(ראה גם: חובל, מזיק, עין תחת עין)
אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה, רק שבתו יתן ורפא ירפא. (שמות כא יט)
וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים... (שם שם כב)
אם כופר יושת עליו, ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו... אם עבד יגח השור או אמה, כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל... (שם שם ל)
כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה... אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים, שנים ישלם... (שם שם לז)
...אם מאן ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמוהר הבתולות. (שם כב טז)
...ונקה המכה מן המיתה, שומע אני מן השבת והריפוי, תלמוד לומר רק שבתו יתן ורפא ירפא, חוץ ממה שנותנין לו דמי אבריו ונותנין לו דמי שבתו וריפויו... (משפטים פרשה ו)
ענוש יענש ממון, אתה אומר ממון או אינו אלא מיתה, הרי אתה דן, נאמר כאן עונש ונאמר להלן וענשו אותו, מה להלן ממון אף כאן ממון... עין תחת עין ממון, אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש, היה רבי אלעזר אומר מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת, הקיש הכתוב נזקי אדם לנזקי בהמה ונזקי בהמה לנזקי אדם ומה נזקי בהמה לתשלומין, אף נזקי אדם לתשלומין... (שם פרשה ח, וראה שם עוד ופרשה יב ויד)
א"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה, אמר לא ניחא לי דאיעביד מצוה מאי. א"ל תנינא במה דברים אמורים במצות לא תעשה, אבל במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה... מכין אותו עד שתצא נפשו. (כתובות פו א)
...אלא אמר רבא מדרבנן, דפרע דייק, דמיפרע לא דייק... (שם פז ב)
...אמר להן מצוה על היתומים לפרע חוב אביהן... (שם צא ב)
הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית, ר"מ אומר אף כתובת אשה בבינונית, אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית, אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית, אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם... (גיטין מח ב, וראה שם עוד)
תא שמע אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין, שילם חולין טמאים מהו, אמר סומכוס משום ר"מ בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים... ואמר רב אחא בריה דרב איקא הכא בקנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו... (שם נד א)
תנו רבנן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וקל וחומר להקדש... (בבא קמא ו ב, וראה שם עוד)
אמר רבי אבא שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן, פשיטא, אימורין לגבוה סלקי, לא צריכא לגובה מבשרן כנגד אימורים. אליבא דמאן, אי אליבא דרבנן פשיטא, הא אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי, ואי אליבא דרבי נתן הא אמר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי... (שם יג א, וראה שם עוד)
ואם נהנית משלמת מה שנהנית, וכמה, רבה אמר דמי עמיר, רבא אמר דמי שעורים בזול... א"ל רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא, אמר מאי מילי מעלייתא, א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך. היכי דמי, אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, זה לא נהנה וזה לא חסר. אלא בחצר דקיימא לאגרא וגבר דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר, לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, מי מצי אמר ליה מאי חסרתיך או דלמא מצי אמר הא איתהנית... (שם כ א, וראה שם עוד)
שני שורין תמין שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק, שניהן מועדין משלמין במותר נזק שלם. אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק... ר' עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם... (שם לג א, וראה שם עוד)
שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחד זה ישלם לאחרון שבהם, ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו, ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו, והאחרון אחרון נשכר דברי ר"מ, רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה, חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז, חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה, ושלפניו חמשים זוז, ושנים הראשונים דינר זהב... (שם לא א, וראה שם עוד)
תנו רבנן ובעל השור נקי, רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר, אמר לו ר' עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם לך, אמר לו רבי אליעזר כך אני בעיניך שדיני בה שחייב מיתה, אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים... (שם מא ב, וראה שם עוד)
א"ר שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה, שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם, יגיש ראיה אליהם. מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא... (שם מו ב)
שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות, ואדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. כיצד משלם דמי ולדות, שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה, אמר רבן שמעון בן גמליאל, אם כן משהאשה יולדת משבחת, אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל, ואם אין לה בעל נותן ליורשיו... (שם מח ב, וראה שם עוד)
גופא אמר רב קרן כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין... (שם סה א, וראה שם עוד)
הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה... זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה... (שם צג ב, וראה שם עוד)
הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם, ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה, מאי טעמא כל כמה דלא נתייאשו הבעלים ברשותיה דמריה קאי... (שם קיא ב, וראה שם עוד)
השולח יד בפקדון ילקה בחסר ויתר, ובית הלל אומרים כשעת הוצאה, ר"ע אומר כשעת התביעה. אמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא השתא שויא ארבעה, תברה או שתייה משלם ארבעה, איתבר ממילא משלם זוזא, מאי טעמא, כיון דאי איתה הדרא למרה בעינא, ההיא שעתא דקא שתי ליה או דקא תבר לה קא גזל מיניה, ותנן כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה, איתבר ממילא משלם זוזא, מאי טעמא, השתא לא עביד לה ולא מידי, אמאי קא מחייבת ליה, אההיא שעתא דגזלה, ההיא שעתא זוזא הוא דשויא... (בבא מציעא מג א, וראה שם עוד)
לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ, אפילו תימא רבי יהודה מודה ר' יהודה שאם הזיק חייב לשלם. והתנן מודה רבי יהודה בנר חנוכה שהוא פטור מפני שהוא עושה ברשות, מאי לאו ברשות דבית דין, לא רשות דמצוה... (שם קיח ב, וראה שם עוד)
אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו, אביי ורבא דאמרי תרוייהו עביד איניש דפרע בגו זימניה, זימנין דמתרמו ליה זוזי אמר איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן.... (בבא בתרא ה א)
מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין, שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין, דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה... (מכות ד א)
...א"ר יוחנן לצדדין היא מתניתה אם התרו בו לוקה, לא התרו בו משלם, סבר ר' יוחנן למימר במקום מלקות ותשלומים משלם ואינו לוקה, וילקו וישלם, כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, וישלם ולא ילקה, במי שיש בו שתי רשעיות הכתוב מדבר והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. ר' שמעון בן לקיש אמר ואפילו לא התרו אינו משלם, מאחר שאילו מתרין בו לוקה... (כתובות טז א, וראה שם עוד)
תני ר' יהושע אומר ארבעה אין חייבין לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו, היודע עדות לחבירו ואינו מעידו אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם, השוכר עידי שקר וגבה אין חייב לשלם מן הדין ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. הכובש קמה לפני האור והפורץ גדר לפני בהמה... (בבא קמא כז א)
האומר סמא עיני שמזיקתני, קטע ידי שמזיקתני חייב, על מנת לפטור חייב. אמר רבי לעזר בהן שהוא כלאו מתניתא (שהוא מתפרש שכוונתו בלאו, ששאלו על מנת לפטור בדרך תימה), אבל כהן שהוא כהן פטור. מילתיה דר' לעזר משום פגם משפחה... תני ישראל שאנסוהו עכו"ם ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור, נטל ונתן להם חייב, אמר ר' יוסי הדא דתימר בשאמר לו ממון סתם אבל ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור. (שם לז א)
כאשר ישית עליו - ...ולפי דעתי בעבור שאין בולדים הזה ניכר כי מי יודע אם יצליחו, אמר הכתוב אף על פי שאין כאן ממון תשלומין נשים עליו עונש, והוא כמו קנס וממון שיטילו אחרים עליו על כרחו... (שמות כא כב)
והמת יהיה לו - לניזק, ושמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לו המזיק עליהם תשלומי נזקו, זה לשון רש"י, ולא בירר את דינו כי אין צורך לאמר בנבלה הזאת שיטלנה הניזק בחשבון התשלומין כשיביא אותה לבית דין לשלם הנזק, שאפילו היו לו למזיק נבלות וטרפות אחרות בביתו יפרענו בהם כפי דמיהם, שכבר אמרנו לרבות שוה כסף אפילו סובין... (שם לד)
ולא תקחו כופר - לא יפטר בממון, בברייתא דרבי אליעזר מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חבירו יצא, כיצד, לא תקחו כופר לנפש רוצח וגו', והלא הריגת רוצח בכלל כל העונשין ולמה יצאת, ללמד על שאר עונשין, ומה הוא מלמד עליהן, לרוצח אין לוקחין כופר, אבל לשן ועין, ליד ורגל לכויה ולחבורה ושאר חבלות לוקחים כופר. (במדבר לה לא)
כל המשלם נזק שלם הרי התשלומין ממון שהוא חייב לשלמו כמי שלוה מחבירו שהוא חייב לשלם. וכל המשלם חצי נזק הרי התשלומין קנס חוץ מחצי נזק של צרורות שהוא הלכה כמו שביארנו.
