחזקאל ל"ו) ונתתי לכם לב חדש, לכך כתיב איומה כנדגלות. (שם שם ז)

אמר איוב (איוב ל"א) בחוץ לא ילין גר, שאין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל, השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס, לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר, כנגד וגרך אשר בשעריך... אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר, הוי ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו'. (שם יט ד)

ומהו ופרעה הקריב, אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו. א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל מק' מצות ותפלות, למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'... (שם כא ה)

...דבר אחר לא חסרת דבר, שלא היה חסר דבר בעולם ומה היה חסר, תשובה, שנאמר (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. (שם כא ט)

...אי מה אהליהם של ישמעאלים אין להן תכבוסת אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת, כך ישראל אף על פי שהן חוטאים הן שבים בתשובה לפני הקב"ה. (שם כג יא)

א"ר יוחנן אמר הקב"ה לישראל אף על פי שנתתי קצבה לקץ שיבא בין עושין תשובה בין שאין עושין בעונתה היא באה, אם עושין תשובה אפילו יום א' אני מביא אותה שלא בעונתה, הוי היום אם בקולו תשמעו. (שם כה טז)

וכשראה ליתרו שעשה תשובה מה אמר, (במדבר כ"ד) וירא את הקני, משל לצייד שהיה צד צפרים, צד את הראשונה בא לצוד את השניה, והלכה וישבה לה על איקונין של מלך, עמד לו הצייד תוהא בה, א"ל אם אזרוק עליך אבן אני מתחייב בנפשי... איני יודע מה אומר לך אלא למקום יפה ברחת ונפלטת... (שם כז ה)

...כך אדון העולם הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שאין עושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון, וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה, והוא אומר להם אל תזכרו ראשונות, מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפילו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות, דכתיב (יחזקאל ל"ג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו. (שם לא א)

...כך ישראל באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתין אותם בקולרין ומקטפין אותן טרטיוטין, ואחר כך עושין תשובה והקב"ה עונה להם, מנין שנאמר (שמות ב') ויאנחו בני ישראל, וכן (דברים ד') בצר לך ומצאוך וגו' כי א-ל רחום ה' אלקיך, הוי זית רענן יפה פרי תואר. (שם לו א)

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי, הה"ד (ירמיה י"ח) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו' ונחמתי על הרעה, מהו רגע אדבר, כהרף עין אני גוזר על האדם שימות והוא עושה תשובה, ואני מתנחם עליו, שנאמר (שם) ושב הגוי ההוא מרעתו, ומי הם אלו אנשי נינוה... מיד וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. (שם מה א)

...כדתנן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא... (ויקרא ג א)

יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, א"ר ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים, צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתמחול לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי, הדא הוא דכתיב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו'. ר' יצחק ור' יוסי בר' חנינא, ר' יצחק אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה, ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה... (שם שם ג)

זבחי אלקים רוח נשברה וגו' זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן חד אמר, אמר דוד לפני הקב"ה אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בית המקדש ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה מן הדין קריא, זבחי אלקים רוח נשברה. וחרנא אמר מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה את הבית המקדש ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא זבחי אלקים רוח נשברה... אמר רבי אלכסנדרי ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר קרוב ה' לנשברי לב, הרופא לשבורי לב, ואת דכא ושפל רוח, זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר. ( ם ז ב)

דבר אחר זובח תודה יכבדנני זה עכן שזבח את יצרו מתודה, ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד ויען עכן אל יהושע. ושם דרך, שהראה לשבים את הדרך, הה"ד ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה... כולם חמשה, וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה, אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא, וכן אמר יהושע יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבא. (שם ט א)

קח את אהרן ואת בניו, ר' יהודה אמר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל. ר' יהושע בן לוי אמר תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה. על דעתיה דר' יהודה ב"ר תשובה עושה מחצה, ממי את למד מקין, שנגזרה עליו גזרה, כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה, ומנין שעשה תשובה, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה, הה"ד ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן...

על דעתיה דר' יהודה ב"ר דאמר תפלה עשתה את הכל ממי את למד, מחזקיה, חזקיה עיקר מלכותו לא היתה אלא י"ד שנה, הדא דכתיב ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו ט"ו שנה, שנאמר הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. על דעתא דריב"ל דאמר תשובה עשתה את הכל ממי את למד מאנשי ענתות, שנאמר כה אמר ה' הבחורים ימותו בחרב וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס, שנאמר אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה, ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות למד מיכניהו, העצב נבזה נפוץ וגו'...

רבי אחא ור' אבין בר בנימין שם רבי אבא גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטלת שבועה, שבועה שנאמר חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו', ומבטלת גזירה, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו... (שם י ה

...א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי ששה שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן, א"ל הקב"ה גבריאל גבריאל יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו... (שם כו ח)

דבר אחר וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם, בימי שפוט השופטים היו ישראל עובדים ע"ז ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלים, חוזרים ועובדים ע"ז ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלין, עד היכן, תרין אמוראין חד אמר עד שדלו מן המצות, ואוחרינא אמר עד שידלדלו מן הנכסים... (שם לד ו)

יהיה כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה, הדא הוא דכתיב דגל מחנה ראובן תימנה וגו'... ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו... ושניים יסעו שהתשובה שניה היא לתורה. (במדבר ב ט)

דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, ושם חונים דגל ראובן שהוא בעל תשובה שבזכות התשובה הגשמים יורדין... (שם ג יב)

כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל, מה דבר הקב"ה למשה, שאם יעשו תשובה במלכיות שיהיו שם הקב"ה מקבצם, שנאמר (דברים ל') והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והביאך ה' אלקיך וגו' ומל ה' אלקיך וגו'. כן עשו בני ישראל שעתידין ישראל שיעשו תשובה באחרית הימים והם נגאלים, שנאמר (ישעיה) בשובה ונחת תושעון... (שם ז י)

...וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה... (שם ח ב)

מראהו כלבנון זה שכר בעל תשובה, שהוא נקרא סר מרע, שעליו אמר הכתוב (הושע י"ד) ארפא משובתם וגו' ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון... ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה... (שם י א)

...כך הקב"ה מצפה לאומות העולם שמא יעשו תשובה ויקרבן לתחת כנפיו. (שם שם ג)

ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה... ר' יודן אמר בש"ר סימון לבסוף עשו תשובה, ולכך נקרא שמו ושני שנשתנו למעשים טובים, ולכך זכו לרוח הקדש, הדא הוא דכתיב (יואל א') דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל, זה שמואל... (שם שם יד)

גדול השלום שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'. (שם יא טז)

א"ר תנחומא בר אבא גאות אדם תשפילנו (משלי כ"ט) זה אדם הראשון, כיצד בשעה שעבר אדם על צוויו של הקב"ה ואכל מן אילן ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא בקש אדם, הה"ד (בראשית ג') ויאמר אלקים הן האדם וגו'. א"ר אבא ב"כ מהו ועתה, אלא שא"ל הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי... הוי גאות אדם תשפילנו לפי שנתגאה על הקב"ה מעשות תשובה השפיל אותו וגרשו מגן עדן. (שם יג ה)

פר אחד בן בקר אלו הזבחים הקריב כנגד התשובה שהיה עוסק בה בעת שנמכר יוסף, והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא, שכן כתיב (תהלים נ"א) זבחי אלקים רוח נשברה... ובשביל שביקר שני מעשים טובים, הצלת יוסף והתשובה נעשה שלם עמהם כנכנס במניינם, הדא הוא דכתיב אחריו ויהיו בני יעקב י"ב, ועל אלו ב' המעשים שעשה ראובן מצא משה פתח להתפלל, על ראובן שלא יהא חסר מאחיו, הה"ד (דברים ל"ג) יחי ראובן וגו', יחי ראובן במה שהחיה יוסף, ולא ימות במעשה בלהה במה שעשה תשובה... (שם שם יז)

ולי מנשה, אם בא אדם לומר שאין האלקים מקבל את השבים הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו, ובשעת תשובה קבלתיו, שנאמר (דה"ב ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו. (שם יד ד)

וידבר אל קרח בקר, מה ראה לומר בקר, אמר משה... שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה. (שם יח ו)

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו. (שם כ יג)

ההוא אמר ולא יעשה, אומר להביא עליהן רעות אם עשו תשובה הוא מבטלן, את מוצא כתוב בתורה (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם וגו', ועשו את העגל והיו ראויין לכלייה, והייתי סבור לקללן ולכחידן, ומעט עשו תשובה ובטל, (שמות ל"ב) וינחם על הרעה, וכן במקומות הרבה... (שם כ יז)

...וכל הגוים מקסמים ומכשפים ואלו משברין אותה בתשובה, שנאמר (ישעיה מ"ד) מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. (שם שם יח)

דבר אחר כה' אלקינו בכל קראינו, זה שאמר הכתוב (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ר' חנינא בר פפא שאל לר' שמואל בר נחמן מה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, א"ל שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים, א"ל מנין, דכתיב (תהלים ס"ה) נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך ידיו של הקב"ה לעולם פתוחות לקבל שבים. (דברים ב ז)

רבנין אמרי יתברך שמו של הקב"ה שיודע מה היה ומה עתיד להיות, דכתיב (ישעיה מ"ו) מגיד מראשית אחרית וגו', כיצד בפרשה זו הראה משה לישראל ואם יחטאו היאך הם עתידים לגלות, והיאך הן עושין תשובה, והיאך הן נגאלים... ואף לעתיד לבא אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו, מתוך צרה, ושבת עד ה' אלקיך הרי מתוך תשובה... ודוד פירש אותן (תהלים ק"ו)... בשמעו את רנתם הרי מתוך תשובה... (שם שם יד)

דבר אחר ושבת עד ה' אלקיך אין לך דבר גדול מן התשובה... (שם שם טו, וראה שם עוד)

...מהו על אדום אשליך נעלי, אמר הקב"ה הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי, אימתי, והיה עקב תשמעון... (שם ג ב)

דבר אחר א"ר יונתן לא יהיה בך עקר ועקרה מן התשובה... (שם שם ח)

דבר אחר שמן תורק שמך, מה השמן הזה מר מתחילתו וסופו מתוק, כך (איוב ח') והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, מה השמן הזה אין משתבח אלא על ידי כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא על ידי יסורין. (שיר השירים א כא)

...הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים... (שם שם סב)

התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה, והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים שעשו תשובה ונגאלו... (שם ב כו)

פתחי לי, ר' יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. ר' תנחומא ור' חוניא ור' אבהו בשם ריש לקיש, כתיב (תהלים מ"ו) הרפו ודעו כי אנכי אלקים וגו', אמר הקב"ה לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ודעו כי אנכי אלקים. ר' לוי אמר אילו היו ישראל עושין תשובה אפילו יום אחד מיד הם נגאלין ומיד בן דוד בא, מה טעם (תהלים צ"ו) כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. ר' יהודה ור' לוי אמרי אמר הקב"ה לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין ודעו כי אנכי אלקים... (שם ה ג)

(קמתי אני) לפתוח לדודי, לתשובה. (שם שם ד)

ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אין מצליחות, אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח, כך ישראל מכסה פשעיו לא יצליח. (שם ו יז)

מה יפית בלולב, ומה נעמת בתשובה... (שם ז יב)

...אין תימר גלותו של יכניה עשה תשובה וגלותו של צדקיה לא עשה תשובה, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח, שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח. (שם ז יח)

דבר אחר אנתקך אין כתיב כאן אלא אתקנך, אתקנך בתשובה, ממקום שניתקך שם תהיה תקנתך. (שם ח ד)

אמר (קהלת א') מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, בעולם הזה מי שהוא מעוות יכול לתקן ומי שהוא מתוקן יכול לעוות, אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אין יכול לתקן ומי שהוא מתוקן אין יוכל לעות. וחסרון לא יכול להמנות, יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם, אחד מהן עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה, נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים וזה עומד בחבורת הרשעים, והוא רואה אותו אומר אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר, אני וזה גנבנו, אני וזה הרגנו כאחת, זה עומד בחבורות צדיקים ואני בחבורות רשעים, והן משיבין אומרין לו שוטה שבעולם מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג' ימים ולא בחבלים גררוך לקבר, (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסך תולעה, כהבין זה חברך שב מאותו הדרך, ואתה היית בידך ספיקה לעשות תשובה ולא עשית. אמר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה, והן משיבין לו ואומרין שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם זה דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן בערב שבת מה יאכל בשבת... (רות ג ג)

א"ר יונתן ג' שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזיתים סבורה שמא יעשו ישראל תשובה ולא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת (ירמיה ג') שובו בנים שובבים, (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם, וכיון שלא עשו תשובה אמרה (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי, על אותה שעה הוא אומר (ירמיה י"ג), תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך בטרם יחשיך לכם מדברי תורה, בטרם יחשיך לכם מדברי נבואה... (איכה פתיחתא כה)

ר' חלבו בשם ר' יוחנן אמר טובה היתה הסרת טבעתו של פרעה על ישראל במצרים מארבעים שנה שנתנבא עליהם משה, לפי שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה. רשב"ל אמר טובה היתה הסרת טבעתו של אחשורוש על ישראל במדי מס' רבוא נביאים שנתנבאו בימי אליהו, למה שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה... (שם ד כז)

השיבנו ה' אליך ונשובה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שלך היא השיבנו, א"ל שלכם היא, שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה', אמרה לפניו רבונו של עולם שלך היא, שנאמר (תהלים פ"ה) שובנו אלקי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה. (שם ה כב)

א"ר שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה, לבעלי תשובה ראו, אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'. (קהלת א כז)

שבתי וראה תחת השמש ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים (שהמה למעלה מן השמש). (שם שם לה)

הגיע שעת קרית שמע ולא קרא בעונתה עליו הכתוב אומר מעות לא יוכל לתקון, הגיע שעת התפלה ולא התפלל בה עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות. תנינן ר"ש בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, אם תאמר בגזלן ובגנב יכול הוא לתקון... (שם שם לז)

...הלב שב בתשובה, שנאמר (מ"ב כ"ג) אשר שב אל ה' בכל לבבו. (שם שם לח)

וביום רעה ראה היא לעשות תשובה שתנצל מדינה של גיהנם. (שם ז כט)

כאשר נתתי את לבי וגו' שנה בעיניו איננו רואה, אינו רואה תשובה ואינו עושה. שני דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך רחוקים ממך וקרובים לך, תשובה קרובה לך ורחוקה ממך, רחוקה ממך וקרובה לך... (שם ח יז)

מדרש תנחומא:

...א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול, גדול עוני מנשוא, א"ל הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. (בראשית ט)

...ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה מכפר ליה, אי מאית נגזל מהדר ליורשיו ומכפר ליה, וכי מהדר לנגזל מבעי ליה לאחולי על גביה כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה, דתנו רבנן הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו, הני מילי שאין גזלה חוזרת בעינה אבל חוזרת בעינה מקבלין... (נח ד)

א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו ארזים אלו למה... כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול... (שם ה)

בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה, ומה היא רפואתו של יצר הרע תשובה, דאמר ר"י ב"ר שלום בשם ר"א ג' דברים מבטלין גזרה קשה, אלו הן תשובה ותפלה וצדקה... (שם ח)

...אף על פי שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל פשט להם הקב"ה ימינו לעשות תשובה, כמו שכתוב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', והם אומרים לא יבצר מהן, אפילו אותן אנשים נבצרים מן העולם אינן עושין תשובה... (שם יח)

ימינך ה' ימינך ה' פשוטה לקבל שבים, שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה, שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם (בראשית ז'), ולא גמרת עליהם כלייה עד שהשלימו רשעתן לפניך, וכן אנשי המגדל נתת להם ארכה לעשות תשובה ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשעתן לפניך, שנאמר (שם י"א) ועתה לא יבצר מהם, ואין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל וגו'... וכן אנשי סדום נתת להם ארכה (בראשית י"ח) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וגו', ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשעתן לפניך, וה' המטיר על סדום עשו תשובה, ואם לאו גפרית ואש. וכן במצרים לקו במכות אולי יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה לא נשאר בהם עד אחד. (בשלח טו)

...משל לכתבים של מלך שהובאו למדינות המלכות בכל מדינה ומדינה שהובאו לידם היו הכל עומדין על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקוראין אותם באימה וברתת ובזיע, וכשהובאו למדינתו של מלך קרעו אותם ושרפום. כך עשו ישראל, כששולח הקב"ה שלוחו לאומות העולם הם עושים תשובה ומתכסים בשק וצמים כמו שעשו אנשי נינוה, שנאמר (יונה ג') מטעם המלך וגדוליו וגו', אז"ל מי שהיתה בביתו קורה אחת או אבן אחת מגזל הורס הבית ומוציאו ומשיב הגזל, ובשביל זה היה מתירא יונה להנבא, דא"ר טרפון ממונה היה הדג וכו'. ואומות העולם מתיראין לפני הקב"ה וקרובים לתשובה, וישראל קשי עורף... (שמיני ט)

...התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר (בראשית ג') ויקרא ה' אלקים לאדם ויאמר לו איכה, אן את, ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות ל"ד) ה' ה' א-ל רחום וחנון, הקדים מדת הרחמים למדת הדין שיעשה תשובה... והתחיל מסיח עם האשה, שנאמר (שם) ויאמר ה' אלקים אל האשה מה זאת עשית... וכשחזר אצל אדם לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה, ומנין א"ר חכינאי בשם רבי לוי שאמר לו (שם) בזעת אפך תאכל לחם עד שובך וגו', אין שובך אלא תשובה, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, כיון שלא עשה תשובה טרדו מגן עדן, הוי אומר כי לא א-ל חפץ רשע אתה. (תזריע ט)

...ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין, כדי שיראו בעליהם ויעשו תשובה, וכך אתה מוצא כשחטאו ישראל בקש הקב"ה להגלותן בבת אחת קודם האומות, אלא אמר אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן, שנאמר (ישעיה י') ותמצא כקן ידי לחיל העמים... וישראל רואין שהגליתי את האומות שביניהם ויעשו תשובה, ויראו דין שלימה שאני עושה באומות העולם ויראו משפטי אולי יעשו תשובה, שנאמר (צפניה ג') הכרתי גוים נשמו פנותם, וכתיב בתריה אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו. לפיכך הקב"ה מתרה בהם ומלקה בתיהן כדי שיעשו תשובה, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו מוטב, ואם לאו לוקה בגופו, שכן בפרשה אחרת אומר איש איש כי יהיה זב מבשרו, לפיכך האבנים לוקות תחלה. חזר בו מוטב, ואם לאו בגדיו לוקין, שנאמר והבגד כי יהיה בו וגו', חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגופו, שנאמר ואיש כי ימרט ראשו... חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בחמשה מגלבין שאת ספחת בהרת נתק נגע, וכל כך למה על שלא חזר בו, אמר הכתוב (משלי י"ט) נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים... (מצורע ד)

...ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם, שנאמר (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלקיך, ואם לא עשו תשובה בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם (הושע ה'), פעמים קרוב שנאמר (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו, פעמים אינו קרוב, שנאמר (משלי ט"ו) רחוק מרשעים ה', וכתיב (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחד אומר (דברים י') אשר לא ישא פנים, עושה תשובה נושא לו פנים, יכול לכל תלמוד לומר אליך, ולא לאומה מעכו"ם, שנאמר (ירמיה ד') כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי, אם עשו תשובה, ואם לאו (שם ב') כי אם תכבסי בנתר, לכך אמר ישעיה (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. (האזינו ד)

אותיות דר' עקיבא:

חי"ת אל תקרא חית אלא חטא, מפני שחטא נחשב להם לרשעי ישראל כצדקה, כאיזצד, בשעה שהן רואין פני גיהנם ומקבלין עליהם בעצמן דינה של גיהנם, וכיון שמעלין אותן וחוזרין בתשובה לפני הקב"ה מיד מקבלין פני שכינה כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם, ומקבלין שכר על כל חטא וחטא שהיה בידם כצדקה, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה עליהם חיה יחיה (יחזקאל י"ח), בהם יחיה לא נאמר אלא עליהם, מלמד שעליהם הוא יחיה חיי העולם הבא עם צדיקים וחסידים ותמימים וישרים וגומלי חסדים ובעלי צדקה ובעלי תורה ואנשי אמונה לעולם הבא, ולא עוד אלא שמעלין אותן ומושיבין אותן בישיבה אצל השכינה מפני ששברו את לבם בתשובה לפני הקב"ה, שנאמר קרוב ה' לנשברי לב וגו'...

פסיקתא:

גאות אדם תשפילנו זה היה אדם הראשון שעבר על ציוויו של הקב"ה ואכל מן האילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה ופתח לו פתח ולא ביקש אדם, ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו וגו' (בראשית ג'), אמר ר' אבא בר כהנא מהו ועתה, אלא שאמר לו הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי... הוי גאות אדם תשפילנו, משנתגאה על הקב"ה מעשות תשובה השפיל אותו ונתגרש מגן עדן... (פרשה ז ויהי המקריב)

...ולמה היו רודפים אותם, אלא היו חוששים לנפשם לומר אלקיהם של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה, שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב, לכך לא עשו אסטטיא בכל ארץ ישראל... (פרשה לא ותאמר ציון)

...וכמה קרבנות נוסיף, אמר להם עשרה, פר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת הרי עשרה, ולמה עשרה, כנגד עשרת ימי תשובה, ואם עשיתם תשובה בהם ואתם באים לפני ביום הכפורים ואפילו יש לכם עונות מן הארץ ועד השמים אני מלבינם כשלג... (פרשה מ בחדש השביעי)

אמר הקב"ה בראש השנה אני דן את עולמי ובו ביום הייתי צריך לגמור את הדין, ולמה אני תולה עד עשרה ימים כדי שיעשו תשובה עוד, למה עוד בה עשיריה (ישעיה ו') , כדי שיעשו תשובה, ושבה והיתה לבער, שאם עשיתם תשובה באילו הימים אפילו יש בכם כמה עונות אני מבערם ומזכה אתכם, ואם לא עשיתם בהם תשובה הוו יודעים שדינכם מתפסק ביום הכיפורים, ולא עשיתי בכם אלא אתם עשיתם בעצמכם, למה, שכך התקנתי לכם שתהיו תוקעים בשופר בראש השנה, כדי שתהיו חרדים מתקיעת השופר להתקין עצמיכם לתשובה. (שם)

ילמדנו רבינו מי שהוא חוטא לומר שתתכפר לו על ידי תשובה מהו, כך שנו רבותינו האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים על ידיו לעשות תשובה, למה שאם אדם עושה תשובה וחוזר לעבירותיו אינה תשובה, אם ירד אדם לטבול והשרץ בידו אין לו טהרה, מה יעשה, ישליך מה שבידו ואחר כך יטבול ויטהר. אמר הכתוב (ישעיה נ"ה) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו, שהקב"ה חפץ בתשובה ואינו חפץ להמית ברייה, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחיה, והקב"ה קורא אותם בתשובה כביכול שיחיו, וכן הוא אומר לישראל שובו בנים שובבים (ירמיה ג'), אמר להם הקב"ה עשו תשובה עד שלא נשוב למידת הדין איני יודע מה לעשות אלא עד שאני עומד במדת רחמים עשו תשובה ואני אקבל אתכם, מניין ממה שקראו בנביא עד ה' אלקיך...

דבר אחר שובה ישראל, אין מדת הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם כותב אילוגין קשה ומחליפו בממון הרבה, והקב"ה כותב אילוגין קשה ומחליפו דבר קל, ואיזה דבר קל, (הושע י"ד) קחו עמכם דברים, מה כתב למעלה מן הפרשה, (שם י"ג) צרור עון אפרים, (שם י"ד) תאשם שומרון כי מרתה באלקיה, ואחר כל הדברים האלה אומר לישראל עשו תשובה ואני מחליף את כולן...

דבר אחר שובה ישראל, כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע, ירמיה אמר (ירמיה ד') אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, וישעיה אמר (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו, ולא מלמדים את ישראל מה לומר, אבל הושע אמר עשו תשובה ומלמדם מה יפייסו על עצמם, שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' וקחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו'.

דבר אחר שובה ישראל, תשובה חביבה לפני הקב"ה שהוא מבטל דבריו בשביל התשובה, היאך, כתב בתורה (דברים כ"ד) כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו' וכתב לה ספר כריתות וגו' ושנאה האיש האחרון וכתב וגו', לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו', אבל הקב"ה אינו כן, אף על פי שעזבו אותו ועבדו לאחר ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י'), אמר להם עשו תשובה ובואו אצלי ואני מקבל אתכם. ירמיה מפרש (ירמיה ג') לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו' ואת זנית ערים רבים ושב אלי נאם ה', בואו ואני מקבל אתכם, שובה ישראל עד ה' אלקיך.

דבר אחר שובה, ועד היכן התשובה עושה, כל מה שברא הקב"ה אינו נשבע אלא בקבלת שבים, שכן אמר יחזקאל חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע, אמרו הואיל ונשבע שהוא מקבל השבים בדין הוא שנלך אצלו, שובה ישראל.

דבר אחר שובה ישראל, אם יעשה אדם תשובה שלימה אף העבירות שעשה מתחילה אינם מתחשבות לו ואינם נזכרות לו, מניין, וישעיה מפרש לא תזכרנה ראשונות ולא תעלנה על לב (ישעיה ס"ה), ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה, שמואל הנביא אמר (שמואל א' ט'"ו) הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים.

דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך, לבן מלך שהיה רחוק מאביו מהלך מאה יום, אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך, אמר להם איני יכול, שלח לו אביו ואמר לו הלך מה שאתה יכול לפי כחך ואני בא אצלך בשאר הדרך, כך אמר להם הקב"ה (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם.

דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך, דרש רבינו הקדוש, גדול כחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה, לא עד עשרה מילים ולא עשרים ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים, ולא עד הרקיע הראשון אלא עד רקיע השביעי, ולא עד רקיע השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד, כן הושע אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך.

דבר אחר שובה ישראל עד ה', אמרו לו ישראל, רבונו של עולם אם עושים אנו תשובה מי מעיד שקבלת אותנו, אמר להם הסניגור שלכם זה מיכאל, שנאמר (דניאל י"ב) בעת ההיא יעמוד מיכאל וגו' העומד על בני עמך וגו'. אמרו לו אין אנו מבקשים אלא לך, שנאמר אמר להם לכו בקשו פני ואני מעיד עליכם. ויש לך מניין ללמוד, וכי איזו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות, הוי אומר מדת הטובה, בא וראה אין כבודו של הקב"ה להעיד על הדברים הללו והוא בכבודו מעיד על המנאפים ועל המכשפים, שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (מלאכי ג'), אמר הקב"ה ואם על מי שהוא חוטא אני מעיד על מי שהוא עושה תשובה על אחת כמה וכמה. אמרו לו רבונו של עולם ומה אתה עושה לכל עונותינו, אמר להם עשו תשובה והם נבלעים מן העולם, שנאמר (ירמיה כ') יבוקש עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה. אמרו לו ולהיכן אתה משליכם, אמר להם לים, שנאמר (מיכה ז') ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו. (פרשה מד שובה ישראל)

פסיקתא דרב כהנא:

אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים, אם אנו עושין תשובה מקבלנו אתה, א"ל תשובתו של קין קבלתי ותשובותיכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה... וכיון שעשה תשובה נמנעה ממנו חצי גזירה...

ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים אם עושין אנו תשובה מי מעיד בנו, א"ל לרעה אני נעשה לכם עד ולטובה איני נעשה לכם עד... לאחאב בן קוליה ולצדקיהו בן מעשיה נעשיתי עד ולכם לטובה איני נעשה עד, אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה נביאי שקר היו והיו מנאפין נשי רעיהן...

ר' לוי אמר, אמר הקב"ה לירמיה לך אמור להם לישראל עשו תשובה, בא ואמר להן, אמרו לו רבינו ירמיה היאך אנו עושין תשובה, באלו פנים אנו באים לפני המקום, לא הכעסנו אותו, לא הקנטנו אותו, אותם ההרים והגבעות שהיינו עובדים של ע"ז אינן קיימין... בא לפני הקב"ה ואמר כן, אמר לו לך אמור להן לא כך כתבתי בתורתי ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו (ויקרא כ'), שמא עשיתי כן אלא לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאום ה' ולא אטור לעולם... אמר לו לך אמור להם אם אתם באים אצלי לא אצל אביכם שבשמים אתם באים, (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא... (פסקא כ"ה שובה, וראה שם עוד)

שוחר טוב:

אמר ר' יששכר עומד אדם ועושה גדישין של עבירות אומר הקב"ה יעשה אדם תשובה וכמי שלא חטא, דכתיב (איוב י"א) וירא און לא יתבונן. (מזמור ה)

...אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד, שנאמר (משלי ו') לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שוחד, לפיכך אמר (תהלים ט"ז) תודיעני אורח חיים אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים... (שם יז)

דבר אחר למנצח לעבד ה', מה ראה דוד לומר לעבד ה', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב, בא וראה בבני קרח שעד שלא עשו תשובה לא נקראו חביבים, ומשעשו תשובה נקראו חביבים (תהלים מ"ה) למנצח על שושנים, משעשו תשובה נקראו ידידים, שנאמר (שם) למנצח אל שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן את מוצא בדוד שעד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטיא של מעלה, משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה ונקרא עבד ה', למנצח לעבד ה'. (שם יח)

אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, אמר רבי יוסי בר' יהודה שאם עשה תשובה שלימה שלבו עקור עליו הקב"ה מרחמו מוחל לו... (שם לב, וראה עוד ערך ודוי)

בטח בה' ועשה טוב, אמר לו הקב"ה לדוד אם תראה שאני עושה טובה לרשעים אל ירע לך כל כך תוסיף ועשה טוב, ואין טוב אלא תשובה, שנאמר (הושע י"ד) כל תשא עון וקח טוב, ומה אם הרשעים שהן מכעיסין לפני ואין לי מהם תועלת עשיתי עמהם טובה, עמך שאתה בוטח בי ואתה עוסק בתורה ואתה עושה משפט וצדקה ומקרא מעיד עליך, שנאמר (דהי"א י"ח) ויהי דוד עושה משפט וצדקה על אחת כמה וכמה. (שם לז)

יראו רבים וייראו, כל הרוצה לעשות תשובה יסתכל בדוד, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ה) עד לאומים נתתיו, לכך יראו רבים וייראו. (שם מ)

רחש לבי דבר טוב, להודיעך שלא יכלו להתודות בפיהם, אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקב"ה... וכן בני קרח לא היו יכולין לומר שירה בפיהם אלא רחש לבם בתשובה ומיד קבלם, ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם, שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותם... (שם מה)

...כך אמר להקב"ה לך לבדך חטאתי, כשאתה אומר לפושעים למה לא עשיתם תשובה, אם תקבלני כל הפושעים משלימים לך ומסתכלין בי ואני העד ומעיד לכל באי העולם שאתה מקבל השבים, וכן הקב"ה אומר לו (ישעיה נ"ה) הן עד לאומים נתתיו... (שם נא)

דבר אחר חנני שלא אחטא ואכשל בעבירה, וחנני שאם חס ושלום חטאתי בך חסיה נפשי שאחזור בתשובה, עד יעבור הוות שאתה מכפר על כל עונותי. (שם נז)

אמר רבי שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה הזכר מסבב אחר הנקבה אבל לעתיד לבא הנקבה תסובב אחר הזכר, שנאמר (ירמיה ל"א) נקבה תסובב גבר, כך לפי שבעולם הזה הקב"ה מחזר על ישראל שיעשו תשובה, אבל לעתיד לבא ישראל מחזרין אחר הקב"ה שיעשה רצונם, שנאמר (שם) נקבה תסובב גבר. (שם עג)

אמרו בני קרח עד מתי אתה אומר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים, והן אומרים לך שוב אתה תחלה, שנאמר (תהלים צ') שובה ה' עד מתי והנחם, ואתה אומר לא כי אלא ישראל תחלה, אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו אלא שנינו כאחד, שנאמר (תהלים ד') שובנו אלקי ישענו. מה אתה אומר הלעולם תאנף בנו, אם אנו עושים תשובה אין אתה מקבלנו, הלא אתה תשוב תחיינו כשם שאמר יחזקאל (יחזקאל ל"ז) הנני פותח את קברותיכם ונתתי רוחי בכם וחייתם. (שם פה)

א"ר שמעון בן יוחאי בשעה שאדם עובר עבירה באין המלאכים ומקטרגין אותו ואומרים רבונו של עולם (תהלים קמ"ד) הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו, והקב"ה אומר להם קשה הוא האדם הזה בשעתו ואם יעשה תשובה אני מקבלו, מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און לולי ה' עזרתה לי. (שם צד)

ויקבצו המצפתה וישאבו מים, ואיזו מים היו שואבים ושופכים, אלא שעשו תשובה ושפכו לבם כמים לפני הקב"ה בתשובה שלמה, וכן ירמיהו אומר (איכה ב') שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. (שם קיט)

מדרש שמואל:

ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, עשר קרנות הן, היאך קדמיה, וכולם היו ניתנות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ישראל ניטלו מהם וניתנו לאומות העולם, הדא הוא דכתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל, ואומר (דניאל ז') ואל קרניא עשר די בראשה, וכשיעשו ישראל תשובה הקב"ה מחזירן למקומן, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ה) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, תרוממנה אותם הקרנות שגידע צדיקו של עולם, ואימתי הקב"ה מחזירן למקומן, לכשירומם קרנו של מלך המשיח, ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. (פרשה ה)

מדרש משלי:

דבר אחר אל תתן שנה לעיניך מלישב בתענית, שהתענית קרובה לתשובה, שנאמר (יואל ב') וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלקיכם, אם עשיתם כן כי חנון ורחום הוא, וכל כך למה, כדי להנצל מדינה של גיהנם... שאלו תלמידיו את רבי יהושע איזו היא גדולה אמר להם תשובה גדולה מן הצדקה, שהצדקה פעמים שהוא נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא נותן אותה, אמרו לו ולא מצינו שצדקה גדולה מן התשובה באברהם, דכתיב (בראשית ט"ו) ויחשבה לו צדקה, ואמר (דברים ו') וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות... (פרשה ו)

...ומה כתיב אחריו תועבת ה' עקשי לב, א"ר יוחנן זה שמקשה לבו מלעשות תשובה, והקב"ה קורא אותו תועבה, שנאמר תועבת ה' עקשי לב ורצונו תמימי דרך, שאם חוזר בו ועושה תשובה קורא אותו תמים, אשריו לזה שתם מעונותיו ועשה תשובה. (פרשה יא)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר אלה דברי דוד האחרונים וגו', ונאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כ"ג), אמר רבונו של עולם קבלני בתשובה שלמה לפניך, כדי שתזכה את הרשעים לעולם הבא ותאמר להם מה דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שעשה תשובה קבלתי אותו בתשובה, אף אתם אם עשיתם תשובה, ומנין שאמר דוד בלשון הזה, שנאמר לך לבדך חטאתי וגו' (תהלים נ"א), לכך נאמר אלה דברי דוד האחרונים, מה ראשונים אין בהם חטא ועון אף האחרונים אין בהם חטא ועון... (פרק ב)

...זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה, אבל המזוהם ומלוכלך בעבירות אינו מסיב בפני המלך, במה דברים אמורים שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו... (פרק ג)

...אבל אני איני כך, אם אדם עובר עבירה לפני אם חוזר ועושה תשובה הרי אני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו, ואין אני זוכר לו אפילו מקצת עונותיו, לכך נאמר אל תבכו למת וגו' בכו בכו להולך, זה שעבר עבירה ושנה ושילש בה ולא חזר בו ולא עשה תשובה על אותו תבכו שנעקר מן העולם. (פרק ד)

דבר אחר מקימי מעפר דל וגו' להושיבי עם נדיבים וגו', לימות בן דוד, כיצד אדם שעבר עבירות הרבה ונקנסה עליו מיתה עד ד' דורות, שנאמר פוקד עון אבות וגו', וחזר ועשה תשובה וקרא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות, ושימש חכמים, אפילו נגזרו עליו ק' גזירות הקב"ה מעבירן ממנו ויקבץ אותו עם שאר הצדיקים לימות בן דוד... (פרק ה)

...אבל מצינו במקום אחר שנתחרט הקב"ה ביצר הרע שברא אותו, ואומר מה שכר חדשתי ממנו ומה עשיתי שבראתי אותו בעולמי, שנאמר (קהלת י') אם ישוך הנחש בלא לחש, ומה יתרון לבעל הלשון. באותה שעה נפתח להם פה לפושעי ישראל לבקש רחמים לקבלם בתשובה, ולומר לפניו, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך כי יצר הרע מגרה אותנו, ברחמיך הרבים קבל אותנו בתשובה שלמה לפניך.. (פרק יג)

...אמרתי לו בני, אלו עשו ישראל תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה, ועל אחת כמה וכמה שהקב"ה היה מגפפן ומחבקן ומנשקן ומיישבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים. (פרק טז)

בא וראה כמה גדולה כחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מע"ז שבידם, שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם וגו'. (פרק יח)

דבר אחר וירום מאגג מלכו אלו רשעים גמורים שבישראל שמכניסין יגון ואנחה בלבבם בשעה שהן נכנסין לבית עולמן בשביל מעשיהם הרעים שעשו וחזרו ועשו תשובה ומתין מתוך התשובה גם אלו בני עולם הבא. (פרק כא)

אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על מה שאמרת שאתה מקבל את פושעי ישראל בתשובה, שאפילו הגדיל אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ועשה תשובה הריני עמו ברחמים ואקבל את תשובתו ואפילו עומד אדם ומחרף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה, אתה הקב"ה מוחל לו על כולם... (פרק כב)

אמרתי להם רבותי מכאן לרופא שרפא את החולה ושליח בית דין שהכה במלקות ארבעים והרב הרודה את תלמידו ודיין וכהן העובד על גבי המזבח שהרגו את הנפש במזיד כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת, ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן ואם לאו עונשין אותן אפילו על הממון שלהם שהוא הדבר הקל. (פרק כג)

באותה שעה נטל נבוכדנצר עצה בלבבו ואמר, יודע אני שאומה הזאת חוזרת בתשובה היא ויד אלקיהם היא פשוטה לעושי תשובה, שמא יעשו תשובה ויקבלם ונמצא אני מתבייש, מיד העמיד עליהם משמורות והיו מקדימין עליהם בלילה שלא יעשו תשובה, שנאמר (איכה ד') קלים היו רודפינו מנשרי שמים... (פרק ל)

מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם ויחזור ויתקיימו לפניו שתי שורות של מלאכי השרת העומדים לפניו ויאמרו שירה לפניו... (פרק לא)

תנא דבי אליהו זוטא:

אבל הקב"ה מדבר טוב על ישראל ואומר אל מדת הדין ישראל משכימים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומביאין את התינוקות לבית רבן, ומוהלים את בניהם את בשר ערלתן, ולא עוד אלא שבראתי להם את התשובה שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות שבתורה, והיאך אתה אומר שיש לפני משוא פנים.

דבר אחר גדולה תשובה יותר מן התפלה, שכל התפלות שהיה מתפלל משה רבינו לא נתקבל ממנו להכניסו לארץ ישראל, אבל רחב הזונה שנתקבלה בתשובה...

דבר אחר גדולה תשובה יותר מן הצדקה, שהצדקה יש בה חסרון ממונו אבל התשובה אין בה חסרון ממונו, ואין הקב"ה מבקש מישראל אלא תשובה ודברים, שנאמר (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. דבר אחר גדולה תשובה שהיא מרפאת את ישראל מעונותיהם, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו... (פרק כב)

מדרשים:

ג' דברים אפילו עושין תשובה אין מוחלין להם, הבא על אשת איש, והמכנה שם לחבירו, והמתכבד בקלון חברו, ויש אומרים אף המלבין פני חברו ברבים ואפילו בדבר הלכה. (מדרש מעשה תורה)

אחרי מות וגו' התשובה חביבה מן התפלה, שהתפלה מבטלת חצי גזרה והתשובה מבטלת את הכל, קין נגזר עליו נע ונד, התפלל גדול עוני מנשא וביטל ממני חצי גזרה וישב בארץ נוד, והתשובה מבטלת את הכל מאנשי ענתות, דכתיב (ירמיה י"א) ושארית לא תהיה להם לפליטה, וכיון שעשו תשובה כתיב (נחמיה ז') אנשי ענתות... (מדרש ילמדנו מו, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

...שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה. ועדיין הוא תלוי בתשובה, עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל (שעיר) אחד לה' שיכפר על ישראל, ואיל (ושעיר) אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה. (בראשית פרק ו, מד)

...באותה שעה אמר הקב"ה אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה, מיד מחל לו הקב"ה מחצה, בתחלה א"ל נע ונד תהיה בארץ, ולפי שלא עשה תשובה שלמה כתיב וישב בארץ נוד, מכסה פשעיו לא יצליח זה קין, ומודה ועוזב ירוחם זה יהודה... (שם פרק מט, קנט)

...ר' יהודה בן בבא אומר בשלש מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקב"ה עשו תשובה ואני מקבל, כיוצא בו אתה אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה, וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, מה אמר ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך. ובתבערה ובמסה וגו', ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. אף כאן אתה אומר ונשב בגיא מול בית פעור, ועתה ישראל שמע אל החוקים. (דברים פרק ג, תתכג)

דבר אחר כנגד קרבנות ראש השנה, פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת כנגד עשרת ימי תשובה... ולא התקינו עשרה מלכיות עשרה זכרונות עשרה שופרות אלא כנגד עשרת ימי תשובה... שאם עשיתם תשובה באלו הימים אפילו אם יש בכם כמה עבירות אני מבערם מן העולם. (ישעיה פרק א, שפט)

...ואומר השמן לב העם הזה, וכי תעלה על דעתך שאין הקב"ה חפץ בתשובתן של ישראל חס ושלום, אלא למצוא מהם קורת רוח, משל למלך שהיה לו בן יחידי במדינה, שגר לו שליח בני שחוט שוורים הרבה וצאן ואכול בשר ותשתה יין הרבה ותתעצל במלאכה, וכל כך למה, כדי שיצא בן המלך למלאכה ויבא אביו וימצא הימנו קורת רוח... (שם פרק ו, תח)

נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללוא בקשוני, אמר ר' חוניא משל למה הדבר דומה, לתייר שהיה מהלך בדרך וחשכה לו, בא לו אצל הבורגן, א"ל הבורגני הכנס לך לבורגן מפני חיה רעה ומפני הלסטים, א"ל אין דרכו של תייר ליכנס לבורגן, כיון שהלך בא עליו אישון לילה ואפלה חזר ובא לו אצל הבורגני והיה צועק ומבקש שיפתח לו, א"ל הבורגני אין דרכו של בורגני לפתוח בלילה ולקבל אדם בשעה זו, אני בקשתי להכניסך ולא רצית, עכשיו איני יכול לפתוח לך. כך אמר הקב"ה לישראל שובו בנים שובבים, דרשו ה' בהמצאו, ולא היה מבקש אחד מהם לשוב כיון שנמסרו למלכיות שנמשלו לחיות התחילו צועקים למה ה' תעמוד ברחוק. (שם פרק סה, תקח)

צרור עון אפרים צפונה חטאתו, כל מי שיש בידו עבירה ומתבייש לעשות תשובה ויחליפנה במעשה הטוב ויעשה תשובה ויתקבל, משל לאדם שיש לו צרורות של זוזים רעים ילך אצל חנוני ויתן לו תוספת ומחליפם בזוזים טובים, אף כל מי שיש בידו מעשים רעים יעשה תשובה ומעשים טובים. (הושע פרק יג, תקכט)

ויקראו אל אלקים בחזקה, מהו בחזקה, אר"ש בן חלפתא חציפא נצח לבישא, כל שכן לטובו של עולם, ועמד מלך מכסא מלכותו וכו', והגביה יונקי שדים שלהם כלפי מעלה ואמר להקב"ה בבכי גדול עשה בשביל אלו שלא חטאו. ביום שלישי חזרו כלם מדרכם הרעה, אפילו מציאה שאדם מצא בשדות ובכרמים בשווקים וברחובות החזירו לבעלים, ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם, וכל כרם וכרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרום והחזירום לבעליהם... וכל עבירה שבידו מתודה ומקבל עליו דין תורה, אם סקילה סקילה אם שרפה שרפה, ואפילו מכר אדם לחברו בית חורבה ומצא בו ממון וכו' מה היה עושה הדיין בקש שטר של אותה חורבה ומצא ל"ה דורות ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון והחזירו לבעליו. (יונה פרק ג, תקנ)

...וחרינא אמר מנין לעושה תשובה שמעלין עליו כאלו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח והקריב עליו כל קרבנות שבתורה, שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה. (תהלים נא, תשסו)

מדרש הגדול:

ר' מאיר אומר אל תקרא טוב מאד, אלא טוב מות, שאף על פי שהמות רע בעיני בני אדם טוב הוא לעולם, שאלמלי נברא מות לא היה העולם יכול לעמוד ולא היו הבריות חוזרות למוטב. אבא אליהו אומר שלשה דברים בעולם כדאי הן שיתוכחו בהן הבריות ויחזרו למוטב, אף על פי כן אינן חוזרין, ואלו הן בשעה שהולך לפני המת, ובשעה שנכנס ליפנות, ובשעה שיקיז דם. בשעה שהולך לפני המת אומרין לו ראה למחר לאין אתה הולך, ובשעה שנכנס ליפנות אומרין לו ראה שדרכך כבהמה שלא תזוח דעתו עליו... אף על פי כן (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. (בראשית א לא)

ילקוט ראובני:

בראשית ברא אלקים הוא ובית דינו, שבתחלה חשב להבראם מעשה בראשית גזר מדי כשיחטא האדם שיהא חייב מיתה, שהרי חוטא לבשר ודם אין יכול למחול כל שכן מלך מלכי המלכים, שמי שחטא לו שלא היה הדין למחול לו, לכן צפה הקב"ה ביצר הרע איך שולט באדם והקדים תשובה קודם למעשה בראשית, שאם לא קדמה היה נוהג כדין מלך, לכך הקדימה, ורמז אלקים לשון דיין שגזר על מעשה בראשית לכנוס לפנים משורת הדין. (בראשית)

כשברא הקב"ה העולם לא היה עומד עד שברא התשובה, כיון שברא תשובה התנוצץ אור ממנו והוא אור מבהיק מסוף העולם ועד סופו, ראה הקב"ה והסתכל ברשעים וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. (שם)

מרוח מזרחית עדן... הבית הב' פתח שער פתוח וקירותיו כסף צרוף מזוקק וקורותיו עצי ארזים ושוכנים בו בעלי תשובה שנצרפים מכל חטא ככסף מכל סיגים, וממונה עליהם מנשה בן חזקיה לרב עליהם ומלמדן תורה. (שם)

שבע מעלות הצדיקים הם בגן עדן... המעלה הה' היא מעלת בעלי תשובה אשר שברו דלתי נחשת ושבו לבוראם כראוי, כנגדם למעלה משרתי עליון קדוש ומכוון מעלתם היא למעלה במקום אותם אופנים, ואין מי שישיג מעלתם כי גבוה מעלתם מאד ונעם השם מגיע עליהם מזוהר התשובה העליונה אשר עין לא ראתה, וכל הצדיקים נכוים מחופתם של אלו... (שם)

מי שיש לו אלו ה' דברים שסימנם צעקת"ו, שהם צדקה ענוה קרבן תפילה וידוי ינצל וימלט מן הגלגול וכו'... (לך לך)

ויאמר ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני ה' וגו', אשריכם לבעלי תשובה כי למחיה שלחם אלקים לטהר המקומות אשר נפוצו שם לקרב ניצוצי קדושה למקומם, וזה שאמר יוסף למחיה שלחני אלקים. (ויגש)

ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני וגו', תנו רבנן כל בר נש דתב בתיובתא קמיה מאריה ודחיל כל ההוא יומא מהאי חובא דעבד, הקב"ה מחיל ליה, דהא אחוהי דיוסף דחילו סגי נפל עלייהו, כד חזו דאסתלקי אבוהון לעילא וחזו דגרמו גלותא על ההוא חובא, עד דאמר להם יוסף אל תיראו ואל תחתו דחילו וודאי מעונשין בהאי זימנא התחת אלקים אני. (ויחי)

זאת תורת האשם, כך אמר הקב"ה לישראל, בני אמרתי לכם אין חפצי אלא במי שאין בו עבירות, וחזרתי בדברי אפילו שיעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפל לארץ ויראה עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי ויראה עצמו כאלו חייב באשם תלוי בכל יום הרי עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ונותן לו בנים של תורה ועוסקי תורה ומקיימי תורה, ואשם דברי תורה בפיו לעולם, שנאמר וה' חפץ דכאו... (צו)

הבינה נקראת בכל מקום תשובה והמבין סוד זה יבין מה שנאמר "ושבת עד ה' אלקיך ושב את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים", הלא כתבתי למעלה כי הגלות בין השרים כסמוכים לאברהם ויצחק ושב וקבצך בשובי ישראל לרחובות הנהר למקום שאין ידי העמים והשרים שולטים, וזה סוד ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת לפניך, ושבת עד ה' אלקיך ושב את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים. (נצבים)

אמונות ודעות:

והעשירי הוא השב ונוהג בגדרי התשובה. וגדרי התשובה ארבעה, העזיבה, והחרטה, ובקשת הסליחה, והחלטה שלא יחזור. והארבעה כלולים במקרא במקום אחד, לפי שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו וגו', אשור לא יושיענו על סוס" וגו' (הושע י"ד). והנה אמרו שובה, שוב ממצב שאתה בו, וזהו עזיבת החטא, ואמרו "כי כשלת בעונך", רוצה לומר החרטה, כלומר שתהיו בדעה כי אותן עונות היו מכשולות ורע, ואומרו "קחו עמכם דברים", רוצה לומר בקשת הסליחה, ויש בו מלה זרה כל תשא עון וקח טוב, כנגד זה שתסלח לנו נודך ונאמר "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כ"ה), ודומה למלה זו "כל הבאיש על עם לא יועילו למו" (ישעיה ל') , והעיקר גזרתה מן כל קבל, שהוא כנגד בלשון התרגום ומשותף לעברית באמרו כל עמת שבא כן ילך. ובו נאמר "ונשלמה פרים שפתינו", אפשר לפרשו בכף הדמיון ונשלמה כפרים שפתינו, ואפשר שיש בו מלה נסתרת ונשלמה פרים אשר פצו שפתינו. ואמרו "אשור לא יושיענו" ענין החלטה שלא לחזור...

ואיני חושש על רבים מאומתינו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה הרביעי, כלומר החזרה, כי בטוחני שבזמן הצום והתפלה שהם יעזבו ויתחרטו ויבקשו כפרה, אלא שנראה לי שהם חושבים לחזור. לכן אמרתי, ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות, ואני אומר פרסום דברי הפרישות בעולם, ויזכור האדם ימי עניו עמלו ויגיעו וחולשתו ומותו והתפרקות חלקיו והתולעת והרמה והחשבון והענוי ומה שנספח לכל סוג מאלו, עד שיהא פרוש בעולם. ומי שנעשה פרוש בכולם יכללו כל חטאיו בכלל הדברים שהוא פורש מהן ותחזק דעתו בעזיבתם...

ויש לארבעה אלו שלשה נספחים, והם להרבות בתפלה, ובצדקה, והדרכת בני אדם. התפלה והצדקה אמר בהם "בחסד ואמת יכופר עון" (משלי ט"ז), אבל הדרכת בני אדם אמר בה "אלמדה פושעים דרכיך" (תהלים נ"א). ואבאר עוד שאם החליט האדם בדעתו בזמן תשובתו שלא יחזור עוד, אין תשובתו מתבטלת, אלא ימחלו לו העונות שלפני תשובתו, ויכתבו עליו מה שיעשה לאחריה. וכך אם אירע באופן זה כמה פעמים שעושה תשובה וחוזר אין עליו אלא מה שאחר תשובתו, כיון שהיה בכל פעם שלם בדעתו שלא יחזור. וזה שתמצא הכתוב אומר "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" (עמוס ב'), אינו בקבלת התשובה, אלא הוא דחיית העונש לאחר שליחות שהיה שולח אל בני אדם שובו ואם לאו אביא עליכם חרב ואשרה בכם רעב, אם שבו בעקבות השליחות הראשונה או השניה או השלישית סר מעליהם האיום, ואם לאו גוזר עליהם אותו הדבר, ואפילו שבים ברביעית לא תועיל להם תשובתם לדחות אותו הדבר מעליהם בעולם הזה, אבל תועיל להם להצילם מעונש בעולם הבא. (מאמר ה פרק ה)

וראוי שאבאר במקום זה שכל העברות יש להן תשובה, חוץ משלש, מי שהתעה בני אדם בדעה רעה שהעמיד, או בהוראה רעה שהורה להם, מפני שאינו יכול לחזור במה שעשה, ועליו נאמר "משגה ישרים בדרך רע בשוחתו הוא יפול" (משלי כ"ח). ומי שהוציא שם רע על אדם כשר, שאינו יכול לחזור בו, ועליו נאמר "פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב" (משלי כ"ה). ומי שיש גזלה תחת ידו ואינו מחזירה לבעליה, כאמרו "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה" (ויקרא ה')...

ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העברות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה אף על פי שעשה האדם תשובה. ואומר שהן ארבע, הראשונה שבועות השוא, כמו שאמר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ'). והשניה שפיכת דם נקי, נאמר בה "ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד'). והשלישית הנואף עם אשת איש, אמר בו "כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (משלי ו'). והרביעית עדות השקר, אמר בה "עד שקרים לא ינקה" (שם י"ט). ויש לצרף להן מה שכבר נגזר הדין עליו, כמו "רב לך אל תוסף דבר אלי" (דברים ג'), כמו שפרשנו. והתשובה על חמשת אלה מתקבלת, אלא שמנקודת לא ינקה אי אפשר בלי יסורין בעולם, הבאים על אותו אדם. וכן מי שהרע לחברו שלא בממון אלא בחרפות או במכות, הרי הדבר תלוי במחילתו על כך, אם מחל נסתלק העונש...

ואבאר עוד כי לתשובה חמש מעלות, כל מעלה שאקדימנה יותר חשובה משלאחריה. הראשונה שישוב האדם והוא באותו הגיל שחטא, ובאותה העיר, ואתם אשר חטא בהם מצויים לו, ועל זה נאמר "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה" (יחזקאל י"ח). והשני אם עבר אותו הגיל ויצא מאותה העיר ונסתלקו אותם אשר חטא בהם, ובו נאמר "ושבו לאשר העמיקו סרה בני ישראל" (ישעיה ל"א). והשלישי, מי שלא שב עד ששמע את האיום במכה שתחול עליו, כאמרו לאנשי נינוה "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (יונה ג'). והרביעי, מי שלא שב עד שבאה עליו מקצת המכה אשר אויים עליו בה, כאמרו "בני ישראל שובו אל ה' אלקי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור" (דהי"ב ל'). והחמישי, מי ששב עם יציאת נשמתו גם הוא נקרא בעל תשובה, כאמרו "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים" (איוב ל"ג), ואמר אחריו "יעתר אל א-לוה וירצהו", ולפיכך מנהגינו להחזיר את החולה בתשובה כאשר מתקרב מותו, ואומרים לו אמור חטאתי עויתי פשעתי תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. (שם פרק ו)

...ואף על פי כן אפילו המלוכלכת שבהן כל זמן שהיא בגוף אפשר לה לשוב להזדכך ולהתנקות, ולפיכך התשובה מקובלת כל זמן שהאדם חי, וכאשר יצאה ממנו אי אפשר לה להתנקות ממה שכבר יש בה... (מאמר ו פרק ד)

ואומר עוד על שני המצבים יחד, כלומר אם לא נשוב ויארעו מאורעות משיח בן יוסף, ואם נשוב ונפטר מהם, יתגלה לנו משיח בן דוד פתאום... (מאמר ח פרק ו)

חובת הלבבות:

...וכן ראש התשובה השפלות והשחות והכניעה, כמו שאמר הכתוב (דה"ב ז') "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני" וגו', ואמר (שם י"ב) "נכנעו לא אשחיתם". (שער ו הכניעה, פרק ח)

אמר המחבר, מפני שקדם מאמרינו בכניעה, והיא שורש התשובה והתחלתה, ראיתי לסמוך לה באור גדריה ואפני השלמתה. ואומר תחלה בחיוב התשובה והצורך אליה שכבר נתברר לנו מדרך השכל ומן הכתוב בתורה כי האדם מקצר מעשות מה שהוא חייב בו מחובות הבורא מדרך השכל מה שמצאנו עליו האדם מהתחלפות טבעיו והבדל שרשי הרכבתו והתהפכות מדות נפשו וסבות תנועתו, והתחייב בזה התחלפות מעשיו כפי החלוף ההוא, מהם הנאה והמגונה והעול והצדק והטוב והרע, ועל זה יצטרך לקשר תורה ומסורת הנהגה. אבל מה שכתוב בתורה בענין הזה, מהם מה שאמר הכתוב (בראשית ח') "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ונאמר (שם ו') "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום", ונאמר (איוב י"א) "ועיר פרא אדם יולד"... וכיון שהתברר אופני הקצור במעשי האדם היה מחנות הבורא אותו שנתן לו יכולת לתקן טעותו ולהשיב אבדת עבודתו בתשובה, והעיר אותו עליה באהבתו ובחמלתו עליו, ואחר כך נחץ דברה והבטיח בה על ידי עבדיו הנביאים והרחיב אמתלאותינו בנטותנו מדרך עבודתו, ויעד אותנו לקבל אותה ממנו ולרצות בנו מהרה, ואם ארך המרותנו את דברו והפרתנו את בריתו כמו שבאר בפרשת (יחזקאל ל"ג) "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט" וגו'.

ולפי שהיו הצדיקים שני מינים, האחד הנצלים מן החטא והעול, והשני השבים מן החטא, והיה רוב המון הצדיקים בעלי התשובה, התחיל המשורר ואמר (תהלים ל"ב) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", ואחר כך זכר הכת השנית הנצלת מן החטא, ואם היא קודמת במעלה, מפני שכל שב כבר היה צדיק קודם שיחטא, ואין כל צדיק שב, ואמר עליהם (שם) "אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון" וגו'. וזכר הכת הזאת באחרונה מפני מעוט מציאתה בכל דור, כמו שכתוב (שם ק"ל) "אם עונות תשמר י-ה א-דני מי יעמוד", ואמר (קהלת י"ז) "כי אדם אין צדיק בארץ" וגו'... ובעבור זה קבעו רבותינו בפתיחת תפלתנו ענין התשובה והסליחה בהרוצה בתשובה והמרבה לסלוח.

וראוי לנו עתה לבאר מדברי התשובה עשרה ענינים, הראשון מה היא התשובה, והשני לכמה חלקים תחלק, והשלישי במה תהיה התשובה מן האדם, והרביעי בבאור גדריה, והחמישי בתנאי כל אחד מהם, והששי איך אופני ההערה לאדם על התשובה, והשביעי בבאור מפסידי התשובה, והשמיני הישתוה בעל התשובה עם הצדיק הניצל מן החטא אם לא, והתשיעי אם יתכן לחוטא לשוב מכל חטא אם לא, והעשירי מה אפני התחבולה למי שהתשובה מחטאיו קשה עליו. (שער ז התשובה הקדמה)

ואומר בביאור מהות התשובה שטעם התשובה הוא התקנת האדם לעבודת הבורא יתברך אחר יציאתו ממנה וחטאו בה והשבת מה שאבד ממנה, אם בעבור סכלותו באלקים ובעניני עבודתו או שגבר יצרו על שכלו, או להתעלמותו ממה שהוא חייב בו לאלקים, או בעבור התחברותו לחברים רעים פתוהו וחטא בעבורם וכיוצא בזה... והיציאה מעבודת הבורא על שני דרכים, אם בעזיבת מה שצוה הבורא לעשותו והתעלמותו ממנו, או בעשות מה שהזהיר מעשותו, וכוון בו להמרות את בוראו. ואם תהיה יציאתו מן העבודה בעזיבת מה שצוה הבורא לעשותו בלבד, אופן תשובתו מקצורו יהיה בהשתדלו במעשה הנכון והדבקו בגדרי התשובה אשר אני עתיד לבארם בזה השער. ואם היתה במה שהזהיר הבורא מעשותו, אופן השגת קצורו יהיה בהשמרו מחזור אל כל מין המעשה ההוא ושישתדל לעשות הפכו עם הדבקו בגדרי התשובה ותנאיה אשר אני עתיד לבארם בשער הזה בעזרת הא-ל יתברך. והדמיון בזה בענינים טבעים באדם שחלה גופו מחמת המזון, אם מפני שנמנע מאכול מה שיש בו התמדת בריאותו, או מפני שאכל מה שהזיקו והפסיד בריאותו... (שם פרק א)

אבל חלקי התשובה שלשה, אחד מהם השב מחמת שלא מצא דרך לעבירה, וכשהוא מוצא גובר יצרו על שכלו ולא ימנע ממנה, וכאשר ישלים עשותה יראה גנות מעשהו ויתחרט על מה שעבר, וזה שב בפיהו לא בלבו, ובלשונו לא במעשהו, והוא חייב בעונש הבורא יתברך. ובו נאמר (ירמיה ז') "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וגו' המערת פריצים" וגו'. 

והחלק השני השב בלבו ובאבריו ועומד בשכלו כנגד יצרו ומתנהג להכריח נפשו ולהלחם עם תאוותיה עד שינצחנה וימנענה ממה שישנאהו הבורא יתברך, אלא שנפשו רוצה להטותו תמיד אל הפך עבודת הבורא ושואפת אל העבירה, והוא משתדל לחסום אותה, ופעם תנצחהו ופעם ינצחנה, וזה אינו שלם בדרך התשובה שמחייבת לו הכפרה עד שיסור מן העבירות לגמרי, כמו שכתוב (ישעיה כ"ז) "לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו" וגו'.

והחלק השלישי אדם שהתנהג בכל תנאי התשובה והגביר שכלו על תאותו והתמיד לחשוב עם נפשו וירא את בוראו ובוש ממנו, והשיב אל לבו גודל חטאו ועונו, והכיר גדולת מי שהמרה אותו ועבר על דברו, והציב עונותיו לנגד עיניו ולנכחו תמיד מתחרט עליהם ומבקש המחילה בהם כל ימי חייו עד בוא קצו, וזה ראוי אצל הבורא להנצל. (שם פרק ב)

אבל במה תהיה התשובה מהאדם אומר בזה כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים. הראשון שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי אם לא יתברר לו זה ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב (תהלים נ"א) "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד".

והשני, שידע בחיוב רוע מעשהו וגנותו, כי אם לא יתברר אצלו כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמו שכתוב (שם י"ט) "שגיאות מי יבין" וגו'.

והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי אם לא ידע זה אין צורך מביאו אל החרטה עליו. וכשיתברר אצלו כי הוא ענוש עליו יתחרט אחר כך ויבקש המחילה...

והרביעי, שידע שהוא שמור עליו ונכתב בספר עונותיו ולא יעבור עליו העלם ולא שכחה ולא הנחה, כמו שכתוב (דברים ל"ב) "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי"... כי אם יחשוב כי הוא מופקר ואיננו שמור עליו לא יתחרט ולא יבקש המחילה בו מפני איחרו עונשו עליו...

והחמישי, שידע באמת כי התשובה אופן רפואת מדוהו והדרך אל הארוכה מרוע מעשהו וגנות מפעלו, ושבה יתקן טעותו וישיב אבדתו, כי אם לא יתברר אצלו זה יתיאש מכפרת הבורא יתברך ומרחמיו ולא יבקש ממנו המחילה על מה שקדם לו מרוע מפעלו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ג) "אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה". והיתה התשובה על זה מהבורא על ידי נביאו "חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע" וגו'.

והששי, שיחשוב עם נפשו במה שקדם לבורא עליו מן הטובות ומה שקדם לו מהמרותו תמורת ההודאה עליהן, ושישקול עונשי העבירה עם ערבותה, וערבות גמול הצדקה עם צערה בעולם הזה ובעולם הבא...

והשביעי, חוזק סבלו להמנע מן הרע אשר הרגיל בו והסכמתו לסור ממנו בלבו ובמצפונו כמו שכתוב (יואל ב') "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם". ובהתקדם ברור אלו השבעה דברים בדעת החוטא תתכן ממנו התשובה מעונותיו. (שם פרק ג)

אבל גדרי התשובה הם ארבעה, הראשון החרטה על מה שקדם לו מן העונות, והשני שיעזבם ויסור מהם, והשלישי שיתודה בהם ויבקש המחילה עליהם, והרביעי שיקבל על נפשו שלא ישוב לעשות בלבו ובמצפונו. והחרטה אות על גנות מעשהו בעיניו, כמו שכתוב (יואל ב') "מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה"... ואנחנו רואים כזה בין בני אדם כשמראה החוטא לחברו החרטה על מה שחטא לו הוא הסבה החזקה למחול לו. והעזיבה אות על בירור אמונתו בגמול ובעונש... וכמו זה נראה בין בני אדם, כי כאשר ימנע המריע לחבירו מהרע אליו אחר החרטה אז יהיה ראוי למחול לו ולעבור על פשעו. ובקשת המחילה אות על כניעתו ושפלותו לפני האלקים, והתודותו בעונו סבת המחילה לו, כמו שנאמר (משלי כ"ח) "ומודה ועוזב ירוחם". ואמר בהפך זה (ירמיה ב') "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי"... וכה נראה בין בני אדם כי החוטא לחברו כשיכנע לו ויודה שחטא לו והרע אליו ובקש ממנו המחילה והכיר חברו ממנו שהוא מתחרט על מה שקדם לו מן החטא לא יתעכב מלמחול לו ומעבור על פשעו ויסיר מה שיש לו בלבו מן הנטירה.

אבל הקבלה שלא ישנה אות על ידיעתו ברוע מעשהו וגודל חטאו כמו שנאמר (איוב ל"ד) "אם עול פעלתי לא אוסיף"... וכמו זה נראה בין בני אדם כשיקבל החוטא לחברו על עצמו שלא ישנה להרע לו ויראה החרטה והעזיבה ויתודה יהיה זה גמר סבות המחילה לו והסר האשמה ממנו ודחות העונש מעליו. וכשיתקבצו בו אלו הארבעה גדרים בתנאים אשר אנו עתידים לבארם יכפר לו הבורא עונו ויעביר על פשעו. ואם יהיה העון ממה שנאמר בו (שמות כ') "לא ינקה", כשבועת שוא ואשת איש, מקיל הבורא עונשו בעולם הזה ומטיב לו בעולם הבא, ויכנס בכת הצדיקים כמו שנאמר (ישעיה נ"ט) "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" וגו'... (שם פרק ד)

אבל תנאי גדרי התשובה רבים מאד, אך אזכור עשרים תנאים ונבאר בכל גדר מגדרי התשובה חמשה תנאים, ובהם יהיה כל גדר מגדריה הארבע שלם.

מהם תנאי החרטה חמשה, הראשון, היראה ממהירות עונש הבורא לחוטא על מה שקדם לו מן העונות, ותחזק בעבור זה חרטתו, כמו שנאמר (ירמיה י"ג) "תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך" וגו'. והשני, שבירת לבו והכנעו לאלקים על מה שהיה ממנו מן החטא, כמו שנאמר (דה"ב ז') "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם". והשלישי, לשנות מלבושיו ותכשיטיו להראות סימני החרטה בדבריו ובמאכליו ובכל תנועותיו... והרביעי, הבכי והצעקה והאבל מתחרט על מה שקדם לו מן החטא, כמו שנאמר (תהלים קי"ט) "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך"... והחמישי, שיוכיח נפשו ויכלימנה במצפונו על מה שהיה מקצורו בחובת הבורא יתעלה עליו...

ותנאי העזיבה גם כן חמשה, אחד מהם עזיבת כל מה שהזהיר הבורא ממנו, כמו שנאמר (עמוס ה') "שנאו רע ואהבו טוב"... והשני, עזיבת המותר המביא לידי איסור כדברים המספקים אם מותרים הם או אסורים, כמו שנאמר על קצת החסידים שהיו פורשים משבעים שערים משערי המותר מיראתם שער אחד משערי האסור, וכמו הסייגים שצוו עליהם רבותינו ז"ל. והשלישי, שתהיה עזיבתו העבירות אחר יכלתו עליהם והזדמנותם לו לא ימנע מעשותם כי אם מיראת עונש הבורא... והרביעי, שתהיה עזיבתו העבירות מבשתו מן הבורא לא מיראת בני אדם ולא לתקותו אותם ולא לבשתו מהם, ולא יהיה כמו שנאמר בהם (ישעיה כ"ט) "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה"... והחמישי, שיעזוב עשות הרע עזיבת היאוש ממנו שלא יתן אל לבו לשנות אליו...

אבל תנאי בקשת המחילה כמו כן חמשה, אחד מהם התודותו בעונותיו ושירבו בעיניו ובלבו, כמו שנאמר (ישעיה נ"ט) "כי רבו פשעינו נגדך". והשני, שיזכור אותם תמיד וישימם לנגדו ונוכח פניו, כמו שכתוב (תהלים נ"א) "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד". והשלישי, שיתענה ביום ויתפלל בלילה עת שלבו פנוי ואין לו טרדה בעסקי העולם... והרביעי, שיתחנן אל האלקים ויעטוף אליו תמיד לכפר עונותיו ולמחול לו ולקבל תשובתו, כמו שכתוב (תהלים ל"ב) "חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי" וגו'... והחמישי, שיטרח וישתדל להזהיר בני אדם מכמות עבירותיו וליראם מעונשם ולהזכירם בתשובה מהם...

ותנאי הקבלה שלא ישנה לעשות מה שהזהיר ממנו הבורא חמשה כמו כן, אחד מהם שישקול  ערבות מהרה וכלה מעורבבת בערבות מתאחרת קיימת מתמדת זכה מבלי קדרות וערבוב, ושישקול צער מהר כלה אין לו קיימא בצער מתאחר מתמיד אין לו הפסק, כמו שכתוב על הערבות (ישעיה ס"ו) "­ראיתם ושש לבכם", ואמר על הצער (שם) "ויצאו וראו בפגרי האנשים" וגו'... וכאשר יתן החוטא אל לבו הדבר הזה ראוי לו לקבל עליו שלא ישנה אל חטאו. והשני, שיתן אל לבו בוא יום המיתה ובוראו יקצוף עליו על מה שקדם לו מן הקצור בחובותיו, וכאשר ישיב זה אל לבו חייב לירא מעונשו להסכים עם נפשו שלא ישנה אל מה שיקצוף אדוניו עליו. והשלישי, שיתן אל לבו הימים אשר נטה בהם מאחרי אלקיו ולא השגיח לעבודתו עם התמדת טובותיו עליו בהם... והרביעי, שישיב הגזלות וימנע מן העבירות וירף מהזקת כל הברואים... והחמישי, שיתן אל לבו גדולת הבורא יתעלה אשר המרה דברו ויצא מקשר עבודתו ומסורת תורתו, ויוכיח את נפשו ויכלימנה על זה... (שם פרק ה)

אבל אופן ההערה יהיה לאחד מארבעה דברים, האחד מחזוק הכרת האדם את אלקיו ובחינתו בהתמדת טובתו עליו ומה שהוא חייב עליה מעבודתו ושמור מצותיו והזהר ממה שהזהיר... והשני, בעת שתבואהו תוכחת הבורא יתברך והכלמתו על רוע מעשיו ומפעליו, בין על ידי נביא דורו אם יהיה בזמן הנבואה או מתורת ה' הנאמנה, או מפי מורה לעבודת האלקים אשר הוא טענת הבורא בארץ על ברואיו, ואין דור מן הדורות ריק ממנו... ועל הדרך הזה ימצא בכל הדורות ובכל הארצות לא יחסר קורא אל האלקים ואל עבודתו ומורה את תורתו. והשב הזה כעבד שברח מעבודת אדוניו ופגע עבד נאמן לאדוניו והוכיחו על ברחו מאדוניו, ויעץ אותו לשוב אליו והבטיחו שימחול לו, והזכירו רוב טובותיו וחסדיו עליו, ושב אליו ונכנע אליו.

והשלישי, כשהוא רואה נסיון הבורא וחוזק עונשו למי שהלך בדרכו לצאת מעבודתו יוסר בו וישוב אל ה' מיראתו עונשו ונקמתו החזקה... והרביעי, בבוא עונש הבורא עליו במין ממיני הצרות וכיון שהרגיש בו נעור והקיץ משנתו ושב אל האלקים מחטאו... והמצליח השב אל האלקים בפנים הראשונים, ותחתיו בהצלחה ובקבול מי שלא שב עד שבאתהו תוכחת הבורא והם הפנים השניים, ותחתיהם בהצלחה ובקבול מי שלא שב עד שחלה הרעה על סביביו, ותחתיו בקבול והחזרה מי שלא שב עד שחל עליו העונש... (שם פרק ו)

אבל מפסידי התשובה רבים מאד, וכבר זכרתי רובם במה שקדם מן השער הזה, וממפסידיה עוד ההסכם על העבירה והוא ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה, ולא תתכן תשובה עם זה... והוא שההתמדה מורה על בזותו דבר האלקים ושהוא מקל במצותו והזהרתו ומזמן עצמו לעונשו, ובו נאמר (במדבר ט"ו) "והנפש אשר תעשה ביד רמה, כי דבר ה' בזה". ועוד כי ההתמדה על העבירה ואם היא קטנה הולכת וגדלה בהתמדתו עליה והגדולה כשמבקש בעליה מחילה עליה ועזב אותה ליראת האלקים הולכת הלוך וחסור ומתמעטת עד שתמחה מספר עונותיו וינקה ממנה בעליה בתשובה. הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיכפיל פעמים רבות, וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים והוא ריר התולעת. ונראה החבל הגדול של ספינה כשמשמשין בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור עד אשר יפתח (יפסק) וישוב חלוש מכל חלוש. וכמו כן ענין הקטנות והגדלות בעבירות עם ההתמדה ובקשת המחילה...

וממפסידיה גם כן מי שיבטיח את נפשו לשוב באחרית ימיו וחושב שיתרחק מן העבירות לאחר שיגיע אל רצונו וישלים תאותו מהם, והוא כמרמה את אלקיו... וממפסידי התשובה גם כן שיהיה השב שב מקצת עונותיו ומתמיד על קצתם, כמו שיצא מן העבירות שבינו ובין המקום וישוב מהם ולא יצא ממה שיש בינו ובין בני אדם מגזל ואונאה וגנבה והדומה לזה... ואמרו רז"ל בענין הזה אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה, למי שתופס שרץ בידו אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כ"ח) ומודה ועוזב ירוחם... (שם פרק ז)

אבל אם ישתוה השב עם הצדיק, אומר כי יש מן השבים שישתוה אחר התשובה עם הצדיק אשר לא חטא, ומהם מי שיש לו יתרון על הצדיק, ומהם מי שיש לצדיק יתרון עליו אף על פי ששב. ובאור החלק הראשון הוא שיהיה החוטא בקצורו במצות עשה שאין בה כרת כציצית וכלולב וכסוכה והדומה לזה, וכאשר ישוב המקצר בהם בלבו ובלשונו וישתדל לעשות אותם ולא ישנה קצורו בהם ימחול לו הבורא וישתוה עם הצדיק אשר לא קצר בהם. ובכמו זה נאמר השב מן החטא כמי שלא חטא...

והחלק השני והוא שיש לו בו יתרון השב על הצדיק, באור זה שיהיה השב חטא חטא קטן במצות לא תעשה שאין בה כרת, ואחר כך שב ממנה תשובה שלמה בכל תנאיה, ושם עונו לעומתו ונוכח פניו ומבקש תמיד המחילה עליו ונכלם מבשתו מהבורא ונכנס בלבו המורא מעונשו ונשברה נפשו והוא נכנע ושפל לפני האלקים תמיד, והיה חטאו סבה לכניעתו והשתדלותו לפרוע חובות הבורא, לא יתגאה במאומה ממעשהו הטוב ולא ירבה בעיניו ולא יתפאר בו... חוטא הוא שיש לו יתרון על הצדיק שלא חטא החטא ההוא והדומה לו, כי הצדיק אין בטוחין בו שלא יתגאה ויגבה לבו וירום במעשהו... ובשב כזה אמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

והחלק השלישי שיהיה השב עובר עבירות גדולות ממצות לא תעשה שיש בה מיתה בידי אדם וכרת בידי שמים כחלול השם ושבועת שקר והדומה להם מן הגדולות, ואחר כך שב מטעותו בהם והשלים תנאי התשובה וגדריה, כי המחילה לא תתכן לו עד שינסוה בעולם הזה ממה שיוכל לסבלו וינקה מעונותיו... והצדיק שלא עבר אלו העבירות יש לו יתרון על השב מהם בלי ספק. (שם פרק ח)

אבל אם תתכן התשובה מכל חטא אם לא, אומר בתשובת השאלה הזאת כי העונות שני מינים, אחד מהם עונות שבין אדם למקום בלבד, ככחש באלקים והמחשבות הרעות והמצפונים הרעים ולאוין שבחובות הלבבות והרבה מחובות האברים אשר לא יחמוס החוטא בהם כי אם נפשו בלבד ואין אשמה עליו אלא להמרותו מצות אלקיו.

והמין השני עונות שבין אדם לחבירו, והם שיש בהם ענין מעניני הרעה והחמס לבני אדם אם בגופם אם בממונם או בזכרם ומקבץ החוטא חמסו בנפשו בהמרותו את אלקיו עם חמסו בני אדם. ומה שיהיה מן העונות והחטאים בין האדם לאלקיו בלבד תתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים כשיתעורר לקצורו וישתדל לשוב מעונו אצל בוראו ומן הדין עליו שתהיה התשובה מן העון במין שחטא בו אם יוכל, שאם יהיה החטא בחובות הלבבות כלב הרע והמחשבה הרעה והנטירה והקנאה והשנאה והדומה לזה, התשובה ממנו ראויה להיות בהטבת הלב ואהבת הטוב לבני אדם והמחילה להם. ואם יהיה החטא באבר מאברי הגוף כאכילת מה שאסר הבורא אכילתו והבעילות שהזהיר מהם וחלול שבתות ומועדים ושבועות שקר ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין ובאותו מין שהיה חוטא בו עם שתוף הלב בכונה לאלקים. וכל הענין הזה יתכן לאדם בחייו בעוד שהוא מאריך ימים עם בירור כונתו כשהוא מכוין לתשובה ולטהר נפשו מעונו אצל בוראו.

אבל מה שיהיה מן העונות לאלקים ולבני אדם יקשה על האדם התשובה מהם לכמה פנים, מהם שלא ימצא העשוק, או שימות, או שמקומו רחוק, ומהם שיאבד הממון מיד העושק ואין לאל לידו להשיב העושק לבעליו, ומהם שהעשוק שמא לא ימחול לעושק במה שעשקו מהזיקו בגופו וספרו בגנותו, ומהם שלא יכיר העושק את העשוק או שלא ידע סך הממון אשר עשק כמו שעשק אנשי קריה או אנשי מדינה ולא הכיר אותם ולא נתברר אצלו מספר הממון שלקח מהם בעול ובחמס... וממה שתקשה עוד התשובה ממנו מה שנהג בו האדם עד ששב לו המעשה הרע דבק כהדבק המעשים הטבעיים אשר לא יקל להניחם, כמו שכתוב (ירמיה ט') "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו"... ומהם שפיכות דמים והריגת הנקיים בין בפגיעה בין בהולכת רכילות כמו שידעת מענין דואג בעיר הכהנים אשר גרם להרגם ברכילות תחלה ופגע בהם אחר כך... ומהם עוד מי שגורם לאבד ממון חבירו ברכילותו אין עולה לו תשובה עד שירצה את חבירו אם בממון אם בפיוס ובכניעה למחול לו ולנשוא את חטאו... ומהם מי שבא אל הערוה והוליד ממנה ממזר, כי החרפה לא תמוש והשבת המעוות אי אפשר לו... ומהם מי שהרגיל לשונו לכזב ולספר בגנות בני אדם ולדבר בהם ואיננו יכול לעמוד על זה מרובו מפני שאין לו תכלית אצלו, וכבר שכח האנשים אשר דבר בם, והכל שמור עליו וכתוב בספר עונותיו... וממה שתקשה התשובה ממנו מי שהדיח בני אדם בדת שבדה להם והכריחם להאמין בה ותעה והתעה, וכל אשר יוסיף העם המאמינים בה יוסיף עונו ויכפל... ומשיג במין הזה מי שאפשר לו לצוות בטוב ולהזהיר מן הרע לאנשים תועים, ועכבו מזה יחול ממונם או יראתם או בשתו מהוכיח אותם ותעו ולא הורה אותם הדרך הישרה, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ג) "הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש". (שם פרק ט)

אבל איך אופן התחבולה למי שקשתה עליו התשובה נאמר בתשובת השאלה הזאת, כי מי שעבר עבירה מן העבירות שיקשה לתקנה באופן התשובה המיוחדת בה אינה נמלטת מאחד משני דברים, או שתהיה מן העבירות שבינו ובין בוראו, או שתהיה מן העבירות שבינו ובין בני אדם כמו האונאה והגניבה ומיני הגזלות והחמס והעול. ומאיזה מהם שיהיה ותהיה התשובה נמנעת עליו לאחד מן הפנים שהקדמנו, כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה ואשר בכחו ויכלתו מהם הבורא מקל עליו תשובתו ועובר לו על מה שנעלם ממנו ונמנע עליו, וישים לו מוצא קרוב מחטאו וירחיב אמתלאתו בו. ואם יהיה מעשר העריות אשר זכרנו במי שהוליד מאסורה יכרית הבורא את זרעו. ואם הוא מצד אונאה וגזל בממונו יתן לו הא-ל ממון ויפרענו לחבירו וירצהו וימחול לו. ואם הרע לחבירו בגופו או בממונו יכניס לו הבורא יתברך בלבו רצון ואהבה עד שימחול לו במה שהיה מחטאו עליו, כמו שאמר (משלי ט"ז) "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו"...

ואין התשובה נמנעת על החטא אלא מצד מצפונו ותרמית לבו, אבל אם הוא רוצה להתקרב אל האלקים לא יסגר שער התשובה בפניו ולא ימנעהו מהמגיע אליו מונע, אך הוא פותח לו שער הישרה ומורה אותו הדרך הטובה בחסדו ובטובו, כמו שכתוב (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך"...

ודע אחי כי התשובה על זה איננה יוצאת כי אם ממעשינו לא מדברינו, וחשוב עם נפשך תגיע לרצון בוראך כי לא ישיג הטוב היום אלא הממהר עליו ופרי הקצור והחרטה, הקיצה אחי משינת פתיותך וחמול על נפשך שהיא הנכבדת שבפקדונות הבורא אצלך, וכמה ועד מתי העכוב הזה, וכבר כלית ימיך ברצון תאותך כאשר יעשה העבד הרע, הלא תשוב לכלות שאר ימיך ברצון בוראך... מהר אחי ומהר קודם בא פחדך כי אינך בטוח יום אחד, ועיין לנפשך עיון שיאות לכמוך ויהיה שקול עם שכלך... וכן בעל התשובה אשר כלה רוב ימיו בזולת עבודת הבורא כשיחזור בתשובה באחרית ימיו ימחול לו הבורא מה שקדם מרוע מעשיו כל ימיו, כמו שכתוב (יחזקאל י"ח) "כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו"... (שם פרק י)

תרגום יונתן:

וירא אלקים - וחמא ה' צער שעבודהון דבני ישראל וגלי קדמוי ית תיובתא דעבדו בטומרא דלא ידעו אינש בחבריה. (שמות ב כה)

ושבת - טוביכון דצדיקיא מרי תתובא דכד תחובון ותתובון מטיא תיובתכון עד כורסי יקרא דה' אלקיכון אין תקבלון למימריה... (דברים ל ב)

אם תשוב - תתקבל תיובתך עד לא תתחתם גזירתך. (ירמיה ד א)

בטרם הרים - כד אתגלי קדמך דעמך עתידין למיחוב אתקינתא תתובתא. (תהלים צ ב)

מעוות - גבר די סריכן אורחותיה בעלמא הדין ומית בהון ולא הדר בתיובתא לית ליה רשות לאיתקנא בתר מיתיה... (קהלת א טו)

והחי יתן אל לבו - גברא צדיקא יתיב ויתן ללביה מיליה דמותא, ואין אית בידיה מדעם ביש ישבקיניה ויתיב. (שם ז ב)

רש"י:

רחצו הזכו - י' אזהרות של תשובה נגד י' ימי תשובה וי' מלכויות זכרונות ושופרות. (ישעיה א טז)

נירו - למדו מעובדי אדמה שנרים בקיץ להמית שרשי העשבים כן הטיבו מעשיהם ואל תצעקו מתוך הרשע. (ירמיה ד ג)

תתחמקין - תסתרי ממני שאת בושה לשוב מפני דרכך, הנה חדשה נבראת שהנקבה תחזיר אחר הזכר שישאנה. (שם לא כא)

לב אבות על בנים - על ידי בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום. (מלאכי ג כד)

זובח תודה - זבח תשובה, ושם דרך - השב אני שם ומלמד לו דרך לשוב. (תהלים נ כב)

באורך - בעוד הקב"ה מאריך אפו יתנו החוטאים לב לפתותו בתשובה ותפלה. (משלי כה טו)

נשא לבבינו - ומדרש רבותינו נשא לבבינו באמת להקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף, כי המודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו. (איכה ג מא)

רמב"ן:

ואתה תמשל בו - ...אם תחפוץ כי תטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו. (בראשית ד ז)

ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש ישתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ, מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרע ממנו מה שחטא... והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל אם השם הקשה את לבו מה פשעו. ויש בו שני טעמים ושניהם אמת, האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות הנה נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה... והטעם השני כי היו המכות עליו בפשעו... (שמות ז ז)

ומל ה' אלקיך את לבבך - זהו שאמרו בא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך... (דברים ל ו)

וטעם כי המצוה הזאת - והנכון כי על כל התורה יאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום, אבל המצוה הזאת על התשובה הנזכרת, כי "והשבות אל לבבך" ו"שבת עד ה' אלקיך" מצוה שיצוה אותנו לעשות כן, ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן... כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום, וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו - שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לדורות כאשר הזכיר "אתה ובניך ובכל לבבך". (שם שם יא)

כיון שאמרנו שראש השנה יום דין לכל אדם וכולן נדונין בו, צריכין הכל לשים הדבר על לבם ולשוב בתשובה, ולהתחרט על עונותם ופשעיהם, ולהרבות תפילה ותחנונים שימחול הקב"ה על לא הודע שלהם, שאין יום הכפורים מכפר אלא על השבים, והתשובה חסד גדול על הבריות, אבל עונש גדול הוא להם, שבזמן שאדם חוטא עובר על רצון בוראו שעה אחת בשעת החטא, וכשהוא עומד ואינו שב בתשובה, עומד במרדו כל ימיו ואינו חושש לעשות רצון בוראו, וכל שכן ישראל שמתפללין ומתודין ומלחשין בפיהם וצועקים בקולם חטאנו עוינו פשענו, ואינן מניחין העונות כלל, שזה בודאי מרד גדול הוא ומוסיף על עצמו כעס וחרון אף. משל לליסטים ששולל את הדרכים ולסטם את הבריות, והוא בא לפני המלך, אדוני מחול לי שהרגתי אנשיך ושללתי אנשי מדינותיך ולסטמתי דרכיך, ולמחר חוזר לרעות שעשה, שאין כל פיוסין שאמר למלך אלא ניאוצין ומיעוט כבודו ומוראו של מלך... (דרשה לראש השנה)

רד"ק:

ויאמר ה' אל קין - הדבור היה עמו כדי ליסרו ולהשיבו למוטב וללמדו דרך תשובה לו ולדורות הבאים, כי החוטא יש לו כפרה אם ישוב בתשובה שלמה. (בראשית ד ו)

על כן באה אלינו הצרה - למדנו בספור הזה כי כשתבא צרה לאדם ראוי לו לפשפש במעשיו ולבדוק מה היה המעשה הרע שעשה, ויתחרט עליו ויתודה לפני הא-ל ויבקש ממנו כפרה. (שם מב יג)

יעזב רשע דרכו - במעשה ובפה, כי אין תשובה מועילה אם אינה גם בנסתר, וצריכה להיות בפה ביד ובלב. (ישעיה נה ז)

כי אין איש - מצאנו בתורה ושבת עד ה' אלקיך וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך, שעל ידי תשובה יהיה קבוץ גליות, אך כתוב גם "וזכרתי להם ברית ראשונים" שבחסד הא-ל וזכות אבות יגאלו, וגם חז"ל נבוכו בזה, וא"ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או כולו זכאי, דכתיב "וירא כי אין איש", וכתיב "ועמך כולם צדיקים"... ויש לומר שרוב ישראל ישובו אחר שיראו סימני הגאולה, ויגאלו בזכות הרוב. (שם נט טז)

ובצום - התשובה הגלויה כדי להכניע הלב ושיראה איש חברו ויכנע גם כן. (הושע ב יב)

וישר - לכן לא ימאס החוטאים הרוצים לשוב, יורה חטאים בדרך - הידוע מבראשית, דרך תשובה לקין החוטא, ויכון לב השבים לדעת משפטי ודרכי הא-ל. (תהלים כה ח)

רחום יכפר עון - אף שיודע לבם מכפר במדת הרחמים למראים תשובה, ואינו מכפר הכל אלא פוקד עונם ומשיב חמתו מהם ומעיר רק מקצתה בהם, כי אם לא יסלח להם כלל יאמרו הרואים תשובתו ואינם יודעים שאינה בלב כי תשובה אינה מועילה. (שם כח לח)

כוזרי:

...ואחרי כן אל הצום הנכבד אשר בו ינקה מכל עון שקדם, וישיג בו מה שחסר לו בימים ובשבועים ובחדשים, ותנקה הנפש מהבלבולים המחשביים והכעסיים והתאויים, ותשוב מנטות אליהם תשובה גמורה בין במחשבה בין במעשה, ואם לא תתכן התשובה מהמחשבה בעבור גבורת הרעיוני עליה, במה שקדם לה מזכרון מה ששמעה מימי הנעורים משירים וחידות וזולתם, תנקה מהמעשה ותתודה על הרעיונים, ותקבל שלא תזכרם בלשונה כל שכן שתעשם וכמו שנאמר (תהלים י"ג) "זמותי בל יעבר פי"... (ג ה)

משנה תורה:

כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר "איש או אשה כי יעשו וגו', והתודו את חטאתם אשר עשו", זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין, אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח. וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר "והתודה אשר חטא עליה". וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או הלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר "מכל חטאות האדם"...

בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו". ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".

אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתו ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד, עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם". עבר על כריתות ומיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובא עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר "ונגלה באזני ה' צב-אות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". (תשובה פרק א)

אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר "וזכור את בוראך בימי בחורותיך". ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם", שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.

ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו" וגו', וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" וגו'. וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ. וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם". וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא חטא העם הזה חטאה גודלה ויעשו להם אלהי זהב".

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים, ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם. וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו לא יצליח". במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו, אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני הא-ל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם, וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר "דרשו ה' בהמצאו". במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר "כה' אלקינו בכל קראנו אליו".

יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל, שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה... הוידוי שנהגו בו כל ישראל "אבל אנחנו חטאנו" והוא עיקר הוידוי...

אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו... (שם פרק ב)

...אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר "וצדיק יסוד עולם", זה שצדק הכריע את עצמו ואת כל העולם לזכות והצילו. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום. (שם פרק ג)

...במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן, שנאמר "שובו בנים שובבים", אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה. (שם פרק ג יד)

ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן, המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה, והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה, כגון מסית ומדיח, הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו, הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו, ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם. ואומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר.

ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, ואלו הן, הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ואינו זוכה עמהן בזכות שעושין, והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה. והמלעיג על המצות שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן, ואם לא יעשה במה יזכה. והמבזה רבותיו, שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי, ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת, והשונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דרך תשובה, שהתוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה "זכור אל תשכח", "ממרים הייתם", "ולא נתן ה' לכם לב", "עם נבל ולא חכם". וכן ישעיה הוכיח את ישראל ואמר "הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו", "מדעתי כי קשה אתה", וכן צוהו הא-ל להוכיח לחטאים, שנאמר "קרא בגרון אל תחשוך". וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה, לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה, וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו, לפיכך יעמוד בחטאותיו שהם בעיניו טובים.

ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו. ואלו הן, המקלל את הרבים ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. והחולק עם גנב, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו. והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה, לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר. והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אמללים הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו. והמקבל שוחד להטות דין אינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו וכמה כוחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגלים ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיאו.

ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא. ואלו הן האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותו. המשתמש בעבוטו של עני שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרישה ויאמר בלבו אינן חסרים והרי לא גזלתי אותו. המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". המתכבד בקלון חבירו אומר בלבו שאינו חטא לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי. והחושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה.

ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד. ואלו הן, רכילות, ולשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו והן נרשמים בלבו, הוא שאמר שלמה "ורועה כסילים ירוע". וכבר בארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהן תמיד קל וחומר לבעל תשובה.

כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא. (שם פרק ד)

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לי מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה... וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו "מה יתאונן אדם חי" וגו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה" וגו'. (שם פרק ה ב)

...בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו כמו שהודענו, ראוי להפרע ממנו, והקב"ה יודע איך יפרע... במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס לפני הפורענות, וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אומר על ידי ישעיה, "השמן לב העם הזה" וגו'... לפיכך כתוב בתורה "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו...

ומהו זה שאמר דוד "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים" וגו', זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה. ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל "בא לטהר מסייעין אותו", כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא.

לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב, שמא ימות טרם שיזקין, הוא ששלמה אמר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".

אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרש מהם, וכן הוא אומר "יעזוב רשע" וגו'.

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

כל הנביאים כולן צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר "והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלקיך" וגו'.

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך", ונאמר "ולא שבתם עדי נאם ה'", ונאמר "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב", כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים, שנאמר "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי", ונאמר ביכניהו ברשעתו "כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני", וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו, "ביום ההוא נאם ה' צב-אות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם".

כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, שנאמר "עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", צועק ואינו נענה, שנאמר "כי תרבו תפלה" וגו', ועושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנאמר "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי", "מי גם בכם ויסגר דלתים" וגו'. והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", צועק ונענה מיד, שנאמר "והיה טרם יקראו ואני אענה", ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר "כי כבר רצה אלקים את מעשיך", ולא עוד אלא שמתאוים להם, שנאמר "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות".

בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם, שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותן מרובה ומעלתם מתגדלת, וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו". (שם פרק ז)

מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב "עונותיכם הטו" וגו', וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם... (תעניות א א)

רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד... (נזקי ממון ה י)

הניח להם אביהם מעות של רבית אף על פי שהן יודעין שהן רבית אינן חייבים להחזיר. הניח להם פרה וטלית של רבית וכל דבר המסויים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן. במה דברים אמורים כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת, אבל אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו, ואפילו דבר המסויים אין מחזירין.

הגזלנין ומלוה בריבית שהחזירו אין מקבלין מהן כדי לפתוח להן דרך לתשובה, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. אם היתה גזילה קיימת והרבית דבר המסויים והרי הוא בעצמו מקבלין מהן... (מלוה ולוה ד ד, וראה שם עוד)

שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו העבירות ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה הרי זה כשר, אבל אם באו שנים והכחישום ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל הרי זה ספק פסול, לפיכך לא יעיד, ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיודע שעשה תשובה.

כל מי שנתחייב מלקות בין שעשה תשובה בין שלקה בבית דין חוזר לכשרותו, אבל שאר פסולי עדות שהן פסולין משום ממון שחמסו או שגזלו אף על פי ששלמו צריכין תשובה, והרי הן פסולין עד שיודע שחזרו בהן מדרכן הרע.

מאימתי חזרת מלוים ברבית, משיקרעו שטרותיהן מעצמן, ויחזרו בהן חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפילו לעכו"ם...

מאימתי חזרת המועל בשבועה, משיבא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר להם חשוד אני, או יתחייב שבועה בבית דין שאין מכירין אותו בממון חשוב ישלם ולא ירצה להשבע. וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצאת טרפה מתחת ידו, שהרי הוא בכלל אוכלי טרפה שהן פסולין לעדות, הרי זה פסול לעדות עד שיראה במעשיו שניחם על רעתו, וילבש שחורים ויכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבדה בממון חשוב, או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב... (עדות יב ג, וראה שם עוד)

כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה... (אבל יג יב)

ספר חסידים:

וחטא גדול לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, אחר שזה דש במעשה לכנוס במדות החסידות ואינו חושש בשחוק הלצנים שיעשו ממנו והעושים כן לזכור מעשיו כאלו נועל דלת בפני השבים. ויהא מעלה על לבו שיהא לו זכות גדול וצדקה תחשב לו אשר מתבייש. ויראת ה' הטהורה נכנסת לו בלבו ומטהרת לבו וגופו מכל דבר רע שיסיעוהו מן השמים להחזיקו ביראת ה'. וכן אמרו הבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים מזמנין לו לעשות תשובה שלימה. כי פתחי תשובה לא נסתמו, ומצוה גוררת מצוה. ועתה כאשר יכנס האיש תוך פתחי התשובה יתפלל יום ולילה לפני בוראו שיצילנו ממדת הדין ושלא תבא תקלה על ידו. וכאשר יהיה האיש דש בחסידותו ואין לו יצר לסור ממדתו כי ישרה היא בעיניו מכאן ואילך ידריכנו בעל הישר בדרך ישרה, וכן אמר דוד (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו"... (ז)

עשרים וארבע דברים מעכבים את התשובה, ואלו הן, רכילות, ולשון הרע, בעל חימה, בעל מחשבה רעה, המתחבר לרשעים, והרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה, המסתכל בעריות, החולק עם גנב, האומר אחטא ואשוב מעון זה, והאומר אחטא ויום הכפורים מכפר, המבזה את רבותיו, המקלל את הרבים ובכלל עון זה המונע את הרבים מלעשות מצוה, והמטה את חבירו מדבר מצוה לדבר עבירה, והמשתמש בעבוטו של עני, והמקבל שוחד להטות דין, והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה עד שיחזירנה לבעליה, והרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו, והאוכל שוד עניים ואלמנות, הפורש עצמו מן הצבור, העובר על דברי חכמים והמתכבד בקלונו של חבירו, החושד בכשרים, השונא התוכחה, המלעיג על המצות, כל אלה עשרים וארבעה דברים מעכבים את התשובה, אין מונעין את התשובה אלא אם כן עשה מהן תשובה הרי הוא בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא. ואלה הדברים הם מתחלקים בעניינם, כי אינם כולם שוים בעונש ובענין התשובה, יש מהם דברים נועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, הפורש מדברי צבור, שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהם ולא יזכה עמהם בזכיות שהם עושים, והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקת גורם לו לפרוש מהם ואינו יודע את התשובה... (יט, וראה שם עוד)

חסידים הראשונים היו כותבים באגרת עונותיהם כשהיו חוטאים כדי להתודות על חטאתם, וכדי שיזכור ויתחרט ויעשה תשובה מפני שזוכר עונותיו שהוא עתיד ליתן דין וחשבון עליהם ויעשה תשובה, ולפיכך טוב לכותבם, לקיים מה שנאמר (תהלים נ"א) "וחטאתי נגדי תמיד". וזוכר יום המיתה וגיהנם ויום הדין, ולבסוף אהבת שמים כי היא מובחרת. אך ברמז יכתבם שלא ימצאם שום אדם. ומה שאמרו חציף מאן דמפרש חטאיה זהו שמגיד לכל אשר חטא, אבל מותר להגיד לאדם צדיק וצנוע אחד מעונותיו כדי שיורה לו האיך יעשה תשובה. אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לו לאדם בכל עת ימים שבין ראש השנה ליום כפורים יפה היא יותר ומיד היא מתקבלת... (כא וראה שם עוד)

זאת תורת השב בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו להדבק בבוראו, ועל כל עבירה ועבירה שתבא לידו יחשוב חס ושלום אם גוזרים עליו שמד יהרג על יחוד ה' וכי זה דבר הקשה שלא יוכל לעמוד בו יסבול עבור יחוד שמו, אז כל עבירה יקל עליו להעבירה ממנה, ומיד כשאדם בא ליטהר מסייעין לו מן השמים. ואם יהרהר אדם באשה אחת בתפלתו או בשאר הרהורים ינעוץ גודלי אצבעות ידיו בארץ ויתלה גופו עליהן ואל יסמוך בכותל, וזה הדבר יבטל ממנו ההרהורים. ואם יושב ולא יוכל לעמוד מפני בני אדם ינעוץ גודלי אצבעותיו בחוזק בארץ. ואם אדם במרחץ או במקום הטנופת ואהבת אשה נכנסת בלבו או עוברת לפניו יהרהר בדברי תורה, כי דברי תורה יפים לטהר הלב מיצר הרע, ואף על פי שבכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא להפריש אדם מן העבירה מותר... (כח)

אחד חילל שבת שהיה נושא את כספו, בא לפני חכם להורות לו תשובה, אמר לו הכסף או שוויו חלוק לעניים ולבני טובים המתביישים לקבל צדקה, ולא רצה לתת להם וגם החכם לא אמר לו תשובה אחרת. (קפא)

ראה כמה תעניות וצומות ובכיות ותחנונים אדם עושה כשבנו חולה כי נפשו מרה על בנו, כל שכן שהיה לו לעשות בעשותו דבר עבירה שהוא אובד טוב הנפש לעולמים. (שדמ)

יהודי אחד העלילו עליו הגוים ואמרו לו כך וכך עשית לנו והוצרך לישבע שלא עשה ונשבע באמת, אמר לחכם אני מצטער שנשבעתי אף על פי שאמת נשבעתי ובעל כרחי הוצרכתי לישבע כדי שלא ימיתו אותי, לפי שאבי ואמי לא נשבעו מעולם ואפילו באמת. א"ל החכם אם תרצה שיתכפר לך קבל עליך שלא תזכיר שם שמים לא באמת ולא בחנם ולא בלעז ולא בשום לשון כמו שרגילים לומר כך יעזרנו ה', ואתה אל תאמר כך אלא כשתקרא בפסוק, ואפילו לא יהי לך משא ומתן אלא אם כן תוכל להאמין בלא שבועה כדי שלא יביאך לידי שבועה. (תיט)

אחד בא לפני חכם ואמר לו שהוא חולה והוא סבור שלא יחיה והוא חטא כשהיה לו ליתן הרבה לכיס של צדקה לא נתן אלא מועט כך עשה הרבה פעמים, ועתה מתחרט אני ואין לי במה לשלם אלא הבית שלי, ויש לי בנים, ושאל לחכם מה יעשה, אמר לו תודיע זה לב' טובים שבעיר ותבקש מהם שימכרו הבית ובמקצת יפרנסו בניך וילדי ביתך ובמקצת יפרנסו עניי העיר או בצרכי צבור והקרן יהא מונח בכח הקהל. (תקצו)

אחד גזל דרך רמאות כגון שעשה לו טעות ואותו הנגזל הלך למדינת הים למרחוק, וזה שרמהו נתחרט ורצה להשיב הגזילה ולא יכול כי הלך לו. ושאל לחכם אמר הרי אמרו יוליכנו אחריו אפילו למדי וזה רחוק, מה אעשה. אמר לו החכם אותו כבר הוא במקום רחוק שלא תוכל לבא אחריו ואין לך מה להוציא בדרך, ועוד הלסטים יגזלו ממך, ואפילו היה יודע שרמית אותו לא היה שב הנה עבור אותו ממון והיה מתייאש, תחקור אם יש לו בנים שם או אם יש קרוב תן לו, ואם לא תעשה בהם צרכי רבים. והוא הרויח עד שהשכיר שליח נאמן ושלח לו. (תקצז)

כתיב (קהלת י"ב) "ויותר מהמה בני הזהר", כי אמרו מי שגזל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי גזל לא יצא ידי חובת שמים עד שיתן לכל אחד ואחד. וכתיב (ויקרא ה') "והשיב את הגזלה אשר גזל", כיון שאמר גזילה למה אמר אשר גזל, אלא אם באותו יום שגזל השיב אין להוסיף יותר עליו, ואם לא השיב באותו יום או שבוע או באותו חודש או יותר צריך להוסיף על הגזילה כפי מה שהיה מרויח מעת שחסרו עד שהשיב לו... ולבד מזה יחשוב הצער אף על פי שכל זה לא הצריכתו תורה אבל לצאת ידי שמים צריך לחשוב הצער... (תקצח)

ואף על פי שלא הזכירו חכמים עומק התשובה הזאת, כך היא לחפצים שלא יקראו לדין לעולם הבא, ואף בעולם הזה לא יקבל עונש ונקמה לפי שמקבל עליו העינויין שהיו ראויין לו מן השמים. וכל זה אין להורות אלא למי שמתחרט ומבקש להיות נקי מן הקב"ה. רק אם רבים גזל אף על פי ששב באלו הדברים שכתבנו, הקב"ה מביא עליו כדרכיו מפני שהרבים בקשו עליו נקמה, ויקבל שכר על העונשים שבאים עליו מן השמים, כי מאחר שמדעתו קבל עליו עונשים ועינויים ותשובות שכתבנו אינו ראוי לקבל עליו עונש מן השמים... (תקצט, וראה שם עוד)

וראוי שנדע כי כל העונות מתכפרות בתשובה אלא עון המתעה את הרבים והמתעה אותם בנימוס רע ובטעות רע ובהוראה שהורה אותם שלא כתורה ושלא כהלכה לימדם אין עונו מתכפר, מפני שאין יכול לתקן מה שעיות ואינו יכול להשיב את הרעות אשר לימד אותם וחטאת הרבים תלויה בו, ועליו נאמר (משלי כ"ח) "משגה ישרים בדרך רע". והשנית מי שמוציא שם רע על חבירו חרפו בחרפה אשר אינו חשוד בה ולא הכירה אין עונו מתכפר מפני שאינו יכול לתקן מה שעיות ואינו יכול להשיב חרפת חבירו, והשלישית מי שיש בידו גזל ועושק ואינו משיב גזילתו...

ועוד יש מן העונות שאין מתכפרים אלא לאחר נקמה ופרעון בעולם הזה, והם ארבעה, הראשונה שבועת שקר, ובה נאמר (שמות כ') "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא". השני שופך דם נקי... השלישי הנואף עם אשת איש... הרביעי המעיד עדות שקר... אלו עונות אם יעשה אדם אותם ויעשה מהם תשובה יפרע ממנו היוצר בעולם הזה בפרעון קל בשביל שנאמר בהן לא ינקה, ואחר כך ינצל מדינה של גיהנם. וגם יש רשע שבכלל עונותיו נצורים ושמורים ליום הדין ואחר כך שב מרשעו ועשה תשובה וחזר מחטאו ועזב חובתו, ונתחייב שילקה על זדונו בזה העולם כדי שיקרע גזר דינו, וכיון ששב מרשעו ועשה תשובה התחילו היסורים לבא עליו והנגעים שולטים בו, לפיכך תמהו כל רואים ממעשיו... (תריג)

מי שמחטיא את הרבים וחלה אין מתפללים עליו שיתרפא, או מי שמונע את הרבים לעשות מצות, ואף מי שהחטיא את הרבים ומתו מקצתם וחלה אין מתפללים עליו שיעשה תשובה כי לא יועיל, אבל מי שמונע לעשות זכיות יוכלו להתפלל שלא יעשה יותר... (תרפח)

אחד בא לפני חכם א"ל זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים אמר שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד, א"ל כל עונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם, שהרי יאשיהו שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו... וכן מי שהיה שכור כלוט חייב, אבל אינו כל כך חייב מכל מקום על ידו נעשה, אבל אם אמר לו מאד קטן הייתי כשגנבתי, כיון שאינו זוכר בו אינו צריך לשלם. (תרצב)

הנפש החוטאת היא תמות, ותשובה מועלת ואינה מבטלת את הגזירה כולה אלא נותנת מתון לרעה שלא תמהר. וגם התשובה מועלת לנשמה להביאה לעולם הבא. (תתשסח)

חזקוני:

וזאת ליהודה - כאן פרש"י אמר משה מי גרם לראובן שיודה, יהודה, ואם תאמר הרי הודאת ראובן קדמה לשל יהודה, שהרי בפרשת וישב גבי וישב ראובן אל הבור פרש"י לא היה במכירה שהיה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה לא הודה עד שנתעברה תמר. אלא יש לומר דודאי ראובן אודי קודם, אלא בצנעה אודי בשקו ובתעניתו, אבל בפרהסיא לא אודי, וכשהודה יהודה ואמר צדקה ממני, עמד ראובן ופרסם הודאתו ואמר אף אני בלבלתי יצועי אבי... (דברים לג ז)

רבינו יונה:

מן הטובות אשר היטיב השי"ת עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו וישרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתות תשובה", שנאמר (ישעיה ל"א) "שובו לאשר העמיקו סרה"... והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, והתבאר, כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו, כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו, שנאמר (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו". והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת, ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו, שנאמר (שם ל') "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך", ואומר בגוף הענין (שם) "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" להשיג אהבתו... (שערי תשובה א א)

ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקץ עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה... (שם ב)

ולא ימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ, אשר הם ישנים שוכבים ולא ישיבו על לבבם, ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם, ויש מהם נדחים מעל השם ב"ה לא יאמינו לעונש החטא. ואמרו רז"ל (ברכות י"ט) אם ראית תלמיד חכם שעבר עברה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, כי ודאי עשה תשובה. (שם ג)

ועוד, התבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא, כי לולא התמהמה כי עתה שב נאנח במרירות לב, ברגזה ובדאגה ודלפה עינו מתוגה, כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו, יכבוש את יצרו ויזכור אשר עבר עליו כוס המרירות ולא יוסיף לשתותו עוד... (שם ד)

השנית, כי השונה בחטאו, תשובתו קשה, כי נעשה לו החטא כהתר, ובזה כבדה מאד חטאתו, כמו שנאמר (ירמיה ג') "הנה דברת ועשית הרעות ותוכל", באור ותוכל, כי הרעות נעשות לך כהתר וכדבר שהוא ביכלתך וברשותך... (שם ה)

והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקב"ה. ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה, אך לא תטהר הנפש טהור שלם להיות העונות כלא היו, זולתי כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר. וכן כתוב (תהלים ל"ב) "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה". וכענין הבגד הצריך כבוס, כי המעט מן הכבוס יועיל בו להעביר הגועל ממנו, אך לפי רוב הכבוס יתלבן... ואמרו רז"ל (ע"ז י"ט) "אשרי איש ירא ה'", בעודו איש, רוצה לומר, כי תשובת האדם המעולה, בימי בחורותיו, בעוד כחו עליו ויתגבר על יצרו, אכן כל תשובה מועילה, כמו שנאמר (שם צ') "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", ואמרו רז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב א) עד דכדוכה של נפש. (שם ט)

עתה נבאר עקרי התשובה. העיקר הראשון, החרטה, יבין לבבו כי רע ומר עזבו את השם, וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושלם על העון, כענין שנאמר (דברים ל"ב) "לי נקם ושלם"... ויתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו, מה עשיתי, איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עון ומן השפטים הרעים כי רבים מכאובים לרשע... ואיך החלפתי בעולם חולף עולם עומד לעד לעולם, איך נמשלתי כבהמות נדמיתי והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין ותעיתי מדרך השכל... (שם י, וראה שם עוד)

העקר השני, עזיבת החטא. כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד, ואם און פעל, לא יוסיף, כענין שנאמר (יחזקאל ל"ג) "שובו שובו מדרכיכם הרעים", ונאמר (ישעיה נ"ה) "יעזב רשע דרכו".

ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה, כי התאוה תאוה ויחזק עליו יצרו ויתקפהו, ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו... ראשית תשובת האיש הזה, החרטה, ולשים יגון בלבו על חטאתו ולהיות נפש נענה ומרה כלענה, אחרי כן יוסיף בכל יום יראת השם בנפשו, ויתן חתת אלקים בלבבו בכל עת, עד אשר יהיה נכון לבו בטוח בשם, כי אם יוסיף יעבר בו היצר ויפגשהו כפעם בפעם ורבה עליו תאותו כמשפט הראשון, לא יהיה נפתה לבו עליו ויעזוב דרכו, כמו שנאמר (משלי כ"ח) "ומודה ועוזב ירוחם", הזכיר תחלה ומודה, על החרטה והודוי, ואחר כך ועוזב.

אך האיש המתיצב על דרך לא טובה תמיד, וגבר על חטאיו דורך בכל יום ושונה באולתו, ושב במרוצתו גם פעמים רבות... ראשית תשובת האיש הזה, לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה, ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטא, אחר כן יתחרט על עלילותיו הנשחתות וישוב אל השם, כמו שנאמר (ישעיה נ"ה) "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו"...

והיה כי יבואו יסורים ומכאובים על הרשע אשר תמיד כל זממיו להתהלך באשמיו, יוסר בתחלה, וישוב מחשבתו הרעה אשר חשב ויכרית מעבדיו מידיו...

העקר השלישי, היגון. ישתונן כליותיו ויחשוב, כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו, ויגדיל יגון בלבבו, וסער מתחולל ברעיוניו, ויאנח במרירות לב, כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו על חטאתו אשר חטא ולא השלים חקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם... ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השי"ת והשחית והתעיב עלילה לפניו ולא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין, וחסד עשה עמו, וידו תנחהו בכל עת, ונוצר נפשו בכל רגע, ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו, ואיך טח מראות עיני החוטא מהשכיל לבבו. והמשכיל אשר נפקחו עיניו יוחקו הדברים האלה בלבבו, ויבואו חדרי רוחו. (שם יב)

ומדרגות התשובה ומעלותיה, לפי גודל המרירות ועוצם היגון, והיא התשובה אשר תבוא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה, כי לפי שכלו וכפי אשר תפקחנה עיניו וירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו על רוב עוניו, כמו שנאמר (ישעיה נ"ז) "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי". באורו, כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני כי הוא מן העליונים, ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי, לא אריב עוד ולא אקצוף, כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר היא מלפני ונשמות אני עשיתי. על כן יקל העון כפי אשר תכבד עבודת האנחה עליו, כי היגון יבוא מאת טהר הנשמה העליונה, ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברב יסורי הגוף ומכאוביו... (שם יג)

העקר הרביעי, הצער במעשה, כמו שנאמר (יואל ב') "וגם עתה נאם ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד". ואמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ד') הלב והעינים שני סרסורי חטא... לכן בזאת יכפר עון הסרסורים במדת תשובתם כנגד מדת משובתם, כי יתכפר עון לבב החטאים במרירותם ואנחותם בשבר אשר הם שוברים אותו, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) "כי רוח מלפני יעטוף"... (שם טו)

העיקר החמישי, הדאגה, כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו, כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתם ויסורים ממרקים, כמו שנאמר, (תהלים ל"ח) "כי עוני אגיד אדאג מחטאתי". וענין היגון על שעבר, וענין הדאגה על העתיד. ועוד שנית ידאג, אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי. והגם כי הרבה צער והרבה בכה, יזחל ויירא אולי לעומת זה הרבה אשמה, ולא השלים חקו את כל ענותו וכאשר יבכה בצום נפשו. ומי שהתבונן בגודל עבודת הבורא על יצוריו, וכי אין קץ לרעת הממרה את פיו, כל אשר יוסיף בעבודה ובדרכי התשובה, הלא מצער היא והנה למעט בעיניו... (שם טז)

ועוד ידאג בעל תשובה פן יתגבר עליו יצרו, כמו שאמרו ז"ל (אבות ב' ד') "אל תאמן בעצמך עד יום מותך". כל שכן האיש אשר נצחו יצרו כבר, כי ראוי להשמר מן היצר האורב בכל עת ולהוסיף בנפשו יראת השם יום יום, ותהיה לו למעוז בעבור עליו כל משברי היצר המתחדש לעתיד. (שם יז)

"ומודה ועוזב ירוחם", פירוש, אף על פי כי יסודות התשובה שלשה, החרטה, והוידוי, ועזיבת החטא. החרטה והוידוי בכלל מודה, כי המתודה מתחרט, ואין תשובה פחותה משלשה אלה כי המתחרט ומתודה ואיננו עוזב החטא, דומה למי שטובל ושרץ בידו שלא עלתה לו טבילה. אכן מודה ועוזב ירוחם, כי הוא בעל התשובה, אף על פי שיש לתשובה מדרגות רבות, כאשר בארנו. (שם יט)

אמר אחרי כן, (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה", פירוש אף על פי שהוא מודה ועוזב יש עליו לפחד תמיד, אולי לא השלים חק התשובה, כי צריכה למדרגות רבות. ויוסיף אומץ בכל יום להשיג המדרגות. גם יפחד אולי יתחדש עליו יצרו וישמר ממנו בכל עת, ויוסיף יראת השם בנפשו תמיד, ויתפלל תמיד אל השם לעזרו אל התשובה ולהציל מיצרו. ומקשה לבו יפול ברעה, האומר בלבו, כבר השלמתי חוק תשובתי, ואיננו משתדל תמיד להשיג מדרגות התשובה ולהוסיף בנפשו יראה, יענש על זה, כי הוא רום לבב ואיננו מכיר מגרעת נפשו, וגם איננו מכיר גודל חיובו להכשיר דרכיו ביתרון הכשר לפני השם. גם איננו נשמר מיצרו האורב לו תמיד, על כן יפול ביד יצרו. (שם כ)

העקר הששי, הבושה, כענין שנאמר (ירמיה ל"א) "בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". והנה החוטא יבוש מאד לעבור עברות לפני בני אדם, ויכלם אם ירגישו ויכירו בעבירותיו, ואיך לא יבוש מן השי"ת? ואין זה כי אם לפי היות השי"ת רחוק מכליותיו, על כן יבוש מן הנבראים ולא יבוש מן הבורא יתברך... (שם כא)

והמדרגה העליונה בזה, שיכלם האדם על עונותיו מלפני השי"ת, וענין ההכלמה ההרגשה בבושה והשתנות זיו פניו, כענין שנאמר (תהלים ס"ט) "כסתה כלמה פני". ובכל מקום תראה הכלמה נזכרת אחר הבושה, כי היא יתרה מן הבושה... ואמרו רז"ל (ברכות י"ב) העושה דבר ומתביש ממנו, מוחלים לו על כל עונותיו... (שם כב)

העקר השביעי, הכניעה בכל לב, והשפלות, כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע מערכו, כענין שנאמר (תהלים ט"ו) "נבזה בעיניו נמאס"... על כן יכנע ויהי שפל בעיניו. ודוד ע"ה בהתודותו על חטאו בבוא אליו נתן הנביא, אמר בסוף דבריו (תהלים נ"א) "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". למדנו מזה כי ההכנעה מעקרי התשובה, כי המזמור הזה יסוד מוסד לעקרי התשובה, ובהכנעה יתרצה האדם אל השם, שנאמר (ישעיה ס"ו) "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח"... (שם כג)

ודע כי מעלות ההכנעה רבות, כאשר יתבאר בשערי הענוה בעזרת השם. והמדרגה העליונה בהכנעה המחויבת מדרך התשובה, שיגדיל ויאדיר עבודת השם, ולא יחזיק טובה לעצמו, כי יקטן הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב בעבודת השם, על כן יכנע ויעבוד בהצנע, ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים ויסתירם מדעתם כפי היכולת... (שם כד)

ועוד נתחייב בעל התשובה על הכניעה, מפני שהוא חייב להסיר מנפשו המדות שגורמות לחטא ומעוללות הפשעים. (שם כו)

העקר השמיני, ההכנעה במעשה, שיתנהג במענה רך, כענין שנאמר (משלי ט"ו) "מענה רך ישיב חמה", בקול נמוך, כי זה מדרך השפלות, כמו שנאמר (ישעיה כ"ט) "ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך", בהפך ממה שנאמר על העשיר בעל הגאוה (משלי י"ח) "ועשיר יענה עזות". ולא יתעסק בנוי המלבושים והתכשיטים... והיו תמיד עיניו שחות... (שם כט)

העקר התשיעי, שבירת התאוה הגשמית, ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטא ולמשוך העון בחבלי השוא, ויעשה גדר לשמור את דרך התשובה, ויפרוש מן התענוגים, ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים, ויתנהג בדרכי הפרישות ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו... ואל יגש אל אשה רק לקיים מצות פריה ורביה או למצות עונה, כי כל זמן שהאדם הולך אחרי התאוה נמשך אחרי תולדות החומר, וירחק מדרך הנפש המשכלת, ואז יתגבר יצרו עליו... (שם ל, וראה שם עוד)

העקר העשירי, להיטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו. אם הסתכל בעריות יתנהג בשחות העינים, אם חטא בלשון הרע, יעסוק בתורה. ובכל האברים אשר חטא, ישתדל לקיים בהם המצות, וכן אמרו רז"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו הם מתרצים... (שם לה)

העקר האחד עשר, חפוש דרכיו, כענין שנאמר (איכה ג') "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'", ויעשה כן לשלשה דברים, האחד, למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם ויתודה על כלם, כי הודוי מעקרי הכפרה. השני, למען ידע כמה לו עונות וחטאות ויוסיף להכנע. והשלישי, כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא, צריך שידע הדברים אשר חטא עליהם כדי לעשות בהם גדרים ולהשמר מאד לנפשו בהם ממארב היצר, כי נפשו עלולה בהם אחרי אשר נקלו בעיניו ושלט יצרו בהם, והנה נפשו חולה מהמעשים ההם, והחולה כאשר יבריא, צריך להזהר מהרבה ענינים שלא יחזירוהו לחליו. (שם לו)

העקר השנים עשר, צריך שיחקור וידע ויכיר גודל העונש לכל אחד מעונותיו, באיזה מהם יש מלקות, ובאיזה יש חייבי כריתות, ובאיזה יש חייבי מיתות בית דין, למען ידע גודל עונו בהתודותו, וימרר בבכי על אשר הכעיס תמרורים, ולמען יוסיף להכנע, ולמען יפחד מעונותיו כי העברות החמורות תשובה תולה כפרתן, ויסורים ממרקים, ויתבאר העקר הזה בשער השלישי.

העקר השלשה עשר, להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו לארבעה פנים. האחד, כי אין לו להביט לקטנות העבירה, אבל יביט לגדולת מי שהזהיר עליה. והשני, כי היצר שולט בעבירות הקלות, ואולי תהיה זאת סבה להתמיד בהן, ואז יחשבו גם הן כחמורות בהצטרף עונש כל פעם, ומשלו על זה מחוט של משי שהוא נרפה וחלש, וכאשר יכפלו אותו כפלים רבים יעשה עבות חזקה.

השלישי כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהתר, ויפרוק עולה מעליו ולא ישתמר ממנה, ויחשב עם פורקי עול ומומרים לדבר אחד. והרביעי, כי אם נצחו היצר בדבר קטן, ינצחהו מחר בדבר גדול, כמו שאמרו רז"ל (שבת ק"ה ב') כל המשבר כלים בחמתו יהי בעיניך כאלו עובד ע"ז, שכך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עבוד ע"ז... (שם לח)

העקר הארבעה עשר, הוידוי, שנאמר (ויקרא ה') "והתודה אשר חטא עליה", ויש עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו כי היה נענש עליהם באחזו מעשי אבותיו בידו, וכן כתוב (שם כ"ו) "והתודו את עונם ואת עון אבותם". (שם מ)

העקר החמשה עשר, התפלה, יתפלל אל השם ויבקש רחמים לכפר את כל עונותיו, שנאמר (הושע י"ד) "קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו". קחו עמכם דברים, זה ענין הוידוי, אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, זה ענין התפלה. וקח טוב, מעשה הטוב שעשינו, כי אמרו רז"ל (סוטה כ"א א') עבירה מכבה מצוה, ובעת התשובה יתכפרו העונות ותתעורר זכות המצוה ויאיר נרה אחרי אשר לא הגיה אורו לפני התשובה... (שם מא)

ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם למחות פשעיו וכענן חטאתיו, ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא, כענין שכתוב בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורים, (איוב ל"ג) "יעתר אל א-לוה וירצהו", כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מן היסורים ומכל גזרה, ואין לשם חפץ בו, ומנחה לא ירצה מידו. ותאות הצדיקים מן ההצלחות, להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו, החיים הקימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות... (שם מב)

ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם תמיד שיעזרהו אל התשובה, כמו שנאמר (ירמיה ל"א) "השיבני ואשובה כי אתה אלקי". (שם מג)

העקר הששה עשר, תקון המעות באשר יוכל לתקון, כענין שנאמר, (יונה ג') "וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה", ונאמר (שם) "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם", כי בדברים שבין אדם לחברו כמו הגזל והחמס, לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה. וכן אם ציער את חברו והציק לו, או הלבין פניו, או ספר עליו לשון הרע, אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה... (שם מד)

וראוי לבעל תשובה לעשות כן קודם הודוי כדי שיתרצה בודויו, ודוד עליו השלום בעת התשובה כן עשה קודם הודוי, שנאמר (תהלים נ"א) "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך". פירוש, לך לבדך אני נחשב חוטא ואינני צריך זולתי למחילתך, ואם חטאתי לאיש כבר בקשתי מחילה ממנו, וכפרתי פניו... או יהיה פירושו, לך לבדך חטאתי, לא חטאתי לאיש ולא העתרתי דברי עליו, ולא לקחתי מיד איש מאומה שאצטרך למחילתו ולהשיב את גזלתו, ואין כפרתי תלויה אלא בסליחתך... (שם מה)

העקר השבעה עשר, לרדוף פעולות החסד והאמת, כענין שנאמר (משלי ט"ז) "בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע". ואתה התבונן בסוד המקרא הזה, כי האמנם אם החוטא לא שב אל השם, לא יתכפר עונו בפועל החסד, כמו שנאמר (דברים י') "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ופירשו רז"ל (ילקוט משלי תתקמ"ז) לא יקח שוחד מצוה למחול ולהעביר על העונות... אכן זה שאמר שלמה ע"ה "בחסד ואמת יכופר עון", על בעל התשובה דבר, כי יש עברות שהתשובה ויום הכפורים תולים ויסורים ממרקים, כאשר יתבאר בשער הרביעי. והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורים, בשגם הצל יציל מן המות, כמו שכתוב (משלי י') "וצדקה תציל ממות".

ועוד יש עון, והוא עון חילול השם, שהתשובה ויסורים תולים ומיתה ממרקת, כמו שנאמר (ישעיה כ"ב) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". והנה כאשר האדם משתדל לתמוך ביד האמת, ויעזור אחריה ויתעורר בדבריה, והופיע אורו לעיני בני עמו, ויחזק ידי אנשי האמת ונשא ראשם, וכתות השקר ישפילן יגיען עד עפר, הנה אלה דרכי קדוש השם, על כן בהרבות פעליו לקדש את השם ולעורר האמת להכין אותה ולסעדה, ונסלח לו מעון החלול עם התשובה, בשומו האמת לעומת אשמת החילול, זה באור "בחסד ואמת יכופר עון". (שם מז)

העקר השמונה עשר, היות חטאתו נגדו תמיד, כי ראוי לנפש החוטאת לזכור עונותיה תמיד, ואל תשכח אותם לקץ ימים, ומלבבו לא יחטפו עד בוא חליפתו... כענין שנאמר (תהלים נ"א) "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד". (שם מח)

העקר התשעה עשר, עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו. ואמרו רז"ל (יומא פ"ו ב') איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד, כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה, רצונם לומר, כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו, ואונו בשרירי בטנו כעת הראשונה אשר חטא, וכבש יצרו ונמלט בעוז יראת השם וגאון פחדו. ומי שלא הזדמן לידו כענין הזה, יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו, ככה יעשה כל הימים, וכאשר יחליף כח היראה די כבוש בכח הזה את יצרו ומסת משלו בעוצם התאוה, הלא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע, כי אם יבוא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון יציל את נפשו מדי יצרו, והנה הוא לפני השם במדרגה העליונה מן התשובה... (שם מט)

העקר העשרים, להשיב רבים מעון כאשר תשיג ידו, שנאמר (יחזקאל י"ח) "שובו והשיבו מכל פשעיכם", למדנו כי זה מעקרי התשובה... (שם שם נ)

שער שני להורות הדרכים שיתעורר האדם בהן לשוב אל השם.

דע כי דרכי הסבות שיתעורר האדם בהן לשוב מדרכיו הרעות הן ששה, ובכל אחד מהם למדנו דעת את האדם איך יתחלק בחקר תבונתו, ויאזין עד תכונתו... (שער ב א)

הדרך הראשון, כאשר תמצאנה את האיש צרות, ישיב אל לבו ויאמר, אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו, וחטאיו עוללו לנפשו, וישוב אל השם וירחמהו, כענין שנאמר (דברים ל"א) "ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה"... ומחסדי השי"ת שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה, ותהי לרצון לפניו, ויאהב נדבה את החוטא בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה... ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה ביום רעה והוכח במכאוב ולא שב עד המכהו, יגדל עונו ויוכפל ענשו, הלא תראה אם המלך מיסר את מי אשר חטא לו ולא יוסר, יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד. וכן כתוב (ויקרא כ"ו) "ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם"... ואם העלם יעלים עיניו ונואלו רעיוניו ולא הפרו דרכיו ולא ידע מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו ויאמר לא חטאתי, חטאתו כבדה מאד, כמו שנאמר, (ירמיה ב') "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי"... (שם ב)

וכאשר יקבל האדם את מוסר השם ויטיב דרכיו ומעלליו ראוי לו שישמח ביסוריו, לפי שהועילוהו תועלות נשגבות, ויש לו להודות לשי"ת עליהם כמו על שאר ההצלחות, שנאמר (תהלים קט"ז) "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא", ונאמר (שם) "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"... ועל ידי היסורים הוא מתרצה למקום, שנאמר (משלי י"ג) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה"... (שם ד)

ומעין הדרך הזה אשר זכרנו, התשובה ביום המות, בראות החוטא כי כלתה אליו הרעה, ואבדה תקותו, כמו שכתוב (משלי י"א) "במות אדם רשע תאבד תקוה", והוא מתודה בעת ההיא ושב אל השם בלב שלם, וגם התשובה ההיא מועילה, אף על פי שאינה משגת לתשובת השב בעצם תומו, כאשר הקדמנו בשער הראשון. (שם ו)

הדרך השני, כאשר יבואו ימי הזקנה והגיעו ימי השיבה ויכל כחו וימעט גם יזכור קצו כי קרוב הוא, ויבין לאחריתו, וישוב אל השם וירחמהו. ואשר איננו חוזר בתשובה בבוא ימי הזקנה, יוכפל ענשו ורבה משטמה עליו... (שם ז)

ויש אנשים רבים ימנע מהם אור התשובה, כי הם זכאים וטהורים בעיניהם, ולא יתעשתו על תקון מעשיהם, כי ידמו בנפשם שהם מתוקנים, והם חטאים לשם מאד, הלא כתוב (קהלת ז') "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". והאנשים ההם מאשר הם בוזים לדבר עונות ולא ירגישו ולא יבינו למו, או הודע אליהם חטאתם ונשכחה מלבם אחרי כן, והנם כמו החולה שאינו מרגיש בחליו, ולא יחשוב על הרפואה, ויכבד חליו תמיד עד אשר לא יוכל להרפא... (שם ח)

והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם, שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם, וינהמו על חטאיהם כנהמת ים ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם, כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העברות החמורות, כענין שאמרו רז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ז') ויתר הקב"ה על גלוי עריות ועל שפיכת דמים ולא ויתר לעון בטול תורה. אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם והבלי זמנם, ובסוד היראה אל תבוא נפשם... ואמרו רז"ל (אבות פ"ה כ"ו) בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה... והיתה כונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה, ושיחשוב האדם על קצו בהגיעו לימי הזקנה אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו. ואחרי כי קרבה לבוא עתו, יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו. ובהגיעו לימי השיבה יוסיף לגרש העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת השם, ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו, ולבקש תורה ומצות... ומה שאמרו בן תשעים לשוח, הוא מלשון (תהלים ק"ב) "ישפוך שיחו"... כי אחרי שהגיע לתשעים, ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות השם ולשיח בנפלאותיו... והצדיקים מתגברים בזקנתם ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת השם, כמו שאמרו רז"ל (שבת קנ"ב א') תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה מתוספת בהם, ונאמר (תהלים צ"ב) "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו"... (שם ט)

הדרך השלישי, כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה, ויקבל בלבו כל דברי התוכחות, ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטון יצא מאפלה לאור גדול, כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח, ויקים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום הזה ומעלה, עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר... (שם י)

הדרך הרביעי, בעת אשר יהגה האדם בתורת השם ויקרא בדברי הנביאים והכתובים, ויבין בנועם המוסרים ויראה האזהרות והענשים, יחרד לדברים ויכין לבו להטיב דרכיו ומעלליו, ויתרצה אל השם, כענין שנאמר (ישעיה ס"ו) "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי"... ואשר לא שת לבו אל דברי השם, יכבד פשעו עליו, כענין שנאמר (ירמיה ל"ו) "ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם"... (שם יג)

הדרך החמישי, בעשרת ימי תשובה, הירא את דבר השם, לבו יחיל בקרבו, בדעתו כי כל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלקים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע, כי האדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ובעת אשר ידע האדם כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם, הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו, ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו, ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו... לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עד ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם... וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחיתים ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, ולקדם אשמורות, ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח ולשאת תפלה ורנה ולהפיל תחנה, והעת עת רצון והתפלה נשמעת בה... (שם יד)

הדרך הששי, כי עת יכון לקראת אלקיו, כי לא ידע האדם את עתו, על כן כליותיו ישתונן, ובצדקה יכונן, להשיב רוחו בטהרה אל האלקים אשר נתנה, ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום, יפקדם לבקרים, ולרגעים יבחנם... ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו, איך ידאג לבבו ויירא ורעד יבוא בו ביום המות בהיותו נכון לעלות ליתן את החשבון, ואיך יתודה בעת מותו בלב נשבר, וככה יעשה כל הימים... (שם טו)

ויש על האדם לחדש לו בכל יום מצות, אולי הגיע תור מותו, ולא יחסר המצות ההן. ואמרו רז"ל (קהלת רבה א' כ"ח) כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו, דומה שקיים את כל התורה ולא היה חסר אלא אותה מצוה, וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו, דומה כאלו בטל כל התורה. (שם טז)

...ומן הדברים שאדם חייב לזכור בעבורם יום המות, כדי שלא יתבטל ולא תרפינה ידיו בעבודת השם יתברך, ותדד שנתו מעיניו לעמול בתורה ולהתבונן ביראת השם ולתקן מדות נפשו, ולהשיג מעלות היראה והאהבה, ולחשוב מחשבות איך יגדיל ויאדיר מצות להיות לנפשו סגולה ואוצר... (שם כב, וראה שם עוד)

שער רביעי, חילוקי הכפרה.

כדרך שיש לגוף חולי ומדוה, כן יש לנפש, ומדוה הנפש וחליה, מדותיה הרעות וחטאיה. ובשוב רשע מדרכו הרעה, ירפא השי"ת חלי הנפש החוטאת, כמו שנאמר (תהלים מ"א) "ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך". ועל דרך שימצא פעמים בתחלואי הגוף שהקל החולי מעליו ועלתה ארוכת רוב המדוה, ועוד לא ינקה הגוף ממנו זולתי במשתה המשקים המרים, ועוד שיסבול הצער בעינוי נפשו מכל מאכל תאוה, כן יש נפש חולה מעון רב, ואף על פי שנרפא רוב החולי וסר מרבית חלקי העונש אחרי התשובה, ושב השי"ת מחרון אפו, לא תנקה הנפש עדנה מן החולי ולא נרצה עונה, עד אשר יוסר החוטא ביסורים והוכח במכאוב ותקראנה אותו רעות וצרות. כענין שנאמר, (בראשית ד') "גדול עוני מנשא... והיה כל מוצאי יהרגני", ועל ידי התשובה נסלח רוב עונו וסר עקר העונש ונמלט מן המות... (שם א)

והענין הזה התברר עוד ממה שכתוב בתורה (ויקרא ד') "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם. או הודע אליו חטאתו אשר חטא". ואמרו רז"ל כי החטאת תבא על השגגה בדבר שחייבים על זדונו כרת, ומפני עון הכרת כי רב הוא, לא תשלם כפרת החוטא בו גם בשגגה, עד שיביא חטאת, ואף על פי שהתודה על חטאו, כי מבלתי הוידוי והתשובה לא יתכפר עונו בקרבן החטאת... ויש עצה ותקנה לחוטא במעשים טובים להגן עליו מן המכאובים כאשר יתבאר... (שם ב)

ויש עון אשר לא תנקה הנפש ממנו ובלתי טהורה היא ואינה רצויה, עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו, כמו שיש שחולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים, והוא עון חילול השם... ונאמר על זה (ישעיה כ"ב) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון"... (שם ד)

וגם לחולי הזה, אף על פי שאין לו מרפא על דרך שאר העונות, ימצא לו מרפא אם יעזרהו השי"ת לקדש תורתו נגד בני אדם ולהודיע לבני האדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו, וסור עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו, כמאמר הרופאים על חלי הגוף כי ירפא בהפכו והעלה ארוכתו בתמורתו... (שם ה)

ועתה כי אין לנו קרבנות בעונותינו ובעונות אבותינו, אם חטא בהרהורי הלב או שעבר על מצות עשה, יקרא פרשת העולה אשר בתחלת סדר ויקרא ובתחלת סדר צו את אהרן, כי מקרא פרשת הקרבן יהיה לנו במקום הקרבת הקרבן, בין שנקרא בכתב בין שנקרא בעל פה... ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכפורים, למען יתרצה אל השי"ת, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל') "חיים ברצונו". ועל כן אמרו רז"ל (ר"ה ט' א') כל הקובע סעודה בערב יום הכפורים, כאלו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו... (שם ח)

והשנית, כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגה מאד שכר השמחה על המצות, כמו שנאמר (דה"א כ"ט) "ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה בהתנדב לך"... ומפני שהצום ביום הכפורים, נתחיבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים... (שם ט)

ואם עבר אדם על כרתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצות המגינות מן היסורים, כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר (משלי י') "וצדקה תציל ממות". ומי שאין לו ממון לעשות צדקה, ידבר טוב על העני, ויהיה לו לפה לבקש מאחרים להיטיב עמו... וכן יעסוק במצות גמילות חסדים לעזור את חבריו בעצתו והשתדלותו... וכן יעסוק במצות בקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה, כי כל אלה מדרכי החסד, וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים... ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורים, האחד, כי אמרו רז"ל (שבת קכ"ז ב') תלמוד תורה כנגד כלם. והשני, כי שית עמלו בתורה וטרחו בה, ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים... (שם יא)

וכן ישים במקום יסורים צומות ותעניות והורדת דמעות ומניעת נפשו מן התענוגים... וישים רבוי המרירות במקום היסורים... ואם תמצא את החוטא תלאה ותקרה אותו צרה ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה, יהיה זה לו למגן מן היסורים הרבים הראויים לבא עליו... (שם יב)

וחייב האדם להתבונן ולדעת, כי אין התלאה אשר מצאתהו והיסורים הבאים עליו לפי גודל עונו ורב חטאיו, אך השי"ת מיסרו דרך מוסר האב את בנו, בחמלת השם עליו... (שם יג)

והנה אנחנו חוזרים לענין דברינו בסדר הכפרות, ונאמר כי כאשר יעבור אדם על כרתות ועל מיתות בית דין בשוגג, חייב להתודות ולבקש תחנונים על הסליחה ולהאנח במרירות לב ולדאוג ולפחד, כי אלה מעקרי הכפרות, ויעסוק תמיד בפרשת חטאת, ויחשב לו כאלו הקריב חטאת... (שם יד)

עתה נדבר על מי שיש בידו עון חלול השם שלא יתכפר עונו ביסורים. והנה הקדמנו, כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השי"ת תמיד, עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רז"ל (ר"ה י"ח א') "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה" (ש"א ג'), בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה, ואף על פי שהיה עון בית עלי מחלול מצות קדשים... (שם טז, וראה שם עוד)

ואמרו רז"ל (יומא פ"ה ב') "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו... ואמרו רז"ל (יומא פ"ז א') אם הקניט אדם את חברו צריך לפיסו, ואין צריך לומר אם דבר עליו לשון הרע, כי זה מן העברות החמורות, ואם לא מחל לו חברו, חייב לבוא לפניו עם חבורת שלשה בני אדם... ואמרו רז"ל (שבת קי"ט ב') כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו, מפני שחלל את התורה, שנאמר (דה"ב ל"ו) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים וגו' לאין מרפא". (שם יח ויט)

ומה שאמרו רז"ל כי מי שיש בידו חלול השם, תשובה ויום הכפורים תולים ומיתה ממרקת, לפי שהמיתה ממרקת כל חטא אשר התשובה מועילה. ואם נהרג והתודה לפני מותו, מעת שנפלה עליו אימת מות יש לו כפרה, ונחשב ההורג כשופך דם נקי וחסיד, שנאמר (תהלים ע"ט) "בשר חסידיך לחיתו ארץ", ואמר רז"ל (מדרש תהלים ע"ט) כי זה נאמר גם על הרשעים שבהם... (שם כ)

והפנקס פתוח... והנה, להודיענו כי אין ממתינין לכתוב שיעור פתיחת הפנקס אחר שעושה החטא, אלא בגמר המעשה כבר כתובה היא כדי שלא יעבור רגע שלא נמנה עליו העון ההוא, שאף על פי שהעונות נמחלים לבעלי תשובה, נמנין אותם מיד שגמרו לעשותן, ואחרי כך אם יחזור בתשובה מוחלין לו. כדאמרינן במדרש (ב"ק ס' ב') אינו כמו שלא עשאו, אלא עשאו ונמחל, שגדול מי שאינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו. ומה שאמרו (ברכות ל"ד ב') אין צדיקים גמורים עומדין במקום שבעלי תשובה עומדין, רוצה לומר שבעלי תשובה יש להם להפרש מן המותר בענין שחטא בו, כמו אם עבר על העריות, אפילו באשתו יש לו להתנהג עמה במדת הפרישות, בדבר שחטא בו יפרוש ואפילו מן המותר, יותר ממה שהצדיקים גמורים צריכין לעשות. (אבות ג כא)

רבינו בחיי:

...ועל דרך השכל ענין הקרבנות ותועלתם הוא, כי כל חוטא הן במחשבה הן במעשה הוא מצד רוח הטומאה שהוא מתלבש בו, וכאשר ירצה שיתכפר לו יצטרך שיכלה ויבריח ממנו אותו רוח הטומאה, ועם זה היה נטהר ומכופר, ולכך יש לו להקריב העז או השעיר שהם מחלק רוח הטומאה ומהצד ההוא ואש המזבח תשרף ותכלה הכל ביחד, שהרי החוטא שרף את עצמו באש של יצר הרע, ותבא אש המזבח ותשלוט עליו לכלותו לגמרי כליון חרוץ... (ויקרא א ט, וראה עוד ערך קרבן)

עיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין, ואם אינה אצלו בעין, שכבר עירב אותה בממון המותר, הדין בזה לשלם דמיה, הוא שאמרו ז"ל (גיטין נ"ה א') גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזירו לבעליו, דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים אין לו אלא דמי מריש מפני תקנת השבים, וקיימא לן כבית הלל... (כד הקמח גזלה, וראה שם עוד)

והנה אנו רואים כי הבטיחנו משה ע"ה בתשובה לסבת הגאולה, והוא אומרו, "ואתה תשוב ושמעת בקול ה'" (דברים ל'), והכתוב הזה הבטחה לומר שעתידין לשוב בתשובה, וכן הבטיחנו אחרי כן שיגדיל מעלתנו יותר מכל הזמנים שעברו, והוא שאמר "והטיבך והרבך מאבותיך" (שם), והכוונה בזה יותר ממעלת דוד ושלמה... (שם גאולה א)

מי כמוהו מורה, שהוא מורה לרשע דרך תשובה, הוא שאמר הכתוב, "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כ"ה). שאלו לנבואה החוטא מהו ענשו, אמרה להם הנפש החוטאת תמות... שאלו להקב"ה החוטא מהו ענשו, א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא הוא דכתיב "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך"... והיכן מורה לחטאים דרך תשובה, למדנו זה מן התורה, קין הרג את אחיו ונגזרה עליו גזירה ושב בתשובה, ואמר "גדול עוני מנשוא", וקבל הקב"ה תשובתו, שנאמר "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" (בראשית ד')... עוד מצינו במנשה בן חזקיה העמיד צלם בהיכל בארבעה פנים... וגם כניהו בן יהויקים נשבע הקב"ה להגלותו מירושלים בבלה, הוא ואמו ושריו ועבדיו ושם ימותו... וכששחט נבוכדנצר את בני צדקיהו לא נשאר מזרע דוד כי אם כניהו בלבד, וכשראו סנהדרין כך, אמרו היאך יכרת זרע דוד מן העולם, והא כתיב "וכסאו כשמש נגדי" (תהלים פ"ט), הלכו לפני נבוכדנאצר ופייסו אותו שיצוה לתת לו אשה בבית הסהר כדי שלא יכרת זרע דוד, וצוה לעשות כן, כשרצה לבוא עליה ראתה דם נדות, והכניע יצרו, ולא קרב אליה כל שבעה, ואחר כך טבלה ובאה לפניו, כשרצה לבוא עליה ראתה פעם שנית, ופירש ממנה ז' ימים עד פעם שלישית שהיתה טהורה לגמרי, ולפי שכבש את יצרו ושמר את תורתו הותר ממאסרו... ומצינו שנתבטלה השבועה והגזרה לא נתקיימה, שהרי כתיב לבסוף, "ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם" (חגי ב'), ושאלתיאל היה בן בנו של יכניה... (שם כפורים א)

"פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס" (משלי ט"ז), מחסדי השי"ת על ברואיו שברא התשובה קודם שברא העולם, לפי שהאדם מוטבע מיצר הרע והיה גלוי וידוע לפניו שעתיד לחטוא, והנה הוא חסר מצד התולדה עד שיתחזק שכלו ויתגבר וימשול על יצרו... על כן גבר חסד השי"ת על נבראיו והקדים להם רפואה למכה וברא להם התשובה, ושבעה דברים הן שנבראו קודם שנברא העולם... וקשור הענין, התורה שישראל נזהרין בה מחייבת התשובה, ומחייבת גן עדן וגיהנם, שאם ישוב הרי גן עדן ואם לא ישוב הרי גיהנם...

אמרו רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע י"ד), ואמרו עוד (ברכות ל"ד ב') במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד.

התשובה יש לה מדרגות רבות, ולפי המדרגות יתקרב האיש השב אל בוראו יתברך, לפי ההכנעה שיכניע אדם את יצרו, ולפי הבושת שיתבייש על עונותיו מן האדון יתברך שהמרה את דבריו, ולפי היסורין והתעניות שסבל וקבל על עצמו תהיה קרבתו אצל השי"ת, כי ראוי לכל בעל תשובה שישקול מעשיו כאלו היה שוקל בפלס ובמאזנים, ושיסבול צער ויסורין כפי ההנאה אשר נהנה מן העבירות...

מצינו שהתשובה נקראת רפואה, הוא שכתוב "ושב ורפא לו" (ישעיה ו')... ולמה נקראת רפואה לפי שהעון חולי הנפש, ועל זה אמר "ובל יאמר שכן חליתי" (שם ל"ג), כי כשם שהגוף יש לו בריאות וחולי כן הנפש יש לה בריאות וחולי, בריאותה המעשים הטובים, וחליה הוא הפכה. וכשם שהגוף החולה מניח המאכלים הטובים ואוכל העפר והפחם ושאר דברים שאינן ראוין לאכילה, כן הנפש החולה תרחיק ותמאס המדות הטובות ותבחר המדות הרעות והמעשים שאינן ראוים לעשותם. וכשם שחולי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו, כך חלי הנפש החוטאת אינו מתרפא אלא בהפכו, כלומר שיהיה לו צער בתשובה כנגד מה שנהנה מן החטא, כי יש בני אדם אשר עיניהם כהות מראות אור התשובה, הוא שכתוב "וימנע מרשעים אורם" (איוב ל"ח), ויקרה להם כמו החולה שלא יבין ולא ירגיש בחליו ולא יחשוב אל הרפואה עד יכבד עליו חליו... וידוע כי כל תשובה תמצא סליחה וכפרה, כשם שמועיל כל כבוס שאתה עושה לבגד, אבל לענין שישוב הבגד לבן וטהור היטב זה צריך כבוס גדול, כן הנפש תועיל לה כל תשובה להמציא לה סליחה וכפרה, אבל לענין שתשוב טהורה ונקיה מן העונות כאלו לא היו, זה צריך תשובה גדולה, וזהו שאמר דוד ע"ה "הרב כבסני מעוני" (תהלים נ"א), שהמשיל התשובה הגדולה אל הכבוס הגדול.

והתשובה צריכה ארבע תנאים, האחד שיעזוב החטא בין במעשה בין במחשבה, הוא שהנביא צווח "יעזוב רשע דרכו" (ישעיה נ"ה), וזהו המעשה, "ואיש און מחשבותיו", זהו המחשבה... והשני שיתנחם על מה שעשה מן העבירות לשעבר, הוא שאמר הנביא "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיה ל"א), והג', שתהיה הסכמתו בלבו שלעולם לא ישוב לדבר שחטא, וזהו שאמר הכתוב "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע י"ד)... והרביעי, וידוי דברים, זהו חטאתי עויתי פשעתי לפניך, הוא שאמר הנביא (שם) "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'... 

יתחייב בעל התשובה להיות לו הכנעה בלב, ושיהיה לבו נשבר ונדכה על שהמרה את פי ה'...

גם יתחייב בעל התשובה שיבוש על עונו מלפני השי"ת כעבד שפל שהמרה פי מלך גדול כמוהו יתברך, וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה, שהרי הוא בוש ונכלם שלא ירגישו ולא יבינו בעבירותיו, ואף כי יש לו להתבייש ממלכו של עולם היודע מחשבותיו, והוא בוחן לבות וכליות... (שם ראש השנה א)

דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב... וצריך אתה לדעת כי ענין התשובה הוא שיתחייב אדם שיתבונן בשפלותו ובפחיתות עצמו, כי הוא עפר ואפר בחייו, רמה ותולעה במותו, כי בזה תתכן לו יותר פעולת התשובה, ויעשה תשובה שלמה בכונה רצויה וזכה. וכן מצינו באיוב שהיה מהבילו מפחיתות האדם בעיקר תולדתו ובהיותו תמיד מזומן למקריים, הוא שאמר "אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז כציץ יצא וימל" וגו' (איוב י"ד)... (שם תשובה, וראה שם עוד)

...וכאשר יאמץ אדם את עצמו בתפלה ודמעה, ויחדיו יהיה תמים לפני ה' ביום התענית, מובטח לו שתהיה תפלתו נשמעת, אם אין בידו מאותן ארבע ועשרים דברים המעכבים את התשובה... ומצינו שעל ידי התענית נשמעה תפלתן של ישראל ונגאלו בימי אחשורוש ממות לחיים, והוא שצותה אסתר (אסתר ד') "וצומו עליו ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" וגו'. וזה עיקר כונת התורה, הן בתפלות בתעניות ובצדקות, הכל להכניע הנפש הבהמית ולהמשך אחר הנפש השכלית בעבודת השי"ת... (שם תענית)

ספר החינוך:

...הלא אמרנו כי עקרי הלבבות תלויין אחר הפעולות, ועל כן כי יחטא איש, לא יטהר לבו יפה בדבר שפתים בלבד, שיאמר בינו ולכותל חטאתי לא אוסיף עוד, אבל בעשותו מעשה גדול על דבר חטאו, לקחת ממכלאותיו עתודים ולטרח להביאם אל הבית הנכון אל הכהן וכל המעשה הכתוב בקרבני החוטאים, מתוך כל המעשה הגדול ההוא יקבע בנפשו רוע החטא וימנע ממנו פעם אחרת... (תרומה מצוה צה)

מאירי:

מי יגור - בארנו בחבור התשובה שתנאיה להסיר מדות מגונות ובקנין הטובות אף שאינן מצוה, ורדיפת חסד לפנים משורת הדין. (תהלים טו א)

ולא אענה - אף על פי שהתשובה מתקבלת בכל זמן אפילו למפליג במרי, לפעמים רק תקל העונש ולא תציל ממנו. (משלי א כח)

...או קבלת התשובה היא חסד מצד שהאדם חפשי בבחירתו, ואמת מצד שהוא קשור בחומר המחטיאו. (שם טז ו)

ישבר - כי מרוב השתקעו במעשיו לא יוכל לשוב, או איש תוכחות - בעל יסורין ובכל זאת מקשה ערפו, שאף עם כל התוכחות צריך עמל גדול להשלים את עצמו. (שם כט א)

...וכן אמר הנה אחר אמרו "כי לא תחפוץ זבח ואתנה", אמר "זבחי אלקים רוח נשברה" (תהלים נ"א), לבאר גם כן שעקר התשובה ויסודה ושרשה וגדרה הוא הכנעת הלב, רוצה לומר היות לה האדם עומד משמים ומרעיד ומתאונן על חטאיו, וכל שאר הדברים הצריכים אל התשובה הם כסעיפים וענפים אל זה השורש... ומזה הצד הסכימו כל אשר דברו בענין התשובה להזהיר הזהרה חמורה לכל אשר יתחרט ונחם על הרעה כשיעלה בלבו לשוב מחטאיו להסיר מעליו מדת הגאוה ולהרחיק מה שראוי להרחיק ממנה תרחיק ההרחקה, כי התשובה אמנם יסודה וגדרה הכנעת הלב כמו שביארנו... ועם הגאוה לא יכנע לבו ולא יתאונן מצד היות לבו חזק לבלתי היות יראה על פניו ואימה בלבבו, ועם העדר הסבה המתעוררת לא יתעורר אבל יעמד בשכחתו ולא ירגיש ולא יזכר... (משיב נפש מאמר א פרק א)

ואחר שבארנו זאת הכונה באור מספיק עלינו לבאר ענין אמרו ע"ה (ירמיה ב') "אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית" וגו', שהנראה מזה הוא שאין כפרה בתשובה, וזה הענין כבר פרשוהו מפרשי המקראות, והוא שישראל בזמן ההוא היו בתכלית המרד, ויש מן העונות החמורים שאין תכלית כפרתם בתשובה לבד, רוצה לומר שיהיו בעליה נקיים מענשי העולם הזה, שכבר נגזרו עליהם לגמרי עד שיגיעם איזה עונש בעולם הזה... אבל מכל מקום היתה תשובתם מועלת להם, אלו חננם השם בה, לבלתי ישיגם העונש הראוי להם, ולא היה נותשם מעל אדמתם לגרשם מנחלתם ולזרותם בארצות, והיו מקבלים איזה עונש בארצותם למרוק הפלגת מה שהמרו. ומכל מקום התשובה היא עיקר הכפרה וסבת הקל מעליהם העונש הגדול...

נמצא היוצא מכל דברינו בזה הפרק שאין להתיאש מן התשובה בשום צד, ושלא יסופק החוטא בתועלת התשובה אם להתבטל העונש כולו אם להקל מעליו, אף כי תועלנו תועלת בלתי מסופקת על מה שראוי להשתדל בו יותר והוא ענין החיים הנצחיים, שבתשובתו ינצל מן העונש הידוע, ויזכה בו לאור באור החיים, שזה ממה שלא יפול בו ספק או חלוקה, אף על פי שנפלה החלוקה בבטול העונש בעולם הזה, וכן הורה דוד ע"ה היות תשובתו מצילתו מכל עונש בעולם הבא, באמרו (תהלים ט"ז) "כי לא תעזוב נפשי לשאול ולא תתן חסידיך לראות שחת"... (שם)

המדרגה הראשונה, והיא העולה למעלה מכלן, היא הדרך שהודיעו רז"ל באמרם, היכי דמי בעל תשובה, כגון שבא דבר עבירה לידו ופרש, מחוי רבי יהודה באותו פרק ובאותו זמן וגו'...

המדרגה השניה היא, שהתעורר לתשובה גם כן מצד עצמו אבל העירהו על זה דעת ההמון שמרננין עליו לרוע מעשיו, וזה הרגיש בעצמו וידע כי לא טובה השמועה אשר יעבירו עליו והתעורר לשלול מעליו תכונתו הרעה...

המדרגה השלישית היא, שהתעורר גם כן מעצמו אבל העירהו הזמן הנועד לתשובה, רצוני לומר עשרת ימי תשובה, בדעתו היות ענינו שקול ומעשיו בספר נכתבין להביא במשפט על נעלם אם טוב ואם רע...

המדרגה הרביעית היא, שלא התעורר מעצמו לתשובה רק שהוכיחוהו על מעשיו הרעים וקבל תוכחתם וחזר בתשובה על ידי התוכחת ההיא, וגם היא מטוב ההנהגה ומיושר המדות, ובעל המדה הזאת נקרא חכם, ועליו אמר שלמה "הוכח לחכם ויאהבך", ונכלל במלת ויאהבך, שישמע ויקבל התוכחת, כי מלת אהבה מונחת על היות הדעות שוות...

המדרגה החמישית בקרוא אדם בתורת השם ובדברי הנביאים ויבין בתוכחות הנביאים ובמשלי דברים ובאזהרותיהם וביעדים הכתובים בספריהם יתאמתו אצלו דברי התורה והנביאים יותר מדברי מוכיחיו, ויפחד וידאג בראותו הענשים הרעים להמטים עקלקלותם וישוב לשם, וזה גם כן מטוב ההנהגה וישור המדות...

המדרגה הששית, שלא התעורר גם כן לשוב מעצמו ולא על צד אחד מן הצדדים שהזכרנו, אבל אחר התמדתו בעבירות ראה והרגיש שאחרים נענשו ולקו על אותם העבירות שבידו, נתירא פן ימות גם הוא כאחיו ויענש על רוע מעשיו... והתעורר בראותו העונש המגיע לאוחזי נתיבותיו ושב בתשובה. ואף על פי שזאת התשובה מיושר המדות גם כן נקראו בעליה פתאים, אמר שלמה ע"ה (משלי י"ט) "לץ תכה ופתי יערים והוכח לנבון יבין דעת", רוצה לומר כי הפתי יתחכם בעצמו בראות הכאת הלץ ויתעורר לשוב לבל יבואהו הנזק ההוא, אבל הנבון די לו בתוכחת ויתעורר בתוכחת לבד...

המדרגה השביעית, מי שאינו מכניע לבו לכל אלה עד אשר תגע עדיו הצרה ויבהל, אם צרת יסורין באין עליו אם אבדן נפשות אם אבדן ממון, שעל כל נזק ועל כל צרה הבאה לאדם צריך האדם להתעורר, כמו שאמרו ז"ל בצרת היסורין (ברכות ה' א') אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו, וכמו שהאריכו תמיד בהצטרך ההתעוררות על אבדן הנפשות... אבל הרשעים לא ירגישו בבא הצרות עליהם לחטאם וישתקעו במעשיהם הרעים, והוא שאמר שלמה "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תוסר מעליו איולתו", כלומר שלא ירגיש גם בעונש גדול וביסורין כבדים, והוא הדמיון בכתישה... והמדרגה הזאת נחלקת לשני חלקים, הראשונה, שבהגיע אליו הצרה ישוב בכל לבו תשובה שלמה ולא ישוב עוד לאיולתו, וזאת היא אשר כוננה בה עתה. ותחת זאת המדרגה ששב בכל לבו ובכל נפשו בעת הצרה מבלי שתהיה מחשבתו לשוב לאיולתו עוד, שזה אחד מן התנאים הצריכים אל התשובה, שלא תקרא תשובה וודוי פה עם מעילת המחשבה. וזה השב אף על פי שמחשבתו זכה ונקיה בעת תשובתו לגמרו בדעתו לבל יוסיף יעבור בו חטא ועון, יכבד את לבו בעת היות הרוחה וישוב ישנה באיולתו... וזה סגנון רע מאד, אף על פי שנקרא תשובה, קרוב להשתקע כל כך בפעולות רעות עד שתמנע רפואתו, וכבר הכניסו זה הענין בכלל אותם שאין מספיקים בידם לעשות תשובה...

המדרגה השמינית היא, שהתעורר החוטא לתשובה בעת הזקנה באפיסת טבעיו ובחולשת כחותיו, ובכלל זאת המדרגה כל השב מצד העדר הזמנה או יכולת, ולא שתהיה מחשבתו שאלו ארעו לו אלו הסבות שידבק לבו ויצרו ברוע מעלליו, שזה איננו מדרכי התשובה, אבל הוא שב בכל לבו במחשבה זכה ונקיה וגומר בדעתו שאפילו תמצא לו הזמנה והיכולת או שימצא עצמו ככחו אז כחו עתה לא ישוב עוד בדרך אשר הלך לו ואל המקום אשר נטה שם אהלו בתחלה, אבל חולשת התשובה הזאת מצד שלא התעורר בה עד שנעדרו ממנו הסבות הנזכרות, רצוני לומר ההזמנה והיכולת, ואף על פי שבעל התשובה הזאת טוב לשמים כי הוא יודע תעלומות לב, אינו טוב לבריות ויחשד בעיני כל אדם שבסור הסבות המונעות ישוב ויחטא ואין חטאיו נעדרים לפי דעתם, וכל כיוצא בזה יאמר משל הדיוט דרך צחות, חסרא לגנבא נפשיה בשלמנא נקט (סנהדרין כ"ב א'), כלומר כשאינו מוצא לגנוב הוא מחזיק עצמו כצדיק. מכל מקום עם היות התשובה פחותה ראוי לכל זקן משרת היצר מנעוריו שישוב בימי זקנתו ויתבונן בהקרב קצו ובהגיע תור תגמולו... ואמנם תקבל תפלת השב בכל עת ובכל זמן כי כל המעשים תלוים באחריתם, זה ענין דבר החכם. ורבותינו ע"ה אמרו סופך טב כולך טב, דכתיב (איוב ח') "והיה ראשיתך מצער ואחריתך יסגא מאד".

המדרגה התשיעית היא, למי שלא יוסר בכל אלה וכאשר יגיע למות וירגיש באפיסת חיי הבלו יפחד ליום הבא וידאג לחטאתיו ויהמו מעיו לשוב לשם בכל לבו, ולא שתהא מחשבתו מועלת לשוב לדרכו אם אולי יחיה מחליו, כי זה איננו בשער התשובה, כמו שנכפל בדברינו, ולעולם אין תשובה למי שבלבו לשוב לחטוא, אבל זה גומר בדעתו לעזוב עזיבה גמורה דרכו הרעה אף אם יחיה מחליו, ומתוך התשובה הזאת חלף הלך לו, ואף על פי שהתשובה ההיא בתכלית החולשה, תשובתו מקובלת ועונותיו מכופרים, וכן אמרו ז"ל אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתה עונותיו נמחלין... וצריך לו להזהר בה פן תקדם מיתתו לתשובתו ולהט אותו היום הבא... (מאמר א פרק ב, וראה שם עוד)

והרמב"ם ז"ל ביאר ענין ואם לא עכשיו אימתי בפנים אחרים, כמו שנבאר למטה, ורז"ל העירו גם כן הערות בדרכים אחרים ירחיקו זה הדמיון הרע, רצוני לומר ההשתקע בפעולות הרעות על השענות מחשבת האדם בתשובה, והוא אמרם בכמה עונות מן השמים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מצד היות העון ההוא גדול מנשוא, וימות ברשעו... ואחד מאלו העונות הוא בעל זאת המחשבה, רצוני לומר המכיר צורך התשובה וממתין בה זמן מצד השענו עליה, והוא אמרם (יומא פ"ה ב') האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וכתב הרמב"ם ז"ל הטעם מצד חומר העון ימנע ממנה ענין התשובה על צד עונש... ולפי מה שנמשכתי לבארו דעתי בכוונת רבותינו, שהיא באדם שבעת עשותו העברה יכיר צורך התשובה כי אין יצרו מושקע ומוטבע בגנות המדות כל כך שלא יוכל לכבשו בהשתדלות מעט, אבל לא חשש לקנתר עם יצרו ולאציל ממנו את אשר שאלו עיניו מצד היותו נשען על התשובה, ולולא דעתו תועלת התשובה ושהיא מכפרת לשבים כבר היה מעמיד עצמו... ונמצא שההשענות על חסד השם, רצוני לומר התשובה, הביאו לאלה החטאים, לא תגבורת היצר, אם כן שכר התשובה יוצא בהפסדה, בהיותה מחטיאה האדם על צד ההשענות עליה, ונמצא אם כן היות חסד השם סבת החטא, בכיוצא אמרו שאין מספיקים בידו לעשות תשובה, וזה אמנם מעיון מאזני היושר ומנקודת משפטי המדות התוריות, שזה בלי ספק גדול עונו מנשוא בעשותו חסד השם סבת החטאים, אחר שהיה יכול למחות ביצרו ולא חשש למחות בו מצד השענו על התשובה... (שם פרק ג)

וקודם שנבאר פרטיהם נאמר דרך כלל, שכל אותם כ"ד דברים שאמרו עליהם שמעכבין את התשובה נחלקים לשני חלקים, החלק הראשון שיש קצת מהן שהתשובה מתעכבת מן החטאים עצמם, והחלק השני, שהתשובה מתעכבת בסבתן מכל החטאים, וסבת התעכב התשובה בהם אם בחטאים ההם לבד אם בכל שאר העונות גם כן נחלקות לחמש סבות על דעת מפרשים קדומים, מהם לסבת חומרת העון, שלא יספיקו בידו לעשות תשובה ממנו, אף על פי שלא יפול בזה ענין לשון מעכבין, כי ענין לשון מעכבין יורה שבטבע אלו העונות לעכב התשובה לא שיארע לו זה על דרך עונש, אלא שאפשר שלקח לשון מעכבים על רובם, אף על פי שבקצתם היה בראוי לומר בהם אין מספיקין...

הסבה השנית בקצתם קלות העון, כי לרוב היותו קל בעיניו לא ירגיש לשוב ממנו אף על פי שהוא גוף עברה. והסבה השלישית, בקצתם שלא תמצא התשובה בהם לעולם כמו שנבאר. והסבה הרביעית, בקצתם שהם דברים אין בהם גוף עברה ולא ירגיש בהתמדתו בהם אחר שאין בהם גוף עברה, והמה פחיתות ודעות רעות עד מאד קשות לפרוש מהם, וימשכו עמהם עברות גדולות, ולא תמצא תשובת העונות עם המצא המדות ההן. ועל זה הצד מעכבין את התשובה. והסבה החמישית בקצתם שהם ענינים יעלמו בסבתם דרכי התשובה ממנו, ובהעלם ענינה איך יתעורר עליה...

האומר אחטא ואשוב ובכללו האומר אחטא ויום הכפורים מכפר... ולדעתי לפרש הסבה בו, מפני שזה קל בעיניו לחטוא אחר שהוא נשען על זאת המחשבה, ולא יחוש לשוב, כי בכל עת שתבא עברה לידו הוא יעשנה נשען על התשובה. או נפרש בו הסבה שכבר בארנוה, שבהתמידו על זאת המחשבה יתמיד לחטוא וישתקע בהם עד שלא יוכל לסור מהם.

ואשר במין זאת הסבה, רצוני לומר סבת התעכב התשובה לחומר העון על דעת הרמב"ם ז"ל גם כן המעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה והמטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה, כגון מסית ומדיח, ובכללם המחטיא את הרבים, כי כל אלו גדול עונם מנשוא, כענין שהאריכו הרבה בענין מסית ומדיח שהחמירו בעניניהם בהרבה דברים יותר מבשאר העברות... וכל אלו ראוים לעונש זה מדה כנגד מדה, כי מי שהחטיא את חברו והדיחו מדרך טובה לדרך רעה והפסיד ממנו חיי העולם הבא, ראוי להענישו להתעכב בחטאו תשובתו למען ימות גם הוא כאחיו...

ובזה המין מן הסבות על דעת הרמב"ם ז"ל הרואה את בנו בתרבות רעה ואינו מוחה בידו ובכללו כל שאפשר לו למחות ואינו מוחה אלא שמניחם בכשלונם, והסבה בו כי אחר שבנו ברשותו ואלו הוכיחו קבל דבריו ונוכח לתוכחתו, נמצא שלא נמשך זה אחר העברות רק להתרשלותו...

ויש בהם שסבת התעכב תשובתם הוא היות קל בעיני העושה ולא ירגיש לשוב ממנו אם להיות העון קל בעיניו לא יחשוב היותו נענש עליו, אם לצד שאינו גוף עברה ולא ירגיש בהיות עברות גדולות נמשכות אחר המדה ההיא אחר שאינה גוף עברה, כענין האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שנמצא שהוא גוזלו בהצנע והוא אינו מדמה היותו חוטא בזה אחר שברשותו הוא עושה. ובכלל זה כל הגורם לפזר ממון עניים אפילו ברשותם...

ואשר במין הסבה השנית גם כן ענין המסתכל בעריות, יחשוב שלא חטא אחר שלא עשה בה מעשה, והוא אינו יודע שהיא הגורמת לגופן של עריות, כאמרו על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו), ואמרו בירושלמי (ברכות פ"א ט') על מקרא זה עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה אינון...

והרמב"ם ז"ל כלל בזאת הסבה החושד בכשרים והמתכבד בקלון חברו, אבל אצלי הם ממין הסבה הרביעית, כי המתכבד בקלון חברו אין עקר כונתו להקלות את חברו רק לעלות את עצמו, ולא חשש אם מדבריו אם ממעשיו הגיע קלון ובושת לחברו אחר שלא היתה כונתו בדבור ההוא או במעשה הוא להקלות חברו רק להמשיך הכבוד לעצמו... וכן החושד בכשרים סבת התעכב התשובה ממנו לפי דעתי, אף על פי שאין בענין גוף עברה, בחשדו אותו אחר שלא חמסו ולא בישו מכל מקום היא מדה תביאהו להיות הצדיקים כרשעים אצלו ומצדיקים הרבים לא זכו בו, ויהיו כל בני אדם שוים אצלו כצדיק כרשע אחר שהוא חושב בפעולת הצדיק כמו שראוי לחשוד בפועל אדם רשע, ועם זאת המחשבה לא יכריח טבעו להיותו שומע למצות חכמים כי יחשדם גם כן בדבריהם, וכן לא שמע לתוכחתם אחר שהוא חושדם שהם יכשלו בהם במה שמוכיחים בני האדם...

אבל בעל לשון הרע ובעל ליצנות ובעל מחשבה רעה והמתחבר לרשע הם ממין הסבה הרביעית, שאין גופם של אלו גוף עברה והנה רוב העברות נמשכות עמהם. והנה העידו ע"ה באבדן כת לצים וכת מספרי לשון הרע, כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ג א') ארבע כתות אינם מקבלות פני שכינה, כת לצים, כת שקרים, כת חנפים כת מספרי לשון הרע. וכל אלו המדות עם מדות הרכילות גם כן כלן משרשי לשון הרע ומן פעולותיו. ואמנם קושי הפרדו מבעליו הוא להיות הליצנות והלשון הרע ערב על בעליו ונמשך בו מאד ומתענג בהשתעשעו בהם, קשה מאד לפרוש הימנו, וכל שכן בחשבו בלתי היותו עושה מעשה עברה... ועל צד השתקע האדם בענין לשון הרע אמרו עליו שהוא קשה מעריות וע"ז ושפיכות דמים (ערכין ט"ו ב'), להיותו תשובתו יותר קשה ויותר רחוקה, והוא הוא ענין הליצנות ושרשו, ונכלל בליצנות השיחה הבטלה, אשר היא שורש פורה לכל אלו המדות...

ואשר במין הסבה השלישית, רצוני לומר התעכב התשובה לצד שאין אפשר לעשות בו את התשובה גמורה, המקלל את הרבים, כי כשיתעורר לשוב מגדר תשובתו לפייס את אשר קלל והוא לא ידע פרטי המתקללים כדי שיבקש מחילה מכל אחד ואחד, ואפשר להיות הסבה בו היות העון קל בעיניו, כי אחר שלא יקלל איש בפרט לא ירגיש לשוב. וכן במין הסבה השלישית המוצא אבדה ואינו מכריז עליה על דעת הרמב"ם ז"ל, כי לרוב הימים כשירצה לשוב לא ידע למי יחזירנה, כי לא ימצא בעל האבדה ולא יכול להשלים גדרי תשובתו כפי הצורך, ובזה המין השלישי כלל הרמב"ם ז"ל המקבל שוחד, אבל אצלי הוא ממין הרביעי, והוא היות עון קבלת השוחד קל בעיניו לא ירגיש לשוב ממנו... כמעט שלא ידמה לחטא בהיותו מהפך בזכות אחר כי טבעו יביאהו להפך בזכותו וידמה לו שזהו האמת...

ואשר במין הסבה החמישית, רצוני לומר הפורש מן הצבור, כי הבדלו מהם יגרום לו שלא יתעורר להתעוררותם, כי הצבור על הרוב מתעורר תמיד על התשובה אם לצרות מתרגשות אם לזמנים המיוחדים לתשובה, ובהתעוררם ישתדלו בידיעת דרכי התשובה... ומזה המין השונא את התוכחת, כי יקוצו מוכיחיו בדעתם שנאתו תוכחתם ויניחוהו למקרה סכלותו לעשות מה שלבו חפץ... כי התשובה על הרוב באה על ידי התוכחות... ובזה המין כלל הרב ז"ל ענין המלעיג על המצות, כי מצד שנתבזו המצות בעיניו לא ירדוף אחריהם וישכח דרכי התורה והמצות שהם המודיעות דרך ונתיב אל התשובה ולא יתעורר לשוב... 

וממין הסבה החמישית גם כן החולק על דברי חכמים, והכונה בלשון חולק, מי שכונתו לחלוק ולקנתר ולהעמיד דבריו כנגד האמת מצד הנצוח... ולכן יקרא חולק על דברי חכמים, וכן כל החולק על גזרותיהם ותקנותיהם ויקטרג בהנהגתם, מפני שכל זה מדה רעה יוצאת ממעמקי הגאוה, וטבע כל בעל גאוה נמשך מאד אחר בקשת הנצוח בכל ענין...

וחכמי המוסר אמרו שיש מדות הן שורש העברות, והן הקנאה, והתאוה, והכעס, והגאוה, והעזות, ושנאת התוכחות, והאכזריות, כי התאוה תביאהו לבקש כל מותר משם יפרד כל עון נתלה בביאות אסורות ובמאכלות אסורות... (שם פרק ד)

...וכן בענין התשובה הורה שיסודה וגדרה הכנעת הלב, כמו שהקדמנו, היות ענין התשובה והגאוה קצוות הפכיים, בהיות גדר התשובה הכנעת הלב וגדר הגאוה גבהות הלב, וכן הורה ישעיה הנביא ע"ה בדברו בענין התשובה ועזיבת הדרכים הרעים... ואמת אשר כל אלה תולדות מדת הגאוה, בהיות כל אלה המדות נמצאות בטבעה, אבל אפשר לבאר הטעם בזה, רצוני לומר על בלתי היותה נמנה עמהן, מפני שהיא קשה מכולן, ואינה ממין הדברים ההם, כי הדברים ההם, רצוני לומר אותם כ"ד דברים כבר בארנו בענינם שהם מעכבין את התשובה אבל לא ימנעו אותה לגמרי, ואפשר להמצא בתשובה אף למי שהורגל במדות הרעות ההן ומחזיק בהן, אלא שהיא רחוקה, אבל מדת הגאוה היא במין אחר קשה מזה מונע התשובה לגמרי לכל המחזיק בה לא תמצא לעולם התשובה בהמצאה, כי ההתאוננות ושבירת הלב היא הסבה אשר תחריד האדם ותעוררהו לשוב, ובעל הגאוה לבו חזק מסלע לא יירא ולא יפחד ולא יחרד... (שם פרק ה, וראה עוד ערך גאוה)

לבאר בו דרך כלל התנאים אשר בהם תשלם התשובה עד שלא תקרא תשובה כלל אם יחסר אחד מהם... וכבר התפרסם בתנאי התשובה שהם ארבעה, הראשון, החרטה, הוא התאוננות האדם והיות לבו נשבר ודוה על מה שעשה. והשני, הוא היותו גמור בדעתו בתשובתו לבל ישוב עוד לעולם להוסיף לחטוא בדבר אשר זדו רעיוניו עליהם אשר שב עתה מהם. והשלישי, הוא ההתודות לשם עליו ובקשת הסליחה ממנו, ואלה השלשה הם בכל העברות, והתנאי הרביעי הוא בחלק העברות שבין אדם לחברו, והוא השבת הדבר לאשר גזלם והפיוס בדברים לאשר הקניטם או בישם...

התנאי הראשון ההתאוננות והדאגה על מה שקדמו מן החטאים והיות לבו נשבר ונדכה ממעשיו, לא שימצא מרגוע בלבו על מה שהשיג מן התענוג, כי זה מסך מבדיל בינו ובין התשובה אף על פי שחוזר מן העברות ושב עתה מהם... (שם פרק ח, וראה שם עוד ובפרקים הבאים)

וזה אמנם כבר הורה ההגעה בו בהתחדש הנהגתו בהסיר מעליו הבגדים הצואים ומדות המגונות וקנות לעצמו מדות חדשות ותכונות מעלות, לא שיספיק לו לבד הסרת פרטי חיובי לאוין וכרתות ומיתת בית דין וקיום פרטי המצות הכתובות לבד, אבל שיתכוין בהרחקת כל מדה רעה אם להיות מדה רעה בעצמה אם להיות רעה בהקש אל מה שנמשך ממנה, וכן שיתבונן בקנין כל מדה מעלה וכל טכסיס מהודר... הוא אצלי אמרם ע"ה (ברכות ו' א') אגרא דתעניתא צדקתא, כי ענין התענית הוא מדרכי התשובה, ורצה בו ששכר התשובה, רוצה לומר פריה והיוצא ממנה, הוא קנות נפש בעליה תכונות חדשות בריאות וטובות, וזכר הצדקה, כי היא ראש והתחלה לכל קנין תכונות מעלות ומדות נכבדות...

ונשוב לעניננו והוא, שצריך לכל בעל תשובה לחדש הנהגתו הקדומה לבער מקרבו כל סיג מדה מגונה אף על פי שאין בה עון פרטי, וכן לקנות לעצמו כל מדה מעלה, ועל זה הזהירו בעל התשובה לעשות לעצמו סייגים וגדרים לשמור משמרת תשובתו בענינים ההם, הראשון הוא נטיה אל הקצה במדות שחטא בהן... והשני, לחפש דרכיו ולפשפש במדותיו תמיד, הן במה שקדם לו הן במה שבידו עכשיו, כדי שיראה במדותיו באיזו מהן יצרו נשקע וטבעו מתגבר ויעשה בהן לעצמו גדרים וסייגים ושמירות מעולות, והוא ענין קרוב אל הראשון.

השלישי, קצת נטיה אל הקצה הטוב בכל עניני שבירת כל תאוה, אף בדברים שלא חטא בהן, מצד היות התאוה שורש פורה ראש לכל העברות... הרביעי, שפלות הרוח, והוא היותו נכנע בכל לב ובכל נפש, כאמרו ע"ה (מיכה ו') "מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד", לא בקשת שררה וכבוד לעצמך על מעלותיך ועל מעשיך, ולא יהיה תכלית התפארותו רק במה שישלם אצלו מעבודת השם... החמישי, היותו נזהר כל כך עד שיחשב בעצמו שגגתו כזדון, ויחשוב הקלות כחמורות ולא יבוז לקלות העברה, אבל יביט לכעור שובו על קיאו אחר אשר חונהו צורו לשוב מדרכו הרעה... הששי, בענין התפלה, והוא שראוי לבעל תשובה להרבות התפלה תמיד ושיזהר בכונת הלב, וזה מהוראת מי שהפליג בתשובה, והוא שאמר (תהלים פ"ד) "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי"...

השביעי, היות חטאיו עולים בזכרונו תמיד ולא שיתייאש מהם למה שיחשוב שכבר נמחלו עונותיו, שזה אולי יביאהו להתפתות אל האורב המדיח... השמיני הוא, להדבק בחכמים, והוא שראוי לבעל התשובה להשתדל היות עמדו תמיד במעמדות החכמים, כי בהסתופף עמהם ילמד ממעשיהם ודרכיהם ויאחז נתיבתם וחברתם, יעזוב רשע דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ, וזה בעל התשובה שהוא משל על חולה הגוף, שהוא צריך גם אחר הרפאו להתחבר עם הרופא הטוב, אשר בהרגישו מעט סבה יגיד אליו מיד לרוב אימתו ופחדו על נפשו ממה שכבר קרהו, כן יצטרך בעל התשובה להיות חברתו עם החכם ישמע ממנו תמיד דרכי רפואת הנפש... התשיעי, לרדוף פעולות החסד בכל עניניו, רצוני לומר שלא תהא מחשבתו להנצל מכל חטא אחר שנמשך בכל עניניו אחר קו הדין אלא שהוא צריך לשמור מדת חסידות בכל עניניו, וכבר הזהירו ז"ל תמיד על זאת המדה, ובהרבה מקומות אמרו מדת חסידות שנו כאן... העשירי, יהיה קדש לה', והוא היות כל מעשי האדם פונים ומכונים אל תכלית אחת, והוא לעבודת השם והשגת ידיעתו כפי יכלתו, ושיהיה גמר מחשבתו במה שיעשה או במה שידבר או במה שינוע או שינוח... המשל בזה שלא תהיה כונתו במאכליו ומשתיו ותענוגיו השלמת תענוג הגוף אבל שישים הכונה בזה בריאות, וישים תכלית כונתו המצא לנפשו כליה בריאים ושלמים מוכנים למעלות עד שישיג המבוקש... (שם פרק יב)

בעל הטורים:

על שפך הדשן ישרף - צותה תורה לשרוף קרבנו של כהן משיח בפרהסיא בחוץ על שפך הדשן שלא יתבייש אדם להתודות על חטאו, שהרי כהן גדול חטא והתודה והביא קרבן על חטאו. (ויקרא ד יב)

ואני אתן - ב' במסורה, ואני אתן את פני באיש ההוא, ואני אתן את שכרך (שמות ב') שאם חזר בתשובה ואני אתן את שכרך, שעונותיו נחשבין לו כזכיות. (שם כ ג)

כי תשוב אל ה' אלקיך - וסמיך ליה כי המצוה הזאת, לומר שקולה היא התשובה כנגד כל המצות כולן. (דברים ל י)

הרקאנטי:

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, כבר פירשנו כי אלקים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רז"ל היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות... (בראשית ועיין שם עוד)

ואמר והתודו את חטאתם כי צריך להתוודות בפיו ממש, כד"א "ומודה ועוזב ירוחם", כי הוידוי הוא חלק למדת רחמים, והתשובה מועלת להחזיר הענין לקדמותו, להסיר כחות הטומאה מבית אל ולהשקותו מי החסד והרחמים. ובעבור כי ראיתי דעות זרות אומרים, כי אין צריך לבעל תשובה רק עזיבת ניחום וידוי קבלה ואינו צריך לענות נפשו לקבל ייסורין דוגמת החטא שעשה, יסכר פי דוברי שקר, אמנם כונת התורה השלימה ודעת רז"ל הנמשכים אחריה היא, כי צריך כל בעל תשובה ללקות ולהתענות להצטער לפי ההנאה שקבל, לפום צערא אגרא ולפום ההנאה צערא. ויש לך להתבונן במה שרמזתי לך כבר כמה פעמים כי האדם וצורתו ותבניתו ואבריו הם דוגמת האדם העליון, והנה כל החוטא באחד מאבריו פגם דוגמת האבר ההוא למעלה, ועל כן צריך לתקנו בתשובה, ובעבור כי כל החטאות הנעשים בכוונה הלב חוטא בהן, על כן צריך לכל בעל תשובה לשוב בלבו אל השם יתעלה, כי הוא חוטא בלב הידוע, שנאמר "זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך", ואמרו רז"ל זה הקב"ה שנקרא לבן של ישראל, ועל כן צריך לקחת אותו להכניע רום גאותו ויאמר לו מה תלך אחרי ההבל ומה תעשה ליום הדין אשר יקראו סופרי המלך ויבהילוך לתבוע ממך החשבון. ואחר כך יחישב על אותו האבר שחטא, אם חטא באשה או בבת אל נכר או הוציא זרע לבטלה, הנה חטא ביסוד עולם ובחותמו של מקום הנקרא אות ברית קדש, וכפר בבריתו של אברהם אבינו שהמקום ברחמיו עלינו הסיר משם כחות הטומאה בהעבירו הערלה, והזרע היוצא משם הוא זרע קודש היוצא תוך אות יו"ד של מקום...

ונחזור לדברינו, הבא על בת נכר הנה טימא ברית קדש בכחות הטומאה, זהו סוד ובעל בת אל נכר, שחבר אלקותו של מקום באלהים אחרים, וכיוצא בזה לכל החטאות באבר אשר חטא שם צריך לשוב ולהצטער, והבן מאמר רז"ל גלות מכפרת עון, שילך למקום שאין מכירין אותו ויכרת ממקומו דוגמת עונש כרת הנפש הנכרת משרשה מדה כנגד מדה, וירפא מחליו וימצא צרי למכתו בקבולו בגופו וברצונו דוגמת העונש הראוי לנשמתו מאהבה, כי אינו דומה מקבלן בעל כרחו למקבלן מרצונו... ובפרק קמא דתעניות כל השמח ביסורין הבאין עליו מביא ישועה על העולם, שנאמר בהם עולם ונושע, ובזה יש ספרים מחוברים לחכמים לעונשי העבירות ואין אנו בביאורן. אמנם כתבתי זה למחות דעות זרות, האומרים כי התשובה היא לבקש מחילה ולא ישוב בדרך ההוא עוד חלילה, כי לעולם לא יקרב אל התשובה ומעלתה רק בהשיב אשמו בכל אבר ואבר, זהו "והשיב את אשמו בראשו".

ודע כי התשובה קורעת כל שטרי חובות שבעולם, כי היא למעלה מכל שרי הקטיגור, והשבים אליה לא יראו מפחד רעה, והסוד הנמרץ והנפלא כי ה' צב-אות יעץ ומ"י יפר וידו הנטויה ומ"י ישיבנה...

אמנם חכמי הקבלה קראו לבינה לבד תשובה משני טעמים, האחד לפי שהכל שב אליו ביובל הגדול, ועוד שהנחת הרוח הזך הפנימי הבא מהחכמה ומאין סוף ית' הוא שם תדיר בלא הפסק. ולשון תשובה מלשון "בשובה ונחת תושעון", וכשברא הקב"ה את העולם קדם לבריאת העולם התשובה, שהיא מבין הדברים שנבראו קודם שנברא העולם, שנאמר "בטרם הרים יולדו" וגו' והטעם לפי שגלוי וידוע לפניו מה שעתיד להיות לכך הקדים לו התשובה, שאם ישוב מחטאו אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, שנאמר "הלא אם תטיב שאת". זהו מה שאמרו ז"ל כשברא הקב"ה את עולמו עלה במחשבה לברא אותו במדת הדין, ראה שאינו מתקיים בו הקדים מדת רחמים ושתפה עם מדת דין. ומדת רחמים היא הסליחה, והסליחה על ידי התשובה, לכך הקדים לו לאדם התשובה כדי שימחול לו על ידה, ועל כן נקראת בשמו של מלך, זהו שאמרו רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך", כי כאשר האדם מיישר מעשיו ומזכך נפשו ומטהר מחשבותיו, והוא שטעם טעם חטא וכובש יצרו לכבוד ה' ית' והוא בכחו ובמקומו ובזמנו, וידביק רוחו ונשמתו בקונו ויפרוש מן העבירות בעבורו ית', עליו אמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים עצמם אינם עומדין, לפי שלא נצטערו כאותן שטעמו טעם חטא וכבשו יצרם לכבוד יוצרם ונדבקו בקונם, זהו שנאמר "עד ה' אלקיך", עד כסא הכבוד. (נשא)

דרשות הר"ן:

"במה אקדם ה'" וגו' אין ספק שהמציאות כלו חסד פשוט, כמו שאמר הכתוב (תהלים פ"ט) "עולם חסד יבנה", כי לא קדם לנו דבר ראוי שנקבל עליו גמול, אבל טובותיו מתמידות עלינו תמיד, ומרוב התמדתם והרגלם אצלנו סכלנו בהם... כי הדבר המורגל לא יורגש, ומן הטובות הגדולות שהטיב השי"ת לנו והחסדים העצומים הוא ששיער המצות בענין שתושג עשייתם בנקלה ולא יבאו לטורח... ובפרט נתבאר זה בענין התשובה, שההקש יורה ויחייב שעבד סכל שהמרה במלך גדול שהטיבו בתכלית הטוב, שאם יתן איש את כל הון ביתו בכופר עונו בוז יבוזו לו, ושיהיה כוסף בתכלית הכוסף לתת כל אשר לו גם בניו ובנותיו בכפרת חטאיו, זה היה מן הראוי, אבל השי"ת הקל על זה ובחר בתשובה וצוה עליה ובאר ענינה בדבר קל מאד, והוא החרטה על מה שעבר והטבת המעשה על העתיד, והבטיחנו בזה הבטחה שלמה שאם יעשה כן יכופרו העונות הקודמים לגמרי, וזה פלא עצום וחסד נשגב למאד.

...הוא שאמר הנביא (הושע י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך", וביאורו שאינך צריך לאלפי אילים, אבל החרטה על מה שעבר וכשרון המעשה להבא, ובקשת הרחמים מהשי"ת שתקובל תשובתו, ויעתר אל א-לוה וירצהו... והבטיחנו שאם נעשה זה ישוב חרון אף ה' ממנו, ובאמרו "אוהבם נדבה" רמז כי לא היה מן הראוי שיקובל השב בדברים לבד כהצעת הנביא... אבל הוא מצד הנדבה והוא הפלגת החסד...

ולפעמים מתחדשים מקרים ברחוק מקום ובאיים הרחוקים כדי שיתעוררו ישראל אל התשובה, וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורעניות, והוא מאמר הנביא "הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר" (צפניה ג'). וכשאינם מתיסרים ברעת האחרים הפורענות הולך הלוך ונסוע וילך הלוך וקרב. ואין ספק כי מי שרואה כל אלו התלאות אשר הם באמת התראות השי"ת, ועודנו מחזיק בדרכו אשר דרך בה, הוא כמי שעובר עבירה וקבל עליו התראה שהתיר עצמו למיתה מכאן ואילך. לכן אין ספק כי בזמנים האלו ראוי לחפש היטב על רפואת הנפש ולהקדימה על רפואת הגוף...

ובאמת "לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על ה' קדוש ישראל" (ישעיה י'), ביאר לנו ענין נפלא מאד, והוא כי אין ספק כי הסבות הפועלות באיש, כל אשר יוסיפו קורבה יחלש כחם בהצלת האיש והקל רעתו... המשיל הפסוק באיש יצא משפטו להיות מוכה ברצועה, הסבה המזקת אליו היתר קרובה היא הרצועה, ואין לה כח כלל להקל נזקו, והרחוקה ממנה על מדרגת האיש המכה אשר הוא שליח הפקיד או השופט, והוא יותר חזק מהן הסבה היותר קרובה שהיא הרצועה, אבל כחו חלוש בהצלת המוכה, כי איננו רשאי להקל רק קצת... והפתי המוכה מתחנן למכה או לשופט לא למלך אשר היכולת בידו, בהפך החכם אשר הוא פונה לסבה הרחוקה והוא המלך. כן אנחנו בזמן הזה נשענים על מכנו, וכל תחבולותינו לסבות הקרובות אשר כחם מעט בהצלתנו, ולזה היה הכתוב מאשים את ישראל שהיו שולחים למלכי מצרים... אבל אשר פקח ה' עיניו נשען עליו ומכשיר מעשיו ומתחרט על הרעות שעשה ובזה תושג רפואת הנפש והגוף, כמו שאמרו רז"ל במסכת יומא פ"ו אמר רבי חמא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנאמר (הושע י"ד) "ארפא משובתם" וגו'... כי אמנם יש בכאן ענין צריך ביאור, שהרי אמרו בסוף יומא היכי דמי בעל תשובה, אמר רבי יהודה כגון שבאתה דבר עבירה בידו פעם ראשונה ושנית ושלישית וניצל ממנה, מחוי רב יהודה באותה אשה ובאותו פרק ובאותו מקום. ולפי זה יקשה מי שאינו בימי עלומיו איך יעשה תשובה שלמה?

התשובה יש לה שני תועלות עצומים, אחד כפרת החטאים הקודמים, והשני תוספת הזכות יותר שאם לא עשה העבירות ושב מהן, כי מלבד שהתשובה מכפרת העונות הקודמים, היא מצות עשה מן התורה, והיא מן המצות שהודיעונו רז"ל שהם בתכלית השכר, ובזה החלק השני דברו שם ביומא, גדולה תשובה שזדונותיו נעשו כזכיות, שנאמר "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה". ועוד אמר שם גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם. הנה שזאת התשובה שדברו עליה ביומא אינה מועלת בכפרת העונות לבד, אבל היא מוספת זכות גדול, ועל זה אמר שם היכי דמי בעל תשובה וכו', שכחה גדול כל כך שלא די שהיא מכפרת העונות הקודמים אבל נותנת זכות כל כך.

והתשובה שאיננה מעולה כל כך, אמנם תספיק לכפר העונות הראשונים אבל לא תוסיף זכות, ואמנם צריך בתשובה הזאת גם כן שתהא גמורה, לא שיאמר האדם אבל חטאנו אשמנו בפיו ובשפתיו ולא יפשפש במעשיו תמיד, אלא צריך לכל אדם לפשפש במעשיו תמיד, הן בעבירות שבין אדם למקום, הן בעבירות שבין אדם לחבירו, ושיהיו עונותיו לנגד עיניו, כמו שאמר משיח צדקנו (תהלים נ"א) "כי פשעי אני אדע" וגו'...

ואמנם צריך ביאור למה שנכתב בפשט הכתוב עון בת שבע כאלו דוד חטא, שדרך הכתובים לכסות השגגות ולהעלימם... אבל התשובה בזה, כי הגלוי והסתום בענינו הם עקרים גדולים לבעלי תשובה, וכמו שאמרו ז"ל אם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד, ולכן הציע הכתוב זה כאלו חטא חטא גדול ועצום... והודיע הכתוב כי גם כשיחטא אדם חטא עצום שיתכפר לו כמו שנתכפר זה העון לדוד, עם היותו נראה עצום מפשטי הכתובים, ושהיה יותר ראוי דוד ליענש כפי גודל צדקו, ושהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, כמו שראינו בענין משה רבינו ע"ה... ומזה נלמד דברים רבי התועלת גם כן, שצריך לבעל תשובה לשום חטאיו נגד עיניו תמיד, שהרי אנו רואים דוד שלא חטא על דרך האמת, אף על פי כן היה אומר "וחטאתי נגדי תמיד". לכן כל אדם ראוי שיתבונן בענינו בשעות ידועות וידקדק אחרי פרטי כל מעשיו כדי שישוב אל ה' בתשובה שלמה, ואחרי זאת אין ראוי לאדם שירך לבבו מאד ויפחד לצרה, אבל ראוי שיחזק הבטחון שיבטח בהשי"ת, כי גם בעת הפחדים הגדולים והסכנות העצומות ראוי שיחזק האדם את לבו בבטחון השי"ת... (דרוש ו)

ועם זה נסתלק ונתבאר ספק אחד, והוא שידוע שהתשובה מכפרת על כל עבירות שבתורה ואפילו על זדוניהם, וכיון שכן היאך אפשר שלא הועילה תפלתו של משה שימחול לו השי"ת על עונו... ואם תאמר שהיה בחטא זה חלול ה', והאמת שהוא כך, כמו שאמר הכתוב "יען לא האמנתם בי" וגו', עם כל זה יהיה דבר תימה שלא תועיל תפלתו וזכותו של משה שיוכל ליכנס לארץ ושיכופר החטא ההוא בצד אחר. ועל כל זה נתעוררו רז"ל במדרש והודיעונו אמתתו של דבר ויסודו, והוא שהשי"ת מלא רחמים ומעביר אפילו עונות החמורים שהם בין אדם למקום לבד, אבל מה שימשך מצד מחילת העון היזק אצל אחרים אי אפשר שיהיה נמחק העון ההוא בשום פנים... ולפיכך אמר משה לישראל "ויתעבר ה' בי למענכם", להראות להם מעלת הכלל, שהרי הוא חטא לשי"ת והרבה על חטאו כמה תפלות ותחנונים ולא נענה, והיתה הסבה מפני שבא בכלל חטאו זלזול בכבודן של ישראל. ואף על פי שלא היה עקר חטאו על ככה, הראה השי"ת שלא היה ראוי למחול לו בשום פנים, כדי שיהא דוגמא לדורות שיחמיר כל אדם על עצמו שלא להקל בכבוד הכלל...

אמנם עם היות שזו היא עבירה היותר חמורה שבתורה, עם כל זה הבטיחנו שכאשר נשוב אל השי"ת נמצאנו, שנאמר "ובקשתם משם את ה' אלקיך" וגו'. וצריך לתת לב במלת "משם", ופירושו כך, שאף על פי שהשכינה שורה בארץ ואינה שורה בחוצה לארץ כפי דעתנו, כמו שאמר הכתוב (ש"א כ"ו) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'", אף על פי כן עם היות שעל דרך לשון בני אדם השי"ת אינו נמצא בחוצה לארץ כאמור, גם שם תמצאוהו כי תבקשוהו. והפליג חסדו עמנו עוד ואמר "בצר לך ומצאוך כל הדברים" וגו', רוצה לומר שאף אם לא תהיה התשובה אלא מתוך הצרה, עם כל זה אם תשוב אל ה' ישמעך מצד שהוא רחום ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם... ומכל מקום אף על פי שהבטיחנו לומר שאף על פי שמתוך הצרה תהיה תשובתנו מקובלת, התנה ואמר "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", וביאר זה הענין על ב' פנים, יש מהן שאין התשובה נקבעת בלבם לגמרי, שעם היות שבעת צרתם קוראים אל ה' אין הענין נגמר בלבם כל כך ולא נפקחו עיניהם, ועל אלה נאמר (ירמיה ב') "ובעת צרתם יאמרו קומה והושיענו", ולהוציא ענין זה אמר "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", כלומר שתהיה התשובה על האופן הב', והוא שמתוך הצרה יכנס מרדות בלבך... אבל הכתוב הבטיחנו שגם כשלא יהיה בענין זה אלא שמתוך הצרה ישוב אל השי"ת, אחר שישוב אליו בכל לבבו ובכל נפשו ויהיה הדבר נקבע בלבו כל כך עד שאחרי עבור הצרה יוסיף אומץ ויחלף כח להתדבק בהשי"ת ולהללו ולשבחו אשר הטיב עמו, הרי זו תשובה שלמה... (דרוש ט)

ואני אומר שמה שאמרה תורה שהתשובה מקובלת אפילו מתוך צרה, כמו שהבטיחה תורה ואמרה "בצר לך ומצאוך וכו' כי א-ל רחום ה' אלקיך" וגו', ראוי שיובן על הדרך שכתבתי, כי אינו רוצה לומר כשנשוב כדי שינצל מאותה צרה בלבד שזו התשובה אף על פי שאפשר שתבא שתהא מועילה היא גרועה מאד, והרי ראינו ביפתח שאמר (שופטים י"א) "מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם", ואף על פי שרחמיו של מקום מרובין אין ראוי שיובנו מקראות הללו על זה הדרך, ומקרא מסייעני, שאמר "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", והרי מי שמבקש השי"ת כדי שינצל מהצרה בלבד אינו מבקשו בכל לבבו ובכל נפשו. אבל ראוי שיובן הענין הזה על דרך שפרשתי, שהאדם כשהוא בימי השלוה אינו מכיר ובוחן הדברים על אמתתם מפני הדמיון הנטוע באדם שהוא טורדו ונראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו, אבל כאשר צר לו אינו יכול לפתותו על דרך זה, ולפיכך הוא מכיר האמת על בוריה, ומבקש ה' לא להמלט מהצרה בלבד אלא בכל לבבו ובכל נפשו, שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין אליו מונע, ואותה הנטיה היא מדבקתו בכחו ומזכה אותו ליהנות מזיו השכינה... וזהו מה שאמר משה לישראל "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י') כמו שכתב "כי אתם ראיתם את מוסר אלקיכם", קל אצלכם להשיג זאת המדרגה...

ואני למד דבר זה ממה שכתוב בתורה, "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הקללה והברכה וגו' והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך וגו', ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב" וגו'. וצריך לדקדק במקראות הללו... ונראה לפרשם כך, ראשונה אמר והשבות אל לבבך, כלומר שתהרהר התשובה בלב אבל לא תשלימנה עדיין שתעשנה בפועל, ואחר שתתחזק להשלימה, וזהו שאמר "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" וגו', ואחר אמר שעל שני דברים הללו יגמלך ה' על כל אחד ואחד כפי ענינו, על הראשון שהרהרת תשובה לבבך יאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך", כלומר שיתנך לרחמים לפני כל שוביך ויניח לך מעצבך, ויהיה "ושב" נגזר מלשון בשובה ונחת תושעון, אבל לא יוציאך ה' בשביל זה בלבד לרוחה, שכשם שאתה לא השלמת חק תשובתך כן הוא לא ישלים עמך לפדות נפשך לגמרי, אבל על הדבר השני שהזכיר למעלה והוא "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו", שפירושו שתשלים חק תשובתך לגמרי, עליו שנה ואמר "ושב וקבצך" כלומר שכמו כן ישלים הוא גאולתך מכל וכל... (דרוש י)

ספר העקרים:

...ולהיות הספק הזה נופל בתחלת המחשבה, רצוני לומר היות בעל הרצון משתנה מלא רוצה אל רוצה, תמצא הנביאים מתירין זה הספק על הדרך שכתבנו, אמר ישעיה "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח", וסמך לזה "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה', כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיה נ"ה). ובאורו כי לפי שהיו מספקים עליו בני דורו ואומרים, איך אפשר שאם נגזר על הרשע שימות שאם יעשה תשובה שתתבטל גזרתו, אם כן יהיה הא-ל משתנה מרוצה אל לא רוצה, ואי אפשר שישתנה השם מן היותו רוצה להעניש את הרשע אל היותו שלא רוצה להענישו. ובעבור זה היו מחליטין המשפט ואומרים שאין התשובה מועילה אל הרשע. והתיר הספק הזה כשאמר, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וגו', כלומר לפי שבתחלת המחשבה יעלה על הדעת שיש שינוי רצון בו ית', אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וגו', כי כמו שיש הבדל בין ידיעתו לידיעתנו שאינם ממין אחד כלל... כי אף אם הרצון אשר בנו יחייב שנוי אלינו הנה רצונו ית' לא יחייב שנוי אליו... (מאמר ב פרק ג)

...ומזה הצד הוא שתועיל התשובה לרשע, שעל ידי התשובה הוא כאלו נהפך לאיש אחר שלא נגזרה עליו אותה גזרה, שהרי אחאב שנאמר עליו "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'" (מלכים א' י"ז), ואחר שנגזרה עליו גזרה לפי שצם ונתכסה בשק ונכנע לפני ה', נאמר לאליהו "יען כי נכנע אחאב מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו" (שם כ"א), וזה שיורה שהגזרה הנגזרה על הרשע הוא בהיותו בתואר ההוא מן הרוע, וכשישתנה מן התואר ההוא על ידי התשובה הנה הוא כאלו נהפך לאיש אחר שלא נגזרה עליו אותה גזרה. ועל זה הדרך הוא מבואר שתועיל התפלה או כשרון המעשה אל שיוכן המתפלל לקבל שפע הטוב או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו להיותו משתנה ממדרגת הרוע שהיה בה. וזה הטענה רמז אליה צופר הנעמתי בהיותו מאשים את איוב שלא היה מתפלל להשם להצילו מרעתו ולא היה מכין עצמו לבטל מעליו הגזרה... (מאמר ד פרק יח)

כשחפשנו כל מצות עשה שבתורה לא מצינו מצוה שיזכה האדם בה בלבד לתכלית המושג מצד התורה אלא התשובה, וזה שתכלית המכוון בתורה ובעשית מצותיה לפי מה שבארנו במאמר השלישי הוא אהבת השם שהיא המביאה את האדם לשכר גדול המקווה לנפש, וכן מצינו בענין התשובה שנכתב זה התכלית בעצמו בפרשת אתם נצבים, וזה ממה שיורה על גודל מעלת המצוה הזאת, ושהיא מצוה כללית יותר מן התפלה, שהתפלה אף על פי שתועיל לענינים הפרטיים, מכל מקום לא תועיל לתת השכר הכללי לנפש כתשובה. ועל כן ראינו לדבר בה אחר התפלה יותר מבשאר מצות ובקוצר כפי כוונת המאמר.

ונאמר כי כשעיננו בפרשת נצבים היטב מצאנו שמה שאמר הכתוב "ראה נתתי לפניך וגו' אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו לדבקה בו" וגו' (דברים ל'), מדבר על התשובה לפי המשך הפרשה וקשורה. וזה שבתחלה אמר "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" (שם ל"ב), וגמר הענין בתשובה, ואמר שצריך שתהיה בלב שלם ושהשם יעזרהו אם תהיה כך, וזה שאמר בסוף "כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ואחר כך אמר משבח גודל מעלת התשובה עם קלות מציאותה, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך" וגו'. וכל זה בלי ספק מדבר על התשובה, ויורה על זה באמרו "בפיך ובלבבך לעשותו", שענין התשובה תלוי בוידוי הפה ובחרטת הלב, כמו שנבאר. וכן פירש הרמב"ן ז"ל שעל התשובה ידבר. והפליג הכתוב לשבח אותה בשאמר לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, וזה כאלו אמר שהדבר לגודל ערכו הוא ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים אם אפשר או לעבור הים כדי להשיגו, שהוא דבר יקר הערך מאד, לפי שאין ההקש גוזר שיהיה לחוטא כפרה בשום פנים, כמאמר הנביא "במה אקדם ה' וגו' הירצה ה'" וגו' (מיכה ו'), אמר כל כך היה ראוי לתת שכר גדול להנצל מן העונש על העברות שאיננו ידוע כמה יתן ומה יספיק לזה אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן... וכל זה ממה שיורה שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו, וכל שכן שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים כמו שהנביא אומר "קחו עמכם דברים" וגו' (הושע י"ד), אם לא על צד החסד האלקי, ולזה הזהיר עליה מאד ואמר, "ראה נתתי לפניך היום וגו' ובחרת בחיים למען תחיה" וגו' (דברים ל'). כי אחר שהראה דרך קלותו כשאמר "כי קרוב אליך הדבר", אמר "ראה נתתי לפניך" וגו', כלומר אין לך התנצלות בזה כמו שיש לך על שאר המצות שלרבויים ולגודל טרחם לא תוכל לקיימם, שאין הדבר כן בזה, שזו המצוה קלה היא מאד, ואם תעשה אותה תשיג החיים והטוב, ואם תתרשל ממנה יגיעך המות והרע. ועל כן תזהר שלא תזלזל בה. וזה כאדם שסובל חולי גדול שההקש גוזר שלא תספיק רפואה לחולי ההוא, ובא רופא אחד ואמר אל החולה אני אגלה לך סם אחד במה שתתרפא מחליך... וזהו שסיים "כי קרוב" וגו', ועל כן ראוי לך שלא תתרשל בהשגתו שהוא חיים לנפשך, וכמו שלא תתרשל בבקשת החיים כך אין ראוי לך שתתרשל בזה. וזהו שסמך אל זה ובחרת בחיים, ובאר שהחיים הללו שיושגו במצוה הזאת הם בעצמם התכלית המושג מצד התורה, וזהו אומרו "לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה" וגו', כי הוא חייך רוצה לומר בעולם הנשמות, ואורך ימיך בעולם הזה, שעל ידי האהבה הזאת יושג הדבקות בשי"ת והחיים הנצחיים וההצלחות הגשמיות.

וכל זה כשהתשובה היא מאהבה, אבל כשהתשובה היא מיראה אף על פי שיקובל עליו שכר מכל מקום אינה תשובה גמורה שיקובל עליה השכר הגדול הזה, שכך אמרו רז"ל במסכת יומא בפרק יום הכפורים (פ"ו ב') אמר ריש לקיש גדול בעל תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר "כי כשלת בעונך" (הושע י"ד), עון מזיד הוא, איני והאמר ריש לקיש גדול בעל תשובה שזדונות נעשות כזכיות, שנאמר "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה" (יחזקאל ל"ג), לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. ודבר זה צריך באור מהיכן יצא לו לרז"ל שזדונות נעשות לו כשגגות לשב מיראה, ששורת הדין נותן שהשב מיראת עונש אין ראוי שתועיל תשובתו כלום, שהפועל שעליו ישובח האדם או יגונה או שעליו ראוי לקבל שכר או עונש הוא הפועל הבחירי שלא יתערב בו צד עונש כלל, והשב מיראה אין זה פועל בחירי גמור ולמה יקובל עליו שכר כלל?

ותשובת דבר זה, שהשב מיראה הוא על שני פנים, יש שב מיראת העונש המוטל עליו כעבד שהוא מתחנן לפני אדוניו בעוד שמלקה אותו, וכשיקל האדון מעליו שבט אפו ישוב למרוד בו כאשר בתחלה, כמו שהיה הענין בפרעה... וזה בלי ספק היה מורה שהתשובה הראשונה היתה על צד ההכרח מאימת מות נפלו וגו' ושלא היה פעל בחיריי, ועל כן אין ראוי שתחשב לו לתשובה כלל. ויש מי שהוא שב מפני פחד השם ועונשיו, ואף בשעת הרוחה פחד אלקים לנגד עיניו והוא ירא וחרד מאימת יסוריו בהיותו מאמין שכל הדברים באים מהשי"ת על צד הגמול והעונש, ולא ייחס את הדברים אל הטבע והמקרה, כמו שעשה פרעה שבסור המכה מעליו היה חוזר לקלקולו הראשון... ועל זה אמר הכתוב "ואם תלכו עמי קרי" (ויקרא כ"ו) כלומר שתיחסו הדברים אל המקרה, והלכתי אף אני וגו', ובזה הצד ננעלים שערי התשובה בפני הרשעים, לא שהשי"ת ימנע מן האדם טוב בחירתו חלילה... אבל השב מיראה ירא וחרד אל דבר ה' ולא יבקש עלות וצדדין לתלות בהן משפטי הא-ל הישרים, אבל הוא מכיר שכל הבא על האדם הוא דרך השגחה ועונש על מעשיו הרעים, הנה זהו השב מיראה שראוי לקבל שכר, שעליו ארז"ל (יומא פ"ו א') שזדונות נעשות לו כשגגות, כמו שהוכיח מלשון המקרא שאמר "כי כשלת בעונך"... שהתשובה הראשונה שהיתה מיראה עדיין נשאר לו בה מכשול עון, כמו שאמר "כי כשלת בעונך".

אולם עדין צריך ביאור על מה שאמר שהשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, ששורת הדין נותן כי די שתועיל התשובה לבעל התשובה למרק עונותיו ולשומם כאלו אינם, אבל במה ישיג שום מדרגה שיזכה בה לחיי העולם הבא, שאחר שאין לו זכיות ישאר כנעדר ומה ענין לחלק בין שב מיראה לשב מאהבה בזה?

ובאור הענין הזה הוא, שהתשובה אין לה מקום לפי שורת הדין, כמו שבארנו בתחלת הפרק, אבל היא דרך חסד ונדבה הנמשך מהשי"ת, ועל כן אין להפלא אם יספיק חסד מהשי"ת הבלתי בעל תכלית כל כך. וזה דבר באר אותו הושע הנביא שאמר על בעלי תשובה "ארפא משובתם" וגו', (הושע י"ד), שלפי שהיו אנשי דורו מספיקין עליו ואומרים איך אפשר שתועיל התשובה לבעל התשובה להשיג שום שכר או נעימות והלא די שתספיק למרק העונות, במה יזכו לשום נועם אלקי או לאהבת השי"ת המיועדת בתורה לבעל תשובה. ולזה השיב הנביא בשם השי"ת ואמר "ארפא משובתם" וגו', כלומר האמת כן הוא שאין ראוי שישיג הבעל התשובה שום מדרגה מצד עצמו, אלא שמצד החסד האלקי ודרך נדבה הגיע אהבת השי"ת אליו על ידי התשובה. וזה אם מצד שמצות התשובה היא במדרגה גדולה יותר מכל מצות התורה, שעל ידה ישיג האדם התכלית המושג מצד התורה שהיא אהבת השי"ת, ואם על צד החסד הגמור הנמשך על בעל תשובה דרך נדבה, כמו שאמר "אוהבם נדבה", כלומר כמו שהתשובה היתה מאהבה כך אני אוהבם נדבה... ולזה השב בתשובה מחמת יראה הנה הוא שב להיותו ירא שישיגנו עונש מחמת העבירות שעשה, והשי"ת בשכר תשובה זו ממשיך אליו חסד כפי מה שישאל ומגין עליו מן העונש, והזדונות נעשות לו כשגגות שאינו נענש עליהן, אלא שצריך כפרה כשוגג. אבל השב מאהבה הנה הוא אחר שאינו שב מיראת עונשה שיגיע לו מן העבירה, שלא יחוש לעונש שלבו חזק כשמיר מצור לסבול העונשין, ואינו שב אלא מאהבת השי"ת בלבד, שרוצה לעשות הטוב בעיניו מצד שהוא טוב בעיניו בלבד, כמו שיעשה האוהב מה שהוא טוב בעיני אוהבו מזולת יראת עונש כלל, הנה הוא מגיע בתשובה זאת אל התכלית המכוון מצד התורה, שהיא אהבת השי"ת, ולזה הוא ראוי שיאהבנו השי"ת, כמו שאמר הכתוב "אני אהבי אהב" (משלי ח')... (מאמר ד פרק כה)

דרכי התשובה שבהם יטהר האדם מעונותיו ויזכה מחטאתו לפני אדוניו, הנה הם שיתקן המחשבה והדבור והמעשה. המחשבה שיתחרט אדם מעונותיו, הדבור שיתודה על פשעיו, המעשה שיקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה, אבל יעשה מעשים שיורו שהמעשים הראשונים היו בטעות ובבלי דעת. אולם החרטה מבואר בנביאים היותה הכרחית לתשובה, אמר ירמיה "אין איש נחם על רעתו לומר מה עשיתי" (ירמיה ח')... ושיקבל עליו שלא יוסיף לחטא במה שחטא, אמר הנביא (הושע י"ד) "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו".

והדברים המונעים והמעכבים את התשובה הם ג', שהם העלמת החטא, וההתנצלות, ואהבת הממון והכבוד, והוא מבואר שכל אחד מאלו מעכבין את התשובה. ואולם העלמת החטא שמי שלא יכיר או ידע שחטא לעולם לא יתחרט ולא ישוב בתשובה, כמו שהחולה כל זמן שלא ירגיש או ידע שהוא חולה אי אפשר לו שיתרפא, לפי שלא יבקש לעולם רפואה. ולזה היה השי"ת מאשים לישראל כשלא היו מכירין עונותיהן, שזה היה סבה אל מה שלא ישובו בתשובה לפניו, אמר "אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני" (הושע ה'), כלומר עד שיחזיקו עצמן כאשמים וחטאים ואז ישובו בתשובה ויבקשו פני...

וההתנצלות גם כן מבואר מענינו שהוא מונע התשובה, שאם יחשוב החוטא שיועיל ההתנצלות במה שחטא לעולם לא יתחרט ולא יתודה עליו, וזה נקרא מכסה פשעיו, שעליו אמר שלמה "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כ"ח), שכסוי החטא הוא כשאדם תולה חטאו בדבר אחר, אמר איוב "אם כסיתי כאדם פשעי" וגו' (איוב ל"א), וזה לפי שאדם הראשון התנצל על חטאו ואמר, "האשה אשר נתתי עמדי" וגו' (בראשית ג'). ולא הועיל לו התנצלות כלל, לפי שהשכל נתן באדם להיות תמיד עיניו על דרכיו שלא יחטא, ולזה נקרא השוגג חוטא וצריך כפרה. וכן צריך להזהר שלא יטעה אותו שום אדם... שאין התנצלות על החטא אלא האונס הגמור, שעליו אמרו רז"ל אונס רחמנא פטריה.

ואהבת הממון או הכבוד הוא מעכב את התשובה, וזה שאף אם ישוב בתשובה אם התשובה היא בסבת תועלת ממון או בעבור הכבוד אינה תשובה, וזה כי כשיקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה צריך שיהיה זה לאהבת השי"ת בלבד לא לזולת זה כלל, וכן היה דוד אומר שתשובתו ראויה להתקבל לפי שלא היה בה דבר מונע קבלתה, שאמר "חטאתי אודיעך" (תהלים ל"ב), ירמוז על הכרת החטא, "ועוני לא כסיתי" ירמוז שלא התנצל על החטא כלל, ואמר "אודה על פשעי" ירמוז שהתשובה והודוי היתה לאהבת השי"ת בלבד ולא בעבור הממון והכבוד... (מאמר ד פרק כו)

...כן בעבור זה נתקבלה תשובת דוד על בת שבע לפי שהיו בה הג' תנאים שזכרנו, ויתבאר זה ממה שהזכיר בתשובתו על ענין בת שבע ואומר "חנני אלקים כחסדך" לרמוז שהתשובה לא תקובל אלא על צד החסד, כמו שזכרנו, ואמר "כרוב רחמיך מחה פשעי" (תהלים נ"א) כלומר אף על פי שפשעי גדולים ורבים מחה אותם כרוב רחמיך שהם בבלתי תכלית, כדי שלא יהיה כחי לחטוא יותר גדול מכחך למחול. ואמר (שם) "כי פשעי אני אדע", לרמוז על התנאי הראשון ולומר שלא היה החטא נעלם ממנו, "וחטאתי נגדי תמיד", לרמוז שלא היה מתנצל על חטאו ולומר שלא חטא, שתמיד הוא חושב שחטא. ואמר "לך לבדך חטאתי", לרמוז על התנאי הג' שלא היתה תשובתו מפני הכבוד או הנאת ממון או פחד בני אדם שלא יענישוהו אלא מפני אהבת השי"ת, שהעבירות היו בין אדם למקום, כלומר בסתר, שלא היו האנשים יודעין בהם אלא השי"ת... ועל העבירות שבין אדם לחבירו כמו לא תגנובו ולא תונו וכיוצא בהן אמר "והרע בעיניך עשיתי". וזה שאף על פי שהן מצות שבין אדם לחברו אחר שצוה השי"ת הנה הוא רע בעיני השם מי שיעשה הפך מצותו...

ולפי שהעבירה היא אם במחשבה ואם בדבור ואם במעשה או בכלן, צריך שתהיה התשובה בשלשתן, אם במחשבה החרטה, ואם בדבור הודוי, ואם במעשה שלא יספיק עזיבת החטא בלבד, אבל שיעשה המעשים הפך העבירות שעשה, לפיכך היה דוד מתפלל על כלן, על המחשבה אמר "לב טהור ברא לי אלקים" וגו' (תהלים נ"א), על הדבור אמר "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" (שם נ"א), ועל המעשה אמר "אלמדה פושעים דרכיך" וגו', כלומר שיעשה מעשים הפך העבירה כדי שיראו האנשים ויקחו מוסר וילמדו לשוב אל השי"ת... וכן אמר ישעיה (ישעיה נ"ה) "יעזוב רשע דרכו" על העבירה שהגיע לפועל שיעשו מעשים הפך העבירה ויבחר לו דרך אחרת, אם חטא במאכלות אסורות יתענה יזהר מלאכול לשובע נפשו אפילו הדברים המותרים כמו שאמרו רז"ל קדש עצמך במותר לך, ואם העלים עיניו מן הצדקה יפזר ממונו לעניים... ואם חטא במחשבה בלבד יטהר מחשבותיו לפני יודע מחשבות, וזהו (שם) "ואיש און מחשבותיו"... (שם)

יקרה בענין התשובה ספק גדול לפי מה שהונח מענינה, והוא זה, שאחר שנעשית העבירה בפועל מה תועיל התשובה בחרטה ובודוי, וכי ההורג את הנפש או המחלל את השבת וחזר בתשובה בפיו ובלבבו כמו שאמרנו התשוב נפש הנרצח אליו בודוי וחרטה, או השבת המחולל אם ישוב נשמר בזה? והרי זה דומה למי שסתר הבית בפועל וחוזר בונה אותו בפיו, כי לא תבנה עוד ברוב דברים בשב ואל תעשה...

ונאמר שהפעולות האנושיות שעליהן ישובח האדם או יגונה הנה הן הפעולות הרצוניות הנעשות בבחירה, וזה כשיהיה העושה אותן יודע בעת עשייתן שהוא עושה הפעולה ההיא ורוצה בעשייתה ובוחר בה על זולתה. ולזה יתנצלו השכורים על פעולתן שעושין בעת השכרות לומר שעשאום בלי ידיעה, ואף על פי שיעשום ברצון ובבחירה. וכן לא נאמר שיגונה האדם על הפעולות הנעשות בלא רצונו אף אם נעשו מדעתו ומבחירתו, כלומר שהוא יודע בעת עשותו הפעולה ההיא ובוחר בעשייתה יותר מסבול העונש שמענישין אותו אם לא יעשנה. ואולם אחר שאין נעשית ברצונו אלא מהכרח האונס לא יגונה עליה... ולכן לא חייבה התורה להורג באונס על דרך זה אלא להורג בשגגה שיש בו צד מעורב מן האונס והרצון, והפעולות המעורבות מן האונס והרצון שהן האמצעיות בין שני אלו המינים שזכרנו, הוא דבר קשה לידע אם ראוי שייוחסו אל האונס או אל הרצון, או אם יש מהם שראוי שייוחסו אל האונס ומהן שראוי שייוחסו אל הרצון... אבל כשיעויין היטב יראה שהוא ראוי שיהיו בכאן פעולות ראוי לסבול בעדם כל צער שבעולם טרם שיעשה אותם, ואלו יותר ראוי שתיוחס עשייתן אל הרצון משתיוחס אל האונס, לפי שהדבר שיעשהו האדם ובעת שיעשהו יבחרו על זולתו יותר ראוי שתיוחס עשייתו אל הרצון משתיוחס אל האונס. ולזה יגונה האדם כשלא יסבול טורח גדול או צער מופלג טרם שישא ידו לגער באביו או למרוד במלכו ובאלקיו. ויש פעולות שאין ראוי לאדם לסבול בעדם צער גדול וטורח מופלג. ועל כן נראה שהגבלת הפעולות הרצוניות הוא על זה הדרך, שהדבר שיעשהו האדם ובעת שיעשהו יבחרהו על זולתו ורוצה בו ואחר שנעשה הוא רוצה בקיומו, כלומר שהוא חפץ ורוצה שיהיה עשוי, הנה ראוי שייוחס אל הרצון, אף על פי שיש בתחלתו קצת אונס כמו מה שיקרה ליורדי הים שהם משליכים סחורתם בים בעת בא רוח סערה מרוממות גליו, כי אף על פי שאין שום אדם שישליך סחורתו בים ברצון ודומה לאונס, הנה מצד שיבחרהו זה על צער וסכנת עצמו ראוי שייוחס אל הרצון, לפי שאף אחרי שיצאו אל היבשה הם רוצים בפועל ההוא הנעשה... ועל כן ראוי שיהיו אלו הפעולות מסוג הרצון ולא מסוג האונס. ואולם אם אחר שיצאו אל היבשה לא היו רוצין בזה אבל היו בוחרים וחפצים בהפכו ראוי שייוחס אל האונס אחר שאינן רוצין בקיום הפעל ההוא...

ולפי זה הבעל תשובה כשמתחרט וגומר בלבו שהוא רוצה שהעבירה הנעשית על ידו לא היתה נעשית ושאם תבא לידו פעם אחרת לא יעשה אותה, וזה יורה שהפועל הראשון נעשה בטעות ובלי ידיעה והשכל... וזהו שארז"ל היכי דמי בעל תשובה, כגון שבא לידו דבר ערוה ונצול הימנה... ויכבוש יצרו לאהבת השי"ת ולא ישוב לעשותו זה יורה שנתחרט מעקרו חרטה וגמר בלבו שהפועל שעשה בראשון היה בטעות ובלי דעת והשכל אחר שהוא מתחרט עליו, ואין ראוי שיענש האדם על עבירה כזו כמו שאין ראוי שיגונה על הפועל שנעשה בטעות ובלי ידיעה... ומזה הצד הוא שתועיל התשובה לבעל העבירה שהיא תשיב העבירה כאלו לא נעשית בפועל וכאלו הוא דבר שנעשה בטעות ובבלי דעת ובזה ישיג מרוק העונות, ועל צד החסד תחשב לו לצדקה ויאהבהו השי"ת נדבה כמו שכתוב למעלה. (שם פרק כז)

אף על פי שקבלת התשובה היא על דרך חסד כמו שאמרנו, הנה ההכרח המביא אל המצא החסד הוא שמאשר כל פועל כוסף וחושק תמיד שיגיע מפעולתו התכלית המכוון, והמכוון ביצירה האנושית היות הנפש נשארת אחר המות כמו שקדם במאמר ג', והיה האדם מעשה ידי השי"ת הנה הוא חפץ שיגיע אל תכליתו המכוון בו שהוא השארות הנפש. ולפי שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומפתה אותו לחטא, כמו שכבר העיד על זה שלמה המלך ע"ה בספר קהלת... ואין לך חסיד בעולם שלא יתפתה לדבריו הללו שאינו נראה שיהיה בהם מכשול עון, וכשהאדם נשמע לו בזה יוסיף לומר לו "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט'), כלומר שיהיה מסולסל ונאה, ואחר ששמע לו גם בזה שאין בזה עון אשר חטא יוסיף עוד לומר לו... וכן בכל יום ויום יצרו של אדם מחשב להרע לו ולהסית אותו כמו שכבר העיד עליו הוא יתברך ואמר "כי יצר לב האדם" וגו' (בראשית ח'), ואמרו רז"ל עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה (סוכה נ"ב א'), לפיכך אי אפשר לאדם שלא יחטא בפועל אם מעט ואם הרבה. והחוטא אי אפשר לו שלא יכשל במחשבה להרהר כנגד אחד מעקרי הדת, לפי שכל עובר עבירה במזיד לא יתיר עצמו לעשותה, אם לא מצד הרהור רעה שנכנס בלבו, כמאמר רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות (סוטה ה' א'), וזה שהוא אם שיכחיש במחשבתו מציאות הא-ל ויחשוב שאין לעולם מנהיג... או שיחשוב שיש לעולם ממציא אבל יאמר שאינו משגיח בפרטי בני אדם לתת לאיש כדרכיו, או שמא לא צוה השי"ת זה או לא אסר המעשה הזה, והרי הוא כמכחיש שאין תורה מן השמים... וזה בלי ספק יותר רע ויותר קשה מאכילת החלב או הדם עצמו, ובעבור זה הוא שאמרו רז"ל (יומא כ"ט א') הרהורי עבירה קשין מעבירה... ואחר שהאנשים הנמלטים מכפירת אחת מהעקרים הכוללים לפי זה הם מעט מזער, ולפי זה ראוי שיהיו נדונים בעונש נצחי, התחכם השי"ת ברחמיו וברב חסדיו לעשות חסד עם המין האנושי לפתוח לו שערי תשובה כדי שעל ידו יתנצל ממכמורות יצר הרע ממיתת הנפש... והתבאר אם כן הכרחיות המצא התשובה עם מציאות התורה להגיע המין האנושי אל התכלית המכוון ביצירתו, שהוא התכלית המכוון מכלל המציאות השפל, ולזה הוא שארז"ל שהתורה והתשובה קדמו לבריאת העולם. (שם פרק כח)

עקדה:

והספק היותר גדול הוא הכבדת לב פרעה. ומה שכתב הרמב"ם שהוא עונש רעוע בעיני, דאם כן היו כל השליחויות וההתראות של משה בחנם... וכל הנביאים נבאו שה' לא יחפוץ במות רשע. והרב עצמו כתב בהלכות תשובה פ"ג ואלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו', במה דברים אמורים כשמת בלא תשובה... שאין לך דבר העומד במפני התשובה, ואם יהויקים אחאב ומנשה וכו' שזכרנו לא הגיעו לשיעור נעילת שערי תשובה, מהו החטא היותר גדול? ולא מצא תשובה על זה אלא אין לנו לחקור למה תמנע הבחירה על זה ולא על זה...