זה הכלל כל המשלם מה שהזיק הרי זה ממון, וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק הרי היתר על הקרן או הפחות קנס, ואין חייבין קנס אלא על פי עדים, אבל המודה בכל קנס מן הקנסות פטור... (נזקי ממון ב ז, וראה שם עוד)
זה שנאמר בתורה "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אינו לחובל בזה כמו שחבל בחבירו, אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כאשר עשה ולפיכך משלם נזקו, והרי הוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לרוצח בלבד הוא שאין בו כופר אבל לחסרון איברים או לחבלות יש בו כופר.
וכן זה שנאמר בחובל בחבירו ומזיקו "לא תחוס עינך" שלא תחוס בתשלומין שמא תאמר עני הוא זה ושלא בכוונה חבל בו ארחמנו, לכך נאמר לא תחוס עינך... (חובל א ג, וראה שם עוד)
...ונותנין לו מכל נכסיו לזה שיש עליו ערכין או דמים או שהקדיש מנה לבדק הבית ואין לו, נותנין לו תפילין של ראש ושל יד, וסנדליו וכסא לישב עליו, ומטה ומצע הראויין לו לישן עליהם, ואם היה עני נותנין לו מטה ומפץ לישן עליו, ונותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש לו לבדו אבל לא לאשתו ובניו, אף על פי שהוא חייב במזונותיהם ובכסותם, ואין נותנין לו אלא כסות הראויה לו... (ערכין ג טו)
כסף ישיב - ישיב לרבות שוה כסף ככסף ואפילו סובין (רש"י מרבותינו ב"ק ז'). להרי"ף והרמב"ם שם אפילו יש למזיק מעות יכול לתת לו סובין, ולהרמ"ה לא יכול לסלוקי ליה בסובין אלא בדלית ליה למזיק זוזי. עיין שם בנמוקי יוסף וכן כתב הגהות מיימוני בפרק ח' מנזקי ממון בשם ר"ת... ואין ספק דמפשטיה לישנא דקרא משמע כדעת רמ"ה ור"ת, ולדעת הרי"ף מלת כסף קצת קשה. (שמות כא לד)
כן ינתן בו - ...ולא אמר בלשון היותר ברור כן ישלם לו, כי באמת לא שייך לשון תשלומין כי אם כשנתינת הדמים ימלאו כמות וכסף התביעה כולה, עד שאין לתובע עוד לתבוע כי נתמלא כל חסרונו, לכן בלוה ומלוה שייך לשון תשלומין... וכן בתשלומי נזק שלם בשור המועד אמר "שלם ישלם שור תחת השור"... כי בקבלת תשלומין אלו נתמלא ונשלם כל חסרון והפסד הניזק. אמנם בחובל בחברו שיש לנחבל לתבוע מן החובל ה' דברים נזק צער רפוי שבת ובושת, ואין אם כן בקבלת דמי נזק גופו לבד תשלום כל תביעותיו לכן כאן שלא דברה התורה רק בתשלומי הנזק לא הזכירה לשון ישלם... (במדבר כד יט)
...ברם כל תשלומי הכסף שהתורה חייבה לשלם - להוציא מקרים מעטים שהם חיובי קנס - אינם עונשי ממון כלל ועיקר. הרי הם תשלומין התחייבויות לשלם פיצויים, והם נובעים כתוצאה משפטית טהורה מן הנזק שנגרם ואינם תלויים כל עיקר בתכונת הפשיעה של מעשה המזיק, בין שתכונה זו ניכרת יותר ובין שהיא ניכרת פחות. המזיק חייב לשלם את הנזק אפילו לא חייבוהו בשום בית דין, ואפילו אין בית דין יכול לחייבו מחוסר עדים, רק היקף הנזק שיש לשלמו תלוי במידה שהמזיק ידע על מעשה ההיזק, בכך תלוי הדבר, אם עליו לשלם רק את הנזק שגרם במישרין, או אם עליו לשלם גם את תוצאות הנזק (צער, ריפוי, שבת בושת). לגבי הנזק הישיר אמרו "אדם מועד לעולם", לחיוב תשלומי צער ריפוי ושבת דרושה מידה מסוימת של ידיעה על אודות הסיכון שבמעשהו, ובאשר לבושת אינו חייב עד שיהא מתכוין... (שמות כא יח)
כן ינתן בו - ולא כתב כן ישלם או יתן, כהרמב"ם דכתב שנזק אינו משלם על פי עצמו אם אין עדים, אם כן בית דין הם הנותנים עליו על פי העדים. (במדבר כד כ)