ולהתיר הספק הזה אמרו במדרש, מתרה בו פעם א' ב' וג' ואינו חוזר בו, מקשה לבו כדי לפרוע ממנו (ש"ר י"ג). וכן כתב עליו הרב, וכן פרש"י שגלוי לפני הקב"ה שאינו שב בלבו כי אם בשפתיו, על כן מקשה לבו שיוציא בפיו מה שבלבו. וגם זה קשה, כי ה' רוצה רק שתיוודע גדולתו על ידי זה, ומה איכפת ליה שלא יהיו פיו ולבו שוים?

והנראה בעיני הוא, הנה בכל עונש ב' דברים, שיענש החוטא על רעתו, וב', שיווסרו האחרים ולא יעשו כמוהו. ובכל מקום שיש בו קדוש השם הדין שוה לדין אדם שלא ינתן לתשובה כלל, כמו במי מריבה. ג', אם יראה השופט שהחוטא לא יסבול כל העונש בבת אחת יתן ריוח שיוכל לסבלו. וכן היה בפרעה עונש על כונתו למרד בה' ועל מה שנתחיב נגד הבריות שנאנקו תחת ידו, שזה לא נתן לתשובה, והקשה לבו בין מכה למכה שיהיה לו כח לסבל, ונתן לו מקום לטעות ולהקשות לבו... (שמות ז ג שער לו)

...אמנם מחויב שמעשיו הקודמים מסכימים לדברי התפלה ועל כן יקדים התשובה והטהרה, כי לבקש מאלקים בבגדים צואים היא עזות גדולה, וכן בתפלת שלמה (מלכים א' ח') שהצרות יבואו בעד פשעם, ואין התפלות והצומות עיקר כמחשבת ההמון כי אם השמיעה בקול ה' והכניעה. (ויקרא ו ב שער נז)

והנה מלך מלכי המלכים הקב"ה חנון ורחום המציא מחילה לחוטאים, וגם חש שיתיאשו מהתשובה מרוב עונותיהם ויתפקרו לגמרי, לכן קבע יום לכפר החטאים, ובאופן זה יקל לאדם להשמר מחטא אחר הסליחה. והנה תחלה עלה במחשבה שברא העולם במדת הדין, אך מצד המקבלים אי אפשר לעמוד על זה ולכון מעשיהם במדת הדין, על כן שתף מחסדו מדת הרחמים, וכן ראש השנה הוא לפי מדת הדין יום דין, ואין שם ויתור וסליחה, מה שאינו כן ביום הכפורים שהוא לפנים משורת הדין, והוא שאמרו בפסחים קי"ט ידו של הקב"ה פרושה מתחת לכנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין.

ובגמרא יומא עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו... אם כן התשובה עיקר בכולם, והכפרה הזדכך הנפש בחוזק או בחולשה כפי חזוק חומר החטא, כי שב ואם כן אינו חמור החטא במעשה, כי א' יש לו תקון על ידי מעשה, ואינו מכעיס בפועל כהעושה חטא, ולכן העמידו חכמים דבריהם לבטל דברי תורה בשב ואל תעשה (יבמות צ') והוא דומה למי שהפקיד המלך בידו כלי יקר בל ישתמש בו כי אם המלך, הא' לא שמרו ועלה בו אבק, הב' השתמש בו לאחרים וצריך לנקותו, והג' התמיד להשתמש בכלי שמושים חמורים וצריך ללבנו לשפשפו ולמרקו, והד' השתמש בו עד שאינו ראוי לתקנה כי אם להתיכו ולעשות ממנו אחר... (ויקרא טז א שער סג)

אל ירך לבבכם - ...ובהגיעו ליום המלחמה באחרית ימיו ראוי להחרד ולהכריז אל ירך לבבכם וכו', שד' דברים אלו מעכבים את התשובה, שחס על עצמו מסגופים, או שיירא שלא יתקבל, או שיחפז במעשים כגון יקדים תפלה להסרת העושק, או שיעריץ לבו. וכן תקנו התשובה בי' ימי תשובה, כי עבר הקיץ ימי תגבורת התאוה והכחות הנפשיות ויצילו נפשם בשמעם קול השופר, וגם הזמן מסוגל לזה כי בו מתקבצים המאורות במזל בתולה שהוא בית האהבה והחשק ויתחבקו דין וחסד שהם נגד שמש וירח... (דברים כ ג שער צז)

והיה כי יבואו עליך - ... ועינינו רואות כל העם והנה לא יוסיפו ללכת בדרך הזה, ואדרבא עוד הולכים קדורנית אחורנית, והוא באמת סוד התשובה, שהיא השבת החוטאים שהלכו בדרך הפך המגמה, ויש אנשים המרגישים בעצמם בטעותם והופכים פני מגמתם, והיא התשובה המשובחה, שמרגיש שטועה ומציב לו ציונים, כדאמרינן ביומא פ"ו באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק. ויש בעל תשובה שאינו מתישר בעצמו אלא תולה עיניו אל הדרכים הסלולות ויבטח בהם, ולא ידע לכוון דרכו ממש, והסכנה גלויה עדיין בדרכים אלו. ומי שלא יישר את עצמו באחד מאלו יכול לשאל עוברי אורח או הרועים הקרובים או הרחוקים על הדרך, והיא הדרך היותר נמוכה בתשובה, שישאל דבר מפי הכהנים והנביאים אשר ידעו דרך ה'. ואם לא תעמד גם ההישרה הזאת כי לא שמעו או לא יאמינו לקול מורים, עדיין לא ננעל להם פתח ההצלה לגמרי, ויגיעו למקום נזק וצער ונפקחו עיניהם, וישמעו בעל כרחם בטרם יספו בכל חטאתם, והיא הפחותה בדרכי התשובה.

והנה אם תזדמן להם דרך יותר טובה בתשובה יקבלו גם שכר עליה ויעלו אל המקום שלא עלו בו הצדיקים אשר לא טעמו טעם חטא מימיהם, כי זה נלחם מלחמה קשה בבוא לפניו כל עברה שהיה רגיל בה, ובזה כבר עשה מעשה חשוב וקיים מצות תשובה, ועל זה אמר ישב ולא עשה עברה כאילו עשה מצוה (קדושין ל"ט), כי מי שישב בודאי כבר קם פעם ועשה. ואם אחזו דרך זו בחצי ימיהם או באחריתם הצלחתם שזה כמי שאחזו בה כל ימיהם, אחר שהתעיה נחשבת להם להליכה ישרה, וזה שמנה דוד, "לא רגל על לשונו" וכו' (תהלים ט"ו), ובסוף כתב "עושה אלה לא ימוט", שישב ולא עבר.

ב', ועוד ישיג בעל התשובה מדרגות גדולות, כי הוא צריך להתחזק יותר במעשהו נגד המתנגדים לו, אם כן הוא עודף על הצדיק הגמור בג', שעושה בעוצם לבו והתמסרות נפשו, ב', הזירוז יוסיף במעשיו ולא ידחם מפני עצלות או מניעה. ג', אפילו מה שלא עשה מפני איזו מניעה יחשב לו כמעשה מפני התעצמותו הגדולה לעשותו. ועל זה השתומם רבי, יש קונה עולמו בשעה אחת (ע"ז י"ז), ולא עוד אלא שמחשבין לבעל תשובה הלמוד והמדע שלא ידעוהו כאילו השתדלו בו והגיעו עד תכליתו מפני השתדלותם הגדולה. וכמו שאמר לאברהם "עתה ידעתי וגו' ולא חשכת את בנך" וגו' שנחשב לו כאילו הקריבו.

אמנם השב מיראה אינו כשב מאהבה, ועל זה אמר ר"ל ביומא פ"ו שזדונות נעשות לו כשגגות, ומה שנאמר נעשים לו כזכיות, כאן ששב מיראה וכאן ששב מאהבה, שזה ישיגוהו כל השלמיות. ואם כן צדקו מאד דברי ר' אבהו בברכות ל"ד במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד...

והנראה ישר בישוב הענינים, הפילוסופים לא יאמינו שיש מעלה באנשים הנתונה מה' על פי מעשיו כי אם השלמות היא לפי מה שישלים עצמו במדות ובמושכלות, ומזה יחויב שהמניעים הטבעיים יחסרו בשלמות האדם, ולכן הישר מטבעו מעולה לדעתם מהכובש יצרו. וחכמי התורה לא יכחישו שלמות הישר מטבעו, אך יאמינו בשכר רצוני לכל איש על פי טרחו במעשה המצוה, ולכן לא יאמר אדם אי אפשי באכילת חזיר וכו' אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי, שעל זה יקבל שכר לפי צערו. והנה החוטא ששב ראוי מאד לשבח מצד תשובתו מחטאיו הראשונים, ומצד שמעשיו יותר חזקים ממי שלא חטא, ומצד שיחויב שיהיו מרובים, משל למלך שהטיל על שני אומנים לצייר היכלו, אחד צייר, ואחד משח הקירות בראי, שהוא משובח מצד תחבולתו שהציורים נראים שם יותר דקים, ויראו גם כל מה שיתוסף פעם בצד השני...

ומשה רבינו ע"ה העמיד העם בג' מצבים, א' בשלמות כאדם הראשון בבריאתו, וצריכים להזדרז להתקרב למצב זה ולשם כך צריכים כל חלקיו להיות מושלמים מהראש הוא המח עד טפכם נשיכם שהם הכחות הטפלים, המשרתים הגוף. ואחר כך דבר על נסיגתם ממצב זה שיסורו מאחרי ה', וכשימצא בתכלית הרוחק יהפכו פניהם וישובו, ובהשלמת התשובה מתחיל כאן מהמדרגה הנמוכה ביותר, כמו האיש החלש מאד, שכל אוכל תתעב נפשו, ואם ישאר במצבו ימות, ועצתו שיתחזק בתחלה מעט על ידי טיול והתעמלות, ויביאהו לקצת תיאבון ויתחזק, ואחר כך יוסף התעמלות ואכילה עד שיתחזק על ידי ההרגל אף על פי שטבעו היה חלש, וזהו התחלת התשובה... (דברים ל א שער ק)

מנורת המאור:

התשובה היא קיום בני אדם ועמידתם, ולולי התשובה לא יכול לעמוד אדם בפני מדת הדין החזקה, כדגרסינן בפרק ג' מפרקי רבי אליעזר, עד שלא נברא העולם היה הקב"ה בלבד ועלה במחשבתו לברא את העולם, והיה מחריט לפניו את כל העולם ולא היה עומד... עד שברא את התשובה. והמצוה הזאת היא קרובה וקלה אצל בעלי תורה יותר ויותר מאשר היא אצל העמים המחקים אותה בחקיהם, (שכבר ראינו שהנוצרים מחייבים לשוא עינויים רבים בהלוך אל עבר לים ולמקומות רחוקות וסיגוף הגוף במכות). לא כן בתורתינו, שלא צותה בכל עינויים אלו, רק בפה ובלב... רוצה לומר שיתודה בפיו וינחם בלבו ולא ישוב עוד לעשות כבראשונה. ואף על פי שמצוה זאת פירשוה ז"ל על התורה בכללה, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ופשט הפסוק מדבר בתשובה. ותלה הענין שיהיו פיו ולבו שוין כשישוב מחטאו.

ואף על פי שאין לך שעומד בפני התשובה, יש דברי חטא קלים שתשובה לבדה ירפאם, ויש עברות שצריכות ימי כפרה לכפרם, ויש לך חמורות שצריכות יסורין למרק אותן, כפי החלוק שחלקן רבי ישמעאל... ועם כל אחד מהם צריך תשובה, שאם לא כן, כשבאין ימי התשובה או ייסורין על האדם, ואינו עורר משנתו לשוב מרשעתו, הם המגיעים לאדם לעת המיתה ולעונש התמידי. אבל אם יעורר משנתו ויחזור בתשובה, הא-ל יתברך יקבלה, כי ימינו פשוטה לקבל שבים, ואומר (תהלים צ') "שובו בני אדם"...

וגרסינן בפסיקתא "טוב וישר ה'" וגו' (תהלים כ"ה) אמר רבי פינחס למה הוא טוב, מפני שהוא ישר, ולמה הוא ישר, שהוא טוב, "על כן יורה חטאים בדרך" (שם) שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה... (נר ה הקדמה)

כאשר מי שהוא חולה בחולי הגוף, אם לא ירגיש בחליו וידמה בעצמו שהוא בריא או ירגיש בחליו ולא ירצה לבקש רפואה וימשך אחר הנאותיו, שיטבע בגופו החולי עד שימות בסבתו בלי ספק, כן יארע לחולה בחולי הנפש. יש בני אדם שלא ירגישו בחליים ודימו שהם בריאים ואינם מבחינים בין טוב לרע, ועל אלו נאמר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" (משלי ד')... ויש מי שירגיש בחליו ובהיותו שטוף בתאוות לא שם לבו לרפאו אלא לרוות צמאו, ועל זה נאמר "כי בשרירות לבי אלך" (דברים כ"ט)... וגם כן מי שמרגיש בחולי גופו ומתחרט מהדרך ההיא אשר בה נולד החולי בגופו וחפץ לרפאותו על כל פנים יבקש רופא לתת לו עצה בדבר, ויברח מכל הדברים שיאמר לו כי בסבתם אירע בגופו המקרים החדשים אשר שינו את מזגו ממה שהיה בבריאותו. כך מי שהלך בדרך לא טובה ואחר כך הרגיש בחולי נפשו ומתחרט על עונותיו יבקש רפואה לחליו, וילך אצל החכמים שהם רופאי הנפש, ויתנו לו עצה בדבר.

נמצא שהחרטה אשר באה אל לבו מהדרך הרעה אשר היה הולך והכיר רוע מעשיו וניחם מהם זה סיבב לו דבר התשובה. וכמו שהוא בחולי הגוף שמי שהרגיש בשגיאה קטנה או במעט משנוי מזגו ושב מיד מאותו הדרך, שירפא מיד, לפי שעדין לא נטבע בגופו החולי, כן מי שהרגיל ללכת בדרך ישרה ובא לידו חטא בשוגג או לתאבון והרגיש בו מיד ונתחרט ממנו, קלה בעיניו התשובה ולחזור ללכת בדרך טוב, לפי שלא הורגל כל כך במשובה... (שם חלק א פרק א)

כל זמן שיתחרט אדם מחטאותיו ויעשה תשובה, תשובתו נרצית לפני הקב"ה, ובלבד שיפטר מן העולם הזה בתשובה שלמה. אבל היא על שבע מעלות, זו גדולה מזו.

המעולה וטובה שבכולם היא אותה שנעשית תכף למשובה, והיא מקובלת מיד. ועל תשובה כזאת אמר רבי אבהו (סנהדרין צ"ט א') במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן עומדין, רוצה לומר לפי שהצדיק גמור שלא חטא מעולם, הוא בעבור שיצרו אינו מתאוה לדבר, ואולי שאם בטבעו יהא חם ויכסוף לערוה לא יוכל להנצל ממנה, אבל מי שהוא חם בטבעו ומתאוה למשגל ברחקו ממנו מקבל צער גדול, ועל דא אמרו לפום צערא אגרא, וגם לזה קראוהו יותר גדול... ולא אמרן אלא בדברים התורניות, שאותם שאלמלא לא נכתבו לא היו מחויבות בשכל, כגון עריות וכיוצא בהן, אבל בדברים השכליות, שאף על פי שלא נגזרו ראויים לעשות ולשומרם לפי שהשכל מחייב, הנפש אשר תכסוף אליהם מעידה עליה שהיא חסרה ומרשעת ומורה שיש בה תכונה רעה, והחסיד שאינו מתאוה להן עליו נאמר "שמחה לצדיק עשות משפט" (משלי כ"א). ועם כל זה אם נתחרט מיד ועשה תשובה מוחלין מיד, וזאת היא התשובה הגדולה שבכל אלו השבע מעלות לפי שלא נתעכב בחטא.

המעלה השנית, מי שהוטבע בחטא ימים רבים או שנים אבל שב בימי בחרותו בעודנו בתוקפו ובגבורתו, ונתחרט מאותו הדרך הרע וכבש את יצרו ועשה תשובה שלמה, עליו נאמר "וזכור את בוראך בימי בחורותיך" וגו' (קהלת י"ב)...

המעלה השלישית, שעדיין הוא בימי בחרותו אבל אינה מזומנת לפניו העברה כבראשונה, או הוא בוש מבני אדם לרדוף אחר יצרו כבתחלה וסר מדרך זה מעט מעט, גם זה תשובתו מקובלת, אף על פי שנזדמן לו מונע, כיון שהוא עדיין בבחרותו, עליו נאמר "והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו" (זכריה ט')...

המעלה הרביעית, השב באימת צרות, או באימת מוכיחין, או באימת גזירה, כמו שמצינו באנשי נינוה, שאף על פי שלא עוררו לבם לעשות תשובה עד שהוכיחם יונה הנביא ואמר להם "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (יונה ג'), וגם אלו אף על פי ששבו מאימת הגזירה נתרצית תשובתם לפי שנתחרטו ושבו מעונם, שנאמר "וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם אלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה" (שם)...

המעלה החמישית, המתחרט מחטאיו מאחר שבאו צרות רבות עליו ושב בתשובה, ואף על פי שאינה מועילה בין איש לחברו תשובה כזאת, כמו שאמר יפתח, "ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם" (שופטים י"א), הקב"ה ברוב חסדו על ברואיו מקבלתה, כדכתיב "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך" (דברים ד'), ועל דא אמרו במסכת אבות (ד' י"א) תשובה ומעשים טובים כתריס מפני הפורענות.

המעלה הששית, היא בימי זקנותו, כשאינו יכול ללכת בדרכי העברות מפני חלישותו, ואף על פי כן אם נתחרט על מה שעשה בבחרותו ושב בתשובה שלמה בכל לבו תשובתו מקובלת, ועל זה נאמר (תהלים צ') "תשב אנוש עד דכא" וגו', עד הזמן שאדם נדכא ונחלש, ואף על פי כן הוא אומר (שם) "שובו בני אדם"...

המעלה השביעית היא הפחותה שבכלם, מי שלא נתחרט כל ימיו ועמד בפשעו אשר בו מת, בראותו כי קרוב עתו למות, ועל דא גרסינן באבות (ב' י') ושוב יום אחד לפני מיתתך... (שם פרק ב)

המתחרט מעונותיו לשוב בתשובה צריך להתודות עליהם, ואין צורך להביא מנחה אחרת ומליץ אחר בעדו, אלא חרטה בלבו וודוי בפיו, כדגרסינן בפרק יום הכפורים (יומא  ו ב') ...אבל הקב"ה מתפייס ממנו בדברים, שנאמר (הושע י"ד) "קחו עמכם דברים", ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר (שם) "וקח טוב"... (שם פרק ד)

צריך בעל התשובה ליבוש מחטאתיו בזכרם בלבו, או כשיתודה עליהם. ויועיל לו לשני דברים, הראשון, ליכנע לבו מן הגאוה שהיתה בו, והשני, לבל יוסיף חשק העון עוד בקרבו, כמו שנאמר (ירמיה ל"א) "כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי" וגו'... ועל דא גרסינן בפרקא קמא דברכות (י"ב ב') "אמר רב הונא סבא משמיה דרב כל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו על כל עונותיו"... (שם חלק ב פרק ב)

ההכנעה והשפלות נאה לבעל תשובה, לפי שהחטא בא בסבת גבהות הלב, כמו שנאמר "ורם לבבך ושכחת" וגו' (דברים ח')... על כן רפואה זאת בהכנעת הלב, כמו שאמר הנביא (יואל ב') "קרעו לבבכם ואל בגדיכם"...

וגם צריך שייטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו, בכל הדברים אשר חטא ישתדל לקיים בהם מצוות, כמו שאמרו ז"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים... ועם כל זה צריך להתפלל לבקש סליחה... וגם יתפלל שלא יאספנו בלא תשובה, כדגרסינן במדרש תהלים (כ"ו) "אל תאסוף עם חטאים נפשי", היה דוד מתפלל לפני הקב"ה שלא יאסוף אותו כשהוא חוטא, אלא שיניחנו לעשות תשובה קודם... (שם פרק ג)

כמה גדולה כחה של תשובה, שהקב"ה ברוב רחמיו פתח לאדם פתח של תשובה, כדגרסינן בבראשית רבה (כ"א ו') "ועתה פן ישלח ידו" (בראשית ג'), אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, שנאמר "ועתה", ואין ועתה אלא תשובה... (שם פרק ה)

דבר התענית הוא סיוע לשוב בתשובה לשני דברים, הראשון, להחליש גופו ולשבר גאון לבו אשר חטא בו, והשני, לסגף תאוותיו ולמרק חלבו ודמו כפי גודל אשמו ויחשב לו יותר מהקרבת חלב ודם קרבנו. וכמו שחולי הגופות כשיראו שחליים באים להם מצד מילוי בכח, רפואתם היא לעצור מאכלם, כך ראוי לעשות לחולי הנפשות... (שם חלק ג פרק א, וראה שם עוד)

ולפי שאין לנו מצוה גדולה יותר מן התשובה, אמרו רבותינו, שהתשובה גורמת לאדם לחסות תחת כנפי השכינה, ועוד, כי אפילו שנחתם על שום אדם גזר דין לרעה, התשובה שלימה מקרעת אותו, כדגרסינן בפרקא קמא דראש השנה (ט"ז ב') ארבעה דברים קורעים גזר דין של אדם... ודבר זה הוא מרחמיו על כל מעשיו, שחוזר על מה שגוזר לרעה למען התשובה, ומה שגוזר לטובה אינו חוזר בו אף על פי שיתחייבו... (שם חלק ד פרק א)

ברחם הא-ל על בריותיו נתן להם מקום לחזור בתשובה, כדי שלא יאבדו ברעתם, כי מאחר שיצר לב האדם רע מנעוריו, ונוטה בטבעו יותר אל החמריות ומניח המושכלות, על כן צריך אדם בכל עת לחפש בדרכיו ולחזור בתשובה, כדכתיב "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" (איכה ג'). ולפי שבכל השנה הוא מוטבע בתאוות ואינו מתעורר אל התשובה צותה תורה לתקוע שופר בראש השנה לעוררם ולהזכירם, כלומר עורו ישנים מתרדמתכם כי קרב זמן פקודתכם, והא-ל יתברך שאינו חפץ בהשחתת הרשעים אלא שיחזרו בתשובה ויחיו נותן קולו בתרועת ראש השנה לבני ישראל שיחזרו בתשובה...

ולרמוז על שלשת עקרי התשובה צותה תורה לתקוע ולהריע ולתקוע. התקיעה הראשונה לרמוז על התנאי הראשון שצריך בעל תשובה לחפש ולפשפש בדרכיו ולעזבם עזיבה מוחלטת, אם און בידו אם בלבו ומחשבותיו יסירנו, כדכתיב "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב" (ישעיה נ"ה). התרועה האמצעית לעשות אנחה ויללה על חטאתיו שעברו עליו ושינחם על רוע מעשיו, דכתיב "אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי" וגו' (ירמיה ל"א). והתקיעה האחרונה לשום בלבו ולקבל על עצמו שלא יחזור עוד למחשבותיו ולמעשיו הראשונים, כדכתיב (הושע י"ד) "ולא נאמר עוד אלהינו" וגו'. (נר ה כלל ב חלק א פרק ד)

...ואל ידמה בנפשו בעל תשובה שאינו ממעלת הצדיקים והחסידים בשביל עונותיו שעשה, אלא יאמין בודאי שהוא אהוב ונחמד וידיד לפני הקב"ה כאלו לא חטא מעולם, ואולי שכרו כפול, מפני שטעם טעם חטא וכבש יצרו ופירש ממנו. כדגרסינן במדרש תהלים, למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות (תהלים מ"ה). בוא וראה בבני קרח, שעד שלא עשו תשובה לא נקראו ידידים, משעשו תשובה נקראו ידידים... וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק את החטאים בה מקרב את השבים, שנאמר (הושע ב') "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי"... (שם חתימה)

אור ה':

הנה לפי מה שבא בתורה ונתפרש בקבלה מחסדי השי"ת לקבל החוטא בשובו אליו, והפליגו רז"ל באומרם מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים, ואמרו במקום אחר שהעונות נחשבים להם כזכיות. והסבה בזה גלויה, כי הכח הפועל להכניע הרצון אל העבודה יצטרך להיותו חזק הרבה במי שנכנע ונוטה אל העבודה ממי שלא נכנע ונטה אליה, ומי שהכח הפועל להכנעה יותר חזק ראוי שיהיה יותר דבק ויותר רצוי למה שהפועל לכח יותר חזק, שהוא הדבקות והאהבה יצטרך שיהיה יותר חזק. ועם היות שאין ספק שהענין הזה חסד נפלא ממנו ית', אמנם יסכים בו העיון למה שהתבאר ממנו יתברך היותו הטוב המוחלט, והתכלית הנרצה אצלו ההטבה, ולזה אם היה שכבר מרה ונתרחק מעבודתו הנה כשייטיב דרכיו ויעור משנת איולתו ראוי שיקובל אצלו עד שכבר יהיה העוזר והפועל לבבנו אהבתו, וכל שכן עם מה שכבר התבאר בהכלל הח' מהמאמר הב' אשר בעבור זה התרנו לעצמנו התפלה להשיבנו אליו בתשובה שלמה ולקרבנו לעבודתו, למה שהתכלית בבריאה ובנתינת התורה לא היה זולת זה. ואולם דרכי התשובה ומדרגותיה הלא הם כתובים על הספר הישר לרב החסיד ר' יונה בר' אברהם הנקרא שערי צדק. (מאמר ג חלק ב כלל ב פרק א)

בהתר שני ספקות שאפשר שיסופק בו.

הא', אחר שקבלת התשובה ראוי בחקו ית' להפלגת חסדו וטובו איך יצוייר במי שכוון אליה שימנע מצדו ית', וכל שכן שיענש על מניעתה. והנה בא בקבלה בפירוש המשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר. ואמרו ד' דברים מעכבין את התשובה...

הב', לפי שאחד מדרכי התשובה לפי מה שיראה והוא דבר הסכימו בו הקודמים הנה היגון והאנחה במה שעברו עליו במעלו אשר מעל בשם והמרה את רוח קדשו, האם זה יתחייב בתחלת התעורותו אל התשובה או בתנועתו לבד, כי המאמר שהיה לו יגון בהשלימו חק התשובה יראה שהוא רחוק מאד וקרוב לנמנע עם קבלתנו שהעונות נחשבין לו כזכיות...

והנה התר הספק הא' אינו ממה שיקשה למה שהכ"ד דברים המעכבים את התשובה הנה מטבען מאחרין אותה ומקנין לאדם אצלה להתעורר אליה מהם לקלותם בעיני עושיהן, מהם להתמדתם והמשך אחריהם, מהם לשנאתם תוכחת כאשר התבאר בקלות מהם. ואולם לא אמר מונעים את התשובה, אלא מעכבין, כלומר שמאחרין ודוחין אותה. אבל האומר אחטא ואשוב אמרו אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ועם שטבע התכונה ההיא תחייב כן, הנה הוא מדה כנגד מדה שהוא בשרירות לבו סמך על התשובה ועשה הבטחון בתשובה כלי לחטוא והמרות את יוצרו, ראוי שיוסר ממנו הסמך ההוא. ואמנם לפי שההקדמות התלמודיות כחם על הרוב כח הסתמיות, כבר יראה שאם יתעורר משנת איולתו וירגיש שחטא בבטחון ההוא ושהיה בו ככסיל מתעבר ובוטח וכל חפצו לשוב אל השם מהחטא ההוא הנה יקובל בתשובה. ולפי שעל הרוב מי שדרכו כן לא יתעורר על זה, אמר סתם אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

ואולם מה שבא בפרעה ממניעת התשובה אין צריך שיהיה מזה המין, למה שמחסד השי"ת ולהשגחתו בדבקיו שירבה נפלאותיו ומכותיו על הרשעים, כמו שבאר הסבה אמרו "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו", והוא התכלית הקרוב, "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' וידעתם כי אני ה'", והוא התכלית האחרון בו...

ואולם בהתר הספק השני כבר אפשר שיאמר שלמה שהממרה פי השם יתחייב לו עונש בלתי מוגבל לפי היושר והשווי כאשר היה מחסדי השי"ת לקבלו בתשובה, הנה אין ראוי שיהיה שם שיעור מוגבל שיאמר בו שהשלים חק התשובה באמת כשהגיע אליו אם לא יאמר זה בהמשל והעברה, ואמנם גם כשנניח אפשרות גבול ידוע יאמר בו שהשלים חק התשובה, ובאמת כשהגיע אליו אם לא יאמר זהו כמו שיראה מקצת מאמרים באו לרז"ל על זה. הנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה, וזה שכבר התבאר במה שקדם שהתכלית האחרון הנכסף לאדם הוא הדבקות והעבודה וההצלחה והערבות למה שהוא הטובה האחרון הוא התכלית הנרצה אצל השי"ת, ולזה אם היה קבול הטוב והשכר התכלית האחרון לאדם היה בחיי ספק עצום, כי למה שהעונות הקודמים יוסיפו לו בטוב, כבר ראוי שישמח בהם, אבל להיות התכלית הנכסף האהבה והעבודה, הנה האוהב האמתי כבר יקשה בעיניו מאד היותו זמן מה שנאוי לו יתברך, ולזה היותו שעה אחת רשע לפני השי"ת ויתעלה, ואם כבר ימשך לו מהזמן ההוא תוספת טובה כבר יותר בזה ספק מה שנסתפקו הקודמים בו... (שם פרק ב)

אברבנאל:

בשאלה מדוע הקשה לב פרעה, ואם הקשה לבו איך הענישו על כך. לרמב"ם בח' פרקים יש שחטא האדם חטא גדול ומונעים ממנו התשובה כדי שיאבד, וכן ברמב"ן, ואין נראה, דלא יחפוץ במות המת, ואפילו אחאב ומנשה יכלו לשוב...

תשובה א', תשובה מועילה רק בדברים שבין אדם למקום חוץ מחלול השם, ולא בדברים שבין אדם לחברו, דאם לא כן בטלו כל הדינים, וכאן חטאו בזדון חטאים גדולים נגד ישראל וצריך שיענשו על כך.

תשובה ב', תשובה מועילה רק לישראל שתחת השגחה פרטית ולא לעכו"ם, ולנינוה הועילה רק כדי שיהיו שבט אפו לישראל, וגם אחר שעזבו חטאם, ואלו פרעה לא עזבו ולא ראוי לחמלה.

תשובה ג', הנכונה ביותר, לא ה' הקשה לב פרעה בפועל ראשון וקרוב, כי אם הביא עליו מכות שפסקו, ועל ידי זה היתה לו סבה לומר שהן רק מקרה, מה שאינו כן אם היתה מכה אחת ומתמידה עד שישלחם, נמצא שפעל רק פועל רחוק או פועל במקרה, אבל פרעה היה חפשי ליכנע... (שמות ז א)

ספורנו:

הנה אנכי הורג את בנך - כפי המשפט האלקי שהוא מדה כנגד מדה, כי אמנם מכת בכורות לבדה היתה למשפט עונש לפרע מכל המכות, אבל שאר המכות היו לאות ולמופת למען ישובו, כי לא יחפוץ במות המת, כי לא נעל בפניהם דרכי התשובה אמתית כלל לו חכמו לשוב אל הא-ל ית' מאהבת טובתו ויראת גודלו, שהיא התשובה המגעת עד כסא הכבוד, אשר היא המצלת ונותנת חן בעיני אלקים, כאמרם ז"ל עונות נחשבים לו כזכיות, או לפחות לשוב כעבדים מיראת מה שיוכל להעניש... (שמות ד כג)

ואני אקשה - הנה בהיות הא-ל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם כאמרו "חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה", אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי"... ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלא ספק לא על צד תשובה והכנעה לא-ל ית' שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, וזאת לא היתה תשובה כלל, אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לא-ל ית' ולשוב אליו בתשובה שלמה לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר הא-ל ית' "ואני אקשה את לב פרעה" שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, "למען שיתי אותותי אלה בקרבו", שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית... (שם ז ג)

ונקה - אף על פי שהוא מנקה לשבים מאהבה, והיא תשובה המגעת עד כסא הכבוד, כמו שאמרו ז"ל שעונות נחשבים להם כזכיות, שנאמר עליהם "חיו יחיה", מכל מקום לא ינקה אפילו לשבים כאשר תהיה תשובתם מיראת עונש בלבד, כאמרם ז"ל שזדונות נחשבים להם כשגגות, שנאמר "כי כשלת בעונך"... (שם לד ז)

בכור ישראל - שלא נפל ממעלתו בדיני שמים מפני תשובתו, כענין "ויהיו בני יעקב שנים עשר בני לאה בכור יעקב ראובן", אף על פי שנפל ממנה בדיני אדם. (במדבר א כ)

ולא שמע ה' בקולכם - מפני חלול השם שעשו, שלא תספיק בו כל תשובה אלא מיתה ממרקת, וגם היה גזר דין שיש עמו שבועה, אחר שהעירו אזנם משה ויהושע וכלב אל התשובה ולא שבו אפילו אחר כך אלא מיראת עונש, ולכן לא הספיקה התשובה להסיר העונש הנגזר בעולם הזה, כמו שהיה הענין בקין ובשאול בדבר עמלק ובני עלי. (דברים א מה)

ושבת עד ה' אלקיך - תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך בלבד, וזו היא התשובה שאמרו ז"ל שמגעת עד כסא הכבוד. ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום - לא מצות אנשים מלומדה כמו שעשית קודם לכן... בכל לבבך - שלא תסתפק בזה. ובכל נפשך - שלא תמנע מזה נפש המתאוה בהכירך גודל הענין. (שם ל ב)

כי המצוה הזאת - והטעם שאמרתי והשבות אל לבבך בכל הגוים, שצריך שהתשובה תהיה בעודך בגלות למען תשוב הוא, כי אמנם זאת המצוה של תשובה אשר אנכי מצוך היום, כאמרו בכל חטא בפרשת ויקרא ואשם ואשמו, שהענין כולו הוא שיכיר החוטא את חטאו, כמו שפירש אחר כך באמרו "והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה"... (שם שם יא)

מהר"י יעבץ:

ושוב יום אחד לפני מיתתך, גם זו אזהרה ללמוד התורה, כי התשובה תורה ומעשים טובים, ועיקר התשובה שיתדבק בתורה שתהיה לו למגן, כמו שכתב רבינו יונה בשערי (צדק) תשובה, וכבר אמר התנא ואם לא עכשו אימתי... וכתב הר' ישראל כי זה המאמר יש לו נגלה ונסתר, הנגלה כי אפילו יום אחד קודם המות תועיל התשובה, והנסתר כי כיון שהאדם מורכב יש לו לדעת שסופו למות, ואם כן ימהר יחישה מעשהו למען לא יבוש בושת עולם... (אבות ב יב)

תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, זה המאמר יצדק בכל, אבל אמר בכאן להכרח ניכר, כי לפי דבריו היה נראה כסותר חומת התשובה, שאם העובר קנה לו קטגורים הרבה מה תועיל התשובה, הרי חרפתו לא תמחה, לזה המשיל הענין למגן אשר יגן על בעליו מחרב חנית וחצים, וכן בעל תשובה בתשובתו ינצל מהקטיגורים ההם וכקש נחשבו לו... ואחר אשר הודיע מציאות התשובה הודיענו שרשים גדולים כמעט הם כוללים כל מה שאמר בתשובה, וכל זה במלה אחת, והיא "כתריס".

השרש האחד כח התשובה ויקר תפארתה, שתציל בעליה ברגע קטן ותוציאנו מאפלה לאור גדול כהרף עין, וזה כי אף על פי שחטא כל ימיו חטאים עצומים ובסוף יעשה תשובה, ינצל מדינה של גיהנם ויהיה מנוחלי העולם הבא, וראה כמה הפליגו חז"ל בזה, אמרו במסכת קדושין (מ"ט) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, אפילו הוא רשע גמור מקודשת, שמא הרהר בתשובה. ולזה המשיל האדון ע"ה התשובה למגן, שאפילו יצאה החנית מיד האויב יוכל להנצל במגן אשר בידו, והוא אומרו כתריס וכו', כי אפילו חרב מונחת על צוארו אם יעשה תשובה ורפא לו.

השורש השני איכות התשובה, כי צריכה שתהיה נערכת לפי העבירה, כמו שאמרו ז"ל (יומא פ"ו) עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו... ודע כי כפי מרירות הנפש והחרטה תהיה מעלת התשובה, והמתאבל ומצטער יומם ולילה על חטאתיו מכבין אותו מדינה של גיהנם, וזה יהיה כפי גודל העון, ולזה המשיל זה האדון התשובה למגן, כי ידוע כי מקבל מכת חרב לא יצטרך מגן כל כך חזק כמו המקבל מכת חנית, וכפי המכה צריך המגן עד שיצטרך לחומת נחושת, וכן התשובה ומעשים טובים כפי אשר חטא.

השרש השלישי שצריך הבעל תשובה שתהיה תשובתו מלב ומנפש, לא מן השפה ולחוץ... ולזה המשיל הערים זה האדון ע"ה להמשיל התשובה למגן, לומר כי אם המגן אין תוכו כברו, בתוכו תבא אשפה להב חנית וכידון.

השורש הרביעי, כי בעל התשובה צריך להתאזר כאיש מלחמה לעמוד על נפשו, כי יצרו עלול אל העבירות, כי שב לו ההרגל טבע שני וכל איבריו כלם אויביו והם כמבקשי רעתו, ושכלו לבדו בעוזריו, ולכן צריך שלא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה עד יכבוש אויביו לפניו, ויזהר בל ישוב לכסלה עוד, כי אז ייחשב לאשמה רבה... ולזה אמר תשובה כתריס, שהאוחז המגן והחרב שלופה לא ינום ולא יישן לשמור את נפשו, והורה עוד מ"ש ז"ל (סוכה נ"ג) אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב והשי"ת ימחול לו, כי אף על פי שבעל תשובה נשאר נקי כבן יומו, יותר טוב היה שלא לחטא. ואצלי זה שאמר (תהלים א') "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו' ולא כלה יום אחד בהבל, כי אף על פי שיחזור אחר כך בתשובה על אותו הזמן נאמר (קהלת א') "מעוות לא יכול לתקון וחסרון לא יוכל להמנות", הוא אומרו "אשר פריו יתן בעתו וגו' וכל אשר יעשה יצליח", כי לא יכשל בימיו, יען אשר הרגיל אבריו לעבודת השי"ת... (שם ד יג)

כי לא יבינו - התשובה שורש כל התורה, והאמונה בה ובחדוש העולם יתלכדו ולא יפרדו (איוב מ"א), כי המאמין שהא-ל ית' ברא העולם הזה מאין בחסדו הגדול יקבל ויאמין כי יקבל הא-ל ית' השבים בתשובה מקל וחומר מגזרה שוה, ומה אם מדת טובו מוציאה מן האין אל היש, כל שכן שיוציא יש מיש, וכאומרם (סנהדרין צ') מאי דלא הוה הוה, מאי דהוה לא כל שכן. ומי שחטא ונתחרט ושב עתה בכל מאודו למה לא יקבלנו המגלגל זכות להושיב יחידים ביתה ויתן אל האשה הריון ויזון את העובר ט' חדשים ויכלכלהו י"ג שנה כדי שיתעסק בתורה ובמצות, והלא השב הזה יתעסק מעתה. ולזה היתה התשובה בחודש שבו נברא העולם, להורות זה הטעם הנפלא, כי בחזור הגלגלים אל הנקודה אשר ממנה התחילו בבריאת העולם, יחדש הא-ל ית' את עולמו כמאז, על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כ"ה). וזה שכתוב (שם נ"א) "ורוח נדיבה תסמכני", ותקבלני בתשובה, והריני כאלו נבראתי פעם ב'... (תהלים כח ד)

לדוד משכיל אשרי - מאושרי בני אדם נחלקים לד' כתות, הכת הא' אנשים שפשעו ומרדו בבוראם ושבו מדרכם הרעה במרירות לב ויגון ואנחה, והשלימו חק התשובה כדת וכהלכה ונשא הש"י פשעיהם. הכת הב', שחטאו מעט בשוגג ושבו ושחרו א-ל לא עמדו בחטאם יום או יומים, כי אם בהרגישם חטאם נבהלו לעבר וייראו לעתיד, ואלו מעולים מהראשונים. הג' צדיקים גמורים לא חטאו כלל במעשה, אבל יש בלבם קצת הרהורים רעים אשר לא ימלטו מהן די מדרהון עם בשרא. הד', אנשים ישרים בטבעם זכי הלבב לא חטאו כלל לא במחשבה ולא במעשה, אבל בני העליה הזאת הם מועטים. את ד' אלה כלל דוד ע"ה בדבריו הערבים. אמר על הא' אשרי נשוי פשע, על הב' כסוי חטאה... על הג' אמר אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון... על הד' אמר ואין ברוחו רמיה... (שם לב א)

...אבל האמת שאין בכל לשון הקדש שם לבעל תשובה שלמה כי אם חסיד, ומשה רבינו ע"ה קרא ללוי "איש חסידך" (דברים ל"ג), כי אף על פי שלא בירכו אביו יעקב ע"ה, שב בתשובה שלמה, והנה הוא מדקדק במצות, כמו שאמר (שם) "יורו" וגו', על כן אמר דוד שמרני, שאף על פי שחטאתי הנה תשובתי שלמה... וכבר פירשתי כי על ידי יסורין היה מנקה אותו לגמרי... (שם לב ו, וראה שם עוד)

רננו צדיקים - בעלי תשובה בהתמדתם בה יגיעו למעלת ישרים, וכאלו לא חטאו כלל, והנה הם גדולים מהישרים בבחינות רבות, אין זה מקומם. אמנם הישרים יתהללו כי לא יצטרכו לתשובה, על כן אמר רננו צדיקים בה'... (שם לג א)

מדרש שמואל:

ושוב יום אחד לפני מיתתך - אפשר שהכוונה שאף שהרשעת כל ימיך אל תתייאש מן הרחמים, ולא תחשוב שלא יקבלו אותך אם תשוב בתשובה שלימה, כי זה אינו, כי אפילו הרבית לחטא ולהרשיע סליחת האלקים רבה וגדולה, וישוב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, ואפילו אם הוא גוסס אם ישוב בתשובה הקב"ה מקבל אותו. אי נמי הכוונה היא כפשטן של דברים שאין אדם יודע אימתי ימות, ויעשה תשובה היום שמא ימות למחר, נמצא כל ימיו בתשובה... (אבות ב עב)

...ואמר תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, הכונה לפי שצריך סור מרע ועשה טוב, על שתיהן אמר תשובה ומעשים טובים, כי תשובה יאמר על הסור מרע, ומעשים טובים כנגד ועשה טוב, ודימה והמשיל התשובה ומעשים טובים לתריס ולמגן, כי כמו שהתריס והמגן לפעמים לא יציל את האדם ותחלפהו קשת נחושה לסבת שלא ידע לכוין לשום המגן כנגד החץ הבאה, כן התשובה צריך שיפשפש במעשיו ויתקן מה שעוות, ואם חטא בידיו יתקן מעשים טובים בידיו, ואם ברגליו ברגליו, כי אז יהיה התריס והמגן מכוון כנגד החץ... (שם ד יג)

אי נמי אמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, כלומר האיש שמעולם לא טעם טעם חטא ואפילו הכי בכל יום ויום הוא מסגף עצמו בסיגופים כאלו היה רשע ומוסיף תמיד בתשובה, עם היות שכל מעשיו מיום הולדו היו טובים, וזו המעשים טובים דקאמר, כל הקורת רוח של העולם הבא אינו שקול כנגד שעה אחת של תשובה מאיש כזה. אמנם מי שעושה תשובה מעבירות שבידו שקדמו לו מעשים רעים ואחר כך עשה תשובה, איש כזה יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה... (שם ד כא)

ואומרו בתשובה כתב הר"י ן' שושן ז"ל מלת תשובה תאמר על שני פנים, הא' שב מחטאתו, השני על הנזהר מהחטא, והטעם כי טבע האדם לחטא ושב ממנו, ועל כן בזו המשנה כך פירשוה, כי לא יתכן לאדם לומר שיפה לאדם לשוב מחטאו קודם שילך לעולם הגמול משילך וחטאיו על כתפיו, אין זה אלא כאומר האור בהיר מן החושך... (שם)

ושמעתי מפי החכם האלקי הרב ר' משה קורדואירו ז"ל כי האדם אשר כל ימיו הרבה לחטא ולהרשיע ולהכעיס את בוראו הוא מתייאש מן הרחמים ומוסיף על חטאתו פשע, באומרו כי אחר שאבדה תקותו מן העולם הבא הוא חפץ על הפחות להתענג בעולם הזה, וכמו שהיה באלישע אחר שאחר ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר הפקיר עצמו, כי נתיאש מן הרחמים, ובודאי שטעה בזה, כי אין דבר עומד בפני התשובה, ואם היה שב בתשובה שלימה הוא ית' היה מקבל אותו. וזה שאמר "אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך"... (שם כח)

...ומה שהקשה עוד והלא השב בתשובה בשכר התשובה שהיא גדולה נתכפרו לו כל עונותיו, וכתיב "בחסד ואמת יכופר עון", מה מאד תמהתי ממנו איך עלה על לבו להקשות מענין התשובה למה שכתב הרמב"ם ז"ל שלא יקח שוחד של מצות, כי ענין התשובה לחוד וענין שאר המצות לחוד, כי ענין התשובה שמכפרת הטעם הוא כי בהיות האדם מתחרט מן העון הרי זה בזאת התשובה מכבס את נגע נתק העון, אבל מי שיש לו אלף אלפי רבבות של מצות ומיעוט עונות מונחות בקרן זוית ולא התודה עליהם בודאי שאותם העבירות יעמדו במקומם ואיך יוסרו מבלי מסיר... (שם)

וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כלומר אין מספיקין לו מן השמים לעשות תשובה, והענין הוא, כי ידוע שהבא ליטהר מסייעין אותו, ואלמלא הסיוע לא היה יוכל יטהר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואם אפילו במי שהוא צדיק גמור כתיב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", והכונה על היצר הרע, כמאמרם ז"ל לולי שהקב"ה מצילו מידו כמו שאמר הכתוב "ה' לא יעזבנו בידו" וגו', במי שהוא רשע על אחת כמה וכמה שלא יכול לטהר אם לא במה שמסיעין אותו מן השמים. וזה שהחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כלומר אין מסייעין אותו... (שם ה כ)

תומר דבורה:

אין הקב"ה מתנהג כמדת בשר ודם, שאם הכעיסו חברו כשהוא מתרצה עמו מתרצה מעט לא באהבה הקודמת, אבל אם חטא אדם ועשה תשובה, מעלתו יותר גדולה עם הקב"ה, והיינו (ברכות ל"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. והטעם כדפירשו בפרק הבונה בענין (האות) ה, למה היא עשויה כאכסדרה, שכל הרוצה לצאת מעולמו יצא, פירוש העולם נברא בה', והקב"ה ברא העולם פתוח לצד הרע והחטא לרוחה, אין צד שאין חומר ויצר הרע ופגם, כמין אכסדרה, אינו בעל גדרים אלא פרצה גדולה פרוצה לצד הרע לצד מטה, כל מי שירצה לצאת מעולמו כמה פתחין לו, והיא פתוחה מלמעלה שאם ישוב יקבלוהו. והקשו ולהדרוהו בהאי? לא מסתייעא מלתא. רצו בזה, שהשב בתשובה לא יספיק לו שיהיה נגדר בעון כגדר הצדיקים, מפני שהצדיקים שלא חטאו גדר מעט יספיק אליהם, אמנם החוטא שחטא ושב לא יספיק לו גדר מעטף אלא צריך להגדיר את עצמו כמה גדרים קשים, מפני שאותו גדר המעט כבר נפרץ פעם אחת, אם יתקרב שם, בקל יפתהו יצרו, אלא צריך להתרחק הרחק גדול מאד, ולזה לא יכנס דרך פתח האכסדרה שהפרצה שם, אלא יתעלה ויכנס דרך פתח צר, ויעשה כמה צרות וסגופים לעצמו ויסתום הפרצות, ומטעם זה "במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'", מפני שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים כדי שיהיו עם הצדיקים, אלא נצטערו ועלו דרך פתח העליון וסגפו עצמן ונבדלו מן החטא יותר ויותר מן הצדיקים, לכך עלו ועמדו במדרגה ה', היכל ה' בגן עדן, דהיינו גג הה"א, וצדיקים בפתח הה"א בכניסת האכסדרה. ולזה כאשר האדם יעשה תשובה דהיינו תשוב ה' אל מקומה, ויחזיר הקב"ה שכינתו עליו, אינו שב כאהבה הראשונה בלבד, אלא יותר ויותר, והיינו "ישוב ירחמנו", שיוסיף רחמים לישראל ויתקנם ויקרבם יותר. (פרק ראשון הז')

היאך ירגיל האדם עצמו במדת הבינה, והוא לשוב בתשובה. שאין דבר חשוב כמהו, מפני שהיא מתקנת כל פגם, וכמו שדרך הבינה למתק כל הדינים ולבטל מרירותם, כך האדם ישוב בתשובה ויתקן כל פגם, ומי שמהרהר בתשובה כל ימיו גורם שתאיר הבינה בכל ימיו, ונמצאו כל ימיו בתשובה, דהיינו לכלול עצמו בבינה, שהיא תשובה, וימי חייו מעוטרים בסוד התשובה העליונה.

וראה כי כמו שהתשובה יש בה שורש כל הנמצאות, בסוד היובל, והרי שורש החיצונים, סוד נהר דינור, הנכלל בקדושה בסוד הגבורות, נשרש שם ויתפשט משם ויקרא התפשטות חרון אף, ובסוד "וירח ה' את ריח הניחוח", יחזור התפשטות ההוא אל מקורו וימתקו הדינים וישקוט החרון וינחם ה' על הרעה, כך האדם בסוד תשובתו עושה סוד זה, שלא תאמר שהתשובה טובה לחלק הקדושה שבאדם, אלא גם לחלק הרע שבו מתמתק, כעין המדה הזאת. תדע, שהרי קין רע היה ומנחש היה, ונאמר לו (בראשית ד') "הלא אם תטיב שאת", אל תחשוב מפני שאתה מצד הרע שאין לך תקנה. זה שקר. "הלא אם תטיב" ותשריש עצמך בסוד התשובה, "שאת", תסתלק שם בסוד הטוב המושרש שם, שכל מר עליון שרשו מתוק, ויכול ליכנס דרך שרשו להיטיב עצמו. ולזה הפעולות עצמן מיטיב האדם וזדונות נעשו לו כזכיות, כי הנה אותם הפעולות שעשה היו מקטרגים מסטרא דשמאלא, שב בתשובה לשמה הרי מכניס ומשריש אותן הפעולות למעלה, וכל אותן המקטרגים אינם מתבטלין אלא מטיבין עצמן ומשתרשים בקדושה כעין הטבת קין. והרי אם קין שב בתשובה ונתקן, הנה זדון אדם הראשון, שבו הוליד את קין, קינא דמסאבותא, היה נחשב לו זכות, בסוד "ברא מזכה אבא" (סנהדרין ק"ד א'). אמנם לא רצה לשוב, ולכך כל סטרא דשמאלא נמשך משם, וכל ענפיו עתידין להתמתק והם שבים ומתמתקים. והיינו ממש מן הטעם שפירשתי, שהאדם משריש בעצמו סוד הרע וממתיקו ומכניסו אל הטוב. לפיכך האדם מטהר יצר הרע ומכניסו אל הטוב והוא משתרש בקדושה למעלה.

וזו היא מעלת התשובה, שהאדם יתנהג בה, צריך שבכל יום יום יהרהר בה ויעשה תשובה בצד מה, כדי שיהיו כל ימיו בתשובה. (פרק ד)

שערי קדושה:

אם שב מאהבה, או אפילו מיראת העונש, העון נעקר מעיקרו כלא היה, ואם שב מחמת שבאו עליו יסורין אין העון נרפא לגמרי, ונקרא בעל מום.

והתשובה צריכה וידוי דברים, ועיקר הוידוי הוא, חטאתי עויתי פשעתי, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו. ובגמרא דידן ובירושלמי נוסח וידוי. ואקצר ואוסיף בו דברים: רבונו של עולם, חטאתי ועויתי ופשעתי, והרע בעיניך עשיתי, ובדעה רעה הייתי עומד, ובדרך רחוקה הייתי מהלך, והריני מתחרט מהם, והלואי שלא עשיתים, ומה שעשיתי לא אעשה עוד. יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכפר לי על כל פשעי, ותמחול לי על כל עונותי, ותסלח לי על כל חטאתי, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנברא העולם עד היום הזה, בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים, בין באיסורי תורה, בין באיסורי דברי סופרים ותקנותיהן וסייגיהן ומנהגותיהן, כי אתה הוא הרוצה בתשובה. יהיו לרצון אמרי פי וכו'. חלק ב שער ח)

ספר חרדים:

...וראיה שגם על ראש בעלי תשובה מאירה ממר עוקבא, שהיה בעל תשובה והיתה מאירה על ראשו, כדאיתא בסוף פרק חמישי דשבת ובסוף פרק שלישי דסנהדרין, שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם, וכתב שם רש"י ז"ל לדזיו ליה כבר בתיה, כמשה שהוא בן בתיה, לפי שמקרין אור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה... לדזיו ליה על שם שהיה חכם, וכתיב "חכמת אדם תאיר פניו". ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה ונתן עיניו באשה אחת ועלה בלבו טינא ונפל בחולי, ואשת איש היתה, לימים נצרכה אותה אשה כלום ממנו, ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא, וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים, ועל שם כך קרו ליה נתן דצוציתא... ואף על פי שהוא נסתר לעיני המון העם, לחסידים הקדושים היה נגלה בזמן הגמרא. ומי שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור או בעל תשובה גמור צריך שיהיה תמיד בישוב ובכובד ראש ונותן לב על אור הזה שעל ראשו, כי מה היתה לו, ואם אינו רואה אותה בעיני בשרו, תהיה האמונה חזקה בלבו כעין ראיה... (פרק ג)

מצות עשה שישוב החוטא מחטאו, שנאמר "­ושבת עד ה' אלקיך", ולה שני ענפים, הענף העיקר בלב שנתחרט חרטה גדולה ויסכים הסכמה חזקה שלא יחטא עוד עד יום מותו, שנאמר "שובו עדי בכל לבבכם"... והענף השני בפה, שיפרט החטא בפיו ויאמר שלא יוסיף לחטא, שנאמר "והתודה אשר חטא"... ובעבור התשובה הגאולה מתעכבת, שנאמר "שובו אלי ואשובה אליכם", ובכל יום ויום בת קול מכרזת שובו בנים שובבים, כדאיתא בזוהר פרשת נשא, לכן כל איש יחרד וישוב אחרים מעון כפי כחו במתק לשונו וימצא חן בעיני מלכו של עולם אשרי חלקו. (פרק ראשון מצות עשה מן התורה התלויות בלב)

...עבר אדם על כריתות או מיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, ולהגן עליו מן היסורין ירבה צדקה, שנאמר וצדקה תציל ממות, וישתדל שיעשו אחרים, וכן ישתדל במצות גמילות חסדים לעזור את חבירו בעצתו ובהשתדלותו, וידבר על לב העני נחמות, ויעסוק במצות ביקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים, ותלמוד תורה כנגד כולם שיעמול בתורה יטרח בה ותדד שנתו מעיניו עליה ויהיה זה הטורח במקום יסורין... (מצות התשובה פרק א)

אף על פי שהעקרים כלם עשרים, המיוחדים שבהם הם ג', א' חרטה, ב', עזיבת החטא שיסכים בלבו שלא יוסיף על יום מותו לחטוא עד נקודה אחרונה שתצא נשמתו, ג', וידוי דברים בפרטות לפני ה' בהכנעה ודמעה, והוידוי יקרא קרבן, דכתיב "ונשלמה פרים שפתינו"... גם התעניות הבל המה מעשה תעתועים, וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלשה ימים ושלשה לילות דהפסקת תענית ביום הרביעי חזר לסורו וטמא בזימה תשוקתו, כך העיד לי החכם החסיד הקדוש הרב יעקב גוינוזו זצ"ל. לכן כתב הרב רבינו יונה שאדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק לבו בחרטה גדולה וגמר בלבו לעזוב החטא עד יום מותו, ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה ודמעתו על לחיו, אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעת לבו, וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה...

והרב המקובל האלקי מהור"ר יצחק אשכנזי כאשר הופיע עליו רוח הקודש השיב רבים מעון כי למדם גודל פגם כל עון בספירותיו של אדון יחיד, ולמד למשכילים התיקון אשר יעשו לנפשם דברי הצומות וזעקתם כמספרם כמשפטם ובכוונתם הגדולה והחזקה על דרך האמת על ידי שמות הקדש תצלנה אזנים משמוע והרעיונים יבהלו מהבין, וכבוד אלקים הסתר דבר פן יהיה עונש בדבר. אך נכתוב מספר התעניות הצריכים לכל עבירה והפסוק שיאמר השב, ונניח הכוונה לשי"ת, כדאמרו ז"ל על פסוק "ומעשה ידינו כוננה עלינו".

עון זרע לבטלה פגם גדול עושה למעלה, הוא היה עון דור המבול, הוא היה עון ער ואונן, ויש בעון זה מדריגות, א', יש מהרהר בזכר או בנקבה ובא לידי קרי ביום בפועל או בלילה בחלום על ידי לילית שנדמית לחוטא הזה לזכר או לנקבה... מדרגה שנית למעלה הימנה, הבא על אשתו כדרכה ודש מבפנים וזורה מבחוץ. מדריגה שלישית, למעלה הימנה הבא על אשתו שלא כדרכה... מדרגה ד' למעלה ממנה, הנוגע בערותו ביד או ברגל ומוציא זרע לבטלה על ידי שפשוף, וזה היה עון דור המבול... ותשובתו שמונים וארבע תעניות כמנין שנותיו של יעקב שהיה בן שמונים וארבע שנה ולא ראה קרי כלל... וקודם שיעשה השמונים וארבע תעניות יטבול ויאמר פסוק "ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים" בדמעה, ומכוין שהשי"ת יטהר נפשו על דרך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... הבא על הנדה יתענה נ"ט תעניות כמנין נדה, ועל כל א' מאלה ילקה וילבש שק ויתפלש באפר ויעשה מספד מר יותר מאלו מת לו בנו יחידו בכורו מוטל לפניו... ועוד הרי המלאכים אשר סביביו רחוקים ממנו ארבע אמות יען כי מנודה לרב מנודה לתלמיד, והרי אדון הכל נידה את הרשע הזה אשר פגם בספירותיו ועצב את רוח קדשו, ובכל יום מכריזין אותו בשמים... (שם פרק ב)

...אמנם התירוץ הנכון אצלי דודאי אם לא יתחזק במעשים טובים יבואו עליו יסורין או יסורין ומיתה על חילול ה', אבל בהתחזקו במעשים טובים יגינו משניהם, כדאמרו ז"ל על פסוק בחסד ואמת יכופר עון, ומבני עלי העוסקים בתורה וגמילות חסדים האריכו ימים כי בטלה הגזרה מעליהם דחילול ה', וקל וחומר אם מגינין על המיתה שיגינו על יסורין, ואף על גב דלא הזכיר התנא תורה בכלל תשובה, איתא דאין לך עון גדול מזה מביטול תורה, וכיון שהוא בעל תשובה ודאי יעסוק בתורה...

עוד תקנה מצאתי בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר' יצחק לוריא אשכנזי ז"ל בספר א' כתיבת יד נקרא בית מדות, איננו אותו ספר בית מדות שהוא בדפוס, שם מצאתי כתובה כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות על עון סגופים ויסורין קשין שלג וחרולים והפסקות ענויים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ה', זאת היא תקנתו לא יחלש ולא יתבטל מלימודו, אך יום א' מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ותתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין, וידבר לא-ל ית' רכות כאשר ידבר העבד אל רבו והבן אל אביו... (שם פרק ג, וראה שם עוד ופרק ו)

ארחות צדיקים:

לכן אדם שהרגל בלשונו להחניף ולהתלוצץ ולספר לשון הרע ולדבר כזב ודברים בטלים, ועתה הוא רוצה להכנע ולמנע מזה ולעשות תשובה, צריך לעשות גדר גדולה וחזקה מאד. ומהו הגדר? שיתרחק מאד מחבריו הראשונים שהיה רגיל לדבר עמהם ליצנות וחניפות ולשון הרע ושקר, כי אם יתקרב אצלם לא יוכל למנע, כי הם יתחילו לדבר עמו כמו שהרגלו, ואז לא יכול להתאפק מלדבר עמהם כמו שהרגלו וצריך להרגיל עצמו בשתיקה מאד מאד... וירבה לישב בחדר לבדו ולעסוק בתורה, ויתחבר עם החסידים שאינם מדברים כי אם מדברי תורה... (שער לשון הרע)

אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך. ואמרו רז"ל כשעלה משה לרקיע הראשון מצא כתות של מלאכים פתחו לפניו ספר תורה וקראו מעשה יום ראשון ופסקו והתחילו לדבר בשבחה של תורה... עלה לשביעי ומצא אופנים ושרפים וגלגלים ומלאכי רחמים ומלאכי חסד וצדקה ומלאכי רתת וזיע, מיד אחז משה בכסא הכבוד, התחילו לקרא במעשה יום שביעי ויכולו, ופסקו והתחילו לדבר בשבחה של תשובה, ללמדך שתשובה מגעת עד כסא הכבוד...

עבור שבעה דברים יקדים האדם לשוב בבחרותו כשהוא בחוזק כחו.

האחד, כי עבודת התורה והיראה וכל המעלות והמעשים שהאדם חייב הן רבות מאד מאד, ועל זה נאמר (איוב י"א) "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", והיום קצר... לכן יש להשכים ולהקדים לעבודת הבורא יתעלה, ואילו כשיעשה כל יכלתו ישיג מעט מן המעלות...

השני, אם יאחר תשובתו עד שיכנוס ויאסוף הון, אז יחמוד ויכסוף יותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו... לכן אל ידחה האדם התשובה בשום פנים.

השלישי, הזמן מתמעט והמלאכה מרובה, מלאכת התורה ותקון הנפש והשגת המעלות...

הרביעי, כשיאחר לתקן נפשו, אז היצר הולך ומתגבר ומתקשה הלב וכבר הרגל בעברות, וכל העברות בעיניו כהיתר ולא יוכל לטהר עצמו.

החמישי, מי שאינו רוצה להקדים לשוב, אולי לא יאריך ימים וימות טרם ישוב...

הששי, כשיאחר לשוב, יהיו עונותיו ישנים וישכח יגונם, ולא ידאג להם כאשר בתחלה. 

השביעי, כשהוא יבא בימים ויחלש כח היצר, לא יקבל שכר על התשובה כאלו עשה תשובה בימי בחרותו כשהיה בחוזק כחו.

ואחר שיעלה בלב האדם לעשות תשובה לא יוכל לעשות תשובה שלמה אם לא ישים על לבו שבעה דברים:

הראשון, שידע השב את מעשיו ויזכרם כולם... וכמה בני אדם סבורים, שאין אדם צריך לעשות תשובה אלא אם כן בא על אשת איש או על גויה או יצא לתרבות רעה... וזה אינו כן כי על מה שהזהירה התורה הקדושה, מצות עשה ומצות לא תעשה, וכל מה שהזהירו רבותינו עליהם צריך לשוב...

השני, אפילו כשהוא יודע העבירות שעשה, לא יתחרט עליהן אם לא ידע בודאי רעת העבירות שעבר, כי אם יחשב מה בכך אם נהניתי מן העולם הזה בלא ברכה או אם בטלתי מן התורה... מי שחושב כך לעולם לא יתחרט ולא ישוב בלב שלם...

השלישי, צריך החוטא לידע ולהאמין מעומק הלב, שיש לו גמול ועונש בדינים קשים על העבירות שעשה, ואם לא ידע זה לא יחוש לשוב לעולם...

הרביעי, צריך שידע החוטא שכל עברותיו שעבר כל ימיו, וכל המחשבות הרעות ודברים בטלים וכל עניניו, מקטון ועד גדול, הכל כתוב בספר ואין שכחה לפני השם יתעלה...

החמישי, שידע באמת שהתשובה רפואה שלמה לעבירות, כי החולה שאינו מאמין ברפואה שעושים לו שהיא תרפא אותו, לא יחוש לאכל הרפואה או לשתות המשקה...

הששי, צריך לחשב בלבו הטובות שעשה לו הבורא יתברך מעודו ועד היום הזה, והיה לו להודות עבור הטובות, והוא לא עשה את זאת אלא עבר מצוותיו...

השביעי, צריך שידע להתחזק מאד ולסבל סבל גדול, להמנע מכל הרע אשר הרגיל בו, כי הדבר פשוט מאד, עברה שהרגל בה כל ימיו נעשית לו כהתר (יומא פ"ו ב') וקשה לו מאד לפרש ממנה...

והנה מדרגות רבות לתשובה, ולפי המדרגות יתקרב האדם אל השי"ת, ולעולם אין הנשמה טהורה בטהרה שלמה שיהיו העונות כלא היו, אלא אחר שיטהר האדם את לבו... ועתה יש לי לכתב לך עשרים ענינים שהם מעקרי התשובה.

הראשון, יתפס במדת החרטה, וישים אל לבו כי יש עונש גדול למי שעבר על מצות המלך הגדול... השני, עזיבת החטא, שיעזב החוטא דרכיו הרעים ויגמור בכל לבו שלא יוסיף לבא בדרך ההוא עוד, וזה ראשית התשובה... השלישי, היגון, שיאנח במרירות הלב, כי אם אדם הפסיד דינר קשה לו, ואם אבד עשרו יתאבל ולבו מר בקרבו... קל וחומר שיצטער מי שמרד באדון הגדול והשחית דרכו לפניו, והוא עשה לו חסד... ודע שמדרגות התשובה לפי גודל המרירות והצער על העברות שעשה...

הרביעי, יגון וצער במעשה, עד כאן דברנו מצער ויגון בלב, וזה הענין הוא הצער והיגון במעשה... וצריך להראות סימני צער ויגון במלבושיו כגון לחגור שק... וימעט תענוגים במיני המאכל והמשתה והמשכב והטיולים... בזאת יכופר עון הסרסורים: עון סרסרות הלב במרירות וצער, ועון סרסרות העינים יכופר בדמעות... וכשיבכה על פשעיו יאמר, דמעותי יכבו חרון אפיך, וערך שולחני אשר לא ערכתי יחשב כמזבח ערוך... וחסרון דמי יכפר כדם על קרנות המזבח... ושברון לבי יקרע הספרים שכתובים בהם עונותי...

החמישי, הדאגה שידאג מעונש עונותיו, כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתם ויסורים ממרקים... ומה חילוק יש בין היגון לדאגה, כי היגון על מה שעבר כבר, והדאגה על העתיד, וידאג לעולם אולי יקצר בענין התשובה ולא ישלים חוק התשובה, וידאג שמא יתגבר יצרו עליו... הששי, הבושה... והנה החוטא יתביש מאד לעבור עבירה לפני בני אדם, ואיך לא יבוש לפני הקב"ה?... השביעי, ההכנעה בכל לב והשפלות, כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע מערכו, על כן יכנע ויהי שפל בעיניו... למדנו מזה כי ההכנעה היא מעקרי התשובה... ובהכנעה יתרצה האדם אל השם ברוך הוא. והמדרגה העליונה בהכנעה המחוייבת מדרך התשובה, שיגדיל ויאדיר עבודת הבורא ולא יחזיק טובה לעצמו...

השמיני, ההכנעה במעשה, שיתנהג במענה רך, אם חרף אותו אדם על מעשיו הראשונים ישתוק או יאמר ידעתי כי חטאתי. ולא יעשה מלבושים נאים ותכשיטים... וסימני ההכנעה: מענה רך, וקול נמוך ושחות העין, ואלו הענינים מכניעים את הלב. התשיעי, שבירת התאוה, וישים אל לבו כי התאוה מקלקלת כל המעשים, ויפרוש מן המותרות אפילו בדבר המותר לו... והנה התאוה הנתונה בלב האדם היא שורש כל הפעולות, לכן ימהר לתקן את התאוה, ויש בשבירת התאוה תועלת גדולה, כי בזה יגלה שלבו טוב וישר, כי הוא מואס הטבע אשר גרם לו החטא...

העשירי, להיטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו, כיצד? הסתכל בעריות יתנהג בשחות העינים. בלשון הרע - יעסק בתורה, ובכל איברים שחטא ישתדל לקיים בהם מצות... האחד עשר, חפוש דרכיו, והחפוש הוא שיבדוק עצמו מכל העבירות שפשע כל ימיו. ויש בזה תועלת לשלשה דברים, האחד, שיזכר כל הדברים שחטא בהם ויתודה על כולם. השני, שידע כמה לו עבירות וחטאים ובזה יוסיף הכנעה, השלישי, כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזב כל חטא, צריך לידע הדברים שחטא עליהם, כדי לעשות גדר להזהר מאותם הדברים שנכשל בהם, כי צריך האדם יותר שמירה מאותם עבירות שהרגל בהן ושהן קלות בעיניו לעבור עליהן, והיצר שולט בהן...

השנים עשר, שיחקור וידע גודל העונש לכל אחד מעונותיו... וכשידע גודל החטא ימרר לבו בודוי ויוסיף הכנעה. השלשה עשר, שיהיו העברות הקלות בעיניו כחמורות, כגון הסתכלות בנשים ולהרבות עמהן דברים, או דברים בטלים, או לילך בטל, או להזכיר שם שמים לבטלה, כל אלו ועוד רבות כהן, בעיני אנשים רבים ואפילו בעיני גדולי הדור הזה, הן נחשבות קלות, כל אלו יהיו נחשבות לו חמורות מאד...

הארבעה עשר הודוי, שנאמר והתודה אשר חטא עליה, ויש חובה עליו להזכיר עונותיו ועונות אבותיו. ולמה יתודה על חטאת אבותיו, משום שהיה נענש כשאוחז מעשה אבותיו בידו... החמשה עשר, התפלה, שיתפלל החוטא לשם ב"ה ויבקש רחמים על כל עונותיו, ויבקש רחמים עליהם ומחילה וכפרה, ויבקש מאת השם ב"ה שיעזרהו על תשובתו ויפתח לו שערי טהרה. הששה עשר, תקון המעוות, שיתקן כל מה שעיוות... ואם גזל את האדם ואין לו לפרע יתפלל לאלקים שיתן לו השגת יד שיפרע.

השבעה עשר, לרדוף פעולות החסד והאמת, שנאמר "בחסד ואמת יכופר עון" (משלי ט"ז)... והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורים, וגם יצילנו מן המות, כמו שנאמר "וצדקה תציל ממות" (משלי י')... השמונה עשה, שיהיו חטאיו נגדו תמיד ולא ישכח אותם... התשעה עשר, עזיבת החטא, כשבא החטא לידו והוא בחוזק תאותו... העשרים, להשיב רבים מעון כאשר תשיג ידו...

ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה... (ראה ערך תשובה, משנה תורה)... ומאותם עשרים וארבעה דברים יש חמשה שהם נועלים דרכי התשובה בפני עושיהם... ומאותם עשרים וארבעה דברים יש חמשה העושה אותם אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה לפי שהם עונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או שיבקש ממנו מחילה... ומאותן עשרים וארבעה דברים יש חמשה העושה אותם נמשך אחריהם תמיד, וקשים הם לפרוש מהם, לפיכך צריך האדם להזהר מהם מאד שמא ידבק בהם, והם כולם דעות רעות עד מאד, ואלו הם, רכילות ולשון הרע ובעל חמה ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו...

כל אלו הדברים וכיוצא בהם, אף על פי שמעכבים את התשובה מכל מקום אינם מונעים אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהם, הרי הוא בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא...

ואמרו רבותינו ז"ל, שאין התשובה נמנעת מן החוטא אלא מפני רוע לבו, אבל מי שרוצה להתקרב אל האלקים, לא יסגור שערי התשובה לפניו, אך פותח לו שערי תשובה ומורה לו הדרך הישרה... טובה גדולה היטיב הקב"ה עם בני האדם, אשר הכין דרך לפושעים ולחוטאים לנוס מחושך לאור, ולא סגר בעדם דלתי התשובה אף אם הרבו לפשע... והתשובה מקובלת גם אם ישוב החוטא מרוב צרותיו, כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו... והקב"ה עוזר לשבים לעשות תשובה, אפילו בדבר שאין כחו של אדם יכול להשיג, ומחדש בקרבם רוח טהורה להשיג עניני התשובה ומעלות אהבתו...

ויש ארבעה דברים בענין הערת התשובה:

האחד, ששב מחוזק הכרתו את אלקיו, והוא כעבד הבורח מאדוניו, וכשחושב בטוב אשר גמלו, ישוב אליו מרצונו לבקש מחילה ממנו... השני, ששב מחמת שיש לו מוכיחים המכלימים אותו עד שישוב, והוא כעבד שברח מאדוניו, ופגע בו עבד נאמן והוכיחו והכלימו על שברח ויעץ אותו לשוב, והבטיחו שימחל לו אדוניו, ושב אליו ונכנע.

השלישי, כשהוא רואה ענשים שהבורא יתברך מעניש למי שיצא מדרכיו, אז ישוב אל השם מיראת ענשו, והוא כעבד הבורח מאדוניו, כשישמע הענשים שעשה למי שברח ממנו, ואז ישוב אליו. הרביעי, שבאו עליו עונש וצרות ושב... והמשכיל יאחז תשובתו בדרך הראשונה וישוב מאהבת גדולתו.

ששה דברים יעוררו לב האדם לשוב:

האחד, כאשר תמצאנה את האיש צרות ישיב אל לבו ויאמר, אין זה כי אם מחמת עונותיו ודרכיו הרעות... השני, כאשר יבואו ימי הזקנה ויראה חלשות כחו, אז יבין לאחריתו ויזכר קצו וישוב אל השם וירחמהו, ומי שאינו חוזר בתשובה לעת זקנתו יהיה ענשו כפול... השלישי, כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים אותו, וזה יעורר לבו לחזר בתשובה, ויקבל עליו כל דברי התוכחות, ומעת שקבל, זכה זה האיש זכות גדולה, ובשעה קטנה יצא מאפלה לאור גדול... הרביעי, כשיהגה האדם בתורת הא-ל ויקרא בנביאים ובכתובים ובדברי חכמי התלמוד, ויראה האזהרות והענשים ויבין המוסרים הנעימים, אז יתעורר בלבו ויחשב איך אקרא התורה כמשל בעלמא... החמישי, כאשר יגיעו עשרת ימי תשובה, אז כל אדם יעורר לבו ויזדעזע נגד יום הדין, כי יחשוב כי כל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלקים יביא במשפט את כל מעשה וכל נעלם, אם טוב ואם רע... השישי, לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא נוטה למות, ולא יאמר כשאזקין אשוב, שמא ימות קודם שיזקין, על כן בכל עת יכון לקראת אלקיו...

ארבעה מיני תשובות הם, תשובת הבאה, תשובת הגדר, תשובת המשקל, ותשובת הכתוב.

תשובת הבאה כיצד? אם חטא באשה או בגנבה או בשום עון, ובאה האשה או אותו עון לידו, והיה יכול לחטא כבראשונה, והוא עדיין בחוזק תאותו ובחשק יצרו וגם היא, ולבו בוער אחריה והיא מתרצית לו, ועוצר רוחו ומנתק תאותו מיראת שמים לבד, זוהי תשובה שלמה.

תשובת הגדר כיצד? לא יראה שחוק נשים ובתולות, ולא יסתכל באשה בפניה או בין דדיה, ואפילו באשתו בעוד שלא טבלה, וכן יעשה גדר לכל המצוות... לכן כל אחד יעשה גדרים לפי מה שרואה שיצרו מתגבר עליו... וכן אמרו רז"ל על אברהם, שהיצר השלים עמו, ועל זה נאמר (משלי ט"ז) "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". ודוד המלך עשה מלחמה עם יצרו, וראה שלא היה יצרו רך וטבעו נוח ולא היה יכול לו, ועמד עליו והרגו... פירוש אברהם היה יצרו רך וטבעו נוח וערב, ולא היה צריך לעשות עמו מלחמה... אבל דוד היה לעולם יצרו קשה וחזק, והיה צריך לעשות עמו מלחמה בכל יום, וכאשר ראה שאינו יכול לעמד בו, עמד עליו והרגו, יש אומרים שהרגו בתענית, ויש אומרים שפרש מן האשה לגמרי, כי ראה שמתוך ההתר הסיתו אל האסור. הגדר המעולה להכנעת היצר הוא רעבון הנפש, למעט התענוגים וההנאות במאכל ובמשתה, רק שיהנה מן הריח הטוב ומן רחיצת חמים לפי שהחמים ערבים עליו, והמאכל המעט יהיה מתובל ומתוקן יפה, בעבור שיערב עליו ותהיה נפשו מקבלתו ומתפייסת במעט ממנו...

כל אדם יכול לדעת בעצמו איך יגדור לפי עניניו, והראש לכל הגדרים שישמור עיונו, שלא ליתן עיניו במה שאינו שלו. ואם ימעט ראיתו ממה שהוא שלו, אז נקרא צנוע ובישן...

תשובת המשקל כיצד? כפי הנאה שנהנה מן העברה, יעשה לו צער בתענית ובמיעוט אכילה ושתיה, ובענין המשכב ובענין כל ההנאות ימעט.

תשובת הכתוב כיצד? אם בא על הנדה ויש לו בזה כרת, או שעבר על חייבי מיתות בית דין או מלקות יקבל עליו להצטער ולעשות צער לעצמו כענין הכתוב בתורה. והנה הרוקח כתב היאך יעשה צער לעצמו על כמה עברות. וכן מצינו בתלמוד, שהיו רגילים בתעניות אפילו על חטא קל מאד, אפילו בדבור בעלמא...

ואם אדם עשה תשובה וחוזר לסורו, אפילו עושה כן הרבה פעמים, לעולם יכול לעשות תשובה, אך יש להחמיר בתשובה שניה ושלישית יותר מבראשונה... ולא יחשוב אדם הואיל וחטאתי והחטאתי אחרים לא אוכל לשוב, ומרפה ידו מן התשובה, חלילה מעשות זאת, כי אמרו בפרק חלק (סנהדרין ק"ב א') אפילו ירבעם שחטא והחטיא את הרבים, הקב"ה אמר לו עשה תשובה ולא רצה... ועוד צא ולמד ממנשה בן חזקיה, שעשה כל תועבות רעות שבעולם, וקבלו הקב"ה בתשובה...

ועתה בדורות האלה, אשר בני אדם חלשים מאד בגופם, ואין להם כח כבראשונה, מה יעשה אדם שחטא כל ימיו בלשון הרע ובחניפות ובכל המדות הרעות כלן, ולא נזהר כל ימיו בגופי המצות מחמת שלא ראה אדם שהיה מקיים אותם שילמד ממנו, ולא חש כל ימיו להתפלל בכונה ולברך הברכות, וכן בכל המצוות, איך יסבול צער לפי מה שעבר, כי הלא אין חקר ואין מספר לרובי העבירות לאדם שאינו מדקדק במעשיו. לכן יש לשום דרך לפני בני אדם המתנדבים לשוב. ויש חילוק בין אדם לאדם. כיצד? אם זה החוטא בעל תורה, ואם יכבידו עליו בעניני הצער והתענית, אז לא יכול ללמד תורה ולתקן מדותיו הרעות, יש להקל עליו במיני התענית והצער, ויש להורות לו שיעסוק בתורה בעסק גדול... ויעשה חסד ואמת ובזה יתכפרו עונותיו, שנאמר (משלי ט"ז) "בחסד ואמת יכופר עון". ויטרח לעשות כל מצוה ומצוה כמאמרה, ויטרח לזכות הרבים ולגמול חסדים לבני אדם, ולהתפלל בכונה ובהכנעה ובקריעת הלב, ולבקש מחילה מאת השם על כל פשעיו, וימנע עצמו משחוק וטיולים ודברים בטלים ומלשמע חידושי העולם. וכן ימנע עצמו מכל דבר הנאה... ולכל הפחות יום אחד בשבוע יתענה, ובאותו היום יפנה עצמו מכל עסקיו ומכל דבר שבעולם... וילקה עצמו באותו היום שלש פעמים, ובשעה שמלקים אותו יאמר "והוא רחום" וכו'...

ואם החוטא הבא לעשות תשובה הוא אדם שאינו יכול ללמוד, או שהוא מטופל, או שהוא עם הארץ, או שהוא למדן אך אינו יכול לכוף את עצמו לשמור את כל דברי הספר הזה, לכל אלה יש להחמיר לסבול יסורים קשים. ואין היסורים שוים לכל אדם... יש אדם, שאם מחמירים עליו בענין הצער יעזב לגמרי ולא יעשה תשובה, לכן צריך החכם לחקר ענין האיש, ולהורות לו לפי ראות עיניו.

ועתה יש לכתב עניני הצער לפי כל עבירה ועבירה:

הבא על הגויה יתענה וילקה, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לכל הפחות ארבעים יום, או יתענה שלשה ימים לילה ויום שלש שנים פעם לשנה...

המוציא שכבת זרע לבטלה יתענה ארבעים יום, ואפילו אינם רצופים, וישב במים בימות החורף כדי צליית ביצה וגמיאתה, כל הארבעים יום, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ודבר חם לבד משבתות וימים טובים...

ואם חבק או נשק אשתו נדה, יתענה ארבעים יום רצופים, וילקה בכל יום, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא מאכל חם לבד משבתות וימים טובים, ולא ירחץ כל אותם הימים, ויתודה בכל יום...

רוצח ילך בגולה שלש שנים וילקה בכל עיר ועיר, ויאמר רוצח אני. ולא יאכל בשר... וזקנו ירחץ פעם אחת בחודש. ויקשר ידו אשר רצח בה וזרועו בשלשלת בצוארו, וילך יחף ויבכה על חטאתו ויתענה בכל יום עד שיגמור גלותו... וכשיגלה ישכיב עצמו לפני פתח בית הכנסת ויעברו עליו העוברים ושבים אך לא ידרכוהו...

משומד יסיר מלבושיו הנאים, ויתאבל ויבכה ויצטער כל ימי חייו, וישפיל רוחו וגאותו, ויתודה שלש פעמים בכל יום, ולא יאכל בשר... וירחץ מעט ולא יחוף ראש כי אם פעם אחת או פעמים בחודש, ולא ילך לשחוק ולא לנשואים כי אם בברכת נשואין לבדה, ויתרחק מע"ז ומעובדיה... ויסבל צער ויסורים כנגד חטאיו...

הבא על אשת איש או על נערה המאורסה, הרי זה אוסרה על בעלה כיון שנתרצית, וחייב עליה מיתת בית דין, לכן יסבל הצער הקשה כמיתת בית דין, בימות החורף ישב בשלג או בקרח בכל יום שעה אחת, פעם אחת או פעמים או שלש פעמים, בימות החמה ישב לפני זבובים או לפני דבורים או יסבל שאר יסורים הקשים כמיתה. ויתודה בכל יום בבכי ואנחה... ולא יראה שום שחוק רק לשמע ברכת חתנים, ולא יעדן עצמו בשום דבר, וילקה בכל יום, וישכב על הארץ או על דף אחד בלא כר וכסת, כי אם בשבתות וימים טובים... ולא ידבר מענין תאות נשים, ולא יסתכל בנשים ובמלבושיהן ובתכשיטיהן אפילו כשאינן עליהם...

הנשבע לשקר או מעל בחרם, יש לו ללקות כמה פעמים כל ימי חייו, ויתודה ימים רבים ולאחר כן יזהר לבלתי השבע אפילו באמת... אבל ישבע לקיים המצוות. ויזהר שלא יוציא שם שמים לבטלה...

אם הרגל לדבר בבית הכנסת ולעשות שחוק וקלות ראש מעת שישוב יזהר שלא ידבר בבית הכנסת שום דבר של חול, ואפילו שלא בשעת התפלה, וישב במורא גדול ויתפלל בכונה ובהכנעה, ויתענה ארבעים יום, וילקה בצנעה בכל יום...

גנב או לקח רבית, ישיב, ויבקש ממנו מחילה, ויתענה ארבעים יום, ויתודה בכל יום, ויזהר מלקבל פקדונות, ולא ירגיל ללכת אל ממון חברו, ויעשה גמילות חסד בגופו ובממונו, ויוותר משלו לעמילי תורה יראי השם ב"ה...

המחלל את השם... ועיקר תשובה של חילול השם שיודה על פשעיו לנגד רבים, ויאמר להם אל תלמדו ממני, כי אני חטאתי, עויתי, פשעתי, חללתי השם יתברך באיולתי. ויתענה כמה תעניות, ויתודה בכל יום עד יום מותו.

על כל עבירה ועבירה שאדם עושה, בין בשוגג בין במזיד, כגון שנגע בנר או הדליק נר בשבת ואינו זוכר שהוא שבת, או שעשה בלא ידיעה, יש לו להתודות ולהתענות לכל הפחות שני ימים שני וחמישי... ובזה יש שתי טובות, האחת, שהתענית מכפרת, והשניה, שימנע מעבירות, כי יחשוב אם אעשה זאת אצטרך להתענות... וכן יעשה לכל העבירות שהוא רגיל בהן...

כללו של דבר: ישוב אדם מכל חטאות ומכל המדות הרעות. והשב מהמדות הרעות צריך חזוק גדול מאד, כי כבר האדם מרגל בהן וקשה לו לפרש מהן... ואל יחשוב בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני החטאים והעונות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא יתברך כאלו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו... כל הנביאים כולם צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים שנאמר (דברים ל') "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת את ה' אלקיך וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך" וגו'... (שער התשובה, וראה שם עוד וערך וודוי)

אלשיך:

תקבר בשיבה טובה - שיעשה ישמעאל תשובה, וממה שתראה בחייך תקח סימן לבנים שגם כן יעשו תשובה, וכמו שאמרו חז"ל בב"ר מ"ב ברית כרותה לישראל שיעשו תשובה באחרית הימים. (בראשית טו טו)

...ומה שאמר במנחות כ"ט דאר"מ שהראה לו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, רוצה לומר ממקום יציאת הנשמות שמעלה עליהם כאלו את נפשם, שהיא אש מתחת כסא הכבוד הם מקריבים על ידי התשובה, וזו הסמיכות לכיור... (שמות ל יג)

ויקהל משה - המשכן היה לומר ששב אפו ממנו, ולא עזבנו כרוב רחמיו, ויתקנו בזה מה שחטאו בעגל, ובזה יש להזהר, א', שיתקנו החטא בדבר מקביל אליו, ב', שהרחיק גורם החטא, ג', להזהר מכל הדומה לכיעור במעשה התיקון כדי שלא יהיה מצוה הבאה בעברה, וכמו שהחטא היה "ויקהל העם על אהרן" ברבים וחלול השם, כן התקון ברבים לקדש ה'... (שם לה א)

ובדרך רמז, כי ימוך אחיך ממצות עשה ונמכר לך, ויהרהר בתשובה ומשעבד עצמו, כיון שאין בו עברות לא תעשה לא תעבוד בו לשעבד עצמו בסגופים רבים, כי אם כשכיר ישוב כשכיר יום, ואחר כך יהיה כבר כתושב, ויצא מעמך במותו כנפרד מרעהו בלא צער מלאך המות, כי זכויותיו ילווהו... ועבדך ואמתך - כחות הטומאה שפעלת בעונך, מאת הגוים, שלמדתם מעשיהם, מהם תקנו, על ידי שתשובו מאהבה תקנו מהם זכות. וכי תשיג יד - אם ימכר לתאוות ויצר הרע בעל הבית לשעבדו ונעשה גר תושב, גאולה תהיה לו - ואל תתיאש מהרחמים, כי אחד מאחיו יגאלנו ויחזירנו בתשובה, כי הכל ערבים זה לזה, ומשם פגם משפחה הקרוב קרוב קודם, ובשובו יחשב עם קונהו, שלא יעבד רק המצות אלא כשכיר, לעבוד בתשובה ומעשים טובים, וכפי שניו שנשארו לו עד שבעים כן יהיה רבוי התשובה, וזו דרך בינונית. והדרך המעולה היא כשכיר שנה בשנה, וישתדל לתקן הכל בשנה אחת, וכן יעשה בכל שנה, ועל ידי רבוי התשובה לא ירדנו בפרך, יציל גופו מהיסורין. (ויקרא כה מ)

כי תצא למלחמה - דבר אחר כי תצא למלחמה על יצר הרע, ותבהל מכוחות הטומאה הרבים שפעלת באשמותיך, לא תירא, כי ה' עמך שהעלך ממצרים בהיותך שקוע בטומאה, ונגש הכהן הוא ית' לסייעך, ודברו השוטרים, ותכף יתעוררו גם כחות היצר הרע שהם השוטרים ואמרו אל העם הם האברים, אשר בנה בית על ידי מחשבתו ישוב, ואשר נטע שיש לו תלמידים ולא חללם שיבואו להוראה, ואשר ארש אשה שהתחיל במעשים טובים לשם שמים לקנות רוח על הנפש ישוב מכל דבר המעכבו, פן ימות במלחמת היצר ואיש אחר יגמרו ויירש המעשים טובים או הנשמה...

ודרך המלחמה, וקראת אליה לשלום - לא יאמר ליצרו הנני מסגפך אלא שלום ביננו אכול ושתה, אך יהי לענג שבתות וימים טובים, ואם לא ישלים בכך וצרת עליה בצומות וסגופים, והכית כל זכורה כחות הטומאה שמהעברות תשמיד, והנשים והטף אברי הגוף תבוז שתסירם משעבוד היצר. לא תשחית את עצה - כר' מתיא בן חרש שסימא עיניו מהביט באשה, וממנו תאכל - שתעשה גם מצוות באבר ההוא. 

או יאמר על הצדיק הבא להחזיר זולתו בתשובה, וקראת לשלום ולא יבא ברעש וברוגז, וייעץ לו לתפוס קצת בחסידות ותהיה ככל המון ישראל, ולא שיכביד עליו מתחלתו, ואחר כך ירבה עליו מפעם לפעם עד שיתחרט וכיפר על עונותיו, וכל שללה תבוז לך - שעל ידי התשובה הופך כל העונות בבת אחת לזכויות... (דברים כ א)

לא שמעו - כהרמב"ם שמנה המבזה רבותיו בכלל אלו שדרכי התשובה ננעלו מהם, ועל ידי שלא רצו לשמע לא נרפאו בתשובה. (שופטים ב יז)

וסלחת ועשית - שעל ידי תשובה מאהבה יעשה מהחטאים זכויות, או על ידי שקונה מצות תשובה קונה קדושה תחת טומאה ונעשה בריה חדשה, ויזכה לעשות מבוקשו. (מלכים א ח לט)

התאנה - יש ל' צדיקים בכל דור, והגפנים - תנוקות של בית רבן, על ידי שני אלו תוכלו לשוב בכל דור. (שיר השירים ב יג)

איככה אטנפם - אחר שהתרגלתי בתענוגים קשה לי לפתוח בסגופים אלא פתח לי אתה ואמשך אחריך... מור על כפות המנעול - קודם צריך לשוב אחר כך לעשות מצות, דאם לא כן הוא כמנעול הסוגר, ולכן הסתיר פניו וקבלנו יסורין... (שם כ ג וה)

רמ"ע מפאנו:

וטובה גדולה היא לנגזל עודנו חי שימחול לו בין בחיי גזלן בין לאחר מותו דיקא נמי, דכתיב בעליו (נפש בעליו יקח), כדאיתא בסוף פרק הגוזל בתרא שעם זה יקויים בו היעוד הטוב שנאמר לירמיה "ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם", אבל לאוין שאין לוקחין עליהם להחמיר בעונשים כגון שניתנו לאזהרת בית דין אינם בכלל הזה. והתשובה מכפרת על חייבי מלקיות גרידי בצרוף יום הכפורים. ואולם על חייב כריתות, כגון נדה ומטמא מקדש וקדשיו, וכן חייבי מיתה בידי שמים כגון זר ששמש במקדש, שאלו ואלו יוצאין ידי עונשן במלקות, וכן פסח ומילה במצות עשה שהן בכרת, וכובש נבואתו וחבריו שהן במיתה, אף על פי שאלו ואלו אין בהם מעשה ואין לוקין עליהם, וחייבי מיתות בית דין שאין בהם כרת ואינן מביאין חטאת על שגגתן, ואלו הן מקלל אביו ואמו מסית ומדיח ומכשף ובן סורר ומורה בנסקלין והרוצח בנהרגים וכל הנחנקים חוץ מן הבא אל אשת רעהו, שכל העריות יש בזדונן כרת ובשגגתן חטאת, וכן כל מי שיש בזדונו כרת ובהתראת מיתת בית דין כגון מחלל שבת וכל שאר חייבי כריתות שבתורה, וגם אלה שאמרו הלכה קנאין פוגעין בהן, וכן כהן ששמש בטומאה שאחיו הכהנים מפצעין את מוחו בגזרין, ומי שחייב ראשו למלך שהוא בסייף לכל מילי כדכתיב "ואשר חרב גאותך", על כולם כיון שיש בהן חיוב מיתה מאיזה מין שיהיה תשובה מכפרת עם היסורין, שהם נאמנים לשולחם במדה במשקל ובמשורה... אבל על חלול השם אין תשובה מכפרת אלא עם המיתה, ואמרנו בכלם שהם תולים עד גמר הכפרה לא יחייב שהחלוק החמור לא יכופר אם לא יקדם אליו הקל זולתי בתשובה שהיא הכרחית עם כלן להשלמת הכפרה לכל חוטא, על הדרך שבארנו בריש פ"י. (מאמר חקור דין חלק א פרק יח)

אותה ששנינו אין מספיקין בידו לעשות תשובה ליכא לפרש בבן ברית, כחיזוק לב פרעה וסיחון להשמדם עדי עד, כי הם וכל כיוצא בהם אינם בכלל תקנת השבים, ואוקמינהו רחמנא אדינייהו כמו שעוד נזכיר בחלק הב' פרק י"א ובחלק הד' פי"ג, אלא למנוע ממנו בתחלת תשובתו הסיוע מלמעלה, שאמרו עליו אדם מקדש עצמו מעט למטה ובעולם הזה, מקדישין אותו הרבה למעלה ובעולם הבא, כי המתנה לחטוא על ידי אמתלאה פושע הוא ורחוק מישועה. אמנם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דכתיב בה לצדיק גמור "מה ה' אלקיך שואל מעמך", דמלתא זוטרתי היא לגביה, כמו שיבא בפרק כ"ה, והיותו ית' שואל כך הוא הבטחה גדולה שהדבר מסור בידינו, ולבעלי תשובה כתיב "מי יתן טהור מטמא לא אחד", שאין יחידו של עולם מטפל בטהרתם אלא אם כן פתחו לעצמן פתח של תשובה בלב נשבר ונדכה, וכמו שפירש מורי ה"ר ישמעאל חנינא זצ"ל, שהתנה בזה המלך החסיד הוא הגבר הקים עולה של תשובה שיהיה נשבר לגמרי כשברי כלי חרש לא יצלח לכל, שאינן עושין מעין מלאכתן ושבירתן טהרתם...

ומי שמתחזק בתשובה שלמה ומקדש עצמו בכל כחו, עליו נאמר "ושוב אלי נאם ה'", אלי דוקא, כרבי יוחנן פרק בתרא דיומא, והוא פירש שם האי דקאמר נביא שובה ישראל עד ה' אלקיך שרוצה לומר עד ולא עד בכלל, כרבי לוי דאמר עד כסא הכבוד, פירוש וכסא הכבוד לבדו בכלל, אבל היושב על הכסא אמר ושוב אלי כדאמרן, ופירשנוהו בפ"יד עמוד עליו. וכתיב "ואת זנית ריעים רבים", על שם "מספר עריך היו אלוהיך", ואף על פי כן לא קרינן בה "והלכה והיתה לאיש אחר", ולא "אחרי אשר הוטמאה", העיד הכתוב עליה שעבודה נכריה מקרה הוא לה, לפיכך כתיב "ושוב אלי" כי נפלאתה אהבתו לה. (שם שם פרק כ)

...לפיכך המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וחבריהם אם אינם מפליגין בעסק התורה אין תשובה ומעשים טובים מספיקין להשלמת כפרתם, והם כל דומיהם שיש בידם חלול השם צריכים חזוק רב לבקש רחמים שיזכו לתקן בכפלים, שכן מפורש על ידי דניאל "ולא חלינו את פני ה' אלקינו לשוב מעונינו ולהשכיל באמרתך". ומבני עלי למדנו שלא יתכפר עונם בזבח ומנחה, והרי אינם באים אלא עם התשובה וזולתה הם זבח רשעים, אבל מתכפר בדברי תורה, דכתיב "זאת התורה אדם כי ימות באהל", מכאן שאהל התורה מכפר כמיתה. ואין מיתה אלא גניזה לנפש המשכלת שהיא מתעלמת מדרכי חשך, על כן צריך להרבות בעסק התורה בסתר, כדמשמע מדכתיב באהל, עד שהיא עצמה תכריז עליו בגלוי להשכיל להטיב לזולתו בזמן שהרבים צריכים לו, ובלבד שיכון לבו לשמים בלי שום פנייה אחרת, כי אז ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר... (שם שם פרק כב)

...ועל כולם הכופר בכל מיני עבודה נכריה כמנשה בן חזקיהו שחתר חתירות ברקיע כי נסתם בעינו פתח של תשובה הנרמז בצורת הה"א, כדאיתא במנחות, ועמדה לפניו בצורת חי"ת מחתה לפועלי און, והוא חתר בה וחטריה לגגה, ופנה למעלה ליחידו של עולם ונתקבל.

וכן מצינו ביהונתן בן גרשון בן מנשה תאר אמתי למה שנשהו אלקים את הצדיק שלא יזכר שמו על הקלקלה, בא דוד והחזירו בתשובה ומנהו על האוצרות, בא שלמה ושנה סנקליטין של אביו וחזר לסורו, והיה נביא הבעל בבית אל, ובסוף ימיו נתקרב גם הוא על ידי לגימה מאבי אמו של גרשום אביו, שעל ידי לגימה זכה ונכנס תחת כנפי השכינה, ובשעה שיהונתן הרהר מאליו תשובה שלמה שרתה עליו רוח הקדש והיה נביא אמת לה' להוכיח את חבירו שעבר על נבואת עצמו, וגם ניבא במה שנתנבא חברו על המזבח אשר בבית אל ונוספה נבואתו של יהונתן על כל בתי הבמות אשר בערי שומרון. וכשפרסם נבואתו ולא כחד דבר אין לך כפירת עבודה אחרת וקדוש שם שמים גדול מזה. עיין בסוף החלק השלישי. (שם שם פרק כג)

או יפורש רישיה דקרא על פושעי זולתנו, ויהיה אמרו (ומשלם לשונאיו) "אל פניו" כל זמן שעומדים במרדם והם עדיין שונאיו אל פניו, וידוע שאזהרתם מיתתם, ואין תשובה מספקת להם עד היותם גרי צדק לבא בקהל, דכתיב בהו כגר כאזרח וטעמא דמלתא כי התשובה היא מצות עשה אחת נתיחדו בה ישראל על צד החמלה ונלוה הגר עליהם, ומי שאינו מצוה לאו כל כמיניה למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו, ואפילו נעמן גר תושב וכל דכוותיה עתידים ליתן את הדין על מה שעברו עליהם המעשים אשר לא יעשו, אלא שהם קרובים אל התקון ונקל זאת בעיני ה'. ואל יקשה בעיניך מאנשי נינוה, כי הרבה תשובות בדבר, האחד כי רבוי אוכלוסיה היה מעורר עליהם רחמים... ב', אנשי נינוה העמידו עצמם על דין תורה להחזיר גזלה בעינה, ג', אף הם לא ניצולו אלא האריך להם אפו לשלם גמול צעקתם ומעשיהם בעתו, ולסוף נתקיים בהם כל חזון נחום האלקושי... (שם חלק ב פרק יא)

...וגדול כחה של אותה תשובה מעלייתא שזכרנו בחלק א' פי"ד שאם זכה בה האב הנה הזדונות אשר לא הזיקו אלא לנולדים אחר כך נעשים עתה כזכיות להשכיל להטיב גם לילודים מעקרא, כי זרעו המה, והוא דרך אמיתי וברור. ועד דאם לא כן הילודים ביני ביני מה תהא עליהם, שהרי היו עם האב בכח בשעת הקלקלה ולא שבו עמו, אלא ודאי כדאמרן שזכות האב גורמת מיתוק למזל הבנים... (שם שם פרק כט, וראה עוד אב-ובן)

אשריהם לבעלי תשובה כי למחיה שלחם אלקים לטהר המקומות אשר נפוצו שם, וחביבים היו ישראל שהם שמרו תורה ומצוה במקום ששרים גדולים לא עמדו בו בנסיונם, והוא מקום שבעלי תשובה עומדים בו בנסיון בלי ספק, וזו היא סבה עצמית לכל הגליות שהיה ראשון לכולם "ויגרש את האדם", כי אז נתחדש לו מגרש חוץ לגן עדן למען יתקן האויר החיצון בהבל פיו, ויכין כסא כבוד להשראת שכינה בכל מקום...

הדרן לגליות ישראל, לפי שגלות שומרון לא היו בני תורה די להם לקדש פאה אחת מן העולם חלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, אבל גלות ירושלים משם נפוצו לארבע רוחות העולם למען יפוצו מעינותם להועיל אל הכלל, והיא ודאי תקנת השבים כדכתיב אלמדה פושעים דרכיך, מה כתיב בתריה וחטאים אליך ישובו, חוטאים לא נאמר אלא חטאים, כטעם זדונות כזכיות, ופירשנוהו... אז איתם, פירוש אהיה תמים עמהם ואתמים אותם, כי המציאות לא ישוב העדר, וצריך לטהרם כטהרת החזיר שעתיד הקב"ה לחדש בריאתו בשני סימנים שעכשיו אינו אלא מפריס פרסה, והוא עתיד להעלות גרה... ותמשך עם זה טהרת הנפש אשר עשו אבותינו בחרן, שהיו תחלה גרי שער בלבד, ועתידים להיות גרי צדק, וכן רבוי העבדים אשר יחזיקו בכנף הציצית שלנו. (שם חלק ד פרק יג)

כתיב בתקנת השבים התקו"ששו וקושו, וכבר נאמר בו נוטריקון יפה: הסירו תחלה קופה של שרצים, והדר וקושו, כדאמרו רבנן קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. והיכי דמי קשוט עצמו, כדמחוי רבי יהודה באותו מקום, באותו פרק, באותה אשה. והנה הפשט אמת והרמז נכון לשלשה עולמות עליונים שהמרד והזדון והשגיון פוגמים בהם, ולשלשה חלקים עצמיים באדם שהם גופו ונשמתו והצלם שהוא אמצעי ביניהם ונדבר בם במאמר הנפש... ומי שזכה בחייו למדת ארך אפים עד מעוות יוכל לתקן אשרי זקנותו שכפרה את ילדותו, וכל שכן אם נתגבר על יצרו עודנו איש בכחו וגבורתו קודם שיזקין, כמו שדרשו מפני שיבה תקום, כי אז יהדר פניו כשיהיה זקן מהודר בתשובה מוקדמת, וזוכה ליראה, כדכתיב ויראת מאלקיך... וכבר אמרו חכמים כי גם בשעת מיתה תועיל התשובה, כדכתיב "תשב אנוש עד דכא" ולנו בו גם כן נוטריקון, דירה נאה במחשבת הלב, כלים נאים באברים שהם כלי המעשה, אשה נאה בנשמת אדם, שבהצטרף שלמות שלשה חלקים אלה ודאי מרחיבין דעתו של אדם להתקבל בתשובה שלמה. ואפילו מי שגוע בעונו דעו כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, כאשר שמענו כן ראינו באצילי בני ישראל שנתקיים בהם אשר דבר ה' המרוק "בקרובי אקדש", ועל הפדות נאמר "ועל פני כל העם אכבד", ועל שניהם כתיב "ונקדש בכבודי", כי כבוד שמים מתרבה בזמן שהוא גבי דיליה... (שם שם פרק יד, וראה שם עוד)

...והוא טעם יש מזל לישראל ואין מזל לישראל, דמר אמר חדא ומר אמר חדא, יש מזל לבעלי תשובה, אין מזל לצדיקים גמורים, יעויין מאמר חקור דין בריש החלק הד'... (מאמר אם כל חי חלק א סימן ו)

מהר"ל:

ואמר אחר כך ושוב יום אחד לפני מיתתך, ופירשו ז"ל בפרק השואל שרוצה לומר שיעשה כל ימיו תשובה, כי לא ידע האדם יום מותו, ולפיכך כל ימיו יהיה בתשובה, ודבר זה שיהיה טוב לשמים, כי אם חטא אל ה' ישוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו. ומכל מקום יש להקשות, למה הוציא ר"א בלשון זה ולא אמר שיעשה כל ימיו תשובה... ויראה לומר כי בודאי עיקר התשובה יום אחד קודם מיתתו, שימות מתוך התשובה, שאם ימות מתוך התשובה שהוא שב אל ה' בעת מותו תשוב הנשמה גם כן אל האלקים אשר נתנה, וזהו תשובה לגמרי אל השי"ת עד שנשמתו צרורה בצרור החיים... (דרך חיים אבות ב י)

ואמר אחד תשובה ואחד מעשים טובים כתריס בפני הפורעניות, פירוש זה כבר התבאר כי הפורענות הוא ההעדר שדבק באדם, וההעדר הזה הוא מצד החומר... כי הוא נעדר השלימות היא הצורה, ולפיכך הפורענות שהוא ההעדר הוא מפאת החומר, גם כי החומר מוכן להשתנות ולקבל התפעלות, אבל הדברים הנבדלים אינם מוכנים להשתנות ולקבל התפעלות, ודבר זה מבואר. וזה שאמר כאן התשובה ומעשה הטוב כתריס לפני הפורענות, כי התשובה שהיא סלוק מן החטא, וכל סלוק מן החטא אי אפשר רק במדריגה נבדלת מן החומר, ודבר זה הארכנו במקום אחר ובארנו דבר זה. ורמזו החכמים עליו שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם, דהיינו שהיא מעלה עליונה נבדלת מן העולם הזה הגשמי, וכמו שהארכנו בזה, כי אין התשובה רק סלוק החטא, שהגורם החטא הוא החומר, ואם לא היה החומר היה האדם כמו מלאך ולא היה בו חטא כלל, ואם כן התשובה היא מצד המדריגה הנבדלת וכן המעשים טובים... (שם ד יא)

...יש לך לדעת איך התשובה ומעשים טובים הם יפים מכל חיי העולם הבא, והוא דבר עמוק, וזה כי מצד התשובה ומעשים טובים אשר הם בעולם הזה האדם מתעלה מן עולם הזה הגשמי להיות אל השי"ת, והנה מתנועע האדם אל השי"ת כאשר האדם הוא בעל תשובה, ואשר הוא מתנועע אל דבר הוא נחשב עמו לגמרי ביותר, כי המתנועע אל הדבר הוא מצד הדבר שאליו הוא מתנועע, כאלו הוא דבר אחד עם מי שאליו התנועה... (שם שם יז)

אמנם בשמות רבה בפרשת בא "כי אני הכבדתי את לבו", אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינים לא היתה ממנו שיעשה תשובה... ומדה זאת שהקב"ה מוסיף טומאה על טומאתם הוא דבר עמוק מאד, וזה כי התשובה שייכת לאדם בשביל שמעשה החטא בא מן האדם אשר הוא בעל שינוי ותמורה, לכך אין מעשיו וחטאים שלו נחשבים מעשים גמורים, כי המעשה נחשב לפי העושה, והעושה הוא בעל גוף בעל שינוי ותמורה, אף המעשה שלו אינו מעשה גמור, שמתחלה בא המעשה מן האדם אשר אפשר שישנה מעשה שלו מן רע לטוב, ולפיכך יכול לשנות מעשיו בתשובה ונחשב המעשה כלא היה מעולם. אבל אם מתרה בו ההעדאה והתראה זאת עושים לו שמעשיו שלו נחשבים מעשה יותר, שהרי העיד ולא שמע, וזהו מעשה גמור בודאי, אז נועל הקב"ה ממנו דרכי תשובה ומכביד את לבו. שקודם זה הקב"ה צופה לרשע שישנה את מעשיו שהוא מוכן אל השינוי ותמורה וישנה אותם אל טוב, אבל כאשר עשה זה שהתרה בו ולא שמע, הקב"ה מוסיף לו טומאה על טומאתו, לפי שזה הוא מוכן אל הטומאה ולא אל התשובה. והדברים אלו עמוקים מאד אף כי נראים שהם נגלים וידועים... (גבורות ה' פרק לא)

...ומעתה התבאר לך מה שאמרו כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, שמאחר שהפשוט קודם למורכב היה גזירת הפשוט קודם למורכב, והאמצעי הפשוט הנבדל מן הגשם הוא התורה כמו שהתבאר. אמנם התשובה היא הפשיטות מן צד המזרח, וזה כי מזרח נקרא התחלה וקדם בכל מקום בכתוב, וכמו שיקרא מערב אחור נקרא המזרח קדם ופנים, ומצאנו מזרח הוא התחלת העולם ומעריב אחרית העולם, ואל התחלה מתיחסת התשובה, כי כל בעל תשובה צריך הסתלקות החטא שלו, ואין דבר מסלק רק ההתחלה, כי ההתחלה היא נבדלת מן החטא, שהרי אין החטא בהתחלה, וכאשר יחזור להתחלתו נסתלק ממנו החטא.

ובב"ר "וישכן מקדם לגן עדן" מצאנו בכל מקום רוח מזרחית קולטת... וכל ענין זה שמזרח נקרא קדם והתחלה, ואין קולט את בעל תשובה רק דבר שהוא התחלה שדבר שהוא התחלה הוא הסתלקות החטא שלא ימצא חטא בהתחלה, ולפיכך מתנועע הבעל תשובה תמיד אל המזרח, כי שם ימצא הסתלקות החטא.

ואמרו כי התשובה נבראת קודם שנברא העולם, כי ההתחלה שחוזר עליו בעל תשובה צריך שיהיה התחלה פשוטה נבדלת לגמרי, כי ההתחלה שאינה פשוטה אינה נבדלת מן החטא, שכל דבר שאינו פשוט והוא מורכב הוא גשמי, והגשמי שייך בו החטא, ובעל התשובה צריך שיהיה נבדל מן החטא, ואינו נבדל מן החטא ומסתלק ממנה רק בשביל התחלה הפשוטה הנבדלת, שאין שייך בה חטא לגמרי, ולא בהתחלה גשמית... ולפיכך אי אפשר שלא יהיה התשובה באדם בכח התחלה גשמית, שדבר זה אינו, כי בכח אותה התחלה לא יהיה כאן הבדל מן החטא אלא בכח התחלה אלקית בלתי גשמית, והיא פשוטה, ולכך מדריגת התחלה הזאת קודם שנברא העולם, ובאותה התחלה הפשוטה כח התשובה להיות נבדל מן החטא... ולפיכך כל בעלי תשובה מתנועעים אל צד המזרח, שהוא התחלה, ובהתחלה הפשוטה היא הסתלקות החטא. (שם פרק ע)

ובפרק קמא דשבועות, רבי אומר כל העבירות שבתורה בין עושה תשובה ובין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומפר בריתו של אברהם אבינו, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר. והטעם באלו דוקא שהאדם יש לו חבור אל השי"ת באמצעות התורה, וכאשר המקבל אין מוכן לקבל החבור או שאין לו אמצעי שעל ידו החבור, או אינו מודה בעלה שבו החבור, הרי הוא נפרד מן העלה ואין לו קשור עם העלה. וכאשר הוא מפר בריתו של אברהם אבינו אין האדם מקבל בריתו של הקב"ה, וכאשר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הרי הוא כופר באמצעי שעל ידו החבור, וכאשר הוא פורק עול הוא כופר באותו אשר החבור בו, השי"ת שמו, ולכך אין יום הכפורים מכפר רק מי שלא נפרד בעצמו מן העלה, וכאשר הוא לא נפרד לגמרי רק שהוא נפרד במקצת על ידי יום הכפורים יש לו כפרה... (תפארת ישראל פרק ט)

...אמר ריב"ל לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה (ע"ז ד')... והנה נשיב על השאלה הראשונה, כי לא גזר השי"ת שיהיה נמצא בעולם שיחטא האדם ואחר כך יעשה תשובה, רק היתה הגזרה מן השי"ת על התשובה שתהיה נמצאת לא על החטא כלל, ואף על גב שאי אפשר שלא יהיה תשובה בלא חטא, מכל מקום עיקר הגזרה מן השי"ת לא היתה על החטא רק על התשובה אל השי"ת. ודבר זה שהוא התשובה היא מדרגה עליונה לעולם, ולפיכך לא יקשה כלל מה שגזר השי"ת שיהיה נמצא חטאים בעולם, שאין זה כך, רק שגזר שתהיה נמצאת התשובה בעולם...

אבל הפירוש בזה כי התשובה שיעשה האדם מן החטא ויקבל אותו השי"ת בתשובה הוא דבר גדול מאד, המדרגה העליונה שיש לעולם, כי אחר שחטא האדם ישוב אל התחלתו כאשר היה בראשונה, ובשביל כך אמרו בפרק מקום שנהגו ובמסכת נדרים שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם, וכמו שבארנו בחבור גבורת ה', ושם מבואר שהיא על כל העולם, ולפיכך התשובה בריאה חדשה בעולם, וכאשר לא היתה התשובה נמצאת בעולם רחוק היה התשובה מן האדם, אף כי הכתוב מזהיר על התשובה הלא דבר רחוק היא התשובה שהיא בריאה חדשה בעולם לצאת לפועל. אבל כאשר נמצא שהראשונים פתחו שער התשובה עד שנמצא מעלה הזאת בעולם, ועל ידם קנה העולם המעלה העליונה היא מדרגת התשובה, שוב אין נחשב בריאה חדשה, שכבר נמצא התשובה בעולם כי הם פתחו פתח התשובה בעולם... ודבר זה ידוע למבינים איך אלו היו מוכנים לתשובה לפי מעלתם, ולפיכך הם פתחו פתח התשובה שעל ידם יש דביקות לעולם בתשובה... וישראל שיצאו ממצרים בפרט הם מוכנים לתשובת הרבים, ודוד בפרט מוכן לתשובת היחיד כאשר תבין דברי חכמה איך אלו מוכנים לזה... (שם פרק מח, וראה שם עוד)

ואמר עוד כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, וגם דבר זה כמו שאמרנו, כי אי אפשר לכח הנבואה דבר שהוא נבדל לגמרי, ומפני שבעל תשובה מצטרף אל העולם החמרי מפני שהיה בו חטא, והחטא הוא מצד החומר, ואף שפירש מן החומר וחזר בתשובה מפני שכל דבר שיוצא זה מזה הנה הם מצטרפים מתיחסים זה לזה, שאין המלאך שהוא נבדל לגמרי יוצא מן החומר מפני שאין לו הצטרפות והתיחסות אליו, ולכך לא נאמר על בעל התשובה שהוא נבדל לגמרי מן העולם ונחשב מדרגתו מן העולם הזה, כי החוטא נוטה אל החמרי אשר בו החטא והלך אחר החמרי עד שהיה שקוע בתוכו, ואחר כך נבדל ויצא ממנו, מכל מקום מדרגתו אינו נבדל לגמרי מן העולם, ולא כן הצדיק אשר כל ימיו היה צדיק, ונבדל מן הענין עולם החמרי, אשר שהוא נבדל לגמרי מן העולם הזה, לכך עין לא ראתה בעולם הגשמי הזה מה שהוא אל הצדיק הנבדל.

אבל ר' אבהו חולק ואומר במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וטעם זה דבר מופלג ועמוק מאד מאד. וזה כי הצדיקים אף שהם צדיקים גמורים מכל מקום מדרגתו ומעלתו של צדיק הוא מן העולם הזה, כי הוא נברא ונולד בעולם הזה, אבל זה שהיה כל ימיו רשע וחזר בתשובה להיות צדיק, אין ספק כי הפרישה מן הדבר יותר במעלה ממי שלא היה צריך לפרוש, לכך אמרו אצל התורה כי הפורש מן התורה יותר רחוק מן התורה ממי שלא ראה תורה מימיו... וזה שפירש מן החטא שהיה נוטה אל עולם הזה הגשמי הוא יתר במעלה ממי שלא היה נוטה אחריו כלל, ולפיכך המדרגה זאת שהיא יציאה מן החטא לא באה לו מצד עולם הזה, לפי שבעל תשובה מסלק החמרי אשר בו החטא, כי אין חטא נבדל מן החמרי, וסלוק החמרי אינו רק מצד עולם העליון שאין במדרגה ההיא נמצא שום חמרי, ובאותה מדרגה עליונה הוא סלוק החמרי... (שם פרק נז)

מדת התשובה כאשר יתחרט האדם מעונותיו שעשה ושב אל השי"ת בכל לבו, ואל יתמה האדם מאיזה טעם יועיל התשובה אחר שכבר חטא, והרי בבית דין של מטה אחר שעשה חטא שחייב מיתה, אף שאנו יודעים שכבר שב בתשובה אינו פטור מן המיתה, ודבר זה מפני כי אין בית דין של מעלה ובית דין של מטה שוים, כי בית דין של מעלה כמו שתחת ידם הרע שדנין על הרע, כך דנין על הטוב גם כן, ומפני כך אם האדם כבר עשה תשובה ותקן את מעשיו נדון לזכות בבית דין של מעלה, שכשם שהדין לרע תחת ידם כך מעשים הטובים דנין עליו. אבל בית דין שלמטה אין משגיחין על זה ודנין את האדם על הרע בלבד.

אמנם כי לפי הדברים שאמרנו כי התשובה הוא שייך מצד השי"ת דוקא, כי הוא בלבד מקבל שבים, ולפיכך בית דין של מעלה דוקא מנקה לשבים ולא בית דין של מטה, כי התשובה שייך אל השי"ת, כי מצד השי"ת יש תשובה אל האדם לא זולת זה כלל. ולכך תמצא התשובה בבית דין של מעלה ולא בבית דין של מטה, ואדרבה החכמה אומרת חטאים תרדף רעה, וכן הנבואה, ואין התשובה רק מצד השי"ת...

ובפרק יום הכפורים א"ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם... דע לך כי התשובה היא לאדם מצד כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא, וכאשר הוא שב אל השי"ת אז האדם חוזר אל התחלתו, ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם, כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחלה, וכאשר בני אדם עושים תשובה וחוזרים אל התחלתם העולם גם כן חוזר אל התחלתו לתקן כל קלקול שהוא בעולם. ולפיכך אמר גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, כאשר העולם מתדבק בהתחלתו, והבן זה.

ואמר כתיב שובו בנים שובבים דמשמע מעיקרא, כלומר דמיד שהוא שב יש לו רפואה, דכך כתיב שובו בנים שובבים, וכתיב ארפא משובותיכם שצריכים רפואה. ומתרץ הא על ידי אהבה, כי מי ששב אל השי"ת מאהבה בודאי תיכף ומיד ששב יש לו רפואה, כי מצד האהבה יש כאן תשובה גמורה, ואם שב מצד היראה אין כאן תשובה גמורה, וצריך רפואה מן השי"ת, וזה ההפרש שיש בין העובד מאהבה ובין העובד מיראה, כי העובד מאהבה יש לו אהבה ודביקות אל השי"ת מצד עצמו, כמו שהתבאר בנתיב האהבה. אבל העובד מיראה היראה הזאת מצד השי"ת, לכך רפואתו מן השי"ת לא מצד האדם עצמו.

וכן מה שאמר אחר כך "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם", דמשמע שהתשובה היא מצד עצמו של אדם, וכתיב "כי אנכי בעלתי בכם", דמשמע התשובה אינה מן האדם והיא מצד הקב"ה שגורם לו בעל כרחו שישוב, שהבעל מושל על האשה ומכריח אותה שתהיה תחתיו ולא תצא מרשותו, לא קשיא, הא מאהבה ומיראה, הא על ידי יסורין, כי כאשר השי"ת מביא יסורין על האדם ומחמת יסורין חוזר בתשובה, ובזה נאמר "כי אנכי בעלתי בכם", כלומר שהוא מכריח אותו לתשובה על ידי יסורין.

ומעתה הם ג' בעלי תשובה, המדריגה העליונה ביותר שהם שבים מאהבה, ואחר כך אותם שהם שבים מחמת יראה מן השי"ת, המדריגה השלישית שהם שבים מחמת היסורים אשר מכח צרה חוזרים לשוב אל השי"ת, כמו שעשה מנשה שמחמת יסורין היה שב אל השי"ת, וכל אחד מדריגה בפני עצמו. והדברים האלו מובנים מאד מאד, כי אלו ג' דרכי התשובה הם, האחד מצד מדת אברהם שהיא מדת האהבה, דכתיב "זרע אברהם אוהבי", הדרך השני מצד מדת יצחק שהוא מדת היראה, דכתיב "ופחד יצחק היה לי", והדרך הג' מדת יעקב שהיה נודר בעת צרה, דכתיב "לא-ל העונה אותי ביום צרתי"...

ובפרק יום הכפורים אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד... יש לך לדעת ענין התשובה שהוא שב אל השי"ת ומסלק עצמו מן החטא, התשובה הזאת אי אפשר רק כאשר יש לו הפשיטות מן החטא לגמרי, וזה שאמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, כי משם התחלת ההויה מן האדם, וכבר אמרנו כי התשובה הוא שחוזר אל התחלתו, והתחלת האדם מן תחת כסא הכבוד כי משם הנשמה חצובה, ועד שם מגיע הפשיטות הזה, כי התשובה הזאת היא הפשיטות הגמור, ולכך אמר רבי יוחנן עד ולא עד בכלל, ופריך והאמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה, הרי מגיע התשובה לדחות התורה, אם כן בודאי מגיע פשיטות התשובה עד מדריגת התורה, ומתרץ לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, כי ביחיד אין הפשיטות כל כך ואינו מגיע רק עד כסא הכבוד, ואילו תשובת הרבים אשר מצד שהם רבים יש להם פשיטות יותר ומגיע עד השי"ת עד ועד בכלל. ויש לך להבין דברים אלו מאד, כי השי"ת הוא אלקי ישראל, ולכך מגיע התשובה שהאדם חוזר אל התחלתו עד שהשי"ת שהוא התחלת האדם, ולכך מגיע עד השי"ת לגמרי.

אמר רבי יוסי הגלילי גדולה תשובה שמביאה גאולה, שנאמר "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב"... פירוש מפני שבעל תשובה חוזר בתשובה ונבדל מן היצר הרע ויוצא בזה לחירות, כי בעל החטא הוא משועבד למלך זקן וכסיל זה יצר הרע, למה נקרא שמו מלך שהכל שומעין לו וכו', כדלעיל, ומפני שהאדם תחת רשות יצרו אשר הוא מושל בו ובעל תשובה יוצא לחירות מן היצר הרע, ודבר זה גאולה גם כן, ולפיכך מקרב גם כן הגאולה שיהיו נגאלים מכח האומות המושלים והם מחטיאים את ישראל... וזה כי יום הכפורים הוא גאולה לנפש האדם שיוצא לחירות מן יצר הרע אשר משעבד באדם, ולכך היו שניהם ביחד גאולת הגוף וגאולת הנפש, ולכך אמר כי התשובה מקרבת הגאולה, וידוע עוד כי התשובה מצד המדריגה העליונה שהיא מדריגת הגאולה ששם היציאה לחירות מכח האומות.

ואמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כשגגות... דבר זה הוא מבואר מעצמו איך זדונות נעשה לו שגגות, כי לפי מדריגת ומעלת התשובה שהוא שב אל השי"ת, אשר התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ולפיכך נחשב החטא שגגה, דומה למי שהיה בלתי ידיעה וקנה אחר כך מדריגה עליונה שנעשה חכם לפי מדריגה עליונה שקנה נקרא מה שעשה קודם זה שעשה בשגגה, כי כאשר החוטא שב בתשובה מסלק עצמו מן המדריגה החמרית שהיה בו החטא, ומגיע עד המדריגה הנבדלת, ומפני כך נחשב לו חטאו מצד התשובה שעתה עוד בו שגגה, כי השגגה הוא מצד החומר אשר מבטל השכלי.

ומקשה והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות, ומתרץ לא קשיא הא ששב מאהבה הא ששב מיראה, דבר זה ענין עמוק מאד, איך השב מאהבה נעשו לו הזדונות כמו זכיות, כי זה שחטא ושב אל השי"ת הוא יותר מקובל ומרוצה אל השי"ת, כי אין חדוש אם הצדיק שהוא בעל צדק בעצמו שהוא עם השי"ת, אבל החוטא אשר הוא שב אל השי"ת, כמו זה שחטא אל השי"ת וכאשר הוא שב אל השי"ת דבר זה הוא יתר, כי האדם שהוא בא מרחוק כמו שהוא החוטא שנתרחק מן השי"ת ובא עתה להתדבק בו ית' אין ספק שהדביקות הזה הוא יותר, כי כמו שתראה ביסוד האש, כאשר הוא למטה ומתנועע למעלה, ובודאי דבר זה בשביל גודל הדבוק שיש לאש אל העלה, אף שהוא רחוק ממקומו הוא שב אל מקומו, אז יש לאש דביקות לשם לגמרי. ואם לא היה כל כך הדבוק שלו למעלה לא היה מתנועע כל כך מרחוק, וכן אמרו במדרש על הגר... ולכך נעשה לו זדונות שלו כזכיות, כי הזדון שהוא הרחוק בעצמו שהתרחק ובא אל השי"ת מורה זה על הדבוק הגמור בו יתברך, ובזה זדונות שלו נעשים זכיות. ולכך אמר דוקא ששב מאהבה, כי הדבוק בו ית', כדכתיב "לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו", והדביקות בו יתברך הוא מצד הזכות הגמור שבו, ולכך רוצה להסתלק מן החטא שהיה נמשך אחר הפחיתות ורוצה להתדבק בו ית' שהוא קדוש לגמרי, ולכך זדונות שלו נעשים כזכיות שהתשובה מאהבה מורה על גודל הדבוק בו ית'...

אמנם עיקר הפירוש כי התשובה מה שהוא שב אל השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו ודבר זה הוא סדר העולם שהעולם הזה שב אל השי"ת ואין לו קיום מצד עצמו רק שהוא שב אל השי"ת אשר ממנו הוא נמצא ואליו שבים כל הנמצאים, וזהו קיום שלהם מפני שהם שבים אל השי"ת... ומפני כי התשובה היא שהנמצאים שבים אל השי"ת כמו שנמצאו ממנו, וזה גם כן הוא סדר העולם, ולכך כאשר החוטא שב אל השי"ת נעשים הזדונות שלו כזכיות, שהרי יש כאן השבה אל השי"ת כמו שהוא סדר העולם, ולכך החוטא הזה שנתרחק מן השי"ת על ידי חטאו והריחוק הוא מחייב ההשבה אל השי"ת, לפיכך הריחוק הזה נעשית לו זכיות כאשר יש כאן השבה אל השי"ת. ודוקא כאשר התשובה מתוך אהבה, אשר האהבה הוא הדבוק בו ית' לגמרי... (נתיב התשובה פרק ב)

אמר רבי יצחק אמרו במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם... פירוש דבר זה כי השי"ת אינו כמו בשר ודם, כי האדם שהוא בעל גוף וגשם מתפייס בדבר שהוא גשמי, דהיינו ממון, אבל השי"ת שאינו גוף וגשם מתפייס בדבר שאינו גוף וגשם הוא הדבור שאינו גוף וגשם. ואמר שבשר ודם ספק מתפייס ספק אינו מתפייס, משום שכל דבריו של בשר ודם נמשכים אחר המקרה בלבד, לפעמים מתפייס ולפעמים אינו מתפייס, הכל לפי המקרה. אבל השי"ת אין דבריו במקרה, ולפיכך השי"ת בודאי מתפייס כי כך מדתו ית' שיהיה מתפייס בדברים. ואמר שמחזיק טוב על זה, כי הוא יתברך חפץ בעולם, כי אם אין הנבראים על מי מלכותו ית'...

תניא א"ר יוסי בר"י עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו... פירוש כי מעשה האדם הם במקרה, ולפיכך השי"ת מוחל וסולח עד ג' פעמים שעדיין לא הוחזק והיה החטא דרך מקרה, אבל כאשר עשה ג' פעמים לא נחשב החטא במקרה, ואז אין השי"ת מוחל...

שאל ר' מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי... אלו דברים יש בהם חכמה מאד כאשר תבין ענין התשובה שהוא ההשבה אל השי"ת, ולפיכך כאשר עבר מצות עשה ומצות עשה אינה רק שאינו קונה המצות מה שראוי לקנות, והוא חסר המצות שראוי לאדם, לכך התשובה מכפרת על זה ותיכף מוחלין לו... ולא תמצא דבר סברא שלא תהיה התשובה מכפרת כאשר עבר מצות עשה, כי אין מה שעבר מצות עשה רק שישב בטל מן המצוה ולא קרב עצמו אל השי"ת, ועל כן התשובה מכפרת ששב אל השי"ת. אבל כאשר עבר לא תעשה הוא דבר אחר, כי הפרש שיש בין עשה ולא תעשה, כי העובר העשה לא עשה מעשה... ולא יאמר בזה רק שחסר לו המצוה והמעלה שהיה לו לקנות, לכך התשובה מכפרת, אבל מי שעושה מעשה חטא נתרחק ממדריגתו הראשונה שהיתה לו כבר ויש בו פחיתות וטומאה בעצמו על ידי חטא, מה שאין כך כאשר הוא עובר מצות עשה, ולפיכך יאמר שיש בו טומאת החטא, ולפיכך אין לומר בזה שתשובה בלבד מכפרת, כי התשובה אינה רק השבה אל השי"ת בלבד, אבל לסלק החסרון והפחיתות וקבלת טומאה אין כח בתשובה לסלק דבר כמו זה שעשה מעשה של חטא וקבל פחיתות, רק תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, כי יום הכפורים יום הזה מקרב אותם שנתרחקו והיו נחשבים טמאים, כדכתיב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" וגו'.

ואם חטא בכריתות ומיתות בית דין אין כח גם ביום הכפורים לכפר, וזה כי על ידי כריתות ומיתות בית דין מתרחק מן השי"ת עד שהוא בעל העדר, כי כריתות ומיתות בית דין חייבים עליהם מיתה, ואם כן אין כח ביום הכפורים לכפר, שאין יום הכפורים מכפר רק אותם שנתרחקו מן השי"ת על ידי פחיתות החטא ויום הכפורים מאסף המרוחקים. וזה שעבר כריתות ומיתת בית דין מתחייב מחמת חטאו ההעדר, ולפיכך תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, כי מפני שהיסורין הם ממעטין נפש האדם חיותו, כי כן אמרו מי שיסורים שולטין בגופו חייו אינם חיים, וזה שהיה חייב מיתה היסורין ממרקים, שהרי כבר אינו נחשב חי כאשר יסורין שולטין בגופו.

אבל כאשר חטא בחלול השם אין לומר עליו כשחטא בדבר חלול השם שנתרחק מן השי"ת עד שאין ראוי אליו החיים, אבל החוטא בחלול השם עונשו שלא יהיה במציאות כלל, מפני שחטא בשמו יתברך, אשר שמו מורה על מציאותו, ולפי גודל השם כך נודע מציאותו בעולם, ולפיכך אין ראוי לזה החוטא שיהיה כל עצמו נמצא בעולם וראוי אליו המיתה עד שלא יהיה עצמו בעולם במציאות. ואין זה דומה למי שמתחייב כרת או מיתת בית דין, שזה בשביל שאין ראוי לקבל החיים ולא שיהיה עונשו שבטל עצמו שלא יהיה נמצא רק שנכרת ממקור החיים, וכאשר יסורים באים עליו, ודבר זה בטול החיים שאין לו החיים כאשר ראוי, כי החיים נקרא כאשר הוא בבריאותו ובשלימותו, ומי שיסורין מושלין בו אין חייו חיים, ולפיכך ביסורין יש לו כפרה. אבל לא כאשר חטא בחלול השם, שלא שייך לומר עליו כך, כי מפני שחטא בשמו ית' אשר בו נודע ונמצא בעולם, לכך אין ראוי שיהיה כל עצמו נמצא בעולם... (שם פרק ג)

בפרק אין עומדין... ויש לתמוה שיהיה בעל התשובה מדריגתו גדולה ממי שלא חטא, ולפי זה יהיה מדריגת דוד שעשה תשובה יותר גדול ממשה שלא חטא. ומכל מקום אין זה קשיא כי שאני משה דמופלג במעשים היה ומלתא אחריתי היה בו, ולא אמרו רק כאשר הם שוים. וטעם מחלוקת זה כי למאן דאמר בעל תשובה יותר גדול כי התשובה אי אפשר רק מצד מדריגה יותר עליונה שהיא התפשטות מן החטא, שכאשר כבר חטא ושב בתשובה דבר זה התרחקות יותר מן החטא ממי שלא חטא, והוא צדיק, שזה שלא חטא אין צריך להתגבר על יצרו כמו מי שהוא בו חטא ושב בתשובה, שזהו צריך להתגבר על יצרו ומתרחק מן החטא לגמרי.

ומאן דאמר צדיק גמור יותר עדיף, מפני כי בעל תשובה היה בעל חטא, והרי כיון שהיה בעל חטא יש לו צירוף אל החטא, והצדיק שהוא צדיק גמור לא היה נוטה אל החטא כלל, ולפיכך צדיק גמור יותר עדיף.

ועוד יש להבין מחלוקת שלהם, כי אשר נוטה אל החמרי אין מעלתו כל כך, וסבר רבי אבהו כי בעל תשובה שהוא מסלק עצמו מן החטא דבר זה פשיטות גמור כמו שהתבאר למעלה כי זהו ענין בעל התשובה שהוא מתפשט ומסתלק מן החטא לכך מעלתו יותר, כי אי אפשר להתפשט ולהסתלק מן החטא רק מצד הפשיטות הגמור, ולכך אמרו התשובה נבראת קודם שנברא העולם, אם כן התשובה היא על העולם הגשמי, ולכך שלום לרחוק והדר לקרוב, כי הבעל תשובה קרוב אל השי"ת.

ויש לך להבין כי מה שבעל תשובה הוא יותר עליון ויותר נבדל אלקי מן הצדיק דבר זה נרמז בה"א, כמו שאמרו במנחות כי העולם הזה נברא בה"א שיש לה פתח למטה שכל הרוצה לצאת יצא, ויש לה פתח למעלה שאם רוצה לשוב בתשובה ולכנוס מסייעין לו. ולמה יש לה תג, שאם הוא חוזר בתשובה קושר לו השי"ת כתר, וזה מרמז כי יש לבעל תשובה אשר הוא חוזר בתשובה ונבדל מן החמרי כתר ממש, והכתר הזה כתר נבדל, שהרי הוא על האות. והצד"י שמורה על האדם שהוא צדיק גם כן יש לו כתר דבק באות אבל אין הכתר הוא למעלה על האות, רק שהיא קשורה באות מאחוריו. והנה תג של ה"א שהוא על האות הוא כתר נבדל לגמרי, וזה מפני כי בעל התשובה נבדל מן החמרי לגמרי, לכך הכתר הזה הוא נבדל, אבל כתר הצד"י אינו נבדל מן גוף האות לכך כתר שלו אינו נבדל כמו בעל תשובה לפי שהוא פורש מן החמרי ועשה תשובה. ולמאן דאמר כי הצדיק יש לו מעלה יותר שלא חטא כלל ולא היה לו חבור וצירוף אל הפחיתות והמחלות, כי יש כאן ב' בחינות כי מצד הגוף החמרי הוא החטא ומצד הזה הצדיק שלא חטא מעלתו יותר עליונה, אבל מצד הנשמה שאין מצד הנשמה החטא מעלת בעל התשובה יותר עליונה, שיש אל הנשמה הפשיטות לגמרי כאשר הוא בעל תשובה כמו שהתבאר...

ועוד יש לדעת מחלוקת החכמים האלו, כי למאן דאמר בעלי תשובה יותר גדולים, כי בעלי התשובה שמסלק את החטא דבר זה הוא סלוק הגוף, והוא יותר מן הצדיק אשר הגוף הוא המונע המדריגה העליונה שהיא בעולם הבא, שהרי הצדיק לא היה גובר לבטל את הגוף שלו, ולפיכך לעולם הבא שהוא העולם שאין שם פחיתות הגוף בעלי תשובה יותר. ולמאן דאמר הצדיק הוא יותר, כי כאשר היה בעולם הזה לא היה נמשך אחר גופו החמרי אשר בו החטא, לכך לעולם הבא שהוא מסולק בעצמו מן החמרי לגמרי, יקנה אז מעלה העליונה הוא סלוק החמרי לגמרי... ומחלוקת שלהם דבר עמוק מאד כאשר תבין כי מדריגת הצדיק עולה עד המדריגה הצפונה לגמרי, והבן זה.

ובפרק קמא דע"ז אמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה... אבל דבר כמו זה, שהחטא היה להם במקרה והם היו צדיקים בעצם, דבר זה אין ראוי להיות כלל, ולפיכך אמר שהיה חטא נמצא בשביל לתת פתחון פה לבעלי תשובה, ולפיכך אף על גב שהיה החטא במקרה מוכנים היו אל התשובה, אשר התשובה גם כן אינה דבר במקרה, כי התשובה היא מיסודי העולם, וכמו שאמרו במסכת נדרים שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואחד מהם הוא התשובה, ודבר הנברא אי אפשר שלא יצא לפועל, שאם לא כן יהיה לבטלה הבריאה. ומה שלא היה התשובה יוצא לפועל על ידי רשע, כי אין ראוי שיהיה יוצא לפועל התשובה על ידי רשע אשר אפשר שלא יחזר בתשובה, ואם היה חוזר בתשובה היה באה התשובה לעולם במקרה קרה, שאפשר היה שלא יחזור בתשובה הרשע, והתשובה בעולם יסוד גדול ואי אפשר רק שתבא התשובה בעולם רק על ידי מי שמוכן לגמרי אל התשובה כמו ישראל, שאי אפשר שלא יעשו תשובה... ואף אם היו חוטאים הרבה ועשו תשובה קין וראובן ובודאי כמה היו שחטאו ועשו תשובה לא היה נמצא בשביל זה התשובה על ידם בעולם, ולא פתחו פתח התשובה לכל באי עולם, רק דבר זה היה על ידי ישראל ודוד שהם היו עיקר בעולם, ישראל צבור ודוד יחיד שהיה עיקר בעולם, וכאשר הם פתחו פתח תשובה שייך לומר כי נמצא פתח תשובה פתוח בעולם והבן זה מאד... (שם פרק ד)

עיקר ויסוד גדול לתשובה שיתבייש בעל התשובה מן החטא שעשה, ובשביל כך מקבלין אותו בתשובה... כי פירוש דבר זה כאשר האדם מתבייש מן החטא מורה שהוא מסלק עצמו ומרחיק עצמו מן החטא לגמרי, שכל בושה שהוא מתבייש מדבר מרחיק עצמו ממנו, לא כן העז פנים שהוא מתעצם בחטא, וכאשר מתעצם בחטא אין הסרה לחטא הזה כאשר החטא מתעצם בו. אבל המתבייש מן החטא מורה שאין החטא מתעצם בו ואדרבא מרחיק עצמו מן החטא כמו שהיה שאול מתבייש לא רצה להזכיר את החטא מפני הבושה, ולכך מוחלין לו החטא מאחר שהוא מרוחק מן החטא.

ועוד יש לך לדעת מדריגת המתבייש שיש לו מדת הפשיטות, ממה שאמרו בושת פנים לגן עדן, וכמו שבארנו דבר זה במקומו...

התשובה היא מועלת לכל דבר אף אם רצח והרג, ואף על גב שאין אפשר לתקן את אשר כבר היה מעוות שהרג את הנפש, אפילו הכי התשובה מועלת, ויש לשאול ולמה תהיה התשובה מועלת לזה, והרי אי אפשר להחזיר לאיש אשר נטל נשמתו ממנו, וכן אם בא על הערוה והוליד ממנה ממזר, וכי אפשר לתקן מה שעשה? אבל דבר זה לא יקשה לפי הדברים אשר בארנו כי נחשבו העבירות כשגגות כאלו הרגו בשגגה, או אפילו כזכיות נחשבו אם שב מאהבה, ולפיכך אלו בא על הערוה בשגגה שהיה סבור שהיא אשתו והוליד ממנה ממזר בודאי אין נחשב לו למזיד, והנה התשובה מועלת...

האדם אשר נגזר עליו גזירה מן השמים בשביל רוע מעשיו אשר חטא עם כל זה אל יאמר שכיון שנגזר עליו אי אפשר שישתנה אבל אפשר שיהיה משנה הגזירה. ודע לך כי אלו דברים ראוים שיהיו משנים את הגזירה, כי האדם יש בו ד' חלקים, שהם הגוף והנפש והממון אשר גם כן נחשב כמו אחד מחלקיו, כמו שהתבאר כמה פעמים... אמנם הרביעי הוא אשר כולל כולם, כי אלו ג' דברים הם החלקים והאדם כולל את שלשתן, שיש בו הגוף והנפש והממון, והנה כאשר נגזר על האדם גזר דין אם משנה אחד מן החלקים לטוב כאלו היה אדם אחר ובטלה הגזירה שנגזרה עליו. ולפיכך דוקא אלו ד' דברים משנים הגזירה, כי המעשים הם לגוף האדם כאשר צריך לעשות המעשים בגוף, וכאשר משנה לטוב חלק אחד מחלקיו מבטל את הגזירה שנגזרה על האדם. והתפלה היא לנפש, שכך נאמר אצל התפלה "ואשפוך את נפשי לפני אלקים", צדקה הוא בממון שלו, לפיכך אלו שלשה דברים הם מצד חלקי האדם. ושינוי השם הוא הכולל את כל שלשתן, כי השם אשר יקרא בו האדם כולל כל חלקי האדם. ויש אומרים אף שנוי המקום, כי המקום הוא גם כן צורך האדם, ויקרא האדם על שם מקומו כאילו היה המקום גם כן מכלל חלקי האדם... (שם פרק ה, וראה שם עוד)

בפרק קמא דע"ז מפרש שם כי הכתוב שאמר "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" שזה נאמר על המינות שאין בעל חטא זה שב בתשובה, ואם שב בתשובה הוא מת, כדאיתא התם. וכן מי שהוא אדוק לגמרי בעבירה שהיא ערוה אותו לא ישוב, ואם שב הוא מת, כמו שהגיע לרבי אלעזר בן דורדיא שהיה מת בתשובה... והטעם אשר ידוע לנבונים ולחכמים בחטא הזה המיוחד דהיינו המינות וחטא עריות, מפני שהמינות דבק בו לגמרי ונחשב כאלו היה איש אחר, דומה לאדם שסר מן הדרך ונופל לבור עמוק עד שהוא נבדל לגמרי מבני אדם עד שאי אפשר לשוב ולהיות חוזר אל מקומו הראשון. והדבר הזה מבואר ליודעי בינה איך אלו שנים דהיינו המינות שהוא נוטה לע"ז לצד אחר יוצא מן היושר והאמת, והחטא הזה אל הנפש שבו השכל. והערוה הוא לגוף יוצא לצד אחר מן היושר. והם כנגד שני יצרא דהיינו יצרא דערוה ויצרא דע"ז, שעל ידי מינות דבק לגמרי בע"ז, ועל ידי ערוה דבק לגמרי ביצרא דערוה, ואי אפשר לצאת משם בחייו אלא אם נסתלק מן העולם הזה. ועוד יתבאר.

ומכל מקום יש ללמוד מזה כי החטא שהוא דבק באדם ביותר התשובה קשה על האדם כיון שהחטא דבק בו קשה שיחזור בתשובה, ולפיכך ראוי לומר כי אלו דברים שמקובל ביד האחרונים שהם מעכבים את התשובה, וכמו שמנאם הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה, כלם יש בהם הטעם הזה שהעבירה היא דביקה בו לגמרי, שהענין ההוא דבר זר ולכך החטא דבק בו. אבל עבירה שאין אדוקה באדם קרוב האדם אל התשובה... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

...כי המינות הוא כאלו נעשה אדם אחר כאשר דבק במינות, ולפיכך כל באיה לא ישובו, כי כבר התבאר כי החוטא כאשר הוא שב בתשובה, צריך שלא היה לו פרישה גמורה מן השי"ת, כי התחלת האדם כאשר נולד היה בלא חטא, וכאשר שב בתשובה הוא שב להיות כמו בראשונה שהיה בלא חטא, ואם לא היה כהתחלתו טוב אין כאן תשובה, רק על ידי שיש לו התחלה טובה ולא נתקלקל חוזר בתשובה אל התחלתו שהיה בלא חטא מתחלה. וכאשר נעשה לאיש אחר על ידי מינות שדבק בו לגמרי, אין כאן תשובה אל התחלתו כי כבר נעשה לאדם אחר ונתקלקל הכל... (חידושי אגדות ע"ז יא ב)

של"ה:

ועתה אבאר הענין... והענין נודע כי סוד התשובה היא הבינה, כל מה שמקלקל אדם בחטאו בהנהגת ששת ימי המעשה סוד הקצוות אשר שם ישובו כל ההויות בשרשם ושם תקונם, הנה מיום כפורים שהוא ראש השנה עד ראש השנה הוא שנה, ונקרא השנה שנה על שם שנ"ה ימים, ועם היות נמצא שנה שאין ימים כי אם שנ"ג וכן שנ"ד וכן שנ"ה לפי שני המחזור אין זה דבר, כי זהו ששנה לוה מחברתה ופורעת, ולעולם ימות החמה שס"ה, והרמז בבינה ובנגלה החשבון מכוון מעבורים שאנחנו עושים, שבזה משווים שנות הלבנה עם שנות החמה. ודרך הנסתר בינה השורש והמקור לכל תמצא מנין ימים בשנה כמנין שנה, והעשרה ימים היתרים שהרי שנות החמה הם שס"ה ימים שהם י' יתירים על שנות הלבנה שהיא שנ"ה ימים, הם הי' ימי תשובה השבין ממש כל שנ"ה ימים לשרשן ומקורן ממקום שיצאו והיינו תשובה שהוא חזרת והשבת הדברים לשרשן ומקורן הרומזים על ספירת בינה שנקראת תשובה, שבה נכללים י' ספירות שנקראין י' ימי תשובה, שמהם שורש ומקור שמהם נשתלשל שנה כדפירשנו... (בית חכמה, ועיין שם עוד)

ההי"ן חיתי"ן.... ונוכל לומר ולחלק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה, דהיינו צדיק גמור עדיף מבעל תשובה כשהוא מיראה, ובעל תשובה עדיף מצדיק גמור כשהוא שב מאהבה, כך נוכל לומר דרך הפשט, אמנם יש גם כן בענינו רמז גדול, כי אלו היה האדם נשאר בכתנות אור כמו שנברא שלא המשיך על עצמו היצר הרע היה צדיק גמור, אחר כך כשנתלבש בכתנות עור אז אין לו תקנה אלא בתשובה, וכן כל תולדותיו הנמשכים אחריו בעכירת החומר, ודבר הזה הוא קרוב להפסד וקרוב לשכר, קרוב להפסד אם לא יזדכך, וקרוב לשכר אם יזדכך, אזי הוא טוב ומטיב טוב לידיה שמזכך את עצמו ומטיב לאחריני במה שמשבר ומכניע הקליפות ומטהרם וממתקם, ואז יתרון אור מהחשך כמו שהארכתי לעיל. נמצא יש פנים לכאן ולכאן, יש פנים טוב היה אם היה האדם נשאר בכתנות אור שהוא צדיק גמור, כי אז היו כל העולמות זכאין, ויש פנים אדרבה טוב יותר שנעשה בעל תשובה, ואז בני עליה הזוכין הם ביתר שאת ובתוספות מעלה, וכענין למעלה מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם טוב לאדם שלא נברא משנברא וכו'.

והנה חי"ת חי ברומו של עולם שזהו בחינת צדיק גמור, סוד כתנות אור, אז השכינה בתחתונים ואנחנו דביקים בו, כמו שאמרו רז"ל מתחילת בריאת הקב"ה העולם נתאוה להיות שכינה בתחתונים כי אז העולם ברומו בהתרוממות מעלה זך ונקי, ואז חי השי"ת החי וקיים שוכן ברומו של עולם וממנו מושפע החיות לאדם וחי לעולם. אבל הה"י רומז על בעלי תשובה, שהעולם כאכסדרא הה"י פתוחה למטה. וזה לשון תומר דבורה... ולזה לא יכנס דרך פתח האכסדרה שהפרצה שם, אלא יתעלה ויכנס דרך פתח צר ויעשה כמה צרות וסיגופים לעצמו ויסתום הפרצות, מטעם זה במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', מפני שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים...

ולעתיד כשיוחזר כתנות אור אז נהיה מדריגות צדיק גמור תכלית הגמר כולו טוב, כי יצא הסיג חוצה ולא נשאר שום שמרים ביין, וזהו בסוד עי"ן לא ראתה אלקים זולתך זהו יין המשומר... (שער הגדול)

ימינו של הקב"ה פשוטה לקבל שבים ורוח דרומית היא ימין, כמו שכתוב "צפון וימין אתה בראתם", על כן שם דגל ראובן, במדרש, אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה, חייך בן בנך עומד ופותח בתשובה, ומנו הושע בן בארי, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. ויש להקשות על זה הלא ספרו רז"ל במאד מתשובה שעשה אדם הראשון עמד ק"ל שנים בתעניות ונכנס במי גיחון וכו', וכן קין עשה תשובה. והראשית חכמה תירץ הם עשו תשובה על לא תעשה, והתירוץ הזה רחוק בעיני, כי הוקשה כבודם לכבוד המקום כדאיתא בפרק אלו מציאות. ונראה לעניות דעתי לפרש, הם לא פתחו בתשובה תחילה קודם שהראה להם הקב"ה רמז על תשובה, אבל ראובן פתח והתעורר מעצמו ולא בא לו זירוז מלמעלה, באדם היתה פתיחה דאיתא בב"ר "ועתה פן ישלח ידו", א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה, שנאמר ועתה, אין ועתה אלא לשון תשובה... וכן קין אמר לו הקב"ה "הלא אם תטיב שאת" וגו', אבל ראובן פתח והתעורר מעצמו.

עוד נראה לפרש ענין פתח פירושו שהיה סגור והוא פותח, דהיינו מתגלה הנעלם, והענין כי חטא אדם וקין מפורסם שהוא חטא, ומה חידוש שפתח בתשובה, אבל חטא ראובן הוא נעלם תכלית ההעלמה, וכמו שארז"ל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, כי תבע עלבון אמו וכו', ואדרבה לפי הרואה מצוה קא עביד, וזהו ענין שרמזו רז"ל יפשפש במעשיו, כלומר יפשפש ויתבונן אולי יש איזה חטא טמון בלתי נגלות, וזה עשה ראובן כי התבונן אף על פי שעשה לשם שמים לכבוד אמו, מכל מקום אולי הוא נגד כיבוד אב, וזהו ענין הפתיחה שפתח הענין ופשפש במעשיו. (בית הגדול)

ועוד דאפילו אלישע אחר אם הפציר והרבה בתפילה והיה מסגף עצמו בסיגופים גדולים וקשים כמו שעשה מנשה יכול להיות שהיה מקובל ברחמים רבים, ואף על פי ששמע מאחורי הפרגוד חוץ מאחר לא היה לו למנוע את עצמו מן הרחמים, אף שידע כבודו ומרד בו. ודוגמת זו מצינו בר' אלעזר בן דורדיא בפרק קמא דע"ז, שאמרו עליו שלא הניח זונה שלא בא עליה, פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים וכו'... אמרה כשם שהפחה זו אינה חוזרת כן אלעזר בר דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה, הלך וישב בין הרים וגבעות וכו' אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא. ומסיק שם בגמרא כיון דאביק ביה טובא כמינות היה, כך לא היה לו לאחר לייאש עצמו מן התשובה... וכן כתב בעל ראשית חכמה בשער הקדושה בפרק י"ו וזה לשונו שם, הכלל שאין לך דבר שלא יתוקן בתשובה, ומה שפירשו בזהר שאינו תלוי בתשובה הוא שתשובתו קשה, ואף זה מכלל קושי התשובה שמראים לו שאינה תלויה בתשובה ואין לך דבר שאינו עומד בפני התשובה, ואף אם שמעת שובו בנים שובבים חוץ מפלוני, כענין אלישע אחר, אל תחוש, שהרי אלישע אחר סוף סוף נתקבל, שאפילו לא שב, כל שכן אם היה שב שהיה מועיל לו יותר ויותר, אלא שסגרו דלתי התשובה בפניו והיה צריך להפציר עד שיפתח הפתח. וזה מה שאמרו ז"ל כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, בעל הבית היינו הקב"ה, כל מה שיאמר לך עשה מהמצות עשה חוץ מצא, שאם יאמר לך צא מביתי ואל תכנס, כענין אלישע אחר אל תשמע לו אלא תכנס בתשובה כי זה חשקו של הקב"ה אלא שמטעה אותך.

הרי שאין דבר בעולם שעומד בפני התשובה ואם כן איך אמר הזוהר דאין לחטא הזה תשובה. ועוד כי זה החטא הוא חטא דור המבול שהשחיתו דרכם בהשחתת זרע לבטלה, ועל כל זאת רצה הקב"ה שיעשו תשובה וימחול להם, כמו שכתב רש"י ריש פרשת נח, שעל כן הטריחו ק"ך שנה בבנין זה... והר"ח בשער הקדושה פי"ז תירץ וזה לשונו, כל תשובה צריך התשובה באבר שבו חטא, אבל החוטא בברית אינו תלוי בתשובת הברית, אבל צריך תשובה תקיפה כאלו פגם בכל אבריו. וכן משמע לשון הזוהר שאמר תיובתא דאיהי אתחזיי לחפאה על כל עובדוי. וטעם הדבר נראה כי בכל העבירות התשובה המעולה שיתקן החוטא אותה החטא עצמו שעשה בדבר אשר זדה עליו יתקן, על דרך משל אם חטא בלשון הרע או בלשון שקר אמת יהגה חכו ופיו יפתח בחכמה... ובזה די לו כי לא נתפשטה העבירה בכל שיעור קומת אדם רק באבר פרטי, ובתקונו הוא מתוקן הכל. אבל הזרע שהוא שורש ומקור כל קומת האדם ומהזרע מתהווה האדם, אף שמתגלה באבר פרטי, דהיינו בשרשו הוא במוח, ואחר כך בירידתו דרך חוט השדרה יוצא לחוץ דרך פי האמה שם נתגלה, מכל מקום הוא כח כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו וכל שיעור קומתו. על כן אף אם עושה תשובה באבר הפרטי הזה ועושה סיגופים ושומר את המקום הזה שלא יפגמו והוא קדוש וטהור מכל מקום ניטמא כל שיעור קומתו וצריך להמציא תיקון לכל שיעור קומתו, הן בסיגופים כאלו היה חטא בכל אבר ואבר, והן בקדושה יתירה לקדש כל אבר ואבר, ואז ושב ורפא לו.

אמנם נראה לי לתרץ בענין אחר בכוונת הזוהר דלעיל, שאמר אין תשובה לעון זה. ומתחילה אקדים כי כגון דא צריך אני להודיע שישים האדם על לבו באם חטא ועשה איזה עון כמה פעמים ואחר כך מתחדש ורוצה בתשובה צריך לידע כמה פעמים עשה העבירה כדי שיעשה התשובה על זו העבירה סך פעמים כסך שעשה העבירה... דמסתמא לא ניזדכך הנפש ולא הרצית עונה עד שיקיים תשובת המשקל בשלימות, ולא מבעיא הבא על נשים הרבה קודם התשובה שחייב לעשות תשובה על כל אחת ואחת שזה דין גמור, דהא אפילו עשאן בשוגג ובהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת אף על פי שכלן משם אחד הואיל והם גופים מחולקים... אלא אפילו חטא עם אשה אחת כמה פעמים אף על פי ששם עבירה אחת היא והגופין אינן מחולקים, דכוותי גבי שוגג אינו חייב אלא חטאת אחת כמו שכתב הרמב"ם... אפילו הכי גבי מזיד אם בא לעשות תשובה חייב לעשות תשובה על כל אחת ואחת מכח תשובת המשקל שכתב הרוקח שצריך לשקול צערו כנגד הנאתו, רוצה לומר לפי ערך הנאתו שהיה נהנה באשה בחיבוק ונישוק ותשמיש אם מעט ואם הרבה כן יעשה לו צער בגופו. וממילא שמעינן מזה שאם בעל כמה בעילות עמה שצריך לשקול התשובה במספר הנאות הבעילות היה שנהנה ממנה כך נראה לי מכח שיקול הדעת...

ועוד נראה לעניות דעתי ראיה לזה מתשובת ר"י וויל בסימן י"ב ששאלוהו על אשה המנאפת תחת בעלה, והשיב שתשובתה קשה מאד וגדול כים שברה מי ירפא לה, הואיל ונשתרשה בחטא י"ח שבועות אם באנו לדקדק אחריה לא תהא מספקת לה לעשות תשובה שלימה על כל פשעיה אפילו לא עברה אלא חדא זימנא הוה דינא לקבל יסורין, ואפשר שלא יהא לה כח לקבל יסורין קשין ולשוב בתשובה שלימה כיון שהיא ילדה ורך בשנים... שאין אנו יכולין להכביד עליה ביסורים כדינה מטעמים הידועים... ואי לא זינתה אלא פעם אחת היה דינה לישב בקרח ושלג בכל יום ויום מימות החמה לפני זבובים וכו' כמו שכתב רבי אליעזר בעל הרוקח ור' יהודה החסיד, ועל ששמשה בנידותה היה לה להתענות לכל הפחות מ' יום אפילו לא עברה רק פעם אחת...

והנה נודע שלכל תשובה יש ד' תשובות שסידר הרוקח, תשובה הבאה, תשובת הגדר, תשובת המשקל, תשובת הכתוב, ואם יש עונש מיתה צריך לעשות לו סיגופים השוים למיתה, והמוציא זרע לבטלה חייב מיתה. וכבר סידרו הרוקח והאלקי האריז"ל תשובה לחטא זה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי תשובה מועילה לתקן הפגם שפגם...

והבא לטהר אף כי עשה זו העבירה כמה וכמה פעמים למאות בלי מספר אמצא לו תקנה כי כבר נודע הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אם היה לו מחשבה טובה לעשות כך וכך ומת ולא נגמר המעשה, הקב"ה מצרף המחשבה כאלו היתה נעשית בפועל... והנה קצב שם תעניתים פ"ד ויהיה בקי במספר קטן ההוא ובסוד כונת השמות, וקודם התחלת קבלת התעניתים ילך למקוה לשם קבלת תשובה... אחר כך יבא לביתו ובמסתרים תבכה נפשו... מיהו אין הטבילה מעכבת אלא מיד כשהרהר תשובה הרי הוא צדיק גמור אלא שצריך לצער עצמו, והנה ישב במסתרים על הארץ בחליצת מנעלים ועפר על ראשו ושק על בשרו ויבכה במרירות לב לפני השי"ת על אשר נואל ואשר חטא ובלבו הנשבר יהיה החרטה ויבוש מאד מפני השי"ת... (שער האותיות וראה שם עוד)

הכלל העולה... עוד באתי לגלות סוד בענין זה הענין לעשות תשובה דבר יום ביומו גם להוסיף תשובה בכל ערב שבת, ויהיה מבואר על פי מה שכתבתי לעיל שהימים הם ענפים מהשבת, ואגב אבאר כל ד' חלוקי כפרה, רצוני לומר ד' סימני תשובה, א' בכל יום לעת ערב, ב' בערב שבת, ג' בערב ראש חודש, ד' יום התשובה הגדול יום הכפורים. והנה הפרדס בשערים גילה רז זה והנני מתפשט דבריו כדי שיכנסו בלב משכיל להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות. והנה הצורך להקדים שני הקדמות, הקדמה ראשונה כל הענפים הרוחניים היוצאים ממקורם הם יוצאים ושוב, כלומר הענפים מתפשטים מהמקור וחוזרים למקורם ושוב יוצאים וחוזרים חוזרים חלילה עד עת לכל חפץ ורצון הממציאם ברוך הוא שיחזרו למקורם ושם ינוחו והיא בספירת בינה, כמו שכתבו המקובלים שעל כן נקראת בינה תשובה ששם ישובו החיות, כי מבטן בינה יצאו הקצוות וכל המשתלשל מהם. והנה ראוי להנבראים להיות מעשיהם טובים ולא יפגמו בענפים כדי שיחזרו למקורם כמו שיצאו, על דרך שאמרו רז"ל בנשמה תנה לו כאשר נתנה לך, וברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, שתהיה יציאתך כביאתך, על כן צריך האדם לעשות תשובה ולנקות הפגם מהענפים קודם שיחזרו למקורם, ואם חס ושלום חוזרים הענפים למקור פגומים אז נתקרב הפגם להמקור, ואז תשובתו קשה.

הקדמה ב', יציאת הענפים ממקורם וחזרתם על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו, הנה בינה היא שורש ומקור של שש קצות אשר הם סבת כל מעשה בראשית, והנה השש מדות כלולים מדין ורחמים, הרי י"ב וי"ב צירופים שם הוי"ה אשר הם מהם משתלשל י"ב חדשי השנה שבשנה. והטעם זה יתייחס שנים בבינה, ואף על פי שנמצא שלפעמים יתייחס שנה בתפארת, מכל מקום הוא מצד הבינה שהיא שורש הת"ת הכולל הו' קצוות, כי מן בינה יוצא אורה לעולם, ועולם הוא ההיקף, ונודע כי שנה לא יתייחס רק לאור החמה, ולא לאור הלבנה, כי ללבנה תתייחס חדשים ולחמה לא תתיחס חדשים רק שנה, וכשתעשה בשנת החמה י"ב חדשי לבנה אזי שנת החמה נוסף מעשרה ימים אף כשחדשי השנה קביעות שלימה, שהימים ההם שנ"ה ימים כמנין שנה, מכל מקום שנת החמה שהוא שס"ה ג' ימים יתרים... וכן צירופי שם אהי"ה שבבינה הם י"ב, וזהו בחינת שורש השתלשלות של הבנין שלמעלה שעל שם זה נקרא בינה כי היא אם הבנים והיא בחינת בינה המשפעת המתגלית. אמנם בהעלמה עצמה מצד עצמותה נעלמים בה י' ספירות והם שורש לאלו, ונגדם הם י' ימי התשובה שהם ראש של השנה ומקורה, והימים שהם שנ"ה כמנין שנה הם הענפים ממנה, וכשנכנסים אלו עשרה ימי שנ"ה למקורם, דהיינו לעשרת ימי תשובה, רצוני לומר לעשרה הנעלמים שבבינה, שהם ימי תשובה כמ"ש למעלה, שעל כן בינה תשובה בסוד שישובו הדברים למקורן, נמצא צריך האדם שנתרחק מצד מעשיו לתקן מעשיו ולהסיר כל פגם כדי לקרב ולשוב למקורו, כמו שכתוב "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", ובכל יום ויום הוא ביותר עולה ומתקרב במקורו דהיינו יום ראשון מימי תשובה מלכות שבבינה, יום שני יסוד שבבינה, יום שלישי הוד שבבינה וכו' עד יום עשירי כתר שבבינה הוא יום התשובה הגדול יום כיפורים. וכשאדם עושה תשובה למטה אז מתקרב ונפתחו לו שערי תשובה ההם, ואז קדוש יאמר לו ונכנס לפני ולפנים ביום העשירי שהוא הקדושה העליונה מהעשרה מקורות ההם, שהוא כתר שבבינה, וכשנטה למטה מכל פגם זוכה ליכנס לשם, ואז יום כיפורים הוא שנתקנח כל הפגם, כי כן פירושו של כפרה לשון קינוח כמו שכתב רש"י בפרשת וישלח. ואחר יום כיפורים מתחילין להמשך הענפים שהם ימי השנה ובבחינה זו נקרא יום כיפורים גם כן ראש השנה. הרי נתבאר סוד יום כיפורים הגדול שהיא סוד הכנסת ענפי השנה למקורו סוד י"ב צירופי שם הוי"ה מתייחדים עם י"ב צירופי שם אהי"ה.

עתה יתבארו זמני התשובה בכל ערב ראש חודש נקרא יום כפורים קטן, שיהיה גם חזרת הענפים למקורן על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו, וכן הדין בכל ערב שבת וכן בכל יום ושב יום אחד, וזה י"ב ענפים שהם השנים עשר חדשים המקובצים בכל שנה ושנה, שהשנה מקבץ י"ב חדשים שהם הי"ב הויות הי"ב גבולי אלכסון שהם שנים עשר צירופים שמצטרפים משם בן ד' ידו"ד כזה...

ועתה לפי מה שפירשנו שאות אחת משם בן ד' ידו"ד משמש בי"ב שעות ביום שלפעמים הוא מתגלה באור הישר בסוד הזכר בסוד הרחמים כזה ידו"ד, ולפעמים יתגלה בסוד אור המתהפך בסוד הנקיבה כזה דו"די, הכל לפי מעשה התחתונים לפי התעוררותן, וכן האור האחת משם בן ד' שמש בי"ב שעות בלילה שלפעמים יתגלה בסוד הדין בסוד הנקיבה ולפעמים בסוד הרחמים הכל לפני מעשה התחתונים, וכן יתהפך האור שעליהם רמזו ז"ל גדולים מעשה צדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים, וכן הרשעים להיפך חס ושלום. והנה לא יקשה עלינו אם מזל יום גורם או מזל שעה גורם... כי באמת לא זה וזה גורם רק הכל לפי מעשה התחתונים כך הם במעשיהם גורמים להתהפך השם באותיות ב"ה לפעול בהן אם טוב אם רע...

והנה התבאר לנו ממה שפירשנו השעות הם צינורות וענפים של אור מושפעים מהימים, והימים הם צינורות של אור נשפעים מהשבועות... והשמיטות הם צינורות של אור נשפעים מהיובל הגדול והקדוש ב"ה שהוא בינה ב"ה הכוללת בכחה בכח שורשי נטיעתה הכל, וכלם יצאו מכחה. והנה אין ספק לפי זה כי לעולם הענפים יחזרו למקורם כי השעות יחזרו אל הימים, ועל כן אמרו בספר הזוהר שיתודה האדם על עונותיו קודם שוכבו לתקן את אשר עיוות מפני כי מה שהוא פגם ביום באות אחת משם ידו"ד כמו שפירשנו, אם לא יעשה תשובה לאות ההוא בעוד שמשמש שמושו אותו אות אחר שמושו נכנס למקורו ומתייחד במקומו, שהוא יחוד כולל, וצריך לעשות תשובה למקור וצריך תשובה יותר כי ביום שני ישמש אות אחר ולא יכול לתקן באות אחר מה שקלקל ופגם באות זה, הגם שכולם אחדות עם כל זה בערך הכנסתן למקורן הם יותר כלולים בכוחותיהם, וצריך לעשות תשובה יותר חזקה כמו שפירשנו בהקדמה ראשונה. וכן הנשמה גם כן בכל לילה חוזרת אל מקורה ומתודה על עונותיה, וכן הימים עם הלילות וחזרו אל מקורן שהוא שבת, ולכן יש שכתבו שהשבת מכפר מפני שהוא מקור שבו שובתין הימים ומתאחדים במקורן, והם מלאכים כמו שפירשנו, וצריך לעשות תשובה קודם התגלות חטאו לפני מקורה באופן כשיבא שבת יהיה עונותיו מכופרים, שהרי עשה תשובה. וזהו סוד שמתענין ערב שבת כדי שיבואו הששת ימים של שבוע בשבת כלם מנוקים מחטא ועון שלא יתגלה קלונו ועונו וחטאו מפני המקום הגדול ב"ה... וכן השבועות יחזרו אל החודש ונאמר בו כפרה כמו שאנו מתפללים ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל וכו', וזה הסוד שמתענין ערב ראש חודש ומשלימין עד ראש חודש כדי שיכנסו ימיהן טהורין מנוקים מכל חטא ועון לראש חודש במקורן, וממילא הם מתכפרין... (מסכת חולין תורה אור)

והנה כבר הוזכר למעלה מענין התשובה ביומו תתן שכרו, שצריך האדם לעשות בכל יום ולפשפש במעשה היום באופן שיקויים ובא השמש וטהר, קודם שיכנס היום שאחריו, והנה אולי יהיה הזמן קצר כי צריך לפשפש וגם לתקן המקולקל, ולמצא דרכים נכונים, והנה העת קצר כי מגיע זמן התפלה, וזמן התקשרות הלילה ביום בעסק התורה וזמן קריאת שמע וכיוצא בזה אשכילך ואורך בדרך זו תלך בשקיעות החמה להרהר בתשובה ולעשות הסכמה בלבו שיפשפש ויתקן כל המעוות כשיהיה לו פנאי אחר כך קודם השכיבה, ואף שלא נגמרה התשובה בהערב השמש נקרא בעל תשובה, כדמיון הדין הפסוק מי שאינו רוצה לציית דינא כותבין עליו פתקא דשמתא, ומיד שאומר הא אתינא אף על גב שעדיין לא נעשה כפי מה שיורה הדין עליו קורעין פתקא הזו. כן בנדון הזה מיד כשהרהר תשובה ועושה הסכמה לעשות תשובה שלימה נקרא בעל תשובה, ובתנאי שאחר כך קודם השכיבה יגמור התשובה ותיקנה... (שם דרך חיים תוכחת מוסר)

חסד וגבורה מהם סוד צדיק גמור ובעל תשובה, והוא כמו שפרש"י בראשית ברא אלקים מתחילה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים, ופירש אבא מורי זלה"ה בספר עמק הברכה שהכוונה היא מצד מדת הדין לא תועיל תשובה ומיד שיצא האדם משורת הדין וחוטא אז מצד עומק הדין לא היה ראוי להיות לו כפרה, ראה שאין עולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. וענין השיתוף הוא, שאם יעשה תשובה יתכפר ואם לא בחטאו ימות, הרי מצד הגבורה שהיא מדת הדין המעלה הוא צדיק גמור, גיבור הכובש את יצרו ולא חטא, ומצד החסד הוא תשובה, והוא ימין הקדוש ברוך הוא הפשוטה לקבל שבים כי חסד הוא זרוע ימין וכל י"ג מדות של חסד ורחמים הם לתשובה, והכריע ביניהם מטה כלפי חסד אם היא תשובה מאהבה, כי כן חסד היא אהבה. (מסכת שבועות)

וזה לשון אחי הגדול מהר"י סג"ל בהגהת יש נוחלין. והנה על פי הדברים האלה אומר אני מי שחטא חטא שחייבה עליו התורה קרבן, אף אם עשה תשובה גדולה עם כל זה יזהר שיעסוק בפרשת הקרבן הבא על אותו החטא כדי שיהא כפרתו שלימה, כי מאחר שקבלו החכמים ע"ה שיש תקנה לזה כמו שאמרו כל העוסק בפרשת חטאת וכו', וגם במדרשים הזהירו על זה אין אנו רשאין להתעצל מלגמור כפרתינו, וכל המרבה לשוב זכות הוא לו... (מסכת תענית, וראה שם עוד)

כתוב במהרי"ל... מכל מקום מי"ז בתמוז ואילך אף בימים שאין מתענה בהם אף שהם אינם ימי הצום יהיו ימי תשובה, מאחר שהתחיל לקדשם קדושים יהיו שיתעורר בתשובה יום ויום בהתעוררות גדול ויתקן מעשיו וימעיט הנאת אכילתו וזה יהיה לו במקום תענית, ואשרי לו מי שלובש שק ויושב על האפר ובוכה על עונותיו ומספיד עליהם ומתודה בבכי ובכפיפת ראש והשתחויה עד שיתפקקו כל חוליות, ובזה מקיים הראשי תיבות של תשובה, שהוא תענית, שק ואפר בכיה הספד כמו שכתב האר"י ז"ל. ואף בשבתות שלא הותר להספיד ולבכות ולישב על הארץ מכל מקום נראה לי שיכול להתוודות וידוי קצר אף בשבתות או יקרא בספר דניאל סימן ט' וסימן י' ויאמר אלו הפרשיות בכוונה ויחשוב בלבו גם עונותיו. גם יקרא פרשיות נחמיה סימן ח' ט' י', ואחר כך יאמר בתהילים מזמור נ"א "כאשר בא אל בת שבע" וכו', ויסיים בתורה לומר פרשת "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך" עד "זבת חלב ודבש", ויתעורר מאד בלבו ויחשוב מחשבות טובות לתקן כל מה שקלקל, וגדולה מזאת מצאתי כתוב בספר סדר היום דף פ"ה, הד' תעניות שגזרו רז"ל עלינו לא היו לענין תשובה בלבד, אלא שצריך כל אדם ואפילו יהיה צדיק גמור להתענות באלו הימים כדי להעלות על לבו הצער שעבר על אבותינו בימים ההם ולהתחנן לפניו יתברך ויתעלה תשוב ירחמנו ישיש עלינו לטוב... אבל לא לענין התשובה גזרו התענית, כי לזה תלוי בכח דור ודור כפי מה שהם, ולכל יחיד ויחיד כפי מעשיו כך צריך שתהיה תשובתו ואין שייך בזה גזרה... (מסכת ראש השנה עמוד הדין, וראה שם עוד)

מי כמוך אב הרחמן... זהו ענין הנס שאנחנו יודעים שהקב"ה עושה למהרהר תשובה, כי מזכו לחיי הנפש באיזה סבה הגלויה לו יתברך. ובזה יתבאר ענין המדרש, אמר הקב"ה לאדם הראשון סימן אתה לבנים, כשם שנכנסת לפני בדין ויצאת בדימוס (פירוש ברחמים), כך עתידין בניך ליכנס לפני בדין ביום הזה יוצאים בדימוס. וקשה איך אמר שיצא אדם בדימוס הלא נגזר עליו מיתה לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות... אם כן יש להקשות מאחר שעשה תשובה גמורה מה הגיע לו שלא קבלו השי"ת להחזירו לעטרה הראשונה לחיות חי לעולם ולהסיר ממנו המות?

וקודם שאבוא אל היתר ספק זה אקדים הקדמה אחת, ידוע כי השי"ת הוא שלם מסולק מכל החסרונות, על כן מדרכו הוא להמציא פעולות שלימות באופן שאפשר להן להיות, והעיקר השלימות מהנבראים היא להשיג הבורא ית', על כן כל העולם משמים וארץ ומה שביניהם לא נבראו רק כלים והכנה לאדם כדי שתשיג נפשו הנצחיות... ואחר שחטא ונעשה חומרו חומר גס ונתגשם מזוהמת הנחש נתעבה ונמצא שהיה חומרו מסך מבדיל מלהשיג הנצחיות ולא יכול להם כי אם אחר הפרד הנשמה מהגוף, ואז יבא האדם אל שלימותו... (מסכת ראש השנה תורה אור)

עוד כתב בתיקון י"ד צריך בעשרת ימים שהם ימי תשובה כדפירשנו לכונן מחשבותיו ולתקן מעשיו ולטהר מעבדיו לפני קונו, ולשוב בתשובה לפניו על הכלל ועל הפרט קודם בא יום העשור, וכדי שיהיו כל עשרת הימים ימי תשובה ייחדם בשרשם כראוי ומה גם להתבודד שעות ידועות בכל יום ויום ובכל לילה ולילה מעשרה ימים אלו כדי שיהיו כולם מיוחדים בתשובה, שהיא שורש כל הימים, ולא יחטא בהם כדי שלא יפגום בעצם הימים עצמם חס ושלום... (שם ועיין שם עוד)

וראיתי לא"מ זלה"ה בעמק הברכה עניינו התעוררות גדול הצריכות לבעלי תשובה שידעום וסמכינהו אדיני שופר... אלו הן מן ההלכות הלכות שופר אשר ראיתי לזכור הנה אחת לאחת למצא חשבון אחד עשר, ומתוכן נלמדו אחד עשר כללי דרכי תשובה שידבק בזה בעלי התשובה, כי כל אחד מהדינים הנזכרים רומז על כלל דרך אחד של תשובה כאשר אבאר...

ראשונה יש לדעת שיש חילוף מדריגות בין החכמים והצדיקים בעולם הבא, וראייה ממה שאמרו רז"ל... במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמד, כלומר מעלתו גדולה ממעלת הצדיק, למדנו גם כן שיש לכל אחד מעלה אצל הבורא יתברך זה למעלה מזה בעולם הבא...

שניה יש לדעת כי כמו שמדריגת חסיד בעולם הבא היא יותר גדולה ויתר גובה ממדריגת צדיק בעולם הבא, כך מדריגת הבעל תשובה אחד, וזה נלמדו ממה שאמרו רז"ל ר' חמא בר חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים, דמעיקרא שובבים אתם (פרש"י כשתעשו תשובה מעלה אני אליהם כאלו תחלת חטא על ידי שטות ונערות, וכתיב "ארפא משובותיכם", משמע מכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו, כאן מאהבה כאן מיראה... נמצא גם כן שמעלת האחד גדולה ממעלת חבירו...

שביעית יש לדעת שיעשה התשובה בהדרגה, בענין שלא יקדים המאוחר ולא יאחר המוקדם, על דרך משל אם הקדים הצום והתפילה להשבת העושק והגזילה וכדומה לא יצא ידי חובת תשובה, רק ישוב קודם הוידוי כדי שיתרצה בוידוי, וכן כתב בעל העקידה בשער צ"ז. והוא הדין שיקדים החרטה והתשובה קודם עסק התורה, אף על גב שהתשובה העיקרית היא עסק התורה, כי על כן נקרא התורה אור שהיא מאירה את האדם היאך יעשה תשובה כדי שיתכפרו לו עונותיו, אפילו הכי צריך שיקדים לו החרטה והתשובה קודם עסק התורה, כמו שכתב בעל ראשית חכמה בשער תשובה פרק ב' בשם הזוהר, וזה לשונו, דלבתר המתחרט מחובו ויעביד תשובה יתעסק באורייתא קודם החרטה והתשובה אין תורתו רצויה ומקובל, כאמרו "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי" וכו'. וכן כל אשר בו מום לא יקרב, ואדם זה בצואת עוונותיו מסריח היאך יתקרב לפני המלך, אדרבה המלך יתרחק, ולזה כיון החסיד ר' יודא בר אלעאי ע"ה באמרו אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, פירוש שהעוסק בה נקי מחטא ועון, שאז המלך משתעשע בו ובתורתו, וזו היתה מעלת הראשונים, שהיתה תורתן רצויה כל כך שהיו פטורים אפילו מן התפלה, מפני שהיתה התורה שלהם נקייה, אבל מי שהוא מלא מסרחון צואת עונותיו אין תורתו נחת לבוראו. והטעם כי בעסק התורה האדם מושך השכינה עליו, ובהיותו נקי מחטא מצא השכינה כסא ומושב שבו תשב ותנוח, כמו האדם היושב בכסא מתוקן כראוי שהכסא ההוא נחת רוח לו, כן צריכה התורה נקייה כסא מתוקן למשוך השכינה שתשרה בו. אבל בהיות האדם מלוכלך בכתם עונותיו אין התורה שורה בו, כי אין בו כסא לשרות לא התורה ולא השכינה...

תשיעית, יש לדעת שאם לא חטא באשה כי אם פעם אחת ועל זה עשה תשובה שלימה בכל מיני עינויים וסיגופים הכתובים בספר הרוקח, וזמן שקצב הרוקח, ואחר זמן הקצוב חזר ועשה תשובה זו בעצמה דהיינו ד' מיני תשובות דלעיל בכל תורף וחומר עינוי וסיגוף הכתובים בה, לא ניחא למריה יתברך דעביד הכי מכמה טעמים, חדא כי אין נכון לענות נפשו לסגף גופו שלא לצורך, הואיל ובסיגוף הראשון נזדככה הנפש ונמחל לו על אותו עון מה לו לעשות עוד. ואמר בנזיר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש", ואמרו רז"ל וכי על איזה נפש חטא, על שמנע עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר ומה זה שציער עצמו מן היין צריך כפרה, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה...

ובכלל מאשר חטא על הנפש הוא גם כן מי שציער עצמו בעינוי תשובה ללא צורך, כי לפעמים יש תשובה הקשה כמות, כגון הבעל תשובה שצריך לישב בקרח או בשלג ובימות חחמה ישב לפני הזבובים או נמלים או לפני דבורים כמו שנמצא כתוב בספר הרוקח ובשאר עינוי נפש הכתובים שם, ואם כן מה לו לצרה הזאת לסבול יסורין הקשין לו כמות ללא צורך, הואיל וכבר עשה מה שהיה לו לעשות ועוכר שארו חנם אכזרי. כי בודאי התשובה שכתב בעל הרוקח לכל עון ולכל חטאת הם דברי קבלה שקולים כנגד דיני בית דין... וכמו שבמיתת בית דין בתרי קטלא לא קטלינן ליה, כן בתשובה שהיא במקום מיתה עומדת כתרי תשובות שהם קשים כמות... הלא אמרו רז"ל "ונקלה אחיך לעיניך" כין שלקה הרי הוא כאחיך וכו'.

ועוד כי מתוך שמענה נפשו בתעניות ובשאר סיגופים יחלש לבו ויתערבב מוחו ויהיה הפסדו מרובה כי יבטל מן התורה ואפילו בשעה שלומד לא יכול לדקדק כראוי ולהבין הענינים לפי שאין תורה אלא מתוך שמחה, וגם תפלתו לא תהיה רצויה כשיתפלל אותה מיוסר ומעונה, כי אין להתפלל אלא מתוך שמחה כידוע. בפרט בדורות האלה אשר בני אדם חלשים בגופם מאד שאל יתענה אדם עינוי נפש פן יחליש ולא יוכל לעשות עבודת השם בשלימות...

שמענו מכל זה מי שעשה עבירה גדולה או קטנה ועשה תשובה גמורה כמו שהיא כתובה ברוקח ובשאר ספרים מאז יהיה לבו נכון בטוח שסר ממנו חטאתו ועונו תכופר, ולא יכניס ספק בלבו אולי לא נמחל העון, רק יחשוב בודאי נמחל לו בכח התשובה שעשה... או נוכל לומר מה שאמר דוד המלך ע"ה "וחטאתי נגדי תמיד", הוא אמור לענין בושה, שהיה מעלה על לבו אותה תמיד, ומתבייש ממנה, וכשאדם מתבייש מחטאו אשר עשה לא ישוב עוד לחזור בו ולכיוצא בו... על כן ילך וישוב בתשובה בביתו בלב נשבר ונדכה במקום אין רואה, ולא ימס את לבב העם שאר בעלי תשובה כלבבו, דאם יעשה בפרהסיא תנעול דלת בפני השבים מטעם דלעיל.

עשירית, יש לדעת אם עשה אדם חבילות עבירות קלות וחמורות ובא לעשות תשובה עליהן והיה רוצה לעשות תשובה אחת על כולן כבחמורה שבהן, כמו מי שנתחייב ב' מיתות קלה וחמורה דקיימא לן בפרק הנשרפים דנידון בחמורה שבהן, הבעל תשובה אין נכון לעשות כן רק יעשה תשובה על כל אחת ואחת בפני עצמה. ויש בזה כמה תועליות, האחד, שיזכור כל הדברים שחטא בהם ויתודה על כולם, כי הוידוי מעקרי הכפרה כדלקמיה, הב', כי בדבר עצמו אשר זדה עליו צריך לשוב, כדלעיל בהצעה ו'. הג', כי צריך לידע במה שחטא עליהם כדי לעשות גדר להזהר מאותן דברים שנכשל בהן, כי צריך האדם יותר שמירה מאותן עבירות שהורגל בהן שהיא קלה בעיניו לעבור, וזהו תשובת הגדר שזכרתי לעיל בשם הרוקח. הד', שידע ויכיר גודל כל אחד מעונותיו ובאיזה עבירה יש מלקות או כרת או מיתה וכשידע גודל החטא ימרר לבו בוידוי ויוסיף הכנעה...

אחד עשר, יש לדעת שצריך הבעל תשובה לפשפש במעשיו ולשוב אפילו מספק עבירה, וכתב הכל בו גבי בין השמשות של יום הכיפורים וזה לשונו, ולדברי הכל בין השמשות הוא ספק, וקבלה בידינו שעונש הספק גדול מעונש הודאי, שכן מצינו שעל הודאי מביא אדם חטאת, ואמרינן דמי חטאת דנקא הוא מעה והוא שתות הדינר, ואם מביא אדם אשם על הספק צריך להביא אשם שוה ב' סלעים שהן מ"ח מעין... מפני שהודאי משים אדם אל לבו ודואג ומתחרט על מה שעשה וחוזר בתשובה ומבקש רחמים, אבל על הספק עושה סברות ואומר אותה חתיכה שאכלתי של שומן היתה ולא ישית אל לבו בכל, ולכך החמירו ז"ל על הספק...

וכן אמרו חז"ל הסתלק מן הספק לא כמו שעושים הרבה מבני אדם שמכניסים עצמם לידי ספק ואין מקפידים בכלל, ובכלל זה גם כן יש בני אדם שעושין הרבה עבירות ונעשה להם כהיתר מתוך שהורגלו בהם בנעוריהם, גם כי יזקינו לא יסורו מהם כי אינם מרגישים בדבר מכח ההרגל. וכמה בני אדם סבורין שאין אדם נקרא בעל תשובה אלא אם כן בא על אשת איש או על הגויה או יצא לתרבות רעה וכיוצא באלו מעבירות גדולות, אבל בשאר עבירות אין יודעין לשוב עליהם, כי רוב בעולם אינם נזהרים מדברים בטלים, או לילך בטל, ומלהסתכל בנשים ומדבר עמהם שלא לצורך, גם לא נזהרים להתפלל בכונה ומלדבר בבית הכנסת, או להזכיר שם שמים לבטלה או במקום שאינו טהור או בידים שאינם נקיות... ובטול תלמוד תורה כנגד כולם, כל אלו ודומיהם הם נחשבים בעיני קצת אנשים קלים כי לא הורגלו לקיים המצות מנעוריהם ועשו כל ימיהם עבירות, ומתוך ההרגל הם קלים בעיניהם לעשותם... וזה לשון בעל ראשית חכמה, וצריך לעולם ליזהר מהקלות כי יצר הרע לא יכשיל לאדם בתחלה אלא בקלות עד שמהקלות יבא לחמורות כמו שפירשו רז"ל על פסוק "הוי המושכי העון בחבלי שוא", א"ר יוסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט ולבסוף דומה כעבותות העגלה. ואם לא ידע ליזהר ילך אצל חכם וילמדנו סדר תשובה וטוב לו...

ארבעה עשר, יש לדעת כי בכל מקום אשר אזכיר מלת שופר בענין אלו הדינים אשר הבאתי לעיל, רצוני בזה בעל תשובה נקרא כן, ונרמז הבעל תשובה בשם שופר על שם שצריך הבעל תשובה ליפות מעשיו ולשפרם...

הששה עשר יש לדעת שצריך הבעל תשובה אחר שעשה התשובה שישיב גם כן אחרים לעבודת ית', כמו שאמר הכתוב "התקוששו וקשו", ודוד המלך ע"ה אמר במזמור התשובה "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אלך ישובו"... (מסכת ראש השנה עמוד הדין, וראה שם עוד)

ענין מהות התשובה, כתיב "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", ופירש הרמב"ן בחומש כי המצוה הזאת יאמר על התשובה הנזכרת... והנה הם ג' כללי התשובה ולהם הרבה פרטים וג' כללים הם:

א' הוידוי, ב' החרטה, ג' העזיבה, ואלו שלשה מתייחדים והיו לאחד, כי תכליתם הוא להיות עושה תשובה השבה מעליתה. ומתחלתן צריך לידע מה פירושו של תיבת תשובה, אם היא ציווי שובה הוה ליה לומר, כמו שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך". אם הוא קיום, רצוני לומר המקיים ושב הוה ליה לומר, אלא הוא על משקל תרומה, תנופה, פרש"י הפרשה, דהיינו ההרמה, כך תשובה פירושו השבה, רוצה לומר השבה מעלייתה. וזה יתבאר... כן הענין בנמשל, מי שהלך בדרך רשעים ונתרחק מהעיר אשר ה' שמה והלך למקום הקליפות שהם נחש שרף ועקרב, ואף שיצא משם ובא לדרך טוב, דהיינו שאחז במעשים טובים בתורה ובתפילה ובצדקה, ובכל המדות המעולות, מכל מקום עדיין הוא רחוק ממקום שיצא, כי קלקל בדרך ואין לו תקנה אלא שישוב בדרך הזה ויהרוג הנחשים והעקרבים שהם בדרך, כלומר שיתקן את המקולקל ויעשה בהפוכו, אז ישוב לביתו ויעשה בתחבולות מלחמה באופן שיחזור לעירו ולביתו. וזהו ענין תשובה שישוב לביתו ולאחוזתו, לא כטעות שסוברים תקנת החוטא הוא בדברי הצומות ובתפילות לעמוד באשמורת ולהתחנן על מחילה וסליחה וליתן צדקה... אבל אותן האנשים הם ההולכים בדרך רחוקה, אף על פי שיצאו ממקום נחש שרף ועקרב והולכים בדרך טוב, כי אמת ויציב ששלשה אלו הם דברים טובים צום וקול וממון, מכל מקום עדיין רחוקים הם מהעיר אשר ה' שמה שממנה יצאו, ואין להם תקנה אלא שישובו בדרך הזה שהלכו ויהרגו בדרך הנחשים שרפים ועקרבים, דהיינו יום שימשלו ביצרם ויהיו כובשים אותו. ודבר זה מבואר בדברי רז"ל במסכת יומא פרק יום הכפורים. היכי דמי בעל תשובה אמר רב יודא כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, מחוי רב יודא באותה אשה באותו פרק באותו מקום. זהו ענין תשובה שחוזר מדרכו הרעה ושב לדרך הטוב ומתקן את הקלקול בעצמו וכובש את יצרו... ואחר כך יעשה מעשים טובים דהיינו תפילה וצדקה וגמילות חסד וכל מדות טובות ותלמוד תורה כנגד כולם...

וזו התשובה בעבירות שבין אדם למקום, ובעבירות שבין אדם לחבירו, אם חטא בחטא שבין אדם למקום לא יוסיף עוד לחטא וימנע מהחטא הזה בתכלית המניעה בתוקף יצרו עליה, ויעשה עוד גדרים וסייגים שלא יבא לידי כך, ונוסף על זה באבר שחטא יראה שיעשה עמו קדושה, כמו שאמרו רז"ל הצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים...

ועל כן אלו שני הכללים שהם וידוי וחרטה מצטרפין לכלל הגדול שהוא התשובה, ואלו ג' ביחד הם החוט המשולש, והם מרומזים בפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", בפיך זהו הוידוי, בלבבך זוהי החרטה, לעשותו הוא מעשה התשובה שפירשתי עזיבת החטא ולתקן הקלקול ושלא ישוב לכסלה עוד. ויען כי לג' כללים האלה הם הרבה פרטים בלי מספר ראוי לפרטם, אפס קצתו תראה וכולם לא תראה לרוב אריכותם...

וזה סדר הוידוי, יפשפש במעשיו ויהיה לו לזכרון את אשר העוה ונצטער ויבוש ויבכה ויאמר אוי לי מה עשיתי איך מרדתי במלך מלכי המלכים הקב"ה ובתורתו הקדושה, איך פגמתי בנשמתי והחלפתי עולם עומד בעולם עובר, ומה אעשה ליום פקודתי ברדתי שחת, אללי לי ולבי עלי דאב ביותר... וזה נוסח הוידוי בכפיפת ראש ובעינים זולגות ובחליצת מנעל... (הלכות תשובה, וראה שם עוד באורך)

עתה נפרש תיבת "ובלבבך". ובלבבך זהו החרטה, זה לשון רבינו יונה בשערי תשובה... וכתב בעל ראשית חכמה בשער תשובה פ"ג, עוד צריך בעל תשובה שינהיג נזיפה בעצמו לפחות שעה אחת ביום כמו שמצינו שעשה דוד המלך ע"ה, וכן פירש בזוהר זה לשונו, כתיב "ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראשו לו חפוי והוא הולך יחף", אמאי, אלא נזיף הוה עביד גרמיה לקבלה עונשא ועמה הוה רחיקין מניה ד' אמות וכו'...

גם ישבור התאוה ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטוא ולמשוך העון בחבלי השוא, ויעשה גדר לשמור את דרך התשובה, יפרוש מהתענוגים ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים, ויתנהג בדרכי הפרישות, ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו, כענין שנאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו"...

ובכלל ההכנעה הוא מה שכתב האלקי האריז"ל, תשובה ראשי תיבות תענית שק ואפר בכיה הספד. וכולם מצינו במרדכי שעשה כן בעת צרת ישראל בשושן. וכשבוכה יאמר זה הנוסח הכתוב בספר חסידים סימן קע"א, ויכבה דמעתי חרון אפך ממני ואת לבבי ראה אשר נמס והיה למים... (שם וראה שם עוד)

ובראשית חכמה פ"ט משער היראה כתב כשבוכה יעביר הדמעות על פניו וטוב גם כן להעביר הדמעות על מצחו, כי במצח נכתבין העונות.

וענין מעלת לבישת השק כתבתי בארוכה למעלה בריש מסכת ראש השנה. גם השק מורה על ההכנעה במעשה, להראות שהוא דומה לבהמה, כי כמו שצריך להיות הכנעה בלבו כן צריך להראות סימן ההכנעה בגלוי...

ודברי פי חכם חן מה שכתוב רבינו תם בספר הישר על ענין טהרת הלב לתשובה, והביא דמיון לרפואות חולי הנפש מרפואת חולי הגוף, וזה לשונו, כאשר בחולי הבא מתערובות צריך בתחילה רפואות משלשלות מטהרות את הנגע מבפנים ואז תועיל הרפואה מבחוץ, כי אם תתן לו רפואה או משיחה או תחבושת והנגע עומד בעיניו לא תועיל הרפואה רק להתחבר התערובות ותוסיף על ההיזק, כמו שכתוב "ונוסף גם הוא על שונאינו", ועוד מה תוכל הרפואה לעשות מבחוץ והאורב יושב לו בחדרו, וכפי אשר תתקן הוא יקלקל ויאבד הגוף בין מלחמת שניהם, ועל כן צריך לטהר הגוף, וכשיהיה נקי אז תועיל הרפואה כמו היריעה המטונפת אם תרצה לצבוע אותה לא ידבק בה צבע מפני הטינופים עד ירחצוהו היטב ותהיה נקיה, וכפי שתהיה נקיה תקבל הצבע היטב, וכן הנפש כשנדיח ממנה חלאי המחשבה הרעה והתאוה הנגעלת אז תדבק בה כח התשובה כמו הבגד הרחוץ. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", רמז לנקיות הלב...

עוד כתבו תלמידי האר"י ז"ל ש"ק ואפ"ר עולים כמנין מילואים של שם הוי"ה ושם אהי"ה שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קנ"א קמ"ג עולים תפר"ז וכן עולה ארץ ושמים דאינין זעיר ונוקביה, כי על ידי זה יתיחדו זעיר ונקוביה, כי בהכנעה באלה מפזר הקליפות. (שם)

עתה נבאר תיבת "לעשותו". לעשותו זהו עיקר התשובה תיקון הקלקול כאשר כתבתי כבר, שזהו פירושו של תיבת תשובה, והיה לעשותו מלשון "ויעש אלקים את הרקיע", פרש"י תקנו וכו', הרי ג' עקרים של תשובה שהם בפיך ובלבבך לעשותו... ודע כי תקוני התשובה של הרוקח וספר המסות ותיקונים דהאר"י ז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים כי יש כמה וכמה מיני מדריגות התשובה זה על זה, והרוצה שתשובתו תגיע עד כסא הכבוד צריך לצאת ידי שניהם, ואם יחשוב החוטא שאולי אלו הסיגופים יביאום לידי חולי או לידי מיתה אין בכך כלום, ואשריו שמת מתוך תשובה...

מי שעשה עבירה שמתחייב בה מיתת בית דין מלבד התשובה החמורה שעושה שיהיה שקול כמיתת בית דין צריך עוד להוסיף תשובה, כי אף אותן המומתין בבית דין לא נתכפרו במיתתן עד שנתעכל הבשר שסבלו מיתה וסבלו בזיון, ולאחר שנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן במקומן...

ובכלל "לעשותו" הוא מה שכתב אבא מורי זלה"ה בספר ברית אברהם פי"א, וירחיק מיושבי קרנות המדברים שיחת חולין ודברים בטילים וירחיק מכל דבר שקר ומכל צד ליצנות ומחניפות ומכל אבק לשון הרע...

ותלמיד חכם אפילו בעל תשובה אם עוסק בתורה תמיד ואם היה מתענה אז רצופים היו מבטלים אותו מהלימוד בדבר עמוק, נראה לי דמחוייב לעשות כן שיפרע התעניות שמחויב בהם בימים הקצרים, ומאז שהכין לבבו לתשובה ולהתענות אז הקב"ה מקבלו מאחר שאינו מונע את עצמו עתה אלא בשביל עסק התורה, ומכל מקום הוידויין והחרטה והצער והדאגה בלב וכיוצא בהן זה אינו מעכב הלימוד והעיון ומהם לא יזוז...

הבעל תשובה צריך גם כן להשיב רבים מעון, כאשר תשיג ידו, שנאמר שובו והשיבו מעל כל פשעיכם, למדנו כי זה מעקרי התשובה ונאמר "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"... (שם וראה שם עוד)

איכות התשובה שעושה יהיה ענינו שעושה בעצם למען שמו באהבה, כלומר לא יעשה התשובה מיראה, דהיינו מיראת עונש, שאז עושה תשובה לשם עצמו, רק יעשה תשובה מאהבת הבורא, וזהו למען שמו, כי החוטא פוגם בשמו ויהיה כוונתו בתשובה לסלק הפגם והחשד, וזהו התשובה שאמרו רז"ל שמגעת עד ה' אלקינו, ושאמרו רז"ל גדולה תשובה שהזדונות נעשים לו זכיות... (שם וראה שם עוד)

סוד התשובה תשו"ב ה' היא ה' בתראה משם ידו"ד סוד השכינה שהיא בגלות מפני חטאים, וכמו שכתוב בפשעיכם שולחה אמכם, היא ה' אחרונה, ושובו מדרכו אז תשוב ה' למקומה להתייחד בוי"ו שבשם שהיא סוד תפארת, וזה נרמז בתיבת תשו"ב, תשב ו' וזה הוא שאמר הכתוב "אם תשוב ישראל אלי תשוב", עוד רומז ליותר עליונה, כי בחטאינו ובעוונות אבותינו ה' ראשונה מהשם היא אימא עילאה נלקחה האם מעל הבנים וגדולה תשובה שחוזרת האם על בניה, ואם הבנים שמחה. ושם בבינה שורש התשובה כנודע כי בינה סוד תשובה כאשר הארכתי בזה בכמה מקומות, וכמו שששה ימים העליונים סוד הבנים ואימא תתאה שרשם בבינה ומהבינה מסתעפים ואל הבינה שבים, כן האדם צריך לעסוק בתשובה בכל יום ויום מששת ימי המעשה, ואף בשבת יהרהר בתשובה, וכהא דתנין ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו וכי יודע באיזה יום ימות, והשיב מכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ואז כשעושה תשובה בכל יום הענפים חוזרים לשרשם, והכל בסוד התשובה שהוא הבינה והיא סוד עולם הבא כנודע, אשר על זה נאמר "עין לא ראתה אלקים זולתך". וזה לשון ספר תולעת יעקב, וכבר הודענו תועלת התשובה וההתעוררות ההוא עולה עד התשובה העליונה, והוא סוד אמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך, והיא מתעוררת וחוזרת על בניה, והוא סוד שובו והשיבו, שישובו הם ואז ישיבו האם על בניה, וזהו תקונם. וכבר ידעת מעלת בני תשובה ממה שאמר ר' אבהו בפרק אין עומדין, במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי מקום בעלי תשובה נעלה מאד, הוא המאור העליון העולם הבא הנקראת תשובה, ולפיכך נקראו בעלי תשובה, ומקום הצדיקים ומטה כמה מעלות מקום הצדיק עמודו של עולם, אלה יורשים ארץ החיים למטה ואלה יורשים ארץ החיים למעלה, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... (שם וראה שם עוד)

ועתה הנני נותן טעם למה בשנת העיבור מהראוי לעשות תשובה ביותר משאר השנים, רז"ל אמרו שני המאורות הגדולים חמה ולבנה שוים נבראו, והיו משתמשים בכתר אחד, ואחר כך מחמת הקטרוג אמר לה הקב"ה לכי מעטי את עצמך. והנה רז"ל דברו בחמה ולבנה התחתונים הנראות לנו, אבל רומזים לחמה ולבנה העליונים, וגבוה מעל גבוה כמבואר לחכמי המקובלים. עוד נודע ונתפרסם בספריהם, כי מכח ענין קטרוג הנה נמשך למטה קטרוג הקליפה הוא היצר הרע הוא השטן היורד ומחטיא ועולה ומקטרג, ולעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה ויתבטלו הקליפות, ויהיו כולם יודעים את ה' ולא יהיה יצר הרע. ועתה אודיעך אם לא היה ענין מיעוט הירח לא היה עולמים שום עיבור כי בודאי אם היו משתמשים בכתר אחד היה סיבובם ומהלכם שוה, ועתה שנתפרדו אז אין מהלכם וסיבובם שוה וצריכין לעשות ז' עיבורים במחזור כדי להשוות שנות הלבנה, דהיינו י"ב חדשי השנה שיבא בשוה לשנת החמה שהיא שס"ה יום, כדי שיבא פסח בחודש האביב, נמצאו העיבורין שבאו מכח הקטרוג הם גרמו שנתהוו קטרוג שלמה המביא לידי חטא, על כן בשעת העיבור ראוי ביותר לתשובה, ונבחרו אלו הפרשיות כי בהם נמצאו ענינים של תשובה תפילה וצדקה ותלמוד תורה כנגד כלם, ואלה ארבע הם ארבע רוחות העולם, והם ד' חומות העולם וכמו שהארכתי בדרוש הזה בהקדמת תולדות אדם עיין שם...

התשובה היא על ב' פנים הא' התשובה הנגלית הסיגופים והתעניות וכל תשובת המשקל והכתוב. והב' התשובה הנסתרת, דהיינו התשובה בלב שלם ותשובה מאהבה ולא מיראה, והיא התשובה האמת באמת ובלב שלם, ולזו התשובה נקרא אמת על שם מדת האמת, הרי תשובה בפועל ותשובה אמת תפלה נחבר אליה העבודה, כמאמר רז"ל איזהו עבודה שבלב הוי אומר זוהי תפילה, והתפילה במקום תמידין תקנום. הרי עבודה ותפילה וצדקה היא כפולה דהיינו גמילות חסדים, כי גמילות חסדים וצדקה יחדיו ידובקו...

הרי מתחברים אלו הכללים שמסרו לנו חכמי המשנה שהם קיום ועמוד העולם דהיינו תורה עבודה גמילות חסדים, דין אמת ושלום, גם ג' אלה המוזכרים בדברי רז"ל ונודעים ומפורסמים לכל, והם תשובה תפילה צדקה. והם ארבע זוגות, א' תשובה ואמת, ב', עבודה תפלה, ג', תורה ודין, ד', צדקה וגמילות חסדים. נשאר עמוד השלום הוא החותם מכל ד' זוגות אלו, כי אם אין שלום אין כלום, כמו שכתוב "האמת והשלום אהבו". ובבעל תשובה כתיב שלום לרחוק ולקרוב, ופירשו חז"ל על מי שהיה רחוק ונתקרב, וחותם העבודה נשיאת כפים בברכת כהנים חותם בשלום, וכן חותם התפלה בברכת שלום...

ועל אלה ד' שהם ח' הן ח' פרשיות של שובבים ת"ת, פרשת שמות מענין גלות וסיגופים ישראל וימררו את חייהם וגו' ובכל עבודה קשה וגו' היה למירוק וזיכוך, והיא התשובה הנגלית, כמו שנבאר. פרשת וארא שם יתבאר התשובה שהיא בלב שלם, שהיא מדת אמת כמו שנבאר. פרשת בא שם תתבאר ענין העבודה, פרשת בשלח שם תתבאר ענין התפלה, פרשת יתרו שם מדין תורה, פרשת משפטים שם מתן הדינין, פרשת תרומה שם נדבת הלב הנכלל בצדקה, פרשת תצוה בעשיית בגדי כהונה לאהרן איש חסיד שם יתבאר גמילות חסדים, וסימנא מילתא כי אלו התיבות של שובבים ת"ת רומזים לד' חומות תשובה תפילה צדקה תורה, כי שובבים רמז לשובו בנים שובבים, ובמה בתיבת ת"ת ראשי תיבות תשובה תפילה וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת"ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה... (תורה שבכתב שמות)

רמח"ל:

ואולם מן השורש הזה יצא עוד ענף אחד, בענין היסורין. כי עוד אפשר שיהיה אדם צדיק, ובידו חטאים, או בינוני ושקול במעשיו, ותהיה הגזרה עליו שיעוררוהו לתשובה, והנה אשר ייסרוהו מן השמים, כדי שישים אל לבו ויפשפש במעשיו. ואמנם אין היסורים האלה ממין יסורי הכפרה שזכרנו למעלה, שתכליתם למרק העונות בעולם הזה, אבל יסורים אלה יסורי הערה הם, להעיר הלב לתשובה, כי אולם לא נבראו העונשים אלא בהעדר התשובה, אבל הנרצה לפניו ית"ש הוא שלא יחטא האדם, ואם יחטא ישוב, ואם לא שב כדי שלא יאבד, יצטרף בעונשים, ועל כן יבואו תחלה יסורים להערה, ואם לא יתעורר האדם בהם אז יתיסר ביסורי המירוק, ועל ענין זה אמר אליהוא "ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון" (איוב ל"ו). (דרך ה' חלק ב פרק ג ה)

עיקר הבריאה כולה הוא, שרצה הבורא ית' לברא האדם, שיהיה מתדבק בו יתברך, ונהנה בטובה האמיתית, וזה על ידי שיהיו לפניו שני דרכים, דרך הטוב ודרך הרע, ויהיה לו כח לבחור באיזה מהם שירצה, וכשיבחר בדעתו ובחפצו בטוב וימאס ברע אז תנתן לו הטובה האמתית הנצחיית. ואמנם כל שאר הנבראים לא נבראו אלא לשראתה החכמה העליונה צורך בם לשימצא עולם שלם, ימצא בו האדם בבחינה זו שאמרנו, ויכול לעבוד אותו ית' להשיג על ידי זה הטובה אמתית...

ואמנם הדרך שבו ממשיכים מעשי האדם את ההשפעות האלה הוא בכח ההקבלה שזכרנו למעלה שיש בין הנמצאים השפלים ובין כחות העליונים, עד שכאשר יתנועע אחד מן הנמצאים למטה הנה יגיע התעוררות אל הכח המקביל לו למעלה, ואז על ידי הכח ההוא תסובב התולדה שתסובב בהמשכת ההשפעות, כי הנה אם המעשה ההוא יהיה מחלק המצווים, יתעורר הכח שעליו ויתחזק, ועל ידו תמשך ההשפעה של קדושה ממנו ית' כפי ענין ההתעוררות שנתעורר, ואם יהיה המעשה מחלק הנמנעים יגרום פגם בכח העליון, כפי ענין המעשה הרע ההוא ויתעלם כנגד זה אורו ית' וירחק, ויתעורר תחת זה אחד מן כחות הטומאה, ההפכי להשפעת הקדושה שנתעלה, וימשך ממנו משך זוהמא כפי ההתעוררות שנתעורר, ועל דרך זה בתשובה יסור הפגם, ולא יהיה עוד כח לכח מטומאה לפעול, ותשוב השפעת הקדושה ותמשך כראוי. (מאמר העקרים)

ותדע שבהאיר המאורות בזאת החמדה והתשוקה, אז תימשך מהם לישראל אורה גדולה ועצומה אל כל נשמותיהם, ואפילו שלא נודעה בגילוי, אך נשמותיהם קבלו זאת ההארה, וינתן בלבם לשוב אל ה' אלקיהם ולבקש אותו, ועל זה הענין כתוב (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך", ואז נאמר (שיר השירים ה') "קמתי אני לפתוח לדודי". והבן, כי זאת היא הקימה שזכרתי לך למעלה, והוא סוד גדול, כי עד היות כנסת ישראל שוכבת לעפר, שהיא ברמז הקליפה לא אפשר להימצא החיבור הקדוש, ועל כך צריך בתחילה שתקום ואחר יתחבר עמה דודה. וזהו "קמתי אני לפתוח לדודי". ועתה מפרש איך נעשית פתיחת השער. ואתה שמעת כבר, כי מכח אור החכמה היתה, ועל כן אמר "וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר", והבן כי כל אלה הדברים מורים על מאורות גדולים ועצומים העומדים שם בהיכל אצל השער, כי שם נמצאו שני מאורות חזקים יוצאים מן השבת העליון ומגיעים אל אצל השער, ונקראים במשל "שתי ידים" הנרמזות בפסוק (תהלים ל"א) "בידך אפקיד רוחי", ועוד חמשה אחרים מבני ההיכל ממש, ונקראים "חמש אצבעות". וכאשר נתגברה הארת החכמה בהם, נאמר "וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול", ואור החכמה הוא הנקרא "מור", ובהיותו למעלה במקומו קבלו אותו הידים הנזכרות... והצדיק הוא המנעול, וכפות הוא כמו "כפות תמרים" (ויקרא כ"ג) בדיבוק המאורות וחיבורם, וגם הודיע בכאן, כי זה המור יורד עוד ומגיע אל שני המשיחים והם הם כפות המנעול, ועוד תראה לפנים על זה הענין סודות... (מאמר הגאולה)

כלי יקר:

...ונראה שטעמו של ר' אבא הוא, שהדין נותן שלא יהיה לו תקנה לפי שאם כבר סיפר לשון הרע והטיל מום בקדושים והוציא שם רע ונתפשט קול ענות זה בכל העולם פשיטא שאין תקנה לזה שעליו סיפר הלשון הרע...

אבל רוכל זה סבר שיש תקנה אפילו למי שכבר סיפר, וידע זה בנסיון בעצמו, כי גם הוא היה רוכל הולך רכיל ורגיל על לשונו לשלח מדנים בין אחים, ואחר כך נתן אל לבו לשוב בתשובה ובקש דרכי הרפואה שהזכירו רז"ל לתלמיד חכם בתלמוד תורה, ולעם הארץ על ידי שבר רוח, וראה כי התרופות הללו הועילו לו, על כן מלאו לבו לזכות הרבים ולהחזיר בתשובה כל אותן העירות שידע בהם שיש שם בעלי הלשון עד אשר לא יבואו עליהם ימי הרעה בצרעת ויצטרכו להדר אחר צפרים עפות... וזהו שאמר שהיה מחזר בעירות הסמוכות לצפורי, והיה מכריז מאן בעי למזבן סם חיי, כי היו כחולים הצריכים סמים לתרופה הצריכין קנין... ועל זה אמר ר' ינאי כל ימי לא הייתי יודע היכן מקרא זה פשוט וכו', והיינו פסוק שומר פיו ולשונו, כי היה סבור שספר אין לו תקנה, ואם כן היה קשה לו מה הוסיף שלמה על דברי אביו, עד שבא רוכל זה והודיע שפסוק מי האיש החפץ חיים מדבר במי שכבר סיפר... (ויקרא יד ד, וראה שם עוד)

עלה נעלה - ...דרך ב' שאמר עלה, אמת שהעליה אפשרית היא אך נעלה בתנאי זה אם אנחנו נתקן מעשינו, כי בזכותא תליא מילתא, ואנחנו חייבים לעשות הכנה אל העליה על ידי תשובה ומעשים טובים, כי יכול - הקב"ה ודאי יכול להם אך בתנאי זה שגם אנחנו נוכל על ידי שנסיר לב האבן מקרבנו... (במדבר יג ל)

...ויש אומרים שזה כוונת רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, כי הבעל תשובה צריך לעמוד במקום אשר עמד שם בראשונה ולהתיחד עם אותה אשה אשר חטא, אבל לצדיק גמור אסור היחוד, כי אסור להביא נפשו בנסיון, נמצא שיחוד דהיינו עצם התשובה מטמא הטהורים ומטהר הטמאים. וכן צריך כל בעל תשובה להטות לקצה אחרון בדבר שחטא בו כדי שיצא לדרך הממוצע, כדרך האומנים הרוצים ליישר עץ מעוקם שצריך לעקמו לצד שני, אבל לצדיק גמור לא יתכן דרך זה אלא שצריך לילך בדרך ממוצע תמיד... (שם יט כא)

והיה כי יבואו עליך כל הדברים - ...כי בהיות ישראל בארצות העמים הם נדחים מן המצות, ועל ידי הדחה זו ישראל קרובים לבא לידי טעות ולומר שאין הקב"ה חפץ עוד במעשיהם כלל... והנה המכוון בפרשה זו "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך", שתחשוב בלבבך דבר, "אשר הדיחך ה' אלקיך שמה", תחשוב שה' אלקיך הדיחך מן המצות בכונה כי אינו חפץ לא בך ולא בשמירת מצותיך עוד, ועל ידי זה תתיאש מן התשובה, על זה אמר שאתה חושב תועה אלא במצותיך חפץ מאד לעולם, ובזה יבחן הדבר, במה שאמר "ושבת עד ה' אלקיך" כי מיד כאשר תגמר בלבך לשוב בתשובה שלימה עד ה', אף על פי שעדיין לא עשית הדבר הראוי להעשות בפועל... מכל מקום תיכף "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך"... (דברים ל א, וראה שם עוד)

הקהל את העם - ...ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו רז"ל שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עונות, על כן הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה, שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים, כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עון ודברי כבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה, כי על ידי שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים, לפי שדוקא בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הקב"ה מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקב"ה מקבל כי אם תשובת הרבים... (שם לא יב)

אור החיים:

אם חבול תחבול - נראה כי ירמוז להעיר אדם הנרדם אשר בידו שלמה מי שאמר עליו הכתוב רעך ורע אביך וגו' והנפש תתיחס לשלמה, על דרך אומרו במסכת שבת משל למלך שחלק בגדי מלכות וכו' וכבר פירשנו בו כי לצד שנפש האדם היא מאורו יתברך, שנאמר בו "עוטה אור כשלמה", ויצו ה' אם משכנם בחובו שהם חטאיו יש לו זמן להשיבו עד בא השמש על דרך אומרו תשב אנוש עד דכא, וארז"ל עד דכדוכה של מות, כי יש לו זמן תשובה עד ביאת שמשו. וטעם כפל חבול תחבול, דע כי כל אדם מישראל יש לו ג' בחינות, נפש, רוח ונשמה, וכאן רמז הכתוב על שלשתן כנגד הנשמה אמר אם חבול, וכנגד הרוח אמר תחבול, וכנגד הנפש אמר שלמת רעך, וכנגדם אמר ג' חלוקות, א' כי היא כסותה לבדה היא הנשמה, ב' היא שמלתו לעורו, והיא הרוח, ג' במה ישכב, והיא הנפש אשר עמו בקבר, וכאומרו נפשו עליו תאבל. ואומרו והיה כי יצעק פירוש חוזר לענין ראשון, תשיבנו לו שהוא התשובה כי לא יצטרך לצער להשכיבו אלא כי יצעק ישמע ה' וגו' ויעביר חטאתיו. (שמות כב כה)

...וטעם סמיכות מצוה זו לעונש כרת אולי שרמז שלא נאמר אדם אם הזיד ונתחייב כרת מעתה אין לשמור עצמו מכל אשר יזדמן לפניו במעשה הרע כי כבר נתחייב כרת, ולזה אמר ובקצרכם את קציר ארצכם, פירוש כשגרם עד שנקצר קציר ארצו שהוא כרת האמור בסמוך, לא תכלה פאת שדך לקצור אותם במעשים רעים אחרים, והודיע בזה שלא תכרת כל הנפש אלא הענף שבו רמוז מצוה זו, ועדיין ישנה להיות אחרים דבוקים בשורשם, כי כל נפש ישראל יש לה שרשים למעלה כנגד כל מצות התורה. ואמר ולקט קצירך - פירוש אפילו בענף החטא עצמו לא יוסיף לחטא, כי יש לך לדעת מאמר הרב האריז"ל כי בטבע הקדושה להשאיר במקום שתהיה בו רושם, ואם כן הגם שנכרת עדיין יש השארות הקציר שם, והוא שצוה עליו "ולקט קצירך לא תלקט" ברוב פשעים כי ה' חפץ שבאמצעות הלקט ההוא יתעורר וישוב בתשובה לפני ה' וירחמהו, כי הלא תמצא שאמרו ז"ל שאפילו עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין תשובה וכו' מכפרין. וכמאמר הנביא "שובה" וגו' עד ה' אלקיך", ודרשו ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, פירוש שהגם שנכרת החוט המחבר עד כסא הכבוד ולא נשאר אלא חלק קטן בקרבו התשובה מגיעתו עד כסא הכבוד. (ויקרא יט ט)

לא תשמעו לי - תלה הדבר בשמיעה שהיא התורה, כי מן הנמנע שיחזרו בתשובה זולת על ידי התורה. (שם כו יח)

ועתה יגדל נא - ...יתבאר על פי דבריהם שאמרו אין ועתה אלא תשובה, ולפי שאמר משה לפני ה' דברים שאין כדאי ליאמר על האדון, הגם שהיה אומר דברי הגוים ולא דברי עצמו חס ושלום, אף על פי כן אינו מן המוסר... ועשה תשובה על שהוציא מפיו דברי זלזול כנגד הבורא ב"ה. גם רמז הכתוב במאמר ועתה שיקח תשובתם של ישראל, ואומרו יגדל נא על דרך אומרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, והטעם שיותר מתקדש שמו יתב' כשמטיבים הרשעים את דרכיהם, והוא אומרו יגדל נא, פירוש יהיה יותר גדולת ה' עתה כשיחזרו בתשובה אחר המרד, גם רמז בתיבת נא על דרך אומרם יפה שעה אחת בתשובה וכו'. (במדבר יד טז)

עשה לך שרף - ...עוד למה לא הועילה תפלתו של משה להסיר הנחשים השרפים ולא יהיה נושך להצריך לרפאותו, אלא ודאי זה יגיד כי בעל המשפט בחן שלא עשו תשובה המספקת להם, והגם שאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך, העיקר חסר, והוא העזיבה, ולא מצאנו שאמרו לא נשוב עוד לדבר הרע הזה, ולזה לא הוסר הנגע. לזה נתחכם הבורא ונתיעץ לתקנם על זה הדרך כי מי שתקן עצמו כראוי הנה הוא ניצול ולא ישכנו נחש, ומי שלא נתקן כמצטרך ישכנו נחש לעוררו בתשובה, וצוה עליו להביט אל נחש וגו' ובזה יתקן עצמו ושב ורפא לו. והבטתם לנחש תרמוז לז' דברים, הא', תשובת הגדר, הנה מי גורם לנחש לנשוך הוא חטא בני אדם, דכתיב "אם ישוך הנחש בלא לחש", וכשאין לחש יעשה הנחש דומם כנחש אשר עליו יביטו... ובזה עושים עזיבת החטא. ב', להכיר חטאתם על דרך אומרו בזוהר על ההוא חויא דמקננא במגדלא שהוא ס"מ הנמשל לנחש שפיתה תחילה לאדם, והוא מה שמעיר נחש במקום גובה שיכירו שהם סיבה במה שדברו לשון הרע להכניס נחש במקום גובה, גם שעשו מעשה נחש שהוא לשון הרע במקום עליון, שדברו באלקים, גם יש הערה שדברו במשה בראותם מין מחצב שממנו נעשה הנחש.

ג', להעירם מה יקרו דברים גבוהים מדברים ארציים, כי נחש שלמטה ממית ונחש עליון מחיה, ובזה ירגישו את אשר דברו רעה על המן שבא מן השמים שהוא לחם הקלוקל, ובוחרים בלחם אשר תוציא הארץ, שעליהם נאמר הוי אומרים על הטוב רע ועל הרע טוב, להעירם בתשובה מה שהתרעמו למה הביאם ה' דרך המדבר שאין שם סיפוק ולא הביאם דרך מקום אשר רגיל להית שם בר ולחם... והוא מאמרם רז"ל אלא שלא פירשו ההערה שבדבר שהיא תשובה לדברי לשון הרע שדברו...

ה' להשיבם על מה שנכלל בתרעומת, שאמרו למה הביאם דרך מדבר, שכונתם היא שאין סומכין על הנס... (שם כא ח)

תמות נפשי - ...עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה... אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהי הישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית כרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, ויוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים, אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך... (שם כג י)

בצר לך - דע כי יש ב' הדרגות תשובה יש תשובה שישראל עושים מעצמן שיכירו חיובם עם הבורא ויכופו יצרם, ויש תשובה שעושים על ידי יסורין אשר יצר להם האויב ויצעקו מכאב לב, וכנגד ב' הדרגות דבר משה אל כל ישראל, כנגד העושה תשובה הגם שלא שמע קול נוגש אמר "ובקשתם משם את ה' אלקיך" וגו', שיתעוררו הלבבות לחיבת אלקיהם ומצאת, והגם שיש בידך עבירות חמורות כאמור בסמוך "ועבדתם שם אלהים אחרים" וגו', אף על פי כן פטורים אתם מהיסורין ודי לכם התשובה, והטעם "כי תדרשנו בכל לבבך", שתשובה כזו היא תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש, וכנגד תשובה הבאה מצד היסורים אמר "בצר לך ומצאוך וגו' ושבת" וגו', פירוש מחמת היסורין אשר יצר לך אויבך. וכאן לא הזכיר בכל לבבך וגו' כי באמצעות היסורין הוא שב, ומה שחסר לשבים מחמת יסורין בבחינת הדרגת התשובה משלימין אותו בבחינת היסורין עצמן שעברו עליהם, כי היסורין ממרקין העונות ומטהרים את הנפש, ומה שחסר לכת הראשונה מצד שלא עברו עליהם יסורין, משלימין אותו בבחינת מעלת התשובה... (דברים ד ל)

והיה אם שלום תענך - והיה לשון שמחה, ופתחה - פירוש אין צורך אלא פתיחה לבד, ואם יפתח כפתחו של מחט הקב"ה יפתח לו כפתחו של אולם. והוא מה שגבר אומר "והיה כל העם הנמצא בה" רמ"ח אברים ושס"ה גידים הכל ישתעבד לנשמה בין בבחינת מצות עשה יהיו למס לעשות בגופם ובממונם, וכו', בין בבחינת מצות לא תעשה ועבדוך... ולפעמים יקר מקרה שאחר שהתחיל האדם להטיב מעשיו ישוב אחורנית, וכשאירע זה להאדם יגדיל רשע ויתחזק יצרו עליו יותר מבראשונה להלחם עם הנשמה, והוא אומרו ועשתה עמך מלחמה, יצו ה' לצור על העיר בסיגופים, וכמאמרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, והרגזתו היא לסגף עצמו דברים המותרים לו, גם בתעניות ומלקיות ובכי להתיש כח הרע שבעיר, ומבטיחו ה' ליתנה בידו... וכשאדם חוזר בו יחשבו לזכות גם על פי דברים ז"ל שאמרו שגגות נעשות לו כזכיות, ולהם יקרא טף, ואומר והבהמה הוא תאות החומר שיקרא בהמה, וכל אשר בעיר תבוז לך, שהכל יהיה לתועלת הנשמה לתקן הצריך לתקן להשגת המושכלות... (שם כ י)

ומל ה' אלקיך - ...כאן לפי מה שפירשתי בפרשת כי תבא בין בענין הברכות בין בענין הקללות שיש ג' דברים כלליות במצות ה', א' הוא עסק התורה, שנית שמירת לא תעשה, שלישית קיום מצות עשה, לזה כשבא לומר תיקון התשובה סדר שלשתם, כנגד תשובת תלמוד תורה אמר תשובו ראשונה ושבת עד ה', וגמר אומר ושמעת בקולו, שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות, ואמר כנגדה ושב ה' את שבותך ושב וקבצך וגו', כאומרם ז"ל שבזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלין. גם אמר על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, לזה כשישובו לתלמוד תורה יקבצם ה' ויביאם אל הארץ אשר ירשו וגו'. וכנגד שמירת מצות לא תעשה אמר ומל ה' את לבבך וגו', וידוע כי ערלת הלב היא עשות רשע ואהבת הרשע שלבו של אדם מחמדתו, וכנגדו אמר ומל וגו' לאהבה את ה', פירוש שתלבש האהבה אשר תיכן בך התוכן ביראתך בנעימת ידידות חיבת אלקיך, ויחד שכר לזה שיהפוך ה' כל הצרות מעלינו על שונאינו. וכנגד קיום מצות עשה אמר ואתה תשוב וגו' ועשית את כל מצותיו, הרי זה מצות עשה, ויחד להם שכר הקרבת התועלת, כאומרו והותירך וגו' וישוב לשוב וגו'. (שם ל ו)

הגר"א:

רחצו הזכו - בפסוק ד' לשונות נגד ד' דרכי התשובה, חרטה, וידוי, עזיבת החטא והדברים שהביאו לחטא, ונגד ד' פעולות שבאדם, מחשבה דבור עשה ולא תעשה. (ישעיה א טז)

...ועל להבא שקשה לאדם לעזוב הנאת העבירה אמר עצה לסור מרע, והיינו שישים יראת ה' נגד פניו, שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ועומד עליו ורואה מעשיו המגועלים ואיך לא יבוש מפניו לעבור על רצונו בפניו ממש, וזהו "וביראת ה' סור מרע". (משלי טז ו)

מכסה פשעיו - הפושע נגד חבירו ואומר לא פעלתי און הוא לא יצליח, כי בודאי חבירו יגמול לו רע, כגמול נפשו ישלם לו. אבל ומודה ועוזב ירוחם - כמי שמודה ואומר לחבירו אמת עשיתי עול ורע, אבל מחול לי כי אני חוזר בי ועוזב אותה הרעה ולא אעשה עוד, אז ירוחם מחבירו וימחול לו. וכן הוא נגד הקב"ה מכסה פשעיו - שאומר לא עשיתי מאומה, לא יצליח - אבל ומודה - והענין כי בעל תשובה צריך ארבעה דברים, והם עזיבת החטא, ווידוי וחרטה וקבלה שלא לעשות עוד. וזה שנאמר שובה ישראל הוא עזיבת החטא, עד ה' היא חרטה כמו שאמרו בזוהר שעיקרה בלב, ולית מאן דקריב לקב"ה כלבו של אדם, וזהו עד ה'. קחו עמכם דברים הוא ווידוי, ושובו אל ה' היא קבלה להבא. (שם כח יג)

תניא:

...אך מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאות תאות גופו ונפשו הבהמית, שהוא בחינת יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת התאוה, הנה על ידי זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שבשלש קליפות הטמאות וגופו נעשה להן לבוש ומרכבה לפי שעה עד אשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו, כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים, שלא יוכל לחזור ולעלות לה', רק שהרשימו ממנו נשאר בגוף, ועל כן צריך הגוף לחיבוט הקבר כמו שכתבנו לקמן. מה שאין כן במאכלות אסורות וביאות אסורות שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי, הם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם ואין עולים משם עד כי יבא יומם ויבולע המות לנצח, כמו שכתוב "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו ית', וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות היא הסטרא אחרא ורחוקה מאור פני ה' בתכלית ולזאת צמאה נפשו ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים, כמאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות, הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו. אבל תשובה שלא מאהבה זו אף שהיא תשובה נכונה וה' יסלח לו מכל מקום לא נעשו לו כזכיות, ואין עולים מהקליפה לגמרי עד עת קץ שיבולע המות לנצח.

אך החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה אף שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה כנודע מהאר"י ז"ל, ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות וכו' להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטפות, ועולה החיות מהם כידוע ליודעי חן. ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות אף שחמורות הן וגדול עונו בבחינת הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד בהוצאת זרע לבטלה יותר מביאות אסורות, רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה, אלא אם כן יעשה תשובה מאהבה רבה כל כך עד שזדונות נעשו לו כזכיות. ובזה יובן מאמר רז"ל איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר, שאז גם אם יעשה תשובה גדולה כל כך אי אפשר לו להעלות החיות לקדושה מאחר שכבר ירדה לעולם הזה ונתלבשה בגוף בשר ודם. (ליקוטי אמרים פרק ז)

...והמוח שליט בטבעו ותולדתו על חלל השמאלי שבלב, ועל פיו ועל כל האברים שהם כלי המעשה אם לא מי שהוא רשע באמת כמארז"ל שהרשעים הם ברשות לבם ואין לבם ברשותם כלל, וזה עונש על גודל ועוצם עונם, ולא דברה תורה במתים אלו שבחייהם קרוים מתים, כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים על ידי שבירת לבו ומרירת נפשו על חטאיו, כמו שכתוב בזהר על פסוק "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר" וגו', שעל ידי לב נשבר נשברה רוח הטומאה דס"א, והיא בחינת תשובה תתאה להעלות ה' תתאה להקימה מנפילתה שנפלה אל החיצונים שהוא סוד גלות השכינה, כמאמר רז"ל גלו לאדום שכינה עמהם, דהיינו כשהאדם עושה מעשה אדום מוריד וממשיך לשם בחינת וניצוץ אלקות המחיה את נפש רוח נשמה שלו המלובשים בו בנפש הבהמית מהקליפה שבלבו שבחלל השמאלי המולכת בו בעודו רשע ומושלת בעיר קטנה שלו, ונפש רוח נשמה כבושים בגולה אצלה. וכשנשבר לבו בקרבו ונשברה רוח הטומאה וס"א ויתפרדו וכו' היא קמה מנפילתה וגם נצבה כמו שכתבנו. (שם פרק יז)

וזהו שכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד" וגו', שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' אחד המסותרת בודאי בלבבו בלי שום ספק, וזה שאמר "ובלבבך", ונכלל בה גם דחילו, דהיינו שלא ליפרד בשום אופן מיחודו ואחדותו יתברך, אפילו במסירת נפש ממש בלי שום טעם ושכל מושג אלא בטבע אלקי, וכל שכן בשבירת התאוות הקלה מיסורי מיתה, שקרוב אליו הדבר יותר לכבוש היצר, הן בבחינת סור מרע אפילו מעבירה קלה של דברי סופרים שלא לעבור על רצונו ית' מאחר שנפרד בה מיחודו ואחדותו כמו בע"ז ממש בשעת מעשה, והרי גם בע"ז יכול לעשות תשובה אחר כך, ואף שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו וכו', היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה, אבל אם דחק השעה ועשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה. ואף על פי כן כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת ה' שלא להשתחוות לע"ז אפילו לפי שעה ולעשות תשובה אחר כך, והיינו מפני אור ה' המלובש בנפשם כנ"ל, שאינו בבחינת זמן ושעה כלל אלא למעלה מהזמן ושליט ומושל עליו כנודע, והן בבחינת ועשה טוב להתגבר כארי בגבורה ואומץ הלב נגד היצר המכביד את גופו ומפיל עליו עצלה מבחינת יסוד העפר שבנפש הבהמית מלהטריח גופו בזריזות בכל מיני טורח ועבודה משא בעבודת ה'...

ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, כי הוא ית' ורצונו למעלה מהזמן, וכן גילוי רצונו שבדבורו שהיא התורה הוא נצחי, וכמו שכתוב "ודבר אלקינו יקום לעולם", ודבריו חיים וקיימים וכו', ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים וכו', אלא שלמטה הוא תחת הזמן, ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה, כי אחר כך אם עוסק בדבר אחר נפרד מהיחוד העליון למטה, והיינו כשעוסק בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת ה', ואף על פי כן כשחוזר ושב לעבודת ה' אחר כך לתורה ולתפלה ומבקש מחילה מה' על שהיה אפשר לו לעסוק אז בתורה ולא עסק ה' יסלח לו, כמאמר רז"ל עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו. ולזה תקנו ברכת סלח לנו שלש פעמים בכל יום על עון ביטול תורה שאין אדם ניצול ממנו בכל יום, וכמו התמיד שהיה מכפר על מצות עשה, ואין זה אחטא ואשוב אלא אם כן שבשעת החטא ממש הוא סומך על התשובה, ולכך חוטא כמו שכתבנו במקום אחר... (שם פרק כה)

אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשות הבינונים אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה, וגם לפעמים לא יכול להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו, וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה וכו', גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה וכו'. פירוש נהורא דנשמתא שאור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף, ואף שמבין ומתבונן בשכלו בגדולת ה' אינו נתפס ונדבק במוחו כל כך שיוכל למשול על חומריות הלב מחמת חומריותן וגבהותן והסיבה היא גסות הקליפה שמגביה עצמה על אור קדושת נפש האלקית ומסתרת ומחשיכה אורה, ולזאת צריך לבטשה ולהשפילה לעפר, דהיינו לקבוע עתים להשפיל עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס, ככתוב "ולב נשבר", רוח נשברה היא הס"א שהיא היא האדם עצמו בבינונים שנפש החיונית המחיה הגוף היא בתקפה כתולדתה בלבו נמצא היא היא האדם עצמו, ועל נפש האלקית שבו נאמר נשמה שנתת בי טהורה היא, שנתת בי דייקא מכלל שהאדם עצמו איננו הנשמה הטהורה כי אם בצדיקים שבהם היא להפך, שנשמה הטהורה שהיא נפש האלקית הוא האדם וגופם נקרא בשר אדם...

אבל בבינוני מאחר שמהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמס"א המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב, הרי היא היא האדם עצמו, ואם כן הוא רחוק מה' בתכלית הריחוק, שהרי כח המתאוה שבנפשו הבהמית יכול גם כן להתאוות לדברים האסורים שהם נגד רצונו ית', אף שאינו מתאוה לעשותם בפועל ממש חס ושלום, רק שאינם מאוסים אצלו באמת כבצדיקים כמו שכתבנו לעיל, ובזה הוא גרוע ומשוקץ ומתועב יותר מבעלי חיים הטמאים ושקצים ורמשים כנ"ל, וכמו שכתוב "ואנכי תולעת ולא איש" וגו', וגם כשמתגברת בו נפשו האלקית לעורר האהבה לה' בשעת התפלה אינה באמת לאמיתו, לגמרי, מאחר שחולפת ועוברת אחר התפלה כנ"ל. ובפרט כשיזכור טומאת נפשו בחטאת נעורים והפגם שעשה בעליונים ושם הוא למעלה מהזמן, וכאלו פגם ונטמא היום חס ושלום ממש, ואף שכבר עשה תשובה נכונה הרי עיקר התשובה בלב, והלב יש בו בחינות ומדרגות רבות, והכל לפי מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום כידוע ליודעים, ולכן עכשיו בשעה זו שרואה בעצמו דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מכלל שהיום לא נתקבלה תשובתו ועונותיו מבדילים או שרוצים להעלותו לתשובה עילאה יותר מעומקא דלבא יותר. ולכן אמר דוד "וחטאתי נגדי תמיד". וגם מי שהוא נקי מחטאות נעורים החמורים ישים אל לבו לקיים מאמר זהר הקדש להיות ממארי דחושבנא, דהיינו לעשות חשבון עם נפשו מכל המחשבות והדיבורים והמעשים שחלפו ועברו מיום היותו עד היום הזה אם היו כולם מצד הקדושה או מצד הטומאה רחמנא ליצלן, דהיינו כל המחשבות והדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו, שזהו פירוש לשון ס"א כנ"ל. ומודעת זאת כי כל עת שהאדם מחשב מחשבות קדושות נעשה מרכבה בעת זו להיכלות הקדושה שמהן מושפעות מחשבות הללו, וכן להפך...

והנה כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים להיות לבו נשבר בקרבו ונבזה בעיניו נמאס ככתוב בתכלית המיאוס ולמאס חייו ממש, הרי בזה ממאס ומבזה הס"א ומשפילה לעפר ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה שמגביה את עצמה על אור קדושת נפש האלקית להחשיך אורה. וגם ירעים עליה בקול רעש ורוגז להשפילה, כמאמר רז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו וגו', דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו', כלל השמות שקראו לו חז"ל, באמת עד מתי תסתרי לפני אור א"ס ב"ה הממלא כל עלמין היה הוה ויהיה בשוה גם במקום זה שאני עליו, כמו שהיה אור א"ס ב"ה לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי, כמו שכתוב "אני ה' לא שניתי", כי הוא למעלה מהזמן וכו', ואתה מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחינת ראיה חושיית. והנה על ידי זה יועיל לנפשו האלקית להאיר עיניה באמת יחוד אור אין סוף בראייה חושיית ולא בחינת שמיעה והבנה לבדה כמו שכתבנו במקום אחר, שזהו שורש כל העבודה.

והטעם לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בס"א שלכן נמשלה לחשך שאין בו שום ממשות כלל, וממילא נדחה מפני האור. וכך הס"א אף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי חיים הטמאים ונפשות אומות עכו"ם וגם נפש הבהמית שבישראל כנ"ל, מכל מקום הרי כי חיותה אינה מצד עצמה חס ושלום אלא מצד הקדושה כנ"ל, ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה כביטול החשך מפני האור הגשמי, רק שלגבי קדושת נפש האלקית שבאדם נתן לה הקב"ה רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה להשפילה על ידי שפלות ונמיכת רוחו ונבזה בעיניו נמאס, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לקיים מה שכתוב "משם אורידך נאם ה'", דהיינו שמסירה ממשלתה ויכלתה ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת נפש האלקית, ואזי ממילא בטילה ונדחית כביטול החשך מפני האור הגשמי... (שם פרק כט)

והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בעניינים הנ"ל כשעה ושתים להיות בנמיכות רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש, ואף שעצבות מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה, כי בצד הקדושה כתיב עוז וחדוה במקומו, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן לדבר הלכה וכו', אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחינת טוב שבנוגה... אף על פי כן הרי כך היא המדה לאכפיא לס"א במינה ומגמתה, כמאמר רז"ל מיניה וביה אבא לשדיה ביה נרגא (מחומר עצמו לנעוץ בו המסמר), ופגע בו כיוצא בו, על זה נאמר "בכל עצב יהיה מותר", והיתרון היא השמחה הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה בס"א נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש, כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו, אבל מרירות ולב נשבר אדרבא הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחינת גבורות קדושות והשמחה מבחינת חסדים, כי הלב כלול משתיהן. והנה לעתים צריך לעורר בחינת גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים שהם בחינת נפש הבהמית ויצר הרע כששולט חס ושלום על האדם, כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן, ולכן ארז"ל לעולם ירגיז אדם יצר הטוב, והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך... ואחר כך יבא לידי שמחה אמיתית, דהיינו שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברים והאמת האלה הנ"ל לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב וכו', אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מכל מקום יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפילו בקל שבקלים, שהיא נפש האלקית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה, רק שהיא בבחינת גלות, ואם כן אדרבה כל מה שאני בתכלית הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלקית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד, ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעוריה קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' ומיוחדת בו ית' כשאשים כל מגמתי בתורה ומצות להלביש בהן על עשר בחינותיה כנ"ל, ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית'. וזו היא בחינת תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין. וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה, וכמאמר רז"ל להיות כל ימיו בתשובה, ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה... (שם פרק לא)

תניא בסוף יומא שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד. עבר על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, עבר על מצות לא תעשה ושב תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. (פירוש, דאף על גב דלענין קיום מצות עשה גדולה שדוחה את לא תעשה, היינו משום שעל ידי קיום מצות עשה ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור א"ס ב"ה, וגם על נפשו האלקית, כמ"ש "אשר קדשנו במצותיו"), אבל לענין תשובה אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו ית' ולא עשה מאמר המלך, מכל מקום האור נעדר וכו', וכמאמר רז"ל על פסוק מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל קריאת שמע של ערבית או וכו', דאף שנזהר מעתה לקרות קריאת שמע של ערבית ושחרית לעולם אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פעם אחת. והעובר על מצות לא תעשה על ידי שנדבק ברע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה... לכך אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יום הכפורים, כמו שכתוב "וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וגו' לפני ה' תטהרו", לפני ה' דייקא, ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא חס ושלום במצות עשה, ובפרט בתלמוד תורה. ואדרבה ארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז וכו' אף שהן כריתות ומיתות בית דין ולא ויתר על ביטול תלמוד תורה...

והנה מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד, דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך חס ושלום, הן במצות עשה הן במצות לא תעשה, וזהו עיקר פירוש לשון תשובה לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו לעבדו ולשמור כל מצותיו, כמו שכתוב "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה'" וגו', ובפרשת נצבים כתיב "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו' בכל לבבך" וגו'... ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית, ואילו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין שגמר כפרתו היא על ידי יסורים, היינו שהקב"ה מביא עליו יסורים, והיינו כשתשובתו רצויה לפניו ית' בשובו אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה, אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא לעורר האהבה וחסד ה' למרק עונו ביסורים בעולם הזה, וכמו שכתוב "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" וכו', ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה אף בכריתות ומיתות בית דין, רק הוידוי ובקשת מחילה, כמו שכתוב בתורה "והתודו את חטאתם וגו'". ומה שכתוב ביואל "שובו עדי בכל לבבכם בצום ובבכי" וגו', היינו לבטל הגזרה שנגזרה למרק עון הדור על ידי יסורים באהבה, וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבא על הצבור, וכמו שכתוב במגלת אסתר. ומה שכתוב בספרי המוסר ובראשם ספר הרוקח וספר חסידים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין, וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמים, כמו שכתוב בתורה גבי ער ואונן ודינו כחייבי כריתות לענין זה, היינו כדי לינצל מעונש יסורים של מעלה חס ושלום, וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו, וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כי אם מיראה. (אגרת התשובה פרק א)

אך כל זה לענין כפרה ומחילת העון שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו על זה חס ושלום בעולם הבא. אמנם שיהיה לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו ית' כקודם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו היה צריך להביא קרבן עולה אפילו על מצות עשה קלה שאין בה כרת ומיתת בית דין, כמו שדרשו רז"ל בתורת כהנים על פסוק "ונרצה לו"... ועכשיו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה' התענית הוא במקום קרבן, כמו שאמרו בגמרא, שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתי לפניך וכו'. ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאד... ועל יסוד זה לימד האריז"ל לתלמידיו על פי חכמת האמת מספר הצומות לכמה עונות וחטאים אף שאין בהן כרת ולא מיתה בימי שמים, כמו על הכעס קנ"א תעניות וכו', ואפילו על איסור דרבנן כמו סתם יינם יתענה ע"ג תעניות וכו'... ודרך כלל סוד התענית היא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ב"ה כמו הקרבן שנאמר בו ריח ניחוח לה'... (שם פרק ב)

והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא א' פעמים רבות, דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא... דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם. ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מצות עשה דאפילו עבר על כמה מצות עשה מתכפר בעולה אחת, כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים. והכרעה המקובלת בזה להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות דחטא זה...

אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, וכמו בדורות הראשונים, אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש חס ושלום כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות אפילו על כריתות ומיתות בית דין, ומכל שכן על מצות עשה ומצות לא תעשה שאין בהן כרת, אלא כפי אשר ישער בנפשו שודאי לא יזיק לו כלל... ומכל שכן מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים, כי מחמת חלישות התענית לא יכול לעסוק בה כראוי, אלא מאי תקנתיה כדכתיב "וחטאך בצדקה פרוק", וכמו שכתבו הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג' פעמים וכו', והעשיר יוסיף לפי עשרו וכו'.

ומכל מקום כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים בידי שמים בלבד, כגון להוצאות זרע לבטלה פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו, ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף... וב' חצאי יום נחשבים לו ליום אף לענין זה, וכן לשאר עונות כיוצא בהן אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה. (שם פרק ג וראה שם עוד)

ואולם כל הנ"ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה' אחר התשובה, כמו שכתבנו לעיל מהגמרא פרק קמא דזבחים דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו'. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה' באמת ובלב שלם, ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור. בהקדים מה שכתוב בזהר הקדש בביאור מלת תשובה על דרך הסוד. תשוב ה', ה' תתאה תשובה תתאה, ה' עילאה תשובה עילאה. וגם מה שכתוב בזהר הקדש בקצת מקומות שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא זרע לבטלה, והוא דבר תמוה מאד, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואפילו ע"ז וגילוי עריות וכו'. ופירש בר"ח שכונת הזוהר שאין מועלת תשובה תתאה כי אם תשובה עילאה וכו'.

הנה להבין זאת מעט מזעיר צריך להקדים מה שמבואר מהכתוב ומדברי רז"ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבין עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה, ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה... והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם ושנותיהם בנעימים.

אך הענין יובן על פי מה שכתוב "כי חלק ה' עמו" וגו' חלק משם הויה ב"ה... (שם פרק ד)

והנה המשכת וירידת הנפש האלקית לעולם הזה להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחינה פנימית, ומקור הדיבור הוא הבל העליון המרומז באות ה' תתאה כנ"ל, וזה שאמר "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", פירוש כמו חבל על דרך משל שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה... וזהו ענין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי"ה ב"ה שנמשכה ה"א תתאה כנ"ל... (שם פרק ה)

אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה כשהיתה השכינה שורה בישראל בבית המקדש, ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק על ידי נפש האלקית לבדה... אך לאחר שירדו ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה, כמו שכתוב "ובפשעיכם שולחה אמכם", דהיינו שירדה השפעת בחינת ה"א תתאה הנ"ל ונשתלשלה ממדרגה למדרגה למטה מטה עד שנתלבשה השפעתה בי' ספירות דנוגה המשפיעות שפע וחיות על ידי המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם לכל החי הגשמי שבעולם הזה וגם לכל הצומח, ואזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמיות כמו שאר בעלי חיים ממש כמו שכתוב "נמשל כבהמות נדמו". ואדרבה ביתר שאת ויתר עז...

והנה יעקב חבל נחלתו כתיב, על דרך משל כמו החבל שראשו א' למעלה וראשו השני למטה, אם ימשוך אדם בראשו השני ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כמה שאפשר לו להמשך, וככה ממש בשרש נשמת האדם ומקורה מבחינת ה"א תתאה הנ"ל הוא ממשיך ומוריד השפעתה על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסט"א כביכול שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו, ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה לכן הוא נוטל חלק בראש. וזהו שאמרו רז"ל אין בידינו לא משלות הרשעים וכו'. בידינו דוקא, כלומר בזמן הגלות אחר החורבן, וזוהי בחינת גלות השכינה כביכול להשפיע להיכלות הסט"א אשר שנאה נפשו ית'. וכשהאדם עושה תשובה נכונה אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו, כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה, וזהו תשוב ה"א תתאה מבחינת גלות, וכמו שכתוב "ושב ה' אלקיך את שבותך", כלומר עם שבותך, וכמאמר רז"ל והשיב לא נאמר וכו'. (שם פרק ו)

ואולם דרך האמת והישר לבחינת תשובה תתאה ה"א תתאה הנ"ל הם ב' דברים דרך כלל. הא' הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקית שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב"ה לבירא עמיקתא הן היכלות הטומאה וסט"א, ועל מקורה במקור החיים הוא שם הוי"ה ב"ה, וכמו שכתוב "וישוב אל הוי"ה וירחמהו", פירוש לעורר רחמים על השפעת שם הוי"ה ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט"א הטמאים להחיותם על ידי מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות... היא בחינת גלות השכינה כנ"ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות, כמו שכתוב בסידור בהערה עש"ב...

והב', לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א אשר כל החיותה היא רק בחינת גסות והגבהה כמו שכתוב "אם תגביה כנשר" וגו'. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה, והיינו על ידי לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'... והאיך נשבר הלב ונדכה, הנה מעט מזעיר הוא על ידי סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך, כמאמר רז"ל על פסוק "ולבי חלל בקרבי" , שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה והעברת רוח הטומאה דסט"א הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה כנ"ל, וגם לעקור נשמתו ונפשו האלקית מחיי החיים ב"ה והורידה למקום הטומאה והמות... (שם פרק ח)

והנה אחרי העמקת הדעת בכל הנ"ל יוכל לבקש באמת מעומקא דלבא כרוב רחמיך מחה פשעי וכו', כי אזי תקבע בלבו באמת גודל הרחמנות על בחינת אלקות שבנפשו ושלמעלה כנ"ל, ובזה יעורר רחמים העליונים מי"ג מדות הרחמים הנמשכות מרצון העליון ב"ה הנרמז בקוצו של יו"ד שלמעלה מעלה מבחינת ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי"ה... ושוב אין יניקה להחיצונים והסט"א מהשפעת ה"א תתאה כנ"ל, ובזה תשוב ה"א תתאה למקומה להתייחד ביה"ו וד"ל.. וכן ממש למטה בנפש האלקית שבאדם שוב אין עונותיכם מבדילים, וכמו שכתוב ונקה מנקה הוא לשבים לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים הם החיצונים כמו שאמרו בגמרא מלפפתו וכו'. ומאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי"ה ב"ה ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית' ביחוד נפלא... (שם פרק ח)

וביאור הענין כמו שכתוב בזהר הקדש ותיקונים בכמה מקומות, דבינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים וכו', דהיינו שעל ידי שמתבונן בגדולת ה' בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינת דו"ר שכליים ובטוב טעם ודעת כענין שנאמר "לאהבה את ה' אלקיך" משום "כי הוא חייך" וכו', ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו'. וכן ביראה ופחד או בושה וכו' כנודע, אזי נקראת האם רובצת על האפרוחים וכו'. והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא... והשכל בשכלו וחכמתו ית' הוא עיון התורה דאורייתא מחכמה נפקא, וכן המחשבה במחשבתו ית' והדיבור בדבר ה' זו הלכה...

ולפי שפגם הברית בהוצאת זרע לבטלה ואין צריך לומר בעריות או שאר איסורי ביאה דאורייתא או דרבנן פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא דמחכמה נפקא... אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים... והיינו כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל... (שם פרק ט)

והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא על ידי תורה וגמילות חסדים, היא בבחינת המשכה מלמעלה למטה להיות דבר ה' ממש בפיו, וכמו שכתוב "ואשים דברי בפיך", וימינו תחבקני בגמילות חסדים, דחסד דרועא ימינא וכו'. אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא בכוונת הלב בתפלה ובפרט בקריאת שמע וברכותיה... וכן לקיים כל המצוות כמ"ש אשר קדשנו במצותיו, כמו הרי את מקודשת לי היא בחינת קדש העליון לשון פרישות והבדלה, שאינו יכול להתלבש תוך עלמין משום דכולא קמיה כלא חשיב, אלא בבחינת סובב כל עלמין הוא רצון העליון ב"ה...

וכל זה על ידי התבוננות בגדולת א"ס ב"ה בהעמקת הדעת בשתים לפניה ובפסוקי דזמרה כנודע, ומאחר שהתפלה היא בחינת תשובה עילאה צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה, וזה שאמרו רז"ל במשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופרש"י הכנעה, והיא בחינת תשובה תתאה לעורר רחמים כנ"ל... ועכשיו בדור יתום הזה שאין הכל יכולין להפוך לבם כרגע מן הקצה, אזי עצה היעוצה להקדים בחינת תשובה תתאה בתיקון חצות כנ"ל, ומי שאי אפשר לו בכל לילה על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע לפני יום השבת, כנודע ליודעים שהשבת היא בחינת תשובה עילאה, ושב"ת אותיות תש"ב אנוש, כי בשבת היא עליות העולמות למקורם וכו'... (שם פרק י)

ואמנם להיות בלבו ההכנעה היא בחינת תשובה תתאה כנ"ל, וגם השמחה בה' שתיהן ביחד, כבר מילתא אמורה בלקוטי אמרים סוף פרק ל"ד... ומה שמשבחים ומברכים את ה' חנון המרבה לסלוח, המרבה דייקא, וכמו שכתוב בעזרא ורב לסלוח, דהיינו שבמדת בשר ודם אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואחר כך חזר לסורו קשה מאד שימחול לו שנית, ומכל שכן בשלישית ורביעית, אבל במדת הקב"ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממדת הרחמים, ומדותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית... ואין זה אחטא ואשוב, כי היינו דוקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו אלא שסומך בלבו על התשובה, ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטא אין מספיקין וכו', ואף גם זאת אין מספיקין דייקא, אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו. אבל אנו שמבקשים בכל יום סלח לנו אנו מקדימין לבקש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, דהיינו שלא נשוב עוד לכסלה... (שם פרק יא)

...אבל מי שהעביר עליו הדרך חס ושלום מאחר שהעוה דרכו לתת מגרעות בקדש העליון דגרע ערכו בחינת המשכתו מה שהיה יכול להמשיך מבחינת אלקותו והארת האור מאור א"ס ב"ה אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה הרי מעוות זה לא יוכל לתקן כי אם בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן הנקרא חסד עילאה ורב חסד לפי שמאיר ומתפשט בבחינת א"ס בלא גבול ומדה מאחר שאיננו מצומצם תוך העולמות אלא בבחינת מקיף עליהן מלמעלה מריש כל דרגין עד סוף וכו', וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו ואתערותא דלתתא אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש העליון, ומחדש אורן וטובן ביתר שאת ויתר עז בבחינת אור חדש ממש, לכן אמרו במקום שבעלי תשובה עומדין וכו'. והנה עיקר התשובה היא בלב, כי על ידי החרטה מעומקא דלבא מעורר עומק אור העליון הזה, אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות עליונים ותחתונים צריך אתערותא דלתתא ממש בבחינת מעשה, דהיינו מעשה הצדקה וחסד בלי גבול ומדה... ועל ידי זה נתקנו כל הפגמים שפגם האדם בעונותיו למעלה בעולמות עליונים ותחתונים, וזה שכתוב "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח", לפי שהקרבנות הן בבחינת שיעור ומדה וגבול, מה שאינו כן בצדקה שיוכל לפזר בלי גבול לתקן עונותיו... (אגרת הקדש י)

נפש החיים:

וכל זה מרוב טובו וחסדו הגדול ית"ש להצדיקנו להטיב אחריתנו, לזאת הפליא עצה וקבעם בענין זה שכל בחינה מהג' אלו תתקשר בהבחינה שעליה כדי שעל ידי זה יוכל האדם לעלות ולהתקשר ממטה למעלה מעט מעט לפי רוב עסקו בתורתו ועבודתו ית"ש וטהרת לבו ואהבתו ויראתו, עד שיעלה ויתדבק בצרור החיים כביכול את ה' אלקיו ית"ש.

זאת ועוד אחרת, כי יש כמה עונות שהנפש החוטאת באחת מהנה נתחייבה כרת או אבדון חס ושלום, וענין הכרת הוא שבחינת הנפש נפסק ונכרת משורשו העליון וירתק החבל שהיה קשור ומדובק בו עד הנה על ידי התקשרות הנ"ל, וכמו שכתוב בזוהר תרומה הנ"ל, ואית נפשא וכו' דכתיב בה ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה', מאי מלפני, דלא שריא עלה רוחא, וכד רוחא לא שריא עלה לית לה שותפו כלל במה דלעילא וכו'... ולבל ידח ממנו נדח גזרה רצונו ית' שלא יוכרתו חס ושלום לגמרי כל היו"ד חלקי בחינת הנפש רק הט' בחינות התחתונים מכחה דילה ולמטה הם הנכרתים, אבל בחינה העליונה סוד הכתר דילה אינה נכרתת, שמצד דביקותה והתקשרותה עם בחינת הרוח כנ"ל נדונית כבחינת הרוח שאין בו כרת, כמו שכתבנו להלן, והוא מחסד העליון ב"ה שעל ידי בחינת הרוח, היינו על ידי ודוי דברים מלב שהוא בחינת רוח כנ"ל, יתעלו גם הט' בחינות הנפש להתקשר כולם בבחינת הרוח כמקדם.

וכן אם פגם וקלקל חס ושלום בחינת הדבור שלו על ידי עונות התלוים בדבור בלשון הרע וכיוצא, או שארי עונות התלוים בשרשם בבחינת הרוח ונתקלקל בזה בחינת הרוח... מצד שהבחינה העליונה סוד כתר שלו קשור ודבוק לעולם בבחינה התחתונה של הנשמה כנ"ל יוכל הוא להתקן על ידי בחינת הנשמה בהרהורי תשובה במחשבת הלב שהוא בחינת הנשמה.

אבל בחינת הנשמה אינה נפגמת כלל לעולם, כי מקור שרשה הוא מעולם המשומר ממגע זרים ודבוקה לעולם בשורש הנשמה כידוע... (שער א פרק יח)

וזהו ענין הכתוב (משלי י"ח) "רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה", רוצה לומר המחלה וחלאת העון של בחינת הנפש (שסתם רוב העונות מצויות בבחינת הנפש, שהיא התחתונה הקרובה אל הס"א רגליה יורדות מות, וכמו שכתוב "נפש כי תחטא", החטאים האלה בנפשותם והרבה כיוצא), יכולה היא להתקן וגם לעלות על ידי בחינת הרוח כנ"ל. ואם הרוח נכאה שפגם וקלקל בחינת רוחו על ידי עונות התלוים בבחינת הרוח, אז מי ישאנה, תיקונו הוא על ידי בחינת הנשמה שנקראת מי כידוע בזהר...

...לזאת הפליא עצה ית"ש וקבע הג' מדרגות נפש רוח נשמה שכל אחד מהם תתקשר בחינה הראשונה שלה העליונה בבחינת התחתונה של המדרגה שעליה, כענין השלשלת שכל טבעת ממנה קצה העליון שלה נאחזת ונכנסת תוך קצה התחתון של הטבעת שעליה, ועל ידי כן גם אם יכרת הנפש ותפול לעמקי כחות הטומאה חס ושלום יכולה היא לתקן ולעלות על ידי התקשרות בחינה עליונות שלה בבחינת הרוח... (שם פרק יט)

וביאור פרטות סדר תיקונם והתקשרותם על ידי התשובה שכאשר פגם האדם בחינת נפשו או אף עם גרם חס ושלום שנפסקו ונכרתו כל הט' ספירותיה מחכמה ולמטה מהתקשרותה הנ"ל ותרד פלאים לעמקי מצולות הקליפות חס ושלום, אז על ידי ודוי דברים באמת מעומקא דלבא בעקימת שפתיו בחינת נפש דרוח מעורר בקול דברים שלו עד לעילא ולעילא וגורם שיתאצל תוספת קדושה ממנו יתברך עד שורש הנשמה תחילה ומשם לנשמתו ורוחו, והרוח מבהיק אורו הגדול הנשפע עליו גם על בחינת הנפש, מצד ההתקשרות שנשאר עדיין ביניהם כנ"ל לכלות ולהתם הכחות הרע ומדרגות הטומאה ולהוציא ממסגר אסיר כל בחינותיה ולחזור ולשרשם כבראשונה עם בחינת הרוח.

וכן אם פגם וקלקל בחינת רוח חס ושלום, בדבורים אשר לא טובים או בשאר עונות התלויים בבחינת הרוח, וביטול תורה כנגד כולם, והגביר לעומת זה כח רוח הטומאה רחמנא ליצלן, ואז גם נפשו אינה שלימה כמקדם, כי היא מקבלת שפע חיותה ואורה על ידי הרוח כידוע, הנה על ידי החרטה אמיתית בלב ומתמרמר על גודל חטאו, כענין צעק לבם אל ה', ומהרהר הרהורי תשובה במחשבה שהיא משכן נצוצי אור הנשמה מעורר גם כן עד לעילא להשפיע תחלה תוספת קדושה ואור על שורש הנשמה, ומשם לנשמתו והיא מבהקת זיו אורה שנשפע עליה גם על בחינת הרוח, וזבחי אלקים רוח נשברה ושובר כח רוח הטומאה שהגביר בעונו, ומטהר בחינת רוחו הקדוש להתקשר בבחינת הנשמה כבתחלה, ומשם ממילא יושפע גם על נפשו להשלימה בשלימותה הראשון.

וכן אם חטא חס ושלום במחשבה אשר לא טהורה, וגרם בזה שיסתלקו מעליו נצוצי זהר נשמתו שהיתה עד הנה בהלו נרה עלי ראשו, אז על ידי עסק התורה בבינה יתירה בעומק תבונתו מעורר שיתאצל תוספת קדושה על שורש נשמתו, ומשם לנשמתו להחזירה שתאיר עליו אורה להשכילו בתורה הקדושה בבינה יתירה בסתרי טהוריה, ומאותו הקדושה והאור משתלשל ונשפע גם על רוחו ונפשו להשלימם בשלמותם. (שם פרק כ)

...ומאחר שכל העולמות בכלל הם מקושרים ומיוחדים כאחד ממילא גם כל העולמות מרגישים מעט במקצת מזה הפגם, ואינם חוזרים לאיתן בריאותם ותקונם האמיתי כמקדם עד אשר יתרוקנו אלו כחות הטומאה, על ידי קיבול האדם עונשו הראוי לו... או על ידי התשובה שלימה אמיתית שמגעת עד שורשה העליון הנקרא עולם התשובה עלמא דחירו ונהירו עלאה דכלא, ומשם מתעורר ונמשך אור עליון קדוש, אשר הוא מי מקוה טהרה לרחוץ ולטהר כל לכלוך פסולת כחות הטומאה והם בטלים וכלים, והוא ענין הכתוב "אם רחץ א-דני את צואת בנות ציון", וכן "וזרקתי עליכם מים טהורים" וכו'. (שער ב פרק ז)

...בא וראה כמה גדולה כחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מע"ז שבידם, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו', כי עיקר התשובה שלימה האמיתית שהיא מאהבה הוא רק על ידי עסק התורה כראוי, כמו שכתוב במעלות התורה אוהב את המקום, וכמ"ש השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, ובזוהר ויקרא כ"א א' כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקב"ה, ומאן דקריב לאורייתא קריב ליה קב"ה בהדיה, כי על כל פשעים תכסה אהבת התורה... (שער ד פרק לא)

או הכונה אל תהי רשע בפני עצמך, כי לפעמים היצר הרע תופסו בזה לאמר הלא כבר אתה בשער נו"ן משערי הטומאה ולא יועיל לך תשובה ולא תעמול לריק אך עשה מה שלבך חפץ, לזה אמר אל תחזיק עצמך ברשע כל כך כי מכל מקום יועיל התשובה, כמו שאמר הכתוב "תשב אנוש עד דכא" וגו'. (רוח חיים ב יג)

הכתב והקבלה:

שם העיר כשם בנו חנוך - לדעתי הודיענו הכתוב קריאת שם בנו ושהעיר אשר בנה היה קורא בשם חנוך להודיענו כי אחר שיצא קין מלפני ה' שמח מפני שנתקבלה תשובתו לפני אב הרחמים, והיה משתדל להמציא תחבולה להרגיל בו נפשו מיום ההוא והלאה להתחנך במעשים רצויים לפני ה', כי כעת נתן אל לבו כמה קשה עליו לשרש שרשי טבעו הרע שהיה בו עד הנה אשר ממנו היה פורה אליו רוש לתענוגי תבל עד שהגיעה ההשחתה אל נפשו להתגעל בהריגת נפש אחיו הצדיק, לכך המציא עצה בנפשו לקרא שם בנו ושם עירו חנוך, ושם זה יהי לו לאות וסימן תמידי להזכירו שהוא כתינוק הנצרך אל החנוך והרגילות להתרגל מעט מעט להתקרב אל ה', ובכל שעה שיעלה שם זה על שפתיו יתעורר לשום מחשבתו על כל תנועה שבמזג טבעו הרע וישמור את נפשו לבלי הלכד עוד הפעם ברשת אשר יטמין למוקש אדם... (בראשית ד יז)

יכפר עליכם לטהר - הוסיף לשון טהרה אחר כפרה יורה שיש בתשובה הכח להפוך הזדונות כזכיות, כי יש בלשון טהרה שתי כוונות, האחת הסרת הלכלוך והפסולת, כמו "זהב טהור", והשנית זריחת זהר ובהירות כמו "עצם השמים לטוהר", ומשתי טהרות אלה דבר הכתוב, אם אתם תשתדלו להטהר ולהסיר מכם כל סיג החטאים וחלאת הפשעים, אז ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, כלומר יכפר ויקנח חטאתיכם ויסיר לכלוכם, ועוד יוסיף שהמלוכלך בעצמו יהפך להיות מצוחצח לאור זהיר ובהירות, שהזדון עצמו יתהפך לזכות. (ויקרא טז ל)

כי תשוב אל ה' - ולמעלה אמר ושבת עד ה' אלקיך, וכן בנביאים פעם מחובר תשובה במלת אל ופעם במלת עד, "שובה ישראל עד ה' אלקיך" "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע)... וטעם שנויים אלו נראה לי שהוא בשנויי סבות המביאות אל התשובה, אם התשובה היא מפני יראת העונשים לבד, אם מצד אהבת ה', כי אם התשובה היא מיראת העונש שאין העון נמחק לגמרי, כמאמרם שהזדונות נעשות כשגגות, ורושם החטא עדן מחיצה מבדלת בין האדם למקום ב"ה, בזה מחובר מלת עד עם התשובה, כי אף שבתשובה זו יתקרב האדם גם כן אל ה', בכל זאת רושם השגגה נשאר עדיין מסך מבדיל בינו למקום ב"ה, וענין השבה עד ה' אלקיך כענין בא עד הבית, שטעמו התקרבות אל הבית עד שעומד סמוך אליו בריחוק מקום קצת. אמנם אם התשובה היא מאהבת ה', שבזה יתעלה מעלת השב עד שהזדונות נעשות כזכיות, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי יתעלה בזה אל דבקות ה' הגמורה, על תשובה מעליתית זו מחובר תמיד התשובה עם מלת אל ה'... (דברים ל י)

מלבי"ם:

...אמרו בטעם קרבנו של אהרן שהקריב עגל לחטאת לשלוח דורון אל השטן, והוא על פי הנודע כי יגדל החטא לפי ערך האיש שעשה אותו, שגם חטא קטן יגדל מאד אם עשה אותו אדם גדול. וכן תקטן התשובה והזכות לפי ערך האדם, רוצה לומר שהתשובה והזכות אשר תספיק לאדם הפחות לא יספיק לאיש המעלה, ולכן יצויר שהתשובה שעשה האדם על חטאו שנתקבל ברצון בהיותו במדרגה קטנה לא תספיק אחר שעלה אל מדרגה למעלה ממנו, שאז יתעורר החטא ויגדל לפי מדרגתו עתה, ותתמעט הזכות לפי מדרגה זאת. ועל פי הנחה זו אמר משה לאהרן שהגם שכבר קבל הקב"ה תשובתו ונרצה לו, הנה עתה שיבא למקדשי א-ל לשרת בכהונה גדולה יתעורר המקטרג להשטינו לפי גודל קרבתו אל האלקים עתה, שלפיהו קטנה תשובתו וגדל חטאו למעלה ראש, ולכן צוהו להקריב עגל לחטאת על מעשה העגל... (ויקרא ט ב)

כי קרוב אליך הדבר מאד - ...ויתכן כי המצוה הזאת יכוון על מצות השובה שצוה שכשיהיו בגולה ישובו אל ה', שלא יהיה להם התנצלות איך נוכל לשוב אל ה' הלא אין לנו נביא, ואין אנו יודעים הרבה פרטים בעניני המצות כמעשה הקרבנות ובמצות התלוים בארץ, ויש פרטים שבלעדם אי אפשר לקיימם, ואין לעשות להלכה למעשה רק על ידי נביא או על ידי בית דין הגדול שיש להם המסורת מדור דור, על זה ישיבם, האם צויתיכם שתעשו שמה כל המצות, הלא רק צויתיכם שתהיה לכם תשוקה אמיתית בלב ונפש לכשתהיו בארץ תקיימו, והלא יהיו שם נביאים וחכמים והם יודיעוך פרטי מעשה המצות... (דברים ל יד)

רחצו - על ידי חרטה ועזיבת החטא, ולא שטיפה לבד אלא הזכו - היטב, רוצה לומר תשובה מאהבה שיתהוו מהעונות זכויות. הסירו רוע מעלליכם - בעבירות שבין אדם לחברו שהעוון עדיין קיים עד שיחזיר הגזל, יפייס במוציא שם רע וכו'. (ישעיה א טז)

יעזב רשע - שחטא מצד התאוה, ואיש און - שחטא במינות וכפירה, וישוב אל ה' - שמכיר כי הוא הבורא ושב מאהבה. ואל אלקינו - המשגיח בפרטות וגומל, ושב מיראת עונש. (שם נא ז)

אם תשוב - רוח הקדש משיבה שאם יתחילו לשוב יראה להם דרך התשובה. (ירמיה ד א)

החזיקו בתרמית - תשובתם ברמאות לכן אינה מתמדת, הקשבתי - דברי תשובתם, אי איש נחם - ושבים רק מפני הצרה ולא מחרטה, כסוס שוטף - נרתע אחור רק כדי שישוב להסתער ביתר עוז. (שם ח ה וו)

והשיבו - אל תשובו מיראה כי אם מאהבה, שעל ידי זה תשיבו פשעיכם עד שיהיו מהעונות זכויות. השליכו - ואם לא באתם למדרגה זו שובו לכל הפחות מיראה להשליך כובד הפשעים. והשיבו - ועל ידי זה תבואו לתשובה מאהבה. (יחזקאל יח ל)

רש"ר הירש:

ואמרתם - לא ואמרתם להם, בדומה ל"והגדת לבנך", אלא סתמית, אין התורה מצפה, כי דור שקוע בחומרנות מתנכרת לה' ישפר מעשיו לשמע דברי מוסר, אבל שמא בראותו דוגמה של קיום מצוה בכינות ובהתלהבות מודעת... (שמות יב כז)

והתודה - מצות וידוי נזכרת כמעט תמיד רק בלשון התפעל, לא לאדם בעיקרו של דבר אף לא לה', שהוא מכיר את החטא, ואינו זקוק לוידוי - אלא לעצמו יודה החוטא על חטאו, לעצמו יודה שהוא חטא. הודאת החוטא בפני עצמו היא הצעד הראשון לשיפור מעשיו. והן אין אדם רשאי להקריב קרבן, אלא אם כן קיבל על עצמו לתקן את דרכיו, כי ההחלטה לשוב בתשובה מונחת ביסוד הקרבן, הקרבן רק משמש לה ביטוי חיצוני, אולם אין אדם מגיע לידי החלטה זו אלא אם כן יכיר את עצמו בלא אשליות ויודה על החטא שחטא... (ויקרא ה ה)

...יכולת האדם לחטא טבועה בעומק מהותו ואיננה מתנתקת ממנו, ואילו החטאת מורה ופועלת שהאדם מסוגל לשוב מחטאו, והתעלות האדם מן החטא היא כפרה על יכולתו לחטוא. המעשים הטובים שהוא עושה בחירות הם תוצאה ברוכת א-ל של יכולתו לחטוא, ובלשון מצות ראש חודש, עטרת תפארת, הלבנה המתחדשת מגלה את כל עומק חכמת הבורא, שחלק לירח את הכושר להאפלה זמנית, ושמא זו היא משמעות מאמר החכמים שנאמר על פסוק שלנו, מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח (שבועות ט' א'). החטא הנעשה בידי אדם הוא הרע היחיד המצוי בעולמו שלהקב"ה, חסרי לב שואלים על שום מה נתן ה' לאדם את היכולת לחטוא, התשובה לשאלתם תינתן על ידי החוטא השב בחירות לטהרה מוסרית, שכן מעולם לא היה מגיע למעלה זו אלמלא ניתנה לו היכולת לחטוא, ונמצא שאותה תשובה מצדיקה כביכול את הבורא. כל נצחון על החטא הוא כפרה על היכולת לחטוא, שהבורא ברא בה את האדם לאדם. וכל ראש חודש דורש מאתנו להביא "כפרה זו על מלאכת הבורא"... (במדבר כח טו, וראה שם עוד)

...רק רוצח בשגגה שחזר לביתו מאבד את משרתו ואת מעלתו, ואילו שאר כל עוברי עבירה שבאו על ענשם ותיקנו את מעשיהם חוזרים למעלתם ומשרתם והם רשאים גם למלא את מקום אבותיהם במשרה ובמעלה, ולא עוד אלא אפשר לבחור בהם לכל מעלה ולכל משרה חדשה שהם ראוים לה. (שם לה כח)

והיה כי יבואו עליך - מאות שנות היסורים של ישראל הביאו על העם מבחנים קשים, ולא פעם היתה משמעותם סתומה, עתה מתאר הכתוב את המטרה הגדולה שייסורים אלה מובילים אליה.

והשבות אל לבבך - לעיל בפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" (ד' ל"ט) היינו סבורים שזה פירוש "השב אל לב", להחזיר דבר לתודעה או לתשומת הלב אחרי שנשתכח או עומד להשתכח, אולם נראה שפסוק זה וכן גם "ולא ישיב אל לבו" (ישעיה מ"ד י"ט) מסייעים לפירוש אחר. מסתבר שהכרת העובדות שמחוצה לנו נתפסת כפעילות רוחנית המכוונת כלפי חוץ, אולם הדבר שהוכר בדרך זו מובא אחר כך לדין המחשבה השופטת והמסיקה מסקנות, ופעילות זו נתפסת כפעילות מחזירה המכוונת מן החוץ כלפי פנים. היא מחזירה את מה שהוכר בעולם החיצוני ומביאה אותו אל הלב פנימה...

וכן כאן כל הברכות והקללות שיבואו עליך נכתבו מראש בספר הזה אלפי שנים לפני בואן, וכאשר כולן יתקיימו בך, תחזיר ללבך את כל הנסיונות האלה של מהלך גורלך החיצוני, תשיב אותם אל לבך פנימה כדי להרהר בהם ולחשוב עליהם, וכמסקנה מכך, ושבת - תשוב אל ה' ולתורתו בכל לבבך ובכל נפשך, ותרכוש גם את לב בניך לנאמנות דומה לה' ולתורתו, שכן נסיון אלפי השנים שעברו עליך כבר יעיד בפניך על ה' ועל תורתך האלוקית, ועדות זו תהיה חתומה לעד על לוח לבך... (דברים ל א)

וצדקתך - בתשובה אתה מבטל את שרשרת הסבות, שלפיהן על החוטא להענש, כמו שאמרו רז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. (תהלים עא יט)

תרב גדולתי - אחר הצרה באתי למדרגה שלא הייתי משיגה בלעדיה, כח זה תארוהו חז"ל בגדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות. (שם שם כא)

אחרי יום התרועה בא שבוע ימים של תשובה, והסיסמא היא: תשובה ונסיגה.

נסיגה? מי זה יעיז להעלות על שפתיו קריאה כזאת בתקופתנו, תקופת הקידמה? הלא כל פה מלא שבח ותהילה על התקדמותנו הגדולה, ומה הדיבורים הללו על נסיגה? אולם לאט לך, אלוקיך הוא זה המעיז לקרא אותך לתשובה, וכלום שוטה אתה עד כדי כך, שהנך נכנע למלים של סרק? שמא לא היית עד כה אלא טועה, ומה שנחשב בעיניך כקידמה אינו אלא נסיגה? אולי התשובה שהנך מקבל היום על עצמך היא היא הקידמה האמיתית? אם תוסיף להיצמד בדרך בה הלכת עד כה, תמשיך לסגת עוד יותר ותתרחק מן התכלית של שלימות אנושית, בעוד שהדרך הנקראת תשובה תקרבך אל התכלית הזאת. כל ההבדל הוא בזה, אם המטרה האמיתית היתה לנגד עיניך או מאחורי גבך, להתקדם תמיד כשאתה צועד בדרך הנכונה, לסגת תמיד אל הדרך הנכונה באם סטית ממנה - זו כל חכמת החיים. אם ברגע של חולשה סטית מן הדרך הישרה, הרי אם לא תחזור בתשובה תלך ותתרחק יותר ויותר מן המטרה אשר הציב לך השי"ת. למה זה אינך שם לבך אל הקריאה, תשובה? מדוע הנך מלעיג על קריאה זו ומתיימר בלבך, "אני לעולם אינני טועה", ואפילו אינך שוקל את האפשרות שאתה הטועה והסוטה מן הדרך? למה לא תיענה לקול התרועה המחייב לבדוק את כל מסכת חיינו ולתת דין וחשבון על כל מעשי גופנו ורוחנו, על כל מחשבותינו רגשותינו, דיבורינו, הנאותינו ושאיפותינו...

שמא תאמר, אינך יכול עוד למצוא את הדרך חזרה, יותר מדי הכעסת את אביך שבשמים משיוכל לסלוח לך. ואף אם יסלח לך, אין הסליחה עשויה להועיל לך, מאחר שכל עסקיך, ברית נשואיך וחינוך בניך, כבר נתבססו יותר מדי על החטא. במקום שזרעת עוון לא תצמח ישועה, ואם גידלת שקר עליך לקצור קללה. גם אם רוצה אתה לחזור אינך יכול להשתחרר מכבלי הבושה, כי אין בך העוז והאומץ לשאת את לעגם של חבריך וקרוביך אשר יגנו אותך בשל חוסר עקביותך. ויתירה מזו, שוב אינך מרגיש בטעמם של חיי מוסר וקדושה, קהו רגשותיך מלחוש את האושר הנובע מן הידיעה שקיימת את מצוותך, אינך מסוגל לכבוש את יצריך והנך עומד חסר אונים מול אויביך האורבים לך בקרב לבך אתה!

אף על פי כן חזור בתשובה! הנה בא יום הכפורים! אפילו חטאת כל ימי חייך, אפילו היו כל מעשיך מחשבותיך ודיבוריך אך גידוף וניאוץ כלפי שמים... בכל זאת הנה יום הכיפורים בא! לא פעם אחת בלבד אמר ה' "סלחתי", אלא הוא חוזר ואומר וסולח ומטהר. אתה עשה את שלך, הרחק מביתך את כל אשר רכשת באמצעות החטא, פייס את אחיך אשר הלבנת את פניו, הקם את חברך אשר נפל באשמת גאוותך, הסר ממך ומביתך כל מה שמנוגד לרוח התורה, תקן את ברית נשואיך, את חינוך בניך, את משאך ומתנך עם הבריות, את תאוותיך ושאיפותיך, אחרי כן בא אליו, אל אביך שבשמים, אשר הוא חפץ בשוב הרשע... (במעגלי שנה א עמוד נא)

צאו וראו מה נאצלת וזכה היא ארשת פניהם של החוזרים בתשובה. הם העבירו את עצמם תחת ביקורת מדוקדקת אם לא זילזלו חלילה באי אלו מצות, אם לא הקפידו לקבוע שעות לתורה, אם לא חטאו מתוך קלות דעת, מתוך מיעוט אמונה ולהיטות יתירה אחרי חיים גשמיים. ובכל מקום שמצאו בו פגם בטהרה, הקימו בו מחדש את מזבח הקודש של קיום המצות ושמירת הטהרה, ותשוב שכינת השבת והחגים לשרות על ביתם ועל סביבתם.

הם סקרו את חיי המשפחה, חיי האישות, חיי הבית וחינוך הילדים - אם הכל כשר בעיני ה'. הבעל והאשה מסרו לעצמם דין וחשבון על יחסיהם ההדדיים, על יחסם כלפי הוריהם וכלפי ילדיהם ואחיהם וקרוביהם וידידיהם.

הבעל שאל את עצמו, אם קיים תמיד את הבטחתו החגיגית "הרי את מקודשת לי", אם תמיד אהב אותה וכיבדה כראוי, כמו שאמרו חז"ל "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, והמדריך את בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאם סמוך לפרקם, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך (יבמות ס"ב).

האשה שאלה את עצמה, אם תמיד היתה היא לבעלה רעיה נאמנה ומסורה, בלב שלם ובטהרה, עד שהיתה ראויה לברכת ה', אשר שילב את שמו בין האיש והאשה. ושניהם שאלו את עצמם, אם היו תמיד שותפים בלב אחד לשמחה ולצער, כך שכל שמחה הוכפלה וכל צער הוקל על ידי זה ששניהם סבלוהו יחד.

ההורים שאלו את עצמם, אם עשו הכל כדי שילדיהם יאהבו ויכבדו אותם כראוי, ואם תמיד היו ראויים לאהבה ולכבוד, אם שמרו על ילדיהם כעל פקדון יקר, שנמסר לידם מתוך אימון, ואשר שומה עליהם לטפחו ולחנכו לחיי טוהר וקדושה על פי ה'. ואם נזהרו לבל ינתק החוט העדין שבו קושר ה' את לב ההורים אל לב ילדיהם, ולבל יסטו הילדים מן הדרך אל ה' כתוצאה מהפרעת שלום הבית או מאדישותם של ההורים כלפי ילדיהם...

גם קרובי וידידי המשפחה בדקו את עצמם, אם כיבדו תמיד את זכותו של הזולת ונהגו זה בזה אהבה אחווה ושלום ורעות, שכן אין לך אוצר יקר יותר למין האנושי, מאשר שלום בית, שלוות נפש והרחבת הדעת... 

כל אלה משלימים את המפעל הנשגב ששמו תשובה. (שם קד, וראה שם עוד)

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז ל').

אכן, הקב"ה בעצמו יעשה את הנס הזה, הוא אשר ברא את חוק הטבע הגשמי ואת הכבלים הקושרים את האדם לעקבות מעשיו, והוא גם "אלוקי הרוחות לכל בשר", הוא גם ברא את החירות, את רוח החופש האלוקי אשר נתן באדם, לפני אל זר הנכם מרותקים בכבלים, אבל לפני ה' - תטהרו!

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" - הוא, המושל בכל, יפריד ביניכם ובין עברכם. הוא יגן עליכם, ימחה את עקבות חייכם בעבר, יבטל את התוצאות הטבעיות הנובעות מהם, ויעצור את הגלגל החוזר של רוע הגזירה אשר לפי החוק הטבעי מן ההכרח שיפגע בכם. בצל כנפיו תטהרו מכל חטאותיכם, מכל משגיכם ומכל סטיותיכם אשר סטיתם מן הדרך הנכונה. אולם, שומה עליכם לעשות ככל הניתן בידכם לעשות כדי לחזור בתשובה שלמה. עליכם לפייס את הזולת ולהתרצות עם חבריכם, למען תתייצבו עם עברכם ועם עתידכם לפני ה' ותעמדו לפניו חדורי אמת ואמונה, כי הוא לפי שמו הטמיר והנעלם הנו גואל האנושות כולה, שהוא חי עולמים, היה הוה ויהיה, לפניו, לפני ה' תטהרו!

על כן פנו אליו, התנשאו לקראתו, התרחקו ונוסו מאל נכר. עם מלוא ההכרה בשחיתות עברכם ועם כל רגשי הציפיה לחרות ולגאולה בעתיד, גשו לפניו והטהרו!

האם נוכחתם לדעת, כי כל הנאותיכם ומעשיכם האסורים לא הוסיפו לכם אושר, וכי כל הנאה פסולה וכל מעשה המלעיג על מצות ה' אינם אלא חותרים תחת אושר לבכם וביתכם? ההנכם מרגישים כי כל שאיפותיכם הפסולות רק מדלדלות ומרוששות אתכם, וכי דלים אתם אפילו מן היתוש הזעיר, אשר ביום קיומו עלי אדמות הנהו ממלא את שליחות בוראו... על כן בעמדכם כך לפני ה', עניים ודלים, עליכם להתוודות לפניו מתוך הכרה ברורה שלא תוכלו להמשיך בחייכם הנפסדים ולשלוט בעולם השקפותיכם המוטעות. צומו והתפללו עד אשר יאמר ה' תטהרו! למען תמשיכו בחיים מטוהרים ותשלטו בעולם לפי דעת ה'... (שם עמוד קיב)

העמק דבר:

לא תשמעו לי - לעשות לשמי, ואף על גב שכבר הגיעו לחמורות מזה, מכל מקום אם רוצים לשוב אי אפשר אלא באופן שיתחילו לעשות לשם ה', דבזה יחליפו כל הליכות המדינה, אבל כל זמן שאין מגיעים לזה הדרך הרי עומדים בדרך רע. (ויקרא כו יח)

כי העמלקי והכנעני - ביאר להם דנהי שלא תהיה מגפותם בדרך עונש, שהרי תשובה היא כתריס בפני הפורענות, מכל מקום במקום שאי אפשר להנצל אלא בדרך נס, אין התשובה שלא כהוגן מגינה. (במדבר יד מג)

ושבת עד ה' אלקיך - כמשמעו תשובה על עונות, ושמעת בקולו - ללמד בדיוק התלמוד ובפלפול המביא להוראה... (דברים ל ב)

ואתה תשוב ושמעת - כבר ביארנו משמעות זה הלשון עיון ודקדוק התורה שבכתב, ומגיד המקרא שבבואם לארץ ישראל ויגיעו למעשה כמה דברים שהיה העיון עד כה הילכתא למשיחא ולא למעשה על כן עתה בבואם לידי מעשה תשוב ושמעת בקול ה' - תחזור לעיין להוראה למעשה... (שם שם ח)

משך חכמה:

והאנשים אשר שלח משה - ספר הכתוב כי לא הועילה להם התשובה שאמרו חטאנו, מפני שלא היתה תשובת המשקל, התשובה הטהורה, רק אחרי אשר כבר מתו האנשים מוציאי דבת הארץ ויהושע וכלב חיו מן האנשים ההם, וראו כי שקר דברו בה' ובארצו, לכן אמרו חטאנו, ואין זה תשובה גמורה. ועל כיוצא בזה אמרו "ארפא משובתם" בגדר רפואה, כי אינו מסיר החטא רק מכאן ולהלאה אבל לא פרח החטא, שזה עקירת החטא למפרע. והנה השב שלא בתשובת המשקל נתכפר לו, אבל שיעשה לו נסים שלא על פי דרך הטבע זה אינו מועיל... (במדבר יד טו)

ושבת עד ה' אלקיך - בילקוט (ומקצת בירושלמי) שאלו לחכמה חוטא מה ענשו, נפש החוטאת היא תמות, פירוש בלא תשובה, תורה אמרה יביא קרבן, וזה שמקבלין קרבן אפילו ממומר לדבר אחד, יעוין ריש חולין ובדברי התוספות שם, הקב"ה אמר יעשה תשובה, פירוש שאף אם הוא מומר לשבת או לג' עבירות הנקרא לשיטת פוסקים מומר לכל התורה כולה, בכל זאת אם יתעורר לעשות תשובה יתכפר וכו', הדא הוא דכתיב מורה חטאים בדרך, בדרך של תשובה, שעל ידי קידוש השי"ת יבוא לדרך התשובה, וזה והשבות אל לבבך, כי אהבת ישראל חקוקה בלבבו ושומע את אשר חרות על לבבו מהר סיני, ויזכר מחשבתו, ואז ושבת עד ה' אלקיך, כי אחרי אשר ישוב אל עמו בטח ישוב אל אלוקיו, וישוב מכסלו ורפא לו... (דברים ל ב)

מוהר"ן:

ואי אפשר לכבוד הזה אלא על ידי תשובה, ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, כי לית כבוד בלא כ"ף, והכ"ף הוא כתר בחינת אה-יה, בחינת תשובה, כי אה-יה דא אנא זמין למיהוי, היינו קודם התשובה עדיין אין לו הוויה, כאלו עדיין לא נתהווה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא, וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אז הוא בבחינת אהי"ה, היינו שיהיה לו הוויה בעולם, היינו אנא זמין למיהוי, וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמ"ש חז"ל (יומא ל"ח ל"ט) הבא ליטהר מסייעין לו... אבל קודם התשובה אזי בחינת אה-יה בהסתרת פנים ממנו, כי עדיין לא הכין את עצמו למיהוי בעולם, והסתרת פני אה-יה גימטריא דם, היינו שפיכות דמים ובזיונות, על שם (ש"א ב') "ובוזי יקלו", כי עדיין הדם שבחלל השמאלי שבלב ששם מדור היצר הרע, כמ"ש (קהלת י') "ולב כסיל לשמאלו", עדיין הוא בתוקף ועוז, ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים, כי זה בחינת הסתרות והחזרת פני אהי"ה גימטריא דם, ותיקון לזה שיהפוך ד ם לד­ם, שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים, וכשמקיים דם לה', אז הקב"ה מפיל לו חללים חללים, כמ"ש (תהלים ל"ז) "דום לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים"... (ו ב)

וצריך לאחוז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי (משלי כ') כי בשעה שאדם אומר חטאתי עויתי פשעתי, אפילו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פנייה... נמצא שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, היינו על חטאתי עויתי פשעתי שאמר, כי עליו נאמר (ישעיה כ"ט) "בשפתיו כבדוני", כי על ידי תשובה זוכה לכבוד ה' ולבו רחק ממני, ואפילו אם יודע אדם בעצמו שעשה תשובה שלימה, אף על פי כן צריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, כי מתחלה כשעשה תשובה, עשה לפי השגתו, ואחר כך בודאי כשעושה תשובה בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השי"ת, נמצא לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי השגתו הראשונה היא בבחינת גשמיות, נמצא שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהתגשם את רוממות אלקותו, וזה בחינת עולם הבא, שיהיה כולו שבת, היינו כולו תשובה, כי עיקר עולם הבא הוא השגת אלקותו... (ו ג, וראה שם עוד)

וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמ"ש זכאה מאן דעייל ונפיק (זוהר ויקהל י"ג ב') וזה בחינת (תהלים קל"ט) "אם אסק שמים שם אתה", בחינת עייל, בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול הנך" בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב... אני לדודי בחינת עייל, ודודי לי זה בחינת ונפיק, וזה עיקר כבודו... וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל אזי הוא הולך בדרכי התשובה, וזוכה לכבוד ה'... ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו... (ו ד)

...כי כל דבר יש לו שורש, ושורש התשובה הוא ראש חודש, כי בראש חודש אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה, כשדרז"ל (שבועות ט'), וזה בחינת תשובה, והתשובה הזאת נשתלשלה בכל הנבראים בראש חודש, ובשביל זה גם קרח ועדתו מוכרחים לאיזה חרטה בראש חדש, אבל התשובה אינה מועילה לעם, כי עיקר התשובה רק בעולם הזה, כי מי שטרח בערב שבת וכו' (ע"ז ג')... (י ט)

...נמצא זהו כבודו, כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה, מקרבין עצמן לפנים מהקדושה, הן גרים שמתגיירין, הן בעלי תשובה, שגם הם היו מבחוץ, וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים זהו כבודו... (יד ב)

ועל ידי הארת שבת נתעורר העולם לתשובה מאהבה, כי שבת בחינת תשובה, בחינת (דברים ל') "ושבת עד ה' אלקיך" (דברים ל'), והתשובה היא מאהבה, בחינת "אהבה בתענוגים" (שה"ש ז'), כי אהבה בא מתענוג שבת, בחינת (ישעיה נ"ח) "וקראת לשבת עונג", ותשובה מאהבה זה בחינת לחם משנה, כמאמר חז"ל כאן מאהבה כאן מיראה, (סוטה ל"א), איתא שם גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור, על ידי תשובה מאהבה עושה חסד לשני אלפים... (נח ז)

וכלל הדברים האלה הוא, שעל ידי התורה זוכין לתשובה, דהיינו להשיב כל הדברים וכל הצירופים והאותיות שנדחו בעוונותיו למקום שנדחו ונתגרשו ממקומם, שעל ידי זה לא היה הדעת מיושב, כי כל זמן שאינם במקומם אין הדעת מיושב וכו' כנ"ל, כי על ידי העונות נתגרשין ממקומם חלקי האותיות והצירופים שבכל העולמות כפי שורש נשמתו, ובזה בחינת גלות השכינה, ועל ידי זה אין הדעת מיושב כנ"ל, ומחמת זה אין יכול לעורר רחמים כנ"ל, וצריך לעשות תשובה, ועיקר התשובה הוא על ידי התורה, שהיא עניה במקומה ועשירה במקום אחר, ומקרב ומקשר על ידי זה כל האותיות והצירופים שנתרחקו ממקומם, ומשיב כולם למקומם, ואז הדעת מיושב, וזוכה לעורר רחמים, כי עיקר הרחמים תלוי בדעת... (קה)

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" וגו' (תהלים קי"ט), כי יש חילוק גדול בעבירה שעושה האדם חס ושלום, בין אם נתעורר תיכף ומיד ושב בתשובה, אזי אפשר לו בקל לחזור למקומו, כי עדיין לא נתרחק הרבה מהדרך הטוב, כי כשעושה עבירה חס ושלום אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקולקל, ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקולקלים מאד... אבל השי"ת דרכו לקרות את האדם תיכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל, וקוראו שישוב לאחוריו, ולכל אחד קורא לפי בחינתו, יש שקוראו ברמיזה ויש בקריאה ממש, ויש שבועט בו ומכהו, וזהו הקריאה שלו, כי אורייתא מכרזת קמייהו עד מתי פתיים תאהבו פתי, והתורה, הוא השי"ת בעצמו שהוא קורא אותם ומבקשם שיחזרו אליו. ועל כן כשעדיין לא נטה הרבה מדרך הישר, אזי אפשר לו בקל לשוב, מחמת שהוא מכיר עדיין את הקול ורגיל בו, כי זה סמוך היה אצל השי"ת, והיה שומע קולו קול התורה ועדיין לא שכח את הקול... אבל כשכבר נטה הרבה מהדרך, אזי כבר שכח את הקול ואינו מכיר בו...

ודע שאלו הדרכים המקולקלים והתועים, כשאדם תועה בהם חס ושלום הרבה מאד, אפשר לפעמים שיתעה מאד וילך באלו הדרכים הנבוכים, ואזי דייקא מרוב תעותו בהם יתהפך וישוב עד שיהיה סמוך מאד למקומו הראשון... ובקל על ידי נסיון קל ישוב עוד למקומו, אבל כשהשי"ת קוראו ומזמין לו הנסיון אינו מכיר הקול, ואינו חושש לשוב למקומו. וזה הוא החילוק שבין עול ימים לזקן, כי מי שעדיין בבחרותו ועדיין לא הזקין בחטאיו, אפשר לו יותר לשוב מהזקן מחמת שעדיין הוא סמוך ולא שכח את הקול, וזה "תעיתי כשה אובד", היינו שתעיתי מהדרך הישר כשה אובד הנוטה מן הדרך כנ"ל, על כן אני שואל מלפניך "בקש עבדך", כי "מצותך לא שכחתי", הייני שתמהר לבקשני, כל זמן שאני זוכר עדיין את הקול הקריאה של התורה והמצות... (רו)

מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסוגלת לתשובה, כי יש נון שערי תשובה, ומ"ט שערים יכול כל אדם ליכנוס בהם ולהשיגם, אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השי"ת בעצמו כביכול, כי גם אצלו ית' מצינו בחינת תשובה, כ"ש (מלאכי ג') "שובו אלי ואשובה אליכם". ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי י-ה, כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים, והנה הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה, כי יש אחד, שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפילו מי שיש לו התעוררות לתשובה, אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו. ואם מגיע לשם, יכול להיות שהשער של תשובה סגור, ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה, ועל ידי אמירת תהלים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה, הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי תהלים להגיע אל השער ואות השייך לו ולפתוח השער, נמצא שזוכה על ידי תהלים לעשות תשובה. וזה בחינת (ש"ב כ"ג) "נאום הגבר הוקם על" ודרז"ל (מו"ק ט"ז ב') שהקים עולה של תשובה. וזשארז"ל (ע"א ד' ב') לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא כדי להורות תשובה ליחיד וכו'. נמצא שעיקר הוראת התשובה על ידי דוד המלך, ועיקר התשובה של דוד המלך הוא ספר תהלים, שאמרו בהתעוררות גדול מאד וברוח הקדש, עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא יכול למצוא את עצמו בתוך ספר תהלים, ולזכות לתשובה על ידי אמירת תהלים כנ"ל. (תנינא עג)

שפת אמת:

בפסוק ואברהם זקן בא בימים, בזהר הקדש שבא עם כל ההארות וכו', וזכאין בעלי תשובה דברגעא חדא מתקנים כל הימים וכו', עיין שם. פירוש זקנה הוא הכח והשרש שיש לנשמות ישראל מימי קדם אשר הם למעלה מעולם הזה, ומצד זה יש תשובה, כי לעולם יכול אדם לבטל עצמו אל השורש, וזה הכח שלמעלה מהטבע הוא גבוה יותר מכל עבודת האדם, לכן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אמנם מי שהוא צדיק גמור כאברהם אבינו נאמר עליו "זקן בא בימים", פירוש שבא לבחינת זקנה עם כל הימים והוא תשובה מאהבה, פירוש שסתם תשובה בא על ידי החטא, שמתמרמר על שנתרחק מהשי"ת, ויש תשובה מאהבה בלבד, שמבטל עצמו בכלות הנפש להשי"ת, ויודע ומבין שאחר כל צדקותיו לא התחיל בעבודת הבורא כלום, וזה שאמר "בא בימים", שהימים הביאו אותו לידי זקנה, שהוא מדת התשובה, היפוך משארי בעלי תשובה. (חיי שרה תרל"ז)

במדרש ויבא יעקב שלם... ואמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ואמרו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, פירוש לשוב לאותה הנקודה שעתידה להיות נצמח לטוב, שהקב"ה בראו בעבור זה, ובעל תשובה מעורר אותו החלק שיש לו מקודם, אבל אין זה יכול להיות בקביעות עד שיהיה תיקון הכולל, זולת לפי שעה על ידי הרהורי תשובה, אך יעקב אבינו ע"ה שהיה אדם האמת כמו שעלה לפניו ית', לכן צורתו חקוקה שם בתמידות, אכן יעקב אבינו ע"ה רצה לתקן כל בחינת העשיה... (וישלח תרמ"ג)

בפסוק הילד איננו ואני אנה אני בא. איתה דראובן פתח בתשובה תחלה, ולכן הושע הנביא שבא מראובן פתח גם כן בתשובה, כי זו תשובה שלימה שאינו מוצא לו שום מקום ומציאות בעולם על ידי החטא. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל על ענין טעות 'בצרה תקלוט כבצר', אמר ההפרש ביניהם, כי באמת בעל תשובה שיודע שעל ידי החטא אין לו מקום, אז השי"ת נותן מקום כמו שכתוב "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", וזה בצר ותוקף שניתן לבעל תשובה. אבל אם הוא סומך על זה נקרא בצרה, שסומך על זה המקום ואז אינו קולט כלל. ונראה רמז לזה בצר במדבר, פירוש אם הוא בעיניו כמדבר ואין לו מציאות אז בצר וקליטה יש לו, והיא בחינת ראובן... (וישב תרס"ד)

וב' החילוקים, הלל והודאה, נראה כי הם בחינת צדיק ובעל תשובה, כי בודאי היו אנשים צדיקים שסבלו הגזירות קשות מהרשעים היונים, והמה שמחו מאד בישועה זו, אבל האנשים שלא היו יכולין לגבור בנסיונות כאלו ונשכח מהם דרך הטוב, מכל מקום אחר כך כשנתבטלו הרשעים ונתרומם קרן צדיקים שוב נתקבלו כולם בתשובה לפני השי"ת, ולכן לשנה אחרת קבעום כשהיה הישועה לכללות בני ישראל, כי בשעת הישועה היה רק להמובחרים. ויום טוב קבוע לדורות לא שייך רק כשהוא לכל פרטי בני ישראל גם הבינונים והפשוטים, ולכן יש חילוקים במצוה זו, מהדרין ומהדרין מן המהדרין, להראות כי הימים אלו מאירים לכל מינים הנמצאים בבני ישראל. ומצוה להניחה מבחוץ, פירשו רז"ל כי אפילו האנשים אשר המה מבחוץ יכול להיות להם עליה על ידי נרות חנוכה, ואם היה דר בעליה, היינו הצדיקים, מניחו בחלון סמוכה לרשות הרבים, שיאיר גם לאנשים פחותי הערך על ידי מצות נר חנוכה. (חנוכה תרמ"ו)

ואדוני מו"ז ז"ל אמר, כי על כן תקנו בהודאה, דכתיב וירכתיה די נחש, שאינו מניח לכרוע עצמו כראוי לפני הקב"ה, כי כחו בירך... ולבאר הענין נראה כי אמרו ז"ל שצריכין לכרוע עד שיתפקקו ח"י חוליות שבשדרה. ונראה כי אחר חטא הראשון מאכילת עץ הדעת נתערב חלק מסט"א באדם, כדאיתא משכא דחוויא ועשה כתנות עור, נמצא שצריך כל אדם לתקן זה התערובות, ועל ידי הכריעה והודאה לפני הקב"ה מתטהרין הח"י חוליות ומתפתחין, כי זה הקליפה מעכב החיות שבחוליות להתגלות, לכן יש כריעה וזקיפה, כמו שאמרו כורע בברוך וזוקף בשם, הכריעה היא ביטול הקליפה וחלק הסט"א, והזקיפה התגלות החיות מחי החיים. לכן מי שאינו כורע במודים ולא תיקן בחייו חלק הנחש שבו שדרתו נעשה נחש, כי צריך האדם לייגע עצמו בימי חייו לבטל אותו חלק נחש שבו... (שם תרנ"ד)

איתא בחנוכה קוראין בנשיאים... ונאמר עוד כי מאחר שתקנו שמונה ימים ראיה שהיה זה בבחינת בעלי תשובה, ולפי שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד, אם כן נגלה להם אחר כך אור חדש ביותר ממה שהיה מקודם, ולכן עשו חינוך עתה, וגם המשכן היה בבחינת בעלי תשובה, והנה נשאר מזה חנוכה לכל שנה ושנה שנפתחין שערי תשובה בימים האלו, ולכן המצוה על הפתח, לומר שנפתח פתח לקבל הרוצה לשוב בתשובה בימים אלו ולחדש מעשיו לטובה. (שם תרנ"ח)

בפסוק ועתה אל תעצבו, איתא כי ועתה לשון תשובה, כי גם מקודם שבו השבטים בתשובה, כדכתיב אבל אשמים אנחנו, והיתה תשובה מיראה, אבל עתה עשו תשובה מאהבה ונהפך כל החטא לזכות, וזה הראה להם יוסף "כי למחיה שלחני", וכן הוא המדה כי כל הסיבות מתהוים מבעל הסיבות, ומכל מקום החוטא משתלם על חטאו, אבל כשמתקבל בתשובה נעשה מכל חטא זכות ממש... זה שאמר אל תעצבו. (ויגש תרנ"ח)

ברש"י ז"ל שגלוי לפניו שאין נחת רוח באומות לשוב וכו' טוב לי שיתקשה לבו וכו'. אם כן יש להוכיח מכל שכן מי שרוצה בלב שלם לעבדו ית', ושלא לסור מעבודתו ית', אף כי אינו מוציאו מכח אל הפועל, עוזר לו השי"ת לפנים משורת הדין, כי מדה טובה מרובה, וגלוי לפניו שעיקר רצון בני ישראל לעבודתו ית', ושאין נחת רוח לבני ישראל לנטות מרצונו, טוב לחזק לבבם ולהטות לבם אליו ית'. (וארא תרל"ב)

איתא במדרש וחנפי לב ישימו אף, הרשעים מאחר שהקב"ה מצפה שיעשו תשובה ואין עושין, אפילו באים לשוב באחרונה נוטל את לבם, לא ישועו כי אסרם. ויש ללמוד מזה קל וחומר מה מדת פורעניות מעוטה, וידו פתוחה לקבל שבים, מכל מקום ברוב פשעם נועל מהם דרכי תשובה, מכל שכן מדה טובה מרובה, הצדיקים שעושין תשובה בכל עת אפילו על עבירות קלות ושגגות, אפילו נזדמן להם עבירות שאין התשובה בלבד מכפרת, אף על פי כן הקב"ה פותח להם שערי תשובה, ועל זה נאמר "פותח שער לדופקי בתשובה", כי שערי תשובה לעולם פתוחים, רק אפילו אותן העבירות שאין תשובה מועלת להם, כדאיתא בזהר הקדש דלא חמאין אפי שכינתא, אף על פי כן הקב"ה פותח שערים חדשים לדופקי בתשובה... (שם תרס"ב)

במדרש רבים אומרים לנפשי וגו' ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי וכו', שמאחר החטא נאמר "כי תשא את ראש" וכו', ועוד במדרש כי על ידי החטא זכו למצות שקלים, עבירתן של ישראל מביאתן לידי זכות וכו'. והוא כענין שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולין לעמוד. כי כשאדם חוטא אי אפשר להתתקן עד שיתעלה למדריגה עליונה שלא נפגם שם החטא, כי באמת נשמת האדם מקושרת למעלה במדריגות רבות, וכשחטא ופגם מדריגתו, על ידי תשובה מתעלה למדריגה שלמעלה, ולכן נצרך נשיאת ראש אחר החטא... (שקלים תרנ"ה)

במדרש זית רענן וכו'... וכמו שכתוב במדרש שבאין לבית המקדש מלא עונות ויוצא נקי מן העונות, כמו כן בשבת קודש השומר שבת מוחלין על כל עונותיו, כמו שכתוב מחול לו. ובאמת בודאי לא היו יכולין לכנוס לבית המקדש להביא קרבן רק עם התשובה, דזבח רשעים תועבה, רק שבעל תשובה צריך סייעתא דשמיא להיות נקי מליכלוך העונות, ועל ידי הקרבן מתנקה... וכן הוא בשבת קודש שעל ידי תשובה יכולין להתדבק בקדושת שבת, ואז השבת מוחל ומנקה אותו מן העונות... (תצוה תרס"א)

בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל... וזה נראה פירוש דברי חז"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר אשרי אנוש וגו' שומר שבת מחללו, מחול לו. ותמהו המפרשים ממה נפשך, אי עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה. אבל נראה כי אף שעשה תשובה החטא מעכב שאינו יכול לקיים המצוה ממש כמקודם החטא, אמנם על זה מיוחדת מצות שבת, שאין החטא פוגם ומעכב במצוה זו, ולענין זה מחול לו שלא יעכב במצוה זו דשמירת שבת כנ"ל, וזה היה נחמה לבני ישראל אשר נשאר להם מצות שמירת שבת כמו קודם החטא... (תשא תרל"ז)

בשם אמו"ז ז"ל על פסוק ויבואו האנשים על הנשים, על פי מאמר רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, וזה שאמר האנשים שחטאו בזהב העגל באו בחילא סגי על הנשים שלא חטאו וכו'. וזה פירוש תשובה שלוקח לו דרך מרצון החטא איך לעשות רצון עליון, כמאמר עשה רצונו כרצונך, נמצא מחזיר רצון החטא למוטב, כי כל הרצונות אשר לא לה' המה נמצאים באדם רק כדי ללמדו דרך לעבודתו ית', ונמצא מחזיר הרצון למקומו, וזה המקום אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו, כי לא נמצא להם רצון עמוק כזה. (ויקהל תרל"ה)

עוד יתכן לפרש "והותר" לדורות, ולכן נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל הדורות... והנה לעשות משכן להשי"ת אינו באקראי, ובודאי תיקנו אבותינו במעשה המשכן כל בחינת העשיה עד סוף כל הדורות, וכאשר חכמים הגידו כי לא היו ראוין לאותו מעשה רק להורות תשובה, כי למדריגה הראשונה שהיה בקבלת התורה לא היה לנו חס ושלום כח להתקרב, ואחר החטא שהיה התיקון על פי אלה המעשים, כמו שכתוב כל נדיב לבו וכו' זהב וכסף וכו', פירוש שמקודם היתה העבודה ברוחנית בלבד כמלאכי השרת, ועתה יביאה באמצעות תרומה זו זהב וכסף וכו', ועל ידי זה נתעלו כל המדריגות התחתונות, וכאשר תיקנו כל הקומה זכו להשראת השכינה... (ויקהל תרמ"ו)

במדרש צאנה וראנה וכו'... אחר כך בקבלת התורה הוא בחינת אחותי, כמו שאמרו ז"ל שנתממו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ואחר החטא ששבו בתשובה, ואמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, והטעם כי על ידי תשובה נתקן דרך חדש, מכל שכן כלל ישראל כשעשו תשובה המשיכו מא"ס המשכה חדשה, וזהו בחינת המשכן שעטרה לו אמו. וכל הדרכים האלה נמצאים תמיד בבני ישראל, והם בחינת ג' רגלים פסח שבועות סוכות, ושבת כולל כל אלה הג', ש' בת הוא ג' מדרגות של הבת, שבת בראשית ויציאת מצרים הוא בחינת בתי, שבת של קבלת התורה הוא אחותי, שבת שרומז ליום שכולו שבת הוא בחינת אמי בעלי תשובה, כי באמת לעתיד יהיה נתקן כל הפגמים מחטאים ויהיה דרך חדש, וכל בעלי תשובה יש להם חלק מזה הדרך שלעתיד... (פקודי תרנ"ב)

משכן העדות, עדות הוא לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם... וכדאיתא לא היו ראוין בני ישראל לאותו חטא רק להורות תשובה, פירוש להודיע לכל בר תשובה שלא יהיה נופל ביותר בעיניו, וידע כי על ידי התשובה ניתקן כבראשונה, וכמו כן אחר יום הכפורים שהוא יום סליחה ומחילה ניתן מצות סוכה שהיא מעין השראת השכינה במקדש, לחזק לכל בעלי תשובות, כי ראוים הם שתשרה שכינה עליהם. (פקודי תרנ"ז)

במדרש ויהי ביום השמיני קרא וגו'... והאמת גם כן כי מקודם היו מתרוממים נפשות בני ישראל ודביקין למעלה ולא היו צריכין לראות בפועל התגלות אש משמים, אבל בעל תשובה צריך התקרבות ביותר, ומכל מקום בעל תשובה מושך אור משורש עליון שלמעלה מהטבע בחינת יום השמיני כנ"ל וכידוע, לכן איתא קרב אל המזבח, למה אתה בוש לכך נבחרת, פירוש כי בני ישראל היו עתה בחינת בעלי תשובה, ולא היה יכול להיות כהן גדול שלהם רק מי שהיה בכלל החטא... ומצד זה נכשל בחטא ולא מעצם נפשו, כי היה צדיק גמור, ולכן כתוב ויהי, שעל ידי זה נבחר אהרן ולא משה רבינו ע"ה שהיה בחינת בעל תשובה עתה... (שמיני תרל"ט)

ברש"י קרב אל המזבח, למה אתה בוש לכך נבחרת, יובן על פי המדרש על פסוק אשרי תבחר ותקרב, יש שבחרו וכו', כי בחירה היא בחינת צדיקים גמורים, וקריבה הוא בחינת בעלי תשובה, ואמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, ולכן לא שרתה בו שכינה על ידי משה רבינו רק על ידי אהרן, אכן בודאי אהרן הצדיק שב מאהבה שזדונות נעשין כזכיות, מכל שכן שגגות, וקרוב לומר כי כל הענין שנזדמן שיהיה לאהרן שייכות בחטא זה היה כדי להעלות תשובות כלל ישראל להיות מאהבה, והוא העלה כל חטא העם, ועליו דרשו "על כל פשעים תכסה אהבה", שבזכותו כיסה הענן על כל ישראל, ולכן אמר משה רבינו ע"ה לכך נבחרת, שאהרן היה בוש שעל ידי שצריך להיות בחינת בעל תשובה... (שם תרמ"א)

איתא בתורת כהנים ויהי ביום השמיני, שהיה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו שמים וארץ, כתיב התם ויהי ערב וכו', ועל אותו היום נאמר צאינה וראינה וכו'. כי בני ישראל המשיכו עתה דרך חדש בעולם על ידי התשובה שעשו, וזה היה הכנה לדורות, כמו שאמרו חז"ל לא היו בני ישראל ראוין לאותו מעשה כי אם להורות תשובה. והאלקים עשה האדם ישר ומעשה בראשית הכל לכבודו ברא, והיה זה הדרך לצדיקים כמו שכתוב "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם". אבל בני ישראל תקנו עתה דרך אפילו להנחשלים ונתעקמו יוכלו לחזור לדרך הישר על ידי תשובה, ודרך זו הוצרכו התחתונים להוציא מכח אל הפועל בעצמם, כי דרכי ה' ישרים. (אף על גב דאיתא תשובה קדמה לעולם, מכל מקום להוציאו מכח אל הפועל היה על ידי בני ישראל, שהרי איתא גם כן ישראל קדמו לעולם), ולכן היה שמחה לפניו כמו במעשה בראשית, כי זה תיקון העולם... (שם תרס"א)

ברש"י עץ ארז ואזוב, שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב וכו'. ולמה לי ארז, רק על ידי הגיאות צריך לבוא לשפלות ביותר כשבא לתשובה, ועל ידי שבאה לו הכנעה על ידי הגיאות נתקן החטא, ועל ידי שמשפיל עצמו מתכפר לו, אם כן כל אחד יחטא ואחר כך ישפיל עצמו, אך באמת אין החוטא יכול להשפיל עצמו, ובודאי מי שיכול להשפיל עצמו כאזוב ותולעת בלי ספק ניתקן החטא מקודם והוא צדיק גמור ובעל תשובה... (מצורע תרל"ט)

ואל יבא בכל עת אל הקודש, מכאן אמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי בכל השבתות וימים טובים אינו יכול לכנוס לפני ולפנים רק ביום הכפורים שהוא בחינת בעל תשובה שנפתח להם שער מעולם העליון, ועל זה איתא במדרש ה' אורי בראש השנה וישעי ביום כפורים, כי בראש השנה נחתמין צדיקים גמורים לחיים, אבל ביום כפורים ישועה לכל העולם אפילו להחוטאים שהם צריכין ישועה, ויום הזה הוא ישועה לכל השנה לבעלי תשובה, כי כל כפרות של כל השנה מיום הזה... (אחרי תרס"ד)

בפרשת התשובה, והתודו הוא בכח התורה שניתן לבני ישראל שכחן בפה, דכתיב תורת ה' וגו' משיבת נפש, דיש נפש רוח נשמה, וכל פגם החטאים הם בנפש, כמו שכתוב "ואשמה הנפש ההיא", אבל הרוח אם האדם חוטא נכנס בו רוח שטות כמאמרם ז"ל, ולכן בכח הפה בתורה ותפלה שהוא בחינת רוח ממללא יכול לתקן כל החטאים. ועיין בזהר הקדש ריש פרשה זו בפסוק לא יחשוב וגו' לו עון, כשאין ברוחו רמיה, רומז גם כן לזה דעל ידי הרוח יוכל לתקן פגמי הנפש, וכתיב אשרי אדם לא יחשוב, שזה מיוחד רק לבני ישראל שנקראים אדם, אבל אחרים הם בהמה ואין בהם רוח האדם העולה היא למעלה, ולכן מצות התשובה מיוחדת לבני ישראל בכח התורה ורוח, הגם שמצינו תשובה גם באומות כמו בנינוה ובמבול שהמתין להם שיעשו תשובה, היינו לשנות מעשיהם לטוב ומוחל להם השי"ת ברחמיו, אבל לתקן פגם החטא בכח התשובה זה מיוחד רק לבני ישראל, והוא בחינת תשובה מאהבה, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", והיא אהבת התורה כנ"ל. (נשא תר"נ)

בזוהר הקדש פרשת חקת התורה... וזה שאמר מי יתן טהור מטמא וכו' יחידו של עולם, כי על ידי הביטול להשורש יוכל לטהר עצמו אף שנטמא, וזה על ידי תשובה שרוצה לחזור לשורשו ומתיישב מאין באתי ומברר אצלו שכל החיות מהשי"ת ומבטל עצמו להשורש, על ידי זה נדחה כל הטומאה כנ"ל... (חקת תרל"א)

במדרש מי יתן טהור מטמא וכו' כי הנה אמרו רז"ל משל לבן שפחה וכו' תבא אמו ותקנח הצואה, כך פרה תכפר על העגל. כי התשובה מתקן החטא, ובאמת כח החטאים הוא על ידי מציאות התשובה שיש תועלת מן החטא, וזה חיות החטאים בעולם, לכן נקרא התשובה אם לקנח ולכפר על החטא, ועל כח זה של התשובה אמרו מי יתן טהור מטמא. כי יש ב' מיני טהרות, א' כמו שהיו בני ישראל קודם החטא צדיקים גמורים, והיו באמת טהורים ורחוקים מן הטומאה, אמנם אחר זה היה התיקון על ידי התשובה, לכן אחר שתיקנו החטא ניתן להם הטהרה שבא אחר הטומאה על ידי התשובה כנ"ל... (חקת תרל"ז)

כי תצא למלחמה וגו' ונתנו וגו'... והעצה על ידי תשובה, פירוש שבהיות כל אלה הדברים שנתרחקה נקודה הנ"ל להיותה בשבי הכל בא מחטא הקדום, וגם חטא אדם הראשון שיש לכל איש חלק בו כנודע, וצריך אדם לשוב לתקן הכל, וזה נקרא "ושבית שביו", פירוש שזאת התשובה היא בעבור השבי ששבה עתה בהתגברו על היצר הרע וזכה בזו הנקודה צריך לנקותו מכל דביקות טומאה, והוא על ידי התשובה, ואז קיימת לעד ואינו מביא אותו עוד לידי חטא, והבן כל זה. (תצא תרל"ו)

הקדים אתם נצבים לפרשת תשובה, שהראה משה רבינו ע"ה לבני ישראל כח התשובה, כי בני ישראל היו אז בעלי תשובה, כי במעמד הר סיני היה הרצון להיות בבחינת צדיקים גמורים ושלא יהיה דרך אחר כלל, ואחר החטא שחזרו בתשובה נכנסו בברית ואלה וניתן ב' דרכים ברכה וקללה, ומכל מקום "אתם נצבים וגו' כולכם לפני ה'", שנתקבלו ביתר עוז, ואמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, ומקשין על זה. אבל פירוש דבריהם שודאי צדיק גמור חביב לפני השי"ת, אבל הם אמרו בענין עמידתן שעמידת צדיק הישר בעולם הזה להיות עושה כל מעשיו בעולם הזה לשם שמים, כי בודאי יראת ה' אין לו שיעור, ואם היה האדם תמיד ביראה לפני השי"ת כראוי לא היה באפשרי לעשות שום דבר מעולם הזה, אבל בריאת האדם היה להיות קבוע יראת ה' בלבו ושיכול לעשות עניני עולם הזה ומכל מקום לא יפרוק עול מלכות שמים ויראתו, אבל בעל תשובה צריך להיות תמיד יראת ה' על פניו, ומה שצדיק מתבונן לפרקים צריך להיות עמידת בעל תשובה תמיד כן, והוא בכח השי"ת, כי השי"ת נותן כח לבעל תשובה, ואין חידוש שעמידתו יותר גבוהה מצדיק, כי הוא בכח השי"ת, כי אין לבעל תשובה מקום מצד עצמו כנ"ל, וזהו "אתם נצבים" וגו' והבן... (נצבים תרל"ג)

אתם נצבים היום כולכם... ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה, כי החטא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל, ולכן יכול לחזור לשורשו, כמאמר לירושת אבותי אני חוזר, וכתיב "והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלקיך", פירוש שיש בכל איש ישראל נקודה מקודשת אליו ית', והיא נשמת חיים, רק על ידי החטאים מתרבה משא החומר וגשמיות על אור הנשמה ואינה יכולה להאיר, לכן בשבת זמן תשובה, כי יש לכל אחד נשמה יתירה, והוא התרבות כח הנשמה להאיר בגוף, וזה שכתוב והשבות זאת הנקודה אל לבבך, והוא התשפטות החיות בגוף, כמאמר לבבך ב' יצריך, וכפי מה שמחזיר כח הנשמה להיות מיושבת בגופו כמו כן מאיר כח הנשמה בשורשו למעלה, וכתוב "ושבת עד ה' אלקיך", דרשו חז"ל שמגעת עד כסא הכבוד. וכמה רחוק זה החוטא מכסא הכבוד, ופירוש הדברים, כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים גם בעולמות עליונים שיצטרכו תיקון על ידי עבודת האדם, ובלא זאת לא היה שייכות חטא בעולם, וכמו כן על ידי התשובה מתישבין אותן המקומות ליישר העקמימות, וזה זכותו של בעל תשובה. וכל דבר תלוי במה שלמטה ממנו, נמצא זה השב מעורר חזרת כל המקומות להשיבם לדרך הישר, ועל ידי זה מתעוררין עולמות העליונים יותר ויותר, עד שנאמר שמגעת עד כסא הכבוד, מגעת דייקא, לכן אמרו חז"ל שכל יחיד ששב מביא רפואה לעולם. (שם תרל"ה)

ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך, פירוש כי השב בתשובה יזכה גם לזרעו אחריו להסיר ערלת לבבם, והקדמונים נתנו רמז בפסוק זה את לבבך ואת לבב ראשי תיבות אלול הוא כנ"ל, כי בזמן זה היו בני ישראל בעלי תשובה בעת שקבל משה רבינו ע"ה לוחות שניות, לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ"ל. (שם)

בפסוק והותירך ה' אלקיך וגו' בפרי בטנך וגו'... ומי שיש לו חלק הטוב בקדושה אינו יכול לקבל טובת עולם הזה, כי השלימות אינו יכול להיות בעולם הזה, ורק בעלי תשובות שיש להם כח מלמעלה מהטבע והוא כמו מעין עולם הבא, לכן יכולין לקבל גם ברכת עולם הזה ושלא יתקלקלו על ידי זה, ויתכן שעל זה רמזו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד, הגם כי גדלה מעלת הצדיקים, אבל אינם יכולים לקבל הגשמיות פן יחטאו, אבל בעלי תשובה כבר עברו ותיקנו זה הדרך... (נצבים תרמ"ה)

בפרשת התשובה, כי המצוה הזאת וגו', כי הנה עיקר התשובה אינו על עבירה דוקא אך שצריך האדם לשוב להתדבק בשורשו, ועל זה אמרו חז"ל שמגעת עד כסא הכבוד, כלומר שצריכין לשוב אל החלק שיש לכל איש נשמת אלקי ממעל, כמו שכתוב "עד ה' אלקיך"... ולכן כשאדם רואה שהוא רחוק מזה הדביקות כמו שאמרו ז"ל ואם רק נפלאת היא ממך צריכין על זה לשוב בתשובה, וזה הנתינת טעם על התשובה, שידע האדם כי המצוה הזאת לא נפלאת וכו', ולכן צריכין לשוב לזה הדביקות כנ"ל. (שם תר"ן)

איתא בספרים על חודש אלול אני לדודי ודודי לי וכו', כי עיקר התשובה צריך להיות על זה לזכור כי נשתלחנו בעולם הזה לעשות רצונו ית"ש בלבד, ומה שטרודין בהבלי עולם ושוכחין העיקר, על זה צריך להיות עיקר התשובה לחזור לקבל עול העבדות להיות מוכן רק לעשות רצונו ית', "ועמך לא חפצתי בארץ", ואם מקבלין זה העול בשלימות אני לדודי, ממילא ודודי לי, וזה מתקיים בשבת קדש, שזה עדות השבת לשבות מכל מלאכה, ולזכור כי עיקר שבראנו לכבודו... (לחודש אלול תרנ"ז)

עשרת ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם, וראש השנה נגד בראשית והוא כולל כולן... ואמת כי הרשעים שהיו עתידין לצאת מאדם הראשון הם גרמו החטא, והצדיקים ובני ישראל שנאמר עליהם ועמך כולם צדיקים הם המעוררין כח האחדות, ועליהם אמרו חז"ל גם כן כי בני ישראל עלו לפניו ית' במחשבה מקודם שנברא העולם, ומכל מקום אחר החטא נאמר אין צדיק בארץ וכו' על ידי התערובת, ובפרט בגלות בין הרשעים, והעצה רק על ידי תשובה, ושעל זה רומז השופר להיות מבוקש כל אחד לחזור העולם לתיקונו להתקיים כמו שעלה לפניו ית' במחשבה הקדומה כנ"ל, וכמו שהיה מוכן בשעת קבלת התורה לולי החטא שהיה אחר כך... והנה אדם הראשון חזר בתשובה באותו היום, וכתיב אחר כך "וירא וגו' כל אשר עשה והנה טוב מאד", והיה זה בכח תשובת אדם הראשון חזר וחל עליו אותו החן, ומזה נעשה שבת קודש שהוא התאחדות הבריאה ואין בה תערובת רע, כמו שכתוב ויברך ויקדש, ולכן בשבת אין צריך לתקוע כי האחדות נתעורר מעצמו... (ראש השנה תרמ"ב)

איתא בגמרא שופר דלזכרון קאתי כלפנים דמי... ובכח התשובה מתעלה השופר ומתגלה אור הפנימיות גם במקום החושך, כמו שכתוב "באור פניך יהלכון", כי ההארה הבאה בכח התשובה היא למעלה מן המקום והזמן, בפרט בראש השנה שהוא חיות של כל השנה... (שם תרס"ה)

כי כשלת בעונך, זה נאמר לכל איש ישראל, ואף שחטא והרשיע הרבה צריך להאמין כי עיקר נקודה ישראלית שבו היא במקומה... וזה שאמר ולא נאמר וגו' אלקינו למעשה ידינו, שזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות אלקי שבו, ולכך בשבת בנקל לשוב, כי יש לכל הבריאה עליה בשבת קודש... (שבת תשובה תרל"ד)

איתא בגמרא זדונות נעשין זכיות וכו', כאן מיראה כאן מאהבה, ויש להבין כיון ששניהם שבו למקומם ושורשם מה הפרש בסיבה שבאה התשובה על ידה. אך האמת כי בלי אהבה אי אפשר לשוב, רק דכתיב "אוהבם נדבה", ופרש"י ז"ל שאף שאין ראויין אתנדב לאהוב אותם, והוא דבר פלא איך שייך נדבה לאהבה. איברא שגם על זה יש משפט ומדה במדה, מי שמקרב עצמו אף שאינו יודע איך רק מגעגע לשוב להשי"ת ומתנדב עצמו אף שאינו יודע איך להתקרב, כמו כן השי"ת מתנדב לאהוב אותו, ונמצא השב מיראה השי"ת מקרבו ומתנדב לו אהבה בלבו, אבל מי ששב מאהבתו הוא גדול יותר. גם עשרת ימי תשובה ושבת תשובה הוא ב' תשובות הנ"ל, בשבת קדש מאהבה ובחול מיראה. (שם)

פותח שער לדופקי בתשובה, כי עיקר התשובה להמשיך חיות מחדש על ידי זה יכול לתקן כל הקלקולים שנעשה בריה חדשה, ולכן צריך להיות מקודם בטל לגמרי, כדמיון תהו ובהו חושך, אחר כך ויאמר אלקים יהי אור, כן בעל תשובה צריך לידע שאין לו מציאות וקיום רק מה שהשי"ת יתן לו... (שם תרל"ה)

בגמרא גדולה תשובה שזדונות נעשין שגגות דכתיב שובה ישראל וגו' כי כשלת וכו', וקשה למה לא ביקש הנביא מבני ישראל לשוב מאהבה שהוא יותר טוב. אכן בודאי מקודם צריכין לשוב מיראה, כי היתכן שהחוטא ישוב מאהבה, מהיכן באה לו אהבת הבורא, רק על ידי התשובה מיראה השי"ת נותן לו בחינת אהבה במתנה, כמו שכתוב "אוהבם נדבה", והאמת כי תשובה מיראה היא בימות החול, ועל ידי זה זוכה לשוב מאהבה בשבת קדש. ואיתא במדרש אשר אור הגנוז שראה הקב"ה שאין כדאי להשתמש בו בעולם הזה, וגנזו, אף על פי כן נתעכב האור עוד כל יום השבת, שזה כח השבת שיוכל גם עולם הזה לקבל הארה שלמעלה... לכן יכולין בשבת לקבל מאור הגנוז, והוא כפי מה שמתקנים בחול כך יכולים לקבל הארת הנשמה יתירה בשבת קדש כנ"ל. (שם תרל"ז)

איתא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו וכו', הטעם כיון שקלקל על ידי התשובה לכן אין מספיקין בידו, ויש ללמוד מזה גם כן למי ששב בתשובה על ידי יראת החטא שירא פן יכשילהו היצר הרע שנית, נמצא על ידי החטא שב בתשובה, אין מספיקין בידו לחטא ומצילין אותו מן החטא. (שם תרל"ח)

בפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי עיקר התשובה כשנתעלה האדם אחר תיקון החטא ומחזיק בתשובתו, וזה שאמר עד ה' אלקיך, כי צריך אדם לשוב למקומו הראשון, ששורש בני ישראל חקוקים תחת כסא הכבוד, ובודאי אחר מדריגות רבות שכבר הוא צדיק גמור, עדיין צריך לשוב להיות חוזר לשורשו העליון, וזה שאמר שמגעת עד כסא הכבוד, וברמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לדבר הזה... אכן המכוון הוא כי התשובה צריכה להיות עד מדריגה זו, והיינו ביטול הבחירה לגמרי, כי בודאי צדיקים זוכין בעבודתם עד שנקח מהם כמעט כל הבחירה, כיון שבוחרים בזה, ובדרך שאדם רוצה לילך וכו', וזה באמת יהיה סוף התיקון כאשר ישובו כל בני ישראל באמת... ועל תשובה זו אמרו שמביאה רפואה לעולם בביטול הבחירה לגמרי... (שם תר"מ)

בפסוק השיבנו ה' אליך ונשובה. והם ב' מיני תשובה מיראה ואהבה, ובהיות האדם מלוכלך בחטא אי אפשר לשוב מתוך אהבה רק מיראה, ואז צריכין סיוע משמים כמו שכתבו הקדמונים, כי השי"ת מסייע לבעל תשובה, וזה השיבנו. אבל השב מאהבה מתקרב בעצמו מתוך אהבת הבורא ית' שבוער בו ואין צריך עזר, והרמז נח היה צריך סעד לתומכו ואברהם אבינו לא היה צריך סעד, כי זה מיראה וזה מאהבה. וענין ב' התשובות, כמו שמתחילה יש סור מרע ועשה טוב, כן תשובה מיראה בחינת סור מרע שמבקש להתנקות מלכלוך העונות, אבל מאהבה הוא בחינת עשה טוב, ועל ידי שהעונות מעכבים האדם מלהתדבק בו ית', לכן מבקש התשובה כדי שיוכל לחזור לבחינת עשה טוב, וזה שאמר חדש ימינו כקדם, הוא דביקות השורש שיש לבני ישראל בו ית'. ולכן בשבת קודש בנקל לשוב יותר, כי מתעורר השורש של בני ישראל, וזה ענין נשמה יתירה שיש לבני ישראל בשבת, שהוא כח השורש שאינו תלוי בעבודת האדם, לכן נקראת יתירה, שהיא יותר מכפי זכות ועבודת האדם, וזה הכח אינו נאבד על ידי החטא, לכן יכולין לשוב בשבת קודש... (שם תרמ"א)

בגמרא גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות וכו'... ביאור הענין על פי פלוגתא דאיתא בגמרא חד אמר נושא וחד אמר כובש, ומסתמא הכל אמת לפי השבים, דלפעמים מתעורר האדם בתשובה על ידי היראה מעוצם קלקולים שנעשה על ידי החטאים ומתחרט מאד על מעשה החטא, וכמו כן נחלש למעלה הפגם שנעשה מהחטא וזה נושא עון, שהחטא נעשה קל כשגגות, ולפעמים מתעורר האדם בתשובה על ידי אהבה שמתפעל איך בכח אדם במעשים טובים לעשות נחת רוח למעלה ועל ידי זה מתחרט על החטא שעל ידי זה אין בכחו להתדבק בתורת ה' ומצותיו, ואז הזכיות והמעשים טובים שעשה עד עתה כמו שהם חשובים בעיניו ומתפעל בהם כך מתעלין למעלה, כי כל הנהגה שלמעלה תלוי ברצון האדם למטה, וזה כובש, שכף הזכיות מתעלה ומתגדל ומכריע, וממילא כיון שעל ידי החטאים בא לתשובה ועל ידי זה התעורר אהבה למצות ה' והוסיף כח בהזכיות נמצא ממש זדונות נעשין כמו זכיות, שעל ידי זה הוסיף כח ועוז בהזכיות כנ"ל. (שם תרמ"ד)

בענין שבת תשובה, דעיקר התשובה הוא על ידי הדעת, כמו שכתוב "וידעת היום והשבות" וגו', פירוש על ידי שמתברר אצל האדם כי ה' הוא האלקים ואין חיות וכח נמצא בלתי מהשי"ת, ממילא נופל בושה על האדם ושב ורפא לו, כמו שכתוב שובה וכו' עד ה' אלקיך, לברר כי הכח שלך מה', וזהו שכתבו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. יתכן לפרש כי השי"ת מלא כל הארץ כבודו, רק על ידי החטא כתוב עונותיכם מבדילים, ועל ידי התשובה מתגלה כבוד מלכותו ית' בכל מקום. ולכן בשבת קדש שנקרא סהדותא ומבורר אצל בני ישראל כבוד מלכותו ובא להם הדעת, כמו שכתוב בשבת קדש "לדעת כי אני ה'", לכן השבת מסייע אל התשובה. (שם תרמ"ז)

קחו עמכם דברים וגו', כי הנה עיקר התשובה הוא לתקן השליחות שנשתלח האדם לעולם הזה, וכתיב "כאשר ירד הגשם וגו' ושמה לא ישוב כי אם הרוה וגו' כן יהיה דברי" על הפסוק, והקב"ה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם בעולם מכח אל הפועל לעשות בהם פירות, ואז ישוב בשליחותו לפניו ית', והוא נשמת אלקי כמו שאמרו רז"ל הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין... והנשמה צריכה לתקן המעשים והגוף, כמו שכתוב "כי אם הרוה וגו' הארץ והולידה והצמיחה" ואז תשוב הרוח אליו ית', ולכן שבת מיוחד לתשובה על ידי שיש בשבת עליה מכל מעשה ימות החול, שהוא מעין יום שכולו שבת, שאז ישובו כל הדברים אליו, וכשאדם חוטא אין הנשמה יכולה לעלות, כמו שכתוב "לא ישוב וגו' ריקם", ולבעל תשובה השי"ת מסייע שהדברים יעשו פירות... (שם תרנ"א)

הפותח שער לדופקי בתשובה, אמר אמו"ז ז"ל כי האבות הם נקראים דופקי בתשובה כי הם הקרובים ראשונים אל התשובה כידוע. והנה עיקר התשובה היא לחזור ולהתדבק בהקב"ה, כמו שאמרו חז"ל עד כסא הכבוד, עד ה' אלקיך, והאבות הן הן המרכבה אשר השכינה שורה עליהם, וכל איש ישראל צריך לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, כמו שכתוב בתנא דבי אליהו, וזהו עיקר התשובה. ואיתא בפרקי דר"א אין ישראל עושין תשובה שלימה עד שיבוא אליהו, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים", אם כן זהו עיקר התשובה כשיהיו ישראל מתוקנים להשוות לבותם ללב האבות. ואיתא במדרשים כי תמה זכות אבות, אף על פי כן לעולם מזכירין ברית אבות, והיינו שעל ידי התשובה יכולין לחזור ולעורר זכות אבות, כי עיקר פירוש זכות אבות הוא הבירורים והתקונים שעשו האבות והאירו וזככו את העולם לדורות, וכשגברו העונות ונכבה הארת הנ"ל תמה זכות אבות, אבל על ידי התשובה מעוררין אותן האורות והתיקונים... (שם תרנ"ב)

אמרו חז"ל בפסוק "מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים", כי תפלה דומה למקוה פעמים פתוחה פעמים נעולה, ושערי תשובה לעולם פתוחים כים. ואלה השערים הם גם כן בלבות בני אדם, כי לתפלה אין כל עתים שוים, אבל לתשובה בכל עת יכול אדם לקרב עצמו לתשובה, כי תפלה הוא בקשת צורכי האדם לכן עונותיו מבדילין, ותשובה הוא הביטול אליו ית', ובהסתלקות נגיעת האדם אין דבר מסתיר בפניו. וב' אלו הם ענין ימי המעשה והשבת, כי בימי המעשה הוא בחינת תפלה, אבל בשבת הוא עליות הכל אל השורש ולבטל כל המעשים, לכן אין מתפללין בשבת בקשת צרכי האדם, והוא בחינת התשובה בלבד לבקש התדבקות בשורש העליון, לכן ביום השבת יפתח כתיב, כי שערי תשובה לעולם פתוחים וכו', לכן בשבת בנקל לשוב בתשובה. ובאמת בתשובה עצמה יש כמה מדריגות, וכתיב קרעו לבבכם ואל בגדיכם, הרמז הוא כי הגם שעל ידי צומות וצעקות יכולין לקרוע הבגדים הצואים ולהסיר עונש העונות, אבל עיקר התשובה לתקן שורש הרע בלב להפריש לב טוב מרע, וזהו "קרעו לבבכם" לזכות אל לב חכם לימינו. (שם)

אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. פירוש דיש כמה מדריגות בתשובה, לכן נקראו עשרת ימי תשובה. וצריכין לשוב לתקן פגם הנפש במעשה, והרוח בדבור, והנשמה במחשבה, וכשמגיעין לתשובת הנשמה שם אמרו שמגעת עד כסא הכבוד. ובשבת תשובה העיקר בבחינת הנשמה, שהוא יומא דנשמתין ולאו דגופא, כי בשבת אין מבקשין צורכי הגוף רק צורכי הנשמה.

והנה איתא בגמרא שעל ידי תשובה מיראה עונות נעשין כשגגות, ועל ידי תשובה מאהבה נעשין כזכיות, וב' בחינות אלו הם תיקון האדם לכפר על עונותיו. ויש עוד תשובה למעלה מזה ונקראת תשובת אמת לשמו ית', כי יש לך אדם שירא מעונש ושב, ויש מי שמשתוקק לחזור לדבוק בו ית' ושב מאהבה להסיר מסך העונות שיוכל לחזור לדבוק בו ית', והוא בחינת יראה ואהבה מדות אברהם ויצחק. ויש מי ששב מצד האמת, שמבין גודל זה החטא שעשה נגד רצונו ית', ומצד שמבין האמת לאמיתו הוא שב ומתנחם, והוא בחינת יעקב, תתן אמת ליעקב... זה תשובה בשלימות שגדול עליו צערו של אביו ושוכח רצון עצמו ורוצה לשוב להתרצות לפני אביו שבשמים. וכל המתחיל לשוב בתשובה זוכה לעלות ממדריגה למדריגה כמו שכתוב "פותח שער לדופקי בתשובה", והם שערים בנפש... ויש להתחזק בשמירת שבת תשובה שהוא שבת ראשון בשנה מעין מה שאמרו חז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, ובכל שנה יש סדר חדש, ולכן כששומרין שבת ראשונה אין הסט"א שולטת אחר כך. ועיקר התשובה הוא בכח התורה, כמו שכתוב תורת ה' תמימה משיבת נפש, כמו שכל הבריאה היתה על ידי התורה, כן מתקנים כל הפגמים על ידי התורה... (שם תרנ"ג)

כמו שהחטא הוא בשיתוף הגוף והנפש, כן צריך להיות התשובה, ותשובת הגוף בסיגוף תענית, ותשובת הנפש על ידי הבושת, והוא התשובה בשבת, כדאיתא ירא שבת ירא בשת... והנה השבת מסייע לתשובה שהוא רומז ליום שכולו שבת, ואז יתוקן הכל... ובני ישראל מאמינים גם עתה זאת ובכח זה יכולין לשוב... (שם תרנ"ח)

והנה עיקר התשובה בכח התורה, כמו שאמרנו לעיל קחו עמכם דברים. ולכן בראש השנה תקיעת שופר מעוררת אותו הקול ששמענו בסיני אנכי, וזה קול דודי דופק לעורר הלב לתשובה אף על פי שאני ישינה במצות, מכל מקום עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה... אכן צריך האדם להתעורר על ידי זה הקול, כמו שכתוב "אשרי העם יודעי תרועה"... והרמז שמשברין לבם על ידי התרועה נקרא יודעי תרועה, ועל ידי זה נשבר כל הדינים גם כן... (שם תרס"ב)

יום הכפורים יום סליחה ומחילה בכלל ובפרט, ויש בו סליחות חטא העגל... דגם כל התשובות שבני ישראל עושין תמיד וכל הסליחות הכל בכח התשובה והסליחה של דור המדבר, כמו שאמרו חז"ל שלא היו ראויים לאותו החטא רק כדי להורות תשובה, לכן כל זמן שבני ישראל עושין תשובה מתעורר זכות דור המדבר, ובכל שנה נמחק קצת מן החטא עד לעתיד שיהיה מתוקן כל החטא... (יום כפור תרס"ג)

ענין שמיני עצרת ושמחת תורה אחר החג, דאיתא ברעיא מהימנא פרשת נשא שיש ב' מיני בעלי תשובה, מי ששב כדי לתקן החטא בלבד, אבל תשובה שלימה היא לבתר דשב משתדל באורייתא בכל כחו. פירוש שאין התשובה בעבור כפרת נפשו רק כדי שיהיה טהור לעבודת הבורא, לכן שב להסיר המחיצה שנעשה בנפשו על ידי העונות, לכן זה סימן שמיד אחר ימי התשובה מקבלין עול התורה כראוי... (לסוכות תרל"ו)

שם משמואל:

ומכאן לימוד לאדם הבא לתקן את עצמו העצה להתחיל בבחינה שלא נפגעה והיא התורה, היינו להטמין את עצמו ואת כל רעיונותיו בתורה, על פי מה שהגיד כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא שהכל נפגם בחרבן הבית חוץ מן התורה... (תולדות תרפ"א)

וישלחהו מעמק חברון... אמר לו במה אתה רוצה, שירדו בניך בגיהנם או במלכיות... ויש לפרש מהו ענין השתים ולא סגי באחת, על פי מה שכבר דברנו שבהכשר כלים מבליעת איסורין יש שני הכשרים, הגעלה וליבון, הגעלה היא להפליט את הבליעה ולדחותה, והבליעה שדבוקה ביותר עד שאי אפשר להפרידה צריכה ליבון שתשרף הבליעה במקומה. ולעומת זה יש בנפש האדם שחלק הרע שנשתאבו בו בתולדה או מפאת קלקול בעבירות צריך הכשר להפריד ולדחות ממנו את חלקי הרע. והוא כעין הכשר הגעלה. אך יש אשר חלקי הרע שנשתאבו בו דבקים בנפשו עד שאי אפשר להפרידם ממנו, לזאת צריך שישרף הרע במקומו ויתבטל ויהיה כלא היה, והוא כעין הכשר ליבון... וכבר אמרנו שהתורה דכתיב בה (ירמיה כ"ג) "הלא כה דברי כאש נאום ה'" היא מכלה ושורפת את כל חלקי הרע שבאדם, והוא ליבון הנפש, ועבודת הקרבנות וכן תפלה שבמקום קרבן ושאר מצות ומעשים טובים הממשיכין אור אלקי בנפש ומחמת שהאור אור אלקי בנפש חלקי הרע בורחין ומתפרדין ממנו, והיא הגעלה לנפש... והנה לעומת שתי אלה תורה ובית המקדש הם גיהנם ושעבוד מלכיות, גיהנם היא אש שורפת את חלקי הרע שבנפש, ושעבוד מלכיות היינו כי הכחות הרעים שבשעבוד מלכיות מושכים לכל רע ובלבול וטירוף הדעת... הם חלקי הרע שבאדם ונדבקו יחד. וכשהאדם מתגבר בכח ומשליך ממנו את כל ההרהורים וכל המחשבות אשר לא טובות ומתחזק לעומת כל המניעות והמעצורים והמכשולים ומנתק עצמו מחלקי הרע, הנה נשארו חלקי הרע דבוקים בכחות הרע שבשיעבוד מלכיות, ונפשות ישראל יוצאים נקיים ומזוקקים... (וישב תרע"ג, וראה שם עוד)

ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים... ויש להתבונן מדוע תיכף כשאסף אותם אל המשמר לא נתנו אל לבם לומר אבל אשמים אנחנו, והרי אז היתה הצרה יותר גדולה שהיו כולם בסכנה, ולמה לא חזרו בתשובה? ונראה שבעוד החטא בתוקפו החטא עצמו מסמא את עיני האדם ומחליק את הדבר ומבקש לעצמו צדדי התנצלות עד שאי אפשר לו לעשות תשובה, ורק כשהחטא נתמרק קצת אז נפקחות עיניו ויכול לבוא לתשובה. ועל כן טרם שאסף אותם אל המשמר שלשת ימים לא ראו חובה לעצמם, כי כל מה שעשו היה בעיניהם שצדקו על פי הדין, אך אחר המירוק של שלשה ימים, שהיה מירוק לגוף ונפש ושכל... אז נפקחו עיניהם לראות שמכל מקום לא טוב עשו במה שהתאכזרו נגדו בהתחננו אליהם ולא שמעו... ומדה זו נוהגת בכל אדם, אך בשבת או בחנוכה ואין צריך לומר בשניהם יחד שממילא נפקחות עיני האדם, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ו) "וביום השבת יפתח", ובחנוכה שהנרות מאירין את העינים, כמו שכתוב "נר לרגלי דבריך" (תהלים קי"ט)...יכולין לעשות תשובה בלי מירוק קודם, ואף שבשבת אין זמן וידוי, מכל מקום זה נשאר גם אחר השבת על ידי ההכרה שבשבת. (מקץ תרע"ד)

ונראה עוד לומר... ואמרנו כי באמת אינו מובן איך אדם בר דעת עובר עבירה ואינו משים אל לבו שהשי"ת עומד עליו ורואה את מעשיו, ועוד הלה' תגמלו זאת, וגם מעלת נפשו איך הוא בעצמו משפילה עד שאול תחתיה, וגם על כל תנועה ותנועה יהיה צריך ליתן דין וחשבון ועל מעט ההנאה ישלם כפלי כפלי יסורי גיהנם רחמנא ליצלן או אפילו בעולם הזה. אך התירוץ הוא, שיצר הרע מטמטם את לבו ומשכח ממנו כל החשבונות. אך התינח בשעת עבירה, אבל אחר כך שהיצר הרע מניחו ורשעים מלאים חרטות, איך איננו קורע את בשרו מעליו ומתמרמר עד מאד. אך גם בזה אל תתמה אל החפץ, כי בכל עבירה נברא מלאך מקטרג ומשחית, וכמו למעלה כן למטה מטמטם את לבו ותרדמת מרמיטה מפיל על האדם ומחליק הדבר בעיניו ומבקש לו התנצלות להקטין עד מאד את החטא. וזהו המונע מתשובה, כי עיקר התשובה היא אחר הכרת החטא... (ויגש תרע"ד)

ובזה לימוד לאדם לבל יתבהל לאמור איך נוכל את היצר הרע שהוא הר גבוה וקשה ולהבקיע בין חומות ברזל המונעים את האדם להשיג שלימותו, ולזאת ישיב אל לבו כי מחשבה טובה מצרפה הקב"ה למעשה, ואם כן תיכף כשנדבה לבו אותו להתקדש הרי תיכף באה בו כל הקדושה מכל המעשים שהוא עתיד לעשות, ונהפך לו לב אחר, ושוב אין להשוות עצמו קודם הקבלה לאחר הקבלה... על אחת כמה וכמה איש שנותן דעתו להתקדש ומקבל עליו באמת עול תורה ועול מצוות שנשתנה תיכף מהותו וצורתו לאיש אחר, וכמו שאמרו ז"ל (רות רבה ג') ברות כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי. אך כל זה באם הקבלה היא מעומק הלב באמת... (שמות תרע"ג)

ולפי האמור יש לפרש מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ט) מקום שבעלי תשובה עומדים שם צדיקים גמורים אינם עומדים. ולכאורה בלתי מובן למה הפסידו צדיקים גמורים שלא להגיע לאותה מעלה? אך יש לומר דהנה צדיקים גמורים התקרבו כל אחד במדה פרטית, זה באהבה וזה ביראה וכו', וזה נקרא צדיקים גמורים אבל בעל תשובה נקרא זה שהוא בטל לרצון השי"ת בתכלית הביטול בכל חושיו ואין לו מדה מיוחדת, על כן התקרבותו ודביקותו נמי כללית, ובעל תשובה אין הכוונה שהיה חוטא מקודם דוקא, אלא שהוא בטל לגמרי ונמשך אחר רצון השי"ת... ובאמת גם מה שהתשובה מכפרת היא נמי מטעם ביטולו לרצון השי"ת, שהוא בעיניו ככלי חרס שבור ששבירתו מטהרתו, והיינו באשר הוא בטל להשי"ת ממילא נפרדו ממנו העונות, כאמרם מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל... (וארא תרע"ד)

והנה בחמש המכות הראשונות לא כתיב ויחזק ה' את לב פרעה אלא חיזק את לבו מעצמו... ומכל מקום אין זכר לומר שבשלישית או ברביעית נועלין בפניו דרכי התשובה, וחס ושלום לומר כן, והרי אחר כמה שנים שישראל היו חוטאין ועובדין ע"ז היו הנביאים מכריזין על התשובה, ואמרו ז"ל (קדושין מ') אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו... אף שעבר עבירות למאות ולאלפים, ובהכרח לומר שלאו כל עבירות שוין, אלא שיש מיני עבירות שמונעין בשבילן מן התשובה, וכן משמע ברמב"ם פרק א' מהלכות תשובה. ונראה לומר הכרעה בזה, דהנה למנוע מאדם דרכי התשובה הוא שינוי סדרי בראשית, כי אדעתא דהכי נברא העולם, ותשובה נבררה קודם שנברא העולם (פסחים נ"ד), וכתיב (תהלים כ"ה) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך"... אך מי שעונותיו באופן משונה מאד והפך הקערה על פיה, לזה מגיע העונש לשנות עליו סדרי בראשית ולמנוע ממנו דרכי התשובה, ואף גם זאת לא בפעם אחת אלא כשעומד במרדו אחר שלש התראות... (וארא תרע"ה)

ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם... ועל כן היתה הכונה שפרעה ומצרים יעשו תשובה ויכירו את מעשה ה', ויקבלו עול מלכותו עליהם ויתנו לו כתר מלוכה, כמו שיהיה לעתיד. ועל כן אם אמר העתירו בעדי ואשלחה וגו' לא היה זה נחשב לתשובה כלל אלא כעין משא ומתן ותנאי קודם למעשה, אם תעשה לי כך אעשה גם אני לך כך, ואין זה נחשב לתשובה כלל, שהרי אלמלא לא תסור ממנו המכה הוא נשאר בסירובו, ועיקר התשובה היא מחמת הכרת החטא ולהצדיק עליו את הדין... וזה לימוד גדול בענין התשובה והחרטה איך צריכה להיות בלי שום תנאי, ואחת היא אם יתפלל ויענה או אם חס ושלום לא יענה ואפילו חס ושלום עוד יוסיף להכותו אחת תהיה בעיניו החרטה והתשובה, ואז היא תשובה שלימה ובודאי תתקבל תפלתו, כמו שהבטיח לנו (דברים ד') "כה' אלקינו בכל קראנו אליו". (שם תרע"ח)

והנה ידוע שבאשר לא היו כל הד' מאות שנה במצרים עדיין לא נגמר התיקון, ונזקקו לנסיונות מרובים או לשאר גלויות... כי אחר שעברו את הירדן נתערבו ישראל להיות חשובים כולם כאיש אחד, אם היה אז משה עמהם היה הוא היחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם כולו, כבש"ס יומא (פ"ו), ובזהר הקדש שנאמר למשה רע"ה אנת הוא בעל תשובה דשקיל לששים רבוא, כי כבר הגדנו שאין מתנאי הבעל תשובה להיות חוטא מקודם, אלא תשובה היא דביקות עצומה למעלה מגדר הגבול, ואחת היא אם היה חוטא מקודם או לא, אלא שאף אם היה חוטא מתכפר לו, כענין שאמרו ז"ל מים שנטמאו משיקן והן טהורים, מאחר שנצטרפו למקור הטהרה, כל שכן בבעל תשובה שנדבק במקור מים חיים את ה' שפרחה טומאתו ממנו... (בשלח תרפ"א)

ונראה דהנה בתרגום יונתן (פקודי) דהכיור רומז לתשובה, וכן הוא בפשיטות דרחיצת ידים ורגלים רומז להכתוב (ישעיה א') רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני וגו'. והנה תשובה מעומקא דלבא לאיש המטונף בעבירות קשה מאד, כי (יומא ל"ט) עבירה מטמטמת לבו של אדם ואינה מניחתו לעשות תשובה, וצריך סיוע מזכות הרבים, ועל כן (שם פ"ו) יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו, כי יש לכולם חלק בתשובתו, אבל מאחר שחטא ממילא נעשה נבדל מכלל ישראל, וכמו שארץ ישראל מקיאה את עוברי עבירה כן היא כנסת ישראל למעלה, אבל העצה היעוצה שלא להשגיח על שום דבר רק לאגד עצמו עם הצבור, כמו שכתוב ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, ואף על פי שעדיין מצואתו לא רחץ, מכל מקום מאחר שהוא נותן את לבו להיות בכלל האגודה של צבור שוב אין כלל ישראל מקיא אותו... ואז זכות הרבים מסייעת לו שיהיה ביכלתו לעשות תשובה ולהתרחץ מטנופת של מעשיו, כדכתיב "רחצו הזכו" וגו' כנ"ל... (תשא תער"ב)

אך אליה וקוץ בה, כי התינח יצר הרע שמתולדה שברא את האדם ישר ובכחו לעורר בעצמו אהבה רבה כנ"ל, אבל אם כבר קלקל מעשיו ומשך עליו יצר הרע בעונותיו והנה הוא אסור בעבותים, והאהבות החיצוניות שנשתאבו בקרבו אינן מניחות אותו להתלהב, לזה צריך מקום תשובה מעומקא דלבא על העבר למען יחלשו כחות החיצונים שעליו, אבל בעודנו נמסר ביד מנוול זה תשובתו קשה, כי גם התעוררות התשובה מאין תמצא, וכל עוד שאיננו מרגיש ומתלהב לשוב לאור באור החיים בלתי אפשר שתהיה חרטה גמורה על לשעבר וקבלה באמת על להבא... אך העצה היעוצה לזה היא שבל ישגיח לכך, אם ההתעוררות היא באמת לגמרי, הוא ידחוק את עצמו ויהיה על כל פנים בא לטהר ויבקר בהכלי תורה ויראה ביגיעת בשר אף שעדיין כחות החיצוניים מושכין אותו לאחור, כי אי אפשר שלא יקלוט על כל פנים ריח טהרה... (שם תרע"ג)

ולפי האמור יתפרש לנו עוד מאמר הזהר הקדש... ולפי דרכנו יובן דמאחר שישראל הם למעלה מהזמן אם כן כשנתן דעתו לתשובה ומתחרט על העבר נחשבת תיכף התשובה שאחר כך למפרע וכאילו עשה תשובה מעיקרא בעוד היה בו כח כללי ושפיר מתקן הכל, על כן מועלת התשובה. (ויקהל תרע"ו)

ונראה דזה עצמו הוא ענין בעלי תשובה, כבזהר הקדש זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ברגעא חדא קרובין לגבי קב"ה מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים, כי צדיקים גמורים צריכין להעלות גם את עולם הטבע וסדר הזמנים, ועל כן הם מתקרבין מיום ליום ומדרגא לדרגא בכדי שיעלו גם את סדר הזמנים עמם, אבל מאריהון דתשובה מתקרבין דרך דילוג כנ"ל למעלה מן הסדר. ובזה יש לפרש דברי הש"ס שלהי פסחים (קי"ט) וידי אדם מתחת כנפיהם, ידו כתיב, זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין, והיינו שמתקרבין דרך דילוג למעלה מן הסדר.

ולפי האמור יש לפרש דברי התנחומא (האזינו ד') דתשובה אינה נוהגת אלא בישראל והדברים תמוהים, דמפורשת בכתוב תשובה בדור המבול שהאריך להם ק"כ שנה, ואנשי נינוה עשו תשובה ונתקבלו, ולפי דברינו הנ"ל יש לומר דזה הענין לקרב בעל תשובה דרך דילוג וקפיצה בשעתא חדא וברגעא חדא לדרגין גבוהים ורמים מדה זו נוהגת רק בישראל שהם למעלה מסדר הזמנים, אבל באומות העולם די אם נתקבלו שלא יענשו, אבל איך יעלו בפעם אחת לדרגין גבוהין שהם תחת הזמן וסדר המערכת. (שם תרע"ח)

ויש ליישב דהנה טהרת התשובה היא כעין שאמרו מים שנטמאו משיקן והן טהורין, כן על ידי שהאדם נעשה נכנע מאד ונתבטל לרצון השי"ת נעשה טהור, כמו מים שנטהרו בהשקה באשר הם מבוטלין לכלל מי המקוה טהרו כמוהם, כן הוא בנפש האדם. אך הנה כתיב (דהי"א ט"ז) "עוז וחדוה במקומו, ואיך יכול גבר עציב ומי שהוא מלא עוונות להדבק בהשי"ת, הלא אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, והרי הוא דומה למים שאינן נוגעין במקוה שלא סלקא להו השקה.

אך יש לומר על פי דברי התוספות (חולין ק') דחתיכה הראויה להתכבד לא בטלה אף שקודם הביטול אינה ראויה להתכבד מחמת האיסור שבה, מכל מקום אם תאמר שתבטל שוב תהיה ראויה להתכבד על כן אינה בטלה. ואף אנו נאמר בנידון דידן להיפוך, אם תאמר שיתבטל למקור החיים ויהיה טהור שוב יהיה ראוי להתדבק שהרי עונותיו פרחו ממנו, ושוב לבבו יהיה שמח... וכמו בחתיכה הראויה להתכבד אזלינן בתר אחר הביטול, כן נמי בענין בעל תשובה אזלינן בתר אחר הקיבול, ושפיר סלקא ליה השקה... (ויקרא תער"ב)

בש"ס כריתות או הודע אליו... דהנה אמרו ז"ל (סוטה ג') כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, פירש"י מלפפתו כורכתו. אם כן מובן עד כמה קשה לאדם לעשות תשובה, שהרי העבירה עצמה היא אוסרתו כבעבותים, כמו שכתוב (ישעיה ה') "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה", היינו שהעבירה עצמה היא כעבותות העגלה וכורכתו כנ"ל, אך אם האדם יש לו דעת ומרגיש עד כמה מגיע הפגם והוא נפרד ממקור החיים והוא כאיש אובד עצות ועומד מלא בושה והכנעה מרחוק, זה עצמו מרחיק ומבדיל ממנו את העבירה שעל כל פנים לא תהיה דבקה בו, דכמו שהוא עומד מרחוק כן נעשית העבירה מרוחקת ממנו, ואז אפשר לבא לידי תשובה עזיבת החטא והחרטה באים מעומקא דליבא, כי אין העבירה עוד דבוקה בו ומושכת לבו לאחור אלא נפרדת ממנו, ואינו עוד קשור בידה. ועל כן מובן שהעיקר הוא מה שיודע ומרגיש בחטא, אבל לא כשיודיעוהו אחרים והוא אומר איני יודע... (שם תרע"ג)

והנה כמו שבכלל כן בפרט, שאפילו רשע גמור שעבר עבירות חמורות יכול עדיין לשוב בתשובה, ובכח החמימות וההתלהבות לעבירות ישוב לעשות שוב תורה ומצוות בהתלהבות, אבל מי שיש בו מדת העצבון והתקררות תשובתו יותר קשה הרבה מאד, שהרי אין דוגמתו בקדושה, וכמו בחולי הגוף שלמחלת מרה שחורה כמעט אין תרופה, כן הוא בחולי הנפש שמי שנתגברה עליו קליפת עמלק עד שעושה הכל בקור רוח ובעצבון תשובתו קשה מאד. אך השי"ת ברחמיו הרבים חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, המציא גם לזה תרופה... והנה נצטוינו לזכור מה שעשה לנו עמלק, לעורר בקרבנו שנאה ואיבה לזרעו, אם כן מדה זו יש בה נמי מצוה, ובזה נעשו מתוקנים גם בעלי מדה רעה זו, שהרי במדה זו עושים מצוה... (צו תרע"ג)

ונראה דהנה אמרו ז"ל (מ"ת ויקרא ח') גוים קרובי תשובה הם, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הטעם דזה לאו משום מעלתם אלא מחמת שהם חומריים, וכל חומר הוא בעל שינוי ומתפעל, אבל השכל איננו משתנה כל כך בנקל, ועל כן ישראל הם קשי עורף מפאת מעלת השכל שבהם. והנה הא דתשובה מועילה הוא מחמת שנחשב כאילו הוא איש אחר... ועל כן מובן שלחטא הנעשה מחמת תאות הלב וחומריים מועילה ביותר התשובה, כי הלב הוא בעל שינוי, ונשתנה לטובה, אך לחטא הנעשה מצד השכל שאיננו בעל שינוי תשובתו קשה ביותר, ועל כן אומות העולם שידעו שתשובה מועלת מדורות הראשונים שהכריזו על התשובה שידוע מענינם של דור המבול שחטאם היה מחמת שיצר לב האדם רע מנעוריו, עדיין לא ידעו שתשובה מועילה לחטא מצד השכל שאיננו בעל שינוי.

והנה בישראל בחטא העגל שהיה חטא בשכל, שחשבו שאין בו שמץ ע"ז רק לאו דלא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב... ונראה דכמו בחטא הבא מפאת תאות הלב התיקון הוא הכנעה כמו שצורת הלב שהוא בעל שינוי, כמו כן חטא הבא מפאת השכל תיקונו נמי איננו בהכנעה לבד אלא עם ההכנעה יהיה שכלו מוגבה בתורה ודעת אלקים שהוא בשכל... (פסח תרע"ה)

ונראה דהנה כתיב ופרעה הקריב, ואמרו ז"ל (שיר רבה ב' י"ד) שהקריב את ישראל לתשובה, ומכלל שעד כה לא עשו תשובה, והרי עוד במצרים עשו תשובה כנ"ל, ומאז והלאה לא מצינו להם חטא כלל.

אך הנה ידוע שכפי מסת גדלות האדם כן נחשב הפגם, ואמרו ז"ל (יבמות קכ"א) מלמד שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ומה שלאיש פשוט לא נחשב לפגם כלל, נחשב לאיש צדיק לפגם גדול, וכן לענין התיקון, מה שלאיש פשוט נחשב תשובה שלימה ותיקון, לאיש המעלה עדיין איננו מספיק וצריך תיקון יותר... ונראה דלאו דוקא בשני בני אדם אלא אפילו באיש אחד שנתעלה נחשבים לו פגמים שמקודם לא היו מחשבין לו זה לפגם... וצריכין עוד מירוק, וזהו הענין של קדיש יתום ביום שמת בו אביו ואמו, אפילו אחר כמה שנים, כידוע... ועל כן ישראל במצרים שהיו במ"ט שערי טומאה לא היה זה נחשב להם לחטא, (חטא נח שלא התפלל על דורו), אך כשיצאו ממצרים ונתעלו ברום המעלות אז היתה חלה עליהם היישרת כל העולם כמו שבאמת כן יהיה לעתיד לבא, ועל כן אז שוב חל עליהם לתקן חטא נח, והוצרכו מחדש לתשובה על פגמים דקים כמו אלה... (שם תרע"ז, וראה שם עוד)

ויש להסביר הדברים עוד יותר... והנה מפורש שם שתשובת הציבור עולה עד כסא הכבוד שהוא למעלה מהשמים, ועוד שם יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו. ומעתה תובן כונת מרדכי שלא קיבל, הגם שמרדכי בעצמו היה יחיד ששב שמוחלין לכל העולם, מכל מקום תשובת היחיד היא עד ולא עד בכלל, ואפשר שאינה עולה למעלה מהשמים, דלמעלה מהשמים הוא כסא הכבוד, על כן לא הסתפק בתשובתו לבד, כי למקום שתשובתו מגעת אולי עד שם יש אחיזה לכחו של עמלק תחת השמים, אלא נצרכת תשובת הציבור שמגעת עד כסא הכבוד, ושם אין אחיזה כלל לכחו של עמלק, ואז תבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה. ואסתר הוסיפה לומר לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי וגו', דהנה ידוע שלמדרגות הגבוהות מאד להמשיכן למטה צריכין להכין להן כלים במעשים, ועל כן נוסף על התשובה שהיא בלב נתבקשה התשובה במעשה, והיא הצום של שלושה ימים... (שם תרע"ט)

ונראה דהנה ידוע שתשובה צריכה להיות על עיקרו והתחלתו של החטא, כי העבירות שאחר כך כמעט הוא אנוס עליהן שעבירה גוררת עבירה... ואם כן עיקר התשובה צריכה להיות על השורש, והנה נראה שראשית החטא של גחזי היה חסרון אמונת חכמים, וחשב שאלישע לא יתודע מזה, וזה משכו והביאו לכזב ולישבע לשקר... ועל כן כשרצה אלישע להכניס בו הרהורי תשובה על כל מה שעשה לא היה יכול טרם ישוב על השורש... (תזריע תרע"ד)

ונראה דהנה בש"ס ערכין (ט"ו) א"ר חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספר לשון הרע... וגם בזוהר הקדש איפלגי ר' יצחק ור' יהודה אי מועלת תשובה לחטא לשון הרע... ויש להבין בדעת ר' אחא ורב יצחק דסבירא להו דאינה מועלת, היתכן שלא תהיה תקנה בתשובה המכפרת על כל עבירות שבתורה... ועוד ממקומו הוא מוכרע ממצורע שבא בחטא לשון הרע, ומכל מקום כתיב "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע"... ונראה דהנה תשובה שמועלת על כל עבירות שבתורה אף בלתי תשובה מאהבה, שזדונות נעשה לו כזכיות, אלא תשובה מיראה נמי בחסד ה' שאמר יעשה תשובה ויתכפר לו, אף שמפאת החטא נשתאבו בו כחות הרע, מכל מקום על ידי התשובה זוכה להארות קדושות מעולם החירות שורש התשובה כידוע, ומפני הארות קדושות אלו כל כחות הרע ערקין ואתעברו מיניה...

ומעתה יש לומר דזהו רק בשאר עבירות שכחות הרע שנשתאבו מחמתם בורחים מפני הארות קדושות, אבל בחטא לשון הרע אומנותו של נחש, שכל החטא נסתעף מזה שקדושתם לא הפריעתו מליכנס אליהם ולא הבריחוהו, שוב לעולם אין כחות הרע הבאין מעבירות לשון הרע בורחים מפני ההארות הקדושות הבאין על ידי התשובה, ושוב אין ביכולת ההארות הקדושות ליכנס בו, אדרבה הם מסתלקין מפני כחות הרע של לשון הרע...

ומכל מקום מן העקרים שבידינו שבכל מקום דמיפלגי חכמי ישראל אלו ואלו דברי אלקים חיים, ועל כן אלו דסבירא להו דמועלת תשובה או התקנה לעסוק בתורה אינם נדחים מהלכה, אלא שמר מדבר מתשובה פשוטה עזיבת החטא לתקן את שעבר, ומר מדבר מזה שמרגיש שרע ומר עזבו את ה', והוא ככלי חרס שנשברו ששבירתן היא מטהרתן, וכאילו מתחיל לחיות מחדש חיים חדשים, ותשובה כזו לחשוב מה דהוה הוה והימים הראשונים יפלו אלא שמתחיל מחדש זה בודאי מועיל, דלא גרע מגר שנתגייר שבא מטפה טמאה, ומכל מקום כשבא להתגייר נתהפך ממרירא למיתקא ומרע לטוב.... (מצורע תרע"ט)

ולפי האמור יובן הכתוב בשם האריז"ל כי עיקר התשובה הוא עסק התורה, כי באשר התורה אי אפשר לה שתתפגם, על כן בכחה לרפאות את שבר החטאים, כמו בגשמיות שמן האבר הבריא מתחילה להתפשט הרפואה על יתר האברים החולים... (שבועות תרע"ט)

בזוהר הקדש היאך מועילה תשובה, הלא בחטאו פגם את הכלל כולו והתיקון הוא רק לעצמו, ותירץ שמתקן גם כן את הכלל כולו... ונראה הכונה דכל איש ישראל יש לו כח כללי, וכשחטא עדיין היה לו כח הכלל, ואם כן הפגם עצום מאד, אבל אחר החטא שכבר נדחה מהכלל ומעשיו הם מעשה איש פרטי לבד, איך יכולה תשובתו שהיא מעשה אדם פרטי לתקן את הפגם שעשה בעודו איש כללי? ועל זה תירץ דתיכף כשמהרהר לעשות תשובה הוא נקלט בכלל אף שעדיין לא עשה תשובה... וזהו שאמרו (פסחים קי"ט) ידו של הקב"ה פרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין... שמאחר שנדחה מהכלל שוב אינו יכול לבא לתשובה, אך זהו מחסד ה' לקבלהו לכלל מתחת כנפי החיות... ובשבת נקל לבא לתשובה, וכמו שאמרו שבת בו תשוב, דשבת הוא רזא דאחד, וכל אחד בא להכלל ואז אין צריך שיהיה בחשאי מתחת כנפי החיות. (נשא תע"ר)

ולפי האמור תובן סמיכת הפרשיות, שאחר מצות שילוח טמאים נאמרה פרשת התשובה, כי כבר אמרנו שבשביל חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע נשתאבו כחות הרע בכל ג' חלקי האדם, וכל העבירות יש להן שייכות לחטא אדם הראשון, על כן מצא מין את מינו וניעורו כל כחות הרע שבכל ג' חלקי האדם... וכאשר יחפוץ לשוב אל ה', צריך ג' תיקונים לג' חלקי האדם שבהם נשתאבו כחות הרע, והיא חרטה במחשבה, וידוי בדבור, שכבר אמרנו שהוא לעומת הנפש שבלב, השבת האשם והקרבן הוא המעשה... אז מובטח שתשובתו נתקבלה.... (שם תרע"א)

ונראה דהנה מה שלא נתקבלה תשובת ישראל מחטא המרגלים, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי תשובה היא בינה ליבא, וכמו שכתוב (ישעיה ו') "ולבבו יבין ושב ורפא לו", ומועילה כשהחטא הוא בלב, אבל כשהפגם הוא במוח שהוא למעלה מהלב אין התשובה שהיא בלב מועלת, וכאן נמי מחמת שבכו בכיה של חנם והדמעות יורדות מהמוח, על כן היה הפגם במוח ומשום הכי לא הועילה תשובה...

ואמרנו ליישב כי יש שני מיני תשובה, יש תשובה להתחיל לגמרי מחדש כקטן שנולד, ועל תשובה כזו אמרו (ב"ר א') שקדמה לעולם, ועל תנאי זה נברא העולם, ותשובה כזו מועילה לכל, ואין לך דבר שעומד בפני תשובה כזו, ואפילו בדברים שנראה בקצת מקומות מהזהר הקדש שאינה מועילה להם תשובה, מכל מקום תשובה כזו בודאי מועילה, ויש לזה ראיה מוכרחת מדור המבול, שהיתה מועילה להם תשובה כנ"ל. אך התשובה הפשוטה שהיא רק עזיבת החטא וחרטה על העבר, שזו איננה בכלל התשובה שקדמה לעולם, אלא היא בכלל שהקב"ה נושא פנים ומקבלם בתשובה, תשובה כזו איננה באומות העולם... והטעם יש לומר דנפש ישראל בעצם היא טהורה, והלכלוך בחטא הוא דרך מקרה, דומה לבגד לבן מפשתן מוצהב שנתלכלך וחשך משחור תארו שמועיל לו כיבוס להדיח מעליו את הלכלוך, כך היא נפש ישראל, ועל כן בחרטה על העבר ושבירת הלב מעבירין את הלכלוך ונשארת הנפש בטהרתה, ומכל שכן כשהאדם שופך את נפשו לפני השי"ת בבכי ובדמעות כמו שאנו אומרים שערי דמעות כי לא נשלבות, שדמעות יורדות מהמוח ונקראות מים טהורים, הן מעבירות כל טינוף וכל לכלוך... אך כל זה הוא רק בישראל שיש להם נפש טהורה בעצמותה, אבל באומות העולם שמגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, אי אפשר שיועיל להם כיבוס, כמו שאינו מועיל שיהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו אפילו על ידי מאה כיבוסים... וממוצא הדברים שתשובת עזיבת החטא והחרטה שמועילה בישראל היא מחמת שהנפש שלו איננה מתקלקלת ולא נפגמת בפנימיותה אלא מתלכלכת לכלוך חיצוני בלבד... (שלח תרע"ז, וראה שם עוד)

והנה בבעל הטורים (יתרו) שלעתיד יהיו כל ישראל כהנים, וזהו היעוד "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", וכן כתיב "ואתם כהני ה' תקראו", ויש להבין הלא כהנים לויים וישראלים הם חלוקים במדרגותיהם, זה חסד קו ימין, וזה גבורה קו שמאל, וזה קו האמצעי, ואיך יתכן שיהיו כולם יחד באיש אחד. ונראה כי (ב"ר א') תשובה קדמה לעולם ועל כן קדמה להתחלקות הקוים, ועל כן איש הזוכה לתשובה שלמה זוכה למדרגה גבוהה למעלה ממקום חלוקת הקוים, ואולי זהו שאמרו ז"ל (ברכות ל"ד) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים שם, על כן לעתיד שכל ישראל יהיו בעלי תשובה שלימה על כרחך יזכו למדרגה נעלמה זו... (קרח תרע"ט)

ונראה שהפירוש השני בתיבת 'אחרי' הוסיף לומר שהוכיח כביכול את השי"ת תחלה ואחר כך הוכיח את ישראל, וכך הוא בכתוב, שתיכף שנאמר לו "לך רד כי שחת עמך" כתיב "ויחל משה וגו' למה ה' יחרה אפך בעמך"... והיינו דהנה אמרו ז"ל (ברכות ס"א) יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב. וענין שני מפתחי הלב כי צורת הלב להיות משתוקק להתדבק למעלה כמו אש המתנועעת כלפי מעלה כמו שכתוב "רשפיה רשפי אש שלהבתיה", ויש בלב פתח פתוח לרשפים אלה ממטה למעלה, ועוד יש פתח שני ללב שדרך בו תבא הארה עליונה ללב לעוררהו ולהאיר לפניו את הדרך ילך בה, וכענין אמרם ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה... ומחמת העונות יש כח ביד היצר הרע לסתום את שני מפתחות אלו, כאמרם ז"ל (יומא ל"ט) עבירה מטמטמת לבו של אדם, כמו שכתוב (ישעיה נ"ט) "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", רמז הכתוב לסתימה כפולה "ביניכם" היא סתימת הפתח שלא יתלהב ממטה למעלה, "לבין אלקיכם" היא סתימת הפתח שלא תיכנס בו הארה עליונה, וזוהי נמי סתימה שלא יכנסו בו דברי תוכחה. ואם כן בעוד שעוונותיו של אדם עליו קשה מאד שיקבל דברי תוכחה, לזה היתה עצת משה להוכיח כביכול את הקב"ה תחילה שלא יתרחק ויסתלק מישראל וממילא אי אפשר לעוונות וליצר הרע לטמטם כל כך את הלב וקץ שם לחושך, ואחר בא להוכיח את ישראל.

ונראה שזהו אמרם ז"ל ששבת הוא זמן מעותד לתשובה כנוטריקון שבת בו תשוב, כי כתיב (יחזקאל מ"ו) "וביום השבת יפתח" וגו', ובפתיחת שערים העליונים מסתעפת פתיחה לכל מיני הסתימות, וכלהו ערקין ומתעברין מינה, ואז הלב מעותד לקבל את ההארה העליונה וכן לקבל תוכחה, ואז נקל לבא לתשובה. (דברים תרפ"א)

והנה זה אין כמעט בכח כל אדם זולת יחידי סגולה השרידים אשר ה' קורא אליהם, אך בשעת רצון למעלה, וידוע כי כמים פנים אל פנים, זה גורם להתעוררות הרצון גם באדם למטה... וזה שאמר המדרש אבל שערי תשובה לעולם פתוחים, שנמשלה לים וכו' כי התשובה כאשר ידע האדם שהוא כמוטל בים ואין לו עוד שום תקוה רק על ידי שאוחז אפילו באבר אחד בחבל שהושיט לו הקברניט, ומחמת שיודע שאין לו שום חיות זולת על ידי זה יכול להדבק במקום החיים. וזה ששערי תשובה לעולם פתוחים, ולא בעי עת רצון דוקא, כי הוא בעצמו מחמת שיודע שאין לו שום חיות מצד עצמו אם כן בהכרח מבטל כל כחות הנפש להכרח הזה לקבל חיות, אם כן ממילא יוכל להגיע להיות דבוק במקור החיים, אפילו שלא בעת רצון, כי אין צריך שיגיע אליו מצד עת רצון אך מצדו של האדם מחמת שיבטל את עצמו מכל וכל בא לו זה.... (ואתחנן תע"ר)

ונראה דהנה במדרש רבה (ב' י"ב) ר' חנינא בר פפא שאל לרשב"נ מה דכתיב "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", א"ל שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים... והנה בטעמו של רשב"נ דמחלק בין שערי תפלה לשערי תשובה, יש לומר משם דתשובה נבראה קודם שנברא העולם, אם כן הרי היא מקמי סדר הזמנים ואיננה נופלת תחת הזמן, על כן לא יתכן לומר שתהיה תלויה בעת מן העתים, מה שאין כן בתפלה. ודבר זה פשוט למבינים שתשובה היא ה"א הראשונה שבשם הוי"ה ב"ה וב"ש, והיא טרם תחת סדר זמנים המתחילה מ"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", אבל תפלה היא בה"א האחרונה כמבואר כמה פעמים בזהר הקדש ובוידוי קריאת שמע שעל המטה... על כן יש עתים מיוחדות לקיבול תפלות, והיינו בעת רצון, שרצון הוא למעלה מן הטעם, ואז הוא הזמן להיות כל איש נענה בתפלה אף על פי שאינו כדאי... (שם תרע"ז)

ויש לומר שזהו הענין מה שאמרו ז"ל (רש"י שמות כ' ט') שלא תהרהר (בשבת) אחר מלאכה... באשר שבת היא למעלה מסדר הזמנים, ועל כן איננו אסור לזמן לבד... ואם כן הוא כמו שערי תשובה שפתוחים לעולם, ובזה יש להבין הענין ששבת מעותדת לתשובה, שבאמת בימי החול קשה מאד לבא לתשובה שהיא למעלה מסדר הזמנים, והאדם הוא בתוך סדר הזמן, וצריך להיות בחילא תקיף לחדא, אבל בשבת שהכל הוא למעלה מסדר הזמן, אם כן כששומר שבת נקל לו לאחוז נמי בתשובה. (שם)

והיה דומה לענין הרוצח שאיבד חיותו, והמציאה לו התורה תקנה שיהיה בטל לגמרי ממציאותו אלא נספח ללוים, ובאמצעותם חוזר ושואב חיים חדשים, דומה לזה הוא ענין בעל תשובה. והיינו דהנה אמרו ז"ל, שאלו לחכמה חוטא מהו ענשו, א"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה ואמרה הנפש החוטאת היא תמות, ובילקוט תהלים שאלו לתורה ואמרה יביא אשם ויתכפר לו, והשי"ת אמר יעשה תשובה ויכפר לו. הרי שמצד החכמה והנבואה הנפש החוטאת איבדה חיותה, אלא שהשי"ת ברוב רחמיו המציא לו עצה שיעשה תשובה, והיינו שתשובה היא ענין ביטול שיבטל את מציאותו להשי"ת, וכאילו אינו אותו האיש שעשה את החטא כמו שכתב הרמב"ם (תשובה ב' ד') בטעם שינוי השם, וכאשר יתבונן בעצמו שהוא כאילו נעדר המציאות מצד עצמו, אז שואב חיים חדשים ממקור החיים, וממילא סר עוונו וחטאתו תכופר, כמו מים שנטמאו משיקן והן טהורים, כי אחר שנעשה דבוק למקור החיים בהכרח שחטאתו פורחת ממנו. וזוהי תשובה מעולה שבתשובות, ועל כן אין מתנאי בעל תשובה זה שיהיה חוטא מקודם, אלא אפילו צדיק גמור יכול להיות בעל תשובה שיבטל את מציאותו לרצון השי"ת, וכאילו איננו נפרד כלל, וזהו שבזוהר הקדש לאהדרא צדיקיא בתיובתא, ולא לרשיעיא בלבד אלא גם לצדיקיא.

אך זה אינו דבר נקל שאיש צדיק שלא חטא מעולם אף על פי כן לא תהיה מציאותו מציאות בעיני עצמו, ועל כן לא שייך לומר שמצוה על כל איש אפילו שאינו חוטא להיות בעל תשובה, כי המצוה היא לכל ישראל וכוללת כל הפרטים, ולאו כל אדם זוכה לכך. ומכל מקום אדם החוטא מצוה עליו לחזור בתשובה, כי מאחר שהוא חוטא ומצד הנבואה שאומרת הנפש החוטאת היא תמות ואיבד חיותו, הרי יש בידו להתבונן על מצבו, איך ירד משמים ארץ, ואת מי ומה החליף במי, ומפני זה עצמו נקל לו להיות לבו נשבר בקרבו ולבטל את מציאותו בעיני עצמו, כמו שכתוב (ירמיה ג') "נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו, ולאמור להרים כסונו לגבעות נפלו עלינו" (הושע י'), ומכח זה הוא שואב חיים חדשים ממקור החיים וממילא חטאו מתכפר...

אך לפי דרכנו יש לומר דהנה תשובה נבראה קודם שנברא העולם, והיינו לשוב החוטא מחטאו, אז השי"ת מוחל וסולח וסר העון והחטאת תכופר, היינו שכפרה היא לשון קינוח והסרה, וזהו אפילו לאומות העולם, אבל תשובה שבבחינת ביטול כנ"ל עד שגם החטא נהפך להיות נחשב בזכיות, זה נקרא נשיאת פנים, היינו שמקבלו באהבה כאילו לא חטא מעולם, שהרי החטא נהפך להיות זכות, בזה מדייק המדרש 'אליך' ולא לאומות העולם.

וטעמו של דבר יש לומר בפשיטות שבחינת ביטול באמת לא נמצא כלל באומות העולם, אפילו להטובים שבהם, כאמרם ז"ל אין לך צדיק באומות העולם יותר מאיוב ולא בא לפני הקב"ה אלא בתוכחות, ולא נמצאת בחינת ביטול אלא בישראל שהם ממעטים עצמם, ואפילו בישראל אינו כל כך דבר נקל, ולאו כל אדם זוכה לכך קל וחומר לאומות העולם... (ואתחנן תר"פ)

וכענין הזה יש לפרש "עקב תשמעון את המשפטים", היינו לשפוט את רוחו אם הוא הולך בדרך התורה, וכמה יש לו נטיה לצד הטוב, ומחמת שהאדם ממשמש בכל אבריו ולא נמצא בו מתום מכף רגל ועד ראש, ממילא נשבר לבו בקרבו ומתמרמר על נפשו, ומזה בא האדם לידי תשובה בהכרח. וזה שאמרו בש"ס הדן את יצרו שכופהו לשוב בתשובה, ואז שורה בו אור נפש האלקי, כענין אני את דכא, ועל הנפש שורה רוח ועל הרוח שורה נשמה, והכל הוא מחמת הכנעה ושברון רוחו שמתמרמר על נפשו וגופו... (עקב תע"ר)

ועוד היתה תועלת בשבירתם לפועל דמיוני לישראל, שאף שנשתאבו בהם כחות רעים מחמת חטא העגל ונטמאו ישברו לבם בתשובה, ושבירת לבבם תהיה טהרתן ויתפרדו מהם כחות הרעים, וכן היה כי תיכף שסיפר להם דברי הש"י "כי לא אעלה בקרבך" כתיב, "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו", ואחר כך מחמת גודל המרירות ושבירת הלב קבלו על עצמן להיות דייש למלכיות ומרמס למלאך המות, עד ששבו בתשובה שלימה ונרצה עונם. וזה נשאר לדורות, כי אפילו אדם שנשתאבו בו כחות רעים המושכים אותו לכל רע רחמנא ליצלן, כיון שנשבר לבו על לשעבר ומקבל עליו על להבא נטהר מן הכחות הרעים, ושוב אין ביכולתם לתקפו בכח ולמשכו לרע חס ושלום, ואז יכול לבא לתשובה שלימה. ובכתבי האריז"ל שעיקר התשובה הוא עסק התורה, וכמו אז על ידי שבירת לבם זכו ללוחות האחרונים, כן לדורות על ידי שבירת הלב יזכו לתשובה שהיא עסק התורה.... (עקב תרע"ה)

אך נראה דהנה איתא במדרש תנחומא האזינו ד' שתשובה מועלת לישראל ולא לעכו"ם, ונראה דמחמת שישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב, שהם בעצם נפשות טהורות וטובות רק שבמקרה נתלכלכו בעבירות, אבל כשעושה תשובה שוב מתעוררת בו הנקודה השרשית האחוזה בשלשלת הקודש עד האבות הקדושים ושופעת בו רוח חיים חדשים ממקור ישראל, ובודאי תתמיד תשובתו וישאר נאמן להשי"ת ותורתו. אבל עכו"ם מאחר שנתקלקלו ונכרתה חיותם כענף הנכרת ממקום חיותו שוב אין לו תקנה, ואף כשיעשה תשובה בודאי לא תתמיד ויחזור לסורו. הכלל שכל עצמה של תשובה שמועלת היא מפני ההשתלשלות עד האבות, ממילא זה שהוא סורר ומורה נפסק חיבורו מאביו ואמו, ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש בודאי שלא יעשה תשובה, ואף עם יעשה לא תתמיד ויחזור לסורו וסופו ללסטם את הבריות, אבל כשאביו ואמו מוחלין לו הנה הוא עדיין נקשר בשלשלת הקודש שוב אינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה המתקבלת כנ"ל. (תצא תרע"א)

ולעומת שלש המצות האלה שביפת תואר יש למצא נמי בבעל תשובה, שצריך תיקון בכל שלשת חלקי האדם גוף ונפש ושכל שהיה יצר הרע שופטם, נגד גלוח הראש כתבנו לעיל בשם האריז"ל שהוא הסרת האמונות הרעות, ויש להוסיף ולומר שצריך הסרת כל הדעות וההתחכמות אשר מספרי החיצונים מוצאן, שהן כדמיון שערות היונקות מלחות המוח הטמא, כן הדעות וההתחכמות הנמשכין ממקור מקומו טמא, והוא טהרת השכל. נגד עשיית הצפרנים כתבנו לעיל בשם האריז"ל שהיא מניעת המותרות, והיא בעשיה שהיא טהרת הגוף, והבכיה שבאה מרגש הנפש ששם אל לבו למי עוללתי כה, לאבי שבשמים ולכנסת ישראל, וצרת נפשו על העבר היא טהרת הנפש.

ונראה ממה שכתב ובכתה את אביה ואת אמה שזה תיקון אף לפגם שנוגע לאו"א, ואף לעונות שלקצת מקומות בזהר הקדש שאין מועילה לזה תשובה פשוטה, ודי למבין... ויש לומר שהם לעומת שינוי השם ושינוי מקום ושינוי מעשה, שם של האדם הוא קיומו, כמו שכתב הרשב"א, וידוע שקיום האדם הוא השכל, שינוי מקום הוא בנפש, שהנפש מתפעלת משינוי המקום והיא טרודה ואינה מתישבת כל כך מהרה במקום חדש, ועל כן אמרו ז"ל (ב"ר ל"ט ט"ו) מבית לבית חלוק, ממקום למקום נפש, שינוי מעשה הוא בגוף. והם התחדשות בשלשה חלקי האדם בגוף ונפש ושכל וכקטן שנולד דמי... (שם תרע"ו)

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, לכאורה איפכא הוה ליה לומר בלבבך ובפיך, שמקודם עושה תשובה בלב ואחר כך הוא מתודה בפיו. אך יובן דהנה נודע שאין שום נברא יודע מחשבות רק השי"ת לבדו, ועל כן נקרא הקב"ה יודע מחשבות, כמו שאנו אומרים בהקפות יודע מחשבות הושיעה נא, ועל כן אדם המתודה בפיו אין להם עוד כח לקטרג באשר אינם יודעים מחשבות לבבו, ואחר וידוי אמיתי הם בדלים ונסתם פיהם מלקטרג...

אך הנה אמרו ז"ל (תענית ט"ז) אדם שיש בו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו דומה לטובל ושרץ בידו, אבל זה הוא רק באם אינו רוצה לשוב מדרכו הרע שהשרץ חוזר ומטמאו, אבל אם רצונו באמת לשוב אף שעדיין לבו אונסו, היינו שהעבירה מטמטמת את לבו, שוב נאמר דהוא היצר הרע הוא המשטין הוא המלאך המות, וכמו שמעבירין אותו מלמעלה מלקטרג כן מעבירין אותו מלמטה מלב האדם שלא יטמטם עוד את לבו ויהיה ביכלתו להוציא מחשבת תשובתו לפועל, ובאופן זה הנה פיו קודם ללבו... (נצבים תרע"א)

אך יש לפרש על פי דברי הש"ס מגילה (ט"ו) לרוח משפט זה הדן את יצרו ופירש"י כופהו לשוב בתשובה, והיינו דכל המעשים שאינם ראויים לאדם אילו היו עיניו פקוחות לא היה אפשר לו לעשותם, אלא מחמת שיצר הרע מסמא את עיניו, ועל כן כשהוא כמו שופט לעצמו המברר את הדין לאמתו זה בעצמו כופהו לשוב בתשובה, שהרי רואה את עצמו אובד משני העולמות ונופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. והנה דין זה שדן את עצמו נעשה לבוש לדין של מעלה להוציא לאור משפטנו, שישראל ראויים לקבל את ההארה העליונה, ואם נמצא בהם מעט מעשים בלתי ראויים לא מהם היו אלא ממה שנאמר (תהלים ק"ו) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם"...

וכן נמי הוא ענין התורה, שאורייתא כולה אלקית ואי אפשר שתהיה בעולם הזה אחיזה בה אלא על ידי לבושין, והיינו להיות פרוש מדברים שאינם ראויים לפני תופשי התורה, וכן כל המצוות המעשיות שבתורה, ובאמצעות הלבושים ישראל זוכין לתורה...

ולפי האמור מובן נמי שענין התשובה איננו שייך כלל במלאכים, שהרי חסר להם הלבוש, ועל כן מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין, שגם עליהם יש דין אם לא נתקרבו לפנים ממחיצתם, ואף שבודאי הם מלאים תשובה כמובן, אך לפי דרכנו אין בהם תועלת התשובה שהרי חסר להם הלבוש... (שם תרע"ט)

ובזה יש לפרש מה שכתוב אחר כך "ואתה תשוב ושמעת בקול" וגו', ותמהו כל המפרשים הלא כל הפרשה עד כאן מדברת אחר התשובה, ומה זה שכתוב עוד ואתה תשוב, הלא כבר עשו תשובה? ויש לפרש היות ידוע שלפי מסת מעלתו ומדרגתו של האדם בה במדה הוא מגדיל בעיניו את חטאו, ועל כן התשובה שמקודם מילת הלב, שהיתה רק על עוונות שהיה מכירן לעבירות, ויתכן שיש לו עוד דקים מאלה שעוד לא הכירן לחטא, לזה באה התשובה שלאחר מילת הלב על העבירות שלא היה מכיר בהן לעבירות עד הנה, ואפילו בלתי חטא כלל נמי אחר שהתשוקה לדברים חומריים נהפכה לאהבת ה', עתה הוא מרגיש חוסר האהבה והתשוקה שמקודם, ועל זה עצמו הוא זקוק לתשובה...

ונאמר דוגמא דידיה על כל פנים בראש השנה ויום הכפורים וסוכות, שמחמת העוונות של כל השנה נתפשטו חלקי הרע עד שאוטמים וסותמים את הלב, וזה נקרא ערלת הלב, והם עצמם העומדים ומקטרגים בראש השנה, אך על ידי תשר"ת איתה בתקוני הזהר שמסלקים ג' קליפות שבלב... וזה סובב הולך בכל ימי עשרת ימי תשובה, שהלב מתנקה מערלתו עד יום הכפורים, שהכל שב אל שרשו, ואז בצד מה זוכין למילת הלב עצמה שנהפך הכל לאהבת ה'. ועל כן כאשר הכל שב לשרשו נתקיים גם מאמר הכתוב "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך", כי האלות חוזרין לשרשן שהם עשו וישמעאל... (שם תר"פ)

"ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" וגו'. והקשו הראשונים שאחר הוידוי שאמרו על כי אין אלקי בקרבני מצאוני הרעות האלה למה עוד יסתיר פניו מהם? וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה תירץ, כי הם לא עשו תשובה אלא על גוף העבירה שגרמה לסילוק שכינה, אבל לא על תחילת החטא שהביא לידי העבירה, כי עבירה קלה מביאה לעבירה חמורה, וזה כי פנה אל אלהים אחרים, כי הפנייה אל אלהים אחרים איננה עדיין עבודה, ועל זה עוד לא עשו תשובה...

וזה לימוד גדול לאדם לידע שבימי התשובה העיקר לקבל על עצמו להיות מקדש עצמו במותר לו מהיום והלאה וידאב לבו על העבר ולא תהיה די לו הקבלה על גופי המצות, וישכיל וידע עד היכן הדברים מגיעים. (וילך תער"ב)

איתא בטור (או"ח תקפ"א) בשם מדרש תנחומא (אמור כ"ב) ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים, ביום הכפורים הכל מתענין ומוותר להם הכל. והבית יוסף הקשה דאם כן ערב ראש השנה חשוב כיום הכפורים, ותירץ דהשליש הראשון קל להתכפר, והשליש השני קשה יותר והשליש האחרון קשה מכולם.

ונראה לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דאמרו ז"ל (יומא פ"ו) אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו. כי בזמן שהאדם חוטא הוא מקלקל את ההשפעה הניתנת מן השמים והוא חובל בעצמו ובכל העולם כולו כל עוד שאיננו מנוקה מן העונות... ועל כן כל עוד שאינו מוחזק בג' פעמים איננו מוחזק למזיק. ויש להוסיף ולומר שטעם החזקה בג' פעמים אף דלגבי וסתות מיחש חוששין אפילו בפעם אחת, כי האדם הוא מורכב מג' חלקים, גוף ונפש ושכל, ובג' פעמים נתפשט כח הרע בכל חלקיו, ובאם עוד אחד מהם לא נתפשט בו הרע, זה נותן כח מכריע ליתר החלקים להיטיב מעשיו...

ולפי זה יש להסביר ענין שלשה זמני כפרה ערב ראש השנה, ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים, דכמו שאין החוטא מוחזק להיות כמזיק כי אם בשלש פעמים שיתפשט הרע בכל חלקיו, כן נמי להיפוך אינו מוחזק להחשב בעל תשובה שיהיה ראוי לכפרה אלא עד שיתחזק בשלשה זמני כפרה, שתתפשט התשובה בכל שלשה חלקיו בגוף ונפש ושכל, כי אף שהתשובה באחד הזמנים מועילה לחלק אחד לנקהו ולדחות מעליו את כח הרעל, מכל מקום יתר החלקים שכבר הורעלו חוזרים ומקלקלים גם את זה, שאי אפשר שיהיה כל כך מנוקה כמו קודם שנתקלקל בעוד שיתר החלקים עדיין חלאתם בהם. ועל כן אף שבאם אחד מהם עדיין לא נתקלקל עדיין יש תקוה שיתפשט החלק הבריא על הכל, מכל מקום כשיתקלקל הכל וחזר חלק אחד מהם עדיין יתר החלקים אינם מעותדים להעלות ארוכה, ושוב גם חלק זה בסכנה שלא יחזור ויתקלקל... ויש לכון את שלשה זמני כפרה הנ"ל לשלשה חלקי האדם גוף ונפש ושכל, ערב ראש השנה הגדולים מתענין, וכמו בכלל כן בפרט האדם עצמו חלק הגדלות שבו שהוא השכל שבו, התעורר בתשובה ונתענה ונכנע לשכל התורה... עשרת ימי תשובה הבינונים מתענין, ובפרט הוא החלק הבינוני שבאדם שהוא הנפש, שהיא בינוני בין הגוף והשכל, והוא הזמן להכניס מרדות לתוך לבו לפשט את עקמומיות המדות שבלב ולהכניס בו הארות תשוקה לקדושה. ביום הכפורים כולם מתענין, ובפרט הוא חלק הגוף שבאדם, שדוחין ממנו כל לכלוך וכל טינוף, ואז גם הגוף מתעלה ומקבל חיים ממקום גבוה, ואז נעשה כולו קדוש ונגמרה הטהרה... (זכור ברית תרע"ו)

בגמרא (ר"ה ל"ב) מנין שאומרים מלכיות, תניא רבי אומר אני ה' אלקיכם (דלעני ולגר תעזוב) וסמיך ליה ובחודש השביעי זו מלכות. ענין סמיכות מצות פאה לראש השנה, דכלאורה הלא בכל הדברים הראשית לה' ופאה היא בסוף. אך הענין הוא, דהנה בכל המצות אין להן סוף שיאמר האדם שגמר עבודתו, רק אם עשה מצוה צריך להתחיל מחדש, לזה מצות פאה היא לבסוף להראות שבסוף נמי יש מצוה וגוררת מצוה, וצריך להתחיל מחדש. ובראש השנה הוא גם כן זה הענין דכל מה שעשה בכל השנה עם אותם הכחות צריך עתה להתחיל מחדש, וזוהי מלכות, דמלכות נמשלה לירח שמתחדש בכל פעם. ותשובה היא גם כן זאת, שצריך להתחיל מחדש. הרבי ר' בונים זצוקללה"ה אמר בזה הלשון, תשובה איננה כמו ששמים טלאי, רק כמו האדם שנפל מגג והיה לו ריסוק איברים ונשברו כל עצמותיו, ואחר כך השיג אברים חדשים, כמו כן צריך להתחיל מחדש כקטן שנולד... (ראש השנה תרע"א)

בגמרא (ר"ה ט"ז) וא"ר יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה. פירש"י ז"ל שינוי מעשה שב מרעתו. והקשה הריטב"א ז"ל דהלא אצל שלשה הדברים אם לא היה שב מרעתו הוי כטובל ושרץ בידו, ואם שב מרעתו אין צריך לכל זה וסגי בזה?

אך הענין דהנה יש שני מיני תשובה, והוא כמו אדם שהולך בדרך ורואה שהולך בדרך רע, יש שנשאר עומד על מקומו באמצע הדרך ואינו הולך יותר, ויש ששב וחוזר לאחוריו מדרך הזה. ובתשובה הוא גם כן כן, יש שמקבל עליו שלא לעשות עוד מכאן ולהבא, וזהו "יעזוב רשע דרכו", ולתשובה כזו צריכין כל הנ"ל, צדקה צעקה וכו'. ויש ששב מעיקרו ומתחיל מחדש כתינוק שנולד, ואם עשה חבילות של עבירות יתחזק בעצמו עוד יותר ויעשה חבילות של מצות, וזהו ששב וחוזר לאחוריו מדרכו הרעה, וזאת היא עיקר התשובה, ולזה אין צריכין שום דבר, כי תשובה קדמה לעולם, וזהו ששב מרעתו, והבן זה. (שם)

בגמרא (ר"ה י"א) בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. והיינו מפני שנתוספה בו ה"א הראשונה שהיא הארת עולם החירות, וזה נשאר לדורות שבכל שנה מופיעה הארת ה"א הראשונה ובזה יוצאין נפשות ישראל ממאסר העונות והיצר הרע. אך זה שייך כשהעונות הם מופרדין מן האדם רק כעין בית האסורים שמקיף מבחוץ, אבל כל עוד שהוא והם דבר אחד מה תועיל החירות, על כן צריכין לתשובה מקודם, והתשובה איך שתהיה אפילו שאינה כל כך בשלימות מכל מקום מאחר שמתחרט על העבר ומקבל על עצמו על להבא שלא ילך בדרך הזה עוד, שוב אין העבירות דביקות בו. וזהו הדין בראש השנה אם יש דביקות לאדם. ועל כן הוא יום טוב מחמת הדין, כי בלאו הכי לא שייך שיהיה יום טוב מחמת הדין. ובזהר הקדש שבראש השנה מקבלים היום טוב בדינא, ומטעם זה שהדין מברר כנ"ל, ובזה הם נפרדין מהאדם ושוב מועילה החירות... (שם תרע"ג)

במדרש (ויק"ר כ"ט ו') תקעו בחודש שופר, בחודש זה תחדשו מעשיכם בשופר, בחודש הזה שפרו מעשיכם. נראה שחידוש מעשים הוא שכל איש יראה את עצמו כאילו היום בא לעולם... ולעומת שהוא מסלק ומפריש את עצמו מן החטאים השי"ת ברוב רחמיו מסלק את החטאים ממנו ומשליכם במצולות הים.

אך יש עוד מעלה גדולה מזו, כאמרם ז"ל (יומא פ"ו) העושה תשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות, וזהו שפרו מעשיכם, שמעשים שהיו לא טובים יהפכו לטוב. וזהו תכלית הפאר וההדר, ובזה מעוררין מדת תפארת ישראל, וזהו שאנו אומרים אחר התקיעות הפסוק "כי תפארת עוזמו אתה", שמחמת התקיעות, שנתקיים בישראל הכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", מתעוררת בישראל תשובה מאהבה... (שם תרפ"א)

ומעתה יובן מאמרם ז"ל מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי אדם השב אל השי"ת, וכתיב (תהלים ה') "לא יגורך רע", ועוונותיו בהכרח פורחים ממנו. ומצינו גם כן לשון פריחה בעונות במדרש (ב"ר ל"ט) מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים, כי זה גם כן ענין חיצוני שנדבק באדם על ידי עונותיו, ועל ידי תשובה שנדבק האדם בהשי"ת ממילא פורח ממנו, כי שם אין לו שום מציאות...

ובזה יש לומר, דהנה כתיב (ישעיה ו') "ולבבו יבין ושב ורפא לו", הרי שלשה דברים מפורשין כאן, בינת הלב, ושב ורפא לו. וענין בינת הלב איננה ידיעה חיצונית, שהרי כבר כתיב "פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע", הרי ידיעה חיצונית אמורה, הא אינו מדבר אלא בבינת עומק הלב עד היכן הדברים מגיעים, עד שלבו נשבר לרסיסים וצר לו העולם. ואף על פי כן אין זה כלום אלא ושב, היינו שידבק בהשי"ת ויבטל דעתו ורצונו אליו יתברך ויקבל עליו עול מלכות שמים, ולא ישגיח לא על דעתו ולא על רצונו רק יהיה בטל בתכלית הביטול... ומאחר שהוא בטל אל השי"ת ונדבק בו, ממילא נפרד הרע ממנו כנ"ל, וזהו ורפא לו כמו רפואת הגוף, שידוע שכל התרופות באות רק לדחות את הפסולת...

ועל פי הדברים האלו יובן ענין שבת תשובה, דלכאורה מאי אולמא (כח) דשבת מכל עשרת ימי תשובה, ובכולם נאמר "דרשו ה' בהמצאו". אך יש לומר דהנה איתא בזהר הקדש דעוונות הם כעין סירכות הריאה שאינן מניחין לעלות, ואם כן כל עוד שעוונותיו עליו אינו יכול לשוב ולדבק בו ית"ש, ובכן איך תתחיל טהרתו... אך בשבת דאפילו עם הארץ אימת שבת עליו, וכל החיצונים עומדים מרחוק שוב אין כח בעוונותיו למנעו מלעלות ולדבק בהשי"ת, אבל אמרו ז"ל (ע"ז ג') מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וכל עבודתו ושבירת לבו בכל ימי התשובה מועילה שכאשר בא יום השבת לא יוכלו העוונות למנעו כנ"ל, וזהו ענין שבת תשובה. (שבת תשובה תער"ב)

ונראה דהנה תשובה היא תיקון על מה שעבר, ומובן שצריך להיות שיעשה עתה לכל הפחות כמו שהיה צריך לעשות קודם החטא. ואם כן תינח איש השב מחמת שיקול דעתו לבד והוא מתחרט ושב להאמין באלקי אמן בלב תמים... אבל אחר שבאו עליו רחמנא ליצלן יסורין ובעיניו רואה את קלקולו ואינו עוד בגדר אמונה, שהרי הוא מעריך מצבו שהיה אז בהיותו שומר מצוותיו נגד מצבו עתה שמצאו אותו רעות רבות וצרות... אם כן איננו עוד בגדר אמונה, ואיננו עושה כל מה שהיה צריך לעשות מקודם שהרי האמונה היתה להיות תמים עם ה' באמונת אומן בלתי ראיה בעיניו, ועתה הוא עושה רק בגדר ראיה ולא בגדר אמונה, ואם כן איך תגיע עד כסא הכבוד שהיא אמונה כנודע? אך על זה שוב שייכת נשיאת פנים שהשי"ת נושא פנים לישראל, והיינו שאיש ישראל הבא לשוב, אף שהוא בבחינת ראיה כנ"ל, הקב"ה מגביה את התשובה משפל מצבה ונושאה ומגביהה עד כסא הכבוד ומחשיבה כאילו היתה בבחינת אמונה לבד... ולעומת זה הקב"ה אינו משגיח על מהות המעשים הטובים שהם בלתי שלמים, אלא לפי ערך העושה שהוא בשר ודם קרוץ מחומר.

ולפי דרכנו בענין התשובה נאמר נמי שהקב"ה מקבל התשובה כנ"ל מחמת שמסתכל בעושה התשובה ושפלותו, ושמעתה כיון שנוכח לדעת כי רע ומר עזבו את ה', אין לו עוד תשובה אחרת, הקב"ה נושא פנים ומגביה התשובה ההיא עד כסא הכבוד ומקבלה.

ובזה יש לפרש הכתוב (הושע י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך", היינו שהנביא מבטיח לישראל שתשובתם תגיע עד כסא הכבוד, כי כשלת בעונך ואם כן אין בך כח עוד לעשות תשובה על ידי אמונה כנ"ל שתגיע עד כסא הכבוד לפי התנאים שהיו בבריאת העולם. והנה נשיאת התשובה כנ"ל היא לישראל לבד, ומטעם שהם מדקדקין כנ"ל אבל לאומות העולם אינו נושא פנים ועל כן אינו מקבל תשובתם אלא כששב מחמת שנתישב בדעתו באמונה כנ"ל... (שם תרע"ג)

יש ליתן טעם למה נקראת שבת תשובה, ומאי אולמא מכל ימי התשובה. ונראה דהנה לכאורה יש להבין איך יכול החוטא לתקן חטא שבמעשה על ידי תשובה, שהיא בהרהור הלב ובוידוי פה, הלא אין מחשבה ודיבור מוציאין מיד מעשה, כבש"ס קידושין (נ"ט), ובשלמא תשובה מאהבה שהזדונות נעשו כזכיות, יש לומר דזה איננו נחשב הוצאה מיד מעשה, שהרי אינו מבטל את המעשה והמעשה נשאר לזכות, אבל תשובה מיראה שאין הזדונות נעשים כזכיות וצריך לביטול המעשה, איך תועיל במחשבה ודיבור. וגם יש להבין הענין דתשובה מיראה הזדונות נעשים כשגגות, ממה נפשך, אי מועילה התשובה יחשב החטא כלא היה כלל, ומהו ענין דנשאר כשגגות?

ונראה דהנה אמרו (אבות פ"ד) עבירה גוררת עבירה, ואם כן לעולם בחטאים שאחר כך חשובים כאנוסים או שוגגין, ועל כרחך דעיקר התשובה צריכה להיות על חטא הראשון שממנו נסתעפו שאר החטאים. ולפי זה כל חטא הרי לעולם קדמה מחשבת החטא, והרהורי עבירה קשים מעבירה, וממילא גוררין את מעשה העבירה, ואם כן לעולם בכל מעשה החטא הרי הוא כאנוס ושוגג, ועל כן יובן דכשעושה תשובה על מחשבת העבירה הקודמה ויתקן החטא שבמחשבה שוב לא נשאר אלא כשוגג. ולפי זה מיושב מה דמחשבת תשובה מוציאה מיד מעשה עבירה, שבאמת אינה מוציאה אלא מיד מחשבת עבירה בלבד. (שם)

ונראה דהנה כתיב "מקוה ישראל ה'", ואמרו ז"ל (יומא פ"ה) מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש דבאשר האדם אי אפשר לו לחיות במים, ועל כן כשבא במים הוא כאילו איבד את חיותו, וכשיצא מהמים כקטן שנולד דמי, ככה היא טהרת התשובה שהרי הוא שב למקורו כאילו עבר ונסתלק מן העולם, והשי"ת נותן לו חיים חדשים וכקטן שנולד דמי. והנה ידוע דטהרת המקוה היא רק כשכל גופו מכוסה במים, ואפילו אם רק נימא אחת מבחוץ לא עלתה לו טבילה, והוא מטעם הנ"ל שצריך שיהיה כאילו איבד כל מציאותו ויתחיל לגמרי מחדש, ומובן אשר טהרת התשובה צריכה שתהיה על זה האופן, שיהיה לבו כל כך נשבר בקרבו עד שלא תשאר בו שום מציאות, וכל חושיו וכל כחות נפשו יהיו בלועים בתשובה, כדמיון האדם שבא כולו במים.

והנה מצינו עוד אופן של טהרה, והוא מים שנטמאו משיקן והן טהורין, ואין צריך אלא שתהיה להם נגיעה קלה במי המקוה, ולא שיהיו לגמרי תחת המים, והטעם מפני שנעשו מחוברים למקור המים הטהורים. ולעומת זה בטהרת התשובה כיון שנעשה מחובר להשי"ת מקור החיים פרחה טומאתו ממנו, ומסתברא שטהרה זו היא רק לנפש ישראל ששרשה במקום טהרה, ויש לה דביקות בעצם בהשי"ת... כמו בן הנמשך ממוח האב, על כן יכול להתחבר כמו מים במים ונעשו טהורים, אבל מי שנפשו איננה משורש נכבד זה אי אפשר שיטהר בהשקה, וכמו דבר גוש שאינו נעשה אחד עם מי המקוה, צריך שיהיה כולו מכוסה במים, כן זה צריך שיהיו כל כחות נפשו בלועים בתשובה, ואז נעשה כקטן שנולד, וזוהי התשובה שקדמה לעולם... (שם תרד"ע)

"שובה ישראל עד ה' אלקיך" יש לפרש שלא יסתפק האדם בפשרה, חצי ליוצרו וחצי ליצרו, אלא התשובה תהיה עד ה' אלקיך ולא קצת תשובה לבד. ואין ענין התשובה כמו העולה במדרגות שהיום מעט ולמחר עוד מעט ומוסיף והולך, כי באם איננה תשובה שלימה עד ה' אלקיך עדיין העוונות קיימים והם הנותנים מכשולים עלי דרכו, ובהכרח שיפול מן המדרגה הראשונה ולא יספיק לעלות על השניה, וזהו "כי כשלת בעונך", היינו שהעונות הם מכשולים על הדרך... (שם תרע"ו)

ונראה דהנה בש"ס (קידושין נ"ט) דמעשה מוציא מיד מעשה אבל לא אתי דיבור ומבטל מעשה. ויש להבין איך מועילה תשובה דהיא חרטה בלב ודיבור פה לבד ומוציאה מיד מעשה עבירה בפועל. בשלמא מאהבה דנעשה כזכיות אינה נחשבת שתבטל מעשה עבירה אלא מתקנתו ומכשירתו, אבל מיראה שתצטרך לומר שמבטלת מעשה העבירה להיות כלא היה הלא לא אתי דיבור ומבטל מעשה?

ויש לומר על פי דברי האריז"ל דבשעת מעשה העבירה הנשמה איננה עם האדם, כי הנשמה כבר מסולקת תיכף משעת ההרהור. ואם כן מה שמענישין על העבירה אף שמחמת הסתלקות הנשמה ממנו הוא נתון תחת יד היצר הרע ותוקף עליו בכח ואין לו סיוע מצד הנשמה, הרי הוא נחשב כעין אונס, על כרחך צריך לומר שאין זה נחשב כאונס מפני שהוא עצמו הביא את עצמו להאונס, וכדברי ריב"ש הידועים, במי שנשבע שלא לשחק בקוביא שאסור לו לילך אל המקום שיהיה מוכרח לעבור שבועתו, שהמביא את עצמו לידי אונס איננו נחשב כאונס. ואם כן אם עתה יכול לסלק את חטא ההרהור שמסלק את הנשמה שזהו המביא אותו לידי אונס, שוב על מעשה העבירה לבדה אין לדונו כמזיד, שהרי מעשה העבירה בלתי מחשבה הקודמת נדונית כאונס, ואם כן שוב דיבור ודיבור הוא שהמחשבה והחרטה ווידוי פה מוציאים מידי מחשבה או אפילו דיבור העבירה, ושוב על מעשה העבירה אינו נידון אלא כאונס.

ולפי האמור מובן הטעם דתשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות, שזה איננו כעין פשרה אלא שמוציאה מדי מחשבת העבירה, ונשארה כמעשה בלי מחשבה כאונס, אם כן אין כאן אלא שגגה, אבל שיתכפר לגמרי אי אפשר, דלא אתי דיבור התשובה ומבטל מעשה העבירה.

ולפי האמור יש לפרש ענין שבת תשובה, דהנה שבת עצמה אמרו דורשי רשימות שהיא נוטריקון שבת בו תשוב. ומכל מקום כבר אמרנו שמשונה תשובה שבת מתשובת חול, שתשובת חול היא על ידי התמרמרות הנפש וקורע את סגור לבו ומצטער על העבר, אבל של שבת אינה כן, שהרי לעונג ניתנה ולא להצטער בה... ותשובת שבת היא רק להיות מוגבה בדרכי ה', עד שלא יזכור כלל ממצבו...

והנה ידועין דברי התוספות ב"ק (ל"ב) דלענין חטאת ומלקות חייבת, דרחמנא אחשבה להנאה מעשה... ואם כן יש לומר דהוא הדין תשובת שבת דהיינו העונג כנ"ל שהיא הנאה שאין כמוה שוב אינה נחשבת תשובה במחשבה ודיבור, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא תשובה במעשה, ואם כן היא מבטלת גם מעשה העבירה, ומעתה מובן ענין שבת תשובה... (שם תר"פ)

ונראה דקאי על בעל תשובה שעזב דרכו וניחם ומכאן ולהבא אזיל באורח קשוט, והיינו דהנה אמרו ז"ל (יומא פ"ו) בתשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, אך יש ב' מיני אהבות, יש אהבה בהתגלות רשפיה רשפי אש בשלהבתיה, כי מפני גודל האהבה הלב צר מהכליל עד שנתפשטה האהבה אפילו באברים החיצונים, וכענין שנאמר (משלי ה') "באהבתה תשגה תמיד"... ויש אהבה מוסתרת ונעלמת בתוך הלב, שהיא רק אהבה פנימית בלתי נראית כלל לזולתו. והנה תשובה מאהבה הנגלית, היא המגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל כבש"ס שלהי יומא, ובתשובה מאהבה כזו איננו נצרך לפדיון ולא לכופר ולא לסניגור, ואדרבה אם הקטיגור מוסיף עוד להביא חבילות חבילות של עבירות הנה גם מהן נעשות מצות, והן מוסיפות לעמוד לימינו, אך בתשובה מאהבה המוסתרת הנה גם מהן נעשות מעוונות זכיות, מכל מקום רק בפנימיות הן זכיות, כמו שהאהבה היא רק בפנימיות, כן לעומת העונות בפנימיות הם זכיות, אבל הלבוש שלהן דהיינו בחיצוניותו איננו נהפך, ולזה עדיין נצרך לפדיון וכפרה, וכפר הוא מלשון קנוח, שקינוח שייך בדבר שמלוכלך מבחוץ ולא בפנימיותו...

ולפי האמור יובן נמי ענין שעיר המשתלח... דהנה עשרת ימי תשובה הם ימי רצון למעלה, וכמים הפנים אל פנים, מתעוררת גם בישראל אהבה לאביהן שבשמים, ואילו היתה התשובה מאהבה מכל ישראל בהתגלות, היו נעשין מכל העונות זכיות ולא היו צריכין לכלום, אך באשר עדיין לא זכינו לזה, ואף שכל ישראל עושין תשובה בעתים הללו וקול דודי דופק על מיתרי לבם, מכל מקום היא רק באהבה מוסתרת, ורק פנימיות הזדונות נהפכת לזכיות אבל לא החיצוניות, ולעומת זה היצר הרע הוא השטן יש לו דו פרצופים כנ"ל ונהפך לסניגור, ועם זה לכל תכלית הוא חוזר ולא אהדר בריקניא, וישראל נטלו עיטא דא בהאי שעיר המשתלח לעזאזל שללטאה עלוי וליטול נשמיה מניה. וזהו כי ביום הזה יכפר עליכם, דהוא לשון קינוח, דמאחר שבפנימיות נעשו זכיות שוב שייך בחיצוניות קינוח והעברה... (יום הכפורים תרע"ו)

וטעם הקדמת תנאי הסדר לתנאי הזמן, יש לומר דהנה אנו אומרים הפותח שער לדופקי בתשובה, ויש לפרש היות ידוע שיש בשמים היכל ק"ד, הוא נקרא היכל התשובה, ודופקי בתשובה הם הדופקים על פתח היכל זה, והיינו דלעשות תשובה גמורה בעוד העוונות סותמין את הלב ומחשיכין את העינים קשה מאד, ועל כל פנים ישראל מתאמצים ורוצים בכל יכולתם לעשות תשובה אלא שאינם יכולים, זהו כמשל העומד מחוץ לפתח ורוצה ליכנס והפתח סגור הוא דופק על הפתח... והשי"ת ברוב רחמיו פותח שער לדופקין אלין בהיכל התשובה, וכשזוכין שהיכל זה נפתח לעומתו נפתח סתימת הלב שבאדם, ואז ביכולת האדם לעשות תשובה שלמה. והנה כתיב "דרשו את ה' בהמצאו", ואמרו ז"ל (ר"ה י"ח) אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, והיינו דבתשובה שישראל עושין בעשרת הימים האלה יום אחר יום, אף שאיננה כל כך בשלימות, כי אינן יכולין כנ"ל, ביום הכפורים נפתח שער היכל התשובה למעלה וגורם לפתיחת הלב למטה, ועל ידי זה באין לתשובה שלימה, ואז הוא הזמן שכהן גדול נכנס לבית קדשי הקדשים, דוגמת היכל קדשי קדשים דלעילא, אבל טרם פתיחת היכל התשובה למעלה שגורמת כן למטה אין כהן גדול שהוא שליח ישראל שושבינא דמטרוניתא רשאי לכנוס לבית קדשי קדשים, אלא על ידי פתיחת ההיכל שגורמת לתשובה שלימה...

ולפי האמור עיקר הגורם הן התשובה וכפרת הקרבנות, אך אי אפשר לבא לתשובה שלימה אלא ביום הכפורים, שהוא היום העשירי שהגיעה התשובה לעומק הלב, ואז נפתח ההיכל כנ"ל, ועל כן הקדים הכתוב תנאי הכניסה של הקרבנות הבאין לכפרה, שזה עיקר התנאי, אלא שאי אפשר לבא לזה אלא בתנאי השני שהוא יום הכפורים... (שם תרע"ז)

והנה מרבית העונות היא סיבה לתשובה שלמה, כי לולא מרבית העוונות לא היה נשפל כל כך כחו של עשו, והיה בו כח למנוע התשובה, ועל כן כמו תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות, שפירשו המפרשים מפני שהזדונות היו סיבה לתשובה לכן שבו כולם להיות כזכיות, כן נמי מרבית העונות דיום הכפורים שהיו סיבה לתשובה שלימה נעשו כזכיות, ועל כן גדול מעלת התשובה ביום הכפורים מבכל הימים, דאפילו תשובה פשוטה שרוב ישראל עושין בכחם להפוך הזדונות לעשותם כזכיות, ונתוספה בישראל חיות חדשה מפאת מרבים הזכיות, אחר סילוק כחו של עשו המטמטם את הלב ומסלק את החיות... ואז זוכין לסוכות שהוא חיבור שמים וארץ, סוכה גימטריא צ"א הוי"ה אדנות... (שם)

אך על ידי תשובה אף על פי שעדיין איננה כל כך מעומקא דליבא, מכל מקום על כל פנים נעשה פירוד בין הדבקים, ואיננה עוד דבוקה בו הנ"ל אלא כעין מכסה בלבד... והטעם שעל כל פנים מועילה לזה תשובה כזו כבר הגדנו באשר תעלומות לב אינו יודע אלא הקב"ה לבדו, ומלאך המשחית שנברא מן העבירה אינו יודע רק מה שבגלוי ועל כן תשובה בגלוי, אף שאיננה כל כך מעומקא דליבא מסירה את מלאך המשחית זה למעלה... וכמו למעלה כן למטה, ועל כל פנים מסלקת את החיבור שבין העבירה להאדם, אף שעדיין איננה מסתלקת לגמרי, בעוד שמרגשת שעדיין איננו נרצה למעלה, אבל על כל פנים אין בכחה עוד להיות עומדת ומקטרגת למעלה, וכן למטה להעשות היא והוא דבר אחד, כי נפש ישראל בעצם טהורה היא ואין לה דיבוק עצמי לכחות חיצוניים אלא באמצעות עבירה ממשית, ועל כן כשמסתלקת עצם העבירה נפסק הדיבוק לכחות החיצוניים.

ובזה יתפרשו דברי התנחומא שתשובה אינה מועלת אלא לישראל... דודאי תשובה שהיא מעומקא דליבא לית דין ולית דיין שמועילה אף לאומות העולם, אבל תשובה שאיננה כל כך מעומקא דליבא כנ"ל מועילה רק לישראל, ומשום שנפש ישראל בעצם טהורה היא, אבל נפשות אומות העולם שמגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה אין כחות החיצוניים מסתלקים מהם כל כך בנקל אלא בתשובה גמורה מעומקא דליבא, שנעשה כתריס בפניהם...

אך כל זה הוא בעשרת ימי תשובה, אבל ביום הכפורים, שכיפור הוא מלשון קינוח כפירש"י, היינו אחר שאין עוד החטא דבוק בעצם, אלא כעין מכסה, שוב יום הכפורים עושה קנוח והסרה לגמרי... (שם תר"פ)

כתיב מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (ישעיה מ"ד), הנה עב הוא כבד מלשון עובי, והיינו פשעים שהם מזידים והוא פגם המוח והשכל, וענן הוא קל ממנו... שחטאים אלו השגגות. וכבר אמרנו שחטא השגגות אף שגם לבו לא היה עמו לעבירה, מכל מקום זה מורה שאין הלב מעצמו נמשך לרצון ה' ועל כן נחשב פגם הלב. והנה בעוד עיניו של אדם סתומות והלב אטום אי אפשר לעשות תשובה שלימה... אך אחר ראש השנה שכבר הגדנו שבראש השנה תיקון השכל וביום הכפורים מתוקן נמי לבן של ישראל, נמצא שנתקיים מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, אז הוא עיקר הזמן לתשובה, וזהו שובה אלי בסוכות... (שם תרפ"א)

ונראה דהנה איתא בספרים בויכוח שבין השי"ת וישראל, הקב"ה אמר שובו אלי ואשובה אליכם, היינו שישראל יתחילו מקודם לעשות תשובה, וישראל אומרים (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה, שהשי"ת ישפיע בהם אהבה ודביקות אליו יתברך מקודם ואחר כך יהיה ביכלתם לעשות תשובה. ובאמת אין בשמים כילות וצרות עין חס ושלום מליתן לישראל כל טוב בתחילה. אך באשר יש חשש שלא יקחו האהבה לדברים פחותים כידוע על כן אין נותנין להם מקודם עד שישובו אליו מקודם מן הדברים הפחותים, ואז יהיו כלים לקבל את האהבה הניתנת להם מן השי"ת, וכן הוא בכל טובות וברכות. (סוכות תער"ב)

ונראה דהנה ברעיא מהימנא שהוא רמז על ישראל אחר יום הכפורים, מה כתיב ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וגו', על כן קרא שם המקום סוכות, כיון דיתבי בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא. ונראה דהנה מה שצריכין להגנה הוא לבעלי תשובה שהיתה מקודם לסט"א שליטה עלייהו וניצולו מידם, ומכל מקום כחות החיצונים רודפין להכניס בהם מחשבות והרהורים רעים ולקטרגא עלייהו, אבל מי שלא היה מעולם תחת שליטת הסט"א אינו נצרך להגנה. (שם תרע"ג)

ונראה שזה הענין בבעלי תשובה, דאמרו ז"ל (ברכות ל"ד) מקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם יכולין לעמוד, וכבר תמהו איך יתכן זה, אך יש לומר דכל בעל תשובה (זולת תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות) עוד באין עליו לסטים מלפניו וזאבים מלאחריו, דהיינו שכחות החיצונים עוד רודפים אחריו ואינו יכול לעמוד בעצמו, על כן השי"ת ברוב רחמיו מגביהו למעלה, מקום שאין יד כחות החיצונים שולטת, לעומת שצדיקים מוטב לפניהם שיעמדו בקשרי המלחמה נגד כל המצירים, ובזה יתגדל ויתקדש שם שמים ביותר, ולתכלית זו באה הנשמה לזה העולם. אך בעלי תשובה שכבר נכשלו בחטא די שיפקיעו את עצמן על ידי שמגביהין אותם כנ"ל... (שם תרע"ו)

ונראה על פי מה שהגדנו בפסוק (ישעיה מ"ד) "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך", היינו שבאמת בעוד העונות כמשא כבד יכבדו ומטמטמים את הלב וכופפין את הקומה כמעט שבלתי אפשר לשוב, אך כאשר רוצים לשוב ואינם יכולים מקדים השי"ת ומוחה העונות מקודם, למען יהיה ביכולתם לשוב. וזה שאמר שובה אלי כי גאלתיך, שגאלתיך מיד הכחות הרעים שהיו תוקפין אותך בכח ולא נתנוך לשוב, ומעתה שובה אלי. וזה שלא לפי הסדר כי הסדר שבראשונה ישובו ואחר כך יגאל אותם, אבל השי"ת ברוב רחמיו גאלם בראשונה... (שם תרע"ו)

אך כבר הגדנו דודאי בתשובה מאהבה שזדונות נעשות כזכיות לא שייך קטרוג, אלא אף תשובה מיראה אם התשובה היא תשובה לשמיה כבש"ס (שלהי יומא) הכי דמי בעל תשובה וכו' דקצת משמע שם דמיירי בתשובה מיראה, לא שייך עוד קטרוג, ואם כן הא דיש עוד קטרוג מיירי כשאין תשובתו שלימה לכל פרטיה, ועל זה שייך קטרוג מדת הדין לומר אל תקבלם, מפני כי התשובה איננה שלימה על פי הדין, וצריך לזה חסד והוא ימין ה' הפשוטה לקבל שבים, ואם כן הא דתליא כרעא דה"י בשביל בעלי תשובה נמי עבור אותם שאין תשובתם שלימה שאיננה על פי הדין... (שם תרע"ח)

ר' צדוק:

...ומצד משפט התורה אין התשובה לבד מכפרת לכל העבירות אלא בצירוף היסורין ממרקים, כמ"ש ביומא (פ"ו א'), דקרא צווח כמה פעמים שובו אלי ואשובה אליכם, ונאמר קחו עמכם דברים ושובו וגו', וכן בכל דבר מצריך טפי רק תשובה, ובקדושין (מ"ט ב') דאפילו רק הרהר תשובה בלב הוא מיד צדיק גמור, היינו מצד השי"ת די בכל, וכמ"ש בירושלמי דשבועות שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה, אבל התורה אמרה יביא קרבן, היינו עם התשובה, דבלאו הכי זבח רשעים תועבה, כמ"ש בזבחים ז' ב', וכן בזדונות סיגופי הגוף במקום הקרבן, אלא שדי בתכלית יסורין כמ"ש בערכין (ט"ז ב'), והמילה היא גם כן יסורין וכאב ומכה, והיא מצוה שקבלוה בשמחה ועדיין כן שבשמחת לב האב עושה יסורין אלו בידים לבנו יחידו הרך וענוג וחביב עליו מאד, ועל כן הוא דוגמת קרבן ומכפר גם מצד משפט התורה על כל העולם... (חלק א פוקד עקרים עמוד יח)

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכיות, רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון השי"ת, כמשז"ל (ברכות ל"א ב') ג' פסוקים וכו' "ואתה הסבות את לבם", "ואשר הרעותי" וכו', וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר ארבע מאות שקל כסף ששניהם אמת... ומאחר שהשי"ת רצה כן הרי הכל זכיות, וזוכה לכפרה גמורה ביום הכפורים, שזה סוד השעיר לעזאזל... (חלק ב צדקת הצדיק מ, עמוד יא, וראה עוד ערך חטא)

כשחטא הרבה עד שנסתם התשובה כי כבר סוגרו דלתי לבו על זה אמר בורא ניב שפתים שלום שלום, שהקב"ה בורא יש מאין, הדבור של שלום שלום שהוא קבלת התשובה, היפך הנאמר לרשעים אין שלום. ותחלת אותה פרשה (ישעיה נ"ז) בפסוק "הנחמים באלים" שעל זה אמר בזהר (ח"א רי"ט ב') דאין מועיל תשובה... והעצה כי כה וגו' (קדוש הוא במקום גדר ערוה כמז"ל), "ואת דכא" וגו', כי יש מאין ידוע ליודעים שיש מקום שנקרא אי"ן, וכשמשיג אור נעלם כזה משם משיג בריאה חדשה יש מאין, ואיך משיג זה ידוע מאמר הבעש"ט על פסוק "ה' צלך", וכאשר הוא שפל רוח עד שהוא לאין ממש אז זוכה לכך למרום וקדוש... אז יתוקן זה, וזהו נחומים לו ולאביליו, הם אינון נפשין ערטילאין, והשי"ת בורא וגו' יש מאין אמר ה' ורפאתיו, שאין בזה שום עצה רק שהשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו אמר ורפאתיו, שכבר נרפא. (שם שם מה, עמוד יב)

העגמת נפש שיש לאדם על עבירות שעשה הם ממש יסורי גיהנם על אותה עבירה, ולכן אמרו בספ"ק דברכות דהמתבייש בה מוחלין לו, כי כבר סבל עונש גיהנם. ומי שזוכה מן השמים מזכירים לו בכל עת עבירות שעשה ומתמרמר עליהם עד שסובל שיעור גיהנם המגיע לו על זה בעולם הזה, וזהו הפרעון מן העבירות, שנפרעים מן הצדיקים בעולם הזה, כי בעונשי עולם הזה ממש יש משפטים אחרים, כמשאז"ל (מו"ק כ"ח) חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא... (שם שם נז, עמוד טו)

פעמים נדמה לאדם שכבר שב ונמחלו חטאיו, ואחר זמן חוזר ומתעורר להמתמרמר על חטאיו ומרגיש ששני המחשבות אינם דמיון. ובאמת שניהם אמת, דקיי"ל (יומא פ"ו) עבירות שהתודה יום הכפורים זה חוזר ומתודה ביום הכפורים הבא, ואפילו בעבירות שההלכה דלא זז משם עד שמוחלין לו, והרי גם זה אמת, רק כמו שאין שיעור לכל מעלות האדם במדריגתו, כך אין שיעור למדריגות התשובה, וכפי מעלת האדם והשגתו כך היא תשובתו, כי כל עניני האדם על יחס א', והאדם אינו עומד במקום אחד, כי על זה נתאונן משה רבינו ע"ה קודם פטירתו לא אוכל וגו', וכמ"ש במתים חפשי, ונקרא נח נפשיה, אבל בעולם הזה אין נח לעולם, אף על פי שאין הוא מרגיש... ולכך כשמגיע אל מעלה ומדריגה יותר גדולה, אז כפי מדרגה זו לא התחיל לשוב עדיין וחטאתו נגדו תמיד מדרגא לדרגא, וכשהוא במדריגה התחתונה כבר תיקן כפי מדרגתו החטא, וכן בכל דרגין ועולמות ואין עוד רושם. ומכל מקום כשמתעלה חוזר החטא בכל תוקפו, ודבר זה עמוק בחכמה... (שם שם קלד, עמוד מב)

העגמת נפש שיש לאדם על עונותיו הוא תמורת יסורין, וכמ"ש בזוהר (ויקהל רי"ב א') ממשיח. וידוע דנפש מנהיג הדור היא הכוללת כל נפשות הפרטיות שבדור, ונפש משיח הוא כלל נפשות כל הדורות אחר השלימות של השתדלותם בעולם הזה... ונמצא בכל נפש פרטי נקודת השתדלותו אל התכלית האמיתי הוא נקודת משיח, ובאותו נקודה הוא סובל צער על עונות כטעם מדוכא מעונותינו, ומקיל בזה העונשים דיסורין... (שם שם קנג, עמוד נא)

יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, כמשאז"ל (יומא פ"ו), ואיך אפשר מחילה, רק שמעורר בלבם גם כן הרהורי תשובה, ולא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד בזה עושה, כי לא היה עדיין, רק משיח בן דוד הוא יהיה כן כי צריך שיהיה נפשו כוללת מכל הנפשות, כי בלאו הכי אין הרהורי תשובתו יכולים להוליד הרהורי תשובה ממי שאין להם שייכות לנפשו, וצריך שיהיו ההרהורי תשובה כוללים כל חלקי נפשו, כי מי שכולל כל העולם כולו אם כן יש לו כל מיני כחות של כל העולם כולו... וזולת האבות ודוד לא היה מי שכולל כל העולם כולו, כי משה רבינו ע"ה כולל רק התלמידי חכמים, אלא שדור המדבר כולו דור דעה. ושאר יחידים ששבים יש להם יכולת להשיב רק הנפשות התלוים בהם, ובאותו כח ששבים, כאותו תלמיד במנחות (מ"ד) שעל ידי תשובתו עורר גם כן הרהור תשובה באותה אשה שהיתה שייכת לו, שהרי נעשית אחר כך אשתו. ומי שמחויב מיתה בחטאיו אי אפשר לעוררו בתשובה עד שימסור נפשו למיתה גם כן, שזהו מדרגת תשובתו, ואז יוכל לעורר בו תשובה, ולכך פנחס עצר המגפה על ידי מסירת נפשו למיתה ועוררם ששבו, כמ"ש גבי מלחמת מדין. וכן ר' יוסי בר' יוחנן איש צרידה שרק כשהוליכוהו לצלב אז עורר בתשובה לבן אחותו... (שם שם קנט, עמוד נד)

בדעת בני אדם אין הבעל תשובה כמו הצדיק גמור, ואין צריך לומר שיהיו החטאים שעשה כבר חשובים כזכיות, אף על פי שמאמין בדרז"ל שזדונות נעשו כזכיות, וגם אמרו (ברכות ל"ד) במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'... והיינו לפי שהתשובה נקרא עלמא דאתכסיא, ואינו נגלה לבני אדם היקרות והיופי שבה. ויעקב אבינו ע"ה שורש כל ישראל נאמר בו "כי שנואה לאה", ועיין בזוהר הטעם, והיינו כמשאז"ל (ב"ב קכ"ג) שהיו אומרים הגדולה לגדול וכו', היינו לפי הנגלה שייכת חס ושלום לחלק עשו והיתה בוכה, זהו סוד התשובה, מה שאינו כן רחל יפת תואר ויפת מראה, שהכל אומרים הקטנה לקטן, כי בעלמא דאתגליא יש בה יופי מעשים, אבל מכל מקום עיקר תולדות משל לאה, שעיקר ההולדה התחדשות דברי תורה ונפשות לרצון ה', והכל על ידי מדרגת התשובה. ובאמת היא אמו, כמ"ש בתדב"א (זוטא פ"ה) דאין לך מדה טובה ודבר טוב בא לבני אדם אלא על ידי עניות, פירוש בדברי תורה, כמשז"ל בגיטין מ"ג על פסוק "והמכשלה" וגו' שאין אדם עומד וכו', ועל ידי העבירה והתשובה נולד החיות אחר כך. אך סני בר נש עריין דאימיה, ומטבע האדם ששונא התשובה על הרע, ואף על פי שזהו עיקר שהעמידו על מה שהוא, מכל מקום אין חפץ לידבק בזה. אבל באמת אין אשה אלא לבנים, והתולדות רק מלאה... (שם שם קסד עמוד נה, ועיין שם עוד)

התשובה היא כמו התרת חכם שעוקר הדבר למפרע ונתבטל המלאך רע הנעשה מהעבירה לגמרי. ומהאהבה שנעשין כזכיות היינו שלא נתבטל רק שנתהפך לטוב, זהו ב' דרגין, דלאתהפכא ולאכפייה, פירוש היראה היא ההגדרה בלב מהרע, ואהבה היא שמהפך המר שהוא היצר והחשק שבאדם למתוק, שמושכו לבית המדרש ולדברי תורה, שבזה היצר רע טוב מאד, כמ"ש במה"נ (זח"א קל"ח א') דחמידו דאורייתא על ידו. וזהו התורה תבלין ליצר לתבלו להיות טוב, וזה בלהבא, וכן בעבר כאשר מתגבר באהבת השי"ת וכן השי"ת לעומתו, מכיר כי גם כל מעשינו פעלת הכל לטובתינו, וממך הכל כי לעולם לא זזה אהבתך מעמנו וגם כי אלך וגו' כי אתה עמדי, גם בעת עשיית הרע, ואם כן בודאי אינו אלא טוב ובגדר עת לעשות לה' הפרו, וכמ"ש בשבת (פ"ט) שאם הם כשנים הסדורות מששת ימי בראשית, פירוש בסדר שסידר הבורא ית' בתחלת היצירה בחכמתו שיהיה כך, ממילא כשלג ילבינו, שיהיו כזכיות מאחר שכך היה אמיתות רצון השי"ת, שזכיות היינו רק עשיית רצון השי"ת האמיתי. וזה טענת דוד המלך ע"ה "למען תצדק בדברך" וגו', והרי החטא כך רצונך שכך אמרת שלא אעמוד בנסיון, ותשובה זו דאהבה היא כללית על כל העבירות שהגדיל מה שאינו כן, דיראה צריך תשובה על כל אחד בפרט וכפי סדרו של בעל הרוקח בגדרים ומשקל, וזה לא שייך כלל במאהבה כנ"ל. וז"ש בזוהר (ח"ב רי"ד ב') דלא מהני תשובה בהוצאת ז"ל אלא תשובה דחזיא לחפיא על כל עובדוי, פירוש מאהבה שהיא כללית על כל מעשים רעים שעשה, והיינו לאתהפכא ולהוציא הנפשות ההם מעמקי רע ונעשים כזכיות, פירוש הוספות כחות קדושות. אבל ביראה והגדרה אי אפשר לאכפייה ולבטל לגמרי, כי הלא הוצאת ז"ל הוא כח נפשי ממש, שהרי היה נולד ממנו אדם שיש בו חיות, ואם כן בודאי יש בו מחיותו, וחיות הישראל יש בו קדושה גמורה מחלק השי"ת מורשה מהאבות שהוא מוריש לבניו. אבל מכל מקום יש בו ניצוץ קדוש גמור שאי אפשר לבטלו ולהיות כלא היה, רק על כרחך צריך להוציאו משם לתוך הקדושה, דהיינו לעשות כזכיות, והיינו על ידי מאהבה דמחפייה על כל עובדוי שהיא כוללת לכל מה שעשה על ידי הכרה זו הברורה באהבת השי"ת שאינה ניתקת ממנו, והכל ממנו ולטובתינו, גם היצר רע לטובתינו בגדר טוב מאד וממתיק היצר בכלל.

והגם דעצמות הרע דג' קליפות הטמאות ואסור לגמרי אי אפשר להיות טוב עד כי יבולע המות לנצח, כנודע, ועל כן צריך להיות בגדר הביטול, מכל מקום החשק והמחשבה לרע שאין מצטרפת למעשה הישראל ואין בו מעשה דאיסור הוא מקליפת נוגה שנכללת פעמים בקדושה, ומזה נעשה זכיות ומחשבה טובה דמצטרפת. והם הנכללים עם ניצוץ הנפשיי לחזור לטוב. ולכן זמן לתשובה הטוב לזה הוא ביום השבת ביחוד, שאז הקליפת נוגה נכללת בקדושה כנודע, והיינו שכל עינוגים דהיתר ורשות כל שאינו איסור יש בו מצוה וקדושה, ולכן אז עונת תלמידי חכמים, ועל ידי זה הוא גמר הכנסת אותן ניצוצי הנפשות למקומן. (שם שם רמב, עמוד קכ)

...ולכך יום הכפורים נקרא "בכל עת" כי מגיע לאותה דרגא דהיינו תשובה שהיא מן הבינה שבלב, כמ"ש "ולבבו יבין ושב", ועל ידו כל המעשים הם טובים שגם הזדונות נהפכו לזכיות, וזה נקרא בכל עת בלי שום הגדרה כלל, ואין לזה הכרה כלל בעולם הזה כידוע מ"ש בקדושין (מ"ט ב') על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור שמא הרהר תשובה בלבו, דעיקרו דבר המסור ללב אם הגיע לעומק כל כך עד שיעיד עליו בוחן לבות שלא ישוב לדבר זה עוד, דבלאו הכי גם פושעי ישראל מלאים חרטות, ודבר זה אי אפשר לשום נברא תחת השמים לדעתו ואפילו האדם עצמו, כי אולי יתקפנו יצרו אחר כך, רק השי"ת, ומדרגה זו היא הנקראת "בכל עת", שאין שם הגדרה. וכמ"ש בזוהר דבעל תשובה בשעתא חדא ברגעא חדא דאין להם הגדרה בזמן כמו שאין הגדרה במעשים, דאפילו זדונות כזכיות, וזהו דרגא דיום הכפורים... (חלק ג דובר צדק עמוד צח)

...והקב"ה מסבב סבות לבל ידח ממנו נדח, ואפילו פושעי ישראל מלאים חרטות, ואי אפשר לרשע גדול בישראל שלא יעבור עליו רגע אחד של חרטה בכל ימי חייו על עבירה אחת על כל פנים, ובאופן שאין לך עבירה שלא יהיה עליה תשובה וחרטה, וידוע דתשובה היא לשון השבה והחזרת דבר למקום שניטל משם, והיינו כי הרע ניטל ממקומו ומקורו שהוא מעצמות רצון השי"ת, ונפרד להיות רע גמור, וכל כחותיו הם כל מיני איסורין דתורה שבכתב ושבעל פה, ועל ידי איסור שאדם מישראל הוא מוסיף כח בהם לשעה... אבל רק לפי שעה, ועל ידי החרטה והתשובה אחר כך ומכיר שכל כחותיו באמת מהשי"ת, הרי מכיר שהרע זה גם כן מהשי"ת, ונמצא הוחזר אותו פרט דרע להשי"ת, ונתברר ההבדל בין א"ח וא"ז באותו פרט, ואז ממילא נתקיים "עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו" כידוע, כי נסתלק באותו פרט הרע שנראה לרע נבדל מן העולם על ידי הכרת אותו אדם שהכל מהשי"ת ומייחד כל גופו להשי"ת, וגם הרע שעשה. נמצא נתמתקה גם פעולת הרע הגמורה והוחזרה להשי"ת תחת אשר היתה נראית נפרדת מקודם. וכך הולכים ומתבררים על ידי תשובות דכל איש ואיש מישראל כל פרטי הרע עד עת קץ שיבורר הכל ויבוער הרע מן העולם... (שם עמוד קכז)

...כי דרגא דיוסף הצדיק מוגדר בכל וצדיק מעיקרו שלא חטא מעולם, מה שאינו כן ביהודא נאמר וירד, כי דוד המלך ע"ה הקים עולה של תשובה (מו"ק ט"ז), במקום שבעלי תשובה וכו' (ברכות ל"ד) שמתעלין עוד יותר, והוא הוציא דבת אחיו רעה כי לא יכול לראות עוולה כלל, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל (גיטין מ"ג), ונתחדש לו אז דבר זה שלפעמים צורך לירידה כדי לעלות עוד יותר, וזה נתגלה לו יותר בעת שהיה גם כן ירידה לבית האסורין לצורך עליה למלכות... וכן יוסף עמד עכשיו על מדריגתן של בעלי תשובה ואמר "ועתה", עכשיו באותה רגע נתחדש לי דבר זה של דברי תורה שלא ידעתי מקודם... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רלה)

וידוע דיש ב' מיני עבדות לאכפייא ולאהפכא, והראשון דרגא דיוסף הצדיק, והב' הוא מקום שבעלי תשובה עומדים שנתהפך המר למתוק, ואין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, כי אין בכחם להפך ונכשלים בו, כי מקום שבעלי תשובה עומדים היינו מקום החטא עצמו שנהפך לזכות, ואצל הצדיקים גמורים הוא חטא וחסרון. ויפה כתב בספר הישר לרבינו תם שאין צדיקים יכולים לעמוד מפני שהוא רע. ובאמת בגמרא מפורש שהוא למעלתם. אבל שניהם אמת, כי באמת הצדיקים גמורים אין יכולין לעמוד בו מפני שהוא רע אצלם, ומעלת הבעלי תשובה גדולה שנהפך המר למתוק. ולכך יוסף נמשל לשור, כשור לעול לקבל עול מלכות שמים בכבישת היצר ועשיית המצות, שזה נקרא עול... אבל יהודה נמשל לאריה מלך בחיות, והמלך פורץ לו גדר ואין מוחין בידו... הוא הגבר הקים עולה של תשובה להיות נעשה גם המר מתוק וכל מעשיו אך טוב. ושני הפנים היו במרכבה כידוע, ומהם היה זה לעומת זה במרכבה החיצונית של זה לעומת זה, פני אריה יצרא דעריות לעשות מה שלבו חפץ, ופני שור לקבל עול ועבודה זרה ונכריה ביצרא דע"ז... (שם שם עמוד רלט)

...דיוכלו להכניס קדושה גם בדוממים ויסוד העפר, זהו על ידי התשובה דמכיר שפלותו ונפשו כעפר לכל תהיה, ועל ידי תוקף המרירות למאוס בחייו בהכירו גודל חטאו להמרות רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה עד שיבוטל גם גוף העפרי במציאות מפני פחד ה' והדר גאונו, ובזה יתוקן יסוד העפר והדומם שבכל העולם כולו... (שם מחשבות חרוץ עמוד נג)

והוא מדרגה א' דתשובה, לרפאות מכאן ואילך על כל פנים, וכן הסליחה היא רק כשיש עון וזה בא מיד דלבבו יבין ושב על ידי הרהור תשובה בלבו, נקרא תיכף צדיק גמור, כמ"ש בקדושין (מ"ט ב'), אף דלא עשה עדיין כל תיקוני התשובה ודרכי השבים שזכרו הקדמונים, דהכל הוא לתקן הקודם, אבל לרפואה דלהבא הוא מיד נעשה צדיק גמור ונרפא ממומו רק הוא כבעל מום שמתרפא שמקצת שמו עליו... והוא כגר שמתגייר, דאף הוא כקטן שנולד מכאן ולהבא, מכל מקום אין נעקר הקודם לגמרי להיות כאזרח בישראל... 

ודוד המלך ע"ה הוא התחלת מדרגות התשובה שהוא הרפואה להבא, דעל זה נתבשר "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", אבל להיות נתקן לשעבר שלא יהיה לו בושה עוד בזה כלל דבר זה לא ידעו עדיין בחייו, כמ"ש בשבת (ל' א') בחייך איני מודיע וכו', כי אז לא נתגלה עדיין מדרגה זו של תשובה...

וזהו תיקון הקודם שיבוקש עון ישראל ואיננו, אבל התחלת התשובה הוא דרגא דאברהם אבינו ע"ה מצד עצמו ושורש התחלת עבודתו שהיה אב לכל העולם כולו להביא רפואה לעולם על כל פנים מכאן ולהבא, דלתקן הקודם אי אפשר בכל העולם כולו שהיו בימיו גוים ולא ניתנה תשובה אלא לישראל, דניתנה תורה ונתחדשה הלכות תשובה... לישראל ששרשם טוב דעל כן ניתנה להם, ולא עשה כן לכל גוי דאין להם שייכות בשורש עם התורה, על כן לא שייך בהו דברים שחידשה תורה ואינם מצד הסדר הראוי על פי החכמה, כמ"ש בירושלמי (פ"ב דמכות) שאלו לחכמה וכו'. ורק רפואה להבא זה יש גם בגוים כמ"ש בנינוה כששבו מדרכם דנתבטל הפורענות הנגזר דעל כל פנים השתא מיהת לא חטאו, ולעולם עון עצמו אינו נמחק כלל גבייהו... אף דלענין רפואה להבא גם כן יש חילוק בין ישראל לאומות העולם, דאצלם אינה רפואה המתקיימת כלל, ובבירור סוף המכה לחזור ולהתגלות מה שאינו כן ישראל עמך כולם צדיקים... דלענין רפואה להבא גם כן יש חילוק בין ישראל לאומות העולם, דאצלם אינה רפואה המתקיימת כלל, ובבירור סוף המכה לחזור ולהתגלות, מה שאינו כן בישראל עמך כולם צדיקים, ונקרא מיד צדיק גמור להיות דרך צדיקים כאור נוגה הולך ואור וגו', דהתחלת התעוררות הרהור תשובה בלב פועל להיות מוסיף והולך, אבל דבר זה מצד מדרגות העתידות אבל מדריגה זו דתשובה ברפואה להבא על שעבר לבד זה כולל כל העולם כולו, וזהו מדת שהוא בהתפשטות... (חלק ה תקנת השבין עמוד ג)

...רק שהשי"ת יצר את האדם בעל בחירה וקרא ליצר רע מלך בספר קהלת, והיינו כי הלב בגוף כמלך בעולם, שהוא מושל בכל אברי הגוף גם במוח מקבל חיות מהלב... ועל כן יכול להמשיך גם רוח חכמה שבמוח להיות נגרר אחר רצון הלב לרע, ואז ממילא ייצא הרוח חכמה ונכנס רוח שטות, ואז חוטא. ועל ידי התשובה שמתחרט בלב ורוצה מעתה להיות טוב וכרצון השי"ת הוא מגרש גם הרוח שטות שבמוחו וחוזר ליכנס רוח חכמה תחתיו, וכשנקבע בו עד שיהיה לבו ברשותו, היינו שלא יחטא עוד... אבל אין זה משלימות התשובה עדיין, לענין תיקון הקודם שלא יהיה עבירה גוררת עבירה, וכשיזדמן לפניו אפשר שישנה באיולתו, ועל זה צריך שקידה יתירה בהתבוננות דתשובה גמורה עד שיגביר כח שכלו וחכמתו על יצרו שלא ימשך עוד אחריו, וכשזוכה לכך שישכון בו מעתה רוח חכמה הבא מצד הנשמה שבמוח שאין מניחו לחטא על ידי זה ממילא נתקן הקודם, דכשמגיע התיקון עד שם הרי כולו טוב ואין כאן עוד עבירה הגוררת עבירה, וזהו "עד כסא הכבוד" מקום מחצב הנשמות שאין יד המלאכים משגת שם... (שם שם עמוד ו)

...אבל האמונה שבהעלם בה אין חילוק מדריגות וכל ישראל מאמינים כמ"ש (שבת י"ז א') שזהו שורש כנסת ישראל וכלל הכנסת ישראל מבני ישראל יש להם אמונה, וזה דרגא דדוד המלך ע"ה שהוא התחלת התשובה שמתוך ההעלם השוה בכל וכל השב מיד זוכה לסליחה ורפואת הנפש. אבל ההגעה עד כסא הכבוד הוא הגעת התיקון עד שורש נשמתו המאוחז בכסא הכבוד הוא דרגא דשלמה המלך ע"ה, שנאמר בו וישב על כסא ה' למלך... (שם שם עמוד ז)

...שדוחה לא תעשה שבתורה, היינו שמתקבלת ומועילה גם כשאינו במשפט שיועיל תשובה, וכדרך שאיתה (סנהדרין ק"ג א') במנשה שעשה לו כמין מחתרת וכו', וכיוצא בו על פושעי ישראל (פסחים קי"ט א'). ובזה טעה אחר כששמע אותה בת קול כמ"ש (חגיגה ט"ו ב') לא ידע שידו כביכול פשוטה לקבל השבים אף נגד שורת הדין. וכל כ"ד דברים המעכבים התשובה אין מונעים לקבל לגמרי, כמ"ש הרמב"ם, כי באמת אין לך דבר עומד בפני התשובה, ואף על פי שעל פי התורה אין לקבלה, זהו גדולתה של תשובה שפורצת גדר דין התורה. ובעיקר קבלת התשובה אמרו בירושלמי (פ"ב דמכות עיין שם ביפה מראה הגרסא), שאלו לחכמה וכו', לתורה וכו', לנבואה וכו', עד לקוב"ה אמר יעשה (החוטא) תשובה... ג' דברי התבוננות הללו בכל דבר מצד חכמה אנושית, וחכמת התורה, ורוח הקדש דהיינו השגת חכמי ישראל בנבואה או אורים ותומים ורוח הקדש, וג' אלו הם יועצים ומנהיגים כל דבר בעצתם, והתשובה היא למעלה מהם, שאי אפשר לעמוד עליה בשום עצה אנושית, אפילו נבואה דהיא השגת אדם מהשי"ת, וכן התורה שהיא משמים, מכל מקום מאחר שכבר נמסרה לבני אדם ולא בשמים היא אי אפשר לעמוד מצידה גם כן על עומק מעלת התשובה. וכדרך שאיתא (ברכות ל"ד ב') מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי מקום הצדיקים גמורים הוא המגיע להם כפי מעשיהם שהוא על פי התורה והנבואה והחכמה, ולא יצאו מגדרם והם בעלי גדר וגבול, את זה תעשה וזה לא, ועד פה תבוא ולא תוסיף. אבל בעל תשובה הוא שכבר פרץ גדרו של עולם הנגדר על פי התורה והנביאים והחכמים ונשקע במקום שנשקע, וכשחוזר לשוב אל ה' ולתקן הקודם בהכרה ברורה דאתה עמדי, ובכל מקום שיהיה אין עוד מלבדו, זוכה לנחלת יעקב אע"ה שהיא נחלה בלא מצרים...

והנה על פי התורה, אף דהיא וכל הנביאים הזהירו על התשובה, מכל מקום אין זה מועיל לבטל דברי תורה, דהיינו לפטור ממיתת בית דין ומלקות במזיד וקרבן בשוגג אפילו שב בכל לבו באמת, (ולא כמו שכתבו קצת אחרונים בזה מחשש רמאות ולא שב באמת), לא נפטר ממשפט התורה, שמצד משפט התורה אין התשובה מועלת לפטרו ממשפטה על אותו עון, ואפילו בעונשים שלמעלה בעולם הזה שנינו, (יומא פ"ו א') ד' חלוקי כפרה, ועבר על כריתות ומיתת בית דין אפילו תשובה עם יום הכפורים אין מהני לפטור לגמרי, וצריך גם כן ליסורין ממרקין העונש דכרת ומיתה, ומכל מקום אחר המיתה מתמרק לגמרי בכח התשובה אפילו עון חילול השם החמור מכולם, דכל מה שאין תשובה מועילה למרק לגמרי הוא רק מצד העולם הזה, דתשובה היא מכח הבינה דלבבו יבין ושב, שהוא סוד עלמא דאתי כנודע, ומצד העולם הזה שהוא בעל גבול ותכלית גם לתשובה יש גבול מה שבכחה למרק, אבל אחר המיתה בעולם הבא אין עוד שום עונש מששב אפילו החמורה שבחמורות... (שם שם ג עמוד י, וראה שם עוד)

וגדולה תשובה שדוחה משפט התורה והחכמים ופורצת הגבולים שקבעו, ואפילו כל מ"ש חכמים ומפורש בנביאים ובתורה שאין תשובה מועלת, מצד הקב"ה בעצמו, והוא על ידי הדיבוק הגמור בו ית' כמו שיהיה לעתיד, הוא אומר יעשה תשובה ונתכפר הכל לגמרי... ועד מתן תורה שהוא עד התחלת ב' אלפים תורה מ"את הנפש אשר עשו" כמ"ש (בע"ז ט' א') הוא הזמן דשאלו לחכמה, והשיבה חטאים תרדוף רעה, כי אין תשובה לגוים כלל, ובאברהם אע"ה התחילה תורה ושורש היהדות שיש מציאות כפרה לחטא על ידי תשובה, וצריך רק קרבן לכפר. וזהו סדר קרבנות שאמר הקב"ה לאברהם אע"ה כמ"ש (בתענית כ"ז ב'), ובאותו מעמד בחר לו אברהם אע"ה גם כן הגליות שהן היסורין הממרקין דאין תשובה ממרקת לגמרי על פי משפט התורה... וזהו עד אחר מתן תורה שהתחיל זמן דשאלו לנבואה, ודור המדבר זכו כולם לנבואה בשעת מתן תורה... שיוכלו לתקן הקודם ולהציל מיסורין גם כן על ידי התשובה, אבל מכל מקום אין נתקן לגמרי להציל גם ממיתה, ותשובתם הנפש החוטאת וגו' כנזכר, וזה מושך והולך עד משיח, דאף על פי שדבר זה הוא שורש יעקב אע"ה, דמטתו שלמה, מכל מקום בעולם הזה אין זה נגלה עדיין, והרבה משומדים וכופרים בעונותינו הרבים מזרע ישראל אלא שהבטיחנו ית' דלא ידח ממנו נדח, וכשיקבץ נדחינו יבורר לעין דבר זה דשום זרע יעקב לא נדחה כלל... שאז יתברר גדולה זו דתשובה שדוחה לא תעשה שבתורה... (שם שם עמוד יג, וראה שם עוד)

וזהו מדת זדונות כזכיות שזוכין בעלי תשובה מאהבה בעולם הזה, הוא מצד מדה זו, שזהו מדת אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ואמרו ז"ל דעל ידי זה היה מקרבן על ידי שהיה מתחבר ומראה אהבתו לו, והיה הלה בוש מעבירות שבידו על ידי זה ועוזבן. ואם זהו על ידי אהבת אדם כאהרן, כל שכן על ידי אהבה שמראה לו השי"ת שהוא מוליד בושה גדולה בקרבו על ידי זה על עונותיו, ועל כן על ידי תשובה מאהבה הוא תוקף הבושה, ועל ידי זה הוא מתקרב לעבודתו ית' ומתפלל ונענה. וכיון שהתקרבות זה שהוא הדביקות באלקים חיים הוא על ידי העונות, הרי עליהם ועל ידם חיה יחיה ונעשה אותו ריחוק בעבירה דוגמת נידות דאשה הנזכר שהוא לחבבה על בעלה. ונודע דרומז לאלף החמישי שאותו יום כולו בגלות, שהוא נגד ההוד דבהיפוך אתוון דוה, והיינו כאשה דוה שהריחוק הוא לקירוב ולהוסיף אהבה, שזהו מדת הקירוב של מידת ההוד... אהבה הבאה מכח ריחוק... (שם שם עמוד כב)

...וכל שכן אחר שחטא אלמלא הקב"ה שפותח שער לדופקי בתשובה לא יכול כלל להתגבר נגד היצר ולשוב באמת, רק הבא לטהר מסייעין אותו, ויש דרך שערים גדולים ויש דרך פתחים וחלונות, הכל כפי ענין החטאים וטמטום לבו. וכל זמן שנשאר עדיין פתח קטן אפילו כחודה של מחט מפולש מעבר לעבר מן הלב חכם לימינו דעייל בהך להתעורר לשוב הוא מתרחב והולך כפתחו של אולם, אבל אלו שכבר קלקלו במחשבה דבור ומעשה הרשעים כל חלקי נפש רוח נשמה עד שנאטם ונטמטם הלב לגמרי, אם על ידי יסורין וכיוצא בו מתעורר לשוב, אי אפשר לו לשוב לשרשו הטוב אלא מצד התעוררות רחמי שמים המרובים להאיר לו ולפשוט ידו להוציאו מהאפלה בהארת אור עליון למעמקי הלב שלא בהדרגה דרך פתחים בהתגלות מוחו ולבו ומשם יתפשט האור ויבא גם להתגלות לבו שיוכל להתגבר ולהתקומם נגד היצר הרע... (שם שם עמוד קסה)

וקדושת ראש חודש הוא נגד דרגא דדוד המלך ע"ה, רגל ד' שבמרכבה, שהיא מדריגה הד' מהשגת מרכבתו ית' בתחתונים, והוא הגבר שהקים עולה של תשובה (מו"ק ט"ז), דג' אבות השתדלו להיות רק טוב ולא חטאו כלל, ומה יעשה מי שאינו כמוהם, וזה חידש דוד המלך ע"ה מקום שבעלי תשובה עומדים וכו' (ברכות ל"ד), שהוא השגה גבוהה יותר מה שמשיג אחר שטעם מהרע וחזר לטוב, כמשל בן מלך שגלה מעל שולחן אביו וסבל עוני ודחקות ואחר כך חזר לשולחן אביו, אין דמיון להרגשת עינוגו שם נגד הרגשת עונג אותו שלא גלה ולא טעם עוני כלל... וזהו קדושת ראש חודש בהתחדשות אור הירח אחר שהאפיל, וניתן לישראל שעתידים להתחדש כמותה... (שם רסיסי לילה מז, עמוד צט)

...וכאשר זה היה בשינה היו הם ישנים מהמצות, והיה בהכרח לאתערותא דלתתא לגרום אתערותא דלעילא, וזה הועיל יותר, דעל ידי הריחוק מתעורר שורש האהבה יותר, כידוע, דכאשר הבן עם אביו יחד בתמידות האהבה כבר בהרגל ולפעמים יוכל לוותר קצת נגדו, אבל כאשר הוא בריחוק ומתעורר בלבו זכרון אהבת אביו הוא בתוקף עצום יותר שמצד הריחוק העצום צעק לבם אל ה' להתקרב יותר. וזהו ענין מלך קשה כהמן המעורר בתשובה, שהוא תכלית תוקף עומק ראשית דרע המשכיח לגמרי הראשית דטוב בגדר שינה גמורה, ואז ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין, כי כל שיקועים דעולם הזה נקרא שכרות מיין... (שם שם עמוד קלז)

...אך יש הפרש בין השב מחמת פחדו שמא ימות ובין השב מחמת שבאמת נוטה למות, שהשב מפחד שמא ימות עדיין אין התשובה בתכלית השלימות, שמרגיש עדיין בעצמו מצד גשמיות עולם הזה עניני עולם הזה ולא יכול להיות בתכלית הזדככות, מה שאינו כן מי ששב מחמת שבאמת נוטה למות, שאז התשובה בתכלית השלימות, כי אז אין לו שום שייכות להרגשת עניני גופניות והוא אז רק בעולם הנשמות... (פרי צדיק תולדות ט)

...וזה הסוד שמסר לו המלאך המות שיש ביכולת לתקן גם בעולם הזה לעצור המגפה, היינו לבטל פגם שגרם המיתה, והיינו על ידי קטרת, וזה שאמר שמסר לו דבר וכו', לו למשה רע"ה דייקא, שיכול לכלול הרע עם הטוב ולבררו לטוב כמו שהיה אם היה נמסר מיד בשעת היצירה, ולכן נאמר למשה רע"ה "קח לך סמים" וגו', לך דייקא, שעל ידו דייקא יוכל להתברר בחינת הרע על ידי שנכלל עם הטוב על ידי עשיית הקטרת שהיה התכללות הרע בטוב בפועל. וכידוע מי"א סממני הקטרת שהחלבנה ריחיה רע ועל ידי שמערבה עם העשר סממנים שריחם טוב נתהפך החלבנה עצמה לריח טוב, ומכאן למדו לצרף פושעי ישראל באגודת תעניתנו, והיינו שגם הנפש שכבר נשקע ברע יש לו תיקון להתברר לטוב על ידי שמתחבר בצוותא עם עדה מישראל שהם עשרה, שעל ידיה יכול גם הרע להתברר לטוב... (שם תצוה יא)

...ובאמת כעין זה יש מחלוקת בגמרא (ערכין ט"ו) א"ר חמא בר"ח מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה וכו', ר"א בר"ח אמר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, שנאמר יכרת ה' וגו' אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע וכו', והיינו דמה שאמר דוד יכרת וגו' קאי על דואג ואחיתופל שהיו גדולים בתורה, ומכל מקום נמנו בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ומשום הכי סבירא ליה לר"א דעל ידי דברי תורה אין תקנה... יען שהיצר הרע סימא עיניהם לומר לרע טוב ולהשים חושך לאור... ומה שלא הועיל להם התורה להצילם מלשון הרע מפני שתורתם היתה מן השפה לחוץ, אבל בודאי אם היו עושין תשובה והיו מפייסין לדוד בודאי היה מועיל. ומחלוקתם היא דלר"ח בר"ח התורה מועלת דכתיב "מרפא לשון עץ חיים", דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא, והמאור שבה מחזירו למוטב, ור"א בר"ח סובר שאין לו תקנה בתורה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש לדואג ואחיתופל שהיו גדולים בתורה, ורק נצרך תשובה להתורה ואז מועיל. ובזהר הקדש סבירא ליה לר' יהודא דתשובה מועיל, והיינו דעל ידי תשובה יזכה שיכנס תפלתו, ור' יצחק סבירא ליה דאינו מועיל תשובה רק עם תורה. והוא כעין מה שכתב בזהר הקדש דאינו מועיל תשובה לפגם הברית, והקשו גם כן הא אין דבר עומד בפני התשובה, ואמרנו שהפירוש דתשובה לבד אינו מועיל, דתשובה מבינה לבא, ולבבו יבין, ופגם זה במוח, ונצרך לזה תורה דנפקת מחכמה חכמה מוחא... אך ההבדל ביניהם, דלר' יצחק בזהר הקדש התורה עיקר ונצרך עמה לתשובה גם כן, ולר"א בר"ח בגמרא תורה אינו מועיל רק התשובה עיקר ועמה יזכה לתורה גם כן... (שם מצורע ה, וראה שם עוד)

...אך באמת השי"ת אינו מדבר עם האדם להוכיח לו רק במה ששולח לו בלב התעוררות לתשובה, והאדם נדמה לו שהוא מעצמו נתעורר על התשובה, וזה עיקר בשבת שבא לאדם התעוררות על תשובה, ומזה למד שאף האדם לא יוכיח לחברו אף בסתר מפורש רק יגרום שיתעורר מעצמו על התשובה על ידי שיספר לפניו מאחרים... (שם קדושים יג)

...וכדי שלא יפול לב האדם עליו כל אחד כפי מה שידוע נגעי לבבו שאיננו נקי מג' פגמים הנ"ל שחלילה יהיה נפרד מקדושת כנסת ישראל, כמו שנאמר וישלחו וגו', על זה נאמר אחר כך פרשת גזל הגר, להורות שעל הכל יש תיקון אפילו מה שנדמה לתפיסת אדם שאין לו תיקון כענין גזל הגר שאין לו יורשים שלא יועיל לו תשובה מפני שאין יכול לקיים מצות השבה, והוא מן העבירות שבין אדם לחבירו שאינו מכופר בתשובה עד שירצה את חבירו, ועם כל זה נתנה לו התורה עצה זו, שגם על זה יש תיקון שיתן השבה על ידי הכהן, ולכן בא בזה דייקא הרמז על שורש מצות התשובה בתורה הקדושה, (והתוודו וגו'), שעל ידי התשובה יש ביכולת להיות נתקן כל מיני פגמים. (נשא ג)

...הענין דהנה יש עץ החיים ויש עץ הדעת טוב ורע, ועל ידי תשובה יכולים לעשות מעץ הדעת טוב ורע שיהיה טוב מאד, ויהיה נעשה זדונות כזכיות, ויהיה גם כן עץ החיים. וחשב המקושש שאפשר שרצון השי"ת הוא כן שיקלקלו מקודם ואחר כך יעשו תשובה ושיהיה נעשה מזה טוב מאד, ויהיה עוד במעלה יותר, כמו שאמרו (ברכות ל"ד) במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים, והיה חושב שנכון כן אפילו לכתחלה להוציא האור מתוך החושך, נהורא דנפיק מגו חשוכא על ידי התשובה, וזה שאיתא במדרש דלשם שמים נתכוין שיהרג וידעו ישראל שאף אחר הגזירה חייבין במצות, ובודאי התיר עצמו למיתה, שכן דין ההתראה, אך היה סבור שעל ידי כן יבא לחיי עולם הבא, על ידי שיקלקל ואחר כך יעשה תשובה, שכן כל המומתין ומתודין ויש להם חלק לעולם הזה, ויהיה מזה טוב מאד. אבל טעה בזה, שהוא רק בדיעבד אם קלקל ועשה תשובה אחר כך אז יתברר לעתיד אם יהיה חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו, והיינו שיתברר שמיד במאמר בראשית הוזכר החושך, שכן היה ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, והיינו דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, ואז יהיו נעשים מזדונות זכיות, אבל לכתחלה בודאי חלילה לחשוב כן... (שם שלח ו, וראה שם עוד)

...וזהו הפירוש במדרש רבה (דברים) ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו ונפלו בשטים. והיינו במה שנתן להם תקיפות ששום ישראל לא יאבד, ועל ידי זה יכול לסמוך על זה לחטוא חס ושלום. ואם שהאמת כן הוא שכל מי שהוא מישראל לא יאבד חס ושלום, אבל יסבלו מקודם הרבה והרבה עד שיתבררו ויוצרפו, ועל זה אמרו בגמרא (חגיגה ט"ז) אל תאמינו ברע וכו', אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל אל תאמין.

ובלעם החליק בנבואותיו שהקב"ה יברר כל מי שהוא מישראל, וזהו הענין שמקודם אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, שהקשה בבעל הטורים למה שם הקדים לביא לארי ובפסוק זה להיפך כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. אך שם מדבר לפי סדר הקימה ביום, בתחלה יתגבר רק כלביא ואחר כך כארי יתנשא, וכאן אמר כרע... ואף אם יפול אחר כך ממדרגתו עוד הפעם חס ושלום מכל מקום יהיה כלביא על כל פנים... וזה שבא בלעם בהחלקת לשונו להגביה לבם של ישראל שאפילו אחר כל הנפילות ויחזור ויפול כלביא ויפול ומכל מקום מ"י יקימנו. וזה שאמר שעל ידי זה נפלו בשטים. ובאמת הדברים  אמיתיים, אבל רק בדיעבד, שאל יפול לב האדם חס ושלום ולא יתיאש, כי כל מי שהוא מישראל לא ידח חס ושלום ויתברר ויתלבן עד שיהיה בכלל ועמך כולם צדיקים. וזהו הפירוש בגמרא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, שהוא קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ועול מצות, ופן יפול לב האדם היודע נגעי לבבו כמה קלקל ובאיזו פנים יקבל עול תורה ועול מצות, על זה רצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, שיהיה להתחזקות שלא יפול בדעתו... (בלק ג)

...כי באמת היתה מחשבה עמוקה בעת הבריאה גם על הרשעים, אמנם בסדר הבריאה היה שיהיה הכלל ישראל כולם צדיקים, כמו שנאמר "ועמך כולם צדיקים", והרשעים יהיו באומות העולם, וגם מהם יהיה הקילוס כאשר יבואו אל האמת ויתקונו לבסוף, הגם שאין כחם יפה בתשובתם להיות עונותם נעשים כזכיות כמו אצל ישראל. אולם אחר שנתהוה כמה פגמים וקלקולים בישראל על ידי בחירתם ונמצאו בישראל עצמם אשר יכונו בשם רשעים, גם מהם יעלה הקילוס ועוד ביתר שאת כאשר ישובו בתשובה אצלם יוכלו להתהפך הזדונות לזכיות. ובזה יובנו דברי המאן דאמר בגמרא שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה, זה מוסב על כמו שהיה בסדר הבריאה, ועל זה היתה השגת הנביאים רק על בעלי תשובה מרשעי אומות העולם, אבל צדיקים גמורים, היינו באם היו כל ישראל צדיקים גמורים כסדר הבריאה על זה נאמר עין לא ראתה, שעל זה אין השגת שום נברא משיגה שלימות כזה... (שם מסעי ה)

והנה אמר בתוכחה זו עשרה לשונות של תשובה, רחצו, הזכו וגו' עד לכו נא ונוכחה וגו' כפירוש רש"י ז"ל, והיינו הטהרה והזדככות מצד האדם כסדר להיות מקודם סור מרע במחשבה ובמעשה, ואחר כך להיות ועשה טוב גם כן במחשבה ובמעשה, כי הד' ראשונים המה בסור מרע, רחצו הזכו הוא במחשבה בלב, הסירו חדלו הוא במעשה, ואחר זה ד' בחינות כנ"ל בועשה טוב, ולמדו היטב הוא הכנה לזה ללמד את עצמו אופן העשה טוב, ודרשו ואשרו חמוץ הוא במחשבה, ושפטו יתום ריבו אלמנה הוא עשה טוב בפועל. ואחר כל אלה לכו נא ונוכחה שיהיה מעתה בכח להיות נקרא מהלך, כמו שנאמר "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'", כי כל עוד שלא נטהר מחלאת הנפש הוא נסבך בסבכי חטאים עד שאין בו כח לזוז את עצמו ולהלוך. ומעתה אם יהיו חטאיכם כשנים היינו דבר הנפעל ונצבע לעצמו, כשלג ילבינו, שיוכל להתהפך לתכלית הלבנונית להיות עזה כשלג, כי כבר בא על ידי מעשיו לתשובה עלאה שזדונות נעשים כזכיות. וגם תיבת רחצו הוא בחינת תשובה תתאה בהרהור במחשבה בלבד, שאמרו על זה שזדונות נעשים כשגגות... וגם אם יאדימו כתולע, שהוא לשון מפעיל כתולעת שצובע את אחרים, היינו גם מי שהחטיא את אחרים יש בכח להתהפך כצמר על כל פנים שהוא במדרגה למטה משלג, כידוע משאת כצמר לבן, כי גם אלישע אחר ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר (חגיגה ט"ו), והיה זה מפני שאין מספיקין בידו, ועם כל זה היה בזה התעוררות לדחוק את עצמו והיה מועיל תשובתו גם כן כדאיתא בשל"ה הקדש, וגם לירבעם שחטא והחטיא תפסו הקב"ה בבגדו שישוב... (שם דברים יא)

...אבל ים הוא מי המקור שאין להם סוף, והוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (סוף מקואות) דבר ברור וכו', וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים וכו', ואף על פי כן רמז יש בדבר, כשם וכו' כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות וכו' והביא נפשו במי הדעת טהור. והיינו כשיעשה תשובה מעומק פנימיות לבו הוא מגיע להשורש והמקור כענין הים... ונעשים זדונות כזכיות, והוא בחינת דוד המלך ע"ה שנאמר עליו "נאום הגבר הוקם על", שהקים עולה של תשובה, שנעשה כבריה חדשה... ויש לומר שנרמז ענין זה בגמרא (עירובין י"ג) בתלמיד אחד שהיה לר"מ שהיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים, ובתוספות הקשו מהו הרבותא לטהר בפלפולים של הבל מה שאסרה תורה. אמנם על פי הידוע מחז"ל שדימו כל המדות רעות לטומאת שרץ, כמאמרם טובל ושרץ בידו, וגם מאמר חז"ל (ר"ה כ"א) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד, המ"ט שערי בינה מרמז לשבע מדות שבקדושה כשכל אחד כלול משבע הם מ"ט להתנהג בהם על פי התורה, והם כולם נמסרו למשה חוץ מאחד מהם שהוא שער החמשים, והוא בחינת תשובה מעומקא דלבא בחינת יום הכפורים עלמא דחירו שהוא למעלה מן הדעת, שהוא מן המקור העליון המטהר כל הפגמים, וזה לא נמסר למשה רע"ה שהוא בחינת צדיק גמור, ובמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד... (ואתחנן ג)

...ובזוהר הקדש חשב מדרגות בבעלי תשובה, דאם לבתר הכי לא עביד לא טב ולא ביש בודאי ימחול ליה קוב"ה אבל לא דיזכה לתשובה עלאה, ואחר כך חשב שאחר התשובה אזל בדרך מצוה... ואית בר נש דלבתר דמתחרט מחטאוי ויעבוד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקוב"ה ולא על מנת לקבל פרס דא זכי וכו'. ור"א בן דורדייא לא עשה כלום אף על פי כן זכה לחיי העולם הבא, רק מפני שנעשו לו כל הזדונות כזכיות, ממילא היו לו מעשים טובים שזכה בהן לחיי עולם הבא. וכל זה מפני שהתשובה היה בכל לבבך ובכל נפשך, ועל זה איתא בגמרא שם, בכה רבי ואמר וכו' יש קונה עולמו בשעה אחת וכו' ולא דיין וכו' אלא שקורין אותו רבי. והלא רבי נקרא רק מי שמלמד לאחר, אך זה בעצמו הלימוד שלימד לישראל שאם יעשו תשובה בכל לב ונפש אז יהיו נעשים מכל העונות זכיות, ועליהם הוא יחיה וזוכה בשעה אחת לקנות עולמו...

וקורין הפרשה זו בשבת שהוא זמן לג' מדרגות תשובה שהוזכר כאן, דשבת זמן תשובה מצד האדם... ויכולים לזכות גם כן להתעוררות השופר גדול. ומל ה' אלקיך את לבבך וגו' לעקור היצר הרע, וכמו שדרשו במכילתא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, שהמשמר שבת בטוח הוא מן העבירה... (נצבים ו)

...אבל באמת גם אם התשובה הוא רק בהרהור לבד, הלא ידוע מאמרם ז"ל (קדושין מ"ט) המקדש את האשה על מנת שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו. הרי שאפילו אנו רואים עתה במעשיו שהוא רשע גמור, דמשמע גם בעבירות היותר חמורות כע"ז, עם כל זה אם באותו רגע הרהר בתשובה היה נחשב לצדיק גמור, וגם ביציאת מצרים איתא במד"ר (שמו"ר א') שגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה ועל ידי זה היתה הגאולה. אמנם האמת הוא שגם בהרהור תשובה בלבד מהני רק אם יהיה באמת לאמיתו... וזהו הרמז בפרשה זו, "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני", היינו שיהיה לו הרהור תשובה כנ"ל, אז "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה", היינו שמיד יהיה נסתר ונמחק העון מלפניו ית' גם על כל הרעות שבעולם, אפילו כי פנה אל אלהים אחרים.

אמנם כדי שיתוקן העון לגמרי שיהיה נחשב כזכיות, על זה נאמר בפרשת נצבים "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" וגו' "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך", ומשם דייקא יקחך, אפלו מריחוק הגדול מקצה השמים משם דייקא יקבצך ויקחך, זהו על דרך שאמרו בגמרא על פסוק "ועליהם הוא יחיה" דנעשים כזכיות ומקבל שכר עליהם, הכא נמי הקיבוץ והלקיחה יהיו דייקא על ידי העבירות שבתשובתו יהיו כזכיות, וזהו כשהתשובה יהיה עד ה' אלקיך, היינו שיתקרב על ידי זה להשי"ת ביותר על ידי המרירות שלו בגודל תשובתו... (וילך ד)

וגם ברכה שניה של חול השיבנו אבינו לתורתך וגו' הרוצה בתשובה, שאמרו בגמרא (מגילה) מה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו, גם כן שייך רק בתפלה של חול, שהשי"ת אומר שובו אלי ואשובה אליכם, ואנו מבקשים השיבנו אבינו וגו', שישלח השי"ת בלבנו התעוררות לתשובה, אבל ביום השבת שמופיע הדעת בנפשות ישראל מלעילא ממילא בא גם כן התעוררות תשובה בלב, כאמרם ז"ל (ב"ר כ"ב) שאמר אדם הראשון כך הוא כחה של תשובה וכו' אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה', להודות היינו תשובה כמו שנאמר "ומודה ועוזב ירוחם", וביום השבת באה ההודאה מבחינת טוב. וביחוד בשבת זה שהוא השבת הראשון של השנה שהוא דוגמת שבת הראשון של הבריאה שהתנוצץ אז כח התשובה לאדם הראשון בהתחלת כניסת שבת, שנאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", היינו שנתקן הכל גם מה שהיה למראה עין היפך מהטוב... והנה טוב מאד שזה מורה על תיקון מהקלקול כידוע...

ולכן קוראים השבת הזה בשם שבת תשובה, כי ביחוד השבת הזה שהוא כבראשית הבריאה מופיע הארת התשובה כמאז, כי העשרת ימי התשובה הם נגד תיקון העשר ספירות הקדושות וביום השבת שבתוך עשרת ימי תשובה מופיע אור הבינה שיהיה כמו שנאמר "ולבבו יבין ושב ורפא לו"... (שם ו, וראה שם עוד)

במדרש פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך... ויש להבין וכי הוא רק הכח של תשובה להפשר, היינו להקל העונש למחצה, הלא באמת כחה שלתשובה הוא יותר שמכפר הכל, ויוכל עוד לעשות מזדונות זכיות? אך הענין דאיתא (ב"ר י"ט) על אדם הראשון, ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל, אכלתי ואוכל. ולכאורה קשה לומר על אדם הראשון שלא רצה לעזוב דרכו רק אמר שיאכל עוד. אך כבר אמרנו שהפירוש הוא שלאחר שחטא לא האמין בעצמו עוד שיכול להתגבר על יצרו אחר שכבר נכנס בו, ודן בעצמו אם מקודם שלא היה לו היצר הרע היה יכול לכנוס בו ולפתותו, כל שכן עתה אחר שכבר חטא בודאי לא יוכל לו, ולא היה רוצה לרמות את בוראו... כי הוא ידע שעיקר גדר התשובה הוא עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, וזה לא האמין בעצמו שיוכל להתגבר על יצרו כל כך. אך אחר ששמע מקין שאמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, אך דאיתא (ב"ר שם) שיצא כגונב דעת העליונה, על זה אמר כך הוא כחה של תשובה שמועיל גם בוידוי דברים לבד אף שאינו עוזב עוד העזיבה הראשונה, עד שיעיד עליו וכו' כנ"ל, והוא על דרך שאיתא (תענית ח') ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו', ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון, ואני לא הייתי יודע, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת, היינו דשם כתיב טוב להודות לה' ולא כתיב ועוזב, כמו שנאמר ומודה ועוזב ירוחם, רק שזה כח השבת שיועיל הדברים לבד גם כן. והוא על דרך שכתב הרמב"ם (סו"פ ב' מהלכות גירושין) בטעם שמועיל גט מעושה בישראל שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, אף שהוא באמת אנוס על ידי זה ואם יסירו האונס ממנו יסרב, אך כיון שהוא באמת מחויב רק שיצרו תקפו לבטל המצוה, כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו, והוא על פי שאיתא (ברכות י"ז) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה, אבל באמת רצונינו הפנימי הוא לעשות רצון השי"ת בשלימות... (שם ח)

...וביומא הקשה המהרש"א ז"ל (פ"ו) איך חוטא נשכר, ותירץ על ידי מעשים טובים שיעשה אחר כך מי ששב מאהבה. ומפירש"י נראה ממה שכתב "עליהם הוא יחיה" על כל מה שעשה ואף על העבירות, שהעבירות בעצמם יעשו זכיות. ולפירוש מהרש"א ז"ל קשה לכאורה מר"א בן דורדיא (ע"ז י"ז) ששם לא עשה אחר כך שום מצות, כמו שאמרו געה בבכיה עד שיצאה נשמתו, ומכל מקום יצאה בת קול שהוא מזומן לחיי עולם הבא...

אך הענין הוא כמו שידוע דמאמר ראשון בראשית אף דאיתא (ר"ה ל"ב) דבראשית נמי מאמר הוא אף על פי כן לא כתיב ביה ויאמר, מפני שהוא שכל הנעלם מכל רעיון שאין בו תפיסה כלל, ובמאמר זה הוזכר גם חושך שנדרש על מלאך המות, וכן נזכר תוהו ובוהו שנדרש על מעשיהם של רשעים (ב"ר ב'), ועל זה נאמר בסוף הבריאה "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ועל פי שאיתא בזהר הקדש דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, ולית טובא אלא מה דנפיק מגו בישא, ממילא נעשה מהכל טוב מאד... והמאמר ראשון הוא כנגד מ' כתר בחינת עתיקא, וכשמגלה השי"ת האור מאור עתיקא אז נעשה הכל זכיות ממש, כיון שכן צפה וראה השי"ת זאת תיכף בהתחלת הבריאה במאמר ראשון בראשית. וזה הוא שער הנ' שמתגלה רק לבעל תשובה, שהוא בחינת הדעת פנימיות מכ"ע כידוע. ומטעם זה ר"ע שהיה בן גרים, ואיתא מהאר"י ז"ל שהיה שורש תורה שבעל פה, שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס, וזה שער החמשים שלא נגלה למשה רבינו כיון דמשה רבינו היה טוב מעיקרו, וכשנולד נתמלא הבית כולו אור ולא היה לו שייכות, ובמדרש (רו"ת חקת) דברים שלא נגלה למשה נגלה לר"ע וחבריו... וזה שאמר בגמרא (ברכות ל"ד) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים מפני שבעלי תשובה מגיעים עד שער הנ' שהוא הדעת פנימיות מכ"ע... (שם י)

במדרש (ב"ר כ"ב) יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון וכו'... להבין מה שאמר כך כחה של תשובה, משמע דענין תשובה נודע לו רק רק כחה נעלם ממנו ונודע לו מקין. גם מה ענין שבת לכאן שאמר הגזרה שוה דכתיב טוב להודות וכתיב מודה ועוזב. אך מצינו בפסיקתא ששאלו ישראל אם אנו עושין תשובה השי"ת מקבל אותנו, והשיב להן מתשובת קין אחאב ונינוה ועוד, ולכאורה מה שאלה היא זו, הרי מבואר בתורה כמה פעמים דתשובה מועילה. אך ישראל ידעו רק מב' מדרגות בענין תשובה, או מיראה או מאהבה, אבל ממדרגה הג' על ידי יסורין זה לא ידעו, והורה להם מתשובת אחאב ומנשה שמתחלה כפרו עד שרצו לדחותן ולטורדן מעולם הבא, כדאיתא בפרק חלק, ומכל מקום על ידי היסורין עשו תשובה ונתקבלה תשובתן... וכן קין שיצא כגונב דעת העליונה, ורק אחר שנפסק עליו נע ונד תהיה בארץ שב ורפא לו. וכן אדם הראשון היה סבור שאחר שנתעורר לשוב רק אחר שנטרד מגן עדן היה סבור שאף שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה... הוא רק כשיעשה תשובה מאהבה או מיראה... (שם יג וראה שם עוד)

ור' לוי אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. ופירש רבינו חננאל שגם אם עשה עונות שמגיעים עד כסא הכבוד מועיל להם תשובה. ויש לומר שמרמז על חטא פגם הברית שנזכר בזהר הקדש שאינו מועיל תשובה, וכדאיתא בס' ר"ח מפני שכל החטאים באים רק על ידי טמטום הלב, ותשובה הוא בלב זולת חטא הזה מגיע הפגם מן המוח, וכן פגם וחטא המינות מגיע גם כן עד בחינת חכמה, מפני שהוא גם כן על ידי המחשבה שבמוח... ויש לומר שעל זה מרמז שמגעת עד כסא הכבוד, וכידוע מנפש רוח ונשמה שהנפש היא מאופנים ורוח מחיות ונשמה היא מכסא הכבוד... ומשכן הנשמה הוא בהמוח, וזה שאמר אפילו עשה העונות המגיעים עד כסא הכבוד, היינו שמגיע הפגם להמוח כנ"ל גם כן יועיל להם תשובה... (שם יד)

איתא במדרש דמלך בשר ודם גוזר גזירות והוא אינו מקיים, אבל הקב"ה שומר כל המצות, וכן איתא בגמרא דהקב"ה מניח תפילין ומתפלל. ויש לשאול כיצד מקיים הקב"ה מצות תשובה. ויש לומר על פי הגמרא דסוכה ג' דברים מתחרט עליהם הקב"ה, ואחד מהן מה שברא היצר הרע... וכמו כן בענין מצות תשובה שעיקרה היא החרטה שיתחרט האדם על העבר וינחם על מעשיו, ועבור זה הכתיב כביכול הקב"ה על עצמו ענין חרטה בכדי שעל ידי כן יוכל האדם גם כן להתחרט ולהנחם על מעשיו... (שם טז)

...ובזה יובן הטעם דבגוים אינו מועיל תשובה (תנחומא וילך), והיינו לתקן העבר רק מועיל להם על להבא למנוע מהם הגזירה כתשובת נינוה להנחם על הרעה אשר דבר לעשות להם, והיינו מפני שתשובתם היא רק לפנים, כי נקודת לבם הוא מעומק רע, מה שאינו כן בישראל שגם דיבורו בלבד מגלה את עומק מצפון לבו לטוב כנ"ל, וזהו הטעם שהגוים קרובי תשובה, מפני שאין להם הרגש בזה שנצרך להיות התשובה מעומק הלב, רק בדיבור שפתיו בלבד הוא כגונב ומרמה דעת העליונה, לכן נקל לפניו, מה שאינו כן בני ישראל שאינם רוצים לרמות בוראם בפה ולא בלב רק רוצים לשוב באמת וזה לא קל... (שם יז)

שובה ישראל עד ה' אלקיך, בפסיקתא (פרשת שובה) כל הנביאים קוראים לישראל לשובה... הענין שבודאי עיקר התשובה והחרטה נרמז בתורה הקדושה ובשאר נביאים, אמנם יש כמה מדרגות בתשובה, כדאיתא בגמרא כאן מיראה כאן מאהבה, ובודאי כאן מיראה, שאמר כאן המכוון על יראת העונש לבד, כי יראה האמיתית היא כמדרגת אהבה, רק כפשוטו שלאחר החטא מתחרט מיד, וזהו בכלל בכל נפשות ישראל שיש להם מיד הרהור תשובה, ועל ידי זה נעשה העון כשוגג, כי עיקר החילוק בין מזיד לשוגג הוא עם המחשבה, שהמזיד עושה המעשה ברצון ובמחשבה אבל השוגג עושה רק במעשה לבד, וכאשר המזיד מתחרט במחשבתו אחר החטא אז נמחה החטא של המחשבה ונשאר רק המעשה בלבד כשוגג, ועל גוף מעשה העון נצרך לזה הד' חילוקי כפרה כמו שאמרו ז"ל...

ונחזור לעניננו דהנה שם בהושע נאמר "כי כשלת בעונך" היינו שנעשה כשגגות וזהו התשובה המצויה תמיד כנ"ל. אמנם הלא נאמר שם גם "עד ה' אלקיך", כמו שאמרו רז"ל שמגיע עד כסא הכבוד, וזהו רק בעושין לשמה, כאמרם ז"ל על פסוק "כי גדול מעל שמים חסדך" בעושין לשמה. ומזה שאמר "כי כשלת" שנעשה כשגגות הוא רק מיראת עונש כנ"ל, והיינו שלא לשמה, והיאך יכול להגיע מזה עד ה' אלקיך שיהיה נתקן הכל, על זה אומר אחר כך והורה בזה דרך התשובה האמיתית ואמר "קחו עמכם דברים" שיש עצה שיהיה נתקן הכל על ידי דברי תורה... היינו בחינת תורה שבכתב הנקרא דיבור תוכלו לשוב עד אל ה', אמרו אליו היינו על ידי יגיעת תורה שבעל פה שנקרא אמירה בלחישה כמו שדברנו מזה יוכל ליתקן כל מיני עונות אפילו אותן שהחמיר בזהר הקדש שאין מועיל תשובה... והיינו על ידי יגיעת הנפש לטעום טעם חדש בכל פעם יותר בדברי תורה, ועל ידי זה נמחה העון בשלימות... (שם יח)

...כי פירוש "עד ה' אלקיך" היינו שזהו עיקר התשובה על מה שנתרחק מלב האדם השם הקדוש הוי"ה ב"ה, כי זה עיקר ויסוד הכל להיות נקבע בנפש האמונה זו שהוי"ה ב"ה הוא האלקים, כי שם אלקים שפירושו שהוא תקיף ובעל היכולת זה נקל ללב האדם להשיג ולהאמין זאת, אמנם בחינת השם הוי"ה שמהוה הכל והוא בעל הכחות כולם וכל הכחות אין בלתו שהוא היה הוה ויהיה, ואתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם הוא קשה להיות נקבע בלב האדם מפני שרואה על הגוון ההפך... אמנם מי שחטא ונתרחק בהסתר פנים מהשגחתו ית' לפניו קשה ביותר לקבוע בנפשו אמונה זו, מאחר שנטה במעשיו לבחינת ההיפך מזו. והנה בתורה הקדושה נאמר גם כן "ושבת עד ה' אלקיך", אמנם נאמר אחר זה ושמעת בקולו, היינו שעל ידי שמיעת הקול של תורה ישוב לנפשו בחינת ה' אלקיך, והיינו על ידי תרי"ג עיטין כנ"ל. אמנם בהושע נאמר בסתם "שובה ישראל עד ה' אלקיך" שגם בלי פעולה יש ביכולת להגיע בחזרה לבחינת ה' אלקיך על ידי בחינת תשובה מעומקא דלבא כדאיתא בזהר הקדש, זכאין אינון מאריהון דתיובתא דבשעתא חדא ברגעא חדא קריבין אינון לקב"ה, לכן מביא הגמרא הנ"ל ראיה שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד מהושע... (שם יט)

חכמה ומוסר:

והנה שם ביומא אמרו "ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם". פירוש, ראשונים אף על גב שעברו עבירות חמורות, אבל מפני חומרם וגם מפני שרשי האמונה שהיה בם, אף על גב שעבדו ע"ז וכו', זה היה מפני תוקף היצר הרע שהיה אז בזה, כידוע מאמר ז"ל (סנהדרין ק"ב) אלו הוית התם בשפולי גלימא הוית נקיטא, אבל נקוטותם היה בעומק לבם - ע"ז, ובוחן לבבות ידע כי הם קרובים לתשובה, ונתגלה עונם, פירוש שהיה חטאתם נגדם תמיד בעומק הלב, והיו קרובים לתשובה, וכנאמר "הראית כי נענה אחאב וגו', ועל כן נתגלה קצם, מה שאינו כן מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובמדות, ורק נקיות המדה של "לא תשנא" לא היתה בהם, ועל כן לא היה יכול להיות נקוטותם כל כך בפניהם, כי היה מטעה אותם עסקם בתורה ובמצות ובמדות, שלא ידאגו כל כך לפי ערכם על חסרון הנקיות. וכבר כתב בעל חובת הלבבות שאין קטנות בריבוי כפילות העבירה, "הוי מושכי העון וכו' וכעבות עגלה חטאתם", ואם כן לא נתגלה עונם נגד פניהם כל כך, והיו רחוקים מתשובה בזה לפי ערכם הרם, על כן לא נתגלה קצם.

וזה מבהיל מאד אף רק להגיד ולדבר זאת, ואלמלא תלמוד ערוך הוא אסור לנו לדבר דברים בעלמא כאלו. ואם כן מה נאמר ומה נדבר אנשים כערכי הפחות והנבזה, מלאים עונות ופשעים, חמורות וכל שכן קלות, לב אבן, מטומטם בעבירות קלות וחמורות, אהה אהה, ועל כולם רחוקים מתשובה רחמנא ליצלן... ומה תקות החיים לאדם הרחוק רחמנא ליצלן מתשובה, והדין האיום ונורא יגדל בכל רגע ורגע רחמנא ליצלן. על כן אם חיים אנו חפצים, נשתדל בכל עוז לעמוד להתלמד תמיד בעומק לבבנו, ויהי לנו ה"אלול" וימי הדין הבאים עלינו לטובה לשמחת עולם. אם אבן לב האדם נמוח מהמאמר הזה, ויהי אוהב שלום ורודף שלום... (חלק א טו)

המתבאר, כי תיכף אחר יום הכפורים ששב בתשובה, צוותה התורה לעשות מעשה למען יתחזק ברעיון יותר, כי אי אפשר לעמוד בתשובתו רק כשיעשה העולם עראי ולא קבע, ואמנם להיות תמיד כן במעשה בפועל לא עמדו בזה רק חסידים הראשונים שעשו מלאכתן עראי ותורתן קבע, מה שאינו כן כל העולם אין יכולים לעמוד בזה...

היוצא מזה שכוונת התורה במצות הסוכה, להורות לאדם שלא יהיה אסור במאסר הרצון, רק רצונו יהיה בידו, כענין שדברנו על "עשה רצונו כרצונך". ועל פי זה מצאנו דרך סלולה בנדרים, איך שייך שאדם יעשה על עצמו איסור בדבר שאין אסור מן התורה... (שם פז)

ענין נפלא מאד מצינו ביום הכפורים, "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' לפני ה' תטהרו". לכאורה הלא מקודם צריך האדם לטהר את עצמו ואחר כך מכפר הקב"ה, וגם הכתוב (ישעיה מ"ד) "מחיתי כעב פשעיך וגו' שובה אלי כי גאלתיך" קשה כנ"ל. מקודם היה צריך להיות שובה, ואחר כך מחיתי כעב וכו'. הענין כי באמת כשהקב"ה עשה את האדם עשהו ישר, הטוב נגד הרע, למען יוכל להיות בוחר בטוב. אך כשחטא הגביר הרע ואין יכול עוד להיות בוחר בטוב. ומכל שכן כי עבירה מטמטמת לבו וקשה לו שוב לבחור בטוב. ולכן כשהשי"ת רואה שהאדם רוצה לשוב מקדים לו העזר שהובטח להשיגו אחרי הבחירה, כידוע שמתחילה צריך לעשות את שלו ואחר כך השי"ת עוזרו. מה שאינו כן כשהזכות גדול, כגון ביום הכפורים, או רבים שיש להם משקל יום הכפורים כדמוכח בראש השנה, אז נותן להם העזר מקודם כדי שיוכלו לחזור, וזהו "מחיתי" כבר הטמטום כשאתה רוצה לשוב. וזהו המכוון ב"מקדים רחמים לרוגז", שלכאורה אין לו פירוש... ולכן בעבודת יום הכפורים כתוב "ואתה מעורר רחמיך", היינו העזר, כי הקרבנות הם היו מעבירים תחילה הטמטום ואין צריך לקדם העזר אבל עתה צריכים לקדם העזר, וזהו תפלתנו לקדם העזר, וזה דבר נפלא. (חלק ב קמא)

דברנו ענין נפלא על הענין של תשובה מה זאת, ולמה נקראת תשובה, כי להיכן ישוב, והאדם שלא עמד מעולם על מעמד נכבד איך שייך לומר אצלו הלשון "ישוב", כיון שלא הלך לו משום מקום לאנה ישוב? הענין, כי כבר בארנו על אמרם ז"ל (נדה ל') שכשהולד נולד בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל מה שלמד, כי האדם נברא להוציא כח המעלה אשר בו מכח אל הפועל בין בלמוד בין ביראה ומדות. וכן "כח" זה היינו המוכן אשר בתוככנו ואת אשר אחר כך יוציאו לפועל, ולכן הוא אשר לומדים אותו בתחילה כל התורה כפי חלקו בפועל, כדי שישאר בו בכח, ואחר כך משכחו כדי שייגע עצמו להוציא לפועל, וזה תכלית חייו, ואם לא היה לו התחילה בפועל (לא היה בו הכח).

ועל פי זה נבין אמרם ז"ל "החיים והמות כרוכים זה בזה, היינו כי האדם מוצאו ממקור החכמה בפועל, עד שהוא בא לעולם ונשכח הבפועל, והרי זה דומה כמו גלגל, הולך הוא מנקודת החכמה בפועל, עד שמעט מעט יעזוב בגלגל את הבפועל, וכן עוד מעט ועוד מעט יעזוב את הבפועל עד שבא לנקודה האחרונה של עולם הגשמי, היינו הנקודה האחרונה של הגלגל, ונמצא עזב בהיקף הגלגל את הבפועל לאט לאט במעט מעט עד גמירא, עד שנשאר כל אחד כח לבד בלי שום פועל. ובחייו האדם צריך לשוב אל הגלגל הזה בחזרה, למשל, הנה הלך בגלגל מרוחני לגשמי, מימין לשמאל, עד שנולד, ובחייו צריך הוא לשוב בחזרה מגשמי לרוחני, משמאל לימין, להשיב את הפועל מה שהניח מעט מעט בדרך הלוכו הנה... ויקבץ כן בדרך כל הלוכו את כל הפועל שהניח עד שיגמור כל סבובו ויבוא אצל הנקודה שמשם יצא היינו מן הפועל השלם, וככה נמצא שקובץ בידו את כל הפועל שהניח בגלגל בעידן סבבו את כל הגלגל.

והנה האדם יש לו ב' מוצאות, אחד ממקום החכמה והוא הנפש, ב' ממקום הטנופת מרחם אמו מטפה סרוחה והוא הגוף. והנה המוצא הטנופת יש לו גם כן גלגל, וכל מה שיתרחק מן נקודת הטנופת יטהר מעט מעט, הלא תראה כי האדם בילדותו אינו נקי, וכל מה יותר שיתגדל ינקה יותר, ובהלכו בגלגל לאט לאט מתרחק מן מקום הטינוף הפחות, וכל יותר שיתגדל מגיע לו יותר הרגש להתענג בתאוות יותר גדולות... ובחצי הגלגל השני הוא חוזר למקום הטנופת לנקודה שממנה בא, ולכן אחרי חצי ימיו יצמח ממנו זוקן ואבריו נחלשים ותאותיו אינם ערבים לו כמקודם, עד ששב לסוף ימיו לנקודת הטנופת שיצא ממנה, ולכן בזקנה שב האדם כתנוק, ונמצא שפיר "המות והחיים כרוכים זה בזה". כי מבטן אמו האדם יוצא משני גלגלים, הצדיק סובב בגלגל הנפשי לקבץ החכמה שעזב בסבובו. והבעל תאוה סובב בגלגל הטנופי לקבץ תאוות, עד שבסוף סבובו ישובו התאוות לטנוף, כי זה הפועל שלהם, ולכן בסוף ימיו כשגמר לשוב התאוות לטנוף, ישוב גם כן למקומו המטונף שיצא משם, ממקום טנופת בא ולמקום טנופת ילך. אבל הצדיקים הם להיפוך, וזהו כוונת "תשובה" - לקבץ הפועל החכמה בשובו משמאל לימין... (שם רצט)

והנה נתעוררתי עתה בדבר חדש לי. כי עד עתה הייתי סובר כי העבודה הקשה ביום הכפורים הוא הקבלה על להבא, כי צריך עד שיעיד עליו אביו שבשבמים ששוב לא ישוב לכסלה, אבל את החרטה הייתי סבור כי זה אינו קשה כל כך. אמנם נתעוררתי כי ממש כאחד הם, הנה בכריתות כ"ו איתא "אימא כי מתיידע ליה בתר יום הכפורים הוא דמייתי חטאת משום דיום הכפורים לאו על הדין חטא קא אתי", ופרש"י ז"ל, כלומר לא על הדין חטא לחודיה קא אתי - אבל אשם תלוי דעל הדין חטא לחודיה קא אתי אימא הכי נמי דמכפר וכו'. וקשיא לי, אטו משום דיום הכפורים כחו אלים דמכפר על כל העברות יגרע כחו להביא חטאת אחר יום הכפורים כי מתיידע ליה? אטו השמש שכחה חזק לחמם את כל העולם יגרע כחה לחמם פרט אחד...

ועל כן נראה בהקדם מה שכתב ר"י בשערי תשובה על מה שחטאת ודאי בת דנקא ואשם תלוי שהוא על ספק בב' סלעים דוקא, ואמר כי חטאת שנודע לו שחטא לבו מרה לו ומצטער על זה הרבה, ולכן הקילה התורה בקרבנו. מה שאינו כן בספק חטא אין לבו נוקפו ואין מרה לו, על כן החמירה עליו התורה להביא אשם בב' כסף, מ"ח פעמים יותר. ואם כן עונש עבירת אשם תלוי גדול מ"ח פעמים. ולמה זה? הרי מפני כי החרטה אינה כל כך. וזהו כוונת הגמרא "יום הכפורים לא על הדין חטא לחודיה קא אתי", אלא כולל הרבה חטאים, ואינו מתחרט כל כך על כל פרט ופרט לחודיה, כמו אשם תלוי הבא רק על פרט אחד ומתבונן בחרטתו יותר. 

ואשר על כן לבי יחיל בקרבי מה יעשה איש מלא עוונות ופשעים איש שותה כמים עולה, איך אפשר שיתחרט על כל פרט ופרט ביחוד, כמו מי שבא לידו כמה ספקות שחייב על כל אחת ואחת אשם תלוי, וזה אי אפשר רק אם יקיים "וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נ"א). הרחמן יעזרנו לקיים חרטה וקבלה גם יחד ואז יום הכפורים מכפר, אמן כן יהי רצון. (שם שו)

ויותר מזה אמרתי לשמח לבבו הטוב בזה, ואגב יצא מוסר נורא מזה. כי רבינו יונה ז"ל כתב (ש"ת ג קמ"א) זה לשונו הזהב "ועוד אמרו (ב"מ נ"ט) המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, כי המלבין פני חברו אינו מכיר גודל חטאו, ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח, על כן הוא רחוק מן התשובה"... הרי כי העיקר היגון, באם חטא חס ושלום אף בשוגג ומכל שכן במזיד, והעולם אינם יודעים מזה להתמרמר על החטא, ובשביל זה בלבד כדאי להחזיק טובה לרבינו יונה, ואם כן מרובה המדה טובה לכל הפחות ה' מאות פעמים. ואם בשביל שאין נפשו מרה לו על הלבנת פנים הפסידו כל כך שאין לו חלק לעולם הבא... (שם שלח)

שעורי דעת:

ואחרי שזכינו לידיעה זו נבין ענין התשובה בעד הרשע ואפשרות עזיבתו את החטא, כי איננו מוגבל, כי אף אם לפי הסדרים נגזר עליו להיות רשע, ולפי מושגי הנבראים המוגבלים נראה כבר ענשו מבלי שיהיה לו מוצא בכל זאת הקב"ה מלך רב חסד רצה שיהיה מקום לרשע לשוב מרשעו ולהמנע מעונש, כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה. וחתירה חותר לו הקב"ה מתחת כסא כבודו, בהכינו לו מקום מעל לגבולי הבריאה והנהגתה ובתתו לו האפשרות להגביה את עצמו מעל לפשעיו בהתדבקו במקור ושורש הטוב. וזהו מה שאמרו חז"ל "הבא ליטמא פותחין לו, הבא לטהר מסייעין אותו", היינו כי הבא לטמא, ההנהגה עמו לפי חוקי וגבולי הבריאה הנמצאים מכבר, אין עושין בשבילו שום חידוש ואין מעכבין עליו מלילך בפתח הפתוח לפניו לחטא, כפי הניתן בחוקי הבריאה. אבל הבא לטהר - בהתדבקו בשורש הטוהר והקדושה הושפע חסד עליון וטוב נצחי בלי תכלית - "מסייעין אותו", כחות חדשים ניתנים לו ושפע עליון, חסד ה' נמשך עליו, נוצרים בעדו עולמות חדשים מרצון ה' האין סופי.

נמצא, שהכח לבחור בטוב אינו מוגבל ואין הידיעה מעכבת, באשר הידיעה היא רק לפי הבריאה וחוקיה, כי עצם "ידיעה" זו הוא ענין הנמצא בהנהגת הבריאה, ואם אף כי יש להבין שגם ענין זה, היינו האפשרות להמשיך כחות חדשים משפע רצון ה', גם זה כבר נכלל בהנהגת הבריאה מראש, מכל מקום אין לזה שום גבול וקצב, כי זה נמשך מרצון ה' האין סופי, הבורא תמיד עולמות חדשים של טוב וחסד ונותן אפשרות למשוך כחות יצירה חדשים ממקור הטוב, שהוא למעלה מכל בריאה ויצירה, ואי אפשר שתהיה על זה הידיעה המקושרת עם גבולי הבריאה... (חלק ב עמוד ק, וראה שם עוד)

בפסיקתא דרב כהנא פרשה מ"ד: "שובה ישראל עד ה' אלקיך, משל לבן מלכים שהיה חולה אמר הרופא אם יאכל מן החפץ הוא מתרפא, היה הבן מתירא לאוכלו, אמר לו אבא תדע שאינו מזיק לך, הריני אוכל ממנו. כך אמר הקב"ה לישראל מתבישים אתם לעשות תשובה, הריני שב ראשון, שנאמר "כה אמר ה' הנני שב", ומה מי שאין לו חטא ולא סרחון חס ושלום אמר הנני שב, בני אדם על אחת כמה וכמה צריכים לעשות תשובה ולבא אצל הקב"ה".

דברי המדרש אין להם באור, איזו תשובה שייכת כלפי הקב"ה? הלא ענין התשובה הוא שהחוטא שב מדרכו הרעה ומטיב את מעשיו, והיאך שייך זה אצל הקב"ה?

בילקוט תהלים אמרו חז"ל: שאלו לחכמה חוטא מה עונשו, א"ל חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה חוטא מה עונשו, א"ל והנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה חוטא מה עונשו, א"ל יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה חוטא מה תהא עונשו, א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו.

דברי הילקוט צריכים ביאור, כי כנראה לא שאלו לחכמים ולנביאים כי הם הלא ודאי יודעים מענין התשובה והזהירו עליה בדברים, אלא ששאלו לחכמה ולנבואה. ויש להבין מה זה ענין השאלה אצל החכמה והנבואה, ומדוע לא תדענה את דרך התשובה?

כתוב ביחזקאל (ל"ג) "ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה. אמור אליהם חי אני נאום ה' אלקים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל". ופרש"י ז"ל כי סבורים היו שלא תועיל להם תשובה.

והנה קשה להבין מדוע לא האמינו בני ישראל שתועיל להם תשובה? הלא מדבריהם נראה שרצו לשוב, ואם כן הלא האמינו בה' ובדברי תורתו, ומדוע לא האמינו במה שכתוב בה כי החוטא ישוב וימחל לו? ועוד יותר יש לדייק, כי כנראה גם הנביא הודה להם כי נכונים דבריהם כמו שמשמע מלשון "כן אמרתם" המורה באמת על ענין הסכמה, כמו נכון אמרתם, ואם כן אין זה מובן כלל... ולבסוף אומר להם "כי בשוב רשע מדרכו וחיה", ודורש מהם שישובו, ומדוע הסכים ואמר להם מתחלה "כן אמרתם"?

מוצאים אנו בהרבה מקומות בדברי חז"ל ובשאר ספרים הקדושים שענין התשובה הוא נגד השכל, אלא שהקב"ה ברוב טובו וחסדו עם ברואיו הכין את דרך התשובה קודם לבריאת העולם.

ובאמת כשנתבונן בזה לא נוכל להבין מדוע הוא זה נגד השכל, אם נאמר שהקושי הוא בזה כי מכיון שנתלכלכה הנשמה בחלאת החטא איך אפשר לנקותה על ידי התשובה, ואיך אפשר לנקות ולרחוץ נשמה, אין זו תימה כלל, כי האם מובנה לנו כל הבריאה וברורים לנו כל עניניה שנעמוד ונשתומם היאך אפשר לנקות נשמה? הרי כל סוד הבריאה נפלא וסתום ממנו ולא נבין ענינו, וכל פרט קטן בעניני הבריאה כמוס ממנו, וכל מציאותה התהוותה והתפתחותה טמורות ונעלמות ממנו... רואים אנו רק את המציאות הנפלאה כמו שהיא ומדוע זה נתפלא כשרואים אנו את ענין התשובה ולא נדע מהותה ואופן פעולתה.

והאם יודעים אנו בכלל בכל המצוות כשיעשה אותן האדם איך הן פועלות את פעולתן על נפש האדם לזכותה ולרוממה... והנבין מה היא החלאה והזוהמא המתדבקות אל נפש האדם בעברו על מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם, ומדוע נתפלא מזה שהנפש מוטהרת על ידי התשובה מחלאת החטא? כשם שהנפש תוכל להתלכלך על ידי החטא כמו כן תוכל להזדכך על ידי התשובה.

ואם אין הקושיא היאך התשובה מועילה אלא מדוע היא מועילה, מדוע זה ברא הקב"ה את בריאתו באופן כזה שאחרי שחטא האדם וכבר קלקל את מעשיו יוכל לשוב ויחשב כאלו לא חטא, קושיא זו היא עוד יותר נגד השכל, אדרבא, השכל מחייב שאם מתחרט האדם על מעשיו הרעים ורוצה ללכת בדרך ישרה שיקבלוהו בתשובתו וימחלו לו על חטאו, והלא גם בטבע האדם נמצא ענין זה שאם חטא חבירו נגדו ומתחרט אחר כך ומבקש ממנו שימחול לו, אם רק איש ישר הוא ימחול לאשר אשם לו, והלכה פסוקה היא ברמ"א או"ח תר"י: "והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול", ואם כן הקב"ה שהוא טוב ורחמן בתכלית, מדוע זה לא ימחול לחוטא המתחרט על מעשיו הרעים ומבקש סליחתו?

ונראה שבאמת על פי השכל ראוי הוא שהתשובה תועיל אלא חכמינו ז"ל שכחם לאלקים וידעו את חוקי הבריאה וכל מסתריה וסתריה על פי עומק ידיעתם הכירו כי התשובה היא נגד סדר הבריאה וחוקיה.

רואים אנו למשל בחקי המדינה ונמוסיה, שאם יחטא אדם נגד חקי המלכות בחטא אשר דתו להמית, והיה טרם עמדו לפני השופטים ישתדל למצא טענות וזכויות שיוכל להצטדק בהן ולזכות בדין או לפחות להקל ענשו, ואם חפש ומצא טענה טובה ויספרה לרעהו שאינו בקי בחקי המדינה, אם אף בעל שכל ישר הוא אבל הדיוט בעניני החקים יאמר לו כי טענה טובה היא ועל פי השכל הישר אפשר להצטדק בה, אבל אם יבא בטענה זו לפני עורך דין מומחה יאמר לו כי טענה זו לא תועיל לו מאומה, ואפשר שימצא בעדו טענה אחרת המועילה על פי חקי המדינה, אבל טענה זו, אשר ההדיוט מצאה לטענה טובה על פי השכל הישר, ימצא הבקי בחקי המדינה כי אינה אומרת כלום, וזה מפני שיודע הוא את החק לכל פרטיו... ולא יועיל מה שמצד השכל טענתו טענה מכיון שהמחוקק לא קבע לו מקום בחוקה של המדינה.

וכן הוא גם בענין התשובה, אמנם כן אנחנו שלא נדע את ענין הבריאה וסודותיה, מוצאים אנו שכל וסברא נכונה שהתשובה תועיל, אבל חז"ל שידעו את הבריאה לפי שרשיה - על פי כל העולמות העליונים והכירו את עניני הבריאה והשתלשלותם מתחלתם עד סופם, ראו כי לכל עבירה ועבירה יש מקום בבריאה שתעשה פגם בנפש האדם, אבל אין שורש בחק הבריאה שתועיל התשובה לנקות את הנפש מהחלאה שנדבקה בה על ידי החטא. ולכן לא יועיל מה שעל פי הסברא ראוי הוא שהתשובה תועיל, מכיון שאין לה מקום בחק הבריאה... ולכן כיון שלא מצאו לענין התשובה ממונה המחייב על פי מערכת העולם, הכירו כי מציאות התשובה היא נגד הטבע, מה שאין כן שאר עניני המצות והעבירות והשכר והעונש, הם נסדרו במערכת הבריאה על פי החוקים הקבועים, וחוק הבריאה מחייב את השכר בשביל כל מצוה ועונש בשביל עבירה, וחז"ל שהכירו את שרשי הבריאה וחקיה מצאו בחק הבריאה את ענין המצות והעבירות, השכר והעונש...

והיה כן זה אמת שאין בחקי הבריאה מקום לענין התשובה, ואין ממונה כלל שיפעל אותו ורק הקב"ה ברחמיו המרובים התקין את ענין התשובה בלי אמצעות כל ממונה שבבריאה.

וזהו מה שאמרו חז"ל (ב"ר א') כי התשובה היא מהדברים שנבראו קודם לבריאת העולם, שנאמר "בטרם הרים יולדו", כי בבריאת העולם לא נמצא ענין התשובה כלל והיא למעלה מן הבריאה.

המקובל האלקי ר' משה קורדובירו בספר תומר דבורה כתב: "ועובר על פשע - זו היא מדה גדולה, שהרי אין המחילה על ידי שליח אלא על ידו ממש של הקב"ה, כדכתיב "כי עמך הסליחה" וגו', ומה היא הסליחה שהוא רוחץ העון, כדכתיב "אם רחץ ה' את צואת בנות ציון"... והיינו עובר על פשע - שולח מימי רחיצה ועובר ורוחץ הפשע. והנה ממש כדמות זה צריך להיות האדם שלא יאמר וכי אני מתקן מה שפלוני חטא או השחית? לא יאמר כך, שהרי האדם חוטא והקב"ה בעצמו שלא על ידי שליח, מתקן את עונו ורוחץ את צואת עונו, ומכאן יתבייש האדם לחטא שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו"...

ולכן לא יקשה לנו מדוע זה לא האמינו בני ישראל שהתשובה תועיל, כי הם ידעו שאין מקום בבריאה לענין התשובה, ואמר להם הקב"ה "כן אמרתם", נכון הוא מה שאמרתם "לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו", כלומר שעל פי חק הבריאה נשארו הפשעים והחטאים עלינו ודבוקים בנו... "ואיך נחיה", והיאך תוכל התשובה להועיל כיון שאין לה מקום בבריאה, אבל "אמור אליהם חי אני נאום ה'", אם בבריאה אין מקום לתשובה, הלא אנכי חי ובידי לעשות גם מה שלא נסדר בבריאה, ואנכי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, ולכן שובו שובו וגו'...

והנה על ידי הכרת מציאות הבריאה בשני האמצעים הללו - חכמה ונבואה - אי אפשר למצא את שורש התשובה, כי אין שרשה בבריאה. אף שהחכם והנביא יודעים מדברי התורה הקדושה ומתוך דבר ה' אשר דבר אל נביאיו שישנו ענין התשובה ובשוב רשע מדרכו וחיה, זאת רק ידיעה מופשטת. אבל בתוך הבריאה לא החכמה ולא הנבואה מראין את שורש התשובה, הכרת הבריאה מתוך החכמה מראה להיפך "חטאים תרדף רעה" וההכרה הבאה מתוך הנבואה מורה "הנפש החוטאת היא תמות, על כן שאלו להקב"ה בעצמו היכן הוא שורש התשובה ומציאותה, השיב ואמר יעשה תשובה ויתכפר לו, כי רק אתו הסליחה.

והנה אם אמנם ודאי שהקב"ה מצא לטוב לתכלית הבריאה שלא ימצא בה ענין התשובה, אלא שמבחוץ לגדרי וחוקי הבריאה ירחץ הקב"ה את העון, אכן לפי בריאתנו אנו הננו רואים בזה פגם וחסרון בבריאה מה שהחוטא לא יכול לשוב והנפש החוטאת היא תמות, והקב"ה התקין בזה שהוא בעצמו מסיר את החטא ורוחץ בעצמו את חלאת וזוהמת מעשה העבירה.

ובזה אפשר להבין גם את דברי הפסיקתא שהבאנו בראש דברינו, שזוהי התשובה אצל הקב"ה, כי אחר שברא את הבריאה בכללים וחקים קבועים שלפיהם חסר כח התשובה הרי הוא מבטל את החקים הקבועים ויוצא מן הכללים התמידים ושב ומתקן את המקוקל על ידי זה שהוא בעצמו מקבל את השבים ורוחץ את לכלוך עונם, וזהו מה שאמר הקב"ה, מתבישים אתם לעשות תשובה, כמו שאנו רואים לפעמים אנשים שבימי חורפם לא הלכו בדרך טובה וכשבאים בימים הם מכירים שלא טובה דרכם, וכן יש אשר יבא האדם לסביבה אחרת והכיר כי טעה בדרכו עד עתה, אבל קשה להם לעזוב את אופן חייהם ולצאת מהעקרונים ששמו להם לקו בחייהם ומתבישים הם לעזוב את זו השיטה שהחזיקו בה, ואומר להם הקב"ה מתבישים אתם לעשות תשובה, הנני שב תחלה. כלל זה נקוט בידך כל החסר יש למלאות וכל המקולקל דרוש תקון, וזאת היא תעודת האדם כל ימי חייו. וראו כי אנכי שבראתי את עולמי והחסרתי בו את ענין התשובה הנני שב ומתקן את המקולקל...

והנה התשובה השלמה המתקבלת לפניו ית' והמנקה את הנפש מן החטא היא כפי שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות תשובה, "מה היא התשובה, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר יעזב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". עבודה קשה היא לאדם והתגברות עצומה דרושה לו בכדי להגיע למדרגת התשובה האמיתית שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד. אולם כל זמן שלא הגיע האדם לידי התשובה האמיתית גם כן אפשר לו לפחות לעורר רחמי ה' ולעכב את דינו לשעה לא שיאבד חס ושלום בחטאו, ומדה זו כנראה אינה למעלה מן הבריאה אלא בתוך סדרי הבריאה נסדרה מדת הרחמים הלזו...

אבל במה יעורר האדם את רחמי ה' עליו בעוד שלא שב בתשובה שלמה לפניו? הרי לפחות עליו להראות שרוצה הוא להטיב את מעשיו ולתקן את דרכיו, ועליו להשתדל לכל הפחות להזהר יותר מכפי שהורגל במשאו ומתנו באמונה, בשמירת הלשון, בקשוט כל המעשים עד אשר לאט לאט יוכל להגיע אל מעלת התשובה, ובעיקר עליו להראות את רצונו שיתקדש ויתגדל שם שמים, לקנא את עלבון האמת ולהשתדל שיכירו יושבי תבל את מלכותו יתברך שבזה יתקרב האדם לפלטין של מלך ויעורר רחמיו... זהו מה שקראו חז"ל בשם שוחד, דהיינו שעוד לא נקה האדם מעונותיו כליל, אבל על כל פנים בדרשו מלכות שמים הוא מתקרב אליו ית' ומטיב את דינו, כמו שאמרו חז"ל (ילקוט תהלים) "מלפניך משפטי יצא, אמר ר' לוי אמר הקב"ה לדוד על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם, א"ל דוד רבונו של עולם, כתבת בתורתך ושוחד לא תקח והם מתיראים לקח שוחד ולדון אותי, אבל אתה נוטל שוחד, שנאמר שוחד מחיק רשע יקח, ומהו השוחד תשובה שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה, מעשים טובים"...

ומשמע שאין זו התשובה השלמה שבאמת מתרחצת הנפש מן החטא ומיטהרת, אלא גם מן "הרשעים לוקח הקב"ה שוחד בעולם הזה בהיותם שבים, דהיינו ברצותם להטיב את דרכם ובהתחילם ללכת בדרכי התשובה, וזאת התשובה ביחד עם המעשים הטובים שהם עושים לקדושת שמו ית' הם השוחד שמקבל הקב"ה בעולם הזה על פי סדרי העולם הזה וחקיו. ואם אמנם מבדיל החטא בין האדם לבוראו כמה שנאמר (ישעיה נ"ט) "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", אף על פי כן יש בכח האדם להתפרץ דרך כל המסכים שבינו לבין השי"ת על ידי הרצון להטיב את דרכיו ועל ידי התרוממו להכרת מציאותו ואחדותו ית', וכפי המדה שהוא מתרומם להכיר את כבוד ה' ב"ה הוא מתעלה ומתקרב אליו ומעורר את רחמיו... (חלק ג עמוד כג והלאה, וראה שם עוד)

האשה אשר נתת עמדי - ובספורנו: ובזה ייחס אשמתו לקונו תמורת התשובה שהיתה ראויה לו כמו שעשה דוד שאמר אל נתן חטאתי. ולכאורה תמוה, מהי הבקורת הגדולה כל כך שלא אמר תיכף ומיד חטאתי, הלא סוף סוף הכיר החטא ועסק ק"ל שנה בתשובה, ומי יוכל להתבונן באיכות תשובתו... והנה גם במרגלים מצינו כן שנתבעו על שלא עשו תשובה תיכף, וכן שאול המלך ע"ה...

וזהו סוד הדבר, בטבעה של צפור דרור רואים אנו דבר מבהיל, שכל רגע ורגע היא הופכת ראשה לכל הצדדים, וכח זה הוא אצלה "גאוני גאונות", והיא מסתובבת ככה מבלי לשקוע במחשבות על אף רגע. וכל זה הוא מהיסוד של "הצור תמים פעלו", שפעולתו ית' שלימה על כל באי עולם, ושתל בה כח זה כדי שתוכל להמלט מרודפיה. מעתה נתבונן נא באדם עצמו, הלא ברגע בלתי מתחלק ממש אורבים לו תמיד ללכדו, וכל הצלחתו וכל האבדון שלו תלוים ברגעים ממש, ולפי זה היה ראוי מצד היסוד של "הצור תמים פעלו", שיהיה גם לאדם כח כזה להפוך פניו כל רגע בלי הפסק ולהתבונן בסביבו אם אין מי שרוצה ללכדו כרגע קט. אולם האמת היא, שגם באדם ישנו כח כזה, וזהו כח התשובה שחננו הבורא מתחילת יצירתו, שיכול ברגע בלתי מתחלק להסתכל בכל הצדדים ולהתבונן בכל ענינו. וכשכח זה בריא באדם, לא יתכן באמת שלא יכיר תיכף ומיד שרוצים ללכדו, ובאם כבר הספיקו ללכדו הנה יכיר תיכף ומיד שהוא נלכד... אין איפוא לתמוה על הבקורת שמתחו חז"ל על אדם הראשון שלא היה כדוד המלך ע"ה שאמר תיכף חטאתי, כי זוהי הראיה שנתקלקל אצלו כח התשובה, וזהו ודאי החטא הגדול ביותר.... (דעת תורה בראשית עמוד כב)

זה יסוד גדול כי שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה... והעבירה היא תיסרהו ביסורים קשים ומרים... ועל האדם מוטל לתקן זאת בעולם הזה, דהיינו שלא ישלוט בו התאוה... או אף אחרי השליטה לבטלה. וזה כמובא בת"ד בסימן ב' עד שיהיה אחד משלשה דברים, או שישוב החוטא בתשובה ויכלהו ויבטלהו בסגופיו, או יבטלהו שופט צדק ביסורים ומיתה, או ילך בגיהנם ושם יפרע חובו. רוצה לומר לאדם אין תיקון כי אם לבטל הרע על כל פנים, דהיינו או שיכלהו ויבטלהו בתשובה, דהיינו שיכיר רעתו וירגיש מתיקותו שהיא סם המות, וכל אשר יכיר יותר את המרירות זהו ביטולו. אך בעולם הזה יכול לבטלו בתשובה שלימה, דהיינו בעיקרי התשובה יתכבס הנפש מן העון כפי אשר תכס את לבה... (דעת חכמה ומוסר ג עמוד יט)

אמרו ז"ל (עירובין י"ג) נוח לאדם שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. וזהו כענין כח תשובה אשר נטועה באדם. כמו אשר אנו רואים תכונת העופות, כמו צפרים, אשר יש להם כח להביט תמיד לאחור... וזהו ענין כח תשובה, אשר באמת נטע הבורא ית' באדם שיביט תמיד לאחוריו, ובכל מעשיו יכול להביט לאחור, וזה הוא אחרי ידיעתו היטב סדר הרשתות והמכמורות אשר פורש עליו היצר תמיד להפילו במכמוריו, וכאשר יתבונן יבין כי אין מעשה אשר אין טמון בו פח לרגליו, וממילא יבין כי אין לפניו עצה אחרת כי אם להשיג בו הכח של פשפוש המעשים, דהיינו להביט תמיד לאחור לבל יתלכד בפח. וזהו הכח אשר אך בו יוכל האדם להיות שב אל ה', דהיינו שיוכל לסתור מעשיו להחזירם כמקדם... וזהו פשפוש המעשים וזהו קודם למעשים טובים, כמובא במסילת ישרים, וזהו אמרם ז"ל (ברכות י"ז) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, מתחילה תשובה, דהיינו פשפוש המעשים, ואחר כך מעשים טובים, וזהו כפתור ופרח. (שם עמוד עו)

וממדת השליטה והיחוד שאין שם דין, ועל זה אמרו שאלו להקב"ה והשיב יעשה תשובה, וזאת היא במדת הרחמים, ומפני זה נקראת תשובה מדת הרחמים, שהיא נובעת ממדת הקב"ה, ממדת הרחמים ולא ממדת הדין, ובמדת הדין אין מועיל תשובה כי אם לגבות החוב.

היוצא מכל הנ"ל שענין תשובה היא מדת רחמים, למעלה מכל הרחמים שיש לנו השגה בכל התורה, ואם כן כאשר ידוע ענין בכל מדה וכו' (סנהדרין ק') היינו שבכל ענין ההכרות והשבחים להשי"ת היינו מפני החלק שיש אצלינו גם כן, ובחלקנו נוכל להכיר ולבקש מאת השי"ת, כן הוא הענין שבמדת תשובה שבאדם, היינו הרחמים היותר גדולים, נוכל לזכות לתשובה, היינו לרחמים היותר גדולים. ובזה נוכל להבין כל גדרי התשובה, שאחר שהחטא היה מצד מדת הגבורה, כידוע בתומר דבורה (פרק ו') ענין גבורה, ואז באה מדתה התשובה מצד הרחמים היינו מצד רחמי אדם על עצמו ועל נפשו ועל אחרים. (שם עמוד קכח)

נאמר על דור המדבר שהיו קשה עורף, ואף על פי שכבר שבו מכל דרכם הרעה, ובכל זאת הם נקראים קשה עורף, למדין מזה עד היכן קשה עבודת התשובה, דהיינו שישוב עם פניו להשי"ת, ובאמת אינו כן, כי אף ששב אכן פניו אינו להשי"ת כי אם לס"א, ויוכל להיות כי ישוב במקצת או בפלגא, אבל לא בכולו, וזהו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. (שם עמוד קסז)

נראה בתורה שכל החשבונות עם האדם הם איך שהוא עומד בגדרי התשובה, וזהו ענין הנהגת השי"ת עם פרעה מלך מצרים מתחילה עד לבסוף, כמו שמובא ברש"י (שמות ז' ג') יודע הקב"ה וכו' וכן בחטא העגל הענין של קשה עורף, וזהו ענין בן סורר, ומזה ביאור הדברים המעכבים היינו מפני שאינם עושים תשובה, ואם כן הם מעכבים, וזהו ביאור של ג' ספרים וכו' והבינונים תלוים עד יום הכיפור, והיינו מפני שאז קרוב הוא לתשובה.

מעלת התשובה באחרונה, אחרי עבודה, ואחר תורה. מזה לראות שהתשובה היא מדרגה אחרונה, והיא היותר קרובה להשי"ת, אף שהתורה גם כן מקרבת האדם אכן התשובה (להפנות עם הפנים להשי"ת), וזאת אחר כל המעלות, ואלי מפני שזאת היא ענין קדמה לעולם (פסחים נ"ד), היינו שהיא יותר קרובה להשי"ת, ומצד שהם יותר קרובים להשי"ת, אף מן התורה, ואם כן התורה לא תוכל לקרבן להשי"ת ממש כי אם תשובה, ותשובה נקראת השבה של העלול להעילה, וזו היא שאלו וכו' אמר הקב"ה וכו' (ילק"ש יחזקאל שנ"ה), וזהו כי קרוב אליך וכו'. (שם עמוד קסט)

וביסוד דברינו יבואר לנו מה שמצינו על הרבה אשר אמנם עסקו ועשו תשובה, ומכל מקום נתבעו על שלא הקדימו לאמר תיכף חטאתי, כמו שעשה כן דוד המלך כשאמר אל נתן הנביא חטאתי. ועיין בספורנו (בראשית ג' י"ב) שכתב כן לענין אשמת אדם הראשון בחטאו של עץ הדעת, וכמו כן מצינו זה אצל המרגלים, כן אצל שאול המלך, כי בזה הוא אשר נכשלו ונתבעו, הוא ענין אשר דברנו, כי עיקר המדידה בגדלו של חטא הוא עד כמה החטא פגם בכח התשובה, ומי שאינו מכיר תיכף ומיד כי נכשל בחטא, סימן הוא ודאי כי חטאו פגם אותו בעצם מדת תשובתו, כי מי אשר אצלו כח התשובה במלא חידודו מן ההכרח הוא שיכיר תיכף בחטאו, והאינו מכיר תיכף בחטאו הנה תווכח בו כי כבר פגם וקלקל את כח התשובה שבו, ובזה רעתם יותר גדולה גם מעצמם של החטאים... (דעת תורה דברים ב עמוד קנו)

...ומאין הם הסיועים שמקבלים? הנה הם סוד מלאכי רחמים המלאים בבריאה העומדים לעזר האדם, לחזקו ולשמרו בכל דרכיו, ואדם שחטא מלבד כל העונשים שעל החטא, הנה הרעה ביותר הנמצא לו עכשיו הוא אשר תיכף עם החטא הוא נשאר לבדו ללא סיועים, נמסר ביד יצרו ולא אחר יעזרהו. וזהו הלא גדלות ענין התשובה, כי אמנם סוד התשובה וכחה הלא זה מאשר התעורר נפשו והגיע בהתעוררותו לידי דרגת היחידות, הוא סוד "העצמו" מן המצב של אברהם אע"ה להלוך מאליו. והחוטא הזה כי לא שב מחטאו, ולדרגת היחידות לא בא, והוא עומד לבדו ללא כל עזר וסיוע, הנה ודאי מצבו נורא עד מאד.

וזהו סוד הדבר, אמנם כן כי תשובה היא קרובה מאד להאדם, "בפיך ובלבבך", ומה אפשר להיות יותר קרוב מ"עצמו" של האדם. איש המגיע אל מצב שכזה, הלא מאליו ולבדו ילך מעלה מעלה לא תלוי הוא בשום דבר, גם ספרים לא יצטרך... אולם בזה עצמה הנה "קוץ בה", זה גופא מה שמדת התשובה היא דוקא שהאדם לבד ילך, מ"עצמו" ו"יחידי", ללא כל עזר מן זולתו, ללא כל סיועים, זאת היא ודאי כבדות קיום המצוה של תשובה. הוא סוד הענין, כי תיכף עם ה"אלף" של חטא תיכף הוא במצב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, נשאר תיכף בדד לבד... (שם עמוד קנט, וראה שם עוד)

כבר ביארנו כי יסוד הדבר הוא, כי העבודה המקפת מסוף העולם ועד סופו, בין קודם החטא, ובין לאחר החטא, היא תשובה, וסוד התשובה הוא ביטול הרע, ויותר מן ביטול הרע אין כלום, וכמו שקודם החטא, כי אין חטא, הלא כל עסק התשובה היתה בביטול הרע, הנה כי כן לאחר החטא כל העסק הוא אך ורק בביטול הרע, ללא כל שייכות עם עצם החטא. אולם בעבודת הביטול רב החילוק בין קודם החטא ללאחר החטא, שאם כי בביטול הרע אשר קודם החטא יכול הוא האדם להמנע עצמו מכל פגיעה ונגיעה עם עצם הרע, וגם אז הוא אמנם מבטלו, כי קודם החטא הנה תורה ומעשים טובים לבד הינם הגנה עבורו, להיות מהם לומד הרע ומשם לבטלו... אבל לא כן אחרי החטא, כי אז כבר אינו יכול להפטר מן הרע, וילך ויתיישב בלימוד התורה ומעשים טובים, ואת החטא שעשה ישכח וחסל. הוא סוד הדברים שאמרו ז"ל "לא מסתייע מילתא", אחרי שכבר טעם בחטא, החטא כבר לא בנקל יישכח... ולהשריש החטא מתוך תוכיותו, שלא ישאר ממנו כל רושם וכל זכר, מוכרח הוא כבר לילך אתו שלוב יד ביד, ושמה לבטלו. וכנפסק כן בגמרא (יומא פ"ו) היכי דמי בעל תשובה, אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי רב יהודה באותה אשה, באותו פרק באותו מקום... (שם שם עמוד קסד)

ונגלה בזה סודן של דברים, יסוד גדול צריך לידע שתשובה אינה כפי שאנו מורגלים להבין "תשובה על חטא", ואם עשה חטאים הרבה צריך לעשות תשובות הרבה, ושכל תשובה ותשובה היא ענין לעצמה, לא כן הדברים אלא סוד הענין הוא, שתשובה היא מדה ומעלה בפני עצמה, שמציאותה ומהותה הנה גם מבלי חטא ועון, ככל שאר המדות והמעלות, והנה אמרו חז"ל (נדרים ל"ט) ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם, ומנו שם תורה ותשובה, ועוד לא היה נברא כל ענין החטא במציאות הרי שמעלת התשובה היא מדה קיימת לעצמה, ואינה תלויה כלל בשום דבר, שהלא נבראת עוד קודם שנברא העולם.

מעלת התשובה היא כל כך רמה ונשאה, מדה כוללת כל כך, שאין לשער ואין לספר גודל מדת הקיפה עד שמקפת וכוללת עוד יותר מתורה... נתבונן נא בדברים ונראה נוראות רוממות מדת התשובה, התורה הקדושה, שהיא מדת התקרבות לה' היותר גדולה... היא רק עד חטא, "תורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה" (סוטה כ"א), כל זה אינו רק קודם החטא, לאחר החטא תורה שוב אינה מועילה כלום, חטא הוא חוצץ ומפסיק אפילו במצב של התקרבות כל כך גדולה כמו בתורה הקדושה. שאלו לתורה נפש החוטאת מה תהא עליה - יביא קרבן ויתכפר (ילקו"ש יחזקאל שנ"ח, תהלים תש"ב) עצה רק על השוגג, אבל על חטא כל דהו במזיד אין כבר לתורה הקדושה שום עצה איך להזיזו ממקומו...

שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר (שם) תשובה היא באמת מדה ומעלה לעצמה כשאר המדות העליונות, אלא שגדולה מעלתה וסודה הוא כל כך רם ונשא, מגיע לשמי מרומים, במצב ודרגא של "שאלו להקב"ה" במצב של התקרבות לה' כל כך גדולה, עד ששם גם חטא ועון אין חוצץ ומפסיק. ובמדה זו, במדת התשובה מתכפרים חטאים... כל כך גדול כחה של מדת תשובה שהיא היא המכלה ומבערת חטאים. סוד מעלתה של מדת התשובה היא הדרגא היותר עילאית שבאדם, בדרגת "שאלו להקב"ה", קרבות היותר גדולה. ששם הוא "מקומו" האמיתי של האדם, בסוד "מקומו של עולם", ששם הוא שורש התשובה. ומדה זו הנה באמת גם קודם החטא, להיות, ושלא לצאת מן ה"מקום", ולאחר החטא, לאחר שיצא... לשוב בחזרה למקומו... (שם שם עמוד קסח, וראה שם עוד)

כוכבי אור:

הנה פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים. ויש להמליץ בזה, דהנה הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות מקואות כתב, דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזרת הכתוב הן וכו', ואף על פי כן רמז יש בדבר, כשם שהמכוון לבו ליטהר כיון שטבל טהור וכו', כך המכוון לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות וכו', כיון שהסכים בלבו לפרוש וכו' והביא נפשו במי הדעת טהור וכו'.

והנה בטומאה היותר חמורה שהוא טומאת המת מצינו שני מיני טהרה, א' מי חטאת הזאת שלישי ושביעי. ב', בסוף ז' ימים טבילה במי מקוה. מי חטאת כיון שנגע בו ככל שהוא ממי הנדה בכל מקום עלתה לו הזיה, אבל טבילה במקוה צריך לטבול כל גופו, ואפילו טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה הוא בטומאתו, כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות מקואות. ועל דרך הרמז שכתב הרמב"ם לטהרת הנפשות יש לומר, כי הנה גדרי התשובה בספר ראשית חכמה שער התשובה פ"ב הביא מדרש, דרש רבינו כגודל כחה של תשובה שכיון שאדם מחשב בלבו לעשות תשובה מיד עולה ועומדת לפני כסא הכבוד וכו'. הרי דהתעוררות הראשונה שאדם מתעורר להרהר בתשובה חשוב ומרוצה לפני השי"ת. אולם התשובה בשלמות הוא בודאי תשובה ומעשים טובים לקיום כל התורה שלא יחסר המזג אף קוצו של יו"ד. זהו הרמז של מי חטאת שנגע כל שהוא ממי הנדה, היינו התעוררות הראשונה, אולם בסוף צריך טהרה במקוה לטבול כל גופו, היינו קיום כל התורה בשלימות ולפרוש מכל המחשבות והדעות... (חלק א עמוד יא)

בגמרא גבי ר"א בן דורדיה (ע"ז י"ז) בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה כשם הנפיחה אינה חוזרת כן א' בן דורדיה אין מקבלים אותו בתשובה. מהו המשל של נפיחה? היא התבוננה כי הוא כל כך אביק (דבוק) בעבירה לא בתאוה גשמית לבד רק בכח הטומאה, על זה אמרה כשם שהנפיחה אינה חוזרת, כי היא רוח בעלמא ואי אפשר לכלוא את הרוח להשיבה אל מקומה, כן אין מקבלין אותו בתשובה, היינו כי לא יכול לעשות תשובה שלימה. והנה ר"א בן דורדיה אם כי היה אביק כל כך בחטא הזה בכל זאת נתפעל מדבריה, ובלי ספק אשר כמה פעמים התעורר כבר בקרבו איזה רעיון טוב, אבל חשב הלא בידו הוא, ויש פת בסלו על כן הברירה בידו. אבל כאשר שמע כי הוא נואש מהתשובה וכי אבד תקוה ממנו, נתפעל מזה ועבר עליו רוח ורגש קודש והתעורר לעשות תשובה שלימה.... (שם עמוד מג)

יש שואלין הסבה מה זאת אשר כל הקבלות אשר יקבל האדם עליו אין להם קיום לאורך ימים, וביותר יש לשאול הרי הבא לטהר מסייעין לו ולמה לא יסתייע זה מן השמים שקבלותיו יתקיימו בידו?

אך הנה גדרי התשובה הם החרטה וקבלה בלב, לכאורה החרטה וקבלה על להבא מחייבים זה את זה, כי מי שמתחרט על העבר ממילא בהכרח מקבל על להבא להזהר לשנות דרכו לטוב, וכן להיפך מי שמקבל עליו דרך הטוב ממילא בהכרח מתחרט על העבר, כאשר זוכר מעשיו מתחרט מאד, אבל בכל זאת אינו מקבל על להבא מסיבות שונות, או כי נואש מתקוה להטיב דרכו, או סיבה אחרת. וכן להיפך יש מי שמקבל עליו לשנות דרכו לטוב, אבל בכל זאת חסר לו גדרי החרטה, כי הקבלה היא בשכל והחרטה בלב, בדרכי התפעלות. יש הרבה סימני חרטה - הדאגה והמרירות.

על פי בחינת האמת, החרטה תמשוך את הקבלה והקבלה היא פרי החרטה. הקבלה אשר תבא מכח החרטה בלי ספק יהיה לה קיום לאורך ימים, אבל אנחנו כאשר בבחינת השכל אנחנו מכינים עצמנו להטיב דרכנו, אנחנו מתחילים רק מקבלה, אף כי הקבלה חזקה, אבל החרטה היא כחוט השערה לזאת לא תתקיים.

ועוד כי אצלנו הוא להיפך, החרטה היא פרי הקבלה, כי אם יצליח האדם בעסק הקבלה וכל דבר אשר יתקיים בידו אחר כך תתחזק בו החרטה ועל כל פנים לכך אין סיוע כל כך, ובכל זאת אצלנו הקבלה הוא העיקר.

ר"א בן דורדיא יצאה נשמתו בתשובה, פשטות הדברים הוא מרוב היגון והמרירות, הנה בלי ספק אף כי החרטה והמרירות שלו אין לשער, בכל זאת אין לזה ערך ודמיון כפי החרטה שיתחרט האדם בעת עמדו שם למשפט לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ויראה בעיניו השכר והעונש.

על כן בעת אשר יפול בלב האדם איזו חרטה, יצייר כמה תהיה החרטה אחר כך, וכל אשר תגדל אצלו החרטה כן יגדל המוסר, ביודעו כי הרבה פעמים ככה יהיה החרטה אחר כך, וכל אשר יגדל המוסר תגדל החרטה, וכל אשר תגדל החרטה ויטיב דרכו תתמעט החרטה אחר כך, (כלומר לא יצטרך להתחרט אחר כך), על כן אשרי האיש שיתחרט בעוד יש לאל ידו. (שם עמוד צ)

...הוא הדבר אשר לפעמים האדם מתחיל לילך בדרכי ה' ומצליח ועולה, ואחר כך יעמוד על מצב אחד, וכבד לו לעלות למעלה. אולם זה הדבר, כי כל זמן שלא הגיע להנקודה הראשונה, מה שהוא בטבע, יעלה ויצליח לשרש את אשר המשיך בעצמו, אבל בבואו לנקודה ראשונה, מה שהוא בטבעו, קשה לשרש אחריו...

ועל כל פנים על האדם לשרש מתחילה הרגלו מה שהמשיך בעצמו, ואחר כך ה' מרחם עליו לסייע לו להתגבר נגד טבעו... וזה שאמר "יעזוב רשע דרכו", היינו הדרך שלו שהמשיך בעצמו עליו, ואני מרחם עליכם. (שם עמוד צב)

...וממוצא דבר נלמד שלענין שיזהר אדם מעבירות שוגג, דהיינו שלא יכשל אף בשוגג, הוא רק מי שיש בידו זה החלק של יראת חטא, שיהיה תמיד בכל רגע אף בשעה שעסוק במצות חרד ודואג כנ"ל. מה שאינו כן ביראת העונש לא תוכל להוסיף כח להיות נזהר אף בשוגג והרי אנחנו רואים כי יראה זו (יראת חטא) נמנית אחר כל המדריגות.

נמצא שעל ידי יראת העונש יכול האדם להיות נזהר רק ממזיד, לא משוגג. אם כן מי ששב מיראת העונש הוי תשובה רק על המזיד לא על השוגג, כי משוגג אינו בטוח גם על להבא, אם כן לכל הפחות העוונות הם בבחינת שוגג כי אף אם היה לו יראה זו מתחילה היה נכשל בשוגג. אשרי מי ששב מאהבה. (שם עמוד צד)

...יסוד התשובה הוא קבלה בלב, כי אם יתעורר האדם ויסגל מעשים טובים בלא קבלה על להבא אינו כלום, וכן החרטה. והנה זה מובן מאליו, כי מחילה על העבר היסוד הוא החרטה, כי הקבלה בלבד על להבא וכל מעשים טובים לא יועילו למחילה על העבר... אך בחרטה הלא העיקר הוא הלב, הן למעשה נקל להאדם להטיב דרכו לכבוש את יצרו וללבוש שק, אך החרטה בלב והיגון ולהוריד נחלי דמעות על עונותיו זה קשה מכל. ואחרי אשר האדם יושב בהסגר בתוך עונותיו ולבבו כאבן והמלך גדול סובב אותו מכל העברים - מה תעשה הנפש האומללה.

והנה דוד המלך ע"ה אשר התפלל בעד כל כלל ישראל כאשר ראה עלבון האיש היושב בהסגר עונותיו ולא יוכל לזוז אנה ואנה אמר, (תהלים קמ"ב) "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך" וגו'. ורק זאת העצה היעוצה כי כאשר האדם יחדול מלחטוא וישתדל לעשות מעט, הנה כמו אשר עבירה מטמטמת לב אדם כן בלי ספק מצוה תשרה על האדם רוח קדושה, לפתוח שדמת לבבו ולרכך אותו, ואז מעט מעט יבין וירגיש ותתחזק אצלו החרטה. וכן על ידי הסיוע מן השמים בהמשך הזמן כל אשר יוסיף מעשים טובים מעט מעט יצא מבית האסורים עד אשר ירך לבבו כקנה, ואז ירגיש את פשעיו ויתחרט בכל לבו וישלים דרכי התשובה... (שם עמוד ק)

הנה בענין התשובה, מכמה מקומות ומדרשים מבואר כי הוא דבר כבד מאד, עד אשר ישלים האדם כל גדרי התשובה ויהיה נסלח, ופעמים רבות מצינו, כי אפילו רק הרהור תשובה הוא רושם גדול... היתכן כי ברגע אחד יעשה אדם תשובה גמורה שיעיד עליו יודע תעלומות, ואיה החרטה והוודוי והדמעות והזעקה והמרירות?

אך הנה הרמב"ם בסוף הלכות מקואות כתב, כי הטהרה במקוה רומז לתשובה, כיון שנטהר במי הדעת וכו' עיין שם. והוא מהגמרא יומא פ"ה, מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר וכו'. והנה הטומאה היותר חמורה, טומאת המת, יש בה גם כן הזאת ג' וז', ואם כן בלי ספק גם הזאה רומזת לדרכי התשובה. והענין הוא כי שניהם אמת, כי לתשובה יש תחלה וסוף, כל תשובה אי אפשר בלא הרהור תשובה מתחילה שיפול בדעת האדם כי רע ומר דרכו ומתחרט... וזה נחשב מאד בעיני הבורא ית"ש, עד אשר המחשבה הזאת עולה תיכף לפני כסא הכבוד...

והכבידות שבכל הוא באמת המחשבה הראשונה וההסכם לילך בדרכי התשובה, יען כי הוא חלק האדם עצמו ומי גבר יזכה לזה. אולם גם לאחר המחשבה אם ירף האדם ולא יעסוק בדרכי התשובה, יהיה כלא היה...

נמצא לפי זה כי שני גדרי תשובה הם ושני מיני רחמים מהבורא ית"ש. א' הוא התעוררות הראשונה כנ"ל הבאה מן האדם בעצמו עושה רושם גדול אשר מיד עולה לפני כסא הכבוד, ואז מיד אם יתחיל לילך בדרכי התשובה ירחמו עליו מן השמים לסייע אותו בכח רוח טהרה ממרום ללכת בדרכי התשובה ולהשלימה. ב', ואחרי אשר יגמרו כל דרכי התשובה, אז ישיג סליחה ומחילה מרחמי ה' ית"ש כי תשובה היא רק רחמים... (שם עמוד קב)

והנה בגמרא שם, גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות... ההסבר במאי שזדונות נעשו לו כזכיות, יש לומר בפשיטות, כי כשאדם שב מאהבה ינחם על חטאו מאהבת ה' ומיצר ודואג על הזמן שקיצר בעבודת ה' כמו ביטול תורה, ואם היה אפשר לו להשיג הימים הראשונים היה הוגה יומם ולילה, המחשבה הזאת נחשבת לו למעשה... אולם מה שתשובה מיראה נעשו לו זדונות כשגגות, מהי הפשרה? ממה נפשך הלא מתנחם על חטאתו מה שחטא.

ויתבאר הדבר על פי מה שאמרו רז"ל (יומא ל"ה) עני ועשיר ורשע באין לדין, אומרים לו לעני מפני מה לא עסקת בתורה אומר, עני הייתי וטרוד במזונותי. אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל... על כל פנים הרי כי ההתנצלות הזאת לא תועיל כלל, אולם זהו רק מי שלא עשה תשובה, אבל מי שעושה תשובה מיראת העונש, אם כי הוא בחינה קטנה מאד, בכל זאת מחסד הקב"ה לקבל על זה התנצלות ואיזה זכות, והעני שעושה תשובה מקבלין את ההתנצלות ודנין אותו לפי זה מחמת שהיה טרוד במזונות או בנכסיו או ביצרו. נמצא כי אין זה בגדר מחלה החלטית רק מחמת איזה התנצלות, ומקבלים ההתנצלות.

והנה זה בודאי אף לפי התנצלות העני, שהיה טרוד במזונותיו זהו רק שלא יהיה בכלל מזיד, אבל מכלל שוגג לא יצא, וכי בשביל שהיה טרוד במזונותיו יהיה עדיף משוגג גמור שלא ידע כלל שהוא עון? זהו שזדונות נעשו לו כשגגות... אולם תשובה מאהבה אין כאן התנצלות וסיבות להקטין החטא, כי אם בקשת מחילה פשוטה בלא טעם כלל, והצער נחשב לו למעשה כנ"ל על כן נעשה לו זדונות כזכיות...

והוא מה שאמרו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד... ששם הוא מקור הרחמים.

גדר התשובה הוא שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לזה החטא. והנה בחינת תשובה על השוגג הוא דבר מבהיל, כיצד יגיע אדם לבחינה זו לקבל עליו שלא יכשל כלל על ידי שום שוגג בעולם? אולם מצאנו בחינה לזה, והוא יראת חטא שחושב ר' פנחס בן יאיר אחר כל המעלות... שיראת הרוממות היא בשעת מעשה או בשעת העבודה, אך יראת חטא הוא בכל עת, דהיינו שבכל רגע הוא ירא פן יכשל ויעשה דבר או חצי דבר שיהיה חס ושלום נגד כבוד שמו ית"ש... והנה זה בודאי כי לעשות תשובה על השוגג באופן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יכשל לעולם, הוא רק מי שמגיע ליראת חטא הלזו, שמפחד תמיד מפני רוממותו ית"ש, כי יראת העונש לבד אין בכחה לשמור האדם משום העלם דבר...

נמצא שתשובה על השוגג הוא דוקא תשובה מאהבה, זהו המדרש כי התורה אמרה יביא קרבן ויתכפר, היינו שיעשה דוקא תשובה מאהבה, שגם השוגג יתעקר שלא יבא כלל לידי שוגג בעולם. אבל תשובה מיראה אינו בטוח מן השוגג כנ"ל, והקב"ה אמר "יעשה תשובה", היינו אף בלא קרבן, כי גם תשובה מיראה יועיל לו על כל פנים לעקור הזדונות להיות כשגגות כנ"ל... (שם עמוד קו, וראה שם עוד)

ואם כן כאשר העוונות הן בכל יום כחדשים, מצות אנשים מלומדה ובלי דקדוקיה, לכן אין בהם כח ליתן קדושה יתירה, להיות למטרה נגד חיצי היצר, על כן זאת העצה היעוצה אשר כמו היצר הרע בא אל האדם ואפילו במצודה בכח עוונות, כן האדם ילחם עמו בכח המצות שיעשה אותם לשמה ושיהיו בכל יום כחדשים ובכל דקדוקיהן, ואז יתגבר כח הקדושה על הטומאה ויזהר גם מעוון לא תעשה... (שם עמוד קיב)

...והנה כבר אמרנו כי רחמי ה', היינו מדת הרחמים שהקב"ה מנהיג בה עולמו, בודאי יש גבול כפי רצונו ית"ש. ובזה נבין מדוע לא תועיל תשובה לכפר מיד על עון (עד שיגיע יום הכפורים), והיינו כי אנחנו אין לנו הרגש גודל העוולה מי שחוטא נגד השי"ת אבל באמת היא גדולה כל כך, אשר מדת הרחמים - בגבול הרחמים שמנהיג השי"ת את עולמו אין בכחה לסלוח על עון, יען כי העוולה היא יותר מעל גבול הרחמים. רק כאשר רצון השי"ת לכפר לחוטאים שעשו תשובה, קבע לנו יום זה למחילה וסליחה, והיינו כי ביום הזה יפתח לנו שערי רחמים גדולים ברבוי רבבות יותר מכפי גבול הרחמים של כל השנה. ומדת הרחמים הנפרזה בזה היום יש בכחה לכפר על חטא ופשע... (שם עמוד קכא)

...על כל פנים נקל להאדם להתחרט על העבר כאשר התאוה שהיתה לו מאז כבר נפסקה, וזהו מה שאמרו רז"ל הרשעים מלאים חרטות. לא כן לקבל על עצמו עבודת ה' על להבא כמובן, וכמעט רואים אנו במנהג העולם הרבה אשר החרטה היא בערך יותר מהקבלה, כי יש הרבה מיראי ה' אשר ידענום מגדולי היראה אשר היו מתענים עשרת ימי תשובה, ומתפללים תפילת יום כפורים כל הווידוים בבכיות זה הוא אות על החרטה, ובכל זאת לא ידעו מאומה מענין קבלה על להבא ולא נתעסקו בזה כלל. והסיבה לזה כי היו יראים מטבעם ולא עסקו כלל בלימוד היראה, ועל כן לא ידעו דרך ה', כי דרך ה' צריך ללמוד היטב...

אולם אצלנו נהפוך הוא, קבלה בלא חרטה, הנה אנחנו יודעים מי שעושה עסק בבלי דעת ונכשל בזה, כי לא התבונן ומתחרט, הרי החרטה לא תתן דמי לו, כי הוא כועס על נפשו מדוע עשה שטות כזה... ואנחנו יודעים כי אין לנו שום הרגש בחרטה, הרעיונות נחים ושקטים, ואף כי מקבל עליו על להבא לילך בדרכי ה', בכל זאת אין לו שום הרגש על העבר להתמרמר ברוחו על כי הלך בדרך חשכים.

אולם הסיבה לזה הוא רוחני וגשמי, וזהו מה שאמרו חז"ל (קידושין כ') עבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר. והוא בכח הדמיון, כלומר הענין הוא אצלינו כמו איש צדיק אשר יקבל עליו איזה דבר מדרכי החסידות, שלא לאכול בשר בסירכא וכדומה, הקבלה אמת שלא ישנה בודאי, אבל היתכן על זה חרטה אשר תבלבל מחשבותיו ומוחו מדוע אכל עד היום בשר בסירכא, אחרי כי אין זה רק מידת חסידות. כן אצלנו העבירות היותר חמורות נעשים כמעט כהיתר בעיננו, וההרגש כמו על איזה דרך חסידות אשר עליהם יפול הקבלה ולא החרטה...

על כן אין עצה כי אם כאשר האדם יתחיל מדרכי הקבלה וכאשר מהיום והלאה יתחזק אצלו הדבר אזי לאט לאט יהיה נעשה העבירה חמורה בעיניו, ואחר כך יוכל להגיע אל החרטה... (שם עמוד קכג)

עתה נתבונן נא מוסר השכל, מהי עבירה להשיג סליחה מהשי"ת. נצייר נא לפנינו את דור המדבר, ששים רבוא מבן עשרים עד בן ס', מלבד פחות מבן כ' ויותר מבן ס', מלבד נשים, שום טרדה לא היתה להם, כי הלא אוכלי מן היו, והיה להם הציור מהו הבורא ית"ש, וכששבו לפני ה' נקל להבין שעשו תשובה שלימה בכל עשרים עקרי התשובה שחשב ר"י בשערי תשובה. ובודאי היתה הקבלה עד שיעיד יודע תעלומות וכו'. והחרטה, עם היגון והבכי, והדמעות שנשפך מהם, כי ישראל בהיותם ביחד והתפילה שהתפללו כולם שיקבל הבורא את תשובתם, ועמהם היו אהרן הכהן ובניו ופנחס והושע בן נון, בלי ספק כי הרקיעים נזדעזעו בתשובתם, תפילתם ובכייתם, אנשים ונשים, הם למטה ומשה רבינו ע"ה עומד במרום למעלה ומתנהל ומשתטח לפני הבורא ומבקש רחמים שיקבל תפילתם, ובכל זאת שהה מ' יום עד שנתרצה הבורא. מה נאמר ומה נדבר. ואם כן כמה צריך האדם לבקש רחמים וסליחה עד שישמע ויאזין ה' לתפילתו ויסלח לו עוונותיו. (שם עמוד קכט)

תנא דבי אליהו, יחזקאל הנביא אמר לישראל חזרו בתשובה, אמרו לו בושים אנחנו. אמר להם כלום יש בן שמתבייש מאביו. לכאורה נפלא מהו שהשיבו בושים אנחנו, וכי משום כך יחטאו עוד? אבל כבר ביארנו במקום אחר יסוד התשובה הוא העיקר להשיג מחילה על העבר, ואף אם ירבה האדם כחול מצות ומעשים טובים כל זמן שלא נמחלו עונותיו הנהו אי מאושר וגבר לא יוצלח... ותשובה היא הלכה וגדריה רבים הם, וכל זמן שלא יקיים גדרי התשובה הוא אומלל. ודבר זה נעלם מעיני רבים. ואף היראים ישתדלו רק להטיב דרכיהם מעט בימי אלול, אבל מה זה שייך לתשובה, גדרי התשובה הם החרטה וקבלה בלב, ווידוי דברים.

הענין מה שאמרו בושים אנחנו הוא דבר מבהיל להתבונן על מדרגתם אף בהיותם שקועים בחטא. כדומה במנהג העולם איש אחד עבר עליו רוח רעה וחירף וגידף גאון וחסיד אחד המפורסם בכל העולם. וכאשר נח רוחו וניחם וירצה להתנצל לגאון ולבקש ממנו מחילה, ודאי בשום אופן לא יכול לפעול אצלו מפני הבושה, לראות פני הגאון, ולומר לפניו אנכי חרפתי אתכם. ואם ירצה לכוף את טבעו ולילך לבקש מחילה הלא יהיה לו שפיכות דמים הרבה מפני הבושה. על אחת כמה וכמה מפני המלך מלכו של עולם...

אך צריך לזה שתי הרגשות, א', העוולה והחוצפה והעזות לחטא נגד ה'. ב', ההרגש של שויתי ה' לנגדי תמיד... אך אנחנו אין לנו הרגש בשתי אלה, וכשאנו מתפללים או מתוודים הוא רק בדמיון, כמו שמבקש בקשה מאחד על ידי מכתב - שאינו כנגדו, ולא יבוש כל כך לבקש מחילה... ולכן דור המקדש אשר באמת היו להם שתי ההרגשות האלה, הלא בצדק אמרו בושים אנחנו לעשות תשובה, כי באמת להבא יעזבו חטאיהם וילכו בדרך ה', אבל לדבר או לחשוב בתשובה ולהתודות לפני ה' כי חטאו, היו בושים ונכלמים, באיזה פנים יזכירו לפני השי"ת עונותיהם. ומי יודע כמה וכמה נשארו בלא תשובה מחמת הבושה.

אבל באמת האדם צריך לכוף את טבעו וליכנס בבושה ולעשות תשובה... במנהג העולם אף כי קשה לבקש מחילה מאדם גדול כנ"ל, אבל אם הגדול ישלח לו שליח מיוחד לבקש שיבאו אליו ורק לבקש ממנו מחילה והוא ימחול לו, באופן זה יקלו לו הרבה לילך לבקש מחילה. כן הדבר, הנה בתורה מבואר כי תשובה מועילה, ועל ידי תשובה סולח ה' לפשעים, אבל עדיין יש בושה וכלימה. מעתה נתבונן, הנביא אמר שובה ישראל, הרי הנביא אינו אומר שום דבר מעצמו כי אם מפי השי"ת, נמצא כי השי"ת שולח שליח מיוחד לאדם לבקש ממנו שישוב אליו ויתחרט לפניו, ואם כן הרי נקל יותר לבא לפני ה' לעשות תשובה... (שם עמוד קלא)

גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות (יומא פ"ו), ועיין מהרש"א שתמה כי אפשר שיהיה חוטא נשכר, שאם לא היה חוטא לא היה לו הזכות, נמצא שנשכר על ידי שחטא. ונראה דניחא שפיר, כי באמת אין החוטא נשכר מהחטאים כלל, דהתשובה מאהבה על ידי החרטה גדולה היא רק בזה שאם היא על ביטול מצות עשה נעשה כמו שקיים המצוה, ואם על לא תעשה נעשה רק כאילו לא עבר כלל. והנה במצות עשה בודאי אין שייך חוטא נשכר, כדומה אם לא קיים מצות סוכה ולולב, על ידי התשובה נעשה כאלו קיים, ואם כן אינו נשכר, דאם היה מתחלה מקיים גם כן היה לו השכר. וכן הדבר בלא תעשה, כי ידוע שעל מניעת עבירה אין שום שכר, כמבואר בקדושין (ל"ט) דדוקא בבא לידו דבר עבירה וניצל ממנה נותנים לו שכר כעושה מצוה. נמצא כי בהעונות שלא היה בהם שום נסיון ואם לא היה חוטא לא היה לו שכר, באמת גם עתה אין לו שכר, כדומה, אם אכל בשר נבילה ועשה תשובה מאהבה, נעשה כאילו לא אכל והיה בלא נסיון, שגם אם לא היה אוכל ממש לא היה לו שכר, וגם עתה אין לו שכר, אולם אם באמת היה נסיון, ועל ידי התשובה נעשה כמו שעמד בנסיון ולא חטא, שיש לו שכר, אבל אם היה עומד בנסיון גם כן היה לו שכר, נמצא שאינו נשכר כלל על ידי החרטה יותר ממה שלא חטא כלל.

אך מה שאמרו בעושה תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות, צריך ביאור, דזה בודאי כי עונש שוגג לעומת מזיד הוא לפחות חלק אחד ממאה... הרי כי גם תשובה מיראה פועלת הרבה מאד, עד אשר נעשה רק שוגג, אם כן מדוע באמת לא יהיה נמחק לגמרי, ומדוע נשאר רושם של שוגג, גם מהו הפשרה של שגגות?

...הוא הדבר כאן, כי הנה עיקר התשובה היא החרטה כנ"ל, תשובה מיראת העונש, היינו החרטה מיראת העונש, גם כן מספיק באמת להעביר כל החטא לגמרי. אמנם תוכן התשובה, דהיינו חרטה רק מפני יראת העונש נמצא כי לולי העונש לא היה מתחרט כלל, אם כן עתה כשהוא מתחרט מפני העונש, נהי דבאמת החרטה תספיק להסיר החטא, אולם כאשר יהיה נמחל לו החטא ולא יהיה עונש, ממילא בטלה החרטה, כי כל החרטה היא מפני העונש, לכן בהכרח נשאר העונש, ואף כי לאחר שנשאר העונש שוב הוי חרטה גמורה, ונמצא כי מענישין מי שנתחרט... דאי אפשר לפטור אותו מעונש בולא כלום... (שם עמוד קלט)

מכתב מאליהו:

...וכן אשר ירבה האדם להסתיר כבוד ה' על ידי מעשיו בבחירתו הרעה, גם השי"ת מסתיר כבודו עמו, וזהו ענין הגלות, אשר תוכנו "גלות השכינה" שגם שם שמים מתחלל... ויש בזה תועלת רבה, כי כשיתחיל לעלות בדרגות ממדרגתו הנמוכה, גם כבוד שמים יתעלה עמו לאט לאט... זהו גילוי בתוך ההסתר, הוא שיתאים אל מדרגת הגילוי שבמעשי האדם אשר יתחיל לעלות במדרגה נמוכה מאד.

דור שכולו חייב הוא אשר אין עוד תקוה שיוכל לעלות בדרך הדרגות, ומשום זה אין עוד תועלת בגלות להמשיכה, ואז הקב"ה מעמיד להם וכו' שגזרותיו קשין כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב (סנהדרין צ"ז). וצריך עיון, עושין תשובה ומחזירן למוטב - האם אחר התשובה מחזירן למוטב? ומי מחזירן, הקב"ה או להבדיל הקשה כהמן? אבל כך הוא האמת, שכשעומד עליהם הקשה כהמן נשבר לבם בקרבם ומתפללים, והשי"ת כשרואה שמבקשים לעשות תשובה אבל תש כחם מלעלות בסולם, אז הוא יתברך "מחזירן בתשובה", ומעלה אותם בעצמו ומביא להם את משיח צדקנו בגילויים גדולים לעיני כל...

עלינו להכיר בלבבינו כי כן הוא, ולטהר לבנו מכל מיני סכלות שהורגלנו בהם, ולמסור את כל עצמנו לעבודת השי"ת באמת ובבטחון גמור. ואם יעלה במחשבתנו במה נתפרנס? נשיב ליצר הרע השואל ואם תעשה כשאיפתך תדע במה תתפרנס? צריך האדם שלא ידרוש הרבה מן העולם הזה ויסתפק במועט... ידוע כי הדבקים בתענוגי העולם הזה יאמרו כי קיצוניות היא זו, אבל כל הבא לעקור דבר רע בתוכו קיצוני הוא, וכל אלה שקנו עולמם בשעה אחת קיצונים היו (עיין ע"ז י', י"ז י"ח). וכולם הרסו לגמרי את מחשבותיהם ודרכיהם הקודמות ובהתלהבות עצומה הגיעו למצב פנימי של מסירות נפש בחפץ הלב, ובזה קנו עולמם. מה שתחסר לנו כעת היא הקיצוניות הבאה מחזקת ההרגש וההתלהבות העצומה... (חלק א עמוד כח)

...למדנו מכאן שאם יחפוץ האדם להיטיב דרכיו צריך לעורר עצמו בהתעוררות גדולה מאד, ויעמיק בלימוד המוסר ובציורים שיגבירו בו את ההתעוררות, והרבה יעמוד בהתבוננותו עד שיבקע דרך קושי ערפו, וזוהי הדרך היחידית אשר תביא לשינוי מעשים באמת... (שם עמוד סד)

...זוהי בחינה א' בקושי התשובה, מה שנגיעת הרצון מונעת את הכרת החטא, ואם לא יכיר חטאו איך ישוב?

בחינה ב', גרוע מזה, אשר מלבד הרצון לטומאה כבר הטומאה עצמה שוכנת בתוכנו. מי לנו אוחז בדרכי הקדושה כישי אבי דוד, שאמרו עליו "שמת בעטיו של נחש", ואחר כל אלה אמר דוד המלך ע"ה "ובחטא יחמתני אמי", ואם כן קל וחומר על שאר האדם כמה טומאה קדמה להם ללידתם, ואם נוסיף לזה טומאות חטאינו אין מספר להם הלא נבין את רחוקינו מתשובה ואפילו מהכרת צורתה.

בחינה ג', "עבר עבירה ושנה, הותרה לו". פירוש אין לו צורך עוד לבקש התנצלות ותירוצים לתרץ את עצמו על עוונו, כי אינו מרגיש שום חסרון בזה, על כן לא ישתדל עוד להטעות את שכלו בטענות של אונס או הטעאות אחרות, אלא פשוט אומר בלבו כי כל רעותיו כשרות וישרות הנה, ולא נשארה בו שום הרגשה ושום נצוץ התעוררות דקדושה נגד חטא זה, ומה רחוק הוא מן התשובה...

ואמרו ז"ל כי עצם קטן יש באדם אשר תחיית המת מתחלת ממנו. זהו בחינת נצוץ הקדושה, נצוץ האמת שאין אפשרות לבטלו, וממנו מתחלת תחיית הנפש המתה, תחייתה על ידי תשובה. אבל אוי לגוף שנאבד ממנו עצם זה, ואוי לנפש שאבדה את נצוץ הרגשת האמת - היינו שנעשו לה העוונות כהיתר ממש. נפש כזאת אין לה תשובה בדרך הטבע דתחיית הנפשות המתות, אם לא בדרך למעלה מטבע זו...

בחינה ד', גרועה מזו, עיין בחובות הלבבות (שער הפרישות פרק ב') דברים עמוקים מאד, "הגברת התאוה על השכל ראש לכל חטאת... ולא נטה עם זה אל תאוות העולם עד שנטו מן התורה... עד אשר צללו במצולות ימיו... והעולם מושל בהם... ומעצים את עיניהם ואין אחד מהם שלא מתעסק בתענוגו... והוא תורתו ודתו... עושים בטניהם אלוהיהם, ותורתם מלבושיהם, ומוסרם חיזוק משכניהם" וכו'. לא די אשר העבירות נעשין לו כהיתר, אבל עוד נעשין כמצוות, מה עוד תקוה לו לתשובה? וכמה עליו לשנות את עצמו בעומק, במסירות נפש למעלה מדרך הטבע!

אמנם יש בחינה ה' הגרועה באין ערך מכל הקודמות, דעד כאן כל עבירה ועבירה יש לה מדריגתה, יש אשר החוטא במדריגת טועה לעבירה א', ובבחינת טמא ומטמטם לעון שני, ובגדר הותרה לו לחטא שלישי, והרביעי חושב הוא למצוה וצדקות, אבל בבחינה ה', כל אשר יפול בה, היא שולטת בכל מעשיו וכל לבבו באין שיור כלל, והיא הגאוה.

אמרו ז"ל כי שכינה אומרת על המתגאה "אין אני והוא יכולין לדור בעולם אחד"... כי כל המתגאה, בלי יוצא מן הכלל, יחשוב את עצמו בקרב לבבו, שהוא למעלה מן הכל, אני ואפסי עוד, וכיון שהוא כאן אין כאן אחר, ועל כן מצדו "אין אני והוא יכולין" וכו'. וזהו אשר הגאוה תוכן האפיקורסות, וכל בעל גאוה הנהו מחוסר אמונה בפנימיותו...

נמצא שהמתגאה אי אפשר בשום אופן שיקבל על עצמו עול מלכות כלל, ואם כן תשובה איך יעשה?

ואם תשאל הרי מצינו כמה יראי שמים, אשר גם ישפיעו הרבה, ומזכים גם אחרים ומקרבים אותם לתורה, ואף על פי כן נראה שהם בעלי גאוה? אמנם התשובה, כי כאלה דבקותם לתורה ומצוות היא חיצונית, ורק מפני שזה דרכם אשר בחרו אבותיהם ונעשים פטריאוטים לדרך אבותיהם מתוך גאות לבם, בחפצם להראות כי כל אשר יש לו שייכות אליהם הוא היותר נכון ויותר מובחר מכל אשר בעולם, ומתוך גאותם גם כן יכעסו מרה על כל מי אשר יהין לעשות שלא כרצונם... אבל על כל פנים רחוקה העבודה לה' ית' מלבם בתוך תוכו.

וסכנה גדולה למתגאה אפילו בעולם הזה, כי איננו נידון במדת הרחמים אלא במדת הדין הקשה, ולא עוד, אלא אפילו מי שמצטיין מחבריו, ועל ידי זה נפרד מהם באיזה בחינה, כבר נידון הוא לבדו בלי צירוף אל הכלל - ולזכות ברחמים צריך להצטרף אל הכלל, כי הרחמים הם עם הכלל... (שם עמוד קכג)

מפני השפעת יצר הרע מתחת לסף הכרתנו, להעלים ממנו את ערכי עונותינו לבל נתחרט עליהם ולבל נשוב בתשובה, על כן מדרך בני אדם לשכח את עונותיהם, אבל השי"ת יזכירם להם אחר כך, ואפילו את הקלות ביותר, הן העונות גם עכשיו בנו הם, אלא נעלים את עינינו מהם והעלמה זו היא השכחה, אשרי היודע את ערכי עונותיו וערכי חיובו, ועל כן השכחה לא תשלוט בהם.... (שם עמוד קכט)

ואיתא בזוהר (אחרי ס"ט) עד דלא ברא קוב"ה עלמא ברא תשובה... פירוש דיסוד הבריאה הוא ענין התיקון, דהיינו גלוי כבודו ית', דמקודם צמצם כביכול את כבודו דהיינו הסתר האור, ואחר כך מאיר בבריאה דהיינו בחינת תשובה לקודם ההסתר, אמנם ההסתר והגלוי יחד מעשי ה' המה ואין לנבראים חלק בהם, מה שאינו כן באדם, הן בחטאו הוא עושה תוספת הסתר ובתשובתו הוא חוזר ומאיר בהסתרו, וזהו אמרו יתברך "שובו אלי ואשובה אליכם", דהיינו אתם האירו להסתר שלכם ואני כביכול לשלי. אמנם הקדים השי"ת להשיב לתורה (עיין שם בזוהר) על שאלתה בבריאת האדם כי אין בו תועלת שהרי הוא מוכן לחטא, ותהי התשובה, "וכי למגנא איקרינא א-ל רחום וחנון ארך אפים", דהיינו שיקבל את תשובת האדם. ולא עוד אלא שיקבל גם תשובה קטנה ממי שקשתה עליו התשובה, ובהתפללו השיבנו וכו' יזכה לסייעתא דשמיא להצלילו מפחיתותו וגם יותר מזה... ועוד אמרו רז"ל בדבר העוונות שהקב"ה יושב ומכבסן וכו', ועבירות קרויות צואה, ומגדרי החילול הוא אם יהרהר אדם בדברי תורה במקום מטונף או עד שיכלה הריח, והשי"ת בעצמו רוחץ צואתינו וכיעורינו. עד כדי כך גדלו רחמיו בנתינת האפשרות לתשובה ותיקון... ולנגד זה האדם מתחצף לאמר לא בעינא ומורד בכל תוקף, האם יש השערה עד כמה תגבר טומאת האדם על ידי זה, ועד כמה יתעבה ויתרחב טימטום הלב? (שם עמוד קלד)

חידוש מענין מאד נמצא בספר ראשית חכמה (ריש שער הקדושה), וזה לשונו, "צריך לאחוז ביראה שהיא התשובה". וכך הוא בכל המדרגות, כדמסיק, "אם ביראה התחתונה (יראת העונש), שהיא תשובה התחתונה, או ביראה העליונה (יראת הרוממות) שהיא תשובה העליונה".

וצריך עיון, הלא יראה ותשובה שני ענינים הם? אבל הביאור, שהם אחד בתוכנם, בחירה אחת בהם, הירא מפצצות הנופלות במלחמה, בורח הוא ממילא, המגיע ליראה, שב הוא ממילא, ואם כי למעשה, היראה היא סיבה לתשובה מכל מקום לא שייך כלל לחלקם לשתי בחירות.

ולכאורה יש מצות עשה דיראה ומצות עשה דתשובה, אבל זה לשון הרדב"ז "ואם תאמר אימתי עובר על מצות עשה זו? תשובתך בשעה שעובר עבירה... ולא שת לבו לשוב בתשובה... עובר על מצוה זו. ואם עשה תשובה אפילו שב מיראת העונש הרי זה קיים מצוה זו", (פירוש מצות עשה דיראה).

ובמצות עשה דתשובה כתב, "לעשות תשובה שנאמר והתודו את חטאתם" - הרי דמצות עשה דתשובה אינה לעצמה אלא כלולה במצות עשה דוידוי. וכן מפורש ברמב"ם ריש הלכות תשובה: "כל מצות שבתורה... כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות... שנאמר והתודו אשר עשו זהו וידוי דברים"... ולא הזכיר כלל מצות עשה דתשובה, אלא שבהלכות תשובה קודם פרק א' הקדים, הלכות תשובה מצות עשה א' והוא שישוב מחטאו לפני ה' ויתודה. והיינו כנ"ל דכלולה במצות הוידוי...

ונעתיק דברים איומים מהגר"ח מוולוזין זצ'ל: "בעונותינו הרבים כבר נעשינו מהכת הזה, שהרע נעשה לו דרך סלולה חס ושלום, וחוטא כזה שהורגל ונתעבה מאד ביון מצולת הרע, קרוב הוא גם למיתה חס ושלום אם ישוב בלב שלם, כאומרם ז"ל בע"ז (י"ג), הפורש ממינות מת, ומקשה הא ר"א בן דורדיא שלא פירש רק מזנות ומת מתוך תשובתו, ומשני, כיון דאביק ביה טובא כמינות דמיא. ואם כן השב ורוצה באמת לשוב ויש כמה עבירות שכבר נעשו לו כהיתר מרוב הרגלם וקשה לפרוש מאד, ואפשר שיצטרך גם למות מתשובה, ואף על פי כן יקבל עליו גם מסירות נפש, רק להנצל מפח ומוקשי הרע, כמו שכתוב ושבת עד ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, רוצה לומר אפילו הנפש הוא נוטל ממך על ידי התשובה, אף על פי כן אתה מחוייב לשוב"...

אבל צריך עיון למה לא יסייעם השי"ת הנותן ליעף כח שלא ימותו? על כן מוסיף רש"י ואומר "וזו היא גזירת מלך עליהם למות", היינו שאין לנו רשות להרהר.

ועל זה בא רבינו חיים זצ"ל ומאיר עינינו (שם): "אם מחמת שעוונותיו מרובים ירתק החבל ונפסק הקשר, כענין הכרת, שנפסק הקשר בינו לבין קונו, ונכרתו הנפשות, כן בעבירות אשר מרוב הרגלם גם הקטן יחשב לפגם גדול ועל ידם נסתמו הדרכים ונפסק הקשר, אשר אין מעורר בצדק, רוצה לומר אין מעורר בצדקו את צדק שלמעלה מחמת שכבר נתרחקו מאד, ובחטאים כאלה מטעם שקשה לו לפרוש מהם מחוייב לקבל עליו מיתה ובלבד להנצל מן החטא... כי לא יוכלו להנצל מן החטא שאדוקין בו מאד"...

פירוש: הנה כלל בידינו "פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", דהיינו שעל ידי התחלתנו נוכל לזכות להשפעה רוחנית לתוך לבנו ממש. וכן בתשובה יש ענין "שובו אלי ואשובה אליכם", דהיינו שהשי"ת משפיע ללב השב את אור התשובה הגמורה. וזהו שבעל תשובה מעורר בצדקו את צדק שלמעלה, (ועוד יתבאר אי"ה איך הוא גדר ההשפעה מן השמים ללבו של אדם, ואינו סותר לאמרם ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", וגם לא סותר לגדרי אפשרות הבחירה), אבל זה שייך רק כשתשובתו יראתו פנימית היא קשורה למעלה, מה שאינו כן כשרבוי החטאים דחו את היראה מלבו עד כי נפסק הקשר חס ושלום, אז תשובתו חיצונית היא ואינה מעוררת את אור התשובה שלמעלה להאיר בו. אך על ידי מיתתו אפשרית תקנתו, דברגע מיתתו רואה בבהירות מה שלא היה יכול לראות כל ימיו, ואם גם אז יראה את ס"א כולה גם כן, ובבחינת מלא עינים דהיינו כל ראיות דטומאה, שמסיתו חס ושלום לכפור בכל, כידוע, מכל מקום אם יבחר אז בקדושה תעלה יראתו עד כדי שיושפע בלבו מאמיתת אור התשובה ויתוקן. והיינו דאין אפשרות לתשובתו אלא במותו.

ועיין ראש השנה (י"ז י"ח) דגזר דין דצבור אף שנחתם נקרע, כל זמן שאין עמו שבועה. ונפלא בדבריהם ז"ל שמביאים דגזר דין דצבור "נחתם" מקרא ד"נכתם" עונך לפני, פירוש דכתם העוון שאיננו יוצא בהנהגת רחמים מכבסין אותו במדת הדין, והיינו חתימת הגזר דין.

נמצינו למדים דגזר דין דיחיד אפילו אם יהיה חס ושלום גזר דין דמיתה, אין לו תקוה אפילו בתשובה, וזהו ממש כדברי הגר"ח מוולוזין ז"ל הנ"ל. אמנם בגזר דין דצבור מהניא תשובה, וכאמרם ז"ל (ע"ז ה') דתשובת צבור נפישי רחמייהו ואלימי זכותייהו.

ובזה תקוה גדולה נשקפת לנו, אם כי בעונותינו הרבים טבועים הננו בטומאה רבה, ויש אשר חס ושלום נפסק הקשר, אשר נדרשת לזה תשובה במסירות נפש ממש כנ"ל, מכל מקום תקותנו שתשובתנו תתאמת בחזוק הרבים, כולנו כאיש א' בתשובה, ונזכה כולנו לתשובת חיים ושנת חיים ושלום אמן. (שם עמוד רמ)

לעיל למדנו מהר"ח מוולזין זצ"ל דבמקום שנצרך, עושין תשובה במסירות נפש ואינה נדחית משום פקוח נפש... דבלי תשובה ישאר בחטא, ואם כן חיים למה הם לו. וכי האי גוונא מצינו בר' יונה בפ"ג דאבות משנה י' וזה לשונו:

כי על מה נברא האדם רק לעסוק בתורה... ואם לוקח הוא דברים כאלה (היינו המבטלים אותו מלמודו) למה לו חיים, וראוי לטרדו מן העולם, כי הבל הוא והבל ימיו, הואיל שבטל התורה על מה יוסיפו לו ימים.

למדנו שנדרשת התעוררות קיצונית לתשובה.

והנה המקבל על עצמו קבלות בתשובתו צריך להזהר מאד שתהיינה לפי מדרגתו, כי אם יקפוץ למעלה ממדרגתו יפול חס ושלום ותבטל תשובתו לגמרי. ואם גם התעוררותו ושאיפתו לתשובה וחרטתו על חטאיו צריכים להיות קיצונים בתכלית, מכל מקום אחר כך אדרבא, הוא צריך לכפות את עצמו שלא יקבל עליו יותר מדאי בבת אחת, למען שיכול חזוקו להתקיים... (שם עמוד רמג)

עיין לעיל במאמר זה בשם הר"ח מוולוזין דתשובה דלמטה מעוררת צדק דלעילא, (בחינת ואשובה אליכם, כי יכניס השי"ת השפעת אור התשובה אל לב השב). וצריך עיון, הלא זה סותר לבחינת הבחירה, וכבר אמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים?...

וכבר הורגלנו לפרש ענין סייעתא דשמיא דהיינו שהשי"ת מזמין "כלים" לעבדו על ידם, כמו ונתתי מטר ארצכם, או סביבה טובה ורב טוב וכדומה, אבל לא שייך סייעתא דשמיא בעצם בחירת הלב.

אמנם כן ב' בחינות יש, בחינת סייעתא דשמיא, דהיינו בבחינת הכלים וכנ"ל, אבל יש בחינת פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. כשם שפתחו של מחט היינו לפנים, וכידוע דהיינו שינקב בטמטום לבו כחודו של מחט מעבר לעבר, כן כפתחו של אולם הוא לפנים ממש. ואין זה הגבלה לבחירה, אלא תוצאת ופרי הבחירה. כך קבע השי"ת בבריאה שהאדם בוחר ונוקב כחודו של מחט, וזוהי בחינת יראת שמים שאינה בידי שמים כלל, ומזה יתפתח שער גדול כפתחו של אולם, והיינו "ואני אפתח לכם".

כאשר האדם מנקה את לבו ומתכונן ומבקש מאת השי"ת שיתן בלבו להבין וכו' ללמוד וכו' ולעשות ולקיים, או שיתחנן לפניו ית' שישפיע ללבו שיהיה מיוחד אך לאהבה וליראה אותו ית' הרי תפלה זו עצמה היא הפתח כחודו של מחט שעושה האדם בעצמו, והיא היא בחירתו...

עידוד גדול נמצא בזה להתחזק ואין מקום כלל ליאוש. עלינו רק להתחיל משהו והשי"ת יגמור את הכל, וכל שכן בימי רצון האלה, כמו שכתוב "דרשו ה' בהמצאו" וגו'. (שם עמוד רמה)

במסכת ע"ז איתא במעלת תשובת הצבור "דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה" וכו', הרחמים חלים יותר עליהם משום דזכויותיהם חזקות, דהיינו שתשובתם חזקה יותר.

ובר"ה (י"ח) איתא, מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו, והכתיב דרשו ה' בהמצאו, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, ויחיד אימת, י' ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. וכתב על זה רבינו מנחם בר' זרח (בצדה לדרך): "ידוע הוא שקרוב ה' לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת, כי ה' מצוי ומשגיח, והרחוק והקרוב הוא מצד האדם, ומעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו".

לפי זה היחיד גם בכל חשקו לא יתעורר אל התשובה הגמורה, אלא אם כן בעשרת ימי תשובה על ידי הרגשת אימת הדין, מה שאינו כן הצבור יכולים להגיע תמיד אל התשובה הגמורה, והיינו "דאלימא זכותייהו" כנ"ל. אמנם בעונותינו הרבים בדור רחוק אין מתעוררים מאימת יום הדין, ואם חס ושלום לא נשתדל בימי הדין להתחזק בצבור במה נזכה?

כבר כתבנו במקום אחר בשם ר' ירוחם ז"ל שהאדם בעלותו ממדרגה למדרגה עושה הוא מבחירה הכרח, דהיינו הנקודה שהיה בה מקודם במצב הבחירה להן או ללאו, עולה הוא ממנה ובחירתו תהיה כעת בנקודה עליונה יותר... לפי זה יש ב' בחינות בתשובה:

א', שכובש את יצרו בתשובתו, אבל עדיין הענין נסיון הוא אצלו, וגם לאחר התשובה הוא נשאר אצלו בתוך "שטח הבחירה". והב', שנקה את עצמו לגמרי ויצא בו מן הנסיון והבחירה.

וראוי לפרש בזה את אמרם ז"ל (יומא פ"ו): א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד... עד ולא עד בכלל... והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו... והיתה לאיש אחר הישוב עליה עוד... ואת זנית... ושוב אלי נאום ה'. (משמע דהקשה משום שנאמר ושוב אלי כמו בבחינת נשואין והיינו בבחינת עד בכלל), לא קשיא הוא ביחיד הא בצבור.

עד כסא הכבוד ולא בכלל, היינו גילוי כבודו שאינו גמור, כי אם גם עומד בנסיון, אבל בכל זאת "הוי אמינא" דנסיון יש בו משום חילול, מה שאינו כן בצבור "עד בכלל", כי בתשובת הצבור אפשר לעקור את הנסיון לגמרי ויהיה קדוש השם גמור בביטול בחירה זו מעצמם לגמרי, והיינו "שובו אלי" בבחינת נשואין ודביקות.

ועיין לעיל במאמר זה, שבמצב שכבר נפסק הקשר ולא שייך תשובה אלא במסירות נפש דמיתה ממש, אין זה אלא ביחיד, אבל תשובת הצבור חוזרת וקושרת הקשר אף שכבר נפסק, וזהו אמרם ז"ל דגזר דין דצבור אף שנחתם נקרע.

ועיין ברכות י"ב העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו וכו', ודלמא צבור שאני וכו'. ואף דלבסוף מסיק דאפילו ביחיד, מכל מקום למדנו מזה דבר גדול, דגם ברושם הבושה (שהיא תוכן התשובה) יש הפרש גדול בין יחיד לצבור. כשהצבור מתבייש היא בושה אחרת לגמרי, וזהו חידוש גדול, דלכאורה קשה איך שייכת בושת הצבור, אדרבא, ברבים הבושה מתמעטת? אבל זה אינו רק בבושה מבני אדם, אמנם כשמתביישים מהקב"ה אזי יכולה הבושה להתחבר לבושה צבורית וכחה חזק מאד לתקן כל החסרונות כולם.

ומצינו דבר נפלא מאד בגמרא (ע"ז ד') "א-ל זועם בכל יום", והכתיב "ולפני זעמו מי יעמוד"... כאן ביחיד כאן בצבור. הרי ענין פלאי מאד, שיש הפרש גדול בין היחיד והצבור באפשרות קבלת יסורין, היחיד מסוכן שלא יהרהר אחר מדת הדין, אבל הצבור אפשר לסמוך עליהם שילמדו ממדת הדין, ויש לקוות שהיסורים יחזירום בתשובה. (שם עמוד רמו)

מהעיקרים בחזוקי הצבור הוא הארגון. כמו בארגון בענינים גשמיים כן גם בארגון רוחני, כל אחד מצורף לחברו ולא יבואו לידי רפיון, ואם יכשל הא' חבירו יזכיר לו.

דבר זה נוגע מאד לעבודת ה' בדורנו. בעונותינו הרבים הפנימיות רחוקה היא... עיין יהושע (ז' א') "וימעלו ישראל בחרם ויקח עכן וגו' ויחר אף ה' בבני ישראל"... וצריך עיון האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף ה'? וכבר עמד על כך הר"א אבן עזרא (בפרשת העגל). והביאור, כי כאשר איזה ענין בתכלית החומרא בדעת הכלל, אי אפשר שימצא אפילו אחד ביניהם שיעבור עליו...

על כן כל חיזוק שנעשה על ידי הכלל כולו לא בנקל יוכל היחיד לעבור עליו, זהו, אשר בתשובת הצבור יש קיום חזק לקבלותיהם.

אמרו ז"ל ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור. אמנם, וכי מה איכפת אם יהיו דורות של צדיקים ודורות בלי צדיקים? ברור דהיינו שכל דור ודור עומד בזכות צדיקו. וכשנתעמק נבחין, דהיינו בשביל שהצדיק באמיתת פנימיותו פועל על בני דורו, כי היוצא מן הלב נכנס ללב...

משום זה גדולה היא תשובת הצבור, דאי אפשר שלא ימצא בצבור אחד שיהיה פנימי יותר ומגביה בזה את מדריגת כולם בתשובתם...

ה', וגם טרם צירוף הכל, אם יצטרפו רק כמה מעושי קדוש השם יחד, אזי גם איחוד זה יפעל גדולות, וצורה אחרת לקדוש השם המאוחד הזה, כי האיכות תעלה מאד. וזהו עומק ענין מעלת הצבור.

ו', וזהו ביאור מה שכתבנו, דאף דכתב ר' חיים ז"ל דבאביק בחטא נפסק הקשר ולא שייך תשובה אלא במיתה, וכנ"ל, מכל מקום תשובת הצבור מועלת אפילו בלי מיתה, והיינו משום דגילוי תשובותיהם שמתאחדים בהתאחדותם מגלים גם להם עצמם ומאירים ללב כל אחד ואחד מהם באור הגילוי הגדול המאוחד, ועל ידי זה מתחבר שוב הקשר שנפסק, (דהפסק מכח הפירוד בא), ואין הפסק שלא יתקשר בכח איחוד התשובות... (שם עמוד רמח)

יש בעלי חיים שאם יקצצו חלק מגופם אזי חלק הנשאר ישלים את עצמו... בכל חלק וחלק יש בחינת כלל, ואשר נפסד וחסר בכלל יכולים היחידים להשלים מחדש.

ונבאר, הן הצדיק בהתבוננו על מעשי הרשעים, הלא ילמד מזה, ובכל הוא מתקן את החילול, כי מתוכו הוא מקדש ה', וזוהי בבחינת מעלה ניצוצות הקדושה, שנעשה שאין החלול גמור, שהרי מתתקן בהיפוכו היוצא ממנו, בהתבונן הצדיק והצטערו על החילול שבמעשי הרשעים, שעשו אותם במקום רב קדש הקדשים שהיה להם לקדש לפי חלקם בבריאתם, הרי מגלה בזה את אותם הגילויים הקדושים בתוך עצמו...

אמנם המגלה גם את חלק חברו עדיין הוא גילוי שלו ובבחינה פרטית, שהוא מגלה מה שלא גילה חברו. אבל המתחסד, שהוא מתבטל אל חבריו, בבחינת "נפשי כעפר לכל תהיה", וכאמרם ז"ל "המלכת את חברך עליך בנחת רוח", הרי תוכו הוא הכלל, כי אין לו פירוד מהם, נמצא שמתקן גם אותם יחד עם קלקולם, ואף שהם עדיין לא מתתקנים, שהרי יכולים להמשיך לבחור ברע, אבל מצדו מה שהוא מתקן בגילויי הבריאה הנהו עושה בבחינה כללית, הם המה הנשארים מתפרטים, אבל הוא כוללם בעצמו וגילוי הכללי מתגלה על ידו לבד.

באופן כזה תשובת היחיד תחשב גם כן כתשובת צבור. ואור גלויי הכלל מאירים בו, ויזכה להארת אור התשובה מלעילא ככל תשובת הצבור וכנ"ל.

ומשום זה עיקר גדול הוא ליום הדין להרבות בחסדים ולהתבטל לחברו בבחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, ובחינת המלכת את חברך בנחת רוח, באופן שלא תהיה מציאות של תרעומת ופירוד כלל, ואז תשובתו תחשב כללית, ואם גם חטא הרבה ואביק בחטא יוכל למצא פתח לתשובה גם בחיי חיותו...

ויש עוד בחינת תשובת היחיד שנחשבת כשל צבור. אמרו ז"ל (יומא פ"ו) גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשאה מוחלין לו ולכל העולם, שנאמר "ארפא משובתם" (של צבור)... כי שב אפי ממנו".

ולכאורה זה תמוה מאד, איך יתוקן כל העולם בתשובתו? ופירש מהר"ל (נתיב התשובה ג'): "כי התשובה - על העולם... נבראת קודם שנברא העולם... העולם על ידי התשובה דבוק במדריגה שבה מחילת הכל... בעל התשובה פותח שער עליון שער התשובה ושם מחילת הכל וכו'".

ביאור לדבריו לכאורה, כי התשובה היא שנכנסין לשער התיקון, זדונות נעשו כזכיות, כי לא שייכת תשובה בלי חטא, והחטא נתקן בהיותו סיבה לתשובה. (ומה שכתב שהתשובה היא למעלה מהעולם, היינו שמתחשבין עם החטא והתשובה כאלו היו בבת אחת. ואף שהחטא בשעתו היה חטא ממש, ואם כן איך שייך לתקן את העבר? אבל התשובה נחשבת בבחינת למעלה מהזמן, שהעבר וההוה נחשבין כאחד). וכיון שהדור והסביבה עושים רושם באדם, על כן בהיות בדור רשעים הרבה, ערך תשובת זה היחיד מתעלה, ונמצא שחטאות הכלל הם הסיבה לעילוי תשובת היחיד ויש בזה בחינה של תיקון לכולם... (שם עמוד רנא)

למה אין האדם מתבייש מחטאיו, הרי יבא בהכרח ליתן דין וחשבון? א', מפני שאינו משים אל לבו. ב', מפני שהיצר מסתיר ממנו את ערכי חטאיו. לימוד המוסר מתקן ב' חסרונות הללו, ומביא לידי בושה מהחטא.

אמרו ז"ל (ברכות י"ב) "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו". לא רק עבירה זו נמחלת, אלא הכל נמחל. והנה מחילת החטא היינו שהנפש מתתקנת מטומאת אותו חטא, ו"מוחלין לו על כל עוונותיו", הרי הוא שהאדם כולו מתתקן, וסרה ממנו טומאת כל עוונותיו. כל זה בשביל שנתבייש מחטא אחד בלבד? כן! המתבייש מפני העבירה שעבר, מתבייש על שעבר על רצון בוראו, ואם כן כבר יש לו קצת השגה בערך רצון הבורא ב"ה, וערך העבירה שהיא נגד רצונו ית' וערך פחיתות האדם, אשר הוא הנבזה המעיז נגד בוראו וכו'.

ובמהר"ל (נתיב התשובה ה') "כאשר האדם מתבייש מן החטא, מורה שהוא מסלק עצמו מן החטא לגמרי, שכל בושה שהוא מתבייש מדבר מרחיק עצמו ממנו, לא כן עז פנים שהוא מתעצם בחטא ואין הסרה לחטא כאשר החטא מתעצם בו.

ומצינו בזה דבר נפלא מאד. הגמרא דברכות הנ"ל לומדת זה משאול שאמר לו "למה הרגזתני לעלות, ויאמר שאול צר לי מאד"... ואילו אורים לא קאמר, משום דהרג נוב עיר הכהנים. ומנין דאחילו לו? מחר אתה ובניך עמי, במחיצתי וכו'...

מכאן למדנו עד כמה התשובה עם הבושה מגיעה. כשאדם מתבייש מחטאו הוא מתחרט בכל מעמקי לבבו, ומבקש את תקונו ושמח בו, אפילו אם התקון הוא מיתתו אין המיתה נחשבת לו לכלום לעומת תיקונו לחיי נצח. והוא כמו החולה ששמח להשיג את הרופא המומחה אשר יעשה לו את הנתוח הקשה כדי לרפאותו. לכל הפחות אותן העבירות שיודעים אנו להתבייש קצת בהן לא ניתן להבריחן מנגד עינינו, נתבונן בהן ונזכה לכל הפחות לתחילת תשובה. (שם עמוד רנג)

במסכת יומא פ"ו "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם... בשר ודם מקניט את חברו בדברים ספק מתפייס... אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים... ולא עוד שמחזיק לו טובה... ולא עוד אלא... כאלו הקריב פרים"...

ופירש מהר"ל (נתיב התשובה ג'): מחזיק לו טובה, כי הוא ית' חפץ בעולם... ומפני כך נחשב כעושה דבר טוב אל אחד, ומחזיק לו טובה על זה... כאלו הקריב כל הקרבנות, דבר זה כאשר האדם בעל תשובה מקריב עצמו אל השי"ת, ואמר כאלו הקריב נדבה כי החוטא שיצא מרשותו ועולו של הקב"ה לא שייך שיש עליו חובה מוטלת, שהרי כבר יצא מן הגזירה אשר הוא עליו, (פירוש, דכיון דפרק עולו ית' מעל עצמו שוב לא ירגיש בחובתו להשי"ת ובגזירתו ית' לא יבחין)... נחשב כאלו הוא עושה נדבה... והקב"ה מחזיק לו טובה כאלו עשה לפנים משורת הדין.

ולכאורה הדברים תמוהים, דלפי זה מי שלא שב בתשובה הנה על חטאו יענש ודאי, אבל לא יענש על מניעת התשובה. ומצאנו מפורש ברבינו יונה בשערי תשובה שער א' אות ב': "החוטא כאשר יתאחר מלשוב מחטאו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום... כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס שמה... והוא עומד במרדו.. על כן רעתו רבה".

וכן מה שמביא ממדרש קהלת (קהלת רבה פ"ז ט"ו) קשה יום - הרי מחתרת חתורה לפניך!

אבל ברור דמדריגות יש בזה, בכל מצב שהאדם בו, יש מה שירגיש בחטאו ויש מה שכבר נעשה לו כהיתר. מי שלא מתחיל לשוב, בודאי עוונו גדול מאד, שהרי ידעת כי מרדת וכו'. מה שאינו כן במה שכבר נאבד ההרגש ממנו, אם מגיע בתשובתו אל תקון החטאים ההם, על זה נאמר "אוהבם נדבה" והקב"ה מחזיק לו טובה.

ובסוכה נ"ב: לעתיד לבא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה... והענין כנ"ל דכל מה שאדם עולה במדרגה, הנה עבודתו קשה יותר, כאמרם ז"ל כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ואיתא בספרים הקדושים, דבמדרגות הגבוהות העבודה קשה כל כך ממש נורא ואיום, עד קצה האחרון...

כל מי שעולה על רוחו מחשבת יאוש, הלא אני רואה שאינני מצליח ולא אוכל וכו' וכו', צריך הוא לדעת כי הבלים בפיו, לא לו היה להתיאש, הרי עדיין לא התחיל, ועדיין עומד הוא לפני חוט השערה.

אם ראוי להתיאש חס ושלום, לא יכול לטעון כזאת אלא בעל העבודה הגבוהה, הוא הצדיק, אשר באמת הר גבוה לפניו. אבל נסתכל נא הוא דוקא לא יתיאש, הוא הולך וכובש אפילו את ההר הגבוה. (שם עמוד רנז)

שיטת רבי (יומא פ"ה) דיום הכפורים מכפר אפילו בלי תשובה, משום דעצומו של יום מכפר. וצריך להבין מהו הגדר? וכן אפילו אליבא דידן דפסקינן דיום הכפורים בעי תשובה, מכל מקום הרי פסק הרמב"ם (תשובה א' ב') שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה... והוא שעשה תשובה, אבל לא עשה תשובה אין השעיר מכפר אלא על הקלות... מזכיר הרמב"ם גדר "עצומו של יום מכפר", ועיין כסף משנה דהיינו עם התשובה, דהרי לא פסקינן כרבי, ובזמן הזה דאין שעיר המשתלח נצרכת תשובה אפילו על הקלות, וצריך להבין מהו גדר הכפרה בלי תשובה, הרי כטובל ושרץ בידו? ותו, מה נוסף בגדר עצמו של יום לאחר שכבר שב?

אמנם כן הוא יסודו של דבר לא כל התשובות שוות, ואין כל הסליחות דומות. כבר כתב רבינו יונה בשערי תשובה (א' ט') לכל תשובה תמצא סליחה אבל לא תטהר הנפש עד וכו'. יש שיצר הרע נעקר ונשבר, בחינת ולבי חלל בקרבי, אז כשהעוון מתכפר מתבטל לגמרי גם טמטום הלב, אבל יש אשר רק מרדימים ליצר הרע, אז טמטום הלב נרדם הוא, היצר עודנו חי בשלמותו אלא שהוא ישן, וכן גם על הטמטום נפלה תרדמה ולא יפעול.

עצומו של יום הכפורים יש לו כח מיוחד, שהשי"ת הסיר את השטן ממנו, לא שביטל את יצר הרע לגמרי, אלא חסם בפני פעולותיו, הפיל עליו תרדמה. מכיון שהאבן המטמטמת את הלב אין בה כח להשפיע, הרי השער פתוח, והתשובה קלה ביותר, ואם יתעורר האדם ויכנס למוצאי יום הכפורים לעבודת הקודש כדבעי, הנה לא ישוב הטמטום להיות חוזר וניעור. הוא ישן לו ויתעלף ולאט לאט גם ימות ויתבטל.

עצומו של יום פעל רק את ההתחלה, וההתעוררות תפעול עד גמירא. התחלה זו היא הכפרה הבאה על ידי עצם יום הכפורים לדברי רבי. וגם לחכמים יש כח לעצם היום, הוא מסייע בכפרה עם התשובה או עם השעיר לעזאזל כמבואר ברמב"ם, אבל בלי זה לא יפעל כח היום כלל... (שם עמוד רסו)

ונבאר כאן עוד דבר נפלא מאד, הבחנה בהירה המתבארת ביסוד התפתחות דהויה והשגה כאחד.

במצות התשובה יש ב' בחינות, ושניהם שייכים לגדר ההויה, א', בחינת קבלה - השמירה מהחטא והמתעלם מן המצות אשר חטא בהם מקודם, הנה היא הוית קדושה בבחינת השמירה, וככל הוית מצות לא תעשה. ב', בחינת חרטה, אשר לכאורה הויתה צער ויגון. וצריך עיון איך אפשרות שתהיה הויה זו לעולם הבא. אמנם הצער והרגשת שפלותו היינו הך, כשם שהצדיק רואה שפלות עצמו ומתבייש על אפשרותו לבחור ברע, כך בעל התשובה מצטער ורואה עוצם שפלותו במה שבחר ברע ובזדון חטא, וזה עצמו יהיה שורש לעליתו בתשובתו כי יראה את עוצם גדולתו ית' שבחסדו לא דחפו אלא עזרו בתשובתו וכו'.

ואמרו ז"ל "זדונות נעשין לו כזכיות", ויש בזה לבאר, כי כשם שהזכיות הויה שלהם, בצירוף עם הרגשת השפלות דאפשרות הבחירה, הן מצמיחות עליה רבה לעולם הבא, כך הרגשת שפלות הזדונות שמרד בהם בפועל שהיא הרגשת שפלות עמוקה מאד, מצטרפת היא עם התשובה לעליה גדולה ונפלאה לעולם הבא. ואמרו עוד במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, מתבאר בזה, כי יען שבעל התשובה מבחין יותר בשפלותו, שהרי בזדון עשה ועבר בפועל נגד רצון בוראו, הרי על ידי זה ישיג יותר את עוצם ענותנותו וחסדו ית' כנ"ל.

ולא רק בהשגת חסדו ית' יש לו בחינה שישיג בה יותר, אלא גם בהויתו הצומחת מהשגה זו, היינו בהכרת הטוב בבחינה זו, הוא גם כן גדול מהצדיק מעקרו, וזהו אמרם "במקום שבעלי תשובה עומדים" וכו', עמידה היינו הויה, (פשוט הוא כי יש בחינות אחרות אשר הוית הצדיק מעקרו מעולה היא הרבה משל בעל תשובה). (שם עמוד רצב)

בילקוט סוף מלאכי איתא: "אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים, ואין עושים תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושים תשובה עד שיבא אליהו, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו, מה כתיב אחריו - והשיב לב אבות על בנים".

פירוש, שהיסורים מבטלים את השאיפות הגשמיות, והרע מתבטל. ואף על פי כן נשאלת השאלה, מי יעורר אותנו ללמוד מן היסורים? הן במצרים היה משה רבינו ע"ה, אבל בדור שכולו חייב, פירוש שהכל בבחינת רוב עוונות ולא נשארת אלא הנקודה האחרונה לבד, מי יוכל לעורר את הדור, ועל כן אמרו ז"ל שאין עצה אלא גילויו של אליהו ז"ל, ומן השמים יעוררונו ויכניסו אל לבנו ניצוצות והרהורים של טהרה ותשובה. ואין זמן מסוגל יותר לזה מחג הפסח, שבו מתחדשת בכל שנה השפעת החירות מיצר הרע. (חלק ב עמוד כג)

בספרים הקדושים רמזו על הקשר שבין ספירת ז' שבועות של העומר ובין ספירת ז' נקיים של הזבה. ענין שבעה הוא בנין הרוחניות שלמטה, כמו שביאר המהר"ל ז"ל, והוא גדר שבע הספירות התחתונות.

וביאור הענין הוא, שטומאת הזבה ענינה חטא בדקות, היא סרה על ידי תשובה, ועל כן צריכה שבעה נקיים, כי דרך החיזוק שמתרפה במשך הזמן, על כן מי שמבקש לצאת מטומאה לקדושה צריך לביקורת ממושכת ומוכפלת שבעתיים, וזהו גדר ספירת שבעת הנקיים, פירוש ימים שיהיו נקיים לגמרי מכל סיג טומאה, ושיהיו רצופים בזה אחר זה באופן שאם תתגנב לביניהם טומאה כל שהיא צריך להתחיל הכל מחדש. רק כך אפשר לצפות לבנין חזק ושלם של רוחניות מוצקת. (שם עמוד כד)

...ואין דבר שיעמוד בפני השבת התורה אל לבו, אפילו הטמטום היותר עב וגס לא יכול לחצוץ בפניה, אלא נבקע בפני התורה המושבה ללב. וזהו גם כן גדר התשובה, שהיינו שהלב המטומטם ישוב ויכיר את האמת.

והנה כבר כתבנו במקום אחר על פי מה שכתב הגר"א ז"ל בהגהותיו לאורח חיים לפרש את תפילת יעלה ויבא, שאומר שם ששבע העליות הללו, יעלה, יבא יגיע וכו' הן כנגד שבעת הרקיעים שהם שבע בחינות של מחיצות המבדילות בין לבבות ישראל לאביהם שבשמים, והן מדרגות בטיהור טמטום הלב. והנה נורא ונפלא מה שאמרו ז"ל (חגיגה י"ג) שהמרחק בין כל רקיע ורקיע הוא מהלך חמש מאות שנה, וכן עובי כל רקיע ורקיע, הרי בין הכל מהלך שבעת אלפים שנה. והפירוש שכדי לבקוע כל הטמטומים ולעלות למעלה תידרש עבודת שבעת אלפים שנה - כה חזקות הן המחיצות, כה קשה הוא הטמטום. ואף על פי כן הנה גדל חסדו ית' במתן תורה במדה כזאת עד שעל ידה אפשר לבקוע את כל המחיצות במהירות מפליאה ולהשיב את האמיתיות אל לבבו... 

והנה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות סוף מסכת מכות: "מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצוות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים... הנה זכה בה לחיי העולם הבא"... הביאור הוא, שאפילו נקודה אחת של פנימיות זכה בכוחה לבקע את הטמטום. מצוה אחת שנעשית על ידי השבה אל הלב, כמתכונתה, לשמה בלי פניות, בוקעת את טמטום הלב, שחוצץ בין הנפש לבין בוראה, ומעלה אותה למדרגת עולם הבא - עד לפני כסא הכבוד, ושבה עד ה' אלקיה. (שם עמוד מב, וראה שם עוד)

כאן לא מועילה הערמה כנגד היצר, תיקון בדרך חיצונית, אלא חסרון של פנימיות צריך לתקן על ידי מציאת דרך לפנים האדם. נגד בכיה של חינם עלינו להציג בכיה של אמת. כל השערים - שערי בקיעת הטמטום - ננעלו מאז נחרב בית המקדש, חוץ משער אחד - שער הדמעות (ברכות ל"ב). שער השמים, שער השכינה, הוא גם השער ללב האדם. בה במדה שזוכה האדם לפתוח את לבו ולהחדיר לתוכו מהאמת הצרופה, באותה מדה פתוחים לפניו גם שערי השמים. באמצעות חמשת העינויים שבתשעה באב וציורי החורבן שבקינות אפשר להתעורר ולהגיע לידי בכיה אמיתית הנובעת מן הלב, והיא שורש התיקון לגלות השכינה ופתיחת שער הגאולה, וזה סודו של תשעה באב...

עבודת תשעה באה היא להבין ולדעת על מה צריכים להצטער, ולידי מה צריך צער זה להביא. חז"ל סמכו לשלשה דפורענותא שבעה דנחמתא. מיד אחר תשעה באב באה שבת נחמו. וקשה, לשמחה מה זו עושה, מיד אחרי האבל? והענין הוא כמו שכתב בעל התניא (פרק כ"ו) שלמרות סכנת העצבות לעלייה הרוחנית, צריך האדם לעשות קביעות עתים ושעת הכושר בישוב הדעת להתבונן בגדולת ה' אשר חטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה לבו נשבר באמת במרירות אמיתית. אך ביאר שמיד אחר שנשבר לבו בעתים הקבועים ההם אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלמה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח. וזו היא השמחה האמתית בה' הבאה אחר העצב. וכן הוא בתשעה באב, אם על ידי הצער והבכיה באים לידי הכרה בגלות השכינה מכינים את דרך הגאולה, וכאן הוא מקור השמחה והנחמה... (שם עמוד מז)

המחזור השנתי מתמוז ועד תשרי אשר תוכנו פורענות - נחמה - תשובה - שמחה, לא מקרה הוא, כי כולם קשורים זה בזה ומאוחדים זה עם זה, עד שמהוים גילוי אחד ממש. פורענות - חורבן ואבלות - תכליתה להוליד בלב האדם יאוש מהעולם הזה, והיא הדרגה התחתונה של ביטול היש. מתוכה אפשר שיתגלה ויצמח הניצוץ הפנימי של הכרת האמת הרוחנית, והיא היא הנחמה, כי זהו הפתח לתשובה. כבר מבואר אצלנו היסוד של איחוד סבה ומסובב ברוחניות, ולפי זה החוטא והגלות היינו הך, כי תוכן שניהם גלות השכינה, וממילא גם התשובה והגאולה אחת הן בתוכנן... (שם עמוד מט)

...שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, וכולם לענין הרוחניות וסייעתא דשמיא בשבילה. וכן מפורש בתוספות שם (ר"ה ט"ז ד"ה ונחתמין) שגדר דין דראש השנה הוא לענין העולם הבא. וכוונתם לענין המדרגה הרוחנית שהיא תוכן העולם הבא שלו. ובאמת גם הגשמיות הבאה על האדם מצד הקדושה היא באה, מפני הצורך אליה לרוחניות, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות תשובה, "ספר של צדיקים גמורים", היינו לאותם שבאים לראש השנה עם תשובתם, זהו גדר של ספרי חיים. "ספרי מתים" הם לרשעים הגמורים שלפי המצב שיצרו בבחירתם אינם שייכים לתשובה על פי משפט בית דין של מעלה. ולבינונים - אלה שמתחלפים והולכים מגדלות לקטנות, ממצב של מציאות למצב של דמיון, בשבילם עשרת ימי תשובה. אמנם גם לרשע - שנחשב כמת - גם לו יש גדר של גדלות וקטנות, אך גדלותו במחשבה לבד, מה שאין כן קטנותו היא בלב והיא מציאות אצלו. ובבינוני שתיהן בלב ושתיהן בשאיפה פנימית, אלא שחולפות הן זו אחר זו, פעם בכה ופעם בכה. ההבחנה בזה היא פשוטה מאד, כי מי שיש בו סתירה פנימית הוא מרגיש בושה עמוקה מאד, מה שאין כן הרשע שסתירתו רק בחיצוניות. ובזה יכיר האדם ברור את מדרגתו, ואוי לו אם בוש לא יבוש. ויש אשר ידמה האדם שמתבייש אבל אין זה אלא שבשכלו יודע שצריך להתבייש, אבל ידיעה בלי הרגשת הלב נחשבת כאין וכאפס. וזהו מה שאמרו ז"ל (תנחומא כי תשא ד"ה ר' יודן פתח): "וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח... ויען המלך ויאמר אל איש האלקים חל נא את פני ה' אלקיך והתפלל בעדי. תרין אמורין, חד אמר אלקיך ולא אלקי, וחד אמר באיזה פנים קורא אותו אלקי - עומד ומקריב לע"ז וקורא אותו אלקי! אף על פי כן ויחל איש האלקים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה. מה הוא כבראשונה... אם תכתש את האויל במכתש... מה בראשונה עומד ומקריב לע"ז אף בשניה כן".

לחד מאן דאמר הרי התבייש ירבעם והרגיש את הסתירה שבין הע"ז שלו לאמירת אלקי, אלא שלא הועילה לו הבושה כי מיד אחר כך המשיך להקריב לע"ז, הרי זו דוגמה לבושה בידיעת השכל לבד מבלי רושם בלב. ואמר ר' ירוחם הלוי ז"ל דמיר "אם עבר אדם עבירה ואף על פי כן הולך ועושה מצוה מיד אחר כך ולא הרגיש בושה בלבו, זה לאות על שפלות מדרגתו, כי אילו היה פנימי קצת הרי עליו לבוש לבוא בתפילה או במצוה לפני הקב"ה וזה עתה הכעיסו".

ואיך ישוב הרשע להיות בינוני? עצה אחת לזה, להשיב אל לבו הגדלות דמוחין שבמחשבתו. סגולת כח ההשבה אל הלב קנין היא לישראל לבד, עיין תנחומא ריש נצבים, "ואם תאמר מפני מה העכו"ם נתחייבו כליה ואנו קיימים, לפי שבשעה שבאים עליהם יסורים מבעטים בהם ואין מזכירים שמו של הקב"ה... אבל ישראל... נכנעים ומתפללים... לפיכך אמר להם הקב"ה... הן מעמידות אתכם". בחינת "נכנעים ומתפללים", היינו גדר השבה אל הלב, שהידיעות החיצוניות תתהפכנה למציאות.

וכשמשיב האדם את האמת ללבו ומרגיש בסתירה שבו ומתבייש בכל לבו, הרי הוא יוצר בנפשו מציאות חדשה, חיים חדשים, והיינו מה שכתוב בספרים הקדושים שתשובה היא גדר תחיית המתים. (ובזה מתבאר בבחינה תוכנית פנימית מאמרם ז"ל שצדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים, כי פירושו 'במיתתם' בשעה שהם בקטנות דמוחין, 'קרויים חיים' - עדיין תוכנם חי, כי מתביישים ומוכנים לתשובה). והנה אף שהתשובה מציאות חדשה, שורשה הוא במה שהיה בלבו משעת גדלות דמוחין ואשר השיבה אל לבו. ומזה באה אחר כך הבושה כשיורד אל הקטנות, כי זה אשר נרשם בלבו בשעת גדלות שלו, זהו שיורד עמו גם בקטנות, ובו הוא קם לתחיית התשובה, כעין אמרם ז"ל שעצם קטן מן השדרה נשאר קיים במת שממנו מתחילה תחיית המתים.

ואמרו ז"ל (תנחומא כי תשא ב'): "בא וראה חיבתם של ישראל שעבירותיהם מביאין לידי מעלות גדולות... את מוצא כששלח יעקב את יוסף אצל אחיו... אמרו נאכל ונשתה ואחר כך נעלהו ונהרגנו, אכלו ושתו באו לברך, אמר להם יהודה אנו מבקשים להרוג נפש ונברך לאלקינו... לכו ונמכרנו לישמעאלים וכו'... אמר ר' יהודה בר שלום, ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהם כלכלו והעמידו את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה. ואף כאן מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהם - מעשה העגל"...

"בא וראה חיבתם של ישראל" ענין חיבה זו היא אשר הזכרנו לעיל, שכבר קודם שחטאו היה מוכן בלבם המקור לתשובתם, והיא הבושה המעכבת בפני החטא. וזהו גם גדר "עבירות נעשין לו כזכויות, בבחינת "ממית ומחיה ומצמיח ישועה". וכבר פירש ר' ירוחם ז"ל שהצמחת ישועת התחייה היא על ידי המיתה עצמה, כמו הגרעין שבארץ שרקבונו וביטולו מצמיחים את הצמח החדש.

והנה על כל עבירה עלינו לדאוג הרבה, ומכל שכן על עבירה גדולה, אך על חסרון השבה אל הלב יש לדאוג עוד יותר, כי זה מבטל ממנו גם את שורש התיקון חס ושלום.

נמצא שרק עצה אחת בידינו להכין את עצמנו לראש השנה, מוסר עם השבה ללב - התעוררות המביאה למעשה דוקא. בלא זה, אדרבא, מקלקל עוד יותר, כי בזה שאיננו מביא את מחשבתו לידי קיום בלב מגביר הוא את היצר. על ידי זה ניתנה לו רשות לנסותו ולהסיתו יותר... כי מחשבת המוסר בעלמא בלי ביצועה למעשה רק תגביר את קלקולו. והיינו גם שמגדיל את הקטרוג עליו... וכבר אמרו שמוטב לרשע שישן בראש השנה מאשר ילך בטל, ואם כן זה אשר איננו עוסק בהשבה אל הלב ומסתפק רק במחשבה והתפעלות חיצונית, מי יודע אם תקנתו - תפלתו - לא תהא קלקלתו חס ושלום.

כל תוכן ראש השנה הוא בהשבה אל הלב. מלכיות - קבלת עול מלכות שמים בלב. זכרונות - לבקש שלא תאבד שארית הנימה האחרונה של זכות אשר אפשר שתמצא לנו. וזאת נשיג, מדה כנגד מדה, אם נקבע בנו כמציאות את שארית הרוחניות שזכינו לה, שלא תשכח מלבנו, והיינו רק כשנשאף בלב לעלות במדרגות הרוחניות. ושופרות - התעוררות פנימית, התעוררות הלב. הרי שכל אלה שייכים רק בהשבה אל הלב... (שם עמוד סה)

"לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ'). הרי שעלינו לעסוק בתורה ומצוות גם אם המעשים עדיין אינם נובעים מפנימיות הלב, אלא שסיבות חיצוניות גורמות להם. ואולם לא תתכן תשובה על ידי שלא לשמה, כי התשובה צריכה לבא מתוך הכרות אמיתיות בפנים הלב. אמרו רז"ל על סדר הברכות בשמונה עשרה (מגילה י"ז) "ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב (ישעיהו ו') ולבבו יבין ושב ורפא לו", הרי שהתשובה נובעת מבינה, שמקורה בפנים הלב.

...הן פעולת ה'שלא לשמה' היא לשמש כסיוע לנקודה הפנימית בהסירה את המניעות ואת העכובים בדרך התפתחותה אל ה'לשמה' הגמור. אבל התעוררות התשובה היא היא עצם הנקודה הפנימית ממש, ואם אין היא המניע הרי אין זו תשובה אמיתית כלל. למשל, הנוטל לולב שלא לשמה, כלומר רק מתוך הרגל גרידא או לשם כבוד וכדומה, הרי על כל פנים קיים את המצוה במעשה... ולא עוד אלא שלב האדם רגיש תמיד למה שידיו פועלות, ויתכן מאד שיתעלה תוך כדי קיום המצוה להתקרב לידי עשייתה לשמה... כך הוא בכל המצוות, אך בתשובה אי אפשר להיות כן, כי התשובה אינה אלא הפעלת הנקודה הפנימית בבחירה מדעת ובכוונה מלאה, ובלי פנימיות לא תתכן תשובה, הרי שהתשובה היא מצוה שאין שייך לעשותה שלא לשמה כלל.

אם האדם מתרכז בנקודת האמת שמכירה בפנים לבבו אז הוא בא לידי תשובה אמיתית. ואפילו ניצוץ קטן מנקודת האמת מביא לידי תשובה, כי הנקודה הקטנה של הכרה פנימית אמיתית בוקעת דרך חומת טמטום הלב, עד שיוצאת למרחב ומטביעה את חותמה על כל אופני המעשה, וככל שהנקודה הפנימית גדולה יותר גם התשובה יותר גדולה, זולת מבט האמת לא תתכן תשובה כלל, אם התפעלות או התרגשות לבד מביאות אותו לידי תשובה היא לא תתקיים ותחלוף במשך הזמן. התפעלות והתרגשות תפקידן רק לפתוח ולהכשיר את הלב, כדי שיחדור האדם דרך הטמטום, ויגלה מתחתיו את נקודת האמת שהטמטום רוצה להסתירה ורק עליה תוכל התשובה להתבסס. אחרי הרוח והרעש והאש צריך לבוא קול דממה דקה של הכרה פנימית ברורה.

והרבה מדרגות לתשובה, המדרגה העליונה היא שמוחלים לו ולכל העולם עבורו כאמרם ז"ל (יומא פ"ו) היה רבי מאיר אומר גדולה התשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו וכו'. הביאור הבעל תשובה מצדו הוא כל כך מתחסד עם כל העולם, ומרגיש את עצמו באיחוד אתם, עד שלגביו בטילה הפרטיות. לכן מעשיו מועילים לזולת, ובכחו להעלות את כולם על ידי תפלתו ושאיפתו. (היינו כידוע שמעלה את נקודת בחירתם לשטח יותר גבוה, ולא שמבטל את בחירתם אלא שבמקום שעד עתה היתה בחירתם אם לעשות עבירה גדולה או לחדול, אחרי שהעלה אותם לדרגה יותר רוחנית תהיה בחירתם בעבירה יותר דקה).

היסוד הראשון בתשובה היא הפרישה מהחטא והקבלה להבא שלא לחזור אליו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. כי בלי קבלה איתנה על עזיבת החטא לא תתכן תשובה. מקבלים אנו ביום הכפורים להטיב דרכינו, להמנע מעבירות, וכשעובר יום הכפורים, חיש מהר אין זכר לקבלותינו. כך אנו מקבלים עלינו שנה בשנה ומסתפקים בהבטחות שוא. ומה נואלים אנחנו - הרי אדם אינו מסתפק בהבטחות גרידא של הלוה, אם כלל אינו מביא אותן לידי קיום, ועל אחת כמה וכמה שהקב"ה שיודע תעלומות הלב, לא יסתפק בהבטחות כוזבות, בקבלות שלא תחזקנה מעמד אפילו זמן קצר ביותר.

אמנם לא די בקבלה כנה לעתיד. כדי לבוא לידי תשובה גמורה צריך להתחרט על העבר, ומהו חלקה של החרטה בתשובה? מצד אחד היא באה כדי לחזק את הקבלה להבא, כי אין הקבלה מבוססת היטב אלא כשהיא באה מתוך הכרת גודל החטא ומתוך צער על העבירות שעבר. ולא עוד אלא שהחרטה באה כדי לתקן גם את העבר עצמו. צער החרטה מנקה את טמטום החטא... בעומק החרטה תלויות דרגות התשובה. קבלה על העתיד בלי חרטה על העבר מתקנת רק מכאן ולהבא, אבל חטאי העבר עדיין קיימים. מטבע האדם הוא להסיח דעתו מהדברים הבלתי נעימים שבעבר ולשכוח אותם, כן אנחנו רוצים להחליש את רושם העוונות שעברו, ואומרים לעצמנו "מה שעבר עבר, ומכאן ולהבא נתחיל חשבון חדש". אולם כמובן שלאמיתו של דבר, בלי חרטה עמוקה, רשמי המעשים שעברו לא נחלשו אפילו כחוט השערה, אפילו עברו עליהם כמה וכמה שנים, כמו שנאמר (במדבר ט"ו) "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". טומאת העוון טבועה בנפש האדם לנצח רחמנא ליצלן, עד שבאה לידי תיקונה. בעולם הגשמי אנו חיים תחת ההגבלה של זמן, העבר והעתיד נעלמים מנגד עינינו, אבל העולם הרוחני הוא למעלה מהגבלת הזמן, ולכן במבט הנפש עומד האדם עכשיו עם החטא בידו. והנה כרגע הוא עושה את העבירה שעבר עליה לפני זמן רב. ואפילו במבט הגוף הרי הפסד שהיה לו גם לפני הרבה זמן, אם הדבר חשוב בעיניו הוא מצטער עליו תמיד וזכרו לא ימוש מנגד עיניו. ולכן אם העבירה היתה נוגעת ללב האדם והנה מבין איך הכעיס את בוראו בהמרתו את רצונו, היה חורה לו היטב גם כשעבר זמן רב. וכיון שאין האדם מתחרט על העבר, הרי שעדיין אינו מרגיש את עוצם החטא, וגם כיום אין לתורה ומצוות הערך הנכון בעיניו.

אין שיעור לדרגות החרטה. כשהאדם מתחרט מתבהרים לו גודל חיובי התורה ופחיתות העבירה, ומכיר את רוממות השי"ת ואת שפלות החטא. וככל שמתעמק יותר במחשבות החרטה, הוא מכיר ביתר שאת את גודל החיוב ושפלות העבירה, ומתחרט יותר. ולכן הגדולים היו כל ימיהם תמיד בתשובה שתמיד העמיקה יותר, כי לאור הכרתם הגדולה של היום הצטערו על שלא מלאו את חובתם אתמול, כשעדיין לא הגיעו לידי הכרה זאת, כל שעה התעלו, ולכן גם התחרטו יותר.

כיון שהאדם מתעלה וזוכה להכרה יותר ברורה, אז הרי כלפי דרגתו היותר רמה היו מעשיו של אתמול בבחינת שוגג, כשעדיין לא ידע בבירור כזה את היקף חובתו. וזהו ענין השב מיראה - מהכרת גודל החטא והכרת רוממותו ית' נעשין עבירותיו כשגגות, שהקב"ה ברוב רחמיו מסתכל עליהן מבחינת שוגג, כפי חרטתו של החוטא.

מדרגה יותר גדולה היא זו של השב מאהבה, כששב ומתחרט מכיר את שפלות החטא ואת רוממותו ית', ומתבונן בעוצם חסדי השי"ת שמשפיל את עצמו כביכול לתוך טומאתו כדי לקבל את תשובתו, (והקב"ה בעצמו, שלא על ידי שליח, מתקן את עוונו ורוחץ צואת עוונו", תומר דבורה), ומשמים מסייעים לו לעלות משאול תחתית, אז על ידי הכרה זאת מתעוררת בו אהבה עזה אל השי"ת, וכל שמעמיק יותר בחרטה ומכיר יותר גנות העבירה, גדולה יותר הכרת הטוב שלו כלפי הקב"ה, ומתוך אהבתו דבק יותר בהקב"ה. ולכן "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים", כי רק בעל התשובה מכיר במידה כזאת את חסדי השי"ת, שמתגלים עליו בעוצם רב כזה, ורק הוא מגיע על ידי זה לדבקות כזאת. אכן הרי העבירה גרמה לו הכרות אלה, ולכן השב מאהבה - שתשובתו הגדולה באה מתוך הכרת חסדי השי"ת - עבירותיו נעשין כזכיות, כי כיון שנתעלה לאהבה גדולה זו בגרם החטא, דן הקב"ה עליהם ברוב חסדיו בבחינת זכויות...

ובהיות שישראל הובטחו על נקודה פנימית שלעולם לא תכבה בקרבם, כהבטחה לאבות "לא מאסתים" וגו', כידוע, לכן גם במדרגה השפלה בחוטא להאחז לכל הפחות בנקודה זאת, שמשם יושיענו השי"ת ברוב רחמיו... ומתוך בטחון זה כבר שמח בישועתו.

מדרגת התשובה היותר נמוכה היא ששב רק על ידי שפורש מהחטא מכאן ולהבא, ועדיין לא בא לידי חרטה אמיתית ולכן אינו מתקן עדיין את העבר, והיא כתשובת גוי שבא להתגייר... ואיתא בספרים הקדושים ראיה לכך שגם זוהי דרגה בתשובה, מגמרא בקידושין מ"ט, "המקדש אשה על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". וצריך להבין, וכי רשע גמור יכול לתקן את כל העבר ברגע אחד על ידי הרהור תשובה? ואם יש לו עבירות בין אדם לחברו הרי צריך לפייסו ולהשיב את הגזלה וכו'? ומוכח מכאן שיש גדר תשובה מכאן ולהבא, אף על פי שעדיין לא תיקן את העבר על ידי חרטתו ועל ידי תיקון החטא. וכשתשובה זו באה מפנים הלב, מנקודת האמת, הרי נקרא בעל תשובה, ובבחינה זו נקרא צדיק.

איתא בתנחומא האזינו "עושה תשובה נושא לו פנים, יכול לכל, תלמוד לומר אליך - ולא לאומה אחרת". וצריך להבין, למה לא ישא הקב"ה פני גוי שעושה תשובה? והביאור הוא שתשובת גוי היא רק חיצונית, שבאה רק מתוך התפעלות והתרגשות זמנית, והיא בת חלוף כי אין להם נקודת האמת הפנימית של "לשמה". לכן מכיון שתשובתם היא רק חיצונית קל להם לשוב. אמנם אין קיום לתשובתם, לכן אין הקב"ה נושא להם פנים...

ואפילו בדוד המלך ע"ה, שהקים עולה של תשובה, פירוש הורה לנו דרכי תשובה, מצינו שבתשובתו עדיין לא נתגלתה בחייו נקודה דקה בתיקון העבר, שנשארה בחושך עד מיתתו... כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה... כיון שאמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידע כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עוון וכו'.

אם גם שלפני מיתתו כבר נתקבלה תשובתו לפני הקב"ה ומחל לו, אמנם נקודה דקה בתיקון העבר עדין לא באה לידי גילוי, ורק על ידי גילוי כבודו יתברך שמגלה האדם כשעומד בנסיונות הגדולים שלפני מיתתו הושלמה תשובתו, ונגלה לעיני כל שחטאו תוקן בתיקון גמור, כי ראו שנפתחו בגינו שערי קדשי הקדשים - לאות שנפתחו כל פתחי לבו של דוד המלך ע"ה ולא נשאר בו שום טמטום.

לכל תשובה תמצא סליחה, גם אם עושה תשובה בבחינת תשובת גר - מכאן ולהבא - אם הרהורי התשובה שלו באים ממעמקי הלב, מהכרות פנימיות, על ידי שמתרכז בנקודת האמת בלבבו, ואומר לעצמו "מה מועילים לי כל התירוצים והאמתלאות שמקורם בשקר, הרי האמת הוא אמת ואי אפשר לטשטשו ולדחותו, ומוכרח אני לשנות את דרכי מעתה - כשההרהורים האלה הם כה מעמיקים עד שיעיד עליהם יודע תעלומות, אז הופכים את החוטא לבחינת צדיק, וברגע אחד יצא מאפילה לאור גדול. ואם כן איה איפוא "תשובת גרים" שלנו לכל הפחות? הרי כל אחד מאתנו יכול להגיע לבחינת צדיק כזאת, וקרוב אלינו הדבר מאד... (שם עמוד עז והלאה)

"שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה'" (מלאכי ג'). מהכתוב הזה משמע שגם לאחר תשובת האדם - ואף השלמה ביותר שהקב"ה מעיד עליה שהיא בבחינת "אלי" - עדיין צריך הוא ל"ואשובה אליכם", שהשי"ת ישלים את תשובתו. אילמלא שתהיה התקרבות מצד השי"ת בעצמו אל האדם עדיין רחוק האדם מדביקות בה', ואין תשובתו גמורה, והדבר צריך ביאור.

גם לאחר תשובתו, ואף המעולה ביותר, לולא השי"ת בעצמו היה מתקרב אליו בחסדו הגדול, לא היה בכל מאמצי האדם כדי להשיג שוב את מדרגת טוהר הלב שהיתה לו לפני חטאו. הן אמרו ז"ל עבר אדם עבירה ושנה הותרה לו, ופירוש שנעשית לו כהיתר, ואפילו בפעם אחת ודאי שיש בזה השרשת קלות דעת כלפי חומר החטא, ובלי השלמת התשובה מצד הקב"ה - בחינה זו של קלות היתה נשארת רשומה בו גם לאחר שעשה תשובה עד מקום שידו מגעת. ועכשיו מזדמנים לו המקום והמצב שגרמו לו לחטא, אם גם לא היה חוטא בפועל מעתה, כי הרי זהו גדר תשובתו, אבל היה מתעורר בו הרצון לעבירה, והיתה חולפת עליו הסכנה שמא יחטא, באופן שלא היה קורה לו קודם שהגיע החטא לידו. ועל זה נאמר "ואשובה אליכם", שאם האדם מצדו עשה כל אשר בידו להשלים תשובתו ולעקור החטא מלבו, ומתפלל מעומק לבו שהשי"ת יתקרב אליו שוב וירצה בו, השי"ת מצדו גומר את התשובה ומטהר לבו לגמרי גם מנטיה לחטא, בבחינת "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" ועל ידי זה נעקר החטא לגמרי...

אך ישנם חטאים שאף לאחר שעשה האדם תשובה כפי יכלתו, אינו זוכה שהקב"ה ישלימנה, כגון עוון חילול השם שענינו שמחטיא אחרים, וזהו שאמרו שם בגמרא שאין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, כי רק באבוד הרשע מסתלק חילול ה', כיון שנמצא בעולם אף זכר לחטא על ידי קיומו של מחלל ה', הרי החילול בעצמו עדיין נמצא, לכן אין הקב"ה משלים את התשובה, ורק על ידי המיתה מתוקן החילול. נמצא שהמיתה היא חלק מהתיקון, אחר תשובה ויום כפורים ויסורין, ורק אחר כך גומר השי"ת את התיקון לגמרי, וזוכה השב להתדבק שוב בהשי"ת...

ומתבאר בזה עוד דבר תמוה מאד בתשובת אדם הראשון, כי הנה כשנתברר לו חטא שם פניו אל התשובה בכל לבבו ממש... ואף על פי כן איתא במדרש (ב"ר י"ט) שאמר אל הקב"ה אכלתי ואוכל... היינו שאמר אי אפשי בתשובה, ואיך זה אפשר שאדם הראשון בגדולתו ישיב כך להקב"ה?

אך הביאור הוא כנ"ל, שאפילו התשובה העליונה ביותר בלא עזר השי"ת אין בכח האדם להשלימה לגמרי, ועדיין יש בו רשמי החטא, וכשיגיע לנסיון עדיין הוא בסכנה שיחטא שוב ולא יחוש. וזהו "אי אפשי לעשות תשובה", כלומר אין זה ביכולתי, שהרגיש שאינו יכול לעקור רשמי החטא לגמרי על ידי תשובתו, ואמרו אכלתי ואוכל, כלומר שעדיין הוא בסכנת אכילה כי גם תשובתו הגדולה לא היה בכוחה לשרש ולעקר את החטא לגמרי... (שם עמוד פג, וראה שם עוד וערך אדם הראשון)

...אבל הלוחות השניים ניתנו ברחמים, וידעו את נפילתם ונתביישו, ולכן לא היה שייך גדר הסתה של היצר הרע. וכן בכל הדורות לא הגיעו למדרגת גן עדן שהיא סילוק היצר הרע לגמרי, ואפילו לא סמוך למדרגה זו, ובזה גופא שמירה גדולה מפני הסטרא אחרא, ועל כן נתקיימו לוחות שניים.

מעתה נתבונן ונשתומם למה מדי שנה בשנה אין תשובותינו מתקיימות כלל? זהו משום שאנו אוחזין את החבל בשני ראשים, הננו חיצוניים, ותשובתנו חיצונית ומכל מקום אנו מתרברבים תיכף בלבבנו כי הגענו לאיזו מדרגה. להתעוררות הדלה, בצירוף קצת הרגש קל, והתפעלות בהמית ממש, אנו נותנים ערך של ממשות. לא נרצה בשום אופן להתבונן בשפלותנו, כי אנו מכסים את אפשרות התביעה בלבנו על ידי דמיון של התחזקות, ועל ידי זה אנו פותחים פתחים ושערים רחבים לסטרא אחרא רחמנא ליצלן, נוסף על טומאתנו הצבורה בנו שלא הזזנו אותה ממקומה כלל, ואם כן איך יקומו חיזוקינו? עלינו לדעת את הסכנה הזאת מנסיונות שנה בשנה, והכרח הוא לצרף ידיעת שפלותנו אל חיזוקנו, ולעשותם בהצנע, בהצנע גם מגאות לבבנו ואז בעז"ה נעלה ונצליח. (שם עמוד צג)

והרבה מדרגות ישנן לתשובה זו, יש אפשרות שתשובת הדור תהא במדרגה שתקיף את כל הדור ממש ויושפע הכלל מהפרט והפרט מהכלל, עד שלא יהא אפשרי כל יוצא מן הכלל. והיינו שיתעלו כל כך בתשובתם עד שתגיע לנקודת פנים דפנים אשר שם מתחברות הנפשות, ונפש אחת משפיעה על חברתה מאורה. והשפעה זאת אין מהלכה בדרך החושים הגשמיים, אלא על ידי חבור רוחני, כי דבר המעמיק מאד בנפש יכול להשפיע על נפש אחרת בדרך רוחני... ודור שהתעלה כל כך בתשובתו עד שחדרה התשובה לפנימיותם והגיע לנקודה זו של התחברות הנפשות, תשובתם נעשית אחת ממש, בפנימיותם המחוברת, ובזה באים הם לבחינה שאינה מאפשרת יוצא מהכלל, כי כולם מושפעים בנפשם מאור התשובה ומאוחדים בו...

זהו עומק ענין קביעת זכר לדורות במעשה, כי בפני הנפש נקבעה אז המצוה או התשועה ולמודה, והגיעה לנקודת פנים דפנים ועל ידי זה נתאחדה ונתעצמה באחוד כל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות. ונקודה אחת מהכרתם הפנימית של הדור שהיו בזמן הנס נמצאת גם עתה בתוך כל אחד ואחד מישראל. ואם אין השפעתה ניכרת, זה מפני שהחיצוניות חוצצת וטמטום הלב מונע השפעתה. על כן קבעו חז"ל זכר על ידי מעשה המצוה, כי על ידי איתערותא דלתתא זאת יתעורר האדם ללמוד גודל נסי הבורא יתברך שמו וחסדיו, ועל ידי פתחו של מחט שיפתח על ידי זה בלבו יפתח לו כשל אולם באיתערותא דלעילא, להוציא לאתגלייא מפנים הנפש את האור שנקנה בנפשו מהדורות שהיו בזמן הנס... (שם עמוד קיא)

...האדם חוטא ברוח שטות, ואחר כך חוזר אליו שכלו ומתחרט, כאמרם ז"ל "רשעים מלאים חרטות". אבל כיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר, כי אז רוח השטות קובעת את עצמה בשכלו, והשטות עצמה נעשית כשיטה, ידוע לי מעשה באחד שסבל הרבה ממחלת הסכרת, ואהב מאד אכילת דברי מתיקה, והוא לא עמד בנסיון והתחיל לאכול שוקולד, בתחילה התמרמר על עצמו בידעו שממית עצמו באכילה זו, אך כשעבר ושנה גם שמח בזה באמרו "אכול ושתה כי מחר נמות". וכן היה שמת במשך שנה וחצי. הנה התשובה באה רק על ידי שתסור אותה רוח השטות לרגע, אבל כשהאדם שונה בעבירה ונעשית לשיטה קבועה הרי אין עוד מקום לתשובה...

ביאורו של הטעם השני שכתב הרמב"ן אפשר להבינו על פי האמור בסנהדרין (צ"ז): ר' אליעזר אומר אם עושים ישראל תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה ר' יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה..

והקשה המהר"ל (נצח ישראל ל"א) הלא גם לר' יהושע עושים תשובה? ותירץ שישנם שני מיני תשובה, אחד בעל כרחם ואחד מעצמם. ביאור דבריו: יש שהיסורין מחזירין את האדם למוטב, שעל ידם מתעורר להכיר את האמת בלבבו, ומאידך יש שגודל היסורין משבר אותו, ותאותו נחלשת על ידי התלאות הרבות. ואם אך ירפו היסורין ממנו - תשוב התאוה כמקודם. גם בחינה שניה זו הינה תשובה במקצת, כי על כל פנים איננו חוטא בשעת היסורין, אבל אינו עושה תשובה אמיתית, כי הרע עדיין מושרש בלבו ואינו נתבטל כלל.

והנה תוכן ותכלית העונשים הוא שילמד האדם מהם וישוב בתשובה גמורה ויטיב את דרכיו באמת, משום זה ישנו חשש שבבוא היסורין על האדם יכנע מפניהם, לא מצד התשובה, אלא מצד שלא יכול לסבול את רוב התלאות, ולפי זה בטל עיקר הטעם שבעבורם באו היסורין. לפיכך פועל השי"ת ברוב חסדיו לחזק את לב הרשע שלא יכנע מפני היסורין, אלא אם כן יגיע למדרגה שילמד מהם לשוב באמת. אך לענין הגאולה בהגיע זמן של "בעתה" ודור שכולו חייב, פירוש שאין עוד מוצא ותקוה לתשובה גמורה, אז יגאל השי"ת את עמו אפילו באופן כזה, היינו שיבטל את היצר הרע על ידי יסורין, וממילא יפסיקו מלחטוא, ואחר כך יגלה להם את כבודו על ידי משיח צדקו שילמדם את דרכי החיים והאמת...

אך זהו רק לענין הגאולה האחרונה - בחינת דור שכולו חייב, פירוש בסופם של כל הקלקולים, אבל קודם לבחינה הזאת הקב"ה מגביר בחסדו את כח היצר שלא יניח החוטא את חטאו אם לא לעשיית תשובה גמורה ואמיתית כנ"ל... (שם עמוד רלו)

...לפי זה איך נדמה אנו בשפלותנו שתועיל לנו תשובה חיצונית, מחשבה בעלמא או התפעלות גרידא, שאינם נכנסים כלל לפנים ולא בוקעים דרך הגוף כלל, והחטאים והעונות והפשעים גדולים מאד, ואנו דבוקים בהם עד למכביר חס ושלום? עכשיו מובן לנו קצת למה התשובה הנכונה דורשת דקדוק רב כל כך, כדאיתא בשערי תשובה לרבנו יונה, עשרים עיקרים נוראים. (שם עמוד רפד, וראה שם עוד)

...לכן בשעה שיעקב נצח את השטן - מילא הלה את שליחותו, שהיא לשמש לצדיק אמצעי לעלייה, על ידי שגובר עליו בבחירתו הטובה, בזה בא השטן לידי שלמותו, ואז הגיע זמנו לומר שירה.

אמרו בזהר הקדש (בראשית פ"ח) "דאית שמאלא קדישא, ואית שמאלא מסאבא". השמאלא נעשה קדישא על ידי האופנים השונים של שמוש הרע לשם עבודת הבורא.

גדר זה של תיקון הרע בבחינות הללו הוא השורש לתשובה השלמה, תשובה מאהבה, המגעת עד כסא הכבוד, כלומר עד תכלית שלמות הבריאה, עד התיקון הסופי, שבו גם הרע הופך לטוב, על ידי תשובה מאהבה - הזדונות נעשים כזכיות, כי הם גרמו לעליית השב עד למדרגת בעל תשובה גמור, שגדולה יותר ממדרגת צדיק מעיקרו. (חלק ג עמוד קנב)

...מתוך דברים אלו אנו למדים, אדם שהוא בעל תאוה, וגם קרא ספרי מינות, דרכו אל האמונה היא רק על ידי התמסרות וההתעמקות בלמוד התורה והמוסר. בדרך זו ישיג את שתי המטרות, את החלשת התאוות ואת חיזוק האמונה. על ידי קבלת עול למוד התורה בכל כחו ומרצו בהתמדה ובהעמקה, עד שלא יפסק פומיה מגירסא, יתרחק מתאוותיו, ויתקרב אל מדרגת לשמה. ואם לא יגיע אל לשמה השלם, יגיע על כל פנים אל לשמה של תורה, לשם מתיקות למוד התורה, שהוא הלשמה לפי דרגתנו. גם יאחז בלמוד המוסר לגלות את שרשי התאוה בנבכי לבו ולהכיר את גנותה. אחרי שטוהרה ראייתו מנגיעות התאוות והרצונות, יראה באור התורה את אור האמונה, ויתדבק אל נותן התורה ברוך הוא. (שם עמוד קעט)

עצה לתשובה: אל יסתפק בקבלות, אלא ישנה את סביבתו ומצבו, עד שיהיה בדיעבד - לשרוף את הגשרים מאחוריו.

בענין זה לפעמים מוצאים שהדרך הנראית קרובה, באמת מרוחקת יותר מהמטרה, וצריך לבחור דוקא בדרך הנראית ארוכה... כתוב ביציאת מצרים "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (שמות י"ג), התורה מלמדת אותנו שכדאי שנבחור בדרך רחוקה, ואפילו ללכת דרך ימים ומדבריות, רק כדי לנתק מאחורינו את הגשר בו נוכל לחזור אל החטא. כדאי שנקבל על עצמנו עבודה רבה ועמל כבד של עקירה מהמצב והסביבה הישנים רק למען נחסום בפני עצמנו את הדרך אל החטא ואל סביבתו.

אולם ביציאת מצרים מצאנו שעדיין לא ניצלו לגמרי, כי הרי פרעה רדף אחריהם והשיגם, והענין הוא, שביציאת מצרים עדיין נשארה אחיזה ליצר הרע, שהרי אמרו לפרעה כי הולכים רק דרך שלשת ימים, כדי להקטין את הנסיון, דבר זה עצמו עלול לגרום קשיים מצד אחר, שהרי גילו שלא היה בידם להתקיף את היצר ולהכניעו באופן ישיר. ועל כן רדף היצר אחריהם, ונצלו על ידי שקפץ נחשון לתוך הים, ואז נקרע הים. וכן הוא תמיד, כשעושים דיעבד במסירות נפש אז נקרע הים, וגוברים על היצר הרע לגמרי בענין זה, בבחינת "וישב הים לפנות בקר לאיתנו וגו' וינער" וגו'.

זו היא העצה הברורה היחידה למי שלא ירצה להטעות את עצמו. (שם עמוד רצג)

...ודאי שלא תתכן כל עלייה רוחנית וכל שכן תשובה בלי סייעתא דשמיא, כמו שאמרו ז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואילמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" (קידושין ל'), מדרגת האדם נמדדת לפי גודל מדת אתערותא דלתתא שלו, היינו באיזו מדה ובאיזה תוקף האדם מעורר את עצמו לתשובה ולעלייה, ועד כמה הוא מחכה שהשי"ת יעורר אותו.

לפי זה ביאור ה"ווכוח" בין ישראל והקב"ה המובא במדרשים הנ"ל (ראה שם) הוא ככה: לאמיתו של דבר תשובה צריכה לבוא לגמרי מצד האדם, ורק אחר ששב עד קצה יכלתו הוא יכול לצפות לסייעתא דשמיא כדי לגומרה. והיינו השי"ת אומר לישראל "שלכם היא... שובו אלי ואשובה אליכם" וכו'. בקצה השני, יש מדרגה שבה אפס כח החוטא להתעורר לתשובה מעצמו והוא יושב ומצפה, שה' יעורר אותו מלמעלה ושהוא יעשה הכל בשבילו, והיינו שישראל אומרים "רבונו של עולם שלך היא, השיבנו!". ויש אופן אחר שהוא כעין פשרה בין שתי אלה, והיינו שהחוטא אמנם אינו מוצא בעצמו הכח לשוב בתשובה, אך על כל פנים הוא צועק ומתחנן אל ה' במרירות לבו ומבקש ממנו לשחררו מכבלי החטא, ואף אם עדיין לא עשה כלום למעשה, יתכן וצעקתו זו תחיש באיתערותא דלתתא שעליה תחול כל הסייעתא דשמיא, שלבסוף תביאנו לידי תשובה גמורה, והיינו גדר "שנינו כאחד" הנ"ל במדרש. האופן הראשון נקרא "תשובה גדולה", האמצעי "תשובה קטנה", והאופן האחר "תשובה קטנה ביותר". ויש עוד בחינה שהיא עוד יותר נמוכה אף מזו, והיא נקראת "תשובת מנשה". כל הגדרים האלה יתבארו בסייעתא דשמיא בהמשך מאמר זה.

תשובה גדולה - בבחינת קרבן. דוד המלך אמר במזמור התשובה שלו "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה" (תהלים נ"א) ואמרו ז"ל (ויק"ר ז' ב') מניין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאילו עלה לירושלים ובנה את בית המקדש ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות - מן הדין קריא, זבחי אלקים רוח נשברה". הענין הוא, שהחוטא הריהו מחריב את בית המקדש שבלבו, וכששב, חוזר ובונהו מחדש. וכשחוזר בתשובה גמורה הרי הגיע בזה אל פנימיות ענין כל הקרבנות כולם, שהוא ההתקרבות אל ה' בדמו ובבשרו ובכל נימי נפשו.

ואמרו ז"ל עוד (ילקוט תהלים תש"ב) שאלו לחכמה חוטא מה עונשו... שאלו להקב"ה אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו. הדא הוא דכתיב, "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה. שלשה אלו - חכמה נבואה, ותורה - כוללים כל גדרי הבירורים שישנם בעולם, כמו שאמרו בברכות ג' שקודם שיצאו למלחמה בימי דוד היו יועצין באחיתופל (היינו חכמה), ונמלכין בסנהדרין (היינו תורה), ושואלין באורים ותומים (היינו גדר רוח הקודש ונבואה), על פיהם באים לבירור גמור בכל עניני הבריאה, כי הרי אמרו ז"ל "אסתכל באורייתא וברא עלמא", נמצא שגדרי כל הבריאה כולה כלולים בתורה ובענפיה, שהם החכמה והנבואה.

אך לכאורה מאמר זה מוקשה מאד, כי איך ייחסו לנבואה הדעה שאין לחוטא תקנה אף בתשובה, אלא שהוא מוכרח למות, הלא כל ספרי הנביאים ע"ה מלאים תשובה... ועוד קשה כי משמע ממאמר זה כאילו אין התורה הקדושה מציעה כפרה אלא דרך קרבן אשם, ולכאורה אי אפשר להבין זאת, כי הרי כל דברי התשובה לומדים אנו מן התורה הקדושה?

אלא הענין איום ונורא מאד, והוא שהעובר במזיד נגד רצון ה' גדול עונו מנשוא ונגרם על ידו קלקול נורא בכל העולמות. ולפי גדרי הבריאה אין לו תיקון אלא בתשובה גדולה כמו שתיאר רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה... שגודל המרירות ועוצם היגון על המרותו פני עליון הם בעצמם מגבירים קידוש ה' לעומת החילול שגרם בעונו... וכן מתפרש לפי דרשתם ז"ל מאמר הנבואה "הנפש החוטאת היא תמות", היינו או ימות בחטאו ממש, או ימית את תאותו שהביאתו לחטא.

ובבחינה זו ממש ניתן להבין מה שאמרה תורה "יביא אשם ויתכפר", כי אשם מלשון שממה, כמו שכתב הרמב"ן (ויקרא ה' ט"ו) וגדרו הוא שהוא מכיר את גודל חטאו, כי "העושו יתחייב להיות שמם ונאבד בו". תשובה זו היא עצמה פנימיות ענין הקרבן, והיא התשובה המעולה, כי את עצמו הוא מקריב בתשובתו. 

גדר תשובה זו הוא בחינת "שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה'", והיא התשובה הגדולה, כי מקדים מצדו אתערותא דלתתא ברצון ובמעשה לפי כחו, ורק אז מצפה לה' שיגמור תשובתו וישוב וירצה בו כבתחלה.

עד כאן דברנו בתשובה המתקבלת לפי החכמה הנבואה והתורה שהן גדרי הבריאה. אבל הקב"ה בעצמו אומר "יעשה תשובה ויתכפר לו... שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה". כאן מדובר בתשובה קטנה, שעדיין לא עזב חטאו ואין לבו מלא יגון ואנחה על עוונותיו, אין נפשו מתה בקרבו... אבל עם כל זאת הוא יודע שחטא והיה רוצה לעשות תשובה לו יישר חילו, ולבו צועק אל ה' שיעזרנו לנתק את כבלי היצר, היינו שהוא פונה אל ה' ומבקש "שובנו, שנינו כאחד", כלומר, אין בי כח ללכת כל הדרך לבדי, אני אעשה ההתחלה ואתה בטובך תגמור בעדי.

החכמה הנבואה והתורה אינן מכירות בתשובה כזו, כי הרי הן לפי גדרי הבריאה, ותכלית הבריאה הרי היא שיזכה האדם בכח מעשיו ובבחירתו העצמית, הוא חטא בבחירתו הרעה, ולפי גדרים אלו בבואו לעשות תשובה עליו להגביר כנגדה מעשים טובים, מעשים גדולים בבחירתו הטובה, עד כדי תשובת המשקל כנ"ל. ואם לאו, אין מוצא אלא שעונשו המר יהיה תיקונו ובזה יוסר החילול. הרי את העבירות עשה בעצמו ברצון ובמעשה, ותשובתו הקטנה אינה מגיעה למעשה אלא בעזר השי"ת, ואיה התיקון? אבל השי"ת בחסדיו מקבל גם תשובה כזו, מפאת בחינה שהיא למעלה מן הבריאה, והוא משפיע לאדם כזה סייעתא דשמיא במדה מרובה מאד ועוזרו להגיע לתשובה שלמה... ולא עוד אלא לבסוף מעלה עליו כאילו עשה האדם הכל בעצמו. ומה עם החילול וההסתר שנגרמו על ידי חטאו ומרדו בשעתם? הם באים על תיקונם באופן אחר לגמרי, כי הרי סוף סוף חטאיו גרמו לגילוי גדול של חסדו וענותנותו ית', שהוא כביכול סובל עלבון החטא ומקבל תשובה קלה כזו. נמצא שהחילול בטל בקידוש ה' העליון והנשגב בהתגלות עומק דרכי טובו עם ברואיו...

...עצם ענין זה, שהקב"ה סובל עלבונו ומוחל לגמרי לחוטא, גורם לגילוי כה גדול של חסדו וענוותנותו ית' עד שהסתר החטא עצמו נהפך לגילוי, בגורמו להתגלות כבודו ית' באופן כה נעלה ונשגב...

אך מהו הגדר שהקב"ה "מקבלם בסתר"? הענין הוא שאין לך יפה מן הצניעות, ובפרט לבעל תשובה, ובפרט לבעל תשובה כזה שעיקר הצלתו באה מלעילא. אכן יתכן שהקב"ה יחשיב לו כל מה שהשיג כאילו הושג במאמצי האדם עצמו, אבל זהו מצד הקב"ה ומדת חסדו המרובה, מצד האדם, ודאי מי שחי בחסדיו ית' עליו להכיר זאת בכל רגע וללכת בהצנע, כי אם יתגאה ברור שימשוך עליו קטרוג קשה ממדת הדין.

הרי ראינו שדרגה זאת של תשובה, שקראנו לה "התשובה הקטנה", היא מיוחדת בזה שהיא רק התעוררות ובקשה בלב האדם, עדיין לא תיקן כלום במעשה, עדיין לא הגיע לחרטה ולא לעזיבת החטא ולא לקבלה על העתיד, ואף על פי כן הקב"ה עונה על פנייתו אליו במלוא הסייעתא דשמיא, ועוזרו להגיע אל תשובה שלמה.

סוד קבלת תשובה כזו על ידי הקב"ה טמון הוא בכח התפלה, כבר אמר אא"ז גאון ישראל זצ"ל בכתביו שאף שלאחר החורבן ננעלו שערי תפלה, בדוק ומנוסה שעדיין ישנה תפלה אחת שנענית בכל עת ובכל מצב, והיא תפלה לסייעתא דשמיא ברוחניות. ועוד כתב הוא ז"ל (במכתביו שבאור ישראל י"ד) שזוהי העצה היחידה לבקוע טמטום הלב... ואף שבזה עבר רק חלק קטן מן הדרך, והקב"ה משלימו פי אלף, הקב"ה בחסדיו המרובים מחשיב לו כאילו עשו הכל שוה בשוה, "שובנו אלקי ישעינו", שנינו כאחד.

התשובה הקטנה ביותר. יש והאדם כל כך רחוק מהשי"ת, כל כך שקוע בחטא, עד שאינו מוצא בעצמו גם את הכח לצעוק ואף לא את היכולת לבקוע הטמטום אפילו כחודו של מחט. בחולשתו הרוחנית הוא מדמה שאפילו לפתוח פתח קטן כזה אין בידו. מה יעשה אדם כזה? הרי על כל פנים הוא רוצה לעשות תשובה. יבנה על רצון זה, יתחיל על כל פנים. זה המשהו שהוא יכול לעשות, יעשה ויהי מה. אם את המקצת שבמקצת שבידו לעשות יעשה, בלי כל חשבונות, אז השי"ת מצדו יעורר את לבו האטום של האדם עד שיגיע לפתח של תשובה ממש. הרי זו תשובה בבחינת "השיבנו", ו"שובה ה' עד מתי", שאין לו לאדם אלא נטיה קלה לבד, והוא מצפה שהשי"ת יעשה עבורו את הכל. והשי"ת בטובו מסתכל עליו ברחמיו המרובים ומחשיב לו גם נטייה קלושה זו לאתערותא דלתתא כדאית שתחול עליה כל הסייעתא דשמיא הגדולה שהשי"ת משפיע עליו עד גמר התשובה, בבחינת "טרם יקראו ואני אענה".

זוהי התשובה המרוזמת בשני הפסוקים האחרונים של מגילת איכה. "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד".

סוד הענין טמון בשתי המלים האחרונות: "עד מאד" - עד ולא עד בכלל. אף שהשי"ת מאס אותנו בגלל עוונותינו ושפך חמתו עלינו, לא הגיע הקצף עד גמירא חס ושלום. וכיון שדינו של הקב"ה מדה כנגד מדה, הפירוש הוא שגם עוונותינו לא הגיעו עד כלה, נשארה בנו נקודה אחת של קדושה שלא נפגמה על ידי החטא, ומתוך נקודה זו יכול לצמוח התיקון.... ודוקא פניה זו היא חביבה בעיני ה', כי הוא משתמש בכלים שבורים.

אין גבול לחסדיו ית'. אף אם האדם פונה אליו מתוך צרה גדולה, וגם אמונתו בה' חלשה מאד, ופנייתו אל ה' היא באופן של "בדלית ברירה", או "אין מוצא אחר", היינו בגישה של כעין זלזול כביכול, מכל מקום מוכן השי"ת לקבלו, כי היינו מדת ענותנותו ית' שסובל עלבון למען טובת האדם. 

מצאנו בזה דבר נפלא במדרש רות רבה ה': ...כיון שראה (מנשה המלך) שלא הועילוהו כלום אמר זכור הייתי שהיה אבא (חזקיהו המלך) מקרא אותי (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלקיך, כי א-ל רחום ה' אלקיך", אנא צווח ליה (אני קורא אליו), אין עני הא טב, ואין לא עני הא כולא חדא היא (ואם לא יענה, הרי הכל אחד). באותה שעה עמדו מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלה ואמרו לפניו, רבון העולם, אדם שהעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה? אמר להם אם איני מקבלו בתשובה הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה...

אין שום אפשרות שתפלה כזו תתקבל לפי גדרי הבריאה, כי הרי התפלה עצמה - חילול היא... אלא שבמדרגתו של מנשה ראה השי"ת בחסדו גם בתפלה כזו מעין פנייה אליו ית'. מה עשה הקב"ה, חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו. כסא הכבוד מקום מחצב הנשמות, היינו שורש הגילויים לכל הבריאה, והוא למעלה מעולמם של המלאכים, ולמעלה מעולם שכר ועונש בכלל, שם חתר השי"ת חתירה לתפלת מנשה. ומה שאמר "אם איני מקבלו הריני נועל פתח בפני כל בעלי תשובה", היינו שקבלת כל תשובה על ידי השי"ת יש בה ענין של סבל עלבון החילול שנגרם על ידי החטא, כמו שביארנו לעיל, ואפילו חילול והסתר כאלו, שנכללו בתשובת מנשה, מצאו את תיקונם על ידי גילויי החסד הנוראים במה שסובל השי"ת גם עלבונות כאלו למען היטיב עם ברואיו.

עוד דבר אחד נשאר לנו לברר - הדבר החשוב ביותר. אם מלא הסייעתא דשמיא באה מיד לכל הרהור קל של תשובה, למה תשובתנו - שאנו מקבלים על עצמנו בכל שנה בימים הנוראים בכל כך התלהבות והתפעלות - למה איננה מחזיקה מעמד?

אכן הענין הוא שאף התשובה הקטנה ביותר, אם שתזכה למלוא עזרו ית' צריכה על כל פנים להיות ברצינות, ולא בהתפעלות מבולבלת, שהיא רק חיצוניות ריקה. אף המלך מנשה, עם כל השפלות שהתבטאה בתפלתו, היה מוכן ברצינות לשנות את דרכיו אם ה' יענהו.

אם תשובתנו תשאר חיצונית, בת התלהבות והתפעלות שאינן אלא פרי בלבול הדעת, בלי נקודה של רצינות אמיתית, גם הסייעתא דשמיא שנקבל תהיה סייעתא דשמיא לחיצוניות, ותשובתנו תהיה פוחתת והולכת עד שתיפסק ותתבטל.

אם רק נתחיל וההתחלה תהיה לפנות אל נקודת האמת שבלבבנו, כי אז נזכה בלי ספק לסייעתא דשמיא להרחיב את הניצוץ הפנימי הזה עד שנגיע לתשובה שלמה וקיימת. אמן כן יהי רצון. (חלק ד עמוד עא והלאה)

מעוות לא יוכל לתקון - זה שביטל קריאת שמע של שחרית או קריאת שמע של ערבית או שביטל תפלה וכו'. ר' שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להיתקן - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (חגיגה ט'). וצריך עיון, למה לא יכול לתקן החטא על ידי תשובה? ומה גם אם עשה תשובה מאהבה, שזדונות נעשות לו כזכיות?

אבל הענין הוא שמה שתשובה מועילה הוא רק בבחינת למעלה מן הזמן. מבחינת תוך הזמן אין תיקון גמור לחטא, כי הזמן שעשה בו את העבירה והזמן שעשה בו את התשובה מחולקים הם. הרגע של עבירה נשאר רגע של עבירה, אלא שאם אחר כך עושה תשובה, העבירה נעשית כלי לתשובה, שהרי היא גרמה לתשובתו וזכרונה ממריץ אותו להישאר בתשובתו ולהוסיף בה. אבל המרד והמעל שברגע העבירה לא נמחו מן העולם וכן תוצאותיה המוחשיות עדיין קיימות, כמו שאמר רבי שמעון בן מנסיא, וזהו גדר "מעוות לא יוכל לתקון".

יש עבירה שניתנת לתיקון גם בעולם הזה, מצד המקום, אם לא מצד הזמן. למשל, מי שגזל והשיב את הגזילה, הרי מילא החסרון שהחסיר, אבל הזמן שהיתה הגזילה בידו לא נתקן. וגם אם עשה תשובה וביקש מחילה מהנגזל, אמנם הוא עשה כל מה שעליו לעשות, אבל בשעתה הרי עבירה היתה, והעבר לא נמחק מן המציאות. והיינו שאמרו ז"ל "נעשות לו כזכיות", ולא זכיות ממש.

ומכל מקום לעצם התשובה אין עיכובים ואין הגבלות, ואין מעוות שלא יתוקן בתשובה, וזה משום שהתשובה היא מהעולם שהוא למעלה מן הזמן, (כי היא מהדברים שנבראו קודם שנברא העולם - פסחים נ"ד), ואין תיקונה נראה בשלימותו אלא בעולם ההוא, והעולם ההוא הוא עולם ההתכללות, ששם מתכללים לגמרי, הכלי לגילוי, והגילוי שנעשה על ידו, ונעשים אחד בלי חילוק זמן ומקום, ושם החטא נתקן לגמרי. (שם עמוד פג)

עבר על לא תעשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו - היינו שאם שב באמת, עם כ' עיקרי התשובה של רבינו יונה, מתכפר לו מיד, כי הרי חטא רק בשב ואל תעשה, ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה.

ב', עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. גדר יום הכיפורים הוא דביקות דרך נשמת כלל ישראל, ועדיין צריך הוא לכפרתו, כי יתכן שגם אחרי ששב ונתחרט ירגיש שאמנם החטא היה רע בעיני ה', אבל מכל מקום "היה בו משהו" בזמנו אלא שהוצרך לוותר עליו. אחר הדבקות יתבטל הרגש זה כי ירגיש שכל מה שהוא נגד רצונו ית' אינו כלום, ורק בזה נתכפר לו לגמרי.

ג', עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין, כי לא יתאחה הקרע ולא תימצא הדבקות אלא ביסורים, וזהו פירוש "ממרקים".

ד', חילול ה'... אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. צריך לדעת שגדר חילול ה' הוא בעיקר מצב האדם המחלל (ולא יגיע החילול אליו ית' כי לא שייך פגם בו יתברך כלל חלילה, כידוע). וכן הענין בקידוש ה', והתודה והקרבן והדבקות הלא עיקר כולם מצבים באדם, ועל כן חילול ה' אינו מתכפר אלא במיתה, היינו שאין הנפש מתרפאת ממנו אלא בה. ולמה? כי בעוצם חרטתו מוכרח שירגיש שכל זמן שהוא חי הרי עצם זכרונו ומציאותו בעולם חילול הוא... (שם עמוד פז)

אלא ביאור עומק הענין הוא על פי מה שהזכרנו בקיצור במאמר "גדרי חטאות הראשונים" בשם ר' מנחם מנדל מויטבסק זצ"ל שכתב (פרי הארץ כי תשא), שמה שאמרו ז"ל (ע"ז ד') "לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה" וכו'. פירושו שכבר היו צריכים לתשובה על כמה דברים שקדמו, כמו וימרו על ים בים סוף, אלא שלא הרגישו בעצמם, לכן הגיע אליהם כמעשה הנ"ל. ויש להוסיף שדבר זה הוא חסד גדול לצדיק, כי בלי זה היה נשאר בלי תיקון על החטא הדק שלא הרגיש בו. ולכן הקב"ה מביא את הצדיק לידי נסיון ומונע ממנו סייעתא דשמיא, והוא נכשל בחטא שאינו לפי נקודת בחירתו הרגילה. דבר זה מביא לערוך בעצמו בדיקה יסודית וביקורת חריפה עד שמגלה את החסרונות הדקים שנמצאים בו בעומק נפשו והוא מתקן אותם ומיטהר לגמרי, וזוכה לעולמי עולמים.

לפי מה שהבאנו לעיל יש לומר שכך היה גם חטא מניית ישראל שאנו עוסקים בו. כי זה שלא התעוררו מעצמם לבנות בית המקדש היה חטא נסתר שלא הרגישו בו לא דוד (?) ולא ישראל. ולכן מחסדי ה' היה להוריד נקודת בחירתם עד כדי להכשל בחטא נגלה "שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו", כי מתוך כך יבואו לחטט עד השורש ויגלו את החטא הנסתר. (שם עמוד קפו)

גם במדריגת גיהנם יש מקום גבוה. מקום שמתעלה מעל ליסורי הגיהנם, מקום שבו בחינת הגיהנם מתהפכת למקום שירה. זה אשר גילו לנו רז"ל בגמרא: "ובני קרח לא מתו, תנא משום רבנו אמרו, מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה" (סנהדרין ק"י).

ענין מפליא זה נתבאר יותר בילקוט (קרח תשנ"ב): "ומה זכות היתה בידן של בני קרח שינצלו? שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהם רואין את משה וכובשין את פניהם בקרקע... מוטב שנעמוד מפני משה, אף על פי שאנו נוהגין בזיון באבינו. באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב".

מכאן נראה המצב מבואר, שלא היו לגמרי על צד משה, אלא שעלו לתחילתה של תשובה, כאומרם "מוטב" וכו', וזוהי בחינת ה"רחישה". בבחינה זו ניצלו שעלו לראות ממקום גבוה שבגיהנום דהיינו נקודה היותר עליונה שבמדרגת חטאת. "אמר ר' יוחנן דוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ, והצדיקים תלויין ברומו של עולם".

כשתתבטל החומריות אחרי שית אלפי שנין, אז מי שדבוק בה יפול עמה, ומי שהוא צדיק, דהיינו זה שעלה למקום שהוא רומו של עולם, לא יסבול כלל בביטול חומריות עולם הזה.

..."ר' יהודה הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו, והיו כל ישראל רואין אותם". קדוש השם זה, שבני ישראל הכירו את אמיתות הדקדוק שבמשפטו ית', על ידי שראו שהקב"ה קבל את הסנגוריא הדקה הזאת - זה היה תיקונם, כי נעשו כלים לזה וניצלו. "באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה, כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה'"... שעתיד הקב"ה לבנות ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק...

אף שאין מעשה וחשבון ודעת בשאול, ואין תשובה שייכת בגיהנם, מכל מקום בחינה זו, זכות העליה למקום הגבוה בגיהנם, זכו בחייהם כשהגיעו לתחילת התשובה על ידי הרהורי תשובה. בכח של התעלות זו כבר יכלו לעלות למקום הגבוה, אשר שם בחינת הגיהנם מתהפכת למצב של שירה, שאומרה האדם כשמגיע לשלמות ההכרה, כידוע. משם הסתכלו בענין הגיהנם במבט הגדלות, לראות גם שם את רחמיו ואת אמיתת דקדוק משפטו, שאפילו הרהור קלוש שהוא טוב אינו בטל. והיינו לא מתו - שגם בגיהנם לא נאבדו ונתבטלו בקטנותם... (שם עמוד רלא)

...נורא הוא מה שאנו רואים משני המעשים האלה. איך נתהפכו רשעים אלה בן רגע מן הקצה אל הקצה! יוסף משיתא הבוגד התעורר פתאום מן הדברים ששמע מן השונאים. יקום איש צרורות גם הוא התעורר פתאום מדבריו השקטים של בן אחותו, התנא הגדול ר' יוסי בן יועזר, אשר רגע לפני זה היה מתלוצץ בו בראותו מוצא למיתה משונה. אבל סוף סוף דרך ההתעוררות הפתאומית לדעוך מהרה ולא היתה מועילה כלום לולא היתה בהם מדת העקביות - לאחוז בחזקה באמת שהם מכירים ולא להרפות ממנה בשום אופן אפילו עד דכדוכה של נפש.

מזה נלמד גם לעצמנו. הקב"ה נתן לנו התעוררות נוראה, חורבן הכלל בעוונותינו הרבים, ושממת התורה, שנראה כאילו מתמוטטת יותר ויותר, ועוד מעט ותשתכח חס ושלום אם לא בנסים גלויים והבטחת לא מאסתים וגו', וכיון שכן, בודאי שאנו חיים בתקופת עיקבתא דמשיחא. אבל טבע ההתעוררות לדעוך. רק אם נהיה עקביים ונסיק המסקנות האמיתיות מהאמת שאנו מכירים ולא ניטה ממנה ימין ושמאל - אז נהיה מבני עליה. (שם עמוד רלו)

"הרי מחתרת לפניך"... למה צריך אדם להתגנב אל עולם התשובה כמו במחתרת? להשמר מן המקטרגים, היינו שאם רואה את עצמו עובר אל עולם התשובה יש חשש שיצרו יסיתנו להתרפות מחזוקו, (כי קטרוג והסתה היינו הך), ועל כן יש לו להתנהג בצניעות יתירה ובענוה ואז יצליח. (שם עמוד רצג)

...ידוע תדע בן יקר כי עיקר הזמן לתשובה הוא בימי הילדות, כי אז מסוגל האדם יותר לשנות את עצמו כי לא הורגל עדיין כל כך בעבירות שבידו, וגם התשובה מדריגה אחרת לה לגמרי... (שם עמוד שטז)

עיין ארבעה חלוקי כפרה יומא פ"ו. עבר על עשה - די בתשובה, כי חטא בשב ואל תעשה, דהיינו במחשבה, ומחשבה אינה מצטרפת למעשה (קדושין מ').

עבר על לא תעשה כיון שעבר במעשה צריך תשובה ויום הכיפורים, היינו דבקות, לתקן את הפירוד שעל ידי מעשה העבירה.

עבר כריתות ומיתות בית דין לא שייך בכלל כפרה בלי יסורים. אבל אין לו לחכות עד שייסרוהו מן השמים, יקבל על עצמו ענינים של שבירת היצר, כי שבירת היצר היא היסורים היותר גדולים. (חלק ה עמוד קע)

והנה החסד והיראה הבאה מכחה, תולדתם היא התשובה, והיינו רחמים, כי תשובה ורחמים אחת הן, הרי שאלו לחכמה ולנבואה הנפש החוטאת מה עונשה והשיבו "תמות" אך הקב"ה במדת הרחמים אמר יעשה תשובה ויתכפר לו (ירו' מכות ב' ו'). וכן כל גדר תורה ואמת, כי האמת היא צירוף חסד ודין, כנ"ל בראש פרק זה, והיינו בחינת מדת יעקב, גדר תקיעה בתרייתא. (שם עמוד רלט)

ואמר ר' יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה (ע"ז ד'). ופירש"י כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהם, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה...

ועל מש"כ רש"י "גזירת מלך היתה" כתב מהר"ל (תפא"י מ"ח) לא שגזר עליהם החטא ממש אלא שהסיר מהם השמירה הראויה לצדיקים ומעצמם באו לידי חטא.

אבל כל הענין תמוה, כי הרי מפורשת בתורה מצות התשובה, וביום הכיפורים כתוב "כי ביום הזה יטהר אתכם מכל חטאתיכם", ואם כן איך יטעון החוטא שלא יקבלוהו? ומה היה ההכרח לגזירה משונה כזו, היה צריך לפרש בתורה יותר שלכל חטא אפילו הגרוע ביותר תועיל תשובה?

אבל הענין, שבכל התורה כולה, היצר הרע שכנגד כל מצוה ומצוה גלוי הוא ויוכל להילחם נגדו. אבל בתשובה היצר הרע המנגדה הוא כל כך פנימי וטמון, עד שיכול להשתמש גם בלי זיין של "בת קול" (כמו שמצאנו גבי אחר) ואפילו הנכנס לפרדס לא יבחין, ויחשוב בבירור גמור שתשובתו לא תועיל ואין ביכולתו לשנות את עצמו כלל, ומשום כך אין עצה לכתוב זאת בתורה, כי ה"בת קול" תגיד לו שהכוונה לכל האחרים אבל לא לו.

על כן השער סגור ממש עד שפתחוהו באופן של גזירה משונה כזו, כי עתה הרי הוא רואה שעובדה היא שעל כפירה ממש תשובתם נתקבלה, וזה פתחון פה שאי אפשר בשום אופן להכחישו. (שם עמוד רמח)

אכן שני מיני עבודה יש, א', התקרבות, דבקות, אהבה, בחינת עשה. ב', שבירת הרצון, התבטלות, בחינת לא תעשה. הבחינה הראשונה היא עבודה בבחינת צדיק גמור, והשניה עבודה בבחינת בעל תשובה, כל שבירת הרצון בחינת תשובה היא, כי היה רצון וביטלו.

והנה בכל אדם קיימות שתי הבחינות, בחינת צדיק, ובחינת שב. מצד בחינת צדיק הדרך רחוקה מאד, אבל מבחינת שב יש קפיצת הדרך...

ובתשובת ר' אלעזר בן דורדיא "בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת"... (ע"ז י"ז) לכאורה הפירוש הוא שבזכות תשובתו וקפיצתו מגיעים אותו למדרגת ההשגה של ירחי העיבור שמלמדים אותו כל התורה כולה וכו' (נדה ל'), וכל אדם יכול להשיג כעין זה על ידי יגיעה. ומצאת - מוצא שוב מה שכבר היה בו מקודם, כי ביגיעה שוברים את העיכובים, וגדר בעל תשובה הוא שבשבירה הגדולה (של רצונו ומידותיו) שבתשובה זוכה לקפיצת הדרך כנ"ל... (שם עמוד רנז)

אבל הענין הוא שיש חוק בבריאה, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (מכות י') כי צריך לתקן דוקא באותה מדרגה שהוא רצה בתחילה בעת בחירתו הרעה. רק על ידי כך יצא הגילוי מתוך עומק החושך, שזהו תכלית הבריאה. ולכן מה שניתנה רשות ליצר אז להרבות במדת ההסתה, היינו מדרגת עומק הנסיון, "נקודת הבחירה" נשארת במקומה, ומשום כך לא היה הגוף יכול לשוב לדרגת רוחניותו הקודמת...

וכן בחטא העגל, אף על פי שתפלות משה ותשובתם החזירו אותם כמעט לדרגה של קודם החטא, ששכינה הולכת בקרבם (שמות ל"ג י"ז), מכל מקום עדיין נשאר "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שם ל"ב ל"ד), דהיינו שנשאר מעורב בכל חטא משהו מן החטא ההוא, וגם זה כנ"ל כשנופל אדם ואינו עומד בנסיון, הנה נקודת נסיונו יורדת עד הבחינה ההיא, ושם עדיין צריך לתקן... (שם עמוד שכא